טלפון שאת שולחת בו תזכורת לנשים להדליק נרות שבת, לפרסם בפייסבוק על מצוות וגאולה, רכב לנסוע לשיעורים או לעשות איתו מצוות, בית גדול ומרווח לקיים בו התוועדויות, ממתקים למשוך ילדים למסיבות שבת, וכו' וכו'

יש עולם הזה ואנחנו חיים בו. עלינו מוטל להפוך כל דבר (כולל עצמנו) לכלים שיכילו את הטוב הרוחני.

אם באמת הברירה היתה כך או כך - אז בוודאי ש"ב" עדיף.

אבל אין צורך להעמיד את הדברים בצורה כזו.

התורה לא מצווה אותנו "להסתגף".. אדם רשאי לחיות בצורה "טובה" בעולם, לדעת פרופורציות, ולהשתמש גם ברחבות החומרית לשם שמיים.

אבל זה לא אומר שצריך להפנות לו גב. הרי ה' ברא את העולם ושם אותנו בתוכו...

בעולם הזה אנחנו צריכים לפעול- לחיות, לדאוג שתהיה המשכיות, לתקן את מה שיש לתקן.

אבל צריך לקחת דברים בפרופורציה. נניח- לייחס חשיבות וכבוד לא למי שיש לו בית מפואר וכל מה שתיארת, אלא למי שהעושר שלו הוא בחיי הרוח והתורה.

לא לייחס חשיבות רבה מדי לדברים החיצוניים- באילו בגדים אלביש את ילדי כדי שכל השכנים יתפעלו, אלא יותר לדברים הפנימיים- איך אחנך ואגדל את ילדי כדי שיהיו אנשים מאמינים ובריאים בנפשם. וכו' וכו'.

אני חושב שכאשר אדם חי בעולם הזה לשם העולם הבא,

כל המציאות היומיומית שלו מקבלת פנים חדשות וזוכה לאור רוחני שבאמת לכאורה לא ממש שייך לעולם הזה הגשמי שלנו.

משיח עכשיו נתנה כמה דוגמאות יפות, אבל אני אחדד. לא רק שבעזרת כלים רגילים ניתן לעשות חסדים ומצוות כפי שהיא כתבה, אלא המעשים עצמם יכולים להפוך לקדושה בין-רגע.

לדוגמא, כאשר אדם מעלה טרמפיסט או קונה משהו לאשתו או להורים, הוא יכול פשוט לתת להם את החפץ, והוא יכול להתכוון שהנה הוא עושה כעת מעשה חסד וכיבוד הורים וכד' ואז אותו מעשה מקבל נופך ומשמעות עמוקה הרבה יותר.

מחד- את צודקת. העולם הזה עלול להטעות אותנו כי בקלות כל הטוב הזה יכול להסתתר.

אך מנגד- דרושה רק מחשבה וכוונה אחת קטנה בכדי לרומם את כל המציאות.

בהצלחה!

רבי יהודה הנשיא 

ניתן להתמקד על הפיסקא הרביעית ולהתבונן בבבילוגרפיה מקור 6

באופציה הראשונה לא בטוח שהוא יקבל מה שהוא רוצה, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם חי בעוני ולא מבחירה

 לא כל אחד יכול להרוויח הרבה וכמה שלא תרוויח תמיד יהיו דברים שעדיין אי-אפשר לקנות

הבבא סאלי שנים לא נגע בבשר אבל בסעודות שהוא ערך לעיתים קרובות הוא הגיש בשר והרבה...ואף ישב עם האורחים ועודד אותם לאכול.

אדם, מהפשוט ביותר ועד בצדיק ביותר חייב ויכול להתנהג רק לפי מדרגתו. כשהבבא סאלי התנזר מבשר זה היה לו טוב, מבחינה רוחנית. זה התאים למקום הרוחני שבו הוא היה. אם אני אתנזר מבשר ככה זה בעיקר יוריד לי את הB12 ויתסכל אותי.

מה לעשות אני לא הבבא סאלי...

וככה בכל דבר. אדם שמוסר נפשו על ענין מסוים- חייב להיות בענין ולא להתבאס מהמסירות נפש שלו.                                       אשה לא יכולה לומר: אני מוסרת נפשי על לימוד תורה של בעלי" וכל היום לבכות בסתר על רמת החיים הנמוכה שלה ולהתבאס מזה שהבית שלה פחות מושקע, נניח. אם היא באמת בענין- אז היא תהיה שמחה בחלקה.

וכו' וכו'. זה בא לידי ביטוי בהמון תחומים.

אז את לא יכולה להתייסר כאן על משהו רק כדי להרויח מזה "נקודות טובות" בשמייים.

זה גם לא בריא להנות ממשהו- נוף יפה, בגד חדש, ארוחה טובה, ולהחניק את ההנאה כדי שלא "ירדו" לך נקודות.

כמדומני שחשבונות שמיים הם קצת יותר עמוקים ומורכבים מזה. אבל אני לא באמת מבינה בהם.

נראה לי שאדם צריך לחיות את חייו בטוב, לא לחפש בכוח קשיים ויסורים. הם ממילא מגיעים..

ולגבי צדיקים גדולים שויתרו על חיי עולם. נכון. אבל זה היה מתאים להם ולדרגתם. הם לא אילצו את עצמם בכוח לעשות את זה והם גם לא סבלו מזה. זה פשוט לא היה נחשב בעיניהם בגלל דרגתם הגבוהה. אבל אף אחד מהם לא ביקש מכל חסידיו או תלמידיו לנהוג כמוהו. כי זו לא דרך העולם ולא דרך לרבים.

תארי לעצמך שאת לא קונה בגדים חדשים יותר. מה, לא מבאס? בטח שכן, כי זו דרך העולם וגם חז"ל הדגישו את זה. אבל פה ושם יש נשים שבגלל מעלתן ומעלת בעליהן- הן לא מרגישות שום חסרון בבגדים הישנים הטובים וממילא זה לא מפריע להן.

בקצרה- צדיקים עושים את מה שהם עושים בגלל שהם צדיקים, ולא שמעשיהם גורמים לצדקותם. כלומר- הענעין הוא קודם להיות צדיק ומתוך זה ממילא מגיעות ההנהגות המיוחדות. ומי שלא צדיק- שלא ינסה בכלל לחקות הנהגות, כי זה לא שייך לו בכלל.

הובנתי?

אולי חיי העולם הזה שכוללים אם אפשר את הבית היפה והאוטו הנחמד אם אפשר, וחסד וצדקה וצניעות? אני לא יודעת למה אנחנו תמיד חושבים שצריך לבחור, ושזה או זה או זה.

הקב"ה שם אותך פה רק פעם אחת לטוב ולרע ולדעתי ניתן לנצל את שניהם, הם הרי שניהם מהקב"ה- השפע ועבודה העצמית וחיי מסירות.

חיי העולם הבא....מה זה? איננו יודעים ואיננו חיים בשביל זה. נראה לך שתאבדי זכויות אם תחיי חיי שפע וטוב, ותתני ותעבדי בלי קשר?  לא נראה לי. זה יותר מחשבה "אדמית", לא? לדוגמא לטוס לחו"ל כי אפשר ולראות יופי אמיתי ולברך את ה' בברכות הראיה ולהתמלא אמונה, תחת איזו קטגוריה זה נופל? זה שטוב לך מוריד מהטוב שלך או מהנשמה שלך? או הבית הגדול בו את מארחת כל הזמן לשבתות וחגים כי יש מקום ויש שפע ואין דאגה כלכלית, איזה זה?

חיי נזירות אצלינו הם לא כמו הנוצרים, והצדיק הוא לא זה שיש לו יותר זכויות. צמצום אינו אידיאל, גם לא לצדיקים והוא מעולם לא היה. דווקא משה רבינו בא מעושר גדול ולא ויתר על זה כי הוא חשב שצריך לחיות בצמצום, אלא מפני שככה זה היה.

שמעתי משהו מדהים על הרב אריה לוין. הוא היה אומר שאין ל"ו צדיקים בכל דור, אין 36 אנשים שהם הם הצדיקים, יש בכל רגע 36 אנשים שעושים מעשים טובים או מעשי צדיקות, וזה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

הגדולה של אדם לדעתי זה לחיות בעושר כשהוא יכול ולתרום לעולם, ולהסתפק במועט כשאינו יכול ולסמוך על החסד של אחרים עם צריך. זה לא עינין של מעלה אלא יותר של ערבות.

למשל- היום קניתי בגדים, וזה מאוד שימח אותי- כאילו באמת יש אידיאל כזה שנקרא "לקנות בגדים", אבל האמת היא שקניית בגדים היא רק אמצעי, להתחדשות נפשית, וטכנית- שיהיה מה ללבוש-המטרה היא- בריאות הנפש (בהתחדשות) והגוף (לחיות כאדם נורמלי, עם בגדים...)

וגם לגבי שאר הדברים החומריים- לפעמים אנו שמחים בהם כאילו הם מטרה בפני עצמה- בית חדש ומרווח, רכב... בעוד שלמעשה הם רק אמצעים לחיים נוחים ורגועים, שמרחיבים את הנפש ופותחים אותה יותר טוב לעבודת ה'.

ומבחינתי זה הבלבול...שאתה שוכח מה באמת המטרה ולא מכוון את האמצעי אליה...

בס"ד

הרבי מלובוויטש בשיחה על פרשת פנחס.,

שואל למה הגורל עצמו היה צריך לצווח, ולומר נחלה פלונית לשבט פלוני,
הרי הייתה רוח הקודש של אלעזר הכהן,
וגם האורים ותומים הראו. אז למה הקב"ה עוןשה נס נוסף, ולכאורה מיותר?
מחדד הרבי, אמת הדבר שכל עניין שהוא מטרה צריך להיעשות בשלמות, 
ואז לא ייתכן שמשהו חיצוני כמו רוח הקודש תהיה האסמכתא לגורל, אלא ההוכחה צריכה להיות מהגורל עצמו.
לכן הגורל עצמו צווח ומוכיח את אמתותו. אבל לכאורה הגורל הוא לא המטרה, המטרה היא חלוקת הארץ.
אז למה בכל זאת הקב,ה עושה נס על מנת שהגורל ייעשה בשלמות?
כאן הרבי מביא את דברי הגאון הרגצ'ובי שמבאר שכל עניין בתורה הוא מטרה בפני עצמו. וכל דבר צריך להיעשות בשלמות.
השלבים בדרך ליעד הם מטרות ביניים בפני עצמם, ולכן צריך לעשותם בשלימות.
ולעניין הבגדים:

כשאת הולכת לקנות בגד, צריך לקנות בגד מושלם. 
מושלם בצניעות ללא פשרות. 
בגד שמתאים לך כמה שיותר, מבחינה חיצונית, מבחינת נוחות,
מבחינת התאמה למטרה שלשמה את קונה אותו.
בגד שאת יכולה לעמוד בו לפני הקב"ה ולדעת שהוא שמח לראותך לבושה בו.
וכשאת הולכת לבושה יפה וצנוע את מראה לכל בת ישראל, שאולי מתלבטת על צניעות,

ואולי בשלב כל שהוא תרצה לחזור בתשובה, אבל תחשוש מעניין הלבוש
(איך אפשר יפה וצנוע? אצל הרבה נשים ונערות שלא שומרות תורה ומצוות זה לא נתפס)
(בגד לשבת זה לא כמו בגד ליציאה עם הילדים לגינה..),
בחורה כזו שתראה אותך צנועה בתכלית הצניעות, ויחד עם זה יפה, זה מוריד את החששות.
קידוש ה' ופרסומת למצוות צניעות.
גם תלמיד חכם אסור שיהיה רבב בבגדו.
על בגד חדש מברכים שהחיינו. זה בוודאי דבר משמח.
אבל צריך לזכור בשביל מה אנחנו שמחים. 
בע"ה ככל שנכניס את הקב"ה לתוך החיים שלנו, לשיקולים הכי 'קטנים',
נראה איך כל מה שיש בעולם הזה בבחינת "שהכל ברא לכבודו".

שנזכה. 
אם למישהי מה שכתבתי עשה משהו בלב- יהיה זה לעילוי נשמת גלעד, נפתלי ואייל.

בס"ד

למעשה אנו חיים עם גוף ונשמה  הנשמה  רוצה רוחניות  - דברים הסותרים לכאורה את הגוף. הגוף רוצה  הנאות חויות ריגושים והוא גם כלי לעבודת ה'  

יש היחסות  בעבודת ה  הנוגדת את צרכי הגוף אבל דווקא התאוות האסורות. על כן יש לנו שס"ה מצוות לא תעשה. לעומת זאת כשהדברים מותרים  התורה מתחשבת בצרכיו של האדם ומתירה לו להנות בהיתר  ולפעמים  דווקא הדרכה זו מונעת ממנו איסורים . על הנזיר שנהיה נזיר  יש היחסות של חוטא שאומרת התורה  לא דייך מה שאסרה תורה  ואתה אוסר עליך דברים נוספים? (כמובן אין הכוונה  לקדושים עליונים  שהיו במדרגות של פרישות  והועילו לכלל ישראל - אלו נשמות  יחידי סגולה  שבודאי קיבלו הדרכה  כזו - שמעתי פעם מרב גדול שרצה להחמיר על עצמו בדיבור כמו הרב הנזיר שהיה בתענית דיבור מסוימת והעיר לו הרב הנזיר  שזה לא במדרגתו אז)

לשאלתך התורה  מצווה  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אלוקיך " אם כן מצווה לשמוח בטובות  שנתן  ה' לפי היכולת הכלכלית ובלי לנקר עינים. דוקא דירה נאה  וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם להתקרב אליו מתוך שמחה. יחד עם זאת כשאדם נמשך יותר מידי אפילו בדברים המותרים זה יכול  להרחיק אותו משאיפות בעבודת ה'

החוכמה שאנו מתפללים עליה - היא למצוא את   האיזון  בין השאיפות  הרוחניות   לשימוש הטוב  והמותר של דברים חומריים  שעושים את האדם שמח  בחייו ובהתקרבותו לה'   וידוע שבחסידות  מדברים על  שמחה של מצוה ועבודת ה  יחד עם הגוף  לפי הדרכת ההלכה  ומצווה לכבד שבתות וימים טובים ולהיות שותף בסעודה של מצוה

זה נכון שהיו דרכים  שהדגישו את הסיגוף כדי להגיע לעבודה בשלמות אולם בארץ ישראל יש קדושה מיוחדת המאפשרת לשלב את חיי  החומר  וחיי  הרוח

 תפילתנו שידריכנו ה לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם.  

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות