לפעמים ריטלין עוזר לתפקד בקלות יותר.. בעבודה, בלימודים.. 

אין מה להרתע מזה..

ידוע שאנשים שלוקחים ריטלין  גדלים להיות אנשים נמרצים ומלאי עשייה... אם כיוונו אותם נכון כמובן...

דווקא נחמד אישה כזאת.. לא?!

אני די משוכנעת שלא אפסול על זה

כי אתה לא מכיר את זה, מן הסתם.

אבל אח"כ, לבדוק עניינית.

הרי זה רק לזמן הלימודים, לא לכל הזמן. אז תראה איך היא בלי זה. מוצאת חן בעיניך - אז מה הבעיה.. לוקחת כדי להיעזר בריכוז.

גם "היפריות", וגם קשיי ריכוז, זה חלק מהאופי. יש בכל צדיים שונים; מה שקשה ללימודים - יכול לךהיות נחמד מבחינת אופי האדם בחיים זתם. צריך לראות עניינית - ככל דבר (אני בכלל לא בטוח שכל מי שלוקח ריטלין זוכר לספר על זה בפגישות. זה לא חייב להיות כזה דבר משמעותי..)

תלוי אם האיבחון אמיתי;

תלוי במינון, בסוג שנותנים.

וזה לא "במקום" התכונה ההטבעית. השפעה מוגבלת למס' שעות של לימודים.

התופעות שהיו לך - מראות באמת על טעות בטיפול. כמו שראו אח"כ.

אל תדאגי - על המרץ של היום זה כבר לא משפיע.

יש ילדים שזה ממש מציל אותתם ואת תדמיתם העצמית.

היפר זה לא שלילי. אופי חמוד. ללימודים לעיתים צריך עזרה.

ולא כ"כ שייך "בעין חיובית". זה חשוב לכל מוסד, אבל לא תמיד עוזר ללימודים. אם כי אפשר להעלות את הכושר ע"י לימוד מאד מענין וכד'. יש גם שיטה של "ביופידבק" שאומרים שעוזרת לפחות במידה מסויימת.  יש גם כדורים מקבילים, עדינים יותר, שמסיבות מסחריות אינן ב"סל התרופות" אבל אפשר כשהריטלין ממש קשה.

ואכן, צריך להיזהר לא לחלק ביד קלה מידי, רק כי למורה קשה קצת.

אבל מכל מקום, ראיתי גם כאלה שזה פשוט העלה אותם. לימודית ותדמית עצמית. זה גם משהו (ראיתי גם כאלו שזה הזיק להם.. כל אחד כעניינו).

ראיתי תלמידים שלי שהרטלין גמר אותם, פשוט ריסק!!

והאבחון היה נכון- בלי זה הם בכלל לא הצליחו ללמוד,

א-ב-ל.

יש לי חברה, שהחליטה בגיל כלשהו לבד, שהיא מנסה לשנות את זה באופן טבעי.

כל יום, היא עושה ספורט- וניסתה לתק' לקחת ריטלין.

התוצאה- היא טוענת שכל התופעות לוואי של הרטלין נעלמו (כי היא לא לוקחת),

אבל מצד שני היא ממש מרוכזת- בגלל הספורט.

בתור גמול- היא נהייתה ממש רזה

אבל כיום- היא לומדת ככה, ומצליחה שחבל"ז.

(עדיין, לפעמים היא צריכה לצאת באמצע קורס לכמה דק'- אבל זה ממש לקצת זמן,

וזה בכלל לא מתקרב להיפריות שהיתה לה לפני..)

שלקחית הרטילין גורמת להם כך, כפי שאת מתארת.

כשרואים מישהו כזה, צריך להפסיק מיד.

לפעמים סוג הכדור לא נכון - יש כמה סוגים - ולפעמים המינון לא.

במקרים נדירים יותר - הכדורים הללו לא טובים לו .עדיין יש אופציה לכדורים אחרים שאינם בסל התרופות ופועלים אחרת.

אני גם ראיתי מקרים כאלה.

אבל גם ראיתי מקרים הפוכים: של ילדים שבזכות זה למדו, תדמיתם העצמית השתפרה, הרגלי הלמידה.  זה לא מבוטל. מי יקח אחריות על כך שילד יצבור חסר גדול בלימודים, ואח"כ ההשפעה על היכולת ללימודי המשך, וכו'. זה לא צחוק.

וגם אם נחשוב שאפשר שבתי ספר "יפעלו אחרת", ילמדו מאד מענין וכו' - הרי שמלבד העובדה הפשוטה שרוב בתיה"ס פועלים כפי שהם, ואין אופציה זמינה אחרת - גם היכן שיש לאו דווקא עובדים בלי זה.

הנה, ד"ר צ'סנר שייסד את "בני חיל" לבעיות כאלו, ולומדים שם בקבוצות קטנות וכד', אך למיטב ידיעתי גם שם - כל זה אחרי שכל אחד לוקח את הריטלין שמתאים לו..

לגבי ההתעמלות - אני גם שמעתי משהו כזה, שהתעמלות כ20 מדק' פועלת את התעוררות אותו חומר שע"י הריטלין. אבל זה ממש לטווח קצר [באמת ניסינו פעם באיזה ת"ת לעשות פעילות עם טרמפולינות לפני שיעורים, לצורך שיפור הריכוז..].

אז לא שאני אומר למישהו שיקח, זה לשיקול דעת ההורים. אבל צריך לדעת שיש לכך השלכות כבדות מידי מכדי לפותרן באמירת "משהו טבעי".

וכבר ראיתי הורים שהיו מתנגדים חריפים מאד - וכשבלית ברירה ניסו בפיקוח נכון, שינו דעתם מהקצה אל הקצה כשראו את ההשלכה על ילדיהם (לא בטוח כמה זה שייך לפורום זה, אבל בהיות שכולם מצפים להיות בעז"ה הורים לילדים - אז אולי טוב ש"ירשמו לפניהם" אם יצטרכו - שזה נושא שצריך לברר..)

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

לילדים יותר קשה להתגבר על קשיי ריכוז מאשר מבוגרים.

לדעתי יש משהו בלהכיר בקושי ולטפל בו כמו שצריך 

יכול להיות שאצלך זה לא היה נכון ואני לגמרי לא מזלזלת אבל נשמע שזה היה המצב

אני אולי לא מדד אבל מה שיכול לעזור לו/לה (בדרך מקובלת אל תתחילו שוב עם סמים- כי זה לא הכונה!) וזה לא פוגע בתפקוד היומיומי מקובל עלי 

זה לא עניין של עין חיובית... חייבים איכשהו ליצור ריכוז....

מדברת אחת שיודעת משהו בעניין....

אני לימדתי תלמידה היפרית שלקחה משהו טבעי וזה ממש לא עוזר.

כאילו לא עוזר ברמות שהיא יכלה גם לא לקחת שום דבר והיא היתה אותו דבר..

היא לא יכלה ללמוד, פשוט לא יכלה פיזית. היא מאד רצתה אבל זה קשה מאד שרוצים ולא יכולים פיזית להתרכז בכיתה.

אין היום בתי ספר שלומדים רק שיעורים פרטיים...אז צריך להתמודד עם העניין.

לנו יש חומר בגוף שממונה על הריכוז ולה חסר אותו, הפתרון כנראה הוא להשלים אותו עם כדור, לכמה שעות שצריך להתרכז.

את הבעיות של חוסר תאבון וכאבי בטן צריך לדווח לרופא ולשנון מינון לפי זה. זה שאצלך טעו זה לא אומר שאצל אחרים.

אבל יש כאלה שזה מאד מתאים להם ועוזר להם.

אני מכירה מישהו שלוקח רטלין לא בגלל שהוא היפר אלא דווקא ההפך, זה לא חייב להיות בגלל היפראקטביות

אלא בגלל בעיות בקשב וריכוז (זה לא אותה בעיה, יש כאלה שיש להם את שניהם)

הריטלין גורם לו להתעורר ולהתרכז בלימוד.

והוא כבר מזמן מזמן סיים לימודים בתיכון....

זה חוסך הרבה תסכולים ודימוי עצמי נמוך

אני ב"ה לא לוקחת ריטלין, למרות שאומרים שאני צריכה...

אם אתה רוצה לחפור קצת בנושא הריטלין

יש פורום שאווה במיוחד, עם חבר'ה שפיציים אחד אחד

ואתה יכול להכנס אליו

קוראים לו פורום לקויות למידה- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f146

אתה יכול לשאול שם מה שאתה רוצה בנושא הפרעות קשב, ריטלין, לקויות למידה נוספות וכו'...

ולראות שהחבר'ה שנמצאים שם- פשוט הרבה יותר טובים מכולם |עפה על עצמי|

מוזמן בשמחה!!!!

שרבוב- כמה את נותת לי על הפרסום?

אתה מוזמן לשאול אצלנו

ותקבל תשובות אחרות

נתחיל לפסול בנים כי הם ל--א לוקחים ריטלין

לפי דעתי זה ממש טוב ומאוד חיוני

מניסיון!!!!!

עדיף להנשא לאדם שלוקח ריטלין מאשר אדם שאמור לקחת רטלין והוא לא לוקח.

בלי הלקחת ריטלין במבחנים

וזה אחד היתרונות של זה 

אני נגד ריטלין [כן,אמרו לי גם לקחת כמה פעמים בחיי] ואני לא בעד להשתמש, כי במקרים מסויימים אפשר להתמודד עם זה

אבל לפסול מישהו על זה? זה שטויות, זה ממש תלוי עד כמה המצב חמור ואם זה משפיע עליו באופן אישי וישיר ומונע ממנו ברים בתפקוד היומיומי ועד כמה, ולא בהכרח כי הוא לוקח ריטלין.

נראה לי כבר סתם מיותר כל השאלות האלה, אבל שיהיה..זאת רק דעתי

זה ממש לא ממכר.

זה לא מכוון מצב רוח...

לך זה לא היה טוב. באמת חבל שלא ראו בזמן. אולי מינון לא נכון, אולי סוג לא נכון. אולי בכלל לא טוב עבורך.

מי שכך, אז באמת לא טוב.

אבל יש גם הרבה אחרים. אני ראיתי כאלו שלוקחים ריטלין כמו שמתאים, לומדים טוב, שמחים, ילדים מצויינים.

צריך להיזהר מלתת "המלצות" עפ"י מקרים פרטיים. זה עלול להזיק למי שההמלצה לא מתאימה לו.

לכל היותר, אפשר להעיד שנתקלת במקרים שזה מזיק (עצמך), ושיזהרו ושימו לב אם נותנים, שזה אכן מועיל ומכוון נכון אל מול הילד. זה באמת נכון.

אתה צודק שאפשר לטעות.

צריך לדעת מה לשאול ילד - כדי להבחין במצבו.

באמת לפעמים זה נלמד מתוך ניסיון לא נעים עם אחרים..

סליחה על התגובה אבל זה היה כ"כ לא נכון!!

צריך להיזהר ולקחת אחריות על המילים כשהן נכתבות בפורום....

דיכאון הוא לא רק הרגשה שאת יכולה לשלוט בה.

דיכאון הוא גם תלוי גורמים אנדוגניים, לדג' כבר שנים ידוע שבחולים דיכאוניים, במיוחד כאלה שזה גנטי אצלם נמצא בד"כ סרטונין נמוך,

ועל העיקרון הזה עובדות תרופות ממשפחת הSNRI והSSRI המעכבים את פירוקו.

וכמו כן הMAO-I המפרק את האנזים שמפרק אותו.

אז כן, כדאי להיזהר בהצהרות כאלה.

מגניב שאת יודעת את כל הדברים האלה.. אבל התורה יודעת מצויין ויש מצווה ממש ממש גדולה - להיות בשמחה וכמובן אם צווינו כניראה שזה בשליטתנו ואנחנו יכולים לקיים

ולא כולם הולכים לפי שיטתו.

וכן, זה הרסני להגיד דבר כזה לכל מדוכא, יש הבדל בין "דיכאון " מסיבה שולית שיעבור אחרי בילוי/גלידה וכו', לבין דיכאון שמשבש את אורח החיים, לפעמים זה אולי בגלל טריגר, ולמרות הטיפול התרופתי ידרוש עבודה קשה, אז לצאת בהצהרות שזה מבחירה זה כמו שתגיד דבר כזה על כל חולה פסיכיאטרי אחר.... לא הכי במקום.

(עריכה קפץ) מה עם "עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה"  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך" הרעיון הוא שלאדם יש שליטה על החיים כן.. גם ממחלות קשות וגם ממחלות פסיכיאטריות אפשר להירפא.. יש לנו דרכים.. רופאים, תפילה ומצוות.. ה' נתן את הדרכים ואת הנסיונות לכל אדם את הנסיון הפרטי שלו. אחד יכול לקבל נסיון בנטיה לדיכאון. זה אומר שהוא חייב להיות בדיכאון? לא! הבורא נתן לו כל כך הרבה דרכים לרפא את עצמו. ושם נמצאת הבחירה שלו. גם חולה במחלה סופנית לא עלינו יש את הבחירה והוא יכול לוותר ולמות ויכול להלחם ולחיות

יש מצווה לשמוח בחגים לפי ספר דברים...

את כך שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד- ליקוטי מוהר"ן ואמר זאת ר' נחמן.

כמובן שיש עוד שמאמצים זאת היום...

אבל אתה כתבת שהתורה...

אבות - איזהו עשיר השמח בחלקו וגם "ושמחת בחגך" שמוזכרת גם בתרי"ג מצוות "לשמוח ברגלים" לכאורה קשה לאדם דכאוני.. בחג הדכאון חולף?

ומה עם היומיום?

וחוץ מזה לפי נועם זה בחירה מוחלטת שלך בדיכאון.... כאילו אין תרופות שעושות זאת, אין גנטיקה... וכן, יש....והיום גם דרכי טיפול...

אגב הלכתית לא מחייבים אותך להילחם כחולה סופני- ראה בבקשה את חוק החולה הנוטה למות שנכתב ואושר גם ע"י רבנים- ניתן להפסיק טיפול מחזורי , ניתן לא להתחיל טיפול, ואף יש פתרון הלכתי חדשני שהוא כמו שעון שבת למכשירי הנשמה....

התגובה "רק רבי נחמן?" קפצה לי. אז ערכתי אותה הנה מה שכתבתי:

מה עם "עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה"  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך" הרעיון הוא שלאדם יש שליטה על החיים כן.. גם ממחלות קשות וגם ממחלות פסיכיאטריות אפשר להירפא.. יש לנו דרכים.. רופאים, תפילה ומצוות.. ה' נתן את הדרכים ואת הנסיונות לכל אדם את הנסיון הפרטי שלו. אחד יכול לקבל נסיון בנטיה לדיכאון. זה אומר שהוא חייב להיות בדיכאון? לא! הבורא נתן לו כל כך הרבה דרכים לרפא את עצמו. ושם נמצאת הבחירה שלו. גם חולה במחלה סופנית לא עלינו יש את הבחירה והוא יכול לוותר ולמות ויכול להלחם ולחיות

עכ"ל בהודעה הקודמת

וכן זה בחירה מוחלטת! אז אין בחירה לאדם? הבורא שם אותו בדיכאון וזה גורלו? לחיות בדיכאון? נבראנו עם פגמים כדי לתקן )

אבל עיבדו את ה' בשמחה לא קשור לחגים אלה דוד המלך מדבר על היום יום. וכן ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך מדבר על כל מעגל השנה ולא על תאריכים מסויימים. כתבת שיש מי שחולק? אשמח גם למקור. לא שמעתי בחיים על רב שאמר שאין מצווה להיות בשמחה. שלא ישתמע מדברי שאני חושב שזה בסדר לקחת תרופות מזיקות ולהתגבר לדוגמא אם מוכח שריטלין גורם לדיכאון בטווח הארוך כמובן שלא אתן אותו לילדי (שלא נצטרך) הגוף בידינו כפיקדון וצריך לשים ליבנו שלא נהרוס אותו אבל התכונות לפי הגישה היהודית ניתנות לשינוי.. ראי מסילת ישרים, ארחות צדיקים ועוד..

http://www.yba.org.il/show.asp?id=23662

קודם כל. לא מכיר את הרב חיים נבון, מסופק אם הוא יכול לחלוק על רבי נחמן, שאמר בפרוש שמצווה גדולה להיות בשמחה, על הארחות צדיקים שכתב שבשמחה תלויה המצווה לשיצדיק כל  מאורעותיו, שבזה תלויה כל האמונה, וכותב שצריך לשמוח אפילו כשיש לו ייסורים! ושתפארת הנשמה היא השמחה! ואני בשמחה יחפש מקורות נוספים.. רק לצערי ניראלי שהרב לא מבין מה היא שמחה.

שכל נושא לגופו ויש לשקול בכל נושא בצורה רצינית. אבל את מפספסת את הנקודה. הדיכאון, המחלות, הכל! יש פיתרון פשוט והוא הבורא, האמונה, השמחה. אני מאמין שבכוחי לשנות הכל. גם את מצב הרוח שלי, גם את התכונות שלי, גם את המצב הבריאותי שלי, הכל - לטובה או לרעה. גם הדיכאון, תלוי בי! אני זה שבחרתי לא להלחם, או לא להלחם מספיק חזק על זה. או שאני נלחם ואז אם אני הולך בדרך התורה בוודאי שתוך תקופה אני גם יצליח! לדעתך גורלו של אדם בדיכאון הוא לחיות על תרופות כל חייו? בוודאי שלא. זה עוד נסיון שעליו צריך להתגבר. החיים בשליטתנו.. 

אני שמח לבשר לך שהרפואה לא מעודכנת מספיק.. היא לא מכירה תרופה מצויינת.. התורה. אני מרחם על האדם שיוותר על חייו ויקשיב לרופא שלא זכה להכיר את האמת.. 

לא שללתי שימוש בתרופות. אפילו כתבתי בהתחלה, ששימוש בתרופות מחייב גם כחלק מהתהליך. וכמובן גם לחולה לב, דיאליזה, ומחלות נוירולוגיות אמליץ להתפלל, לקוות, לשמוח, ולהאמין שה' מרפא והרופא רק שליח. ולא נחמד לומר שיש לי בעיה בהבנה.. גם אם את לא מסכימה איתי.

ד"א לא ראיתי בחיים שהאמונה בה' ותורתו חרצה גורל של חולה למוות.. להפך שמעתי הרבה סיפורים של ניסים גדולים

תתפלא אבל לאדם לא תמיד יש שליטה כנס למחלקה אונקולוגית בבית חולים הקרוב ותפרוס את משנתך...

בהצלחה רבה!!

ההבדל זה שמחלה גופנית זה נשמע יותר נקי לאוזן ויותר קל לנו כבני אדם לפרסם תמונות בפייסבוק מחובקים עם ילד חולה מאשר לקבל (- לא ביקשתי שתתחבק איתו רק תקבל !!!) אדם שסובל מהדברים המוזכרים למעלה 

קודם כל מוכח שדיכאון מביא למחלות, ושאדם חולה שמתייאש בוודאי ימות מהר יותר מאדם שממשיך. ומאידך על ליצנים רפואיים שמעת? הם מאמינים שלשמח חולים מרפא אותם! מדהים!

ד"א אני מקבל שדיכאון היא מחלהף מחלת נפש, שכמובן יש לה טיפול, רפואי ואמוני. אני לא מצפה שרופאים שאפרוס להם את משנתי האמונית בבורא יקבלו אותה (למעט אולי המאמינים שבהם) אבל זה לא אומר לי כלום. אם אלך למומחה לב הגדול בעולם ואגיד לו שתהילים היא תרופה מצויינת סביר להניח שהוא יצחק עלי.. זה לא אומר שאני טועה

ושאנשים מגיעים למצב כזה זה גם לא אשמתם, ושיש דרכים לטפל.

ולא לראות דברים כמו שכתבת ולחשוב שהוא דפוק,

בטח ובטח אם הוא לוקח תרופה שהתופעת לוואי שלה היא דיכאון, אז נכון שלקיחת התרופה היא אנדרוגנית כביכול- אבל בסופו של דבר אם היא עושה תהליכים כימיים או הורמנלים בגוף זה מעבר לשליטה.

ואין שום רע בלהודות שיש מניע שהוא או אנדוגני או תופעת לוואי. ההפך זה רק יעזור לטיפול.

אבל כשכתבתי את זה ידעתי בדיוק למה אני מתכוונת,

ובמחילה אבל התגובה מרתיחה נראה לי שההבדל ביננו זה מי ראה מקרוב אדם שמתמודד עם זה

יש מצב שאדם "בריא" יכול לקבל את הטיעון של לקחת אחריות על עצמך, הבעיה בדיכאון היא שזה בדיוק מה שחסר וזה הכח להתמודד (כמו שנאמר יש בזה גם פן גופני לידיעתך)- ההבדל בין דיכאון לשבר ברגל לדוג' זה היכולת לראות אותו במוחשי וכמו שלא תבואי לאדם ששבר רגל ותגידי לו שהוא חייב ללכת להתפלל/ כל מצות עשה/ לא תעשה שתמצאי אסור לך לעשות את זה לאדם בדיכאון..  

והקישור לתורה ממש לא נכון... באמת שקשה לי להאמין שאם בנאדם שזה התגלה אצלו היה פונה לרב הכי ענק שיש היה מגיב ככה בחוסר הבנה-- לא מאמינה שזה כ"כ אכזרי כמו שאת מציגה

ואגב, גמאני יודעת לעשות חיפוש בגוגל ולמצוא את כל המקומות בתנ"ך שמוזכרת בהם המילה "שמחה"..

ושוב לא מכירה ולא היתה שום כוונה לפגוע אישית ח"ו בכותב התיחסתי נטו לדברים שנכתבו 

מצידך הזלזול.. אני ישמח להסביר לך בדיוק איך כל מקור שהבאתי מוכיח שחייב אדם להיות בשמחה תמיד.

'חייב' מתייחס למי שהדבר ביכולתו. יש מושג של 'אונס רחמנא פטריה' גם מבחינה פסיכולוגית.

חס וחלילה לרגע לא חשבתי לומר שהם יתנו את הדין על זה שלא היו בשמחה.. ואם התפרש כך מדברי אז סליחה אבל כמובן שהבורא מאוד רוצה שהוא יתפלל אליו שיעזור לו לצאת מהדכאון..

לקחת כדורים כל החיים 

ובנוסף, זה הגיוני מאוד.

מבחינתי, כשדיברתי מנקודת מבט פסיכולוגית, מי שממשיך לקחת כדורים גם אח"כ כבר מוגדר כ'בחוץ'. והוא מודה לקב"ה בכל מאודו על כך שהוציא אותו מאחד הדברים הכי מייסרים שיש.

הרפואה - אני לא יודע אם היא יודעת איך לשמש כשליחה לזה.

לפעמים זה רופא, לפעמים זה רב, לפעמים הבורא רוצה רק שתתפלל.. זה שהרפואה לא מצאה פתרון לא מגביל את ה' מלרפא. 

טוב ניראלי שהבננות עשו עלי חרם חח או שסתם נמאס להם להתווכח..  תאמת שגם לי.. אז אני אתן לסיום תשובה של הצדיק מיבניאל.. בהצלחה ורפואה שלימה לכל עמ"י

http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_0968

הבננות ביום חמישי במטבח 

מקבלת את התשובה לגבי כל דבר אפשרי שיש ולאו דווקא ספציפית לכאן (במיוחד בעניין התפילה)

לילה טוב, שנשמע רק בשורות טובות בקרוב!!

אני לא בת?

- ולא רק מהבחינה ההורמונלית, אלא גם מהפסיכולוגית -

שלפעמים בן אדם נמצא ממש בבור,

שלומר לו "יש לך בחירה לצאת מזה" לא מסוגל לקדם אותו.

(יתכן שאסכים לפרט על נסיוני באישי)

היא הנחת העבודה- יש לי מה לעשות עם זה.
לכל אחד יש את מה שהוא יכול לעשות- לפעמים זה כדורים, לפעמים זה רק תפילות.
לבוא ולדרוש מאדם לצאת ממצב כי "יש לך בחירה לצאת מזה" זה פשוט לא אנושי,
לרוב האדם רוצה לצאת מזה רק לא יודע איך, או לחילופין לא רוצה לצאת מסיבות שנסתרות

אפילו ממנו.
הנחת העבודה- יש מה לעשות, נותנת כוח.
הכרחה - גורמת לעוד יותר שבר.
 

ובנוסף אומר לשואל נקודה למחשבה.

לכל אדם יש התמודדויות בחיים. חלקן בתחום הנפשי, חלקן במישור הפיזי, וחלקן במישור הרגשי.

ישנן התמודדויות שהן יותר מוחצנות ויש שהן פנימיות, אך לכל בן אדם יש את התמודדות שלו.

ולכן אני חושבת, שבמקרה הזה זו תהיה מישהי שלוקחת ריטלין, ובמקרה אחר זו תהיה מישהי שיש לה התמודדות עם מידה מסויימת וכן על זו הדרך.. פשוט ההתמודדות של מי שנוטלת ריטלין מתוייגת בגלל הנטילת כדורים, אך אני חושבת שיש הרבה מה להעריך בבחורה שנוטלת כדורים ודואגת לעצמה ובוחרת להתמודד. 

איני חושבת שזה חיסרון אלא להיפך, זו מעלה גדולה שהיא מצאה דרך לעזור לעצמה להתמודד עם קושי שיש לה!

מקווה שדבריי הובנו. בהצלחה בכל!

היום כל אדם שני לוקח ריטלין זה לא אומר כלום.. יכולים להיות אנשים מדהימים ומקסימים שבשביל להתרכז כדי להצליח הם צריכים קצת עזרה...

היפר אקטיביות זה לא מחלה ומצויין שהיא מצאה דרך לתפקד כמו כולם. בשביל זה קיימת רפואה מערבית. לפחות היא מכירה במגבלות שלה ועושה משהו לגבי זה, מה איתך?

פוחד שתהיה לה יותר מידי אנרגיה בשבילך? זה כמו לבחור לא לצאת עם מישהו שלוקח תרופות ללחץ דם, אלרגיה או קולסטרול ומיליון דברים אחרים. אתה סתם מחפש דרך לפסול.

לחיים עם אדם עם הפרעת קשב וריכוז יש אתגרים לא קטנים - וכדאי מאוד  -  לשני הצדדים - לדעת אותם לפני כן.

בדייטים לרוב הסוגיות הללו לא עולות, אך צצות למכביר בחיי היום-יום.

מודעות לאתגרים יכולה לסייע רבות בפתרונות לאורך הדרך.

הדחקה והתכחשות לבעיה  - מאוד לא מומלצות.

כמה אתרים בנושא:

http://www.telem.org.il/content/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%91-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96-adhd-%D7%95%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-0

אתר באנגלית:

http://www.webmd.com/add-adhd/guide/adhd-in-marriage-and-romantic-relationships

בס"ד

אל תכנס למיטה חולה

ריטלין זה לא בדיוק מיטה חולה,

כיום הרבה משתמשים בזה...

יש הבדל גדול באופן ההתנהלות עם חבר שיש לו הפרעת קשב, לבין עבודת צוות (וזוגיות זו מ-מ-ש עבודת צוות) עם שןתף עם הפרעת קשב.

בחברויות אין הרבה משימות משותפות: להגיע בזמן לבית של החבר/למפגש? לזכור להביא את כל האוכל לטיול?

בחיים, יש אינסוף משימות שיש לעמוד בהם - ניהול משק בית; לזכור לרכוש מוצרים, לשלם חובות לחשמל, ארנונה..., ניהול זמן נכון בין עבודה, לימודים, חברים, משפחה. להצליח לעשות הרבה מטלות במקביל ובקצב סביר (שלפעמים לאנשים עם הפרעות קשב זה קשה)

שלא לדבר על אופן תקשורת שונה - האם לקפוץ מנושא לנושא, או לבחון ולדון באופן יסודי בנושאים. 

וכמובן אופי עבודת ה' גם בא לידי ביטוי בהקשר זה:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/273814

זה נאמר לגבי מתבגרים, אך גם נכון לגבי מבוגרים.

הדברים שלך ברורים ומחכימים!

גם התיאור של ניהול בית (גם לי יש ניסיון..) בצורה כאילו זה "מפעל בלחץ" בערך.. מה פתאום? זה ענין לגמרי של בחירה.

בית זה לא "אינסוף משימות". זה חיים, שבצידם משימות, כמו עוד דברים בחיים. ובית זה לא "עבודת צוות". זה חיים ביחד. גם עם עבודה מסויימת. "לשלם חובות חשמל/ארנונה", זה פעם בחודש-חודשיים, לא צריך להגזים (היום בחיוג קל דרך הטלפון..). אם עושים מזה "ענין", אז זה נהיה ענין.. הכל בנחת.

ואנשים עם קשיי ריכוז, הם לא פעם בעלי רגישות חברתית גבוהה משל אחרים.

"אופן תקשורת" - זה גם בין סתם אנשים. תמיד צריך לבחון אם האופי של השני מתאים לי.

"אופי עובדת ה' " - כבר מוגזם לגמרי. אפילו לא פתחתי את הקישור..  עבודת ה' - יש לה דרך כללית לפי הדרכת התורה, ויש גוונים פרטיים, רבּים כמס' היהודים..

הקיצור: אין צורך להפריז.  אנשים פשוט צריכים לראות מי ומה מתאים להם. זה ענין של אופי אישיות. יש כאלה שטיפוס כזה ממש מעולה להם, יש כאלה שצריכים "מרובע" יותר. איש-איש כעניינו.  ואני מכיר מהמציאות, גם כאלה וגם כאלה. נשואים. וה"קשיי ריכוז" נשואים לא פחות טוב.. לפחות (אצל אלו שאני מכיר).

להפרעת קשב וריכוז יכולה להיות השפעה על התנהלות בחיים המשפחתיים. 

אבל -

א. צריך לראות כל מקרה לגופו, כמדומני שיש אנשים שזה מתבטא אצלם כמעט רק בלימודים.

ב. השאלה היא לא מי לוקח ריטלין או לא. יש אנשים שלוקחים ריטלין בגלל לחץ לעמוד בדרישות לימודיות גבוהות, ויש כאלה עם בעית קשב וריכוז חמורה שהריטלין השפיע עליהם בצורה לא טובה ולכן הם לא לוקחים אותו, או סתם לא רצו/ לא אובחנו.

ג. שאלה נוספת - מי אתה, ואיזה טיפוס אתה מחפש. האם חשוב לך שהכל יהיה מתוקתק, (סדר בבית, עמידה בזמנים וכדו'), או שאולי לחילופין אתה זורם עם דברים שלא הולכים בדיוק, וגם יכול לקחת על עצמך ארגונים וכדו'.  והרבה יותר חשוב לך שאשתך תהיה יצירתית ומעניינת ולא בנאלית.

התחתנתי עם בחור מקסים שלוקח ריטלין.

האם יש לזה השלכות? כן.

כי מי שצריך ריטלין זה בד"כ כי הוא צריך את זה.

וצריך את זה בשביל קשב וריכוז.

בד"כ אנשים שיש להם בעיות קשב וריכוז (לא כולם! ) יש להם בעיות של התארגנות וזמנים.

רואים את זה בעיקר אצל ילדים בבית ספר שיש להם בעיות קשב וריכוז וברוב הפעמים אפשר למצוא בלאגן בדברים שלהם, לא זוכרים מתי יש מבחן, שהיה שיעורי בית וכו'

מה הקשר לחיי נישואין?

כי סדר ואירגון זה דברים שקשורים לעוד דברים בחיים.

אבל זה ממש ניתן לתיקון ולעבודה וגם לא מחייב.

אז פשוט תראה אם זה קורה גם אצלה ואם זה בכלל מפריע לך.

לי אישית זה לא הפריע ברמה שלא המשכתי לצאת איתו ולהתחתן איתו, (לא שזה לא מפריע לפעמים אבל יש הרבה דברים חשובים שמצאתי בבעלי ששווים הרבה יותר ושווה בשבילי להתגבר על הקצת חוסר אירגון שיש לו.)

הכי חשוב זה לשים דברים חשובים באמת מקדימה- לראות קודם כל אם יש מידות טובות, איך היא מתייחסת אליך וכו'

ואחרי זה שאר הדברים.

בהצלחה!

הלוואי שהיו נותנים לי את זה כשהייתי ילדה. אולי היו נחסכות ממני הרבה הרבה צרות ובעיות.

רייטלין זה המשקפיים של המוח, ואין בזה שום בעיה.

מה עוד, שמישהי היפר אקטיבית רק תעשה טוב לבית עם אנרגיה שלא נגמרת!

ועדשות? יש לי למה לחשוש שלא יסכימו לצאת איתי בגלל זה?

אתה מכיר אנשים שלוקחים רטלין?

יש בסביבה שלך חבר/ אח מישו שאתה מכיר שלוקח רטלין?

יכול להיות שאתה חושש מזה בגלל אותם סטיגמות שיש על הרטלין ועל ילדים שלוקחים אותו...

אני יכולה להבטיח לך שמי שלוקח רטלין אין לו קרניים וגם לא זנב. הוא ניראה רגיל מתנהג רגיל ורק צריך קצת עזרה בלהתרכז.

ממש חבל לי לשמוע שזה מרתיע אותך.

אנחנו אנשים רגילים לגמרי!

[חוץ מזה שקצת מוזר לי שאומרים את זה בבירורים...]

בס"ד

אני מכירה לא קצת בנות שלוקחות רטלין כי בלי זה הם לא יכולות לשבת..והם נשמות בטירוף!דווקא הן.

כתור אשה 

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!