ויש מאמר אחד בנושא קרוב שאני עוד צריך לקרוא ביתר עיון.

בכל מקרה גם ההתעקשות שלא ללמוד שום דבר מאף אחד אינה טובה בכלל.

אתה יכול למצוא לי מקורות קדמונים (ראשונים, גאונים, אמוראים...) שמדברים בהם כיצד אמור להיראות דייט??

תיכף תרצה לקבל דעת תורה כיצד להזיז את היד או את הרגל.

אתה מגזים בטירוף! אני מתבייש בשביל הרב שלך שהוא היה צריך לענות לך על זה.

הוא לא רשם שהרמ אמר לו תעשה כך אל תעשה כך וירד לפרטים.. זו הדרכה כללית בגדר המלצה... וזה הכי נורמאלי בעולם..

הבעיה היא בו, שהוא בכלל שואל על דברים כאלה.

זה כמו לדון על דעת תורה, אם צריך לאכול מרק עם מזלג ושניצל עם כף.

מה נסגר עם האנשים היום?

הר"מ שלו יצא בסדר, כשהוא אמר לו להיות טבעי.

הוא מתייעץ עם אדם שיש לו חכמה שבאה מהתורה! בנוסף לזה שהוא דמות חינוכית בעלת ניסיון...

אם היה מקרה ספציפי שקשור לרמה דתית או הלכות מסויימות - הייתי מבין.

אבל הוא שאל איך הוא צריך להתנהג בדייטים,

מה שייך דעת דעת תורה בזה?

שפשוט יושיב את הרב במקומו בדייטים, ושיגיע בעצמו רק לחתונה.

או שלשאול אנשים שלא מכירים ולא ברור עד כמה הם מנוסים זה עדיף?

רוב האנשים מתייעצים לפני שהם יוצאים לדייטים (וגם לפני הרבה החלטות ודברים חדשים). בסה"כ זה דבר חדש, ולרוב לפני הדייטים לא יוצא בציבור התורני לדבר עם בני המין השני שיחות עומק.

כך שטבעי לבקש טיפים מעשיים והדרכה כדי לבוא מוכנים (לרוב זה גם מלחיץ בהתחלה)

ובמקום לשאול חברים שיודעים לענות נקודתית מה היה להם, או לשאול פה בפורום שלא יודעים מי עונה (כמו שהרבה עושים) הוא מעדיף לשאול אדם מבוגר, עם ידע בתחום וגם דעת תורה (וטוב לדעת מה התורה ממליצה)

חבל שכשמגיעים לעצה מרב יש כאלה שמתייחסים בשלילה, למרות שמקבלים התייעצות בצורה שונה..

בתחום הזה (יעוץ לפני ואחרי חתונה) יש כאלה שחושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב להם ולכן צריך לזרום עם ההרגשה, כשזה דבר טוב כשלעצמו, רק לפעמים אדם מסויים עושה טעות בגלל זה והורס לעצמו. גם אדם כזה צריך לדעת שכשיש קושי צריך להתייעץ (יש אנשים שלא מוכנים ללכת ליעוץ אחרי החתונה והורסים לעצמם את הזוגיות בגלל זה)

ויש אנשים שמרגישים שהם לא מוכנים וצריכים יותר יעוץ. גם זה טוב, כי טוב לדעת להתייעץ אם צריך, רק אנשים כאלה צריכים להזהר לא להיות תלותיים ביעוץ, ולחשוב בכוחות עצמם.

(ויש אנשים שעשו טעויות בגלל שלא התייעצו. אני מכירה בחור ששומר ראיה, ולא רצה להסתכל סתם על בחורה שהיא לא אשתו. ולכן הוא נפגש עם בחורה ולא הסתכל עליה מעבר לפעם הראשונה. רק אחרי שהיא פסלה על זה הוא התייעץ עם הרב שלו, ובעקבות התשובה שינה. כך שלפעמים ממש טוב להתייעץ)

שידע שזה לא קשור ל'הדרכת תורה', הוא יכול להתייעץ עם רבו בתור בן-אדם.

ב. לא מתייעצים כאן אם להיות 'אני' בדייט - זה אמור להיות ברור!

פשוט יש כאלה שמתייעצים על כל צעד ושעל, והם פשוט מאבדים את שפיותם לדעת.

נ.ב.

לגבי הסוגריים שכתבת, הרב לבנון יפסוק לך שבמקרה כזה עדיין יהיה אסור לו ליצור קשר עין איתה.

אז גם הייעוץ עם הרב יכול לגרום גם להיפך.

(אני לא פוסק כמותו, אבל אם אתה רוצה מקור תשאל אותו.)

יש לי חברים שהצליחו להתחתן בלי שהם הסתכלו בעיניים אחד של השניה עד החתונה,

אני לא מבין איך הם עשו את זה, ואני חושב שלפחות בשבילי זו לא הדרך הנכונה.

תגובה יפה!!

מזה שנהניתי שהוא חתך?

זה באמת היה כיף.. 

בכלל נסי לראות את שני הסמיילים בהודעה הקודמת משולבים. יותר ככה נראיתי כשקראתי.

לא היה לי כוח מסיבות מסויימות מלחמת ההתשה עם בחורים!

והסיפור כולו הזוי וקורע לא נספר אותו פה

אני מדמיינת אותך ככה ונקרעת מצחוק

חשבתי אותו דבר כשקראתי: 

יש את הקטע שמתנהגים הכי טבעי והדייט ממש כייפי (נראה שגם לו) אבל בכל זאת כנראה זה מרתיע כמו שאמרת

תכלס אין לי מושג מה נכון.... 

ובאמת עפת על עצמך ברוך ד' 

וב"ה כבר לא רווקה.

ורוב רובם של מדוייטי זרמו עם חוסר הכללים שלי.

גם היותר מרובעים מבינהם..

נראלי שברתי בערך את כל הכללים האפשריים (התקשרתי לבחור לפני שהוא הספיק לטלפן אלי, שילמתי על עצמי ואפילו שילמתי על הבחור, עשיתי פק"ל קפה בדייט ראשון, הלכתי להגיד שלום עם המדוייט לכל מי שפגשתי, הסתובבנו ביחד באירוע שכולם שם בערך הכירו או אותי או אותו או את שנינו, הלכנו לארוחה אצל חברים בדייט שלישי, עשינו דייטים ארוכים החל מהראשון ככל אשר יכלנו, טלפונים ראשונים ארוכים ככל אשר נתנה לנו הבטריה, לדחות דייט ראשון יותר משבוע מאז הטלפון הראשון, לא להגיע עם רשימת שאלות מוכנה מראש, לבוא עם ג'ינס קצר (הוא) או עם ג'ינס וחצאית קצרה (אני) לבוא עם קקוקס, לבוא עם פזור ולבוא עם צדפים בשיער ועגילים של פריקית\פרחה, ועוד הרבה דברים ששכחתי כרגע..)

ומעולם זה לא היה הדבר שגרם למי מהם לזרוק אותי. (חוץ מאחד, שהיה מרובע נורא, אבל גם ככה- זה לא שבירת הכללים ששברה אותו, אלא זה שאני לא מרובעת בכלל בכלל- וזה לא התאים לו.)

עודדת אותי,

חשבתי שאני המוזרה היחידה בארץ!!

מקווה לכתוב בקרוב אותו דבר-

אם כי כמה שאני מופרעת, אני קצת יותר פחדנית 

יש עניין להיות את.

וזה אני. (היום קצת שונה- אבל עדיין אני )

יש הרבה דברים שעשיתי שאנשים פה יזדעזעו מהם

ויש הרבה דברים שקיבלתי בשלוה שאחרות היו חוטפות שבץ..

ואני חושבת שהמשותף לכולם- זה שכולם היו אמיתיים. באו ממקום אמיתי בבנ"א.

להתנהגות אמיתית שבאה ממני..

כל הזמן חשבתי שאצלי זה אולי מגיע מחוסר ביטחון אבל עודדת.. 

תודה!!

אתה הולך עם מכנס ברמודה, חולצת סוף מסלול "עד מתי אוגוסט 2012" שגזורה בקצוות, עם שרוולים קרועים, כפכפי ים שעדיין מלוכלכים בחול?

לא?

אבל רגע? מה זה משנה, מה לא יצא לך אולי יום אחד להגיע באם תתקבל לעבודה בכפכפים?[וכן, גם במקום עבודה "מכובד" אפשר להחליף כשמגיעים למשהו רשמי..], לא יכול להיות מצב שהבוס יראה אותך אח"כ בים/קניון/טיול עם החתול בלבוש פחות רשמי? אז למה להשקיע לראיון? שיידע מי אני על ההתחלה!

ולהבדיל לבנות- שחושבות איך להתאפר לראיון בצורה שלא תשדר שאין שטחיות אבל גם לא מזניחות, איך להתלבש מכובד וכו'.

עזבו אתכן- לכו ישר עם קוקס ובנטורל. גם ככה אח"כ יראו אתכן מתישהו ככה.... לא?

אז למה לא לכבד אדם שאתה מגיע לפגישה ראשונה איתו? למה לא להשקיע?

למה לא לתת טעם של עוד.... האם זה פוסל את מי שאתה באמת?

אם תשקיע ותחשוב לפני איך אתה נראה, איך מתלבש ואיך מתנהג, זה יפגע בך?

נכון..אם זה ימשיך כנראה אתה תגלה את המשקפיים הפחות מחמיאים שלה, ואת זה שהריסים שלה זה בכלל בגלל מסקרה של מאק, ושאבוי, כשהיא קמה יש לה רעמה מפחידה משל אריה ושבבית היא לא הולכת לפי אופנת אביב-קיץ 2014.

אבל כל הרעיון זה ליצור טעם של עוד, כשמכירים, נהנים בחברה אחד של השני, ואוהבים הדברים האלה מתגמדים.

בדיוק כמו שאחרי שתתקבל לעבודה ותגיע יום אחד כי התעוררת מאוחר בחולצה מקומטת ושיער לא הכי מסודר- כנראה שזה יעבור בסדר, כי כבר מכירים אותך כעובד טוב ולא בגלל זה יפטרו אותך.

בסופו של דבר- רושם ראשוני הוא מפתח להרבה דברים בחיים....וגם לאינטראקציה ראשונית.

אמנם הרחבתי יותר בצד החיצוני,אך זה נכון גם בהתנהגות.

ב"ה

שלום

ברור שצריך להשקיע, וליצור טעם. זה בכלל לא הייתה הנקודה.

אשרי המאושר שמבין את חשיבותו של טעם העוד. ושמרגיש לקראת הדייט שזה זמן שמבקש השקעה יתרה משאר הלו"ז השגרתי שלו.

הנקודה היא, שאנשים כבר מרגישים שהם צריכים לשאול על כל פרט מתוך השלם שהם, לברר על נקודה שיש בהם אם זה מתאים לדייט. הם כבר לא בוטחים במה שבא להם ומה שלא בא להם. יש דיונים שעצם הדיון מלמד על עיוות. תשקיע ברושם ראשוני. אבל איך תשקיע, זו בחירה שלך, ונכון, יש כאלה שלא יודעים איך אז הם שואלים. וזה מבורך. אבל כשיורדים לרמת הדקויות, והכללים של עולם הדייטים מגיעים ליותר מפרטים מחוקים של טאקי, מישהו  כנראה שכח שהקב"ה ברא גם את הרגש, את הבא לי ואיך מרגיש לי כיפי, ולא רק את השכל שלי.

וככל שאנסה לפרט יותר, אקטין את הנקודה. מי שהכללים לוקחים לו את מי שהוא, או גורמים לו לא לשאול את עצמו. מרגיש את זה ומבין על מה אני מדבר. מקווה שכך.

נעצור כאן לעת עתה.

שבוע משמח.

ובהרבה מקרים אתה צודק.

אבל יש מקרים שיש כאלה שלא יודעים גם דברים מאוד בסיסיים שנראים לך ברורים מאליהם (פלא' על שקט, להתקלח לפני וכו') שהם ממש לא יודעים אותם.

אז רק בשביל אותם אנשים אולי צריך עדיין את ספר הכללים...

ב"ה

לא אפרט, לפי השאלות, תכיפותם ועומקיהן אתה מרגיש אם הכללים גזלו את מקום הלב או לא.

מי שקורא פה בשגרה יודע שהדוג' שלי בתחילת השרשור על השעון בקלות יכולה להיות אמיתית אם נכתוב אותה כמו מישהו שבאמת מתחבט בזה. שאם הוא יבוא עם g-shook אולי זה נחשב לילדותי וצבא מדיי או גברי ופשוט וכו' וכו'.

שבוע טוב.

העובדה היא כזאת - בלי כללים בכלל, אי אפשר - מתכון די ברור לגירושין ו/או לקשרים לא קשורים בעליל.

עם יותר מידי כללים שגם יותר מידי הזויים - "רשימת מכולת" ארוכה מידי - גם, הסיכוי להגיע לקשרים משמעותיים ולחתונה, קטן יותר.

לכן צריך בשום שכל ודעת, להבין אילו כללים הם בגדר "נורמאליים" (למשל, כללי צניעות כמובן, ברמה הרצינית ולא ה"חפרנית", כללי היגיינה בסיסיים, כללי התנהגות הרגילים בציבור, וכו' וכו') - וכללים כאלו לגיטימי לצפות מהצד השני לעמוד בהם. 

בנוסף - לכל אחד יש את ה"יציאה" המיוחדת שלו שקריטית לו מאוד. יש אישה שבאמת מאוד מאוד מאוד יפריע לה לצאת עם בחור שמתלבש כל חייו כמו בייניש (חולצה מכופתרת, סנדלים וגרביים, כיפה גדולה וכו'...) - אל תנסה להבין למה, יש כאלו - ולא הגיוני לצפות מבחורה כזאת שתתעלם מהרצונות שלה. וכנ"ל לגבי בנים שקריטי להם מאוד משהו ספציפי...

בעזרת ה', כל אחד ימצא את הרשימה הנורמאלית הטובה לו, וימצא את זיווגו בזמנו במהרה בימינו אמן!!!

ישנם כללים שיש מאחוריהם היגיון בריא- וכמובן שצריך לשמור עליהם, לא כי הם כללים- אלא בגלל אותו היגיון שיש מאחוריהם.

ויש כללים שיש מאחוריהם או הגיון שנובע מחוקות הגויים (כמו זה שגבר צריך להשקיע באשה- כי יש לזה תמורה, כמו לשלם עליה בדייט וכו') או שנובע מחוקים שנכתבו בימי הביניים (תקופה שבה אשה לא הסתובבה לבד, לא היה לה כסף משלה ובכללי עברה מרשות אביה לרשות בעלה) ומשומה נשארו עד ימינו. ואותם צרים להשמיד להרוג ולאבד 

ואלמלא הייתי רואה בני ובנות טובים, צדיקים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים שעושים טעויות ומפספסים בגלל הכללים הללו- לא הייתי כ"כ נגדם..

לפני שאתה יוצא לדייט.

בהצלחה.

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..