זה שהוא לא מוצא חן בעינייך או המחשבה על מה-יחשוב-מי-שיראה-אותו-איתי?

ו-וואו. חודש זה הרבה זמן להסתובב עם תחושה כזאת.

(אה ו, לגיטימי לחתוך על זה. מגיע לו מישהי שתאהב אותו בלי פשרות וגם לך).

מכובדת, אפשר לומר שאת לא מרגישה התאמה ביניכם ובהצלחה בהמשך.

אל תרגישי רע עם זה שמראה חיצוני מפריע לך, זה בסדר ואפילו נתת לקשר הזה צ'אנס מכובד (חודש!),

חלק נכבד מהזוגיות ובפרט בשלבים ראשונים הוא מציאת החן של המראה החיצוני ואי-אפשר בלי זה,

נכון שלאחר מכן, בזוגיות בריאה, החיצוניות מתגמדת, אבל אי אפשר בלעדיה וזה בסדר.

חבל שמרחת את זה כ"כ הרבה זמן, כי עד פגישה שלישית (בערך) אפשר לחתוך גם בלי להגיד סיבה.

לאחר מכן, זו כבר בעייה, כי אם ממשיכים קשר אחרי שבוע-שבוע וחצי, זה משדר לצד השני שאת שלימה עם הצדדים הטכניים.

אבל אם כבר נקלעת למצב, לדעתי, אם את מסוגלת, הכי טוב שתגידי לו את האמת או באופן ישיר או שתחתכי ותגידי לו שאת מעבירה את הסיבה דרך השדכן.

לא כדאי להתחיל להתפתל עם טענות שאינן נכונות או חצי נכונות, כי זה סתם ייצור תסכולים בעיקר אצלו.

כמו שאמרו מקודם, יש הרבה זוגות כאלה, אבל זה נראה שלך אישית זה ממש מפריע, ולכן עניתי כך.

חוץ מהגובה, שזה באמת לא כזה נורא, 

יש עוד כמה נתונים חיצוניים קריטיים מאוד שמפריעים לי, ואני תמיד חשבתי שבהתחלה מכירים את הבנאדם כי בתכלס מה שחשוב זה האופי, האם אנחנו מתאימים, האם הוא טוב לי והאם אני באה לידי ביטוי בקשר וכו וכו וכו בשלבים הראשונים לפחות פחות מתעסקים במראה, וככל שהקשר מעמיק רואים כמה זה מפריע, כי אם זה הדבר הנכון המראה לא אמור להוות מכשול לקשר בריא שיצמח.

אנחנו כבר חודש, ויש רגעים יפים וטובים שאני מרגישה שזכיתי ממש, ויש פעמים שאני פשוט לא נהנית להסתובב לידו, בגלל שלי אישית מפריע שהוא כל כך קטן ממני (לא רק בגובה...) והולך בצורה מצחיקה ולא כיף לי להסתכל עליו ושהוא מגניב אלי מבטים מדי פעם, וגם בגלל התחושות של - איך אנחנו נראים ביחד (לא מכחישה שהתגובות של הסביבה ובעיקר בעיקר של המשפחה משמעותיות, לא מכריעות אבל משמעותיות...)

רוני- איך אומרים אמת כזאת באופן ישיר?!?!? איך את היית מגיבה אם בחור היה מחליט לחתוך- אחרי חודש! - בגלל המראה שלך? יש לי קווץ' בלב רק מלחשוב על זה...

ואולי מאוחר מדי בלילה ומחר כל הבעיות האלה ייעלמו...  

א. העובדה שהחיצוניות מעסיקה אותך כל-כך, מעידה על-זה ש99% שזה לא יעבור לך.

    כדי להגיע לפנימיות של האדם צריך לקלף את החיצוניות, ואם הקליפה עבה מדי - אז אף פעם לא תגיעי באמת לפנימיות.

    ולכן תדעי להבא, שלאחר פגישה אחת או שתיים (פגישה שלישית במקרים גבוליים) את צריכה כבר לדעת אם יש לך את

    היכולת "לקלף את הקליפה החיצונית".

    הגישה של קודם נכיר את האופי ואח"כ נסתדר עם האופי היא לכאורה ראויה, אבל בפועל למעלה מ90% מהפעמים היא גורמת לנזק.

    כל אחד שיש לו לב יהודי אמיתי, מרגיש רע עם זה שהוא מפסיק קשר על מראה חיצוני, אבל מה לעשות? ככה הקב"ה ברא אותנו!

ב. כדאי שתדעי, שלבנים יש דברים אחרים שהם נפגעים מהם.

    ולרוב, הם נפגעים פחות מדברים שבנות נפגעות מהם עד עומק נשמתן.

    למשל, אם תגידי לגבר שהוא רכרוכי / נמושה / חסר עמוד שדרה / לא גברי - סביר להניח שהוא יפגע מאד מאד מאד.

    אם תגידי לו שמפריע לך מראה חיצוני, אז רוב הגברים יותר יתאכזבו מאשר יפגעו - זו נקודה שלרובם היא פחות קריטית אצלם מנשים.

ג. אם לא נעים לך להגיד את זה באופן ישיר.

   אז תגידי לו שיש משהו שמאד מפריע לך, ולכן את לא רואה אתכם ממשיכים יחד,

   ואם הוא מעוניין לדעת את הסיבה האמיתית - שידבר עם השדכן.

   ותספרי לשדכן את הסיבה האמיתית, והוא כבר יעביר לו אותה.

   אפשרות אחרת אבל הרבה פחות מומלצת, תגידי לו שאת פשוט לא מסוגלת להגיד לו את הסיבה האמיתית,

   ושאת מתביישת בעצמך.

   בכ"מ, חשוב מאד שתבהירי לו, שלא יפתח ציפיות לזה שתחזרו בעתיד.

ד. למרות מה שנועם כתבה מעליי, לדעתי להגיד סיבה שהיא רק חצי נכונה או לא נכונה, זה לעשות עוול.

    אז עם כל החוסר נעימות שבדבר, נראה לי שבמקרה הזה האמת עדיפה.

    לדעתי, חוץ ממקרים קיצוניים שבהם יהיה עדיף שלא לומר את האמת, בשאר המקרים (כמעט תמיד) האמת תהיה עדיפה.

ה. אני בן.

א. אני ממש מאמין לך, עדותך נאמנה להפליא.

    מצטער, אבל מי שאין לו מצפון אפילו קטן שהוא חותך על מראה חיצוני - זה מראה שיש בעייה בלב היהודי שלו,

    כי לב יהודי תמיד יחתור להתעלם מהקליפות ולהידבק בפנימיות, ובמצב כזה אני ממליץ ללכת לצנתור.

ב+ג+ד. עצם הלחתוך קשר זה דבר שהוא הרבה פעמים פוגע (בייחוד לאחר זמן), זה לא אומר שלא נעשה את זה.

           ומה לעשות שאני כנראה מכיר הרבה יותר טוב ממך את נפש הגבר.

           בשונה מבת, בנושא של מראה חיצוני, גם אם הוא יפגע מאד ברגע הראשון, זה יעזור לו מאד עם ההתמודדות בהמשך.

           ולהגיד שקר או משהו שהוא רק חצי נכון, זה הרבה יותר גרוע מלא להגיד כלום.

           כי אא"כ את שקרנית בטבע שלך, הוא יזהה כמעט מייד שאת לא דוברת אמת.

           ואז, גם את יצאת לא דוברת אמת וגם הוא יצא מבולבל.

           אז אמרתי לעיל, חוץ ממקרים קיצוניים שיכולים לפגוע בהתמודדות העתידית של הנפגע,

           כמו להגיד לבת שהיא מכוערת, שאז נמנעים מלהגיד את הסיבה האמיתית.

           בשאר המקרים, עדיף לומר את האמת.

מבחינתי בן אדם שמשקר וחושב שהוא לא משקר (אפילו אם זה רק חצי שקר),

זה הרבה יותר גרוע מאשר אחד שמודע לזה שהוא משקר.

כי עצם זה שהוא כבר לא מודע לזה שהוא משקר, זה מעיד שזה כבר חלק אינטגרלי מהטבע שלו.

הכי הרבה בחיים שלי.
(יותר מאבא שלי אפילו).

אני אתן לך דוגמה-
מפריע לי המראה שלך מאוד, ומפריע לי שהדעות שלנו מאוד שונות.
שניהם אמיתיים.
רק שהמראה מפריע לי 55% והדעות השונות 45%.
אין לי עניין לומר לו את העניין של המראה רק בגלל שזה שוקל יותר. זה פוגע, לא יעיל, לא מקדם.
וזה ל----א שקר.
ואם מבחינתך זה שקר- את תתמודד עם זה.

שאלות:

א. אם לא היו את ה-55% היית חותכת?

ב. ואם היה רק את ה-55% היית חותכת?

מסקנות:

אם ענית חיובי על א. אז זה לא רלוונטי לשרשור הזה בכלל, כי את בכ"מ היית חותכת ללא קשר למראה החיצוני.

אם ענית חיובי על ב. אז את משקרת, כי ה-45% לא רלוונטי לחיתוך, וה-45% אלו רק תירוצים כדי לומר אותם.

אפשר רק לעשות דבר כזה במקרה שהמראה חיצוני לא ממש מפריע באופן קריטי אבל זה מצטבר לעוד כל מיני דברים קטנים שמפריעים.

