לפי מה שמתאים לכם,

העיקר זה השמחה בקשר!

האגו שלו צריך את זה יותר ממך.

תסבירי לו למה  את רוצה לשלם ושהוא יסביר לך למה הוא כ"כ מתעקש לשלם עלייך ותחליטו ביחד על פשרה או שצד אחד יקבל את דברי הצד השני.

שאלו יהיו צרותינו!

אולי תתני לו איכשהוא להרגיש שהוא נותן גם מבלי שישקיע בכסף ואז הוא לא יהיה בלחץ לשלם. אולי..

אם נגיד הוא מציע מקום יפהפה לשבת בו- תעריכי את זה מאוד.

כשהוא אומר דברים שמוצאים חן בעינייך- תני לו את התחושה שאת מאוד מעריכה את הגישה שלו..

ובמקביל, תקני *מראש* שתיה/ משו לנשנש לשניכם.

מישהו באמת סופר אחרי פגישה 10? או שזה נכתב בצחוק כדי להראות שזה קשר ארוך? (תכתבי פשוט שאתם בקשר חודשיים)

לגבי שאלתך, אם שילמת כבר ואת גם רוצה בזה, אז נראה לי שזה מוגזם ממנו להתעקש להחזיר לך את הכסף.

במיוחד בשלב כזה בקשר.

אגו גברי גם צריך ריסון.

אני לא מכיר אותו אישית, אז תקחי את דבריי בעירבון מוגבל,

אבל אם זה נובע מהרצון שלו לשליטה, אז זה גם יכול להיות מסוכן!

אני מציע לך להתעקש, ולהראות לו שגם לך יש רצונות ועליו לכבד אותם.

ולבדוק איך הוא מגיב, כשהוא מבין שאת פועלת לפי הרצונות שלך גם כשזה לא מתאים לרצונות שלו.

אם היה מדובר על שלבים ראשוניים בקשר, אז בהחלט היה מקום להאכיל את האגו שלו.

אין לכם שום קונפליקטים אחרים להתעסק בהם?

מי משלם על מי? בפגישה 17? (מי סופר? )

אז תשאלו את עצמכם למה זה כ"כ מפריע לכל אחד מכם.

למה זה מפריע לו, למה זה מפריע לה, מה באמת עומד מאחורי העקשנות בסוגיה הספציפית הזאת.

כי כנראה, אם זה פוגש אתכם בכזאת עוצמה בשלב כזה, כנראה שזה רק סימפטום וסמל לצרכים עמוקים יותר שלכם.

(השלב הבא: לראות איך הדברים באים לידי ביטוי לאורך הקשר, ולא רק בסוגיית התשלום)

שתהיו בריאים

זה לא כזה "עמוק", לדעתי (ואם זה מראה על משהו "עמוק" יותר - זה על הרצון להתחשב ולהיטיב).

יש בחורים שככה זה  - מה פתאום שהבחורה תשלם בשבילם. בחור טוב.

וגם הבחורה - נו, כבר שילמתי.. גם רוצה לעשות טוב.

מסקנה - שני חבר'ה טובים. ממש מתאימים. לפחות לפי הפרק הזה...

אמרתי, שאם "מי משלם על מי" מגיע לידי בירור, ברמה של להתייעץ בפורום, ולדון בזה באופן כל כך משמעותי, ועוד בשלב כזה של קשר,

כנראה שעומד מאחורי זה משהו.

שזה לא רק התשלום על כוס קפה, אלא יש פה צורך עמוק יותר שבא לידי ביטוי.

ושווה להעמיק בו, כדי להכיר את עצמכם יותר.

יכול להיות שזה טוב לב אינסופי שקיים בשני הצדדים. לא יודעת. אבל מה שבטוח, שזאת לא סוגיה טכנית שהפתרון שלה לשלם בתורות או לוותר לו כי הוא גבר...

זה נושא די שולי שחבל מדיי לדוש בו. רק מה שחשוב הוא שיש יכולת לשוחח ושכל אחד מבין את הצד השני ומוכן לבוא לקראת.

אולי תעשו הגרלה או משהו..

17 פגישות בחודש???

את בטוחה שהוא באמת לומד בישיבה?

להיפגש בממוצע פעמיים בשלושה ימים???

ואת גם רוצה להגיד שהוא הוציא עלייך בפגישות 600-700 ש"ח כבר בחודש הראשון להיכרות ביניכם???

עם כאלה הוצאות הוא חייב שהיא גם תשלם, כי הוא מכניס את ההורים שלו לחובות.

אבל שאר הדברים שפינגו0 כתב, בהחלט לא כ"כ קשורים.

ומי שנפגש בקיץ בבית-קפה יותר מפעם פעמיים, כנראה שזו התרבות שבה הוא חי.

לגבי שאר הדברים אני לא מתערב אבל זה נראה מוגזם מאד!

אז כדאי שהם יהיו ערים לזה.

לי זה נראה סופר מוזר ולכן כתבתי את זה, והם כבר יחליטו מה הם עושים עם זה.

ולא צריך לאכול בבית-קפה כדי לשלם סכומים כאלה

אם הם גם אוכלים אז הם משלמים הרבה יותר

הזמנת 2 כוסות שתייה עולה כ40 ש"ח כפול 17 פעמים, סה"כ 680 ש"ח.

זה שהוא לא לומד זה לא רק בגללו זה גם בגללה (שהיא כנראה לא מאפשרת לו בפועל ללמוד).

התוכחה בעניין מופנית לשניהם!

או קנו בקבוק ב-7 ש"ח וכוסות חד פעמיות ב-3 ש"ח?

או משהו אחר -

נסעו באוטובוסים מהדרום לראש הנקרא בערך 200 ש"ח לנסיעה * 2 סה"כ 400 ש"ח לפגישה.

* 17 פעמים = 6800 ש"ח.

קיצר, נראה לי טפשי לחפור להם בכיס ולחפש קבלות...

ומשפט אחרון אולי קיצוני -

לא משנה למי יש יותר כסף ולמי פחות.

מקובל (אצלי לפחות) שהבחור משלם את כל ההוצאות.

במחילה,

במה זה עניין שלך..

ומה שייך "כדאי שיהיו ערים לזה".. ו"כנראה שזו התרבות בה הוא חי"..  יש לא מעט שנפגשים במקומות כאלה, כי נוח להם לשבת ולא להסתובב וקונים משקה קל.

אנשים בוגרים - יודעים מה הם עושים.

היא שאלה על פרט מסוים. זה הכל.

מחפשים במשרד מבקר המדינה אנשים עם "חוש" כזה..

אבל לנידון דנן - זה ממש לא שייך.

לא ה"הקשר", ה"כניסה לפרטיות" - וגם לא המסקנות..

תמשיכו, ואל תתייחסו למשגיחים דכאן.

כעת ראיתי..

[ואם היא ממש מתעקשת ולא כ"כ איכפת לך - אז לא נורא שהיא כבר שילמה...]

בעיקר, והוא הקשר בינכם מי ישלם, לא צריך לעשות

מזה עניין אחרי החתונה, תראו באמת מה זה לשלם...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שהוא יכול גם להביא לך את הכרטיס אשראי שלו אם הוא רוצה אבל בינתיים את יכולה לשלם על עצמך

זה הכסף שהיא עבדה בשבילו,

הוא הרי בישיבה...

מה הסיבה לבחור להתעקש לשלם?

נראה לי סביר שזה משום שהוא מרגיש לא בנוח ויש אצלו ידיעה כזו בראש שתמיד הבנים משלמים. אני חושב שאת צודקת ברגשותייך, אבל הוא, כמו רבים אחרים, מרגיש שזה "לשבור את הכללים" ושזה לא נימוסי שהבחורה תשלם.

לכן, לדעתי תפתחו את זה, תאמרי לו שמבחינתך את לא מרגישה כפופה לכל מיני חוקים חיצוניים של מאן דהו, ושאת רוצה להרגיש חופשי ופתוח ומבחינתך את מרגישה טוב שתשלמי גם את לפעמים, וכן על זו הדרך.. אם תגלי סיבה אחרת שמונעת זאת ממנו, אז תפעלי בהתאם. המפתח לפיתרון(אפילו בדברים שוליים כגון זה) תמיד זה הקשבה הדדית ונסיון להבין אחד את השני ואת המקום האחד של השני.

בהצלחה רבה!

כל הכבוד על הג'נטלמניות..

ואח"כ להגיד, זה ממש לא נעים לי. מה איכפת לך? פעם אחת.. אתה כבר שילמת הרבה.

ואם יתעקש - אז לומר: רק בשביל שתהיה לך הרגשה טובה..

אל תתעקשי מעבר לכך.

נראה לי שזה מראה עליו דווקא משהו יפה.

[17 פגישות - אז יש סבירות שתתחתנו.. תחזירי לו אחרי החתונה]

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אולי אעשה סקר בנשואים טריים

אבל זה היסחפות, והגזמה, בטח לא לתת לזה לגיטימציה כמבוגר האחראי כביכול כאן.

לאן הגענו?

ממש "מכירים" ב17 פגישות,

לוקח יותר זמן להיכר לפחות באופן מינימלי באמת....

זה מה שאת עושה, וחבל

כיוון אולי לקשר,

עדיין לא לחתונה...

אם נפגשו 17 פגישות - כנראה שיש להם כיוון שיתחתנו (הם נפגשים לצורך בירור האפשרות הזאת).

זה לא מכריח שזה מה שיקרה.

הלוואי שאם הם באמת מתאימים - יקרה בקרוב (בזמנו..) ובשמחה..

בייחוד בגלל שכביכול אתה מבוגר אחראי כאן,

אפשר להיפגש עם הרבה אנשים 17 ואפילו 50 פגישות וגם 100, גם לצורך דייטים,

אבל כדי להכיר מספיק, ולדעת שיש אהבה אמיתית וגם יכולת להסתדר ביחד צריך יותר מזה....

זה אולי מראה על אפשרות לפיתוח קשר עתידי..לא חתונה....

בוודאי בשביל דברים כאלה.

לא נורא - את יכולה לחשוב אחרת (ואף אחד לא מינה אותי ל"מבוגר אחראי"...).

ואם לא הובן - בוודאי שאני חושב שמתוך פגישות ודיבור והתבוננות בענין וכו', מגיעים למסקנה.. אכן.  כמה? משתנה מאחד לאחד. 

[ןמי יודע - אולי כשתתחתני בעז"ה בקרוב, תראי שזה דווקא ילך לך יותר מהר..]

אנחנו התארסנו אחרי 3 פגישות...

וגם אחרי 100 פגישות לא הכרתי את אשתי הנוכחית

אנשים משתנים מאד בחיים, וחתונה ולידה משנות מאד את האדם

כך שקשה מאד לדעת על יכולת להסתדר יחד מפגישות

מה שאפשר לדעת - אתה יודע די בהתחלה

ו"אהבה אמיתית" זה מושג מונפץ שהמציאו היום בתרבות המערבית בשביל לדפוק את הבנות

הרי גברים (גויים) לא בוער להם