יותר למקד מחמאה על העשייה שלו ולא על-כך שהוא נולד יפה,

אז לומר "איך התלבשת יפה" " בחרת בגדים תןאמים" אדרבה, לחנך לנקיות ולאסטטיקה,

כמובן, להחמיא גם על דברים חשובים יותר, כמו לימוד תורה או התנהגות או ציונים וכו',

חשוב מאד וזאת צריך לעשות כל הזמן אבל זה לא סותר את  החינוך לנקיון ואסטטיקה,

אסטטיקה היא  לא שטחית בכלל בתנאי שאינה הופכת לעיקר החיים.

"וואי איזה חתיך/ה את/ה, אבל אני מקווה שתשמור על ענווה עם כל המתנה הזאת.........."

תנסו... אחלה דבר...

כל היום אומרת לילדים-

יפיוף, חתיך...

אבל-

אני אומרת גם- צדיק שלי, צדיקוש, ילד שמתנהג כ"כ יפה, ועוד..

והוא יהיה מספיק בוגר בשביל לדעת את זה ולא תהיה אפשרות לעבוד עליו?

ומה אם הוא יראה אנשים שלא זכו ליופי, הוא יחשוב שהם מסכנים, בניגוד אליו שב"ה, כמו שאמו טרחה להדגיש לו, זכה להיות יפה?

נראה לי שמכל הבחינות, עדיפה השיטה שהציעה "הורות משמעותית". גם לחזק את הבטחון, עדיף בדברים שתלויים בבחירתו של האדם, כך הם לא יכולים ללכת לאיבוד, וגם זה מעודד אותו להמשיך.

אבל שסתם אומרים לילד כל היום איזה חתיך זה די טיפשי בעיני

יש מספיק נושאים יותר חשובים למחמאות.

אבל האמת שאולי זה לא רק הקטע של היופי כי גם להגיד סתם לילד כל היום צדיק שלי זה לא עושה לי תחושה טובה.

אם עשה מעשה טטוב וכו אז ברור שמתאים לפרגן

וגם אם התלבש יפה והשקיע אפשר להגיד שהוא יפה

בקיצור אני בעד מחמאות לעניין ולא סתם התלהבות בלי תוכן.

"איזה חתיך אתה".. מחנך לשטחיות וזולות לדעתי.

שייך להגיד, במידה מידי פעם, בחביבות ואהבה, איזה יופי אתה נראה.

אבל לילד ממש קטן - כמו שציינת אח"כ - הרבה יותר מתאים: חמוד, מתוק.

בהיות שה"יפה" מבטא לפעמים רגש של אמא אליו (מה לעשות אצל אימהות - נשים - ה"יפה" זה משהו..) אפשר גם מידי פעם, לא בשבילו אלא בשבילה.. וממילא הוא מרגיש גם שהיא רוצה להגיד לו שהיא אוהבת אותו.

אבל לבַת קצת יותר גדולה, ובוודאי לבנות מתבגרות, בוודאי יש מקום לומר, כמה שאת יפה; או, נראית יפה. בחביבות ובמידה לקטנות יותר. ולגדולות יותר, בהערכה וב"נדיבות".  אבל תמיד העיקר צריך להיות על הצד המידותי. כמה שאת/ה טובה. עוזר/ת. מתחש/ת וכו'.

ענ"ד.

אני אף פעם לא חשבתי להגיד לילדים שלי שהם יפים, ואפילו מעט צרם לי כששמעתי אמהות אחרות מחמיאות לילדים שלהם שהם יפים. גם לי זה היה נראה כמו חינוך לחיצוניות. אבל אז הייתי בשיחה של מישהי ששינתה לי את נקודת ההסתכלות בכל מיני "עיניינים חיצוניים", וממנה הבנתי שחשוב מאד להגיד לילדות שהן יפות. בנות צריכות לשמוע את זה. ואם הן לא ישמעו את זה ממני, אז הן עלולות לחפש את זה אצל נערים אחרים שיגידו להן...

חשוב ביותר לדימוי העצמי של הילד.

איזה כיף לילד שיודע שהוא הכי יפה בעיני אמא.

אבל כמובן, כמו שאמרו לך, יש להחמיא  לא פחות גם על תכונות אופי.

אז לא ידעתי שאני יפה! והיתי ילדה מאוד יפה,

בגיל ההתבגרות שמעתי מאחרים שאני יפה. אז שאלתי את אמא שלי , והיא ענתה- אז מה...

חשבתי שהריסים שלי זה משהו שצריך לקצר(טוב שאמרתי לאימי והיא הודתה שריסים זה יפה ולא מקצרים אותם...)

חבל מאוד שלא אמרו לי. אני בטוחה שזה היה מוסיף מאוד לביטחון העצמי שלי.

עם זאת הייתי מסייגת.

דוגמא לכך-

היו לנו שכנים שכל הזמן היו אומרים לילד שלהם כמה שהוא יפה וחתיך והעיניים הירוקות שלו מהממות...

הוא היה ילד לא מחונך בעליל. מנופח ואגואיסט.

לכן מצד אחד חשוב להגיד מידי פעם. אבל לא רק זה ולא כל הזמן, להדגיש מחמאות על פנימיות.

מישהי אמרה שאמא שלה תמיד אמרה לה-"תהיי טובה וחכמה"

וזה עזר לה- כשנהרס לה חלק בגוף וזה השפיע לה על המראה, המצב לא היה אבוד, היא אולי לא נראת מושלמת, אבל היא עדיין יכולה להיות טובה וחכמה.

אני אומרת לילדה בסגנון של איזה יפה את יודעת/איזה נחמד את שרה

כשעבדתי עם ילדים אז הדריכו אותנו פחות להדגיש את הצד החיצוני

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם את הילדה זה כרגע לא מענין אני לא רואה שום סיבה להכניס לה רעיונות לראש אלא ללמד אותה להיות מוערכת לפי תכונות וכישורים פנימים שזה משהו קבוע

אני לא חושבת ש*חייבים* להחמיא על יופי. ועם זאת, מאוד ראוי בעיניי כן להחמיא על יופי.

למה? כי אם זה לא בא מההורים, מאוד מאוד קשה להטמיע את זה בעצמך, בכוחות עצמך.

יש הרבה מאוד דברים שאני רואה על בעלי, שהוריו לא החמיאו לא עליהם בתור ילד, ומאוד חסר לו ביטחון עצמי ותחושת ערך עצמי. ברור שאני, כאשתו, יכולה לחזק לו את זה. אבל זה לעולם לא יהיה טוב באותה במידה כמו שזה היה יכול להיות אם הוא היה מקבל את זה בילדות, מהם.

ברור שכל דבר צריך להיות במידה, ושלא צריך להתייחס רק או בעיקר ליופי. אבל כן נכון וראוי להתייחס גם לזה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ומה מענין אותה או לא ולא ברור לי איך הסקתם ממה שכתבתי שהיא לא מקבלת מחמאות אלא שכל דבר בזמנו וכשיבוא הזמן שהיא תתחיל להתענין במראה חיצוני אתיחס לזה,מצטערת אני לא מגדלת ילדים לפי אסכולות

באות מעולם תרבותי שממנו (כך נראה לי) מסתייגים.

"חתיך" היא מילה שאותי אישית מרתיעה ונשמעת לי זולה.

אני כן חושבת שאפשר להשתמש במילים עדינות ומדויקות יותר. "יפה שלי".

אבל גם- לא טוב שכל הכינויים לילדים הם בענין המראה. אם כל הזמן ילד ישמע את מילת החיבה "חתיך" הוא יבין שזה הכי חשוב וטוב. אם "יפה" בא ביחד עם "מתוק, חמוד טהור, נשמה" ושאר ירקות כאלו אז זה כבר יוצר אוירה אחרת לגמרי.

בתור ילדה שהיתה יפה מאוד אבל גם מלאה,

לא ראיתי את זה שהייתי יפה, אלא רק את שהייתי מלאה (ולזה אמא שלי כן התייחסה...)

רק כשגדלתי, התחלתי לקבל מחמאות מאחרים שאני יפה ורק אחרי שהתחתנתי, התחלתי להאמין שאני באמת יפה.

חבל, זה היה נותן לי הרבה יותר ביטחון עצמי אם הייתי חשה בזה קודם...

(כמובן לא להגזים, אבל גם זה חשוב, והותן, בעיקר לבנות, ביטחון. אני גם לא חושבת שצריך להגזים ב"איזה גאון אתה" וכאלה, זה הכל מתנות מאת ה' יתברך שאנחנו שמחים בהם, אבל כדאי לעודד את הילד לראות את המתנות שה' שלח לו ולשמוח בהם)

פשוט יש במילה הזו משהו זול ושטחי

אבל יופי שהשם חנן אותה\אותו - למה לא לחזק את הילד על זה?

לתת לו בטחון עצמי באיך שהוא נראה, לא בקטע חיצוני אלא בקטע אישי - יש גילאים שזה נהיה מאוד חשוב להם, ואם הילד יודע את זה על עצמו מגיל קטן הוא לא צריך אישורים חברתיים כל הזמן, הוא פחות ינסה להתבלט - כך לעניות דעתי.

כמובן הכל במידה...

יש לי חברה שיש לה ילדה ממש יפהפיה, אבל היא נגד להחמיא על זה

הילדה גדלה מאד נחיתית בקטע של יופי כי אמא שלה כל הזמן רק אומרת לה שיש לה יופי פנימי וזה מה שחשוב

(מי אמר? אשה כן צריכה להיות נאה ומטופחת, זה לא סותר צניעות)

כמובן גם להחמיא הרבה על תכונות טובות, מעשים טובים, התקדמות שילד עושה וכד'

ברור שלא לשים את הדגש על חיצוניות...

אלו ילדות של דור הגאולה...

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.