זה שהוא לא מוצא חן בעינייך או המחשבה על מה-יחשוב-מי-שיראה-אותו-איתי?

ו-וואו. חודש זה הרבה זמן להסתובב עם תחושה כזאת.

(אה ו, לגיטימי לחתוך על זה. מגיע לו מישהי שתאהב אותו בלי פשרות וגם לך).

מכובדת, אפשר לומר שאת לא מרגישה התאמה ביניכם ובהצלחה בהמשך.

אל תרגישי רע עם זה שמראה חיצוני מפריע לך, זה בסדר ואפילו נתת לקשר הזה צ'אנס מכובד (חודש!),

חלק נכבד מהזוגיות ובפרט בשלבים ראשונים הוא מציאת החן של המראה החיצוני ואי-אפשר בלי זה,

נכון שלאחר מכן, בזוגיות בריאה, החיצוניות מתגמדת, אבל אי אפשר בלעדיה וזה בסדר.

חבל שמרחת את זה כ"כ הרבה זמן, כי עד פגישה שלישית (בערך) אפשר לחתוך גם בלי להגיד סיבה.

לאחר מכן, זו כבר בעייה, כי אם ממשיכים קשר אחרי שבוע-שבוע וחצי, זה משדר לצד השני שאת שלימה עם הצדדים הטכניים.

אבל אם כבר נקלעת למצב, לדעתי, אם את מסוגלת, הכי טוב שתגידי לו את האמת או באופן ישיר או שתחתכי ותגידי לו שאת מעבירה את הסיבה דרך השדכן.

לא כדאי להתחיל להתפתל עם טענות שאינן נכונות או חצי נכונות, כי זה סתם ייצור תסכולים בעיקר אצלו.

כמו שאמרו מקודם, יש הרבה זוגות כאלה, אבל זה נראה שלך אישית זה ממש מפריע, ולכן עניתי כך.

חוץ מהגובה, שזה באמת לא כזה נורא, 

יש עוד כמה נתונים חיצוניים קריטיים מאוד שמפריעים לי, ואני תמיד חשבתי שבהתחלה מכירים את הבנאדם כי בתכלס מה שחשוב זה האופי, האם אנחנו מתאימים, האם הוא טוב לי והאם אני באה לידי ביטוי בקשר וכו וכו וכו בשלבים הראשונים לפחות פחות מתעסקים במראה, וככל שהקשר מעמיק רואים כמה זה מפריע, כי אם זה הדבר הנכון המראה לא אמור להוות מכשול לקשר בריא שיצמח.

אנחנו כבר חודש, ויש רגעים יפים וטובים שאני מרגישה שזכיתי ממש, ויש פעמים שאני פשוט לא נהנית להסתובב לידו, בגלל שלי אישית מפריע שהוא כל כך קטן ממני (לא רק בגובה...) והולך בצורה מצחיקה ולא כיף לי להסתכל עליו ושהוא מגניב אלי מבטים מדי פעם, וגם בגלל התחושות של - איך אנחנו נראים ביחד (לא מכחישה שהתגובות של הסביבה ובעיקר בעיקר של המשפחה משמעותיות, לא מכריעות אבל משמעותיות...)

רוני- איך אומרים אמת כזאת באופן ישיר?!?!? איך את היית מגיבה אם בחור היה מחליט לחתוך- אחרי חודש! - בגלל המראה שלך? יש לי קווץ' בלב רק מלחשוב על זה...

ואולי מאוחר מדי בלילה ומחר כל הבעיות האלה ייעלמו...  

א. העובדה שהחיצוניות מעסיקה אותך כל-כך, מעידה על-זה ש99% שזה לא יעבור לך.

    כדי להגיע לפנימיות של האדם צריך לקלף את החיצוניות, ואם הקליפה עבה מדי - אז אף פעם לא תגיעי באמת לפנימיות.

    ולכן תדעי להבא, שלאחר פגישה אחת או שתיים (פגישה שלישית במקרים גבוליים) את צריכה כבר לדעת אם יש לך את

    היכולת "לקלף את הקליפה החיצונית".

    הגישה של קודם נכיר את האופי ואח"כ נסתדר עם האופי היא לכאורה ראויה, אבל בפועל למעלה מ90% מהפעמים היא גורמת לנזק.

    כל אחד שיש לו לב יהודי אמיתי, מרגיש רע עם זה שהוא מפסיק קשר על מראה חיצוני, אבל מה לעשות? ככה הקב"ה ברא אותנו!

ב. כדאי שתדעי, שלבנים יש דברים אחרים שהם נפגעים מהם.

    ולרוב, הם נפגעים פחות מדברים שבנות נפגעות מהם עד עומק נשמתן.

    למשל, אם תגידי לגבר שהוא רכרוכי / נמושה / חסר עמוד שדרה / לא גברי - סביר להניח שהוא יפגע מאד מאד מאד.

    אם תגידי לו שמפריע לך מראה חיצוני, אז רוב הגברים יותר יתאכזבו מאשר יפגעו - זו נקודה שלרובם היא פחות קריטית אצלם מנשים.

ג. אם לא נעים לך להגיד את זה באופן ישיר.

   אז תגידי לו שיש משהו שמאד מפריע לך, ולכן את לא רואה אתכם ממשיכים יחד,

   ואם הוא מעוניין לדעת את הסיבה האמיתית - שידבר עם השדכן.

   ותספרי לשדכן את הסיבה האמיתית, והוא כבר יעביר לו אותה.

   אפשרות אחרת אבל הרבה פחות מומלצת, תגידי לו שאת פשוט לא מסוגלת להגיד לו את הסיבה האמיתית,

   ושאת מתביישת בעצמך.

   בכ"מ, חשוב מאד שתבהירי לו, שלא יפתח ציפיות לזה שתחזרו בעתיד.

ד. למרות מה שנועם כתבה מעליי, לדעתי להגיד סיבה שהיא רק חצי נכונה או לא נכונה, זה לעשות עוול.

    אז עם כל החוסר נעימות שבדבר, נראה לי שבמקרה הזה האמת עדיפה.

    לדעתי, חוץ ממקרים קיצוניים שבהם יהיה עדיף שלא לומר את האמת, בשאר המקרים (כמעט תמיד) האמת תהיה עדיפה.

ה. אני בן.

א. אני ממש מאמין לך, עדותך נאמנה להפליא.

    מצטער, אבל מי שאין לו מצפון אפילו קטן שהוא חותך על מראה חיצוני - זה מראה שיש בעייה בלב היהודי שלו,

    כי לב יהודי תמיד יחתור להתעלם מהקליפות ולהידבק בפנימיות, ובמצב כזה אני ממליץ ללכת לצנתור.

ב+ג+ד. עצם הלחתוך קשר זה דבר שהוא הרבה פעמים פוגע (בייחוד לאחר זמן), זה לא אומר שלא נעשה את זה.

           ומה לעשות שאני כנראה מכיר הרבה יותר טוב ממך את נפש הגבר.

           בשונה מבת, בנושא של מראה חיצוני, גם אם הוא יפגע מאד ברגע הראשון, זה יעזור לו מאד עם ההתמודדות בהמשך.

           ולהגיד שקר או משהו שהוא רק חצי נכון, זה הרבה יותר גרוע מלא להגיד כלום.

           כי אא"כ את שקרנית בטבע שלך, הוא יזהה כמעט מייד שאת לא דוברת אמת.

           ואז, גם את יצאת לא דוברת אמת וגם הוא יצא מבולבל.

           אז אמרתי לעיל, חוץ ממקרים קיצוניים שיכולים לפגוע בהתמודדות העתידית של הנפגע,

           כמו להגיד לבת שהיא מכוערת, שאז נמנעים מלהגיד את הסיבה האמיתית.

           בשאר המקרים, עדיף לומר את האמת.

מבחינתי בן אדם שמשקר וחושב שהוא לא משקר (אפילו אם זה רק חצי שקר),

זה הרבה יותר גרוע מאשר אחד שמודע לזה שהוא משקר.

כי עצם זה שהוא כבר לא מודע לזה שהוא משקר, זה מעיד שזה כבר חלק אינטגרלי מהטבע שלו.

הכי הרבה בחיים שלי.
(יותר מאבא שלי אפילו).

אני אתן לך דוגמה-
מפריע לי המראה שלך מאוד, ומפריע לי שהדעות שלנו מאוד שונות.
שניהם אמיתיים.
רק שהמראה מפריע לי 55% והדעות השונות 45%.
אין לי עניין לומר לו את העניין של המראה רק בגלל שזה שוקל יותר. זה פוגע, לא יעיל, לא מקדם.
וזה ל----א שקר.
ואם מבחינתך זה שקר- את תתמודד עם זה.

שאלות:

א. אם לא היו את ה-55% היית חותכת?

ב. ואם היה רק את ה-55% היית חותכת?

מסקנות:

אם ענית חיובי על א. אז זה לא רלוונטי לשרשור הזה בכלל, כי את בכ"מ היית חותכת ללא קשר למראה החיצוני.

אם ענית חיובי על ב. אז את משקרת, כי ה-45% לא רלוונטי לחיתוך, וה-45% אלו רק תירוצים כדי לומר אותם.

אפשר רק לעשות דבר כזה במקרה שהמראה חיצוני לא ממש מפריע באופן קריטי אבל זה מצטבר לעוד כל מיני דברים קטנים שמפריעים.

שאז זה יהיה בסדר להזכיר רק חלק מהדברים הלא קריטיים שמפריעים לך, ולהתעלם משאר הדברים וביניהם המראה החיצוני.

ובכ"מ זה לא המקרה שאותו הציגה פותחת השרשור.

(כתבתי לעיל שאפשר גם לא להגיד כלום, אבל זה לא דבר טוב לאחר קשר של חודש.)

רק שצריך להיות קצת "קוועטש" בלב כשחותכים בגלל מראה.

אישית מזדהה מאוד עם התחושה הלא נוחה והמועקה כשחותכים על זה, למרות שבהחלט אחתוך על מראה שלא מסתדר לי (ובפגישות ראשונות - עד שלישית לכל היותר), זה יבוא אחרי חיבוטי נפש ולא יהיה נעים.

(האם כולם צריכים להזדהות עם התחושה הפרטית הזו, ומי שלא - יש לו בעיה בלב? לא יודעת, ואין לי עניין להכריע בזה.)

אם למשל אני אביא לך מחבל שרצח יהודי,

הדבר הנכון לעשות זה להרוג אותו.

(ובמדינה מתוקנת זה גם מה שצריך לעשות)

לרוב האנשים יהיה מצפון לעשות את זה, למרות שזה הדבר הנכון.

(חוץ מאנשים שיש להם לב מאבן)

דיברתי בהנחה שכבר הרגת אותו.

גם אז אמור להיות לך מצפון,

אא"כ יש לך לב מאבן!

אז את חיה בסרט פנטזיה!!

היחיד שטען שזה לא עושה לא מצפון, קוראים לו דן חלוץ.

הוא גם אח"כ גירש רבבות יהודים מביתם מבלי להניד עפעף,

הוא גם היה אחראי ללינץ' בעמונה,

וגם לא היה אכפת לו אח"כ מעמ"י בזמן מלחמת לבנון השניה.

עושים את זה כי זה מה שנכון, אבל צריך להתלוות לזה תחושה (קלה לפחות) של מצפון.

א. כשחז"ל אמרו: "כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על רחמנים"

    מדובר כאן על מעשים, בשום פנים ואופן לא מדובר על תחושות לב.

    לגבי תחושות לב, "ישראל - רחמנים בני רחמנים" ו-"כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו".

ב. אם את רוצה, אז אסביר את עצמי במונחים שלך.

    לחתוך על מראה חיצוני, זה נוגד את הטבע של הלב היהודי.

    כי הטבע של הלב היהודי הוא להתמקד ולשאוף לפנימיות של האדם, ולא להיתקע בחיצוניות.

מה עושים בפועל, צריך לחתוך, השאלה היא רק היכן הלב נמצא.

אם אתן חולקות על א. זה לחלוק על חז"ל, אני לא בעסק.

אם אתן חולקות על ב. תביאי לי עוד שלוש בנות חוץ ממך שיחלקו על המשפט להלן:

"הטבע של הלב היהודי הוא להתמקד ולשאוף לפנימיות של האדם, ולא להיתקע בחיצוניות."

אבל רק על המשפט האחרון..

כל השאר חפירות שכליות, שלא מתאימות לרגשנית שכמוני. 

בכנות, לא נפגשתי אף פעם עם אדם מכוער, אז אנלא יודעת על מה אתם מדברים.

מה שכן, אני חושבת שמי שפוסל על עניין חיצוני, כנראה שמשהו בפנימיות לא שלם.

זה כמו לראות תכונה רעה אצל האחר.

למה אני מבחינה בתכונה הזו, ואתה לדוג' לא תבחין בה ותזרום לחלוטין איתו?

למה לי תהיה סלידה מהתכונה הזו, ולך לא?

כי אותי זה פוגש בנק' לא שלמה *אצלי*.

אני לא מלאך, רק טירונית, ולכן יכול להיות שדברים חיצוניים יפריעו לי ואפסול עליהם-

אבל אני מודעת לכך שלא סתם זה מרתיע *אותי*..

וכו' וכו'.

מחר מבחן וטרם למדתי..

ס"ד גדולה לכולם.

בכנות, לא נפגשתי אף פעם עם אדם מכוער, אז אנלא יודעת על מה אתם מדברים.

את לא יכולה לומר- מה שכן, אני חושבת שמי שפוסל על עניין חיצוני, כנראה שמשהו בפנימיות לא שלם.

לדעתי.

גם אני אמרתי את הדברים האלו עד...

מה שאומר שבחרתי להסתכל על כולם ככאלו.

תקראי שוב את מה שכתבתי. לעומק.

ב"הצלחה!

לדעתי זה לא מעיד על שום בעיה. זה טבעי ובריא.

ומי שיש לו כוחות על להתחתן עם מי שמרתיע אותו- הוא זה שיוצא דופן.

אולי אפילו אפשר לומר עליו שהוא חסיד.

תקשיבי, אני לא מכירה אנשים מכוערים... בקושייי... לא תראי אותי אומרת על מישהו שהוא מכוער..

וזה שהתמזל מזלי לפגוש מישהו שהוא ממש הרתיע אותי, זה הקב"ה אירגן לי...

אני לא טוענת שמי שפוסל על מראה חיצוני- הוא לא בסדר.

אני רק חושבת שזה בהחלט מעיד על נק' מסויימת לא נקיה*אצלו*.

לכולנו יש שריטות- לכן הגיוני ומובן לפסול על דברים חיצוניים שמאוד מפריעים.

אך מפה ועד לקדש את השריטה..

אצלו. סורי.

אני חושבת שמי שממשיך בכל זאת ומתגבר על זה, הוא סופרמן. (כוח על).

אבל זה לא עובד גם לכיוון השני.

אדרבה, אני בקטע של לעודד את מי שחושבת שזה לא בסדר לפסול על משהו ש*מרתיע*, שתדע שזה הכי נכון לעשות והיא בסדר גמור...

אף אחד לא מושלם, וגם אני לא מצפה מאף אחד שכולם ימצאו חן בעיניו.

ואני משער שרובינו לא נמצאים בדרגה שאנחנו מסוגלים לתקן מייד את הנקודות שאנחנו לא שלמים בהם.

אבל מה שאני כן מצפה מבן-אדם, שכשהוא נתקל בנקודה שהוא לא שלם בה,

שזה יכאב לו, אע"פ שהוא יודע שכרגע הוא לא בדרגה כדי לתקן את הנקודה הזאת.

רק אמרו שצריך להיות קווצ' בלב,

ובכ"ז לחתוך!

ולכן ההרגשה של 'תבור' מובנת וטבעית.

אדם שחותך בקלות יתירה על מראה חיצוני, כנראה שיש בו בעייה.

אבל לא הבנתי:

מה הקשר בין מה שאת כותבת למה שאני כתבתי?

ומה הקשר בין מה שאת כותבת לדברי הרב שפירא?

הבעייה בלב היהודי היא לא עצם זה שהמראה חיצוני מפריע לך,

הבעייה בלב היהודי היא שזה לא מזיז לך שום מיתר בלב, שזו הסיבה שבגינה את חותכת!

מה הקשר בין מה שאת כותבת לדברים שנאמרו לפני (גם שלי וגם של רבך)??

וגם לא הסברת לי שום דבר,

לא אמרתי בשום שלב בשרשור שמי שחותך על מראה חיצוני, יש לו בעייה.

רק למי שאין לו על זה קווצ' בלב, לו יש את הבעייה!

(ואני לא משתמש במילה מצפון, כי כנראה אנחנו מפרשים אותה אחרת.)

כשנועם ה => רוני60

עד שהלכתי להכין קפה סיימתם?

|מבטלת תהזמנה של הפיצוחים|

אני לא נשואה- טריה,

והכנתי את זה במיוחד כי ראיתי שנהיה פה מעניין!!!

ואני לא לקראת נישואים וזוגיות....

רק אמרתי שאם יש לך לב יהודי, אמור להיות לך מצפון.

זה לא אומר שלא צריך לחתוך.

קרה לי שחתכתי על מראה חיצוני, אבל עשיתי את זה בפגישה ראשונה או שניה.

לא אמרתי לה למה אני חותך, כדי שלא תיפגע.

אבל בשתי הפגישות הראשונות (בשונה מההמשך) אפשר לחתוך בלי להסביר יותר מדי.

והיה לי מצפון אישי שזאת הסיבה שבגללה חתכתי, אבל אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון.

זה נכון שבהתחלה בודקים אופי, ולפעמים זה גורם לאהוב את המראה.

אבל אם את לא אוהבת את המראה גם אחרי כמה פגישות (או במקרה שיש לך סלידה מהמראה ישר בהתחלה), זה אומר שכנראה אתם לא מתאימים. לפעמים ה' שולח את ההרגשה הזו כדי שלא נתחתן עם מישהו לא מתאים.

תחשבי על זה ככה- אם לא תחתכי עכשיו יהיה לך הרבה יותר גרוע לחתוך בעוד חודש! נכון?

ואם את לא מסוגלת להיות בחברתו עכשיו, איך תוכלי להתחתן איתו ואז כל העולם יראה אתכם יחד?

אז אם זה המצב תחשבי טוב אם יש לך תרוץ אחר, ותגידי את זה. אחרי כמה חודשיים יותר קשה לחתוך..

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז