מתחילים יותר מוקדם, ויושבים על-יד וקוראים ספר..

כשתמצה את עיסוקיה, תלך לישון.

הרי את מנסה והיא ממשיכה לשחק בכל מיני דברים.

אז תעשי אותו דבר - רק שלא "רצוף". תקראי קצת תוך כדי שהיא מתעסקת, ותמשיכי. לא כ"כ אינטנסיבי.

אפשר להתחיל תהליך של להשאיר אותה ולצאת, אנחנו התחלנו את זה עם בננו בגיל שנה בערך, והיה קשה כמה ימים אבל עבר.. ומאז כבר כמה חודשים טובים שהוא הולך לישון לבד.

לפעמים יש יוצאי דופן, וכמובן שנבוא אליו ונחבק אותו, אבל פשוט רואים שהוא בטוח בעצמו ובנו, וטוב לו

אבל כעבור תקופה, כשהתחלנו להשכיב את אחיו אתו בחדר, הוא נדבק גם הוא לטקס ההשכבה, כאילו הוא משחזר לעצמו משהו שהיה חסר לו... במשך עוד שנים אחר כך הוא ממש שנא ללכת לישון לבד, ורק ממש לאחרונה (בן תשע) התחיל לשחרר - הרבה אחרי האחים הצעירים שלו.

אני מתחרטת היום מאוד שעשיתי לו את זה, אפילו שזה היה "רק כמה ימים" ואח"כ הוא היה נראה שהוא רגוע וטוב לו...

שאם משאירים אותם ומידי פעם אומרים משהו מבחוץ, הם רגועים.

יש שלא.

אני לא הייתי משאיר ילד בוכה. וגם לא השארנו אף פעם (ב"ה, כמה וכמה.. ).

זה הרגל רע. הרי לא תוכלי תמיד לשבת לידה עד שתרדם נכון?

אני כן חושבת שנכון ללמד אותה לאט לאט להרדם ללא נוכחותכם.

אני כמובן לא מתכוונת לזה שתתני לה לבכות. אני נגד השיטה הזאת.

אבל אולי כן לשים אותה במיטה, לחכות איתה דקות ספורות ואז לצאת מהחדר.

אם היא בוכה אפשר לומר לה "אמא במטבח, תכף היא תבוא" ואז אפשר להכנס שוב לחדר לכמה דקות.

הרעיון הוא שהיא לא תרגיש זנוחה, שתדע שאתם לידה ומצד שני לא תצטרכו לשבת לידה כל לילה.

בהצלחה!

אני מעולם לא נתתי לאף אחד מילדי לבכות את עצמו עד שירדם. בעיני זה נורא.

אבל מצד שני, אף אחד מהילדים שלי לא ישן כמו שצריך....

לקחת תינוק בעגלה/מנשא. הרי לא תמיד תוכלי לעשות את זה, נכון?

ב"ה, ילדים גדלים והצרכים שלהם משתנים. אני זוכרת בבירור את הגיל שבו אחותי ואני היינו משחנ"שות לפני השינה ולא רצינו אף מבוגר נוכח באזור. אין מה לדאוג, השלב הזה יגיע. עד אז מה כיף ומתוק יותר מזמן איכות של השכבה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ילד בן 12 שלא נגמל מנוכחות הורית בזמן ההשכבה?? אני לא. ככה שלכתוב שאף אחד לא מבטיח לך שבסוף נגמלים זה לא מדוייק. את אולי מתכוונת שהילד לא יגמל מזה כשלך יהיה כבר נח שזה יקרה- וזה כבר משהו אחר.

אני לא חושבת שהרגלי שינה זה משהו שלא משתנה.

וזה שמישהו יושב ליד הילד בתקופה מסויימת לא אומר שבזמן אחר שזה כבר לא יתאים לו הוא לא יוכל ללמד אותו להרדם לבד.

הרבה פעמים זה גם לא לגמרי קשור להרגלים מוקדמים. כמו לדוגמא השאלה שיש כאן ממש בעמוד הזה. ילדים שישנו נהדר עד גיל מסויים ופתאום פחות. ויש הרבה מקרים כאלה. יש הרגלים שמתאימים בגיל שנה ויש שמתאימים יותר מאוחר.

אז אם עכשיו מתאים שאמא תשב ליד זה לא אומר כלום על ההמשך.

אבל אם זה מתחיל להעיק- כדאי להפסיק עם זה.

אני מניחה שפותחת השרשור לא הייתה פותחת את ההודעה אם היה לה נחמד עם הסידור הזה.

היא פתחה את ההודעה  כי התופעה הזו, שלשבת ליד הילדה התחיל להעיק עליה.

לא מבינה את התגובות שמבטיחות לה שזה יעבור לה.

כי לא תמיד זה עובד, לא חסרים ילדים בני 5 שעדיין צריכים את אמא להרדם.

ותאמיני לי שזה מעיק ומפריע להתנהלות של כל בני הבית (בהנחה ויש עוד ילדים המשפחה, ובהנחה ואמא לא רוצה להיות כבולה לבית כל ערב באותה שעה).

כאחת שלא השכילה להקנות לילדים שלה הרגלי שינה נכונים, אני ממש ממליצה כן לנסות ולעשות את המאמץ הזה.

לא קל אבל שווה את ההשקעה,כמו עם כל הרגל חדש שמלמדים

אני לא מבינה מה הבעיה עם זה שיש עוד ילדים - הם ישנים באותו חדר, ונהנים ביחד משעת השכבה מתוקה.

למה דווקא אמא "כבולה" (תמיד מוזר לי הדימוי הזה ביחס להורוּת, אבל שיהיה)? ילדים רכים, מעצם טבעם, זקוקים לליווי מבוגר כשהולכים לישון. כשנוח לאמא - תהיה אמא, כשנוח לאבא - יהיה אבא, כשאבא ואמא יוצאים לשמוע הרצאה - תהיה סבתא ברכה. הרי גם כך לא נשאיר את הילדים ללא מבוגר בבית, לא?

אפשר לעשות את השעה הזאת נעימה. אפשר לשבת ליד המיטות של הצדיקים ולסרוג למשל, או לקרוא... השעה השקטה של הבית...

מבחינתי זה משהו קבוע בסדר יום כל עוד יש ילדים קטנים בבית - כשאחד גדול כבר, הבא אחריו עוד קטן, כך שזה לא עומד להשתנות בשנים הקרובות. כמו שבילוי אחה"צים במגרשי משחקים לא עומד להשתנות. אבל אני בטוחה שזה עובר, ושעוד תגיע התקופה שלא יהיה לי אף קטן להשתרך איתו למגלשות, להקריא לו סיפורים או להשכיב לישון אף אחד מהדברים האלה לא יישאר לנצח.

מי שיש לו כוחות ומלא סבלנות אשריו,אני מאוד מעריכה אנשים כאלה.

אז יש כאלה

יש מי שמדבר עם הילד מהסלון וניגש מידי פעם שזה מה שאני עושה

יש מי שישב חמש דקות ויצא ויחזור

כל אחד לפי כוחותיו מראה לילדים שהוא שם בשבילם

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

את צודקת. בכל משפחה הנסיבות שונות, ולכל זוג הורים יש זכות וחובה לעשות את מערך השיקולים שלהם, שהם יודעים לעשות אותו הכי טוב, ולראות מה האפשרויות שלהם, עד כמה הם יכולים להיענות לילדים ובאיזו נקודה זה כבר עובר את גבול האפשר.

ועדיין אני חולקת מאוד על הטרמינולוגיה של "הרגל רע".

כי בעצם לא רק ממשפחה למשפחה הנסיבות שונות, אלא גם בתוך אותה משפחה הנסיבות משתנות בתקופות שונות, ולדעתי הדבר החכם ביותר להורים לעשות - הוא לבחור בכל פעם מה לעשות על פי האפשרויות שלהם *בהווה*. כשהמצב משתנה ומערך השיקולים משתנה - אז הוא משתנה. אז עושים חשיבה מחדש. מה שבחרת בגיל חודש לא מחייב אותך גם בגיל שנה! הנסיבות השתנו, והבחירה יכולה להשתנות לפי הצורך.

לפי הטרמינולוגיה של "הרגל רע", כל הילדים נולדים עם הרגלים מזעזעים, מחרידים ממש - הם נרדמים רק כשכל נקודה בגופם במגע עם אמא! תשעה חודשים הרגל כזה...

מניסיוני, כשרוצים לחנך ילדים למשהו חדש, הדבר שהכי עוזר הוא מוטיבציה מיידית. אם אני אסתדר עם המצב הנוכחי אבל אחשוש שמא בעתיד הבחירה שלי תתנקם בי, אני לא אהיה נחושה מספיק כדי לעשות שינוי בצורה טובה. אם אני ארגיש שכרגע ממש, היום ולא מחר, הגעתי לנקודת הקצה שלי, והמצב הקיים כבר לחלוטין לא מתאים לי - אז אני יכולה לגייס בי את כל הכוחות שאני צריכה כדי לעשות שינוי. אז המצב שהיה עד עכשיו לא היה "הרגל רע" אלא הרגל שהיה מצוין לזמן שלו, והזמן הזה נגמר והגיע הזמן להכניס לדינמיקה המשפחתית הרגל חדש,שגם הוא יהיה מצוין לזמן שלו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

עד שהיא מתעייפת לפחות שעתים ולא מפריע לנו,להיפך אני מדברת איתה מהמיטה שלי,ניגשים מידי פעם וזהו

בהתחלה גם חשבנו שצריך לשבת לידה עד שלמדנו לשחרר ולתת לה בקצב שלה ולא אף פעם לא השארנו אותה בוכה אלא רק אם היא השתוללה ואז ניגשים אליה אחרי שנרגעת

היא בת שנתיים ועכשו יותר התיצבה בהרגלי שינה ומהר מאוד היא נשכבת ונירדמת.זה מצריך הרבה עיקביות לאורך זמן עד שרואים תוצאות.

בשעה שאתם מתחילים להשכיב וכדאי לחכות שהיא תתעייף

אם יש לך כח אז טוב להיות בגינה ואז חוזרים רעבים ועייפים

עד שאוכלים ומתקלחים היא תוציא את כל האנרגיות

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...