לפעמים ריטלין עוזר לתפקד בקלות יותר.. בעבודה, בלימודים.. 

אין מה להרתע מזה..

ידוע שאנשים שלוקחים ריטלין  גדלים להיות אנשים נמרצים ומלאי עשייה... אם כיוונו אותם נכון כמובן...

דווקא נחמד אישה כזאת.. לא?!

אני די משוכנעת שלא אפסול על זה

כי אתה לא מכיר את זה, מן הסתם.

אבל אח"כ, לבדוק עניינית.

הרי זה רק לזמן הלימודים, לא לכל הזמן. אז תראה איך היא בלי זה. מוצאת חן בעיניך - אז מה הבעיה.. לוקחת כדי להיעזר בריכוז.

גם "היפריות", וגם קשיי ריכוז, זה חלק מהאופי. יש בכל צדיים שונים; מה שקשה ללימודים - יכול לךהיות נחמד מבחינת אופי האדם בחיים זתם. צריך לראות עניינית - ככל דבר (אני בכלל לא בטוח שכל מי שלוקח ריטלין זוכר לספר על זה בפגישות. זה לא חייב להיות כזה דבר משמעותי..)

תלוי אם האיבחון אמיתי;

תלוי במינון, בסוג שנותנים.

וזה לא "במקום" התכונה ההטבעית. השפעה מוגבלת למס' שעות של לימודים.

התופעות שהיו לך - מראות באמת על טעות בטיפול. כמו שראו אח"כ.

אל תדאגי - על המרץ של היום זה כבר לא משפיע.

יש ילדים שזה ממש מציל אותתם ואת תדמיתם העצמית.

היפר זה לא שלילי. אופי חמוד. ללימודים לעיתים צריך עזרה.

ולא כ"כ שייך "בעין חיובית". זה חשוב לכל מוסד, אבל לא תמיד עוזר ללימודים. אם כי אפשר להעלות את הכושר ע"י לימוד מאד מענין וכד'. יש גם שיטה של "ביופידבק" שאומרים שעוזרת לפחות במידה מסויימת.  יש גם כדורים מקבילים, עדינים יותר, שמסיבות מסחריות אינן ב"סל התרופות" אבל אפשר כשהריטלין ממש קשה.

ואכן, צריך להיזהר לא לחלק ביד קלה מידי, רק כי למורה קשה קצת.

אבל מכל מקום, ראיתי גם כאלה שזה פשוט העלה אותם. לימודית ותדמית עצמית. זה גם משהו (ראיתי גם כאלו שזה הזיק להם.. כל אחד כעניינו).

ראיתי תלמידים שלי שהרטלין גמר אותם, פשוט ריסק!!

והאבחון היה נכון- בלי זה הם בכלל לא הצליחו ללמוד,

א-ב-ל.

יש לי חברה, שהחליטה בגיל כלשהו לבד, שהיא מנסה לשנות את זה באופן טבעי.

כל יום, היא עושה ספורט- וניסתה לתק' לקחת ריטלין.

התוצאה- היא טוענת שכל התופעות לוואי של הרטלין נעלמו (כי היא לא לוקחת),

אבל מצד שני היא ממש מרוכזת- בגלל הספורט.

בתור גמול- היא נהייתה ממש רזה

אבל כיום- היא לומדת ככה, ומצליחה שחבל"ז.

(עדיין, לפעמים היא צריכה לצאת באמצע קורס לכמה דק'- אבל זה ממש לקצת זמן,

וזה בכלל לא מתקרב להיפריות שהיתה לה לפני..)

שלקחית הרטילין גורמת להם כך, כפי שאת מתארת.

כשרואים מישהו כזה, צריך להפסיק מיד.

לפעמים סוג הכדור לא נכון - יש כמה סוגים - ולפעמים המינון לא.

במקרים נדירים יותר - הכדורים הללו לא טובים לו .עדיין יש אופציה לכדורים אחרים שאינם בסל התרופות ופועלים אחרת.

אני גם ראיתי מקרים כאלה.

אבל גם ראיתי מקרים הפוכים: של ילדים שבזכות זה למדו, תדמיתם העצמית השתפרה, הרגלי הלמידה.  זה לא מבוטל. מי יקח אחריות על כך שילד יצבור חסר גדול בלימודים, ואח"כ ההשפעה על היכולת ללימודי המשך, וכו'. זה לא צחוק.

וגם אם נחשוב שאפשר שבתי ספר "יפעלו אחרת", ילמדו מאד מענין וכו' - הרי שמלבד העובדה הפשוטה שרוב בתיה"ס פועלים כפי שהם, ואין אופציה זמינה אחרת - גם היכן שיש לאו דווקא עובדים בלי זה.

הנה, ד"ר צ'סנר שייסד את "בני חיל" לבעיות כאלו, ולומדים שם בקבוצות קטנות וכד', אך למיטב ידיעתי גם שם - כל זה אחרי שכל אחד לוקח את הריטלין שמתאים לו..

לגבי ההתעמלות - אני גם שמעתי משהו כזה, שהתעמלות כ20 מדק' פועלת את התעוררות אותו חומר שע"י הריטלין. אבל זה ממש לטווח קצר [באמת ניסינו פעם באיזה ת"ת לעשות פעילות עם טרמפולינות לפני שיעורים, לצורך שיפור הריכוז..].

אז לא שאני אומר למישהו שיקח, זה לשיקול דעת ההורים. אבל צריך לדעת שיש לכך השלכות כבדות מידי מכדי לפותרן באמירת "משהו טבעי".

וכבר ראיתי הורים שהיו מתנגדים חריפים מאד - וכשבלית ברירה ניסו בפיקוח נכון, שינו דעתם מהקצה אל הקצה כשראו את ההשלכה על ילדיהם (לא בטוח כמה זה שייך לפורום זה, אבל בהיות שכולם מצפים להיות בעז"ה הורים לילדים - אז אולי טוב ש"ירשמו לפניהם" אם יצטרכו - שזה נושא שצריך לברר..)

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

לילדים יותר קשה להתגבר על קשיי ריכוז מאשר מבוגרים.

לדעתי יש משהו בלהכיר בקושי ולטפל בו כמו שצריך 

יכול להיות שאצלך זה לא היה נכון ואני לגמרי לא מזלזלת אבל נשמע שזה היה המצב

אני אולי לא מדד אבל מה שיכול לעזור לו/לה (בדרך מקובלת אל תתחילו שוב עם סמים- כי זה לא הכונה!) וזה לא פוגע בתפקוד היומיומי מקובל עלי 

זה לא עניין של עין חיובית... חייבים איכשהו ליצור ריכוז....

מדברת אחת שיודעת משהו בעניין....

אני לימדתי תלמידה היפרית שלקחה משהו טבעי וזה ממש לא עוזר.

כאילו לא עוזר ברמות שהיא יכלה גם לא לקחת שום דבר והיא היתה אותו דבר..

היא לא יכלה ללמוד, פשוט לא יכלה פיזית. היא מאד רצתה אבל זה קשה מאד שרוצים ולא יכולים פיזית להתרכז בכיתה.

אין היום בתי ספר שלומדים רק שיעורים פרטיים...אז צריך להתמודד עם העניין.

לנו יש חומר בגוף שממונה על הריכוז ולה חסר אותו, הפתרון כנראה הוא להשלים אותו עם כדור, לכמה שעות שצריך להתרכז.

את הבעיות של חוסר תאבון וכאבי בטן צריך לדווח לרופא ולשנון מינון לפי זה. זה שאצלך טעו זה לא אומר שאצל אחרים.

אבל יש כאלה שזה מאד מתאים להם ועוזר להם.

אני מכירה מישהו שלוקח רטלין לא בגלל שהוא היפר אלא דווקא ההפך, זה לא חייב להיות בגלל היפראקטביות

אלא בגלל בעיות בקשב וריכוז (זה לא אותה בעיה, יש כאלה שיש להם את שניהם)

הריטלין גורם לו להתעורר ולהתרכז בלימוד.

והוא כבר מזמן מזמן סיים לימודים בתיכון....

זה חוסך הרבה תסכולים ודימוי עצמי נמוך

אני ב"ה לא לוקחת ריטלין, למרות שאומרים שאני צריכה...

אם אתה רוצה לחפור קצת בנושא הריטלין

יש פורום שאווה במיוחד, עם חבר'ה שפיציים אחד אחד

ואתה יכול להכנס אליו

קוראים לו פורום לקויות למידה- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f146

אתה יכול לשאול שם מה שאתה רוצה בנושא הפרעות קשב, ריטלין, לקויות למידה נוספות וכו'...

ולראות שהחבר'ה שנמצאים שם- פשוט הרבה יותר טובים מכולם |עפה על עצמי|

מוזמן בשמחה!!!!

שרבוב- כמה את נותת לי על הפרסום?

אתה מוזמן לשאול אצלנו

ותקבל תשובות אחרות

נתחיל לפסול בנים כי הם ל--א לוקחים ריטלין

לפי דעתי זה ממש טוב ומאוד חיוני

מניסיון!!!!!

עדיף להנשא לאדם שלוקח ריטלין מאשר אדם שאמור לקחת רטלין והוא לא לוקח.

בלי הלקחת ריטלין במבחנים

וזה אחד היתרונות של זה 

אני נגד ריטלין [כן,אמרו לי גם לקחת כמה פעמים בחיי] ואני לא בעד להשתמש, כי במקרים מסויימים אפשר להתמודד עם זה

אבל לפסול מישהו על זה? זה שטויות, זה ממש תלוי עד כמה המצב חמור ואם זה משפיע עליו באופן אישי וישיר ומונע ממנו ברים בתפקוד היומיומי ועד כמה, ולא בהכרח כי הוא לוקח ריטלין.

נראה לי כבר סתם מיותר כל השאלות האלה, אבל שיהיה..זאת רק דעתי

זה ממש לא ממכר.

זה לא מכוון מצב רוח...

לך זה לא היה טוב. באמת חבל שלא ראו בזמן. אולי מינון לא נכון, אולי סוג לא נכון. אולי בכלל לא טוב עבורך.

מי שכך, אז באמת לא טוב.

אבל יש גם הרבה אחרים. אני ראיתי כאלו שלוקחים ריטלין כמו שמתאים, לומדים טוב, שמחים, ילדים מצויינים.

צריך להיזהר מלתת "המלצות" עפ"י מקרים פרטיים. זה עלול להזיק למי שההמלצה לא מתאימה לו.

לכל היותר, אפשר להעיד שנתקלת במקרים שזה מזיק (עצמך), ושיזהרו ושימו לב אם נותנים, שזה אכן מועיל ומכוון נכון אל מול הילד. זה באמת נכון.

אתה צודק שאפשר לטעות.

צריך לדעת מה לשאול ילד - כדי להבחין במצבו.

באמת לפעמים זה נלמד מתוך ניסיון לא נעים עם אחרים..

סליחה על התגובה אבל זה היה כ"כ לא נכון!!

צריך להיזהר ולקחת אחריות על המילים כשהן נכתבות בפורום....

דיכאון הוא לא רק הרגשה שאת יכולה לשלוט בה.

דיכאון הוא גם תלוי גורמים אנדוגניים, לדג' כבר שנים ידוע שבחולים דיכאוניים, במיוחד כאלה שזה גנטי אצלם נמצא בד"כ סרטונין נמוך,

ועל העיקרון הזה עובדות תרופות ממשפחת הSNRI והSSRI המעכבים את פירוקו.

וכמו כן הMAO-I המפרק את האנזים שמפרק אותו.

אז כן, כדאי להיזהר בהצהרות כאלה.

מגניב שאת יודעת את כל הדברים האלה.. אבל התורה יודעת מצויין ויש מצווה ממש ממש גדולה - להיות בשמחה וכמובן אם צווינו כניראה שזה בשליטתנו ואנחנו יכולים לקיים

ולא כולם הולכים לפי שיטתו.

וכן, זה הרסני להגיד דבר כזה לכל מדוכא, יש הבדל בין "דיכאון " מסיבה שולית שיעבור אחרי בילוי/גלידה וכו', לבין דיכאון שמשבש את אורח החיים, לפעמים זה אולי בגלל טריגר, ולמרות הטיפול התרופתי ידרוש עבודה קשה, אז לצאת בהצהרות שזה מבחירה זה כמו שתגיד דבר כזה על כל חולה פסיכיאטרי אחר.... לא הכי במקום.

(עריכה קפץ) מה עם "עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה"  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך" הרעיון הוא שלאדם יש שליטה על החיים כן.. גם ממחלות קשות וגם ממחלות פסיכיאטריות אפשר להירפא.. יש לנו דרכים.. רופאים, תפילה ומצוות.. ה' נתן את הדרכים ואת הנסיונות לכל אדם את הנסיון הפרטי שלו. אחד יכול לקבל נסיון בנטיה לדיכאון. זה אומר שהוא חייב להיות בדיכאון? לא! הבורא נתן לו כל כך הרבה דרכים לרפא את עצמו. ושם נמצאת הבחירה שלו. גם חולה במחלה סופנית לא עלינו יש את הבחירה והוא יכול לוותר ולמות ויכול להלחם ולחיות

יש מצווה לשמוח בחגים לפי ספר דברים...

את כך שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד- ליקוטי מוהר"ן ואמר זאת ר' נחמן.

כמובן שיש עוד שמאמצים זאת היום...

אבל אתה כתבת שהתורה...

אבות - איזהו עשיר השמח בחלקו וגם "ושמחת בחגך" שמוזכרת גם בתרי"ג מצוות "לשמוח ברגלים" לכאורה קשה לאדם דכאוני.. בחג הדכאון חולף?

ומה עם היומיום?

וחוץ מזה לפי נועם זה בחירה מוחלטת שלך בדיכאון.... כאילו אין תרופות שעושות זאת, אין גנטיקה... וכן, יש....והיום גם דרכי טיפול...

אגב הלכתית לא מחייבים אותך להילחם כחולה סופני- ראה בבקשה את חוק החולה הנוטה למות שנכתב ואושר גם ע"י רבנים- ניתן להפסיק טיפול מחזורי , ניתן לא להתחיל טיפול, ואף יש פתרון הלכתי חדשני שהוא כמו שעון שבת למכשירי הנשמה....

התגובה "רק רבי נחמן?" קפצה לי. אז ערכתי אותה הנה מה שכתבתי:

מה עם "עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה"  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך" הרעיון הוא שלאדם יש שליטה על החיים כן.. גם ממחלות קשות וגם ממחלות פסיכיאטריות אפשר להירפא.. יש לנו דרכים.. רופאים, תפילה ומצוות.. ה' נתן את הדרכים ואת הנסיונות לכל אדם את הנסיון הפרטי שלו. אחד יכול לקבל נסיון בנטיה לדיכאון. זה אומר שהוא חייב להיות בדיכאון? לא! הבורא נתן לו כל כך הרבה דרכים לרפא את עצמו. ושם נמצאת הבחירה שלו. גם חולה במחלה סופנית לא עלינו יש את הבחירה והוא יכול לוותר ולמות ויכול להלחם ולחיות

עכ"ל בהודעה הקודמת

וכן זה בחירה מוחלטת! אז אין בחירה לאדם? הבורא שם אותו בדיכאון וזה גורלו? לחיות בדיכאון? נבראנו עם פגמים כדי לתקן )

אבל עיבדו את ה' בשמחה לא קשור לחגים אלה דוד המלך מדבר על היום יום. וכן ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך מדבר על כל מעגל השנה ולא על תאריכים מסויימים. כתבת שיש מי שחולק? אשמח גם למקור. לא שמעתי בחיים על רב שאמר שאין מצווה להיות בשמחה. שלא ישתמע מדברי שאני חושב שזה בסדר לקחת תרופות מזיקות ולהתגבר לדוגמא אם מוכח שריטלין גורם לדיכאון בטווח הארוך כמובן שלא אתן אותו לילדי (שלא נצטרך) הגוף בידינו כפיקדון וצריך לשים ליבנו שלא נהרוס אותו אבל התכונות לפי הגישה היהודית ניתנות לשינוי.. ראי מסילת ישרים, ארחות צדיקים ועוד..

http://www.yba.org.il/show.asp?id=23662

קודם כל. לא מכיר את הרב חיים נבון, מסופק אם הוא יכול לחלוק על רבי נחמן, שאמר בפרוש שמצווה גדולה להיות בשמחה, על הארחות צדיקים שכתב שבשמחה תלויה המצווה לשיצדיק כל  מאורעותיו, שבזה תלויה כל האמונה, וכותב שצריך לשמוח אפילו כשיש לו ייסורים! ושתפארת הנשמה היא השמחה! ואני בשמחה יחפש מקורות נוספים.. רק לצערי ניראלי שהרב לא מבין מה היא שמחה.

שכל נושא לגופו ויש לשקול בכל נושא בצורה רצינית. אבל את מפספסת את הנקודה. הדיכאון, המחלות, הכל! יש פיתרון פשוט והוא הבורא, האמונה, השמחה. אני מאמין שבכוחי לשנות הכל. גם את מצב הרוח שלי, גם את התכונות שלי, גם את המצב הבריאותי שלי, הכל - לטובה או לרעה. גם הדיכאון, תלוי בי! אני זה שבחרתי לא להלחם, או לא להלחם מספיק חזק על זה. או שאני נלחם ואז אם אני הולך בדרך התורה בוודאי שתוך תקופה אני גם יצליח! לדעתך גורלו של אדם בדיכאון הוא לחיות על תרופות כל חייו? בוודאי שלא. זה עוד נסיון שעליו צריך להתגבר. החיים בשליטתנו.. 

אני שמח לבשר לך שהרפואה לא מעודכנת מספיק.. היא לא מכירה תרופה מצויינת.. התורה. אני מרחם על האדם שיוותר על חייו ויקשיב לרופא שלא זכה להכיר את האמת.. 

לא שללתי שימוש בתרופות. אפילו כתבתי בהתחלה, ששימוש בתרופות מחייב גם כחלק מהתהליך. וכמובן גם לחולה לב, דיאליזה, ומחלות נוירולוגיות אמליץ להתפלל, לקוות, לשמוח, ולהאמין שה' מרפא והרופא רק שליח. ולא נחמד לומר שיש לי בעיה בהבנה.. גם אם את לא מסכימה איתי.

ד"א לא ראיתי בחיים שהאמונה בה' ותורתו חרצה גורל של חולה למוות.. להפך שמעתי הרבה סיפורים של ניסים גדולים

תתפלא אבל לאדם לא תמיד יש שליטה כנס למחלקה אונקולוגית בבית חולים הקרוב ותפרוס את משנתך...

בהצלחה רבה!!

ההבדל זה שמחלה גופנית זה נשמע יותר נקי לאוזן ויותר קל לנו כבני אדם לפרסם תמונות בפייסבוק מחובקים עם ילד חולה מאשר לקבל (- לא ביקשתי שתתחבק איתו רק תקבל !!!) אדם שסובל מהדברים המוזכרים למעלה 

קודם כל מוכח שדיכאון מביא למחלות, ושאדם חולה שמתייאש בוודאי ימות מהר יותר מאדם שממשיך. ומאידך על ליצנים רפואיים שמעת? הם מאמינים שלשמח חולים מרפא אותם! מדהים!

ד"א אני מקבל שדיכאון היא מחלהף מחלת נפש, שכמובן יש לה טיפול, רפואי ואמוני. אני לא מצפה שרופאים שאפרוס להם את משנתי האמונית בבורא יקבלו אותה (למעט אולי המאמינים שבהם) אבל זה לא אומר לי כלום. אם אלך למומחה לב הגדול בעולם ואגיד לו שתהילים היא תרופה מצויינת סביר להניח שהוא יצחק עלי.. זה לא אומר שאני טועה

ושאנשים מגיעים למצב כזה זה גם לא אשמתם, ושיש דרכים לטפל.

ולא לראות דברים כמו שכתבת ולחשוב שהוא דפוק,

בטח ובטח אם הוא לוקח תרופה שהתופעת לוואי שלה היא דיכאון, אז נכון שלקיחת התרופה היא אנדרוגנית כביכול- אבל בסופו של דבר אם היא עושה תהליכים כימיים או הורמנלים בגוף זה מעבר לשליטה.

ואין שום רע בלהודות שיש מניע שהוא או אנדוגני או תופעת לוואי. ההפך זה רק יעזור לטיפול.

אבל כשכתבתי את זה ידעתי בדיוק למה אני מתכוונת,

ובמחילה אבל התגובה מרתיחה נראה לי שההבדל ביננו זה מי ראה מקרוב אדם שמתמודד עם זה

יש מצב שאדם "בריא" יכול לקבל את הטיעון של לקחת אחריות על עצמך, הבעיה בדיכאון היא שזה בדיוק מה שחסר וזה הכח להתמודד (כמו שנאמר יש בזה גם פן גופני לידיעתך)- ההבדל בין דיכאון לשבר ברגל לדוג' זה היכולת לראות אותו במוחשי וכמו שלא תבואי לאדם ששבר רגל ותגידי לו שהוא חייב ללכת להתפלל/ כל מצות עשה/ לא תעשה שתמצאי אסור לך לעשות את זה לאדם בדיכאון..  

והקישור לתורה ממש לא נכון... באמת שקשה לי להאמין שאם בנאדם שזה התגלה אצלו היה פונה לרב הכי ענק שיש היה מגיב ככה בחוסר הבנה-- לא מאמינה שזה כ"כ אכזרי כמו שאת מציגה

ואגב, גמאני יודעת לעשות חיפוש בגוגל ולמצוא את כל המקומות בתנ"ך שמוזכרת בהם המילה "שמחה"..

ושוב לא מכירה ולא היתה שום כוונה לפגוע אישית ח"ו בכותב התיחסתי נטו לדברים שנכתבו 

מצידך הזלזול.. אני ישמח להסביר לך בדיוק איך כל מקור שהבאתי מוכיח שחייב אדם להיות בשמחה תמיד.

'חייב' מתייחס למי שהדבר ביכולתו. יש מושג של 'אונס רחמנא פטריה' גם מבחינה פסיכולוגית.

חס וחלילה לרגע לא חשבתי לומר שהם יתנו את הדין על זה שלא היו בשמחה.. ואם התפרש כך מדברי אז סליחה אבל כמובן שהבורא מאוד רוצה שהוא יתפלל אליו שיעזור לו לצאת מהדכאון..

לקחת כדורים כל החיים 

ובנוסף, זה הגיוני מאוד.

מבחינתי, כשדיברתי מנקודת מבט פסיכולוגית, מי שממשיך לקחת כדורים גם אח"כ כבר מוגדר כ'בחוץ'. והוא מודה לקב"ה בכל מאודו על כך שהוציא אותו מאחד הדברים הכי מייסרים שיש.

הרפואה - אני לא יודע אם היא יודעת איך לשמש כשליחה לזה.

לפעמים זה רופא, לפעמים זה רב, לפעמים הבורא רוצה רק שתתפלל.. זה שהרפואה לא מצאה פתרון לא מגביל את ה' מלרפא. 

טוב ניראלי שהבננות עשו עלי חרם חח או שסתם נמאס להם להתווכח..  תאמת שגם לי.. אז אני אתן לסיום תשובה של הצדיק מיבניאל.. בהצלחה ורפואה שלימה לכל עמ"י

http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_0968

הבננות ביום חמישי במטבח 

מקבלת את התשובה לגבי כל דבר אפשרי שיש ולאו דווקא ספציפית לכאן (במיוחד בעניין התפילה)

לילה טוב, שנשמע רק בשורות טובות בקרוב!!

אני לא בת?

- ולא רק מהבחינה ההורמונלית, אלא גם מהפסיכולוגית -

שלפעמים בן אדם נמצא ממש בבור,

שלומר לו "יש לך בחירה לצאת מזה" לא מסוגל לקדם אותו.

(יתכן שאסכים לפרט על נסיוני באישי)

היא הנחת העבודה- יש לי מה לעשות עם זה.
לכל אחד יש את מה שהוא יכול לעשות- לפעמים זה כדורים, לפעמים זה רק תפילות.
לבוא ולדרוש מאדם לצאת ממצב כי "יש לך בחירה לצאת מזה" זה פשוט לא אנושי,
לרוב האדם רוצה לצאת מזה רק לא יודע איך, או לחילופין לא רוצה לצאת מסיבות שנסתרות

אפילו ממנו.
הנחת העבודה- יש מה לעשות, נותנת כוח.
הכרחה - גורמת לעוד יותר שבר.
 

ובנוסף אומר לשואל נקודה למחשבה.

לכל אדם יש התמודדויות בחיים. חלקן בתחום הנפשי, חלקן במישור הפיזי, וחלקן במישור הרגשי.

ישנן התמודדויות שהן יותר מוחצנות ויש שהן פנימיות, אך לכל בן אדם יש את התמודדות שלו.

ולכן אני חושבת, שבמקרה הזה זו תהיה מישהי שלוקחת ריטלין, ובמקרה אחר זו תהיה מישהי שיש לה התמודדות עם מידה מסויימת וכן על זו הדרך.. פשוט ההתמודדות של מי שנוטלת ריטלין מתוייגת בגלל הנטילת כדורים, אך אני חושבת שיש הרבה מה להעריך בבחורה שנוטלת כדורים ודואגת לעצמה ובוחרת להתמודד. 

איני חושבת שזה חיסרון אלא להיפך, זו מעלה גדולה שהיא מצאה דרך לעזור לעצמה להתמודד עם קושי שיש לה!

מקווה שדבריי הובנו. בהצלחה בכל!

היום כל אדם שני לוקח ריטלין זה לא אומר כלום.. יכולים להיות אנשים מדהימים ומקסימים שבשביל להתרכז כדי להצליח הם צריכים קצת עזרה...

היפר אקטיביות זה לא מחלה ומצויין שהיא מצאה דרך לתפקד כמו כולם. בשביל זה קיימת רפואה מערבית. לפחות היא מכירה במגבלות שלה ועושה משהו לגבי זה, מה איתך?

פוחד שתהיה לה יותר מידי אנרגיה בשבילך? זה כמו לבחור לא לצאת עם מישהו שלוקח תרופות ללחץ דם, אלרגיה או קולסטרול ומיליון דברים אחרים. אתה סתם מחפש דרך לפסול.

לחיים עם אדם עם הפרעת קשב וריכוז יש אתגרים לא קטנים - וכדאי מאוד  -  לשני הצדדים - לדעת אותם לפני כן.

בדייטים לרוב הסוגיות הללו לא עולות, אך צצות למכביר בחיי היום-יום.

מודעות לאתגרים יכולה לסייע רבות בפתרונות לאורך הדרך.

הדחקה והתכחשות לבעיה  - מאוד לא מומלצות.

כמה אתרים בנושא:

http://www.telem.org.il/content/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%91-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96-adhd-%D7%95%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-0

אתר באנגלית:

http://www.webmd.com/add-adhd/guide/adhd-in-marriage-and-romantic-relationships

בס"ד

אל תכנס למיטה חולה

ריטלין זה לא בדיוק מיטה חולה,

כיום הרבה משתמשים בזה...

יש הבדל גדול באופן ההתנהלות עם חבר שיש לו הפרעת קשב, לבין עבודת צוות (וזוגיות זו מ-מ-ש עבודת צוות) עם שןתף עם הפרעת קשב.

בחברויות אין הרבה משימות משותפות: להגיע בזמן לבית של החבר/למפגש? לזכור להביא את כל האוכל לטיול?

בחיים, יש אינסוף משימות שיש לעמוד בהם - ניהול משק בית; לזכור לרכוש מוצרים, לשלם חובות לחשמל, ארנונה..., ניהול זמן נכון בין עבודה, לימודים, חברים, משפחה. להצליח לעשות הרבה מטלות במקביל ובקצב סביר (שלפעמים לאנשים עם הפרעות קשב זה קשה)

שלא לדבר על אופן תקשורת שונה - האם לקפוץ מנושא לנושא, או לבחון ולדון באופן יסודי בנושאים. 

וכמובן אופי עבודת ה' גם בא לידי ביטוי בהקשר זה:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/273814

זה נאמר לגבי מתבגרים, אך גם נכון לגבי מבוגרים.

הדברים שלך ברורים ומחכימים!

גם התיאור של ניהול בית (גם לי יש ניסיון..) בצורה כאילו זה "מפעל בלחץ" בערך.. מה פתאום? זה ענין לגמרי של בחירה.

בית זה לא "אינסוף משימות". זה חיים, שבצידם משימות, כמו עוד דברים בחיים. ובית זה לא "עבודת צוות". זה חיים ביחד. גם עם עבודה מסויימת. "לשלם חובות חשמל/ארנונה", זה פעם בחודש-חודשיים, לא צריך להגזים (היום בחיוג קל דרך הטלפון..). אם עושים מזה "ענין", אז זה נהיה ענין.. הכל בנחת.

ואנשים עם קשיי ריכוז, הם לא פעם בעלי רגישות חברתית גבוהה משל אחרים.

"אופן תקשורת" - זה גם בין סתם אנשים. תמיד צריך לבחון אם האופי של השני מתאים לי.

"אופי עובדת ה' " - כבר מוגזם לגמרי. אפילו לא פתחתי את הקישור..  עבודת ה' - יש לה דרך כללית לפי הדרכת התורה, ויש גוונים פרטיים, רבּים כמס' היהודים..

הקיצור: אין צורך להפריז.  אנשים פשוט צריכים לראות מי ומה מתאים להם. זה ענין של אופי אישיות. יש כאלה שטיפוס כזה ממש מעולה להם, יש כאלה שצריכים "מרובע" יותר. איש-איש כעניינו.  ואני מכיר מהמציאות, גם כאלה וגם כאלה. נשואים. וה"קשיי ריכוז" נשואים לא פחות טוב.. לפחות (אצל אלו שאני מכיר).

להפרעת קשב וריכוז יכולה להיות השפעה על התנהלות בחיים המשפחתיים. 

אבל -

א. צריך לראות כל מקרה לגופו, כמדומני שיש אנשים שזה מתבטא אצלם כמעט רק בלימודים.

ב. השאלה היא לא מי לוקח ריטלין או לא. יש אנשים שלוקחים ריטלין בגלל לחץ לעמוד בדרישות לימודיות גבוהות, ויש כאלה עם בעית קשב וריכוז חמורה שהריטלין השפיע עליהם בצורה לא טובה ולכן הם לא לוקחים אותו, או סתם לא רצו/ לא אובחנו.

ג. שאלה נוספת - מי אתה, ואיזה טיפוס אתה מחפש. האם חשוב לך שהכל יהיה מתוקתק, (סדר בבית, עמידה בזמנים וכדו'), או שאולי לחילופין אתה זורם עם דברים שלא הולכים בדיוק, וגם יכול לקחת על עצמך ארגונים וכדו'.  והרבה יותר חשוב לך שאשתך תהיה יצירתית ומעניינת ולא בנאלית.

התחתנתי עם בחור מקסים שלוקח ריטלין.

האם יש לזה השלכות? כן.

כי מי שצריך ריטלין זה בד"כ כי הוא צריך את זה.

וצריך את זה בשביל קשב וריכוז.

בד"כ אנשים שיש להם בעיות קשב וריכוז (לא כולם! ) יש להם בעיות של התארגנות וזמנים.

רואים את זה בעיקר אצל ילדים בבית ספר שיש להם בעיות קשב וריכוז וברוב הפעמים אפשר למצוא בלאגן בדברים שלהם, לא זוכרים מתי יש מבחן, שהיה שיעורי בית וכו'

מה הקשר לחיי נישואין?

כי סדר ואירגון זה דברים שקשורים לעוד דברים בחיים.

אבל זה ממש ניתן לתיקון ולעבודה וגם לא מחייב.

אז פשוט תראה אם זה קורה גם אצלה ואם זה בכלל מפריע לך.

לי אישית זה לא הפריע ברמה שלא המשכתי לצאת איתו ולהתחתן איתו, (לא שזה לא מפריע לפעמים אבל יש הרבה דברים חשובים שמצאתי בבעלי ששווים הרבה יותר ושווה בשבילי להתגבר על הקצת חוסר אירגון שיש לו.)

הכי חשוב זה לשים דברים חשובים באמת מקדימה- לראות קודם כל אם יש מידות טובות, איך היא מתייחסת אליך וכו'

ואחרי זה שאר הדברים.

בהצלחה!

הלוואי שהיו נותנים לי את זה כשהייתי ילדה. אולי היו נחסכות ממני הרבה הרבה צרות ובעיות.

רייטלין זה המשקפיים של המוח, ואין בזה שום בעיה.

מה עוד, שמישהי היפר אקטיבית רק תעשה טוב לבית עם אנרגיה שלא נגמרת!

ועדשות? יש לי למה לחשוש שלא יסכימו לצאת איתי בגלל זה?

אתה מכיר אנשים שלוקחים רטלין?

יש בסביבה שלך חבר/ אח מישו שאתה מכיר שלוקח רטלין?

יכול להיות שאתה חושש מזה בגלל אותם סטיגמות שיש על הרטלין ועל ילדים שלוקחים אותו...

אני יכולה להבטיח לך שמי שלוקח רטלין אין לו קרניים וגם לא זנב. הוא ניראה רגיל מתנהג רגיל ורק צריך קצת עזרה בלהתרכז.

ממש חבל לי לשמוע שזה מרתיע אותך.

אנחנו אנשים רגילים לגמרי!

[חוץ מזה שקצת מוזר לי שאומרים את זה בבירורים...]

בס"ד

אני מכירה לא קצת בנות שלוקחות רטלין כי בלי זה הם לא יכולות לשבת..והם נשמות בטירוף!דווקא הן.

כתור אשה 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז