יופי, נראה מצאתי פורום נכון! אז סיפור שלנו כזה: בני בן 8 מאובחן add. לוקח ריטלין כל בוקר, לפני הבית ספר. הריטלין מאוד עוזר לו בלימודים, אך לאחרונה התחלתי לשים לב שמבחינה החברתית יש לנו בעיה. הוא מספר שאין לו חברים בהית ספר, שילדים לא נחמדים עליו, צועקים וצוחקים. בשבועות האחרונים הוא חוזר הביתה עייף ועצבני. מאוד קשה להוציא ממנו מה הוא מרגיש ואך אפשר לעזור. כואב לי הלב על הילד המקסים שלי. הוא באמת ילד מהמם, טוב לב וחכם, ולי מאוד כואב לראות אותו כך. לא פעם הוא אמר שבא לו להחליף בית ספר, שיהיה לו חבר.
לפני שבוע המורה המחליפה אמרה מול כל הילדים: " כל הכבוד לאמא שלך שנותנת לך רעטלין". ששמעתי את זה נעמדו לי השערות. חוצפנית, על מה היא חושבת שהיא אומרת את זה בכל רם. מיד התקשרתי למורה שלו וביקשתי לדבר עם טותה המורה ולטפל באירוע. אני חושבת שזה השפיע על יהונתן שלי. הוא גם כך מרגיש שהוא אחר,.
אז רציתי לשאול קהלת add כאנשים שחוו את הרגשת הבדידות הזאת בילדותם, או שלא, כי צד אני יכולה לעזור ליהונתן ולהחזיר לו חיוך לשפתיים ונצוץ לעיניים
לפני שבוע המורה המחליפה אמרה מול כל הילדים: " כל הכבוד לאמא שלך שנותנת לך רעטלין". ששמעתי את זה נעמדו לי השערות. חוצפנית, על מה היא חושבת שהיא אומרת את זה בכל רם. מיד התקשרתי למורה שלו וביקשתי לדבר עם טותה המורה ולטפל באירוע. אני חושבת שזה השפיע על יהונתן שלי. הוא גם כך מרגיש שהוא אחר,.
אז רציתי לשאול קהלת add כאנשים שחוו את הרגשת הבדידות הזאת בילדותם, או שלא, כי צד אני יכולה לעזור ליהונתן ולהחזיר לו חיוך לשפתיים ונצוץ לעיניים