אין לנו ילדים בכלל (מה שאומר הרבה טיפולים שכוללים נסיעות והוצאות)

ואנחנו מרוויחים הרבה פחות ממה שכתבת, יחד (חיים בנס)

כך שאן לנו אפשרות להוציא הוצאות ולקנות דברים נחמדים בכלל.

ועדין אני לא חושבת כמוך. כי ברגע שיש בעל מדהים וטוב יחד עדין עדיף לעבור את כל הקשיים יחד איתו ולא לוותר עליו.

נראה לי שפשוט את צריכה לשנות משהו בחיים שלך, וכבר יהיה יותר טוב (גם בשאר התחומים).

כדאי שבעלך ישתתף יותר בחינוך הילדים (הם גם שלו) ואולי יפרגן לך לצאת עם חברות ערב בשבוע, כשהוא משגיח עליהם.

יש ארגונים לחלק מהבעיות. אולי תוכלו להעזר בארגון כזה? יתכן שיוכלו לממן לך אפילו מישהו שישגיח על הילד מדי פעם ותוכלי לצאת עם בעלך או עם חברה, לא דווקא למשהו יקר או שעולה כסף- מספיק להליכה, אפילו לסתם משהו שיעזור לך לא להרגיש חנוקה בחיים. 

וכדאי מאד לחזק את הזוגיות ולהקדיש לה זמן כדי שתרגישי כמוני, שעדיף להיות נשואה לבעל מקסים למרות כל הקשיים, מאשר להיות לבד עם קשיים אחרים. (לפעמים טוב להעזר ביועץ נישואין)

יש לא מעט שיש שני ילדים ב"ה, והבעל מרוויח כך ב"ה. והאשה עקרת בית ב"ה, יש לה מספיק זמן לטפל בבית שלה ובילדים ב"ה, ולא מרגישה "תקועה", ואחד הילדים אינו בדיוק רגיל, ואם ההורים אפילו עוזרים כשיש רק שני ילדים אז היא ממש שמחה בזה..

והן מאד שמחות שב"ה הן כבר לא רווקות, שמה שענין אותן היה ה"רזון" והשיער הפרוע, קל-וחומר הצבוע.. ושהיום הן זוכות ללכת עם כיסוי ראש, שרואים שהן נשואות ב"ה - ושמחות שאינן מאלו שרואות את זה כמשהו "אוטם"...

ולכן, כשהם באים לחתונה - הן מאד שמחות שגם החתן והלכה יזכו לאושר הזה.

ולכן גם פה יש מן הסתם לא מעט שיש להם ילדים עם כל מיני "בעיות" (למי לא..), והם לא עשירים מופלגים בכסף, ואין להם "הכל - ודווקא בגלל זה הם מרגישים שיש להם הרבה מאד.

אז כנראה שהכל שאלה של הסתכלות. ולהיות "מהחבר'ה הנ"ל" - זו פשוט בחירה. בתוך הראש.

אחרי שמבינים את זה - יש מקום לדון איך להקל ולסייע בבעיות ספציפיות אם עדיין יוותרו.

הצלחה רבה.

כי שם מופיעה אמירה כללית, ורק בפנים רואים שמדובר בסיטואציה מיוחדת שעימה אתם (או את לבדך) מתמודדים.

לכן אני הייתי נזהר מהצהרות כאלה.

אם את צריכה עזרה כאן, תמיד אפשר לבקש

[וכן, גם לי יש ילד "יוצא מן הכלל" שסביר להניח שמצבו הרבה יותר חמור משלך, ועוד ילד מנישואים ראשונים שדורש המון כוחות נפש, ועוד אתגרים רבים שה' סידר לנו בסדנא של החיים, וב"ה יחד אנו מגלים כוחות ונהנים מכל רגע] [ואני לא כותב את זה חלילה כדי להתגאות, אלא להראות לאחרים כאן שאפשר גם אחרת]

לגביי פותחת השרשור, כתבת שאת לא יוצאת לעבוד בגלל הילדים....

אגב אני נמצאת במצב שלך כרגע לא עובדת (בעבודה שהיתה לי בשכר מינימום וקצת) ומחפשת עבודה בתחום הלימודים שלי בגלל שנולדה לי בת לפני 7 ח' ולא יכולה להכניס אותה למעון ולכן מטפלת+ צהרון (לגדול) עולים לי יותר מההכנסה (קיבלתי משכורת שעתית ולא חודשית).

לא כתבת בני כמה הילדים שלך אבל לפחות לגבי שנה הבאה כדאי לברר על מקומות שיתאימו לילדייך. יש היום פתרונות גם לילדים "לא רגילים" בגיל קטן מאד וכדאי לבדוק את זה.

לגבי חופשים כדאי לך לבדוק "זכאות" לקייטנות וכד'... אפשר לקחת בייביסיטר בתשלום (זה כנראה יחסל לך את המשכורת של יולי- אוג' אבל ישארו לך על שאר המשכורת...). עצה נוספת: תנסי לעבוד בעבודה שתסתדר לך עם שעות הלימוד של הילדים, מה שיחסוך הרבה בייביסיטרים למשל סייעת וכד'....   

(אני מניחה שלא למדת מקצוע ספציפי...)

אם כן, זה משהו אחר......

ובטחון כל יום

וכל הכבוד על ההתמודדות היומיומית שלך.

אבל אם לא תקחו אחריות על עצמכם- אף אחד לא ייקח.

יש לך אפשרות להמשיך להתלונן על החיים. ואל תסתכלי כמה אחרים מרוויחים. כל אחד וה"תיק" שלו...

ויש לך אפשרות לקחת את עצמך בידיים ולהתקדם מעלה.

קודם כל את צריכה שותף. אני בטוחה שבעלך ישמח להתגיייס למטרה הזאת.

תחשבו על הדברים הבאים:

1. למה בעלך מרוויח ככ מעט? האם יש פוטנציאל עתידי להעלאת משכורת? איך מממשים את הפטנציאל הזה?

2. לכל האמהות העובדות  יש פתרון לימי החופשות. אמהות עם 6 ילדים יוצאות לעבוד ומסתדרות. האם את בטוחה שבדקת את כל האופציות לשמירה על הילדים? האם ניסית והתאמצת למצוא פתרון.?

3. אוולי שווה לך לצאת ללימודי תעודה כלשהם על מנת שתוכלי גם את למצוא את עצמך ביתר קלות בשוק העבודה?

3. בקשר לילד המיוחד שלך- האם אתם מקבלים את כל העזרה לה אתם זכאים? בדקתם את הזכויות שלכם?

אני מקווה שנתתי לך קצת רעיונות להתחיל לבדוק ולגשש. אל תסתפקי במה שיש לכם. אתם יכולים להגיע להרבה יותר.

בהצלחה!

אבל את לא יכולה לדעת מה היה קורה לך אם היית רווקה עדיין

הרי גיל לוקח את שלו - שער מלבין ומשקל לפעמים דווקא עולה אצל רווקות כי אין להן סדר יום קבוע

מן הסתם יש הרבה רווקות שלא מצליחות למצוא עבודה או שיש להן בעיות אחרות

אל תאכלי את עצמך.

בטבע של האדם זה שכאשר קשה לו והוא נמצא במשבר ממש - הכל מסביב נצבע שחור. גם הדברים הטובים והיפים. זו לא אשמתך, זה פשוט סימן שבאמת מאוד קשה לך.

מה שנמצא בידיים שלך הוא הבחירה אם לטפל בזה או להמשיך לטבוע בביצה שחורה.

נסי דברים פשוטים על מנת להתאוורר ולהקל - כוס קפה עם חברה, יציאה להליכה בצוותא, דייט משותף. אבל שיהיה על בסיס קבוע ולא משהו ממזדמן. שימי מוסיקה, דברים שקצת יעזרו לך לרומם את נפשך.

באם זה לא עוזר, או שאין לך כח אפילו לקטנות שכאלו, הייתי ממליצה לשקול עזרה מקצועית. מי שטובע לא תמיד שם לב שהוא נמצא בביצה. עזרה יכולה להקל ולהחזיר את האיזון בחיים.

תאמיני בעצמך.

ובהצלחה.

תעשי את זה מהר.

זה נשמע שככ רע לך וקשה ואת זקוקה לכמה שיותר עזרה,

והרגעה.

אני שולחת לך הרבה חיבוקים, ותפילה שה' יראה את צערך ויושיע אתכם בקרוב .

הרווחה יכולה לסייע לך, גם במציאת מסגרת מתאימה עבורו (בד"כ גם ברוב החופשים)

וגם מבחינה כלכלית 

ובעיקר, מבחינה נפשית

חס ושלום! לא לוקחים ילדים בכזאת קלות....

תראי, המצב שאת מתארת הוא זעקה לעזרה.

אנחנו, עם כל הרצון הטוב, יכולים רק לעודד ולנסות לתמוך...

כמו שאמרו לפני, כשיש בעיה הכל נראה שחור. אני זוכרת שכשאני עמדתי בפני התמודדויות הכל היה נראה לי קשה. ה כל! גם דברים שבכלל לא היו קשורים.

תנסי להבין שאם היית פורמת את כיסוי הראש - זה לא היה משנה את המצב בכלל, אלא רק מזמן לך עוד כל מיני בעיות...

את בטוח זכאית להמון הטבות.

בקשר להכנסות של בעלך - האם זה מצב קבוע או שהוא בתחילת דרכו המקצועית?

האם לך יש מקצוע?

אם תפרטי יותר אולי נוכל כולנו לתת לך עצות מניסיוננו הדל.

ילדים זה קושי עצום ולחץ כלכלי זה ממש "עוזר" לצבוע הכל בשחור,

אבל אולי יש דברים יפים בחייך שאת רוצה לספר לנו? זה יכול לעזור לך אם תעשי גם רשימה של הדברים החיוביים.

ודבר אחר,

זה לא חוכמה להשאר כל החיים רווקים, ללא ילדים וללא התמודדויות - כמעט כל התקדמות אמיתית מלווה בקושי אמיתי.

בהצלחה!

דבר ראשון - 5000 ללא מקצוע זה יפה מאד.

נוסף, תסתכלי על הפן החיובי - הוא התחתן ולקח ועדיין לוקח אחריות על החיים שלו. בתור אחת שחולמת להוריד כיסוי ראש - כדאי שתדעי שאצל בנות עם כיסוי ראש לקיחת אחריות בגיל נורמלי (פחות מ30 ) זה הרבה יותר נפוץ מאשר אצל אלו שבלי כיסוי ראש

דבר נוסף - יש בינכם תקשורת וזה הדבר הכי חשוב!!!! לפני כן היהשמח, כי השי"ת יודע למי לתת אלו חיים ואתם הספקתם לבנות משהו יפה ב"ה ועכשיו אתם תהיו זוג עם אתגרים, שזה די מבאס אבל השכר של זה ענק.

חכי לגיל 40-50 ותראי איזו זוגיות יפה תהיה לך בע"ה. את תודי להשם על כל קושי שעברת, נראה לי.

דבר שלישי - הערה . אל תגידי על בעלך דברים כמו "קביבל שכל"... אני הייתי נעלבת (אל תגלי לו, יכול להיות מאד שוא לא נעלב.) . כדאי מאד להזהר בכבוד מי שאת הולכת בע"ה לחיות איתו עדי עד

דבר אחרון, יפה שלא שייך מטלפת וכו'. אבל אל תקחי את זה בטוח. שלא יימאס לך מחר ואז תחושי אשמה...

בהצלחה! עדכני אותנו

היית מוכנה להיות רווקה ולא להתחתן עם בעלך?

עזבי עכשיו את המצב הכלכלי המטריד וכל המסביב...

קשר פשוט בין בעל לאישה, לאן זה נעלם? איפה הזוגיות?

כדאי ממש לחזק את הזוגיות שלכם כי זה מה שיחזיק אתכם במצב הזה ובכלל, בכל מצב בחיים! תשקיעו אחד בשני! זה לאו דווקא

הוצאה כספית! תמצאו זמן לצאת קצת, לא לבית קפה או מסעדה יקרה אפילו סתם סיבוב בחוץ...

פשוט תמוה לי ששרשור בו את מספרת על מצב כלכלי לא משהו וילד "מיוחד" את קוראת לו - להיכנס לנישואין זו טעות.

נישואין, מעבר למשפחה וניהול כלכלה- זה בראש ובראשונה זוגיות ואהבה,

אני באמת באמת מאמינה שאם שם יהיה לכם טוב- הכל ייראה אחרת בע"ה!!  

מאחלת לך המון ברכה והצלחה!!!

יותר כיף, זה העוגן והמשענת שלנו ומשם שואבים כוחות להתמודד עם הכל, כשיש בן זוג תומך ואוהב!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות