בס"ד
פתחנו דיון בשבת על חור שני...
חברה שלי אמרה שבגלל שזה "הותר בציבור" ויש הרבה בנות שעושות היום, אין בזה אמירה בכלל וזה ממש בסדר...
מצד שני, בעלה של החברה אמר שיש בזה אמירה כלשהי, וזה כן משדר משהו פנימי שבא מתוך הבת...
וכאן אתם/ן נכנסים/ות לתמונה, מה אתם חושבים?
באמת יש בזה אמירה כלשהי? זה לא צנוע?
בנים - הייתם יוצאים עם בחורה שיש לה חור שני? הייתם רוצים לדעת את זה קודם?
בנות - הייתן עושות חור שני? מבחינתכן זה משדר משהו?
בתקווה לשבוע מבורך ושקט!! בשורות טובות 
אבל זה לא מה ששאלת
אגב, יש אומרים שזה אסור? ממש אסור? למה?
אגב, את מדברת על האף, נכון?
2 חורים צמודים באף, אכן קיים.
הללישעל האוזניים!!
במקום חור אחד בכל אוזן- באחת האוזניים עושים שני חורים,
לחור השני באוזן אחת קוראים חור שני.
ולכן לא אוכל להסיק מזה מסקנות מרחיקות לכת, מה זה מבטא, והאם יש בזה הצהרה כל שהיא.
הקטע כשלעצמו לא מוצא חן בעיני, אבל זה ממש לא סיבה מבחינתי לפסול אם זה לא מלמד משהו על הפנימיות.
לא אותך...ברור שאת תגידי שזה לא משדר משהו כזה. כי את זאת שעשית.
השאלה איך זה נתפס בעיני אחרים... שבד"כ לא עושים דברים כאלה.
נראה לי שלא הייתי יוצאת עם מישהו שזה היה מזיז לו...
זה סתם אומר שהוא מסתכל יותר מדי על פרטים קטנים בפנים.. לא צנוע יותר מדי.
את יוצאת מנוקדת הנחה שזה כנראה "אומר משהו" למה את בטוחה שאנשים מסביב יועים אם זה ."אומר משהו".(חוץ מזה זה שזה אומר משהו לא אומר שזה לא אומר משהו טוב)
למה שיהיה אכפת לי לצאת עם מישהי שבעייני אחרים עושה משהו שנתפס כלא טוב.את מי הם מעניינים?
אומר משהו או לא. כלומר- מפריע לך או לא.
אם לא- אז ענית תשובה.
מרב.רוב הבחורים שיצאתי איתם- עד שלא אמרתי "אני רוצה לעשות נזם.. אבל אמאשלי אומרת שזה יותר מידי חורים בגוף אחד" לא שמו לב שישלי חור ראשון
בתאל.
לא כתבתי מהנקודת מבט שלי כי אצלי אישית כמה חורים נעשו כמרד ונשארו כאהבה <ככה זה כשגדלים עם הורים עם סטיגמות של חרדים 
>
אלא מהנקודת מבט הכללית..
כתבתי "בתור אחת כזאת" כי אני יודעת איך החברה מתייחסת ומה הסטיגמות ומה הנכון..
לא נראה לי שמישהו שם לב למספר החורים או העגילים.
לא דיברו על 10 נזמים ופירסינגים...
ונראלי שרוב הבנים לא מבינים בזה. אלא אם כן הם באים מחברה מעורבת.
אני גם לא רוצה להתעסק בזה, כבן.
למה שזה יהיה אסור?
אלא אם את מסתובבת בחברה דוסית-טרור, אז שם כל מצמוץ שלא במקום מעיד על משהו..
ושאלתי את בעלי והוא בכלל לא הבין מה ההווא-אמינא לשאול כזאת שאלה..
(שחותכת דפים
)
נשמע לי קצת הגזמה..
סה"כ זה דבר מאד מקובל כיום, אני הגעתי לדייטים עם 3 חורים- ואפילו דוסים טרור הצליחו לבלוע את זה (חוץ מאחד, אבל זה בגלל שהיה סופר מרובע. אפילו את המשקפים הכתומות שלי הוא לא ידע איך לאכול.. עד היום אין לי מושג מה חשבה מי ששדכה ביננו)
הלכתית- אין בעיה.
חברתית- גם לא כזה, אלא אם את חרדית, ואז ההלכה החברתית כבר יותר מורכבת מההלכה עצמה..
בעיני בן שיפסול על חור שני- שילך לעשות חשבון נפש. זה כ"כ לא דבר מהותי וחשוב. כ"כ לא אומר כלום כלום לגבי מה שיקרה בזוגיות.
ומה אם החור השני יכיל בתוכו עגיל שיפול בדיוק למרק שהאישה הכינה, ואז הבעל ייחנק מהעגיל?! זו לא השפעה על זוגיות?!
ומשקפיים לא אוכלים. מרכיבים אותם. לא משנה כמה הן דומות לתפוז.
כי בעיניי משקפיים כתומים זה הרבה יותר חריג ו'נועז' משלושה חורים.
מצחיק כמה הכל סובייקטיבי.
אני אישית מסתפקת בחור אחד בכל אוזן,2 עגילים וזהו ,בעדינות...
לא יודעת מה הקטע של עוד חורים??
כאילו לצאת דופן?
אני מכירה מישהי שכל האוזן שלה מחוררת,מלא עגילים..וזה באמת משדר על האופי שלה(לא מכלילה את כולן אבל עליה זה באמת משדר וגם הלבוש והכל)..עוד חור אחד זה לא משדר משהו אבל
בכל זאת נראה לי סתם מיותר..
נקודה טובהעל חור שני כבר אפחד לא פוסל, זה כ"כ נפוץ
מילא היית מתקדמת ומדברת על נזם[שהיום גם הרוב לא פוסלים...]
או מתקדמת יותר לפירסינגים אחרים....
אבולוציה של נורמות חברתיות - הרבה יותר מסקרן מאבולוציה של המינים.
כמעט כמו אבולוציה של האידיאלים.
כשאני למדתי באולפנא (לפני ה-מ-ו-ן זמן- סתם, לא כזה המון שנים ) חור שני היה סיפור. היום כמעט לכל המורות באולפנא (שהן בעצם לרוב בגיל שלי...) יש חור שני.
ולעניין השאלה- בעלי בכלל לא היה שם לב אם היה לי חור שני. ולא נראה לי היה מעניין אותו יותר מדי. (אבל יש מצב שנזם או חמישה חורים באוזן אחת היו מושכים את התשומת לב שלו מספיק...)
רק תסתכלי באיזה קונוטציה אמרת את המשפט..
מבחינתי זו ממש לא התקדמות בשום רובד..
זה לא שהעגיל הזה באמת קריטי- כן?! מי בכלל שם לב לזה חוץ ממני..
אבל תתפלאי- יש עדיין ששופטים על זה..
אז למה לי להישפט.. אפילו אצל המיעוט הזה אם זה לא כזה קריטי?!
פירסינגים אחרים?!
אוקיי,אז אנחנו ממש לא על אותו גל.. 
את רוצה להגיד לי שבחברה שלנו כבר לא שופטים?! אף אחד?!
כי אם כן, אז צר לי לנפץ לכן ת'בועה שופטים ועוד איך שופטים..
ותכלס מרב, מי כמוך יודעת..
אבל יש הבדל משמעותי- נזם מותר הלכתית וחולצה קצרה לחלוטין אסורה!
ולכן נזם לא תמיד מעיד על הפנימיות והיראת שמים וחולצה קצרה מעידה גם מעידה!!
מישהי שהולכת עם חולצה קצרה באמת לא ברור עד כמה היא דתיה
שזאת ההלכה אז היא כבר לא היתה קוראת לזה קצרה
איך בדיוק חור שני וכשרות על אותה רמה?
יש דברים שלפעמים רואים בפופולריות רק אצל דוסיות כמו חור שני ונזם, דווקא בגלל שזה סוג של סימן היכר כבר....
כאשר בקבוצת הגיל הדומה הלא דתית זה כבר בשכיחות נמוכה יותר.
וזה לא מסמל שום מרד, רק לאנשים מסוימים בחברה הדתית...
בכל מקרה חור שני כבר מזמן לא אישיו, ובטח אל תשווה את זה לכשרות.
יוניככה שלא חייבים לקחת את החור השני איתך לנצח....
אני עשיתי השנה.
כי אני אוהבת, וכי אני חושבת שזה יפה.
שום מרד נעורים ושום נעלבית.
נכון שכשהייתי קטנה רציתי לעשות את זה כצעד מרדני קצת.
אבל זה כבר עבר.
) לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
נפש חיה.אחרונהאבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..
בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם
ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים . תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע
ולכאב /פחד .
ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .
הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .
אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.
זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .
אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.
הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.
בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.
אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.
כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.
האם אני יודע לעשות את זה נכון?
שאלה גדולה.
advfbנראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.
חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם
לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.
משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.
ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.
זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.
אלא -
להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.
כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.
לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!
לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!
כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.
בהצלחה רבה!!
מזל טוב!!!
היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
לא הבנת את הקונספט של המקום אחי
מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו
