רציתי להיות

וברחתי

זחלתי, מוקפת חומה.

רציתי לשתוק

וצרחתי

בקול ובלאט, דממה.

רציתי לומר

והפסקתי

דיממתי, בנפש הומה.

רציתי לבכות

ושתקתי

קברתי ליבי, אדמה.

כלום לא יום יבוא

וייפתחו הרקיעים
ותשמענה התפילות
ויטוסו מטוסים גדולים
ותרדנה טיפות גשם קטנטנות
החתולים יירטבו
אך האבק יישטף
אך יישטף

אך יישטף לו.

בס"ד

הכרתי פעם

אדם,

תלמיד חכם,

אלמן

יהודי  נשוא פנים

שאת ספריו החשובים

לומד כל בר אוריין

מזה זמן רב

הוא בגפו

(ברכות יחולו על ראשו)

ובכל ליבו

מסכים 

שלא טוב לאדם,

להיות לו לבדו

אבל

דא עקא

ישנה בעיה קטנה;

על הרבנית (זו השנייה)

להיות

(אבל בדיוק)

כמו זו הראשונה.

אותו חיוך 

אותה פאה

אותו דיבור

אותה שתיקה...

אותו תיבול של הסלט

אותם סלטים לשבת

אותו מיעוט

של תכשיטים

אותו פינוק

של הבנים

(שלו)

אותה הכנסת אורחים

אותם פרקים של תהילים....

כל כל הרבה צדקה תרם

קיבל על עצמו רבנו תם

שני וחמישי הוא צם....

ומאומה.

חושב האיש בענווה

אין שום ספק

זוהי  גזירה

עם ישראל הוא בצרה

אני מעין קרבן עולה...

ואלוקים בורא עולם

מביט למטה ונדהם

איך יציר כפיו

ביום השש

יכול להיות

כל כך... טיפש.

בס"ד

שלושה ספרים

של תהילים

עם כל הטעמים.

הפרשה

ההפטרה

עם כל המפרשים.

תיקון כללי

נשמת כל חי

מדרש שיר השירים.

מדרש רבא

פרק שירה

מסילת ישרים.

רב אלחנן

רב ירוחם...

הגיע זמן

רבינו תם!

ואז

קורה דבר נורא

כשנשמתי היתירה

פורחת לה בלי אזהרה

ובלי בכלל לשאול אותי

לוקחת גם את קדושתי!

יום ראשון

עם אור ראשון

חיוג בהול (לבן גוריון)

כרטיס דחוף

לחו"ל

טיסת אל על?

אין בעיה

חכי  ד ק ה...

לאיזו מדינה?

זה לא ברור? (אני תמהה)

ברזיל! לקרנבל!

תפילת מנחהוזבת את נפשי

הנשמה היתירה

ומבלי לשאול

(אחרי גבי!)

לוקחת גם

את הקדושה

שלי 

(

מתחיל להיות קשה פתאום.

מה שיפה בנפש האדם, אתה בטוח שהגעת לקצה, מעולם לא שקעת כך.

ושבוע אחרי זה יראה משחק ילדים ליד החולי שלך.

אני מתחיל לפחד משיגעון. לראשונה, אמנם. אני מפחד לפחד משיגעון.

אין לאן לברוח וכל השירים תפלים.

האוזניות מלוכלכות והטלפון מזוהם. רוצה להיעלם לישון עוד טיפה.

הטלפון מגחך לעומתך. מסרב להיות לך למקלט.

אני לבד עכשיו. אין לי תיאבון ואין לי שום רצון.

אני פוחד. אלוהים כל כך פוחד.

זה רק אני עם המוח החולני הזה. אני חסר שליטה לחלוטין. תן לו לרוץ הם אומרים. תעצור אותו הם דורשים. הוא קורע אותי לחתיכות בכזאת קלות. כזאת שלווה.

אני רוצה לברוח אלוהים קח אותי מכאן בבקשה

אין לאן ואין למי החברים לא פה והמשפחה מזמן לא בפנים

זה רק אתה והקולות המחורבנים.

אל תקשיב להם. תשקע בהם. אל תיתן להם. תיכנע.

כל כך הרבה כיוונים וצללים מכל מקום ומכל כיוון וזמן, העבר והעתיד משנים צורה ואינם עוד

אני טובע אני נאבק במערבולת. אני יוצר את המערבולת

אני מביט על עצמי מהצד, אני צוחק בטירוף חושים מעוות

אני מרים את הראש אני בוכה

איך יוצאים מכאן אלוהים

אלוהים. המילה הזאת שוב מתגלגלת לי על הלשון. בוא נדבר שוב

לעזאזל עפ הכל בוא נדבר שוב אני צריך אותך

הכל אוכל אותי, א י אוכל את עצמי בבקשה ממך אם אי פעם אהבת אותי

אתה לא באמת קיים אתה לא באמת מקשיב

אני מגוחך ךחלוטין זה ואני ורק אני

שנאה עצמית קשיים הפרעות אכילה מה

אני מפחד אלןהים כל כך מפחד

המחילה - כתב עת לסיפורים קצרים

מקווה שתהנו

אנ'לא בשל

אתה אומר

למה הכוונה?

אתה חיוור מאוד מאוד

ורק בהתחלה?

רוצה להיות סגול כהה

ולא פחות מזה

האם זה אפשרי חבר

אולי אתה טועה?

לפחד יש פנים רבות

עיתים נדמה כהר

אבל אם תסיט את מבטך

תראה  פתאום נהר....

ועל גדתו עומדת בת

משורש נשמתך

והיא רק היא חבר

תמתיק את בדידותך!

יש גם רגעים טובים

זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!

אויר פסגות גם ברחוב.

והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.

ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.

ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.

זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.

היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.

הם אינם. אפשר מעולם לא היו.

ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.

ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.

הידיעה הזאת, הקיימא.

שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.

ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.

אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.

כי מי יודע. מתי תיפול.

אתה חי בין תהום לתהום.

שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.

לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע,  מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.

רק כדי לצנוח שוב פנימה.

אני תוהה מה זה הרגש הזה.

יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.

פחד. אולי פחד.

אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.

שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.

מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.

אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.

זה איננו. את אינך. אני אינני.

יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.

יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.

טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.

אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.

את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.

משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.

לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.

אני רוצה לטרוף לצעוק.

משהו משוגע שירטיט. אותך.

כמוני.

ביי