אתה רוצה ללמוד בישיבה הרבה זמן? מצויין!!! יש בנות שזה מה שהן מחפשות.

אתה בישיבה שנקראת סגורה? אותו כנ"ל...

לדעתי זה לא להעלות רף, אלא לחפש מה שיותר בסגנון שלך...

כמו שמישהי שרוצה מישהו שילמד אח"כ הרבה זמן בישיבה- לא תפגש עם מכיניסט, כמו שמישהי שקריטי לה מישהו שעשה צבא- לא תפגש עם מישהו מישיבה גבוהה...

לדעתי זה לא להעלות רף, אלא לחפש מטרות משותפות יותר... סגנון משותף בחלק מהדברים

אולי דווקא אחת כזו, בגלל שהיא מכירה את המציאות מהבית- עדיף?

והערה- אם האבא רב- זה לא אומר כלום על הבת |בת-של-רב שמתחרפנת מההגדרה הזו|

אם זה המקום שלך, זו האווירה שגדלת בה, שאתה רוצה בה את הבית שלך- אז זה לאו דווקא להעלות רף, זה לחפש במקום שלך...

ויש גם לא בנות של רבנים שגדלו בכזו אווירה

של להעלות רף?

מה להעלות רף?

מה סינון?

אגב, יש בנות שמתבאסות שאין בחורים שרוצים ללמוד הרבה זמן בישיבה.... ואני לא חושבת שהמקום של לחפש דווקא כזו, גם אם היא לרוב תהיה בת ת"ח- זה להעלות רף, כי יש את הקבוצה שמחפשת את זה....

זה לא נראה לי כ"כ נכון...

אז תצא גם עם בחורה חילונית?

סינון לא אומר שחלק מעמ"י לא טובים, זה אומר שעם חלק, שיש יותר שאיפות משותפות- יש יותר סיכוי להקים בית

החיצוני, אלא לומר שהשאיפות שלך לחיים הן א. ב. ג. ד. ולכן בחורה שלא מתאים לה- זה לא מתאים לך...

לדוג' היתה קומונרית בבנ"ע.... (מה שכתבת) אם זה לא מתאים לך, אם לרוב בנות כאלה לא מתאימות לשאיפות שלך- אז אין סיבה לחפש שם 'מתחת לאדמה', וגם אם נראה שלרוב בנות כאלו לא מבינות את המקום של השאיפה שלהן- אתה לא צריך להיות זה שמוריד אותן למציאות... תסמוך על עצמך קצת... ואל תזלזל בעצמך!!!

שוב, יש גם את המקום של איפה לשים רף...

לומר שרוצים מישהו שלא עשה/עושה/יעשה צבא (לדוג' אני) זה משהו אחד

לומר שרוצים רק מישהי בלונדינית עם עיניים כחולות, גובה מטר אחד ושבעים ושלושה סנטימטרים וארבעה מילימטרים זה משהו אחר...

אבל כן לשים רף...

אם יש שאיפות זהות- זה רף.

אתה לא תצא עם מישהי (לדוג') שהמטרה שלה בחיים היא להיות מנשות וואטש (אולי כן... לא יודעת)

הצבת פה רף

הקרובות לפחות זה רף נמוך?

והרבה שנים?

אתה קובע רף גבוהה, בגלל מה שאתה רוצה לעשות, וזה מצויין!! כל עוד אתה שלם עם עצמך.

אני לא מכירה אותך, ולא יודעת מה אצלך 'גבול אדום', אבל אדם שרוצה ללמוד תורה הרבה שנים- מציב רף גבוהה, ולא משנה איך תסובב את זה

קח בחשבון שזה לא אומר שבגיל 28 תצא ישר לעבוד כנראה, אא"כ במשרה תורנית ואז אולי.

וזה אומר בשנים הקריטיות- שהיא תפרנס.

זה רף גבוהה, ויפה לך עליו!!!

מבחינתי, אם אני אצא אם מישהו שמתכנן ללמוד בישיבה עד גיל 28, נראה שהגעתי לשפל המדרגה ואני ממש נואשת.
המילה "רף" לא נכונה בהקשר הזה, אין פה מדרוג אובייקטיבי, ונראה לי שיהיה נכון אם לא תשתמש במילה הזאת דווקא.
אתה מתכוון האם לחפש בחורה עם שאיפות שדומות או שמתאימות לשאיפות שלך? לדעתי ודאי שכן, אחרת מה מחפשים?

אם כבר הוא משקיע כ"כ הרבה שנים, שכבר ילך על זה עד כמה שהוא יכול,

למה הוא נעצר בגיל 28? כי זה מספר עגול של 10 שנים?

למה הוא לא זרק את המספר 30?

וה-20 שנה שלפני זה הכנה להכנה?

"שווה יותר".)

אני ממש ממש רוצה לזכות לבעל שהתורה היא מרכז חייו (ז"א- יושב ולומד כל היום..) ויש עוד בנות כמוני!

שיהיה לך הרבה הרבה סייעתא דשמיא!

לדעתי הוא דורש המון גם מעצמו.

א. זה לגבי האדם עצמו, אבל הוא מחוייב לתת לאישתו את הרמת חיים שהיא הייתה רגילה אליה בבית הוריה.

ב. פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פת במלח תאכל - לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בחיי צער כדי ללמוד תורה, אלא ה"ק אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו' ואין לו כר וכסת לישן, אלא על הארץ, אל ימנע מלעסוק בה, דסופו ללמוד אותה מעושר:

הרי באיזו ישיבה אתה לומד הבחורה יודעת לפני שהיא נפגשת איתך, נכון?

אז יכול להיות שיש כאן משהו קצת שונה.

בסוג הישיבות הזה יש לפעמים (ואני מדגישה לפעמים כי זה ממש לא נכון להכליל)

בחורים שלא יודעים להתנהל נכון בפגישות,

או שמעלים נושאים שלא נכון להעלות אותם בדייטים,

ואז בנות מכנות את זה "הוא היה מרכזניק שכזה" "הרהמורניק" וכולי,

כאשר הן מתכוונות לומר שבעצם הוא לא התנהל בצורה המתאימה להן בפגישה,

והן לא תתחלנה לחנך בחור בדייט...

עוד נקודה- אם היא אמרה שהישיבה הזו "סגורה",

אולי אמרו לה מראש שאתה לא סגור כמו בסטיגמות ופתוח וכו',

ובפגישה היא גילתה שהמצב שונה, או שאתה פתוח- לא בדברים שהיא התכוונה אליהם.

כי בסכ"ה יש הרבה בנות שמעוניינות בבחור שיישב וילמד לאורך שנים,

אבל- כדאי לך לבדוק שאמרו לה את זה בשלב ההצעה.

בהצלחה!!

אני לא אומרת את הדברים הללו בתור ביקורת,

אלא בתור נקודה למחשבה.

אתה מדבר על להיות לפחות מספר גדול של שנים בישיבה,

וזה דבר שהוא לא מראה על חשיבה שנותנת לבחורה הרגשה של יציבות.

אם זה לא מתאים לנפש שלך לשבת וללמוד בבימ"ד, אז למה אתה נשאר שם כ"כ הרבה זמן?

ואם זה כן דבר שמתאים לך, אז למה אתה מדבר על הגבלה של זמן? תגיד שאתה רואה את עצמך ממשיך ככל שכוחותיך יכולים!

בחורה נורמלית תתחתן (בבליינד-דייט) עם אחד שלפחות שואף לדעת מה מקומו,

אבל אחד שמראש מצהיר, שיכול להיות שבעוד כעשר שנים הוא מתכנן לעבור שינוי משמעותי מאד, למה שמישהי תרצה להתחתן איתו?

הגיוני שבשנים הראשונות לנישואין עוברים שינויים משמעותיים,

וגם הגיוני שיהיו בשנים בהמשך שינויים משמעותיים בלתי צפויים,

אבל למה שמישהי נורמלית תקשור את גורלה עם אחד שמתכנן לה מראש חיים לא צפויים?

כלומר:

בחורה תבין אותך אם תגיד לה שאתה רוצה להיות שנתיים-שלוש בישיבה ואז לצאת לעבוד,

והיא גם תבין אותך אם תאמר לה שאתה רואה את עצמך מקיים את הפסוקים "כי הוא חייך ואורך ימיך" "והגית בו יומם ולילה".

אבל להגיד לה מראש שאתה עומד לעשות שינוי משמעותי מאד בחיים - שינוי שלוקח לו בד"כ כמה שנים,

כשיהיה לכם בע"ה כבר כחמישה ילדים כשהגדול כבר בכיתה ב', זו יכולה להיות טלטלה משמעותית למשפחה.

כמובן שמשפחות עוברות טלטלות כאלו, אבל לא מתכננים לעשות אותן עוד מלפני החתונה!

ב. לדעתי הלליש גם מאד צודקת, יכול להיות שאתה מדבר על הנושאים הלא נכונים בזמנים הלא נכונים.

    אפילו אם זה נראה על פניו, שהדייט מאד זורם ונחמד.

    יש דברים שהם קורים מתחת לפני השטח.

זה לא יעזור לך, אתה עדיין בפלונטר.

תיאלץ למצוא מישהי שמוכנה להיכנס איתך לזה.

טוב, אז כאחת שלא בת של רב אבל כן מחפשת מישהו שילמד תורה, אני יכולה להבין את הבחורה.. זה רצון מאוד גדול ואידיאלי לרצות להתחתן עם מישהו שרואה את צמו בישיבה אבל לרוב מגיעה ביחד גם המחשבה והמוכנות על "ההקרבה"  שצריך לעשות בשביל זה.. זה מפחיד מעט, איןן מה לעשות. בדיוק כמו שמישהי מצהירה שהיא מוכנה להתחתן עם איש קבע- זה ברור שיש פחדים. אותה בחורה שחתכה א- לא בטוח שהיא מוכנה להקרבה הזאת, אולי פתאום זה היה נראה לה קורב ומציאותי מידי.. אין מה לעשות זה קורה. ב- אתה לא כל כך סגור על עצמך בעצמך- אז למה שהיא כן? אתה אומר עד גיל 28 ואז מה? שינוי כלשהו שאולי לבחורה שרוצה בחור שלומד זה לא יתאים.. צריך ללכת צעד צעד ממה שאני למדתי, לבנות את זה לאט ולא לצאת בהצהרות שאתה לא בטוח בהם כל כך.

ד"א יש המון המון המון בנות שמחפשות דווקא את הבנים הלומדים.. אל יאוש! הרבה בהצלחה

בתקווה ליותר!

אני אישית לא רואה פה שום סתירה.

אולי הן חתכו כי לא לזה הן ציפו,

כי לא את זה הן חיפשו,

כי לא את זה אמרת שאתה מחפש..

אני לא יודעת.

עדיף מאד להבהיר שאתה מחפש אישה שמעוניינת לקחת על עצמה עול שכזה.

כך סביר שתמצא אותה ביתר קלות, גם אם היא לא בת של רב.

פשוט תבהיר שלא אכפת לך מאיזו משפחה/חברה /מקום לימודים היא באה,

אתה רוצה שהיא תרצה להתמסר יחד איתך לתורה ולעם ישראל.

בהצלחה!

לא רואה סיבה לתקוף, כ"א מה שמתאים לו

תרשה לעצמך לחפש את מה שאתה רוצה בלי לפחד (כמובן בלי להתנשא או להעליב מישו..)

תנסה להגיד לעצמך שמגיע לך את ההכי טוב ומי שלא רוצה לא מתאימה לך (קל להגיד אבל קשה מאדד מנסיון )!!

המון הצלחה!!

א. אל תוותר על השאיפות שלך להתמסר ללימוד תורה הרבה זמן וברצינות- מה שחשוב לענ"ד זה, שתגדיר למי שמציע לך שאתה מחפש מישהי שרוצה מישהו שילמד תורה. כשרוצים, הכל נהיה יותר קל.

ב. צריך לדבר על זה ממש בעדינות בדייטים, לא ישר לומר "תשמעי, אני מתכוון למסור את נפשי וגופי על התורה, לחזור ב1 בלילה בייתה, ולא לאכול איתך ארוחות צהריים". אלא לראות בדרכים עקיפות מה היחס שלה ללימוד תורה ולהתמסרות אליו, למשל, לספר לה סיפורים על אנשים כאלה ולראות איך היא מגיבה אליהם (בזלזול/תמיהה/הערצה/אחר..

ג. בת תלמיד חכם לעניין הזה,  לענ"ד זה לאו דווקא מישהי שאביה ת"ח, אלא בת שהתורה חשובה לה, והיא רוצה את זה ומוכנה לזה, גם אם אבא שלה עמה"ר. זה נכון שלפע' לבת ת"ח זה יהיה יותר קל כי היא חיה וגדלה במציאות דומה, אבל לאו דווקא.

בהצלחה!

מחילה אם זה נראה ככה

תחפש טוב ותמצא...בהצלחה=)

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

לדעתי אתה לא באמת חרדי. כלומר, אולי חזרת בתשובה דרכם. אבל אתה לא. סביר להניח שגם היית בצבא שזה נקודה לשלילה (לצערנו) אצל נשים חרדיות צעירות.

הייתי במקומך שוקל לקחת כמה ימים בישיבה חרד"לית או מקום דומה (אפילו לעבוד שם, לאו דווקא ללמוד) כדי לראות אם זה הכיוון שלך. לא בשביל ללמוד שם, פשוט כדי לראות אם האופי הזה של חיים ומגזר מתאים לך. אם כן זה יפשט לך את ההליכים.

יכול להיות שתגלה שאתה עדיין רוצה להיות חרדי בסוף. זה בסדר. אבל לדעתי שווה לך לבדוק חלופות סרוגות ולגלות אם הלב שלך שם.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]