שאז זה יהיה בסדר להזכיר רק חלק מהדברים הלא קריטיים שמפריעים לך, ולהתעלם משאר הדברים וביניהם המראה החיצוני.

ובכ"מ זה לא המקרה שאותו הציגה פותחת השרשור.

(כתבתי לעיל שאפשר גם לא להגיד כלום, אבל זה לא דבר טוב לאחר קשר של חודש.)

רק שצריך להיות קצת "קוועטש" בלב כשחותכים בגלל מראה.

אישית מזדהה מאוד עם התחושה הלא נוחה והמועקה כשחותכים על זה, למרות שבהחלט אחתוך על מראה שלא מסתדר לי (ובפגישות ראשונות - עד שלישית לכל היותר), זה יבוא אחרי חיבוטי נפש ולא יהיה נעים.

(האם כולם צריכים להזדהות עם התחושה הפרטית הזו, ומי שלא - יש לו בעיה בלב? לא יודעת, ואין לי עניין להכריע בזה.)

אם למשל אני אביא לך מחבל שרצח יהודי,

הדבר הנכון לעשות זה להרוג אותו.

(ובמדינה מתוקנת זה גם מה שצריך לעשות)

לרוב האנשים יהיה מצפון לעשות את זה, למרות שזה הדבר הנכון.

(חוץ מאנשים שיש להם לב מאבן)

דיברתי בהנחה שכבר הרגת אותו.

גם אז אמור להיות לך מצפון,

אא"כ יש לך לב מאבן!

אז את חיה בסרט פנטזיה!!

היחיד שטען שזה לא עושה לא מצפון, קוראים לו דן חלוץ.

הוא גם אח"כ גירש רבבות יהודים מביתם מבלי להניד עפעף,

הוא גם היה אחראי ללינץ' בעמונה,

וגם לא היה אכפת לו אח"כ מעמ"י בזמן מלחמת לבנון השניה.

עושים את זה כי זה מה שנכון, אבל צריך להתלוות לזה תחושה (קלה לפחות) של מצפון.

א. כשחז"ל אמרו: "כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על רחמנים"

    מדובר כאן על מעשים, בשום פנים ואופן לא מדובר על תחושות לב.

    לגבי תחושות לב, "ישראל - רחמנים בני רחמנים" ו-"כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו".

ב. אם את רוצה, אז אסביר את עצמי במונחים שלך.

    לחתוך על מראה חיצוני, זה נוגד את הטבע של הלב היהודי.

    כי הטבע של הלב היהודי הוא להתמקד ולשאוף לפנימיות של האדם, ולא להיתקע בחיצוניות.

מה עושים בפועל, צריך לחתוך, השאלה היא רק היכן הלב נמצא.

אם אתן חולקות על א. זה לחלוק על חז"ל, אני לא בעסק.

אם אתן חולקות על ב. תביאי לי עוד שלוש בנות חוץ ממך שיחלקו על המשפט להלן:

"הטבע של הלב היהודי הוא להתמקד ולשאוף לפנימיות של האדם, ולא להיתקע בחיצוניות."

אבל רק על המשפט האחרון..

כל השאר חפירות שכליות, שלא מתאימות לרגשנית שכמוני. 

בכנות, לא נפגשתי אף פעם עם אדם מכוער, אז אנלא יודעת על מה אתם מדברים.

מה שכן, אני חושבת שמי שפוסל על עניין חיצוני, כנראה שמשהו בפנימיות לא שלם.

זה כמו לראות תכונה רעה אצל האחר.

למה אני מבחינה בתכונה הזו, ואתה לדוג' לא תבחין בה ותזרום לחלוטין איתו?

למה לי תהיה סלידה מהתכונה הזו, ולך לא?

כי אותי זה פוגש בנק' לא שלמה *אצלי*.

אני לא מלאך, רק טירונית, ולכן יכול להיות שדברים חיצוניים יפריעו לי ואפסול עליהם-

אבל אני מודעת לכך שלא סתם זה מרתיע *אותי*..

וכו' וכו'.

מחר מבחן וטרם למדתי..

ס"ד גדולה לכולם.

בכנות, לא נפגשתי אף פעם עם אדם מכוער, אז אנלא יודעת על מה אתם מדברים.

את לא יכולה לומר- מה שכן, אני חושבת שמי שפוסל על עניין חיצוני, כנראה שמשהו בפנימיות לא שלם.

לדעתי.

גם אני אמרתי את הדברים האלו עד...

מה שאומר שבחרתי להסתכל על כולם ככאלו.

תקראי שוב את מה שכתבתי. לעומק.

ב"הצלחה!

לדעתי זה לא מעיד על שום בעיה. זה טבעי ובריא.

ומי שיש לו כוחות על להתחתן עם מי שמרתיע אותו- הוא זה שיוצא דופן.

אולי אפילו אפשר לומר עליו שהוא חסיד.

תקשיבי, אני לא מכירה אנשים מכוערים... בקושייי... לא תראי אותי אומרת על מישהו שהוא מכוער..

וזה שהתמזל מזלי לפגוש מישהו שהוא ממש הרתיע אותי, זה הקב"ה אירגן לי...

אני לא טוענת שמי שפוסל על מראה חיצוני- הוא לא בסדר.

אני רק חושבת שזה בהחלט מעיד על נק' מסויימת לא נקיה*אצלו*.

לכולנו יש שריטות- לכן הגיוני ומובן לפסול על דברים חיצוניים שמאוד מפריעים.

אך מפה ועד לקדש את השריטה..

אצלו. סורי.

אני חושבת שמי שממשיך בכל זאת ומתגבר על זה, הוא סופרמן. (כוח על).

אבל זה לא עובד גם לכיוון השני.

אדרבה, אני בקטע של לעודד את מי שחושבת שזה לא בסדר לפסול על משהו ש*מרתיע*, שתדע שזה הכי נכון לעשות והיא בסדר גמור...

אף אחד לא מושלם, וגם אני לא מצפה מאף אחד שכולם ימצאו חן בעיניו.

ואני משער שרובינו לא נמצאים בדרגה שאנחנו מסוגלים לתקן מייד את הנקודות שאנחנו לא שלמים בהם.

אבל מה שאני כן מצפה מבן-אדם, שכשהוא נתקל בנקודה שהוא לא שלם בה,

שזה יכאב לו, אע"פ שהוא יודע שכרגע הוא לא בדרגה כדי לתקן את הנקודה הזאת.

רק אמרו שצריך להיות קווצ' בלב,

ובכ"ז לחתוך!

ולכן ההרגשה של 'תבור' מובנת וטבעית.

אדם שחותך בקלות יתירה על מראה חיצוני, כנראה שיש בו בעייה.

אבל לא הבנתי:

מה הקשר בין מה שאת כותבת למה שאני כתבתי?

ומה הקשר בין מה שאת כותבת לדברי הרב שפירא?

הבעייה בלב היהודי היא לא עצם זה שהמראה חיצוני מפריע לך,

הבעייה בלב היהודי היא שזה לא מזיז לך שום מיתר בלב, שזו הסיבה שבגינה את חותכת!

מה הקשר בין מה שאת כותבת לדברים שנאמרו לפני (גם שלי וגם של רבך)??

וגם לא הסברת לי שום דבר,

לא אמרתי בשום שלב בשרשור שמי שחותך על מראה חיצוני, יש לו בעייה.

רק למי שאין לו על זה קווצ' בלב, לו יש את הבעייה!

(ואני לא משתמש במילה מצפון, כי כנראה אנחנו מפרשים אותה אחרת.)

כשנועם ה => רוני60

עד שהלכתי להכין קפה סיימתם?

|מבטלת תהזמנה של הפיצוחים|

אני לא נשואה- טריה,

והכנתי את זה במיוחד כי ראיתי שנהיה פה מעניין!!!

ואני לא לקראת נישואים וזוגיות....

רק אמרתי שאם יש לך לב יהודי, אמור להיות לך מצפון.

זה לא אומר שלא צריך לחתוך.

קרה לי שחתכתי על מראה חיצוני, אבל עשיתי את זה בפגישה ראשונה או שניה.

לא אמרתי לה למה אני חותך, כדי שלא תיפגע.

אבל בשתי הפגישות הראשונות (בשונה מההמשך) אפשר לחתוך בלי להסביר יותר מדי.

והיה לי מצפון אישי שזאת הסיבה שבגללה חתכתי, אבל אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון.

זה נכון שבהתחלה בודקים אופי, ולפעמים זה גורם לאהוב את המראה.

אבל אם את לא אוהבת את המראה גם אחרי כמה פגישות (או במקרה שיש לך סלידה מהמראה ישר בהתחלה), זה אומר שכנראה אתם לא מתאימים. לפעמים ה' שולח את ההרגשה הזו כדי שלא נתחתן עם מישהו לא מתאים.

תחשבי על זה ככה- אם לא תחתכי עכשיו יהיה לך הרבה יותר גרוע לחתוך בעוד חודש! נכון?

ואם את לא מסוגלת להיות בחברתו עכשיו, איך תוכלי להתחתן איתו ואז כל העולם יראה אתכם יחד?

אז אם זה המצב תחשבי טוב אם יש לך תרוץ אחר, ותגידי את זה. אחרי כמה חודשיים יותר קשה לחתוך..

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות