צריך להגיד לו: אבא אמר בצחוק (גם בעלך צריך לומר).

ולהגיד לו: אין דבר כזה.

ה' לא אומר לאף אחד כך. ה' רוצה שההורים ישמרו על הילדים שלהם הכי חזק בעולם. הם גם ילדים שלו..

גם לאברהם אבינו ה' לא אמר באמת. כתוב בתורה שזה היה ניסיון. הוא לא התכווין אפילו רגע אחד שכך יעשה אברהם אבינו.

וזה היה רק לאברהם אבינו וליצחק  - שכולם ילמדו כמה הם אוהבים את ה'.

אבל יצחק לא היה ילד. הוא היה איש בן 37. גדול. ואברהם אבינו היה זקן. אם יצחק לא היה רוצה - זה לא היה יכול להיות.

אבל שניהם ביחד אמרו: אם ה' רוצה - אנחנו מוכנים אפילו למסור את החיים שלנו.

ואז ה' אמר - חס ושלום. אל תעשה כלום..

ואחרי כן - האהבה של אברהם ליצחק היתה הרבה יותר גדולה. כי הוא הבין שהוא אוהב את הבן שלו לא רק בתור אבא שהכי אוהב אותו, אלא גם כי ה' רוצה שיצחק יהיה בעולם. שניהם הבינו שיצחק בחיים בעולם, הרבה יותר יקר לה' מאשר אם ימסור את נפשו לה'.  ה' רוצה שנהיה בעולם. נעשה טוב. 

זה היה פעם אחת, בהתחלה של עם ישראל - שכולנו נלמד כמה אהבת ה' והאמונה בה' גדולה. וכמה ה' אוהב אותנו ורוצה שנהיה פה, ושנשמור על הילדים שלנו כאן, על עם ישראל.  וזה לא היה עם ילד, אלא עם איש גדול. 

אין דבר כזה שה' יגיד: תשחט את הילד. זה כאילו תשאל: אם ה' יגיד להיות רע...  אין דבר כזה. ה' אומר להיות טוב - הוא לא אומר להיות רע. גם אצל אברהם אבינו, שזה היה ניסיון לשניהם, הוא לא רצה שיעשו כך.

מה שאמרת נראה לי נכון

הבעיה ששכנעתי את בעלי ללכת לטיפול , כי היו עוד בעיו כאלו

והפסיכולוג אמר שזה לא נורא

אבל לשלוח את הבעל לטיפול אצל פסיכולוג?

לאן הגענו?

טוב שהוא הרגיע אותך..

שזה כן "נורא" (להגיד כך..).

וזה לא אומר שבעלך צריך "טיפול".

זו הטעות  -שהיום כל דבר חושבים על "טיפול".  יש לו טעות - וצריך להסביר. אפשר לדבר על זה.

ותתקנו עם הילד את הענין, בנחת.

ורצוי שבעלך יסביר לילד שהוא לא התכוון לזה.

ואם בעלך לא מוכן להסביר, אולי כדאי שהגננת תדבר עם הילד.

הרי אם הוא היה חושב לשנייה שזה יתקיים הוא היה עונה כזה דבר??

לא צריך לעשות עסק מפטפוטים בעלמא. 

הילד לא הבין שזה בדיחה?

זה נבע מחינוך ליאת שמים בלי פשרות

ונוסיף על זה שהוא נוהג לספר להם כל מה שקורה בעולם הפתוח:

סמים,התאבדות,דיכאון,בעיות נפשיות,הפלה מלאכותית

והילדים קטנים בגילאי 5עד 9

מצד שיני הוא אוהב אותם מאוד, מחבק אותם , משחק איתם,מספר להם סיפורים

מקשיב להם,נותן להם גבולות

נהיה כנים אם נאמר שהם ממש אוהבים אותו

הבעיה שלו זו הפתיחות הזו, מין בעיה בטקט,

פעם כעסתי עליו והוא היה מצוברח, אז הוא אמר לילד בן:6 בוא לחבק אותי כי אמא לא מחבקת אותי

וסליחה שאני שופכת לכם את כל הכעסים שלי אבל הוא מבקש מהילדים כל היום עזרה:

תביא לי כום מים, תסדר את כל הבית, תלך לקניות, תרים מהריצפה

הילדים אמרו לי שהם מרגישים שהוא משתמש בהם למשרתים, אם למשל אני מבקשת ממנו משהוא 

ולא מתחשק לו לעשות אז הוא מבקש מהילדים.

אפשר לבקש מילד בן 9 כמה דברים ביום אבל לא להגזים!

ולהראות להם שכאשר לאבא אין כח הוא מבקש מהילדים, אז זה לא חינוכי ולא טוב ריגשית

כמעט חשבתי להתגרש בגלל זה, אני פוחדת שיתפתחו אצלם בעיות נפשיות בגלל אבא כזה

וואי. תודה באמת..

באת להתלונן או לשאול? נשמע כאילו את מלאה כעסים ותלונות עליו וקפצת על ההזדמנות שהוא טעה כדי לשפוך הכל.

וכשאני ממשיך לקרוא את תגובתך אני מקבל ראיות לדבריי.

"כמעט חשבתי להתגרש בגלל זה, "בעיות נפשיות בגלל אבא כזה" וכד' אמרות שפר, רח"ל.

זה לא אסור כאן חלילה, משום בחינה, אבל מצאתי לנכון להדגיש את הנקודה,

מתוך כוונה להסביר שזו לא הדרך לפתרון אלא רק להעצמת כעסים.

יותר ויותר נראה לי כמו טרול

העניין בבדיקה.

הסתמכתי מאד על האנונימי כאן

וייגרם לי עוגמת נפש גדולה אם תדע מי אני

זה ממש לחדור לי לפרטיות לבדוק מי זה. 

השאלה נשאלה גם בפורום נשואות.

פתאום מתברר שהנושא זה לא רק "עקידת יצחק", אלא יחסך לבעלך.

סליחה על הבוטות - זה לטובתך: גם את צריכה "טיפול" - לטפל בעצמך.

האמירות האלה: כמעט חשבתי להתגרש.. על כל שטות. שלחתי אותו לטיפול פסיכולוגי.. מראות על בעיה אצלך לא פחות מאצלו לענ"ד.

ואל תסתמכי על מה שהילדים אומרים לך שאבא "משתמש בהם".. הם לא היו אומרים - אם לא היו מרגישים שאמא מסכימה/רוצה לשמוע אמירות כאלה.

את אומרת שהוא אבא אוהב והם אוהבים אותו - אז על כל השאר מדברים.

הוא לא "ילד שלך"..  הוא איש. יש לו מן הסתם שיקול דעת.  אם תכבדי ולא תתייחסי אליו כאל "בעיה", אלא כאל אדם שאת מחוייבת לאהוב ולכבד - יש להניח שגם ישמח לשמוע ולדבר. בתנאי שגם את תשמעי אותו.

 הפתיחות אינה "בעיה שלו" - אלא אופי שלו.

את צריכה לעשות שינוי אצלך לדעתי.

כתבת: 

להראות להם שכאשר לאבא אין כח הוא מבקש מהילדים, אז זה לא חינוכי ולא טוב ריגשית

כמעט חשבתי להתגרש בגלל זה, אני פוחדת שיתפתחו אצלם בעיות נפשיות בגלל אבא כזה

אני חושב ש"בעיות נפשיות" עלולות להתפתח הרבה יותר בגלל יחס כזה שלך אל האבא שסה"כ ("נהיה כנים"), והב אותם והם אותו.

אמא שמשדרת חוסר כבוד לאבא, זלזול, גורמת לבעיות הרבה יותר גדולות מאשר חוסר טאקט מסויים שלו.

סה"כ, ילדים קולטים שאבא מדבר "חופשי", אז הם גם לוקחים את זה אחרת.  כמו שילדים שיש להם למשל אמא כעסנית, כבר מתייחסים לא כ"כ "ברצינות" לכעסיה. מנגנוני הגנה טבעיים.  אז זה פחות מדאיג.

הסדר: קודם כל שיוני כיוון אצלך, פנימית, בזריזות.  לאהוב ולכבד מבפנים את הבעל. להסתכל ממש בעין טובה.

אח"כ להבין שיש לו אופי שלו - אינו אמור לקלב את "הסכמתך" להתנהלותו עם הילדים ,זה בהידברות ובכבוד הדדי.

אח"כ - אפשר לדבר על עניינים ספציפיים בחינוך. לא בתור ה"יודעת", אלא בכבוד הדדי.

פתאום תראי שזה עולם אחר לגמרי..

שחייבים תמיד להסכים?... לגופה של אמירה/דעה.

[ואגב כך, חן-חן לקןמפלימנטים של האנונימית לעיל... אע"פ שהגזימה והעלתה אצלי חיוך - אבל חביב.. יפה שאנשים רוצים לתת הרגשה טובה לזולתם. מאחל לה שתזכה בקרוב להיכנס לפורום הזה בדרך המלך...]

האם לדעתך עלייך כאם אוהבת להגן על בנך הרך מפני אביו המסוכן?

סליחה על ההקצנה אבל זה מה שאת מתארת פה.

הלו? רק את יודעת איך נכון לחנך ולענות לילדים שלך? אם ככה למה טרחת לארגן להם אבא? הוא בתפקיד העציץ- לקישוט? או שהוא ת"פ שלך- יאמר מה שתגידי לו לומר?

אין לו זכות לדעה משלו? אין לו זכות לענות לילד לפי האמונה שלו? לחנך את ילדיו למסירות נפש (אני משערת שזו הכוונה שלו)?

הפגיעה הגדולה פה היא בילד, שלא זוכה לאבא. יש לו אמא נהדרת, אבל אבא? חלקי וחלש.

תני אמון בילד שלך שהוא יכול ומסוגל להתמודד עם האבא הנהדר שבחרת לו, עם כל האמירות והמעשים שלו.

תני אמון בבעלך שהוא רוצה בטובת הילד בדיוק כמוך ועושה את הדבר הנכון ביותר שנראה לו.

שחררי. 

כבדי אותו וכך הילד ילמד ממך לכבד- גם את אבא וגם את אמא.

(לא כ"כ רלוונטי למקרה הזה, ובכ"ז-

משהו שראיתי כיועצת- ברגע שבן זוג אחד לוקח אחריות על המעשים של בן הזוג השני- השני מרשה לעצמו ל"התפרע", לעשות מעשים לא אחראיים ולא הגיוניים. ברגע שבן הזוג הראשון מפסיק לקחת את האחריות שאינה שלו- השני לוקח בחזה את האחריות למעשיו ופועל בהגיון ובאחריות. כדאי לנסות בבית)

את באמת פעם טיפלת במישהו וזה הצליח?

הייתי פעם בשיעור של אהובה צוקרמן אם אני לא טועה ולדעתי את לוקחת את כל הדברים יותר מדי רחוק

וכן לפעמים אי- אפשר לסמוך על בן אדם, אפילו הרבה פעמים. משימה צריכה להתאים ליכולת שלו

ואני לומדת אצל אהובה כבר 5 שנים, וזה בדיוק מה שהיא אומרת.

אולי אם הייתי ה' הייתי מסדרת לילד הזה עול קצת פחות כבד. בכלל הייתי משנה כמה דברים בעולם...

אבל אני לא, ואם אני מאמינה שה' הוא טוב אני צריכה להאמין שההורה הזה מדויק לו, לטובתו.

ולא אמרתי שהורים לא טועים, הם בני אדם ולכן הם טועים.

ותמיד טוב ללכת לייעוץ ולהבין מה כדאי לעשות במקומות שלא יודעים... (אחרת ממה אני אתפרנס?)

זה סתם תירוץ כדי לשתף...

אם אני טועה אז חוזרת בי...

זה מאד תלוי איך השאלה נשאלה

יש הבדל גדול אם הילד הגיע הביתה, מפוחד כולו מהסיפור של העקידה, ובא לאבא ואומר "אבא, גם אתה תהרוג אותי אם ה' יאמר לך?"

או שהילד למד נושא בכיתה, והוא שואל שאלה תאורטית האם היית מקשיב לה' במקרה כזה

בשתי המקרים לא צריך לענות תשובה כזאת, אבל במקרה השני זה פחות גרוע

למעשה אני חושב שהייתי עונה שהקב"ה לא מבקש כאלה דברים, והקב"ה אוהב אותנו ואוהב אותו, ולעולם לא יבקש כזה דבר, וגם את אברהם אבינו הקב"ה רק ניסה, ואם חלילה היה קורה כזה דבר הייתי מתפלל ומתחנן לה' שישנה את הגזירה וכו'

בעלך חושב שצריך לענות כן וזהו, או שהוא אמר כך בגלל שזה בא לו בהפתעה, ואח"כ הוא התחרט?

הוא מוכן לתקן?

אם היו שואלים אותו שוב הוא היה עונה שוב אותו דבר?

עכשיו אני רואה שדן אמר בערך אותו דבר (מה שכתבתי שהייתי עונה)

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....