אתה רוצה ללמוד בישיבה הרבה זמן? מצויין!!! יש בנות שזה מה שהן מחפשות.

אתה בישיבה שנקראת סגורה? אותו כנ"ל...

לדעתי זה לא להעלות רף, אלא לחפש מה שיותר בסגנון שלך...

כמו שמישהי שרוצה מישהו שילמד אח"כ הרבה זמן בישיבה- לא תפגש עם מכיניסט, כמו שמישהי שקריטי לה מישהו שעשה צבא- לא תפגש עם מישהו מישיבה גבוהה...

לדעתי זה לא להעלות רף, אלא לחפש מטרות משותפות יותר... סגנון משותף בחלק מהדברים

אולי דווקא אחת כזו, בגלל שהיא מכירה את המציאות מהבית- עדיף?

והערה- אם האבא רב- זה לא אומר כלום על הבת |בת-של-רב שמתחרפנת מההגדרה הזו|

אם זה המקום שלך, זו האווירה שגדלת בה, שאתה רוצה בה את הבית שלך- אז זה לאו דווקא להעלות רף, זה לחפש במקום שלך...

ויש גם לא בנות של רבנים שגדלו בכזו אווירה

של להעלות רף?

מה להעלות רף?

מה סינון?

אגב, יש בנות שמתבאסות שאין בחורים שרוצים ללמוד הרבה זמן בישיבה.... ואני לא חושבת שהמקום של לחפש דווקא כזו, גם אם היא לרוב תהיה בת ת"ח- זה להעלות רף, כי יש את הקבוצה שמחפשת את זה....

זה לא נראה לי כ"כ נכון...

אז תצא גם עם בחורה חילונית?

סינון לא אומר שחלק מעמ"י לא טובים, זה אומר שעם חלק, שיש יותר שאיפות משותפות- יש יותר סיכוי להקים בית

החיצוני, אלא לומר שהשאיפות שלך לחיים הן א. ב. ג. ד. ולכן בחורה שלא מתאים לה- זה לא מתאים לך...

לדוג' היתה קומונרית בבנ"ע.... (מה שכתבת) אם זה לא מתאים לך, אם לרוב בנות כאלה לא מתאימות לשאיפות שלך- אז אין סיבה לחפש שם 'מתחת לאדמה', וגם אם נראה שלרוב בנות כאלו לא מבינות את המקום של השאיפה שלהן- אתה לא צריך להיות זה שמוריד אותן למציאות... תסמוך על עצמך קצת... ואל תזלזל בעצמך!!!

שוב, יש גם את המקום של איפה לשים רף...

לומר שרוצים מישהו שלא עשה/עושה/יעשה צבא (לדוג' אני) זה משהו אחד

לומר שרוצים רק מישהי בלונדינית עם עיניים כחולות, גובה מטר אחד ושבעים ושלושה סנטימטרים וארבעה מילימטרים זה משהו אחר...

אבל כן לשים רף...

אם יש שאיפות זהות- זה רף.

אתה לא תצא עם מישהי (לדוג') שהמטרה שלה בחיים היא להיות מנשות וואטש (אולי כן... לא יודעת)

הצבת פה רף

הקרובות לפחות זה רף נמוך?

והרבה שנים?

אתה קובע רף גבוהה, בגלל מה שאתה רוצה לעשות, וזה מצויין!! כל עוד אתה שלם עם עצמך.

אני לא מכירה אותך, ולא יודעת מה אצלך 'גבול אדום', אבל אדם שרוצה ללמוד תורה הרבה שנים- מציב רף גבוהה, ולא משנה איך תסובב את זה

קח בחשבון שזה לא אומר שבגיל 28 תצא ישר לעבוד כנראה, אא"כ במשרה תורנית ואז אולי.

וזה אומר בשנים הקריטיות- שהיא תפרנס.

זה רף גבוהה, ויפה לך עליו!!!

מבחינתי, אם אני אצא אם מישהו שמתכנן ללמוד בישיבה עד גיל 28, נראה שהגעתי לשפל המדרגה ואני ממש נואשת.
המילה "רף" לא נכונה בהקשר הזה, אין פה מדרוג אובייקטיבי, ונראה לי שיהיה נכון אם לא תשתמש במילה הזאת דווקא.
אתה מתכוון האם לחפש בחורה עם שאיפות שדומות או שמתאימות לשאיפות שלך? לדעתי ודאי שכן, אחרת מה מחפשים?

אם כבר הוא משקיע כ"כ הרבה שנים, שכבר ילך על זה עד כמה שהוא יכול,

למה הוא נעצר בגיל 28? כי זה מספר עגול של 10 שנים?

למה הוא לא זרק את המספר 30?

וה-20 שנה שלפני זה הכנה להכנה?

"שווה יותר".)

אני ממש ממש רוצה לזכות לבעל שהתורה היא מרכז חייו (ז"א- יושב ולומד כל היום..) ויש עוד בנות כמוני!

שיהיה לך הרבה הרבה סייעתא דשמיא!

לדעתי הוא דורש המון גם מעצמו.

א. זה לגבי האדם עצמו, אבל הוא מחוייב לתת לאישתו את הרמת חיים שהיא הייתה רגילה אליה בבית הוריה.

ב. פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פת במלח תאכל - לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בחיי צער כדי ללמוד תורה, אלא ה"ק אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו' ואין לו כר וכסת לישן, אלא על הארץ, אל ימנע מלעסוק בה, דסופו ללמוד אותה מעושר:

הרי באיזו ישיבה אתה לומד הבחורה יודעת לפני שהיא נפגשת איתך, נכון?

אז יכול להיות שיש כאן משהו קצת שונה.

בסוג הישיבות הזה יש לפעמים (ואני מדגישה לפעמים כי זה ממש לא נכון להכליל)

בחורים שלא יודעים להתנהל נכון בפגישות,

או שמעלים נושאים שלא נכון להעלות אותם בדייטים,

ואז בנות מכנות את זה "הוא היה מרכזניק שכזה" "הרהמורניק" וכולי,

כאשר הן מתכוונות לומר שבעצם הוא לא התנהל בצורה המתאימה להן בפגישה,

והן לא תתחלנה לחנך בחור בדייט...

עוד נקודה- אם היא אמרה שהישיבה הזו "סגורה",

אולי אמרו לה מראש שאתה לא סגור כמו בסטיגמות ופתוח וכו',

ובפגישה היא גילתה שהמצב שונה, או שאתה פתוח- לא בדברים שהיא התכוונה אליהם.

כי בסכ"ה יש הרבה בנות שמעוניינות בבחור שיישב וילמד לאורך שנים,

אבל- כדאי לך לבדוק שאמרו לה את זה בשלב ההצעה.

בהצלחה!!

אני לא אומרת את הדברים הללו בתור ביקורת,

אלא בתור נקודה למחשבה.

אתה מדבר על להיות לפחות מספר גדול של שנים בישיבה,

וזה דבר שהוא לא מראה על חשיבה שנותנת לבחורה הרגשה של יציבות.

אם זה לא מתאים לנפש שלך לשבת וללמוד בבימ"ד, אז למה אתה נשאר שם כ"כ הרבה זמן?

ואם זה כן דבר שמתאים לך, אז למה אתה מדבר על הגבלה של זמן? תגיד שאתה רואה את עצמך ממשיך ככל שכוחותיך יכולים!

בחורה נורמלית תתחתן (בבליינד-דייט) עם אחד שלפחות שואף לדעת מה מקומו,

אבל אחד שמראש מצהיר, שיכול להיות שבעוד כעשר שנים הוא מתכנן לעבור שינוי משמעותי מאד, למה שמישהי תרצה להתחתן איתו?

הגיוני שבשנים הראשונות לנישואין עוברים שינויים משמעותיים,

וגם הגיוני שיהיו בשנים בהמשך שינויים משמעותיים בלתי צפויים,

אבל למה שמישהי נורמלית תקשור את גורלה עם אחד שמתכנן לה מראש חיים לא צפויים?

כלומר:

בחורה תבין אותך אם תגיד לה שאתה רוצה להיות שנתיים-שלוש בישיבה ואז לצאת לעבוד,

והיא גם תבין אותך אם תאמר לה שאתה רואה את עצמך מקיים את הפסוקים "כי הוא חייך ואורך ימיך" "והגית בו יומם ולילה".

אבל להגיד לה מראש שאתה עומד לעשות שינוי משמעותי מאד בחיים - שינוי שלוקח לו בד"כ כמה שנים,

כשיהיה לכם בע"ה כבר כחמישה ילדים כשהגדול כבר בכיתה ב', זו יכולה להיות טלטלה משמעותית למשפחה.

כמובן שמשפחות עוברות טלטלות כאלו, אבל לא מתכננים לעשות אותן עוד מלפני החתונה!

ב. לדעתי הלליש גם מאד צודקת, יכול להיות שאתה מדבר על הנושאים הלא נכונים בזמנים הלא נכונים.

    אפילו אם זה נראה על פניו, שהדייט מאד זורם ונחמד.

    יש דברים שהם קורים מתחת לפני השטח.

זה לא יעזור לך, אתה עדיין בפלונטר.

תיאלץ למצוא מישהי שמוכנה להיכנס איתך לזה.

טוב, אז כאחת שלא בת של רב אבל כן מחפשת מישהו שילמד תורה, אני יכולה להבין את הבחורה.. זה רצון מאוד גדול ואידיאלי לרצות להתחתן עם מישהו שרואה את צמו בישיבה אבל לרוב מגיעה ביחד גם המחשבה והמוכנות על "ההקרבה"  שצריך לעשות בשביל זה.. זה מפחיד מעט, איןן מה לעשות. בדיוק כמו שמישהי מצהירה שהיא מוכנה להתחתן עם איש קבע- זה ברור שיש פחדים. אותה בחורה שחתכה א- לא בטוח שהיא מוכנה להקרבה הזאת, אולי פתאום זה היה נראה לה קורב ומציאותי מידי.. אין מה לעשות זה קורה. ב- אתה לא כל כך סגור על עצמך בעצמך- אז למה שהיא כן? אתה אומר עד גיל 28 ואז מה? שינוי כלשהו שאולי לבחורה שרוצה בחור שלומד זה לא יתאים.. צריך ללכת צעד צעד ממה שאני למדתי, לבנות את זה לאט ולא לצאת בהצהרות שאתה לא בטוח בהם כל כך.

ד"א יש המון המון המון בנות שמחפשות דווקא את הבנים הלומדים.. אל יאוש! הרבה בהצלחה

בתקווה ליותר!

אני אישית לא רואה פה שום סתירה.

אולי הן חתכו כי לא לזה הן ציפו,

כי לא את זה הן חיפשו,

כי לא את זה אמרת שאתה מחפש..

אני לא יודעת.

עדיף מאד להבהיר שאתה מחפש אישה שמעוניינת לקחת על עצמה עול שכזה.

כך סביר שתמצא אותה ביתר קלות, גם אם היא לא בת של רב.

פשוט תבהיר שלא אכפת לך מאיזו משפחה/חברה /מקום לימודים היא באה,

אתה רוצה שהיא תרצה להתמסר יחד איתך לתורה ולעם ישראל.

בהצלחה!

לא רואה סיבה לתקוף, כ"א מה שמתאים לו

תרשה לעצמך לחפש את מה שאתה רוצה בלי לפחד (כמובן בלי להתנשא או להעליב מישו..)

תנסה להגיד לעצמך שמגיע לך את ההכי טוב ומי שלא רוצה לא מתאימה לך (קל להגיד אבל קשה מאדד מנסיון )!!

המון הצלחה!!

א. אל תוותר על השאיפות שלך להתמסר ללימוד תורה הרבה זמן וברצינות- מה שחשוב לענ"ד זה, שתגדיר למי שמציע לך שאתה מחפש מישהי שרוצה מישהו שילמד תורה. כשרוצים, הכל נהיה יותר קל.

ב. צריך לדבר על זה ממש בעדינות בדייטים, לא ישר לומר "תשמעי, אני מתכוון למסור את נפשי וגופי על התורה, לחזור ב1 בלילה בייתה, ולא לאכול איתך ארוחות צהריים". אלא לראות בדרכים עקיפות מה היחס שלה ללימוד תורה ולהתמסרות אליו, למשל, לספר לה סיפורים על אנשים כאלה ולראות איך היא מגיבה אליהם (בזלזול/תמיהה/הערצה/אחר..

ג. בת תלמיד חכם לעניין הזה,  לענ"ד זה לאו דווקא מישהי שאביה ת"ח, אלא בת שהתורה חשובה לה, והיא רוצה את זה ומוכנה לזה, גם אם אבא שלה עמה"ר. זה נכון שלפע' לבת ת"ח זה יהיה יותר קל כי היא חיה וגדלה במציאות דומה, אבל לאו דווקא.

בהצלחה!

מחילה אם זה נראה ככה

תחפש טוב ותמצא...בהצלחה=)

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו