סיפור הלידה שלנו (ארוך מאוד...)רבה אמונתך!

שבוע 40 התחיל, אני מרגישה מצויין. הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי במהלך כל ההריון. כמעט ואין צירים. אנחנו מחכים בסבלנות (שני הגדולים נולדו קצת אחרי התאריך המשוער).

 

הזמן עובר, אני עדיין מרגישה מצויין, התחלתי ללכת למעקב הריון עודף, ב"ה הכל תקין. הערכת משקל 3.800, זה קצת גדול, אבל בשתי הלידות הקודמות ההערכה טעתה בגדול, (שניהם נולדו בערך 3.300, וההערכות היו סביב 4), הרופאה קצת נלחצת, אני ממש לא (באופן עקרוני, היא רופאה די לחוצה...).          אין שום זכר לצירים...

 

שבוע 40+4, תומכת הלידה שלי טסה לאומן! ל6 ימים! שתינו האמנו שאני אלד לפני... זה קצת מלחיץ אותי, אבל אני מרגיעה את עצמי שד' מחליט מי השליחים שיהיו איתי בלידה, ושהכל יהיה בסדר... היא משאירה מספר טלפון של תומכת מחליפה...

הימים עוברים, הרגשה מצויינת, אין שום זכר לצירים... ביום שישי, שבוע 40+6, אני מודיעה לעובר שאם הוא חיכה עד עכשיו, אני מעדיפה שיחכה עוד קצת, כי לאחותו הגדולה יש מסיבה בגן ביום שני, ומאוד חשוב לי להיות, וגם התומכת לידה חוזרת לארץ ביום שני בלילה...

 

ליל שבת, שבוע 41+0, מתחילים צירים, די סדירים, אבל חלשים... אני הולכת לישון, ליתר ביטחון... הצירים נעלמים! מצד אחד קצת מאוכזבת (בכל זאת, כבר רוצה ללדת), מצד שני, שמחה שהוא החליט לחכות עוד קצת, ומקווה מאוד להספיק את המסיבה...

 

יום שני, שבוע 41+2. היום יש מסיבה בגן של הגדולה. קמתי בבוקר, אין צירים, הרגשה כרגיל, אני מתחילה להתרגש מהמסיבה (עד אותו הרגע הייתי בטוחה שאפסיד אותה...). בבוקר מעקב הריון עודף, הטכנאית עושה הערכה, ואז מתנצלת שיצאה לה הערכה ממש גדולה, והיא אפילו לא מגלה לי כמה יצא, כי היא סטאז'רית וזו בטח טעות... חוץ מזה הכל תקין. חוזרת הביתה, אוספת את הילדים, מתארגנים למסיבה... המסיבה נגמרת. תומכת הלידה שולחת לי הודעה שהיא חזרה לארץ הקודש... אני הולכת לישון שמחה ורגועה.

 

יום שלישי, שבוע 41+3. קמתי בבוקר, הרגשה כרגיל, אין שום צירים... החלטתי שכדאי לעשות איזושהי השתדלות (גם בגלל השבוע המתקדם, וגם בגלל הערכת המשקל שהתחילה קצת להטריד אותי...). התקשרתי למטפלת ברפואה משלימה שגרה בישוב, קבעתי תור לדיקור סיני בשעה 10:30. בשעה 11:30 יצאתי ממנה, היא אמרה שכדאי לי ללכת לטייל קצת... הלכתי לדואר, ואח"כ חזרתי הביתה... בדרך היו שני צירים, כמעט ולא מורגשים...

 

חזרתי הביתה, הכנתי ארוחת צהריים. ויש עוד צירים, עדיין כמעט ולא מורגשים... נכנסתי לשרותים, והוא היה שם- הפקק הרירי, זהיתי אותו בוודאות, בשתי הלידות הקודמות הוא נשר סביב פתיחה 4, תהיתי לעצמי אם זה אומר שזה המצב כעת... עידכנתי את בעלי, ואת התומכת לידה... והלכתי לאסוף את הילדים, בנתיים הצירים התחזקו, והצטופפו...

 

אספתי את הילדים, חזרנו הביתה, אכלנו, הצירים כבר היו מורגשים בוודאות, וסדירים... אמא שלי התקשרה, ואמרה שהיא בדרך לביקור, כי היא כבר ממש מתגעגעת. מאוחר יותר היא אמרה שמהבוקר היא הרגישה שהיא חייבת להגיע אלינו J לב של אמא...

הלכתי לנוח, בעלי נשאר עם הילדים. השתדלתי להרדם בין הצירים, זה דווקא הלך די טוב, אבל לאט לאט הם התחזקו, ולא היה לי נוח לשכב... בערך ב16:00 אמא שלי הגיעה, ואני נכנסתי להתקלח... התקלחתי עד שנגמרו המים החמים... כשיצאתי ביקשתי מאמא שלי שתישאר עם הילדים, אני ובעלי יצאנו לטיול בשכונה, הייתי צריכה קצת שקט, ובבית היתה חגיגה...

 

בנתיים הצירים בערך כל 7 דקות, די קצרים, פחות מ40 שניות, אבל בהחלט מורגשים. אחרי טיול של כחצי שעה חזרנו הביתה. אמא שלי לקחה את הילדים איתה, הבית היה שקט, ומבולגן!! אמרתי לבעלי שילך לנוח, ובנתיים סידרתי את כל הבית!! זה היה פשוט תענוג! כשסיימתי שקלתי ברצינות ללכת לסדר לשכנים את הבית...

 

השעה כבר 18:00, ישבתי לנוח על הספה, בעלי נימנם על כיסא ליד... כל פעם שהגיע ציר רציתי לקום, אבל הייתי כל כך עייפה שלא היה לי כוח, אז פשוט נשמתי עד שהוא נגמר, ב"ה הצירים עדיין היו ממש קצרים (40 שניות בערך), ונסבלים. בשעה 19:00 הודעתי לבעלי שהגיע הזמן לצאת. למען האמת, חשבתי שיש עוד המון זמן עד הלידה, אבל רציתי ליסוע כאשר יש עדיין אור יום (החושך הלחיץ אותי...). התקשרנו לאמבולנס, והתחלנו ללכת רגלית לכיוון היציאה מהישוב... כל כך נהנתי מההליכה! די הצטערתי שהאמבולנס הגיע כל כך מהר... עידכנו את התומכת שאנחנו בדרך לבית החולים.

 

הנסיעה היתה סבירה לחלוטין. במהלך הנסיעה היו 7 צירים, קצרים וכואבים במידה נסבלת, עד כדי כך שחשבתי שאנחנו נוסעים לחינם, ושישלחו אותנו הביתה...

ב19:30 הגענו לקבלה. המיילדת המקסימה בקבלה היתה מוכרת לי מהלידה הראושנה, אמרתי לה את זה, אבל היא לא זכרה, רק חייכה... היא הודיעה לצוות שהגיעה אישה ב"לידה פעילה", ואני אמרתי לה שעדיף שלא תגיד את זה לפני שתבדוק, כי נראה לי שהיא תתאכזב... לפי עוצמת הצירים הייתי בטוחה שפתיחה 3 לכל היותר... מסתבר שטעיתי בגדול, היא בישרה לי בשמחה שפתיחה 8!! הייתי מופתעת לחלוטין! הראש עדיין קצת גבוה, אבל הוא ירד בקרוב כנראה... תומכת הלידה הגיע! מוניטור קצר ולעניין, ונכנסנו לחדר לידה.

 

פתאום הרגשתי שנגמר לי הכוח, נמאס לי מהצירים, אין לי כוח ללדת. רוצה רק לישון! אמרתי את זה לתומכת. וידעתי (עוד לפני שהיא אמרה) שזה סימן שהסוף הטוב ממש קרוב! בשלב הזה הייתי ממש מבולבלת, מצד אחד- מצב רוח לא משהו, ועייפות גדולה שמעידים על שלב מעבר ועל לידה קרובה. מצד שני, צרים קצרים יחסית, ובעוצמת כאב נסבלת (אל תטעו, הם כאבו מאוד!! אבל זכרתי שזה כואב הרבה יותר...). שאלתי את התומכת עם אפשר ללדת עם צרים כל כך קצרים... היא אמרה שאם אפשר להגיע לפתיחה 8, כנראה שאפשר גם ללדת...

 

נשארתי בעמידה, והשתדלתי לזוז הרבה, כדי להוריד את התינוקי... אבל הייתי עייפה כל כך! התומכת הציעה לבקש פקיעת מים, שבמקרה כזה יכולה לזרז מאוד את הירידה של הראש ואת הלידה... המיילדת הגיעה, פקעה את המים, שהיו נקיים לחלוטין ב"ה! היא אמרה שהפתיחה כמעט מלאה (רק שוליים...), הראש טיפ טיפה גבוה, נחכה עוד כמה צירים... אבל לי כבר נגמרה הסבלנות... התפללתי בכל הכוח שהלידה תיגמר בשלום בקרוב, כי הכוח שלי נגמר, ובכלל לא ברור לי מאיפה אביא כוח להוציא אותו החוצה...

 

הזמן עבר, הלחץ התחיל להיות חזק יותר ויותר, הגיע הזמן ללדת!! אבל לי אין כוח! מתחילים ללחוץ, בהנחיית המיילדת, אבל בקצב שלי... המיילדת לא מרוצה, היא רוצה שהלידה תתקדם מהר, ואני לוחצת בעדינות מדי. היו לכך שתי סיבות: העיקרית- פשוט לא היה לי כוח. והמשנית- חשש מתפרים ומנזק לרצפת האגן... שלב הלחיצות היה ארוך, ומייגע! הייתי בטוחה שהוא לא יגמר לעולם! לא זכרתי שזה כל כך קשה, כמעט וביקשתי שיביאו ווקאום... הרגשתי שכבר אין לי טיפת כוח... הראש כבר היה בחוץ, ליטפתי אותו, רציתי כבר לחבק, אבל לא היה לי כוח ללחוץ... ב"ה המוניטור עד אותו הרגע היה תקין, אבל עכשיו התחילו ירידות קלות בדופק.. המיילדת אמרה לי שהוא כבר רוצה להיות בחוץ, עוד קצת מאמץ. גם אני רציתי שהוא יהיה בחוץ!! ממש רציתי! ביקשתי מרבש"ע שיוציא אותו, כי אני כבר לא יכולה! ואז הגיע ציר, חזק מאוד, פשוט "זרמתי" עם הציר, והרגשתי אותו מתקדם בתעלת הלידה! זה נתן לי כל כך הרבה כוח. עוד שתי לחיצות והוא היה בחוץ! מונח עלי! הייתי מאושרת! השעה 21:25.

 

המיילדת והתומכת שיערו (לפי העין...) שהקטנטן שוקל קצת יותר מ4 ק"ג... ואכן כך היה (4 קילו ו50 גרם)... ב"ה גם השליה נפלטה, ואני הרגשתי כל כך טוב! אושר עליאי, ונחת! חיבקתי את הקטנטן ונהנתי מכל רגע. ופתאום נשמעה אזעקה (מרחב ירושלים)... שתי הסבתות (אמא שלי ושלו, שפתאום הופיעו החדר, לא יודעת מתי הן הגיעו בכלל...) היו קצת בלחץ, ונראה לי שגם המיילדת, אבל אני עדיין הייתי בעננים...  ב"ה עבר בשלום...

 

המיילדת בדקה ואמרה שהפרינאום שלם, אפילו בלי שפשוף... עוד הפתעה נעימה שהצטרפה ללידת ההפתעות... הקטנטן התחיל לרחרח, למצוץ ידיים ולחפש אוכל... הסתכלתי על הפה המתוק שלו, וראיתי שהלשון קשורה (יש לנו נסיון בתחום), תומכת הלידה (שהיא גם יועצת הנקה...) אישרה את האבחנה... קצת חששתי, אבל הוא דווקא יונק לא רע, ובזכות הלנולין (משחה לפטמות), זה כמעט ולא כואב.

 

ב"ה האמא התינוק מרגישים מצויין, לומדים להכיר... השתחרננו מוקדם מבית החולים, כי התעגענו הביתה J, עכשיו אנחנו מנסים להתרגל למציאות החדשה.

 

תודה לרבש"ע על כל החסדים,

שנזכה להיות שליחים נאמנים ולגדל את כל ילדנו (כן ירבו) בשמחה לעבדתו ויראתו.

 

בשמחות אצל כולן!

 

אוווומשיח עכשיו!

נשמע חלומי- להגיע לפתיחה 8 ככה! אני מאחלת לכם המון אושר ועושר ונחת מכל הצאצאים ושהמשיח כבר יבוא (והרי כל נשמה שיורדת מביאה את המשיח- "אין בן דוד בא עד שיכולו הנשמות מן הגוף").

ממש התרגשתי לקרא!

 

מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מרגש ומשמחהדס123
איזה סיפור מתוק!! רק בשמחות והרבה נחת
מרגש ממש!!!פיצקית24
איזה יופי!!שלי27

קראתי בנשימה עצורה!

 

שתזכו לגדלו בשמחה, לתורה לחופה ולמע"ט!!

הרבה מזל טוב! (-:

מרגש...MIMIR

מזל"ט ענק והרבה נחת!!!!!

ממש לידת אושר!! מתוק מתוק!770מ

אשרייך !! שתגדלי אתו בנחת כמו שהלידה היתה חיוך גדול!!

 

שיגדל ליהודי ירא שמים ולמדן!!

איזה כיף לשמוע סיפורים שלא רק הסוף הוא טוב..זהר הרקיע
ממש מחזק לקרוא סיפור כזה חיובי ורגוע..
זה נותן כח!

ועושה חשק ללדת..

מזל טוב!שיהיה גידול קל ושמח!
בשעה טובה,נחת ושמחהשמים כחולים
איזה סיפור מקסים! איזה שלווה בתהליך!ת.מ.
ווואאאאאוווו כל כך מרגשאנונימי (2)
סיימתי תסיפור עם דמעות...
מזל טוב! הרבה נחת!אמא לכמה...
איזה סיפור מרגש!מתואמת

כתבת מקסים! הרגשתי יחד איתך את תחושותייך.

נהניתי לקרוא את השלווה שהייתה לך בזמן האזעקה...

הרבה נחת, מתוך שמחה ואמונה!

ואוווווווו ברה המון מזל טובנסיכים

סיפור מקסים! תודה על השיתוף...שמשי
וואו!! איזה יופי!*כוכבית*
לידה מרגשת!!
כתבת מקסים.. ככ מרגש!!
מאחלת לכם המון מזל טוב ושפע כל טוב!!
בנחת ובבריאות !!
תודה לכל המגיבות רבה אמונתך!אחרונה

זה מאוד משמח ומרגש!

תודה על התגובות המפרגנות

 

בע"ה רק טוב לכולן!

הפרעת קשב לילדה בכיתה געם ישראל חי🇮🇱

יש כאן מישהי שיכולה להגיד איך משיגים הפניה לרופא נוירולוג או קשב בלי קופת חולים? הם מערימים כל כך הרבה קשיים, תורים ארוכים ולא הגיוניים ועד שיהיה אבחון ודאי יקח עד חצי שנה במקרה הטוב.

הבנתי מהיועצת בית ספר שאני צריכה לעשןת לה מבחן moxo  .בכללית אמרו לי שצריך הפניה לרופא קשב או נוירולוג ובשביל זה צריך שיפתחו תורים וצריך למלא שאלונים ואז לשלוח לכללית ואז אחרי שיבדקו אז יזמנו לתור בעוד 3 חודשים ועד חצי שנה בקיצור זה בלתי.

איך אני עושה את האבחון כדי לוודא בעיית קשב ולתת מה שהיא צריכה ?

מישהי יכןלה להאיר את עיניי אשמח ממש

תודה 

אין החזראיזמרגד1
צריך רופא שלא עובד בקופה כדי לקבל החזרים על פרטי אצלו...
אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

וואי. זה ממש ממש לא ככה אצל כולםאחת כמוני
וחיבוק על התחושה הקשה
עלה פה הרבה בפורום שכןאנונימית בהו"ל
לרוב אוהבים יותר את הילדים של הבנות
כי פה בפורום נשים פורקותניגון של הלב

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...


ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...


ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

ב''ה אצלנו זה ממש לא ככהשלומית.
נשמע קשה ביותר!
אני לא חמות, יודעת שהרבה פעמים כותבים את זהקופצת רגע

כאן בפורום.


אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.


(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)


יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.


לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.


יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אוי, נשמע מבאס ממש! מצטרפת לקולות שזה לא ככהשמש בשמיים

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

 

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

 

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

חמותי לא ככהרקאני

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

וואי אצלנו זה ממש לא ככהניק חדש2

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.


ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

גם אצל חמותי וגם אצל אימא שליהבוקר יעלהאחרונה

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

שאלת נורמות חברתיות בנושא טהרהמרגול

זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?

על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.

מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.

מה עושות?

כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…


ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח. 

לא חושבת שיש נורמה בנושאכורסא ירוקה

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

אני חושבת שכןמולהבולה
אנחנו נשים 
לדעתי כןסטודנטית אלופה

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

עשיתי את זה פעמים בודדות בחייאורי8
רק ממש בחוסר בררה, זה קריטי רק אם את צריכה לעשות הפסק. כי סתם לדלג על בדיקה לפני שקיעה באמצע 7 נקיים זה לא נורא ואני כבר'שנים עושה רק - הפסק, ובדיקה ביום הראשון , השלישי והשביעי  בבוקר, בהתר של רב . ואם את באמצע 7 נקיים אפשר לבדק עם הבד'של התחתון הלבן בצד 'שלו. ובכללי תמיד  יש לי בתיק קלמר עם פדים , טמפונים ובדים. אני חושבת שאם נתקעים זה בסדר לבקש  
בעיניי לגמרי סבירשלומית.
כמובן אעדיף להמנע כי זה קצת מביך אבל לא ברמת המוזר 
אני ביקשתי כמה פעמים וגם ביקשו ממנידיאט ספרייט

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

ביקשו ממני פעמיים לפחות בעבודהעדינה אבל בשטח
נראה לי סבבהאיזמרגד1
אם זה מישהי שהייתי מרגישה בנוח לבקש ממנה פד הייתי גם מבקשת עד בדיקה
אני אהיה קצת מובכת לבקש פד, ולא אבקש בד בדיקהרקלתשוהנ

כנראה השום מצב

בעיני הגיוני (וכבר חברה בעבודה שאלה אותי פעם)יעל מהדרום

לק"י

 

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

לדעתי זה לא מקובלדיאן ד.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

 

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

הייתי שואלת מחברה קרובהשמעונה
תדעי שבכמה מקומות עבודה ולימודים שהייתי היה בשרותים ארון כזה , או שמישהי שמה פדים ועדים לזיכוי הרבים בארון .... כשאחת כרגע מניקה ולא קיבלה מחזור, הסיכוי שיהיה לי עד פיצי , אבל גם תחבושת לא יהיה לי... כלומר , צריך לקוות שמי שתעזי ותשאלי אותה גם יהיה לה
הזכרת לי שפעם חברה מהעבודה שנתקעה עדהבוקר יעלה

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

נראה לי ממש לגיטימי לשאןל.טארקו
בעיני לא מתאים בכללתהילנה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

לי לא היה מוזררקאניאחרונה

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

 

לא יצא לי אבל אף פעם

 

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

תגידו, זה נשמע הזוי כשמישהי מספרת לך שהיא מניקהממתקית

פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.

קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית

מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
 

למי יש ניסיון עם ביטוח בריאות פרטי? זה שווה את זה?אנונימית בהו"ל

יש לנו ילד מתוק ומיוחד, שכרגע אין לו ביטוח בריאות פרטי.

דיברתי עם סוכן ביטוח שאמר לי שהוא יכול לסדר לנו ביטוח שיכסה לנו טיפולים פרטיים, והתייעצויות עם רופאים מומחים (שני דברים שנצרכים לנו עבורו).

הפגישה עם הסוכן עולה לא מעט כסף. ואחר כך אם אנחנו רוצים שהוא גם ילווה אותנו ויעזור לנו לבקש את החזרים מחברות הביטוח, אז זה עוד תשלום (לא יודעת כמה בדיוק, אבל זה לא בהתנדבות...).

זה באמת שווה את זה? האם זה מעשי להתנהל בעצמי ישירות מול חברות הביטוח או שעדיף להמשיך עם ליווי שלו?

לי יש ביטוח פרטי של הפניקס ואני מתנהלת מולםחמדמדה

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

היי יש לי ניסיון מעולה עם מישי מקסימה!!מתןתורה
תגידי לה מה הצרכים שלך והיא תתאים לך...

קוראים לה שירה +972 55-688-1602


למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

זה עולה כסף?פה לקצתאחרונה
מוזר הסוכן עצמו לא אמור לעלות כסףזוית חדשה

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

יש סוכנים שלא שייכים לחברה מסויימתיעל מהדרום

לק"י


אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לא ידעתי...אנחנו נעזרים באחד, אבל בעלי אחראי על זהיעל מהדרום
לבקש היחזרים לא אמור להיות מסובךיעל מהדרום

לק"י


אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

הייתי בודקת עוד אופציותהמקורית

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

פגישה עם סוכן לא אמורה לעלות כסף!אר

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

יש לו ביטוח או עדיין לא?מאמינה ומתאמנת

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.


כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.


יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

איך מתמודדים עם אכזבה צורבת?שמיכת פוך

אנחנו גרים בדירה ממש קטנה 10 נפשות ב80 מ''ר.. הגיעו מים עד נפש ואנחנו שנה בתוך תהליך של קניה ומכירה של  דירה.

ב''ה מצאנו דירה שמתאימה לצרכים ולתקציב שלנו וחיכינו למכור את הדירה שלנו כדי לקנות אותה.

ביום שנמצא קונה לדירה שלנו - הדירה ההיא נמכרה.

וזו היתה החלטה שלנו לא לקנות לפני שמוכרים, אל תשפטו אותנו על זה.

אני מרגישה כ''כ חסרת אונים , מהבוקר אני בדאון מוחלט, בעבודה הייתי כל היום עם דמעות בעיניים. חזרתי הביתה ואין לי טיפת כח להתייחס לילדים ולטפל בהם. לא מעניין אותי כלוםםםםםםםםםםם חוץ מהדירה.

אני לפני לידה ואין לי מקום להשכיב את התינוקת, הבת שלי בת שנה וחצי ישנה איתנו בחדר ואין להעביר אותה.. שלא לדבר על מקום אכסון לבגדים של התינוקת שאין לי פירור של מקום להכניס...

אין לי חשק לחזור הביתה מהבית חולים...

 

אני עם ארון בגדים אחד  של שלוש דלתות לשמונה ילדים!!!!!!! 

 

אני יודעת שזה צרות של עשירים אבל זה לא מעודד אותי

מה שקרה היום גרם לנו להחלטה לעבור לעיר אחרת וזה דבר שאנחנו לא רוצים ... חשבנו על זה הרבה וקשה לנתק את הילדים ממסגרות לימוד שהם אוהבים.. אני גם אצטרך לעזוב את העבןדה וזה שובר אותי...

עידודים וחיבוקים יתקבלו בברכה

 

וואו קשוח ממש ממשרקאני

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

תודה יקרה!שמיכת פוך
חיבוקפילה

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

זה שני חדרים ועוד חצי חדרון שסגרנו מהסלוןשמיכת פוך

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

חיבוק גדולשופטים
באמת מאתגר, תנסי להחזיק באמונה שיגיע טוב יותר מהדירה הזאת, ובע"ה בקרוב תזכו לשפע גדול
זה קשה ממששירה_11

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.


מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

יאוווו, איזה קשה!. נראה לי רק אמונה יכולה לעודד פהיעל...

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

איזה באסה ואיזה אכזבהדיאן ד.

נשמע ממש ממש קשוח.

 

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

 

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

 

 

חיבוק ענק♥️המקורית
מה שעולה לי - אולי בעיר אחרת תמצאו דירה הרבה יותר מרווחת במחיר טוב/ אולי עוד יש תקווה למצוא בעיר שלכם?
בעיר אחרת זה אכן אופציה שאנחנו שוקלים...שמיכת פוך

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

אתן מדהימות!שמיכת פוך

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

טוב שאת נותנת לעצמך את המקום הזהשיפור
כנראה שלה' יש תוכנית יותר טובה בשבילכם, אבל עד שהיא תתגלה זה נורא נורא קשה❤️
האמת שזה קרה לנו פעםהבוקר יעלהאחרונה

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

אני בעד הצעת חוקאמונה :)

ייאסר על אישה להביע דעה על קושי שאני עוברת אם היא סבלה ממני פחות ממני חח, ובעיקר אם הוא עבר

אלא אם ביקשו ממנה לעשות את זה

 

כאילו ברור שכמות זמן לא אומרת על רמת הקושי וכו'

אבל אשכרה מישהי לא מוכרת בכלל התחילה לעשות לי הרצאה על התהליך שלה בציפיה לילדים 

כשהיא עם 2 ילדים (לא תאומים) תוך 3 שנים מהחתונה

ואנחנו בטיפולים

מי ביקש את זה

 

סליחה על המרמור... מנסה לחזור להיות אופטימית

(ובאסה שאחרי זה לא התחשק לי בכלל להמשיך לדבר איתה וחושבת שהייתי לא כזה נחמדה... מצד שני לא כיף לי ששואלים איפה השארתי את הילדים אם הם לא קיימים. ובטח ובטח שלא להמשיך לשאלה הבאה כמה זמן את נשואה!!)

וואו! כמה אני מזדהה עם הפסקה האחרונה שלך❤️רק רגע קט
אני ברגעים כאלה לא עושה חשבון של נחמדות. עושה מה שמגן עלי באותו רגע.
תודה! זה באמת מה שעשיתי;)אמונה :)

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

מותר להתבאס על טעות שמישהו עשהרק רגע קט

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

רק תדעי שאת לא חייבת לענות על שאלות אם לא נוח לך!נפש חיה.
חד משמעית מסכימה איתךאמונה :)

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

ידידותי , עד שאת מרגישה שזה מפריע לך וכבר לא נעיםנפש חיה.

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

מסכימה איתךמולהבולה

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

וואוו חחחח אני בעדשירה_11

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

לא תמיד חייבים להיות נחמדיםמאמינה ומתאמנת

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

וואי מטריףףף. חכתה חודשיים? כולי רחמים. חיבוק לך!אורוש3

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

וואי תודה!אמונה :)

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

באהבה 🩷 והמון המון בהצלחה!!אורוש3
יאללה אומרת פרק תהילים בשבילך. חיבוקים 
וואי איזה מהממות אתןאמונה :)

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

יש אנשיםרקאניאחרונה

חסרי טאקט בעולם

 

ויש אנשים שנפלט להם בטעות

יצא לי לדבר עם 2 נשים, אני ועוד אחת בהריון והשלישית אין לנו מושג מה הסטטוס שלה

ודיברנו על הקושי של ההריון

ואחר כך דיברתי רק עם השניה שבהריון והגענו למסקנה שיכול מאוד להיות שיצאנו חסרות טאקט

אנחנו לא מכירות אותה

לא שאלנו אותה שום שאלה עליה

דיברנו ביננו על הקושי שלנו

אבל אם היא מחכה זה יכול לצאת מאוד חסר טאקט

 

אז מי שיצא לה להיפגע בכאלה מקרים ממש ממש סליחה

לפעמים מי שפוגעת לא מתכוונת בכללללל

שאלת חלאק'המאמינה ומתאמנת

הנסיך הקטן שלנו חוגג 3 עוד מעט. אני מתלבטת איך הכי כדאי לחגוג לו.

הכי נוח לנו זה לחגוג בבית אבל זה ידרוש הרבה הכנות מראש.

המשפחה הקרובה שלנו זה בערך 15-20 מבוגרים ו10 ילדים. לדעתי רובם יגיעו כי זה יוצא בחופש הגדול.

אני רוצה שזה יהיה מכובד, אנחנו מביאים אנשים מרחוק. ושלילד יהיה שמח, זה הכי חשוב לי.

אם יש כאלו שחגגו בבית אשמח לשמוע איך חגגתם, איזה סגנון של אוכל היה, איך הפעלתם את הילדים...

אנחנו אבל לא היו עוד ילדים חוץ מהילדים שלנובוקר אור
אנחנו חגגנו בבית...ואילו פינו

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

אה, הרב שלנו הגיע גם לגזור תלתל ולברך אותו.ואילו פינו
זה היה מאוד מרגש
ארוחה חלביתחילזון 123

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי


לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

אנחנו חגגנו בבית היה מושלםדיאן ד.

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

 

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

 

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

 

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

אנחנו חגגנו בבית, אבל משפחה קטנה יותרמתואמת

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לגבי אוכל לילדים- ממליצה לדאוג גם ללחמניות/ פיתותיעל מהדרום

לק"י


וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.


ומזל טוב!!

רעיון..הילושש

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

 

 

מזל טוב! 

 

בבית זה תמיד יפה לחגוגשירה_11

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה


בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים


(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

עשינו בבית בתקופת הקורונהאבןישראל

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

מזל טוב! אנחנו עשינו ארוחה ישראלית - פלאפלדיבור פשוט

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח


הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

 

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.


 

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

 

אפשר לשלב אוכל קנוי עם ביתיאמאשוני

ואז יוצא גם טעים, גם מושקע, גם ביתי, גם לא ביתי

ופחות עבודה.


למשל:

2 סוגי מרק (מרק כתום ומרק בצל) עם תוספות קנויות:

קרוטונים, שקדי מרק, גבנצ וכו'.

בגטים/ בייגלים קנויים עם גבינות קנויות ודגים קנויים וסלטים ביתיים או סלטים חצי ביתי חצי קנוי.

מגש ירקות ביתי עם רטבים קנויים.

אנטיפסטי בתנור.


אפשר להזמין מגש סושי, או פיצות לילדים וכד'

ולהכין פשטידות ופוקצות לעבות את הארוחה.

יש כמה אפשרויות איך לשלב, שיהיה עשיר באוכל ולא הכל רק ביתי שזה באמת הרבה עבודה.


גם בסלטים אפשר לקנות תערובת ירקות גוש קטיף שרק צריך לערבב עם רוטב.


מזל טוב!

מה עם על האש?מולהבולה
תודה רבה לכל מי שענתה❤️מאמינה ומתאמנת

רק מקודם הצלחתי להיכנס לפורום ולראות את התגובות שלכן, ממש מעריכה את הפירוט.

נתתן לי הרבה רעיונות לאוכל ולחגיגה עצמה.

לגבי המקום- בעזרת ה' אמורים לעבור חודש לפני לדירה עם סלון גדול ומרפסת ככה שיהיה מקום לכולם.


לגבי האוכל- נראה לי אני אלך על חלבי- פרווה, זה יוצא אוגוסט ובשרי מרגיש לי כבד מידי. אני אצטרך לתכנן תפריט עם הכנות פשוטות יחסית ושרובו יהיה מדברים קנויים או דברים שאפשר להכין ערב לפני. אני לא יכולה לעמוד במטבח ולבשל, עושה בעיקר דברים בישיבה ובעלי מבשל לפי ההסברים שלי. וגם זה לא תמיד מתאפשר לי.

ביום החלאקה עצמו אני מתכננת להביא את העוזרת ואת הבייביסיטר כדי שיעזרו עם הילדים והארגון בשעות שלפני.


אתן חושבות שבסדר שקודם יהיה הטקס עצמו ורק אחר כך האוכל? הרבה פעמים אחרי אוכל עייפים ואין כח לכלום😅 ככה ישר כשהילדים יסיימו לאכול הם יוכלו לצאת למרפסת ולשחק שם/ לעשות יצירות/ לרקוד בלי לחשוש שהם יתלכלכו לפני הטקס.

כן. הגיוני להתחיל בטקסיעל מהדרום
לק"י

רק שיתחיל בשעה הגיונית. שלא יהיו מורעבים😅

בהצלחה במעבר דירה❣️רקאניאחרונה

הגיוני מאוד קודם טקס ואז אוכל

אפשר לקנות בייגלים וגבינות טעימות

ולחתוך ירקות ותוספות וכו'

זה ארוחה חלבית קלילה וקנויה

אנחנו חגגנו בבית פעמייםאורוש3

בבוקר הלכנו לרב שיברך אותו ויגזור תלתל ראשון.

אח''צ המשפחה הגיעה.

הכנו עוגיות אותיות, פעם אחת מוכנות ופעם שניה כשהיו ילדים יותר גדולים כבר אז עם שני סוגי ציפויים סוכריות והם קשטו בתור פעילות.

דברנו קצת על ההתרגשות שהוא גדל וכו', כל אחד שרצה גזר תלתל ואז אמא של בעלי ספרה אותו. אפשר גם יום אח''כ לקחת למספרה.

כיפה וציצית מקושטת.

מבחינת אוכל: פיצות קנויות- קל סוגר פינה עם הילדים,  לחמים קנויים יותר בריאים לגדולים, ממרחים קנויים, סלט, מרק, אפשר גם סלט טונה וסלט ביצים. קצת שתיה.

ממש נחמד וקליל יחסית. בתכלס להכין רק שלושה סלטים באותו יום. מרק עוגיות וציפויים מראש אולי תשלמי למישהי שתכין. ובתכלס לא חייב ציפויים ולא מרק. סתם אצלנו זו היתה הפעילות לילדים.   

העוגיות בתור הקינוח. אבל אפשר עוד משהו אם רוצים. 

אולי יעניין אותך