הקולקטיב הערבי\ מיומנו של נער
מאז החטיפה רודפות אותי מחשבות.
רכז הנוער של הישוב אסף אותנו לשיחת חירום. הוא דיבר על חשיבות התפילה, הוא חזר והדגיש על חשיבות ה"ביחד" בימים אלו, אך נראה שכל זה היה פרומו לשיא השיחה. פתאום הוא התחיל לצעוק בקול : "כל זה קרה בגלל שנוסעים בטרמפים!"
"אתם משחקים לידיים של האויב!" הוא הסביר שאנחנו משחקים לידי האויב בכך שאנחנו נוסעים בטרמפים, הוא אמר שהניצחון על הערבים הוא בכך שאפילו נחכה שלוש שעות כדי להגיע לישוב השכן שנמצא סך הכל 10 דקות מאיתנו.
סיימנו את השיחה באמירת תהילים, ואבא שלי ששרוי בהיסטריה מאז החטיפה, קרא לי לנסוע אתו להביא את אחותי מהישוב הסמוך. "תראה" הוא אמר לי "אפילו בשער של הישוב זה בעיה לעצור טרמפים" והוסיף והסביר: "הפועלים שבונים את בית הכנסת של הישוב נכנסים עם רכבים, חלק מהם עם מספרים צהובים ומדברים עברית שוטפת".
נסענו לכיוון הישוב השכן, ופתאום צלצל הטלפון. זה אמא שלי שהייתה על הקו, היא ביקשה שנקפוץ רגע ל"רמי לוי" ונקנה כמה דברים. אבא שלי סובב את ההגה בחוסר רצון, ונסע 5 דקות לכיוון הסופר. עצרנו שם בחניה שם ניגשו אלינו שני ערבים עם חבילות בידיהם. "בושם? חגורות? " הם שאלו במבטא ערבי, "לא תודה" ענה להם אבא שלי. נכנסנו במהירות . את התור עיכבו זוג ערבי הלבושים במיטב מחלצותיהם עם ארבעת ילדיהם הלבושים בבגדים חדשים שנגעו כל הזמן באבטיחים המונחים בסלסלה הענקית.
לאחר שנכנסו עצר אותנו השומר בכניסה שישב ופטפט עם בחור ערבי הלבוש חולצה ירוקה עם הכתובת "רמי לוי". הם להגו על משחקי המונדיאל וצחקקו ביחד למראה אחד מהעובדים שהחליק תוך שהוא סוחב ארגזי גזר. "יש נשק?" שואל אותנו השומר.
"לא אין" ענה לו אבא שלי ומיהר במהירות פנימה.
רצנו בין המדפים במהירות על מנת לסיים את הקניה מהר. על מנת שנספיק את הקנייה חילקנו את הרשימה, ואני ביצעת את חלקי במהירות תוך שאני נעזר בכל רגע בפועל ערבי אחר על מנת לסיים מהר.
הגענו לקופה שם עמדו לפנינו משפחה ערבית עם עגלה עמוסה כל טוב. אני לא מצליח להבין מאיפה יש להם כל כך הרבה כסף ,,,הרהרתי בליבי למראה חבילת השטרות האדומים ששלף הערבי השמן מכיסו.
סוף סוף הגיע תורנו. הקופאית הנוצרייה שכנראה מתגוררת בכפר סמוך ,העבירה את המוצרים וביקשה תעודה מזהה, היה נראה לי בזוית פיה איזה שמחה לאיד למראה אבי המחטט בארנקו ומחפש בקדחתנות את תעודת הזהות. ודאי היא נהנתה מהסיטואציה בה היא מבקשת תעודת זהות מיהודי.
יצאנו מהחנות ובפתח חיכה לנו בחור ערבי שחתם לנו על החשבונית. "שיהיה לכם יום טוב " הוא הוסיף בעליצות.
חזרנו אל הרכב , שהיה מוקף במכוניות ערביות חדישות עם מספרים לבנים.
"בוא מהר, חייבים להביא את אחותך. זה מסוכן שהיא תעמוד לבד אפילו רגע בתוך טרמפיאדה"
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל