אין לנו ילדים בכלל (מה שאומר הרבה טיפולים שכוללים נסיעות והוצאות)

ואנחנו מרוויחים הרבה פחות ממה שכתבת, יחד (חיים בנס)

כך שאן לנו אפשרות להוציא הוצאות ולקנות דברים נחמדים בכלל.

ועדין אני לא חושבת כמוך. כי ברגע שיש בעל מדהים וטוב יחד עדין עדיף לעבור את כל הקשיים יחד איתו ולא לוותר עליו.

נראה לי שפשוט את צריכה לשנות משהו בחיים שלך, וכבר יהיה יותר טוב (גם בשאר התחומים).

כדאי שבעלך ישתתף יותר בחינוך הילדים (הם גם שלו) ואולי יפרגן לך לצאת עם חברות ערב בשבוע, כשהוא משגיח עליהם.

יש ארגונים לחלק מהבעיות. אולי תוכלו להעזר בארגון כזה? יתכן שיוכלו לממן לך אפילו מישהו שישגיח על הילד מדי פעם ותוכלי לצאת עם בעלך או עם חברה, לא דווקא למשהו יקר או שעולה כסף- מספיק להליכה, אפילו לסתם משהו שיעזור לך לא להרגיש חנוקה בחיים. 

וכדאי מאד לחזק את הזוגיות ולהקדיש לה זמן כדי שתרגישי כמוני, שעדיף להיות נשואה לבעל מקסים למרות כל הקשיים, מאשר להיות לבד עם קשיים אחרים. (לפעמים טוב להעזר ביועץ נישואין)

יש לא מעט שיש שני ילדים ב"ה, והבעל מרוויח כך ב"ה. והאשה עקרת בית ב"ה, יש לה מספיק זמן לטפל בבית שלה ובילדים ב"ה, ולא מרגישה "תקועה", ואחד הילדים אינו בדיוק רגיל, ואם ההורים אפילו עוזרים כשיש רק שני ילדים אז היא ממש שמחה בזה..

והן מאד שמחות שב"ה הן כבר לא רווקות, שמה שענין אותן היה ה"רזון" והשיער הפרוע, קל-וחומר הצבוע.. ושהיום הן זוכות ללכת עם כיסוי ראש, שרואים שהן נשואות ב"ה - ושמחות שאינן מאלו שרואות את זה כמשהו "אוטם"...

ולכן, כשהם באים לחתונה - הן מאד שמחות שגם החתן והלכה יזכו לאושר הזה.

ולכן גם פה יש מן הסתם לא מעט שיש להם ילדים עם כל מיני "בעיות" (למי לא..), והם לא עשירים מופלגים בכסף, ואין להם "הכל - ודווקא בגלל זה הם מרגישים שיש להם הרבה מאד.

אז כנראה שהכל שאלה של הסתכלות. ולהיות "מהחבר'ה הנ"ל" - זו פשוט בחירה. בתוך הראש.

אחרי שמבינים את זה - יש מקום לדון איך להקל ולסייע בבעיות ספציפיות אם עדיין יוותרו.

הצלחה רבה.

כי שם מופיעה אמירה כללית, ורק בפנים רואים שמדובר בסיטואציה מיוחדת שעימה אתם (או את לבדך) מתמודדים.

לכן אני הייתי נזהר מהצהרות כאלה.

אם את צריכה עזרה כאן, תמיד אפשר לבקש

[וכן, גם לי יש ילד "יוצא מן הכלל" שסביר להניח שמצבו הרבה יותר חמור משלך, ועוד ילד מנישואים ראשונים שדורש המון כוחות נפש, ועוד אתגרים רבים שה' סידר לנו בסדנא של החיים, וב"ה יחד אנו מגלים כוחות ונהנים מכל רגע] [ואני לא כותב את זה חלילה כדי להתגאות, אלא להראות לאחרים כאן שאפשר גם אחרת]

לגביי פותחת השרשור, כתבת שאת לא יוצאת לעבוד בגלל הילדים....

אגב אני נמצאת במצב שלך כרגע לא עובדת (בעבודה שהיתה לי בשכר מינימום וקצת) ומחפשת עבודה בתחום הלימודים שלי בגלל שנולדה לי בת לפני 7 ח' ולא יכולה להכניס אותה למעון ולכן מטפלת+ צהרון (לגדול) עולים לי יותר מההכנסה (קיבלתי משכורת שעתית ולא חודשית).

לא כתבת בני כמה הילדים שלך אבל לפחות לגבי שנה הבאה כדאי לברר על מקומות שיתאימו לילדייך. יש היום פתרונות גם לילדים "לא רגילים" בגיל קטן מאד וכדאי לבדוק את זה.

לגבי חופשים כדאי לך לבדוק "זכאות" לקייטנות וכד'... אפשר לקחת בייביסיטר בתשלום (זה כנראה יחסל לך את המשכורת של יולי- אוג' אבל ישארו לך על שאר המשכורת...). עצה נוספת: תנסי לעבוד בעבודה שתסתדר לך עם שעות הלימוד של הילדים, מה שיחסוך הרבה בייביסיטרים למשל סייעת וכד'....   

(אני מניחה שלא למדת מקצוע ספציפי...)

אם כן, זה משהו אחר......

ובטחון כל יום

וכל הכבוד על ההתמודדות היומיומית שלך.

אבל אם לא תקחו אחריות על עצמכם- אף אחד לא ייקח.

יש לך אפשרות להמשיך להתלונן על החיים. ואל תסתכלי כמה אחרים מרוויחים. כל אחד וה"תיק" שלו...

ויש לך אפשרות לקחת את עצמך בידיים ולהתקדם מעלה.

קודם כל את צריכה שותף. אני בטוחה שבעלך ישמח להתגיייס למטרה הזאת.

תחשבו על הדברים הבאים:

1. למה בעלך מרוויח ככ מעט? האם יש פוטנציאל עתידי להעלאת משכורת? איך מממשים את הפטנציאל הזה?

2. לכל האמהות העובדות  יש פתרון לימי החופשות. אמהות עם 6 ילדים יוצאות לעבוד ומסתדרות. האם את בטוחה שבדקת את כל האופציות לשמירה על הילדים? האם ניסית והתאמצת למצוא פתרון.?

3. אוולי שווה לך לצאת ללימודי תעודה כלשהם על מנת שתוכלי גם את למצוא את עצמך ביתר קלות בשוק העבודה?

3. בקשר לילד המיוחד שלך- האם אתם מקבלים את כל העזרה לה אתם זכאים? בדקתם את הזכויות שלכם?

אני מקווה שנתתי לך קצת רעיונות להתחיל לבדוק ולגשש. אל תסתפקי במה שיש לכם. אתם יכולים להגיע להרבה יותר.

בהצלחה!

אבל את לא יכולה לדעת מה היה קורה לך אם היית רווקה עדיין

הרי גיל לוקח את שלו - שער מלבין ומשקל לפעמים דווקא עולה אצל רווקות כי אין להן סדר יום קבוע

מן הסתם יש הרבה רווקות שלא מצליחות למצוא עבודה או שיש להן בעיות אחרות

אל תאכלי את עצמך.

בטבע של האדם זה שכאשר קשה לו והוא נמצא במשבר ממש - הכל מסביב נצבע שחור. גם הדברים הטובים והיפים. זו לא אשמתך, זה פשוט סימן שבאמת מאוד קשה לך.

מה שנמצא בידיים שלך הוא הבחירה אם לטפל בזה או להמשיך לטבוע בביצה שחורה.

נסי דברים פשוטים על מנת להתאוורר ולהקל - כוס קפה עם חברה, יציאה להליכה בצוותא, דייט משותף. אבל שיהיה על בסיס קבוע ולא משהו ממזדמן. שימי מוסיקה, דברים שקצת יעזרו לך לרומם את נפשך.

באם זה לא עוזר, או שאין לך כח אפילו לקטנות שכאלו, הייתי ממליצה לשקול עזרה מקצועית. מי שטובע לא תמיד שם לב שהוא נמצא בביצה. עזרה יכולה להקל ולהחזיר את האיזון בחיים.

תאמיני בעצמך.

ובהצלחה.

תעשי את זה מהר.

זה נשמע שככ רע לך וקשה ואת זקוקה לכמה שיותר עזרה,

והרגעה.

אני שולחת לך הרבה חיבוקים, ותפילה שה' יראה את צערך ויושיע אתכם בקרוב .

הרווחה יכולה לסייע לך, גם במציאת מסגרת מתאימה עבורו (בד"כ גם ברוב החופשים)

וגם מבחינה כלכלית 

ובעיקר, מבחינה נפשית

חס ושלום! לא לוקחים ילדים בכזאת קלות....

תראי, המצב שאת מתארת הוא זעקה לעזרה.

אנחנו, עם כל הרצון הטוב, יכולים רק לעודד ולנסות לתמוך...

כמו שאמרו לפני, כשיש בעיה הכל נראה שחור. אני זוכרת שכשאני עמדתי בפני התמודדויות הכל היה נראה לי קשה. ה כל! גם דברים שבכלל לא היו קשורים.

תנסי להבין שאם היית פורמת את כיסוי הראש - זה לא היה משנה את המצב בכלל, אלא רק מזמן לך עוד כל מיני בעיות...

את בטוח זכאית להמון הטבות.

בקשר להכנסות של בעלך - האם זה מצב קבוע או שהוא בתחילת דרכו המקצועית?

האם לך יש מקצוע?

אם תפרטי יותר אולי נוכל כולנו לתת לך עצות מניסיוננו הדל.

ילדים זה קושי עצום ולחץ כלכלי זה ממש "עוזר" לצבוע הכל בשחור,

אבל אולי יש דברים יפים בחייך שאת רוצה לספר לנו? זה יכול לעזור לך אם תעשי גם רשימה של הדברים החיוביים.

ודבר אחר,

זה לא חוכמה להשאר כל החיים רווקים, ללא ילדים וללא התמודדויות - כמעט כל התקדמות אמיתית מלווה בקושי אמיתי.

בהצלחה!

דבר ראשון - 5000 ללא מקצוע זה יפה מאד.

נוסף, תסתכלי על הפן החיובי - הוא התחתן ולקח ועדיין לוקח אחריות על החיים שלו. בתור אחת שחולמת להוריד כיסוי ראש - כדאי שתדעי שאצל בנות עם כיסוי ראש לקיחת אחריות בגיל נורמלי (פחות מ30 ) זה הרבה יותר נפוץ מאשר אצל אלו שבלי כיסוי ראש

דבר נוסף - יש בינכם תקשורת וזה הדבר הכי חשוב!!!! לפני כן היהשמח, כי השי"ת יודע למי לתת אלו חיים ואתם הספקתם לבנות משהו יפה ב"ה ועכשיו אתם תהיו זוג עם אתגרים, שזה די מבאס אבל השכר של זה ענק.

חכי לגיל 40-50 ותראי איזו זוגיות יפה תהיה לך בע"ה. את תודי להשם על כל קושי שעברת, נראה לי.

דבר שלישי - הערה . אל תגידי על בעלך דברים כמו "קביבל שכל"... אני הייתי נעלבת (אל תגלי לו, יכול להיות מאד שוא לא נעלב.) . כדאי מאד להזהר בכבוד מי שאת הולכת בע"ה לחיות איתו עדי עד

דבר אחרון, יפה שלא שייך מטלפת וכו'. אבל אל תקחי את זה בטוח. שלא יימאס לך מחר ואז תחושי אשמה...

בהצלחה! עדכני אותנו

היית מוכנה להיות רווקה ולא להתחתן עם בעלך?

עזבי עכשיו את המצב הכלכלי המטריד וכל המסביב...

קשר פשוט בין בעל לאישה, לאן זה נעלם? איפה הזוגיות?

כדאי ממש לחזק את הזוגיות שלכם כי זה מה שיחזיק אתכם במצב הזה ובכלל, בכל מצב בחיים! תשקיעו אחד בשני! זה לאו דווקא

הוצאה כספית! תמצאו זמן לצאת קצת, לא לבית קפה או מסעדה יקרה אפילו סתם סיבוב בחוץ...

פשוט תמוה לי ששרשור בו את מספרת על מצב כלכלי לא משהו וילד "מיוחד" את קוראת לו - להיכנס לנישואין זו טעות.

נישואין, מעבר למשפחה וניהול כלכלה- זה בראש ובראשונה זוגיות ואהבה,

אני באמת באמת מאמינה שאם שם יהיה לכם טוב- הכל ייראה אחרת בע"ה!!  

מאחלת לך המון ברכה והצלחה!!!

יותר כיף, זה העוגן והמשענת שלנו ומשם שואבים כוחות להתמודד עם הכל, כשיש בן זוג תומך ואוהב!!

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....