א. אם את בנאדם של בוקר - קומי שעה לפני השעה שאת באמת צריכה להתחיל להתארגן, תדליקי רדיו או שימי מוזיקה שאת אוהבת, וברוגע תשטפי כלים או קפלי כביסה.

ב. בערב אפשר לעבוד יחד, גם אם זה בשעה עשר או אחת עשרה בלילה ואתם ממש עייפים, כשמתגייסים לדברים יחד אפשר לתקתק אותם מהר - למשל לקפל או לתלות כביסה יחד, או שאחד מקפל ואחד שוטף כלים, זה נותן מוטיבציה כשרואים שהעול לא נופל על כתפיים של מישהו אחד בלבד.

ערימות ענק... יש 2 אפשרויות- לסדר כל יום קצת או ביום שישי- אם חופש לכם- להשתלט על הכל, אבל זה מעצבן כי זה כל השבוע בלאגן...

לגבי כביסה- אני קיבלתי על עצמי לא לכבס ערימה עד שהערימה הנקייה לא מקופלת, גם דפים שמסתובבים- עושים מהם ערימה מסודרת וכשיש זמן- ממיינים ועוברים עליהם.

כלים- אחרי כל ארוחה, וככה לא מצטבר/חד פעמי, ובכלל- אולי מדי פעם עוזרת...

גם אם עסוקים- כדאי מאוד למצוא זמן לזה... זה נותן יישוב הדעת...

בכביסה, כשהכביסה מתייבשת מורידים ומקפלים מיד אחרי. אין סל/גיגית/מקום לכביסה נקייה לא מקופלת.

כלים, לשטוף מיד בסוף הארוחה. לא לחכות ולתת לזה להצטבר.

דפים, לשריין מקום מיוחד להם. ובזמן הפנוי שיש לשבת ולמיין אותם. מה שלא צריך - לזרוק.

ב"הצלחה רבה!

בפשטות- להשתדל לא לצבור. כביסה- כל פעם לקפל (כמו שכבר כתבו לפניי).

כלים- לשטוף אחרי כל ארוחה או בסוף כל יום.

דפים- לערום אותם ביחד, ופעמיים בשבוע למיין את הערימה (או חלק ממנה).

בעיניי, הכי חשוב לא לצבור.

אם אפשר, כדאי גם לעשות דברים במקביל (לקפל כביסה תוך שיחה עם הבעל/שיחת טלפון/שמיעת שיעור באינטרנט. כנ"ל כלים בכיור ומיון דפים, בעצם ).

שתעזור בתשלום סימלי?

קיפול כבסה, גיהוץ, שטיפה כללית..

זה יכול לעזור

לפני שהתחתנתי לא הייתי הכי מסודרת בעולם... שאלתי את חמותי איך היא מצליחה לשמור על סדר היא אמרה לי- לא מניחים דברים מהיד! רק במקום! מחליפה חולצה? את לא מניחה על המיטה או על שום מקום אחר! ישר מהיד לארון. כנ"ל דפים וכו. כלים בכיור? אין דבר כזה! כשמסיימים לאכול אחד מפנה כשהשני במקביל כבר עם הסקוץ' ביד שוטף.. כנ"ל כביסות. מתייבש? מהחבל מקפלים לארונות בלי תחנות ביניים... וזה פשוט עובד!! בהתחלה קצת קשה כי זה מכביד ודורש הרבה תשומת לב אבל אחרי זמן קצר זה הופך להרגל והבית פשוט מסודר למופת כ-ל הזמן

לעשות גם מתוך עצלות, ואח"כ זה כבר יבוא טבעי בעז"ה

אני מחליט: אני סופר לעצמי עד 200 והכיור ריק. או: עכשיו אני מחזיר 50 דברים למקום. זה הופך את העסק לתחרות ונותן מרץ.

עוד משחק: כל דבר שאני שם במקום לקחת מאותו מקום דבר ומחזיר למקום. לדוגמא: מחזיר כוס לכיור מחפש ליד הכיור מה צריך להחזיר. מצאתי שם מדחום - לוקח לארון תרופות ומחפש ליד הארון תרופות, מצאתי שם מגבת לכביסה לוקח לכביסה מחדר כביסה לוקח  דלי למרפסת  וכו' וכו' זה משחק שאני מאוד נהנה ממנו. ומסתובב כמו בובה בכל הבית, כל רגע עם דבר אחר ביד... 

כי יש לי קושי לזרוק דברים, אז מצטברות שטויות שממלאות את הבית.

אז כשאני מסדרת ערימה\מגרה.\ארון בגדים, אני סופרת וכל דבר שביעי צריך להעיף מהבית. (כמובן אני בוחרת אותם בקפידה ולא שולפת בעיניים עצומות, אבל זה מכריח אותי לזרוק)

הזכרת לי את flylady: אתר אינטרנט (באנגלית) עם עצות כאלה בנושא ארגון הבית. גם שם מציעים להפוך את זה לאתגר כיפי. יש להם כל מיני "שיטות" מהסוג הזה. מומלץ

נניח- יום ראשון סדר כללי וכביסות, יום שני- שטיפת כלים, יום שלישי- קיפול כביסה וכד'.             

ואז גם אם מצטבר זה עדיין בשליטה...

ואל תדאגי מה יהיה עם ילדים. איכשהוא אנחנו מסתדרות...ורוב הבתים במצב סביר רוב הזמן...

אתן  רציניות? אצלי זה לא הגיוני.

מילא בבוקר לפעמים אני קצת מספיקה,אבל  אחרי צהרים? אני באה בערך בארבע וחצי, כולנו מעולפים מעיפות, מחממת משהוא לאכול, או מבשלת ...

בערך עד חמש וחצי אוכלים...

אח"כ אני הולכת לספה, אין לי כח לשום ארגון בבית, אפילו לא מורידה צלחות מהשולחן. אני בספה , הילדים סביבי עם משחקים, מקריאה ספרים כו'.

בשש בערך אני קמה, מעמידה מכונת כביסה, מורידה כביסה , מקפלת ושמה על המכונה במרפסת... בין לבין הילדים צורחים, רבים, וכ...שש וחצי רבע לשבע אני נותנת ארוחת ערב לקטן ומקלחת  איתו זה נגמר בשבע ו...

אחרי המקלחת לקטן ארוחת ערב לגדולים, מקלחות.

בשעה שמונה וחצי אני נופלת למיטה מעולפת. בין לבין כמה לדברים הכרחים, אולי להוריד צלחות  מהשולחן לכיור וכו, לאסוף כביסה מלוכלכת,

עכשיו תספרו לי מתי לארגן חצי שעה אחרי הצהרים? חצי שעה ערב?????

היום, זה לבזבז עוד עייפות מהבקשות, כי זה לא בקלות,

מספיק הרבה כוחות הולכים לי על הרבה דברים, אז גם על מריבות שהם יעזרו? גם אם מסכימים לאסוף,

אז עד שזה אוסף את הקפלה, הקטן בשניה בא והופך תוך כדי שהשני מכניס לקופסא, אז אני צריכה גם להשגיח על הקטן , כי אם לא תוך שניה זה מכות שהוא מפריע לו לאסוף.

יכול להיות אני עושה טעות, אני כבר לא מבקשת והבית בלאגן, זה אותו הדבר עם בעלי, כמה אפשר לבקש, להתחנן, לריב לשמור על הסדר, אז זה פשוט נשאר בלאגן וזהו.

בלאן נהיה בשניות, אצלי יכולים לגרור כסא לארון ובשניה מתעופפים כמה קופסאות פאזלים, עד שאני זזה אחד כבר עומד ליד הכיור מנסה לשטוף כלים וכל הריצפה מים.

הכל בשניות נהיה בלאגן, אני יודעת שיש אמהות שיגידו שעד שמשחק אחד לא נכנס לארון לא יוצא משחק שני, אבל אני לא עומדת בזה, כי זה כל הזמן לרוץ הלוך ושוב, ומי שתגיד זה רק ענין של שבוע שבועים להרגיל והם יקלטו זה לא נכון.

כי אני כל יום מתמודדת עם משהוא אחר, כל דבר לוקח שבוע שבועים...... לגמול מהנקה. לגמול ממוצץ, הרגלי אוכל, הרגלי מקלחת, הרגלי שינה, וזה לא שכל הרגל באמת נשאר, זה בא בגלים, כל הזמן זה לתחזק.

אז פשוט מענין סידור הבית התיאשתי. יום שישי אני בחופש ואז הבית עובר קרצוף. כל שאר השבוע חבל על המאמץ.

את חושבת שאצלי המשחקים נגישים? אצלי מטפסים, אתמול הקטן פיצץ את הראש בנסיון טיפוס. גם חלק מהימים אחרי צהרים אני בכלל לא בבית, יש לימודים, גינה, רופא וכו'....

בערב אחרי שהילדים ישנים אני הולכת לחדר שלנו, שם אני כן מקפידה על הסדר, אם יש  בחדר משחקים וכו, אני לוקחת את המטאטא סוחבת הכל לסלון, בדר"כ בבתים שומרים על הסדר בסלון ובמטבח, אצלי הפוך, הכל מהחדרים אני גוררת לסלון ולמטבח, לפחות שהולכים לישון וקמים לא יראו בלאגן.

בחדר שלנו אני רואה סדר, שוכבת במיטה, יכולה לשמוע שירים, לדבר בטלפון, לקרוא עיתון, כל דבר שהוא לא מאמץ...אפילו לשתות כוס קפה עם עוגה.

באמצע הלילה כשאני קמה לילדים, לעשות בקבוק וכו, אז אני מפלסת דרכי בין המשחקים..

אני מקנאה בך שיש לך את הדירבון לעשות סדר, ברור שזה כיף שהכל מסודר.

פעם באמת הייתי אומרת עד שבעלי יחזור שהכל יהיה מסודר, אבל אח"כ לראות שהוא לא מקפיד על הסדר זה משגע אותי, אני מעדיפה לא להתעצבן ולא לסדר.

(בדיוק חשבתי לעצמי שאולי זה סוג של דכאון?כי אחרת למה לא אכפת לי? איך אני מסתכלת על הקליקס בריצפה ופשוט ממשיכה הלאה בלי להתכופף להרים?)

כל החדר שלה בלגן פלוס במסדרון והחלטנו לא להכנס איתה למלחמות על זה...לפעמים אנחנו שואלים אותה אם היא רוצה עזרה בלסדר ופשוט מרכזים דברים בקופסה או על השטיח

כשילדי היו קטנים, היה כלל בבית: לפני ארוחת ערב מסדרים את הבית. עשינו טבלה, וכל יום לכל אחד היה אחריות על חלק אחר בבית, אם יש מספיק ילדים / בית קטן, ילד קטן עם ילד גדול. זה לא תמד הלך בקלות ולא תמיד הבית היה באמת מסודר, אבל זה מחנך את הילדים וזה מה שבאמת חשוב. לפעמים אחרי ארוחת הערב שוב התבלגן קצת, לפעמים סידרתי אחרי שהלכו לישון, אבל זה פחות נורא. היום, לפני שהנכדים הולכים, הם מסדרים פחות או יותר את הבאלגן, אבל זה באחריות הוריהם ולא שלי. עכשיו אני יכולה לדעת על איזה מהילדים שלי החינוך עבד ועל מי לא כל כך...

גם אני לא מבקשת מהילדים לעזור לי, כי אני יודעת שהמריבות יקחו יותר זמן ויותר אנרגיות מלסדר לבד. זה גם גורם לי להתפוצץ עליהם מתסכול ועצבים, וזה יוצא כבר יותר נזק חינוכי מאשר לוותר להם על הבלאגן.

לילה אחד, כשפילסתי לי מקום לדרוך בין הצעצועים והבגדים על הרצפה בחדר של הגדולים, עלו לי דמעות בעיניים... והגעתי למסקנה שזה לא הבלאגן שמפריע לי אלא התחושה שזה כישלון חינוכי שלי. שלא לדבר על הכישלון בלהיות "עקרת בית" או "אשת חיל" או איך שתרצי לקרוא למה שכל אמא יהודיה מצפה מעצמה.

כלומר הבלגאן מפריע אבל לא עד כדי כך. אני בעצמי,  אף פעם לא הייתי מאלה שלא מסוגלות לראות פירור בכיור. וגם כנערה לא הייתי מאד מסודרת.  ויש מצב שהדוגמה האישית שלי היא הגורם לכך שהילדים שלי ככה (יפה שמישהו אצלך עוד לפחות מנסה לשטוף כלים...)

אז החלטתי שעדיף להסתכל על זה כעל עניין של סדר עדיפויות:

יש כאלה שהן חולות-ניקיון וגומרות את עצמן עד אמצע הלילה כדי שלא יהיה פירור - אם יש להן כוחות אז יופי. אם לא - זה בטח בא על חשבון משהו אחר!

אני מעדיפה להשקיע אנרגיות בדברים אחרים. בחינוך, בלימודים, בשלום בית עם בעלי. כשיהיו לי עוד אנרגיות אגיע גם לסדר וניקיון. כרגע אני מוותרת על זה מבחירה - מסיבות חינוכיות כדי להמנע ממאבקי כוח.

זה עוזר לי לא להשתגע מקנאה כשאני רואה בתים אחרים, מסודרים... וכשאני משתחררת מהתסכול ורגש הנחיתות, גם יותר קל לי להזיז את עצמי ולשטוף קצת כלים.

לדעתי את יכולה לומר לעצמך אותו דבר: שאת אמא מצויינת שמשקיעה המון - בדברים שהם בעינייך יותר חשובים. למשל בריאות של הילדים - נשמע שאת ממש מוסרת את נפשך על ארוחה בריאה במקום ממתקים. וזה עדיף על פני למסור את הנפש על רצפה נקיה. ולהשוות לאחרות זה לא רלבנטי:  אולי הן לא עובדות הרבה שעות כמוך, אולי הן לא מסתכלות על הממתקים שהילד אוכל בזמן שהן מקרצפות, אולי פשוט סדר העדיפויות שלהן שונה.

יותר מזה: יש לי הרגשה שאת כבר יודעת את זה בעצמך: שאת בסדר גמור. שאת אשת חיל ממש! שאת עושה את הבחירה הנכונה. את רק צריכה קצת חיזוק... אז קחי 

מאחלת לך ולעצמי שה' יתן לנו כוחות,  שלאט לאט נתקדם ונגיע גם לבית מסודר.

נ.ב. גם אני, כשאני מיואשת ועייפה, יכולה לראות קליקס (ולפעמים גם אוכל, לבושתי)  שפוך על הרצפה במשך שעות ולהתעלם. הגעתי למסקנה שזה לא עושה אותי לא נורמלית! אני אדם נורמלי. רק קצת לא מסודר. אז מה.

(סליחה על האורך הנושא הוא בנפשי...)

כל יום לסדר משהו אחר...

פעם את השולחן המבולגן בסלון, פעם את הכיסא בחדר מלא הבגדים...

(בתכל'ס - לא משתלם לי לסדר כל פעם שלושה בגדים. מעדיפה כבר אחרי כמה ימים לסדר עשרה. חוסך זמן!)

אצלי כ-ל מה שסידרתי בערב למחרת בצהריים אין זכר לעובדה שסידרתי משהו

אני משתדלת להרגיש שהברכה היא בבלאגן ומשתדלת לשמור על סדר איפה שרק אפשרי..

אין כמו אמא- חשבתי על משהו שאולי יעזור לך קצת. כתבת שאתם מגיעים בארבע וחצי ואתם אוכלים. זה ארוחת צהריים? ערב? ביניים? אם זה צהריים או ביניים כדאי לחשוב על פיתרון אחר. תאכלו פירות, קפה / שוקו ועוגיה ואז בחמש וחצי שש ארוחת ערב לכולם.

עשר דקות ארוחת ביניים ואח"כ שעה שאת עם הילדים/ עבודות בית/ נחה ואח"כ סדר ערב.

אולי זה יעזור ויתן לך טיפה איוורור?

נו מה אני יעשה? אני לא יכולה להכריח אותו.

ואל תגידו תנסי להסביר לו, הוא עושה דברים בבית...(שיש הרבה שמקנאות בי) אבל זה לא סדר ונקיון בשוטף.

יש דברים שיש לנו חלוקת תפקידים,

אבל כשמגיעים לנושא של אחזקת הבית בסדר ונקיון באמצע השבוע ,אין עם מי לדבר.

גם אני פעם הייתי מאלה שלא יכולות לראות פירור בריצפה וברוך השם הבעל הכניס אותי לפרופורציה ומאז כוס בכיור לא ממש מזיזה לי,למדתי יותר להתחבר ליכולות שלי ושזה בסדר שיש גבול לכוחות של בן אדם

תעשי "היפוך ארוחות" את הקליל יותר כשאתם מגיעים, סנדוויצ'ים, ירקות וחביתה ואת הכבד יותר קצת יותר מאוחר אחרי שהתאוששת?

גם אצלי חוזרים מורעבים ואני נותנת פירות ולפעמים פרוסה עם משהו כמו חמאת בוטנים ואז יוצאים לגינה וארוחת ערב היא משהו מהנ"ל...

אבל אצלי פשוט אין מצב לסדר הכול כל הזמן. 

אם אעשה זאת - בעצם לא אעשה כלום...

ולכן, עדיף לי כך.

אשתדל, למשל, לא לפזר את הכביסה המכובסת בכל הבית - אבל יש מצב שלא אקפל אותה לארון כל יום, אלא כל יומיים.

הערב אסדר את חדר השינה - ומחר את חדר הילדים...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…