שלום לכם,
כותבת לכם בדם ליבי, בתקווה לעצות\תמיכה\עידוד...
אז ככה: אני כחצי שנה אחרי לידה ונשואה כשנתיים וחצי ב"ה. העניין הוא שמאז הלידה אני מרגישה שהרגשות שלי כלפי בעלי קצת "כבו", ושכמה התנהגויות\תכונות שבעבר לא הפריעו לי אצלו או הפריעו אבל מעט, פתאום עכשיו מפריעות יותר (ואולי לכן הרגשות שלי כלפיו מושפעים לרעה). [למשל, פתאום עכשיו הרבה יותר מפריע לי שהוא אוכל בצורה לא כ"כ מנומסת בעיני].
בזמן שקדם לפני הלידה הרגשתי שאנחנו "זוג משמים" והאהבה פרחה. ובחודשים האחרונים אני שמה לב שזה כבר לא כמו שהיה. ברור לי שבהתחלה יש מחסור בשעות שינה+שינויים הורמונליים+הקושי בגידול ילד ראשון וכו'...אבל אני רואה שהדברים נשארו כך כבר חצי שנה. כואב לי על כך, מה- זהו? איך מחזירים את מה שהיה? למשל, כ"כ עצוב לי לגלות שכשאנחנו אסורים, אז כבר לא כ"כ "בוער" לי שיעברו הימים הללו, לעומת פעם - שהיה לי כ"כ קשה וחיכיתי בכליון עיניים להליכה למקווה.
זה לא שאנחנו רבים, זה פשוט תחושות שלי שאני מסתובבת איתן בחודשים האחרונים.
עוד משהו לציין – בעלי היה סטודנט עד לאחרונה ונכון לעכשיו הוא מחפש עבודה (בע"ה מקווה שבקרוב כבר לא) ואני רק לאחרונה חזרתי לעבוד כך שהיינו די הרבה בבית ביחד (למרות שהיו תקופות כאלו גם לפני הלידה וזה לא השפיע לרעה על הזוגיות שלנו). אני יודעת שזה שאין לו ממש סדר יום ושגרה נורמלית משפיע עליו ועל המצב רוח הכללי בבית אבל קצת מתקשה להפיל הכל על זה.
שיתפתי את בעלי (בצורה עדינה כמובן) בתחושות שלי, והוא אמר שדווקא הוא לא מרגיש שינוי ברגשות כלפי והוא אוהב אותי כמו תמיד ( אני מרגישה שזה נכון).
ועוד כמה דברים - אני לא מניקה\לא "מונעת"\לא בהריון.
זה "נורמלי" שזה ככה בעקבות הצטרפות של ילד למשפחה? אנחנו מאושרים בילדה שלנו ומודים לה' עליה ואני יודעת שיש לי כ"כ הרבה מה להודות לרבש"ע על כל הטוב ועל בעלי שהוא באמת בעל נפלא ונהדר, עוזר ותומך ומקשיב, אבל אני לא יכולה שלא להרגיש שבלב שלי משהו השתנה כלפיו ואני כ"כ רוצה לאהוב אותו באותן עוצמות שבעבר... 
)