טלפון שאת שולחת בו תזכורת לנשים להדליק נרות שבת, לפרסם בפייסבוק על מצוות וגאולה, רכב לנסוע לשיעורים או לעשות איתו מצוות, בית גדול ומרווח לקיים בו התוועדויות, ממתקים למשוך ילדים למסיבות שבת, וכו' וכו'

יש עולם הזה ואנחנו חיים בו. עלינו מוטל להפוך כל דבר (כולל עצמנו) לכלים שיכילו את הטוב הרוחני.

אם באמת הברירה היתה כך או כך - אז בוודאי ש"ב" עדיף.

אבל אין צורך להעמיד את הדברים בצורה כזו.

התורה לא מצווה אותנו "להסתגף".. אדם רשאי לחיות בצורה "טובה" בעולם, לדעת פרופורציות, ולהשתמש גם ברחבות החומרית לשם שמיים.

אבל זה לא אומר שצריך להפנות לו גב. הרי ה' ברא את העולם ושם אותנו בתוכו...

בעולם הזה אנחנו צריכים לפעול- לחיות, לדאוג שתהיה המשכיות, לתקן את מה שיש לתקן.

אבל צריך לקחת דברים בפרופורציה. נניח- לייחס חשיבות וכבוד לא למי שיש לו בית מפואר וכל מה שתיארת, אלא למי שהעושר שלו הוא בחיי הרוח והתורה.

לא לייחס חשיבות רבה מדי לדברים החיצוניים- באילו בגדים אלביש את ילדי כדי שכל השכנים יתפעלו, אלא יותר לדברים הפנימיים- איך אחנך ואגדל את ילדי כדי שיהיו אנשים מאמינים ובריאים בנפשם. וכו' וכו'.

אני חושב שכאשר אדם חי בעולם הזה לשם העולם הבא,

כל המציאות היומיומית שלו מקבלת פנים חדשות וזוכה לאור רוחני שבאמת לכאורה לא ממש שייך לעולם הזה הגשמי שלנו.

משיח עכשיו נתנה כמה דוגמאות יפות, אבל אני אחדד. לא רק שבעזרת כלים רגילים ניתן לעשות חסדים ומצוות כפי שהיא כתבה, אלא המעשים עצמם יכולים להפוך לקדושה בין-רגע.

לדוגמא, כאשר אדם מעלה טרמפיסט או קונה משהו לאשתו או להורים, הוא יכול פשוט לתת להם את החפץ, והוא יכול להתכוון שהנה הוא עושה כעת מעשה חסד וכיבוד הורים וכד' ואז אותו מעשה מקבל נופך ומשמעות עמוקה הרבה יותר.

מחד- את צודקת. העולם הזה עלול להטעות אותנו כי בקלות כל הטוב הזה יכול להסתתר.

אך מנגד- דרושה רק מחשבה וכוונה אחת קטנה בכדי לרומם את כל המציאות.

בהצלחה!

רבי יהודה הנשיא 

ניתן להתמקד על הפיסקא הרביעית ולהתבונן בבבילוגרפיה מקור 6

באופציה הראשונה לא בטוח שהוא יקבל מה שהוא רוצה, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם חי בעוני ולא מבחירה

 לא כל אחד יכול להרוויח הרבה וכמה שלא תרוויח תמיד יהיו דברים שעדיין אי-אפשר לקנות

הבבא סאלי שנים לא נגע בבשר אבל בסעודות שהוא ערך לעיתים קרובות הוא הגיש בשר והרבה...ואף ישב עם האורחים ועודד אותם לאכול.

אדם, מהפשוט ביותר ועד בצדיק ביותר חייב ויכול להתנהג רק לפי מדרגתו. כשהבבא סאלי התנזר מבשר זה היה לו טוב, מבחינה רוחנית. זה התאים למקום הרוחני שבו הוא היה. אם אני אתנזר מבשר ככה זה בעיקר יוריד לי את הB12 ויתסכל אותי.

מה לעשות אני לא הבבא סאלי...

וככה בכל דבר. אדם שמוסר נפשו על ענין מסוים- חייב להיות בענין ולא להתבאס מהמסירות נפש שלו.                                       אשה לא יכולה לומר: אני מוסרת נפשי על לימוד תורה של בעלי" וכל היום לבכות בסתר על רמת החיים הנמוכה שלה ולהתבאס מזה שהבית שלה פחות מושקע, נניח. אם היא באמת בענין- אז היא תהיה שמחה בחלקה.

וכו' וכו'. זה בא לידי ביטוי בהמון תחומים.

אז את לא יכולה להתייסר כאן על משהו רק כדי להרויח מזה "נקודות טובות" בשמייים.

זה גם לא בריא להנות ממשהו- נוף יפה, בגד חדש, ארוחה טובה, ולהחניק את ההנאה כדי שלא "ירדו" לך נקודות.

כמדומני שחשבונות שמיים הם קצת יותר עמוקים ומורכבים מזה. אבל אני לא באמת מבינה בהם.

נראה לי שאדם צריך לחיות את חייו בטוב, לא לחפש בכוח קשיים ויסורים. הם ממילא מגיעים..

ולגבי צדיקים גדולים שויתרו על חיי עולם. נכון. אבל זה היה מתאים להם ולדרגתם. הם לא אילצו את עצמם בכוח לעשות את זה והם גם לא סבלו מזה. זה פשוט לא היה נחשב בעיניהם בגלל דרגתם הגבוהה. אבל אף אחד מהם לא ביקש מכל חסידיו או תלמידיו לנהוג כמוהו. כי זו לא דרך העולם ולא דרך לרבים.

תארי לעצמך שאת לא קונה בגדים חדשים יותר. מה, לא מבאס? בטח שכן, כי זו דרך העולם וגם חז"ל הדגישו את זה. אבל פה ושם יש נשים שבגלל מעלתן ומעלת בעליהן- הן לא מרגישות שום חסרון בבגדים הישנים הטובים וממילא זה לא מפריע להן.

בקצרה- צדיקים עושים את מה שהם עושים בגלל שהם צדיקים, ולא שמעשיהם גורמים לצדקותם. כלומר- הענעין הוא קודם להיות צדיק ומתוך זה ממילא מגיעות ההנהגות המיוחדות. ומי שלא צדיק- שלא ינסה בכלל לחקות הנהגות, כי זה לא שייך לו בכלל.

הובנתי?

אולי חיי העולם הזה שכוללים אם אפשר את הבית היפה והאוטו הנחמד אם אפשר, וחסד וצדקה וצניעות? אני לא יודעת למה אנחנו תמיד חושבים שצריך לבחור, ושזה או זה או זה.

הקב"ה שם אותך פה רק פעם אחת לטוב ולרע ולדעתי ניתן לנצל את שניהם, הם הרי שניהם מהקב"ה- השפע ועבודה העצמית וחיי מסירות.

חיי העולם הבא....מה זה? איננו יודעים ואיננו חיים בשביל זה. נראה לך שתאבדי זכויות אם תחיי חיי שפע וטוב, ותתני ותעבדי בלי קשר?  לא נראה לי. זה יותר מחשבה "אדמית", לא? לדוגמא לטוס לחו"ל כי אפשר ולראות יופי אמיתי ולברך את ה' בברכות הראיה ולהתמלא אמונה, תחת איזו קטגוריה זה נופל? זה שטוב לך מוריד מהטוב שלך או מהנשמה שלך? או הבית הגדול בו את מארחת כל הזמן לשבתות וחגים כי יש מקום ויש שפע ואין דאגה כלכלית, איזה זה?

חיי נזירות אצלינו הם לא כמו הנוצרים, והצדיק הוא לא זה שיש לו יותר זכויות. צמצום אינו אידיאל, גם לא לצדיקים והוא מעולם לא היה. דווקא משה רבינו בא מעושר גדול ולא ויתר על זה כי הוא חשב שצריך לחיות בצמצום, אלא מפני שככה זה היה.

שמעתי משהו מדהים על הרב אריה לוין. הוא היה אומר שאין ל"ו צדיקים בכל דור, אין 36 אנשים שהם הם הצדיקים, יש בכל רגע 36 אנשים שעושים מעשים טובים או מעשי צדיקות, וזה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

הגדולה של אדם לדעתי זה לחיות בעושר כשהוא יכול ולתרום לעולם, ולהסתפק במועט כשאינו יכול ולסמוך על החסד של אחרים עם צריך. זה לא עינין של מעלה אלא יותר של ערבות.

למשל- היום קניתי בגדים, וזה מאוד שימח אותי- כאילו באמת יש אידיאל כזה שנקרא "לקנות בגדים", אבל האמת היא שקניית בגדים היא רק אמצעי, להתחדשות נפשית, וטכנית- שיהיה מה ללבוש-המטרה היא- בריאות הנפש (בהתחדשות) והגוף (לחיות כאדם נורמלי, עם בגדים...)

וגם לגבי שאר הדברים החומריים- לפעמים אנו שמחים בהם כאילו הם מטרה בפני עצמה- בית חדש ומרווח, רכב... בעוד שלמעשה הם רק אמצעים לחיים נוחים ורגועים, שמרחיבים את הנפש ופותחים אותה יותר טוב לעבודת ה'.

ומבחינתי זה הבלבול...שאתה שוכח מה באמת המטרה ולא מכוון את האמצעי אליה...

בס"ד

הרבי מלובוויטש בשיחה על פרשת פנחס.,

שואל למה הגורל עצמו היה צריך לצווח, ולומר נחלה פלונית לשבט פלוני,
הרי הייתה רוח הקודש של אלעזר הכהן,
וגם האורים ותומים הראו. אז למה הקב"ה עוןשה נס נוסף, ולכאורה מיותר?
מחדד הרבי, אמת הדבר שכל עניין שהוא מטרה צריך להיעשות בשלמות, 
ואז לא ייתכן שמשהו חיצוני כמו רוח הקודש תהיה האסמכתא לגורל, אלא ההוכחה צריכה להיות מהגורל עצמו.
לכן הגורל עצמו צווח ומוכיח את אמתותו. אבל לכאורה הגורל הוא לא המטרה, המטרה היא חלוקת הארץ.
אז למה בכל זאת הקב,ה עושה נס על מנת שהגורל ייעשה בשלמות?
כאן הרבי מביא את דברי הגאון הרגצ'ובי שמבאר שכל עניין בתורה הוא מטרה בפני עצמו. וכל דבר צריך להיעשות בשלמות.
השלבים בדרך ליעד הם מטרות ביניים בפני עצמם, ולכן צריך לעשותם בשלימות.
ולעניין הבגדים:

כשאת הולכת לקנות בגד, צריך לקנות בגד מושלם. 
מושלם בצניעות ללא פשרות. 
בגד שמתאים לך כמה שיותר, מבחינה חיצונית, מבחינת נוחות,
מבחינת התאמה למטרה שלשמה את קונה אותו.
בגד שאת יכולה לעמוד בו לפני הקב"ה ולדעת שהוא שמח לראותך לבושה בו.
וכשאת הולכת לבושה יפה וצנוע את מראה לכל בת ישראל, שאולי מתלבטת על צניעות,

ואולי בשלב כל שהוא תרצה לחזור בתשובה, אבל תחשוש מעניין הלבוש
(איך אפשר יפה וצנוע? אצל הרבה נשים ונערות שלא שומרות תורה ומצוות זה לא נתפס)
(בגד לשבת זה לא כמו בגד ליציאה עם הילדים לגינה..),
בחורה כזו שתראה אותך צנועה בתכלית הצניעות, ויחד עם זה יפה, זה מוריד את החששות.
קידוש ה' ופרסומת למצוות צניעות.
גם תלמיד חכם אסור שיהיה רבב בבגדו.
על בגד חדש מברכים שהחיינו. זה בוודאי דבר משמח.
אבל צריך לזכור בשביל מה אנחנו שמחים. 
בע"ה ככל שנכניס את הקב"ה לתוך החיים שלנו, לשיקולים הכי 'קטנים',
נראה איך כל מה שיש בעולם הזה בבחינת "שהכל ברא לכבודו".

שנזכה. 
אם למישהי מה שכתבתי עשה משהו בלב- יהיה זה לעילוי נשמת גלעד, נפתלי ואייל.

בס"ד

למעשה אנו חיים עם גוף ונשמה  הנשמה  רוצה רוחניות  - דברים הסותרים לכאורה את הגוף. הגוף רוצה  הנאות חויות ריגושים והוא גם כלי לעבודת ה'  

יש היחסות  בעבודת ה  הנוגדת את צרכי הגוף אבל דווקא התאוות האסורות. על כן יש לנו שס"ה מצוות לא תעשה. לעומת זאת כשהדברים מותרים  התורה מתחשבת בצרכיו של האדם ומתירה לו להנות בהיתר  ולפעמים  דווקא הדרכה זו מונעת ממנו איסורים . על הנזיר שנהיה נזיר  יש היחסות של חוטא שאומרת התורה  לא דייך מה שאסרה תורה  ואתה אוסר עליך דברים נוספים? (כמובן אין הכוונה  לקדושים עליונים  שהיו במדרגות של פרישות  והועילו לכלל ישראל - אלו נשמות  יחידי סגולה  שבודאי קיבלו הדרכה  כזו - שמעתי פעם מרב גדול שרצה להחמיר על עצמו בדיבור כמו הרב הנזיר שהיה בתענית דיבור מסוימת והעיר לו הרב הנזיר  שזה לא במדרגתו אז)

לשאלתך התורה  מצווה  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אלוקיך " אם כן מצווה לשמוח בטובות  שנתן  ה' לפי היכולת הכלכלית ובלי לנקר עינים. דוקא דירה נאה  וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם להתקרב אליו מתוך שמחה. יחד עם זאת כשאדם נמשך יותר מידי אפילו בדברים המותרים זה יכול  להרחיק אותו משאיפות בעבודת ה'

החוכמה שאנו מתפללים עליה - היא למצוא את   האיזון  בין השאיפות  הרוחניות   לשימוש הטוב  והמותר של דברים חומריים  שעושים את האדם שמח  בחייו ובהתקרבותו לה'   וידוע שבחסידות  מדברים על  שמחה של מצוה ועבודת ה  יחד עם הגוף  לפי הדרכת ההלכה  ומצווה לכבד שבתות וימים טובים ולהיות שותף בסעודה של מצוה

זה נכון שהיו דרכים  שהדגישו את הסיגוף כדי להגיע לעבודה בשלמות אולם בארץ ישראל יש קדושה מיוחדת המאפשרת לשלב את חיי  החומר  וחיי  הרוח

 תפילתנו שידריכנו ה לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם.  

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....