טוב.. אז ב"ה נשואים כבר שנה עם ילד מתוק!
באמת שזכיתי לבעל טוב! רגיש אלי מבין ומתחשב! משקיע ועושה הכל! אבל הכל כדי שלא נריב! הרבה פעמים ההתנהגות שלי מזעזעת והוא ממשיך לאהוב, למחול ולסלוח! באמת הוא עושה הכל כדי שיהיה שלום בית! דיברנו על זה ואמרתי שיעזור לי להיות כמוהו.. ב"ה יש השתפרות. פשוט אני מאד עקשנית ונתקעת על דברים ונורא קשה לי לסלוח. אותו ממש קל לפייס.
הנקודה שאני רוצה לדבר עליה בעצם היא.. אחרי שאנחנו ביחד. תמיד זה מוביל למריבות ופגיעות מצידי.. .למה?
תמיד! אבל תמיד הוא נרדם.. עייף.. או שהמשיכה יורדת. ממש קשה לי עם זה! אני מרגישה שהוא לא אוהבת אותי אחרי.. הוא הסביר לי מיליון פעם שהוא אוהבת אותי ושזה מעייף אבל ממש לא פוגע לו באהבה כלפי.. פשוט פיזית זה מתיש..
ממש קשה לי! כי בעצם זה אמור להוביל לחיבור הרבה יותר חזק.. וקורה הפוך! אני ממש פגועה וממש קשה לי למחול. הוא ממש עושה השתדלות אבל בכל זאת..
אני זוכרת שהמדריכת כלות שלי דיברה איתי והסבירה לי עד כמה אנחנו בנויות שונה.. אחרי המעשה הגבר עייף.. מתכנס והאישה ההפך רוצה קשר שיחה חיבור ואהבה. ככה ה' ברא אותנו וצריך ללמוד אחד את.השני
איך עושים את זה? איך לא נפגעים?


