צריך להגיד לו: אבא אמר בצחוק (גם בעלך צריך לומר).

ולהגיד לו: אין דבר כזה.

ה' לא אומר לאף אחד כך. ה' רוצה שההורים ישמרו על הילדים שלהם הכי חזק בעולם. הם גם ילדים שלו..

גם לאברהם אבינו ה' לא אמר באמת. כתוב בתורה שזה היה ניסיון. הוא לא התכווין אפילו רגע אחד שכך יעשה אברהם אבינו.

וזה היה רק לאברהם אבינו וליצחק  - שכולם ילמדו כמה הם אוהבים את ה'.

אבל יצחק לא היה ילד. הוא היה איש בן 37. גדול. ואברהם אבינו היה זקן. אם יצחק לא היה רוצה - זה לא היה יכול להיות.

אבל שניהם ביחד אמרו: אם ה' רוצה - אנחנו מוכנים אפילו למסור את החיים שלנו.

ואז ה' אמר - חס ושלום. אל תעשה כלום..

ואחרי כן - האהבה של אברהם ליצחק היתה הרבה יותר גדולה. כי הוא הבין שהוא אוהב את הבן שלו לא רק בתור אבא שהכי אוהב אותו, אלא גם כי ה' רוצה שיצחק יהיה בעולם. שניהם הבינו שיצחק בחיים בעולם, הרבה יותר יקר לה' מאשר אם ימסור את נפשו לה'.  ה' רוצה שנהיה בעולם. נעשה טוב. 

זה היה פעם אחת, בהתחלה של עם ישראל - שכולנו נלמד כמה אהבת ה' והאמונה בה' גדולה. וכמה ה' אוהב אותנו ורוצה שנהיה פה, ושנשמור על הילדים שלנו כאן, על עם ישראל.  וזה לא היה עם ילד, אלא עם איש גדול. 

אין דבר כזה שה' יגיד: תשחט את הילד. זה כאילו תשאל: אם ה' יגיד להיות רע...  אין דבר כזה. ה' אומר להיות טוב - הוא לא אומר להיות רע. גם אצל אברהם אבינו, שזה היה ניסיון לשניהם, הוא לא רצה שיעשו כך.

מה שאמרת נראה לי נכון

הבעיה ששכנעתי את בעלי ללכת לטיפול , כי היו עוד בעיו כאלו

והפסיכולוג אמר שזה לא נורא

אבל לשלוח את הבעל לטיפול אצל פסיכולוג?

לאן הגענו?

טוב שהוא הרגיע אותך..

שזה כן "נורא" (להגיד כך..).

וזה לא אומר שבעלך צריך "טיפול".

זו הטעות  -שהיום כל דבר חושבים על "טיפול".  יש לו טעות - וצריך להסביר. אפשר לדבר על זה.

ותתקנו עם הילד את הענין, בנחת.

ורצוי שבעלך יסביר לילד שהוא לא התכוון לזה.

ואם בעלך לא מוכן להסביר, אולי כדאי שהגננת תדבר עם הילד.

הרי אם הוא היה חושב לשנייה שזה יתקיים הוא היה עונה כזה דבר??

לא צריך לעשות עסק מפטפוטים בעלמא. 

הילד לא הבין שזה בדיחה?

זה נבע מחינוך ליאת שמים בלי פשרות

ונוסיף על זה שהוא נוהג לספר להם כל מה שקורה בעולם הפתוח:

סמים,התאבדות,דיכאון,בעיות נפשיות,הפלה מלאכותית

והילדים קטנים בגילאי 5עד 9

מצד שיני הוא אוהב אותם מאוד, מחבק אותם , משחק איתם,מספר להם סיפורים

מקשיב להם,נותן להם גבולות

נהיה כנים אם נאמר שהם ממש אוהבים אותו

הבעיה שלו זו הפתיחות הזו, מין בעיה בטקט,

פעם כעסתי עליו והוא היה מצוברח, אז הוא אמר לילד בן:6 בוא לחבק אותי כי אמא לא מחבקת אותי

וסליחה שאני שופכת לכם את כל הכעסים שלי אבל הוא מבקש מהילדים כל היום עזרה:

תביא לי כום מים, תסדר את כל הבית, תלך לקניות, תרים מהריצפה

הילדים אמרו לי שהם מרגישים שהוא משתמש בהם למשרתים, אם למשל אני מבקשת ממנו משהוא 

ולא מתחשק לו לעשות אז הוא מבקש מהילדים.

אפשר לבקש מילד בן 9 כמה דברים ביום אבל לא להגזים!

ולהראות להם שכאשר לאבא אין כח הוא מבקש מהילדים, אז זה לא חינוכי ולא טוב ריגשית

כמעט חשבתי להתגרש בגלל זה, אני פוחדת שיתפתחו אצלם בעיות נפשיות בגלל אבא כזה

וואי. תודה באמת..

באת להתלונן או לשאול? נשמע כאילו את מלאה כעסים ותלונות עליו וקפצת על ההזדמנות שהוא טעה כדי לשפוך הכל.

וכשאני ממשיך לקרוא את תגובתך אני מקבל ראיות לדבריי.

"כמעט חשבתי להתגרש בגלל זה, "בעיות נפשיות בגלל אבא כזה" וכד' אמרות שפר, רח"ל.

זה לא אסור כאן חלילה, משום בחינה, אבל מצאתי לנכון להדגיש את הנקודה,

מתוך כוונה להסביר שזו לא הדרך לפתרון אלא רק להעצמת כעסים.

יותר ויותר נראה לי כמו טרול

העניין בבדיקה.

הסתמכתי מאד על האנונימי כאן

וייגרם לי עוגמת נפש גדולה אם תדע מי אני

זה ממש לחדור לי לפרטיות לבדוק מי זה. 

השאלה נשאלה גם בפורום נשואות.

פתאום מתברר שהנושא זה לא רק "עקידת יצחק", אלא יחסך לבעלך.

סליחה על הבוטות - זה לטובתך: גם את צריכה "טיפול" - לטפל בעצמך.

האמירות האלה: כמעט חשבתי להתגרש.. על כל שטות. שלחתי אותו לטיפול פסיכולוגי.. מראות על בעיה אצלך לא פחות מאצלו לענ"ד.

ואל תסתמכי על מה שהילדים אומרים לך שאבא "משתמש בהם".. הם לא היו אומרים - אם לא היו מרגישים שאמא מסכימה/רוצה לשמוע אמירות כאלה.

את אומרת שהוא אבא אוהב והם אוהבים אותו - אז על כל השאר מדברים.

הוא לא "ילד שלך"..  הוא איש. יש לו מן הסתם שיקול דעת.  אם תכבדי ולא תתייחסי אליו כאל "בעיה", אלא כאל אדם שאת מחוייבת לאהוב ולכבד - יש להניח שגם ישמח לשמוע ולדבר. בתנאי שגם את תשמעי אותו.

 הפתיחות אינה "בעיה שלו" - אלא אופי שלו.

את צריכה לעשות שינוי אצלך לדעתי.

כתבת: 

להראות להם שכאשר לאבא אין כח הוא מבקש מהילדים, אז זה לא חינוכי ולא טוב ריגשית

כמעט חשבתי להתגרש בגלל זה, אני פוחדת שיתפתחו אצלם בעיות נפשיות בגלל אבא כזה

אני חושב ש"בעיות נפשיות" עלולות להתפתח הרבה יותר בגלל יחס כזה שלך אל האבא שסה"כ ("נהיה כנים"), והב אותם והם אותו.

אמא שמשדרת חוסר כבוד לאבא, זלזול, גורמת לבעיות הרבה יותר גדולות מאשר חוסר טאקט מסויים שלו.

סה"כ, ילדים קולטים שאבא מדבר "חופשי", אז הם גם לוקחים את זה אחרת.  כמו שילדים שיש להם למשל אמא כעסנית, כבר מתייחסים לא כ"כ "ברצינות" לכעסיה. מנגנוני הגנה טבעיים.  אז זה פחות מדאיג.

הסדר: קודם כל שיוני כיוון אצלך, פנימית, בזריזות.  לאהוב ולכבד מבפנים את הבעל. להסתכל ממש בעין טובה.

אח"כ להבין שיש לו אופי שלו - אינו אמור לקלב את "הסכמתך" להתנהלותו עם הילדים ,זה בהידברות ובכבוד הדדי.

אח"כ - אפשר לדבר על עניינים ספציפיים בחינוך. לא בתור ה"יודעת", אלא בכבוד הדדי.

פתאום תראי שזה עולם אחר לגמרי..

שחייבים תמיד להסכים?... לגופה של אמירה/דעה.

[ואגב כך, חן-חן לקןמפלימנטים של האנונימית לעיל... אע"פ שהגזימה והעלתה אצלי חיוך - אבל חביב.. יפה שאנשים רוצים לתת הרגשה טובה לזולתם. מאחל לה שתזכה בקרוב להיכנס לפורום הזה בדרך המלך...]

האם לדעתך עלייך כאם אוהבת להגן על בנך הרך מפני אביו המסוכן?

סליחה על ההקצנה אבל זה מה שאת מתארת פה.

הלו? רק את יודעת איך נכון לחנך ולענות לילדים שלך? אם ככה למה טרחת לארגן להם אבא? הוא בתפקיד העציץ- לקישוט? או שהוא ת"פ שלך- יאמר מה שתגידי לו לומר?

אין לו זכות לדעה משלו? אין לו זכות לענות לילד לפי האמונה שלו? לחנך את ילדיו למסירות נפש (אני משערת שזו הכוונה שלו)?

הפגיעה הגדולה פה היא בילד, שלא זוכה לאבא. יש לו אמא נהדרת, אבל אבא? חלקי וחלש.

תני אמון בילד שלך שהוא יכול ומסוגל להתמודד עם האבא הנהדר שבחרת לו, עם כל האמירות והמעשים שלו.

תני אמון בבעלך שהוא רוצה בטובת הילד בדיוק כמוך ועושה את הדבר הנכון ביותר שנראה לו.

שחררי. 

כבדי אותו וכך הילד ילמד ממך לכבד- גם את אבא וגם את אמא.

(לא כ"כ רלוונטי למקרה הזה, ובכ"ז-

משהו שראיתי כיועצת- ברגע שבן זוג אחד לוקח אחריות על המעשים של בן הזוג השני- השני מרשה לעצמו ל"התפרע", לעשות מעשים לא אחראיים ולא הגיוניים. ברגע שבן הזוג הראשון מפסיק לקחת את האחריות שאינה שלו- השני לוקח בחזה את האחריות למעשיו ופועל בהגיון ובאחריות. כדאי לנסות בבית)

את באמת פעם טיפלת במישהו וזה הצליח?

הייתי פעם בשיעור של אהובה צוקרמן אם אני לא טועה ולדעתי את לוקחת את כל הדברים יותר מדי רחוק

וכן לפעמים אי- אפשר לסמוך על בן אדם, אפילו הרבה פעמים. משימה צריכה להתאים ליכולת שלו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה סתם תירוץ כדי לשתף...

אם אני טועה אז חוזרת בי...

זה מאד תלוי איך השאלה נשאלה

יש הבדל גדול אם הילד הגיע הביתה, מפוחד כולו מהסיפור של העקידה, ובא לאבא ואומר "אבא, גם אתה תהרוג אותי אם ה' יאמר לך?"

או שהילד למד נושא בכיתה, והוא שואל שאלה תאורטית האם היית מקשיב לה' במקרה כזה

בשתי המקרים לא צריך לענות תשובה כזאת, אבל במקרה השני זה פחות גרוע

למעשה אני חושב שהייתי עונה שהקב"ה לא מבקש כאלה דברים, והקב"ה אוהב אותנו ואוהב אותו, ולעולם לא יבקש כזה דבר, וגם את אברהם אבינו הקב"ה רק ניסה, ואם חלילה היה קורה כזה דבר הייתי מתפלל ומתחנן לה' שישנה את הגזירה וכו'

בעלך חושב שצריך לענות כן וזהו, או שהוא אמר כך בגלל שזה בא לו בהפתעה, ואח"כ הוא התחרט?

הוא מוכן לתקן?

אם היו שואלים אותו שוב הוא היה עונה שוב אותו דבר?

עכשיו אני רואה שדן אמר בערך אותו דבר (מה שכתבתי שהייתי עונה)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.