מתחילים יותר מוקדם, ויושבים על-יד וקוראים ספר..

כשתמצה את עיסוקיה, תלך לישון.

הרי את מנסה והיא ממשיכה לשחק בכל מיני דברים.

אז תעשי אותו דבר - רק שלא "רצוף". תקראי קצת תוך כדי שהיא מתעסקת, ותמשיכי. לא כ"כ אינטנסיבי.

אפשר להתחיל תהליך של להשאיר אותה ולצאת, אנחנו התחלנו את זה עם בננו בגיל שנה בערך, והיה קשה כמה ימים אבל עבר.. ומאז כבר כמה חודשים טובים שהוא הולך לישון לבד.

לפעמים יש יוצאי דופן, וכמובן שנבוא אליו ונחבק אותו, אבל פשוט רואים שהוא בטוח בעצמו ובנו, וטוב לו

אבל כעבור תקופה, כשהתחלנו להשכיב את אחיו אתו בחדר, הוא נדבק גם הוא לטקס ההשכבה, כאילו הוא משחזר לעצמו משהו שהיה חסר לו... במשך עוד שנים אחר כך הוא ממש שנא ללכת לישון לבד, ורק ממש לאחרונה (בן תשע) התחיל לשחרר - הרבה אחרי האחים הצעירים שלו.

אני מתחרטת היום מאוד שעשיתי לו את זה, אפילו שזה היה "רק כמה ימים" ואח"כ הוא היה נראה שהוא רגוע וטוב לו...

שאם משאירים אותם ומידי פעם אומרים משהו מבחוץ, הם רגועים.

יש שלא.

אני לא הייתי משאיר ילד בוכה. וגם לא השארנו אף פעם (ב"ה, כמה וכמה.. ).

זה הרגל רע. הרי לא תוכלי תמיד לשבת לידה עד שתרדם נכון?

אני כן חושבת שנכון ללמד אותה לאט לאט להרדם ללא נוכחותכם.

אני כמובן לא מתכוונת לזה שתתני לה לבכות. אני נגד השיטה הזאת.

אבל אולי כן לשים אותה במיטה, לחכות איתה דקות ספורות ואז לצאת מהחדר.

אם היא בוכה אפשר לומר לה "אמא במטבח, תכף היא תבוא" ואז אפשר להכנס שוב לחדר לכמה דקות.

הרעיון הוא שהיא לא תרגיש זנוחה, שתדע שאתם לידה ומצד שני לא תצטרכו לשבת לידה כל לילה.

בהצלחה!

אני מעולם לא נתתי לאף אחד מילדי לבכות את עצמו עד שירדם. בעיני זה נורא.

אבל מצד שני, אף אחד מהילדים שלי לא ישן כמו שצריך....

לקחת תינוק בעגלה/מנשא. הרי לא תמיד תוכלי לעשות את זה, נכון?

ב"ה, ילדים גדלים והצרכים שלהם משתנים. אני זוכרת בבירור את הגיל שבו אחותי ואני היינו משחנ"שות לפני השינה ולא רצינו אף מבוגר נוכח באזור. אין מה לדאוג, השלב הזה יגיע. עד אז מה כיף ומתוק יותר מזמן איכות של השכבה

להפך, הרגלי שינה זה משהו שקשה לשנות. ואף אחד לא מבטיח לה שהילדה לבד "תגמל" מנוכחות הורי בזמן ההשכבה.

לא חסרים ילדים שלא מוכנים להרדם בלי שאמא תשב לידם, גם אם זה לוקח שעה ארוכה.

כאשר יש יותר מילד אחד, או כאשר יש לאמא עוד דברים לעשות חוץ מלשבת שעה ליד הילד בערב- זה הופך מעיק ובלתי אפשרי, אבל לרוב זה כבר בשלב שההרגל הזה התקבע מדי.

אנחנו ישבנו ליד הבת הגדולה ובאיזה שהוא שלב זה כבר היה סיוט

ממש לא התחשק לי לשבת ערב ערב (לפעמים מעל שעה) ליד המיטה של הגברת.

רציתי זמן עם בעלי, לראות סדרה בטלויזיה, או אפילו סתם לסדר את הבית...ובמקום זה ישבתי לפעמים מעל שעה ליד המיטה.

   היו פעמים שהייתי זוחלת מתחת למיטה שלה על מנת שלא תראה שאני הולכת...

עכשיו זה מצחיק אותי, אבל זה היה ייאוש.

בקיצור, המלצה חמה שלי היא לנסות כן להרגיל כמה שיותר מהר להרדם ללא נוכחות ההורים.

אפשר להכנס ולצאת או לדבר איתה מהסלון ככה שתרגיש בנוכחות.

ממש לא לתת לבכות.

ילד בן 12 שלא נגמל מנוכחות הורית בזמן ההשכבה?? אני לא. ככה שלכתוב שאף אחד לא מבטיח לך שבסוף נגמלים זה לא מדוייק. את אולי מתכוונת שהילד לא יגמל מזה כשלך יהיה כבר נח שזה יקרה- וזה כבר משהו אחר.

אני לא חושבת שהרגלי שינה זה משהו שלא משתנה.

וזה שמישהו יושב ליד הילד בתקופה מסויימת לא אומר שבזמן אחר שזה כבר לא יתאים לו הוא לא יוכל ללמד אותו להרדם לבד.

הרבה פעמים זה גם לא לגמרי קשור להרגלים מוקדמים. כמו לדוגמא השאלה שיש כאן ממש בעמוד הזה. ילדים שישנו נהדר עד גיל מסויים ופתאום פחות. ויש הרבה מקרים כאלה. יש הרגלים שמתאימים בגיל שנה ויש שמתאימים יותר מאוחר.

אז אם עכשיו מתאים שאמא תשב ליד זה לא אומר כלום על ההמשך.

אבל אם זה מתחיל להעיק- כדאי להפסיק עם זה.

אני מניחה שפותחת השרשור לא הייתה פותחת את ההודעה אם היה לה נחמד עם הסידור הזה.

היא פתחה את ההודעה  כי התופעה הזו, שלשבת ליד הילדה התחיל להעיק עליה.

לא מבינה את התגובות שמבטיחות לה שזה יעבור לה.

כי לא תמיד זה עובד, לא חסרים ילדים בני 5 שעדיין צריכים את אמא להרדם.

ותאמיני לי שזה מעיק ומפריע להתנהלות של כל בני הבית (בהנחה ויש עוד ילדים המשפחה, ובהנחה ואמא לא רוצה להיות כבולה לבית כל ערב באותה שעה).

כאחת שלא השכילה להקנות לילדים שלה הרגלי שינה נכונים, אני ממש ממליצה כן לנסות ולעשות את המאמץ הזה.

לא קל אבל שווה את ההשקעה,כמו עם כל הרגל חדש שמלמדים

אני לא מבינה מה הבעיה עם זה שיש עוד ילדים - הם ישנים באותו חדר, ונהנים ביחד משעת השכבה מתוקה.

למה דווקא אמא "כבולה" (תמיד מוזר לי הדימוי הזה ביחס להורוּת, אבל שיהיה)? ילדים רכים, מעצם טבעם, זקוקים לליווי מבוגר כשהולכים לישון. כשנוח לאמא - תהיה אמא, כשנוח לאבא - יהיה אבא, כשאבא ואמא יוצאים לשמוע הרצאה - תהיה סבתא ברכה. הרי גם כך לא נשאיר את הילדים ללא מבוגר בבית, לא?

אפשר לעשות את השעה הזאת נעימה. אפשר לשבת ליד המיטות של הצדיקים ולסרוג למשל, או לקרוא... השעה השקטה של הבית...

מבחינתי זה משהו קבוע בסדר יום כל עוד יש ילדים קטנים בבית - כשאחד גדול כבר, הבא אחריו עוד קטן, כך שזה לא עומד להשתנות בשנים הקרובות. כמו שבילוי אחה"צים במגרשי משחקים לא עומד להשתנות. אבל אני בטוחה שזה עובר, ושעוד תגיע התקופה שלא יהיה לי אף קטן להשתרך איתו למגלשות, להקריא לו סיפורים או להשכיב לישון אף אחד מהדברים האלה לא יישאר לנצח.

מי שיש לו כוחות ומלא סבלנות אשריו,אני מאוד מעריכה אנשים כאלה.

אז יש כאלה

יש מי שמדבר עם הילד מהסלון וניגש מידי פעם שזה מה שאני עושה

יש מי שישב חמש דקות ויצא ויחזור

כל אחד לפי כוחותיו מראה לילדים שהוא שם בשבילם

ויכולה לקרות באותה מידה בעוד הרבה בתים.

השעה 8 בערב-

בת חמש, צריכה ללכת לישון- לא יכולה להרדם בלי שאמא תשב על ידה

בת השנתיים וחצי- ישנה במעון שעתיים. ממש לא מתכוונת להרדם לפני השעה 10, היא בקטע של לקפץ בבית

הקטנה- בת חודש, שעות הגזים הקשות, ממש לא רגועה.

אבא- חוזר מאוחר.

איך את בדיוק חושבת שאמא יכולה באותה שעה גם לשבת ליד הגדולה (בחושך ברוגע), גם לתחזק בת שנתיים שובבה וקופצנית, וגם לטפל בבת חודש "מוגזת"? אז אגיד לך- אי אפשר.

לא אצל כולם הילדים הולכים לישון באותם שעות.

דינמיקה של בית משתנה. במציאות בהם ילדים לא הולכים לישון באותה שעה, האופציה של "לשבת ליד הילד עד שהוא נרדם" הופכת די בלתי אפשרית.

לכן, מהנסיון הרב שיש לי- ילדים שמצליחים להרדם ללא נוכחות אמא- אבא. זה נכס אדיר.

עיון קצר בכל מיני פורומים של הורים מעלה שבעיית השינה היא בעיה שמטרידה הרבה הורים.

ושוב, אני מדברת מנסיון של אמא לילדים עם הרגלי שינה מזעזעים. הלוואי שידעתי אז מה שאני יודעת היום.

את צודקת. בכל משפחה הנסיבות שונות, ולכל זוג הורים יש זכות וחובה לעשות את מערך השיקולים שלהם, שהם יודעים לעשות אותו הכי טוב, ולראות מה האפשרויות שלהם, עד כמה הם יכולים להיענות לילדים ובאיזו נקודה זה כבר עובר את גבול האפשר.

ועדיין אני חולקת מאוד על הטרמינולוגיה של "הרגל רע".

כי בעצם לא רק ממשפחה למשפחה הנסיבות שונות, אלא גם בתוך אותה משפחה הנסיבות משתנות בתקופות שונות, ולדעתי הדבר החכם ביותר להורים לעשות - הוא לבחור בכל פעם מה לעשות על פי האפשרויות שלהם *בהווה*. כשהמצב משתנה ומערך השיקולים משתנה - אז הוא משתנה. אז עושים חשיבה מחדש. מה שבחרת בגיל חודש לא מחייב אותך גם בגיל שנה! הנסיבות השתנו, והבחירה יכולה להשתנות לפי הצורך.

לפי הטרמינולוגיה של "הרגל רע", כל הילדים נולדים עם הרגלים מזעזעים, מחרידים ממש - הם נרדמים רק כשכל נקודה בגופם במגע עם אמא! תשעה חודשים הרגל כזה...

מניסיוני, כשרוצים לחנך ילדים למשהו חדש, הדבר שהכי עוזר הוא מוטיבציה מיידית. אם אני אסתדר עם המצב הנוכחי אבל אחשוש שמא בעתיד הבחירה שלי תתנקם בי, אני לא אהיה נחושה מספיק כדי לעשות שינוי בצורה טובה. אם אני ארגיש שכרגע ממש, היום ולא מחר, הגעתי לנקודת הקצה שלי, והמצב הקיים כבר לחלוטין לא מתאים לי - אז אני יכולה לגייס בי את כל הכוחות שאני צריכה כדי לעשות שינוי. אז המצב שהיה עד עכשיו לא היה "הרגל רע" אלא הרגל שהיה מצוין לזמן שלו, והזמן הזה נגמר והגיע הזמן להכניס לדינמיקה המשפחתית הרגל חדש,שגם הוא יהיה מצוין לזמן שלו

יחד עם זאת, לשנות הרגלים קיימים- זה קשה שבעתיים.

ונכון שילדים גדלים וצרכים משתנים ובאופן טבעי גם הרגלים משתנים.

אבל מהנסיון שלי (שוב, שלי בלבד) הרגלי שינה בעייתיים אצל ילדים, משפיעים על כל הבית ולא בצורה חיובית.

זה לא דומה למשל למוצץ, טיטול, או בקבוק (שזה גם הרגל שממנו נגמלים באיזה שהוא אופן).

אני עדיין חושבת שלשבת ליד ילד עד שירדם- זה הרגל לא טוב (לא רע! ), בגלל שלל הבעיות שהעליתי.

 אני ישבתי שנים ליד הקטנים עד שירדמו.

וזה מקסים ומתוק בילד הראשון..אחר כך זה כבר הופך למטורף עד בלתי אפשרי.

לכן, לי חשוב מאד לומר להורים צעירים שכן ישתדלו להקנות לילד שלהם את היכולת להרדם לבד.

עד שהיא מתעייפת לפחות שעתים ולא מפריע לנו,להיפך אני מדברת איתה מהמיטה שלי,ניגשים מידי פעם וזהו

בהתחלה גם חשבנו שצריך לשבת לידה עד שלמדנו לשחרר ולתת לה בקצב שלה ולא אף פעם לא השארנו אותה בוכה אלא רק אם היא השתוללה ואז ניגשים אליה אחרי שנרגעת

היא בת שנתיים ועכשו יותר התיצבה בהרגלי שינה ומהר מאוד היא נשכבת ונירדמת.זה מצריך הרבה עיקביות לאורך זמן עד שרואים תוצאות.

בשעה שאתם מתחילים להשכיב וכדאי לחכות שהיא תתעייף

אם יש לך כח אז טוב להיות בגינה ואז חוזרים רעבים ועייפים

עד שאוכלים ומתקלחים היא תוציא את כל האנרגיות

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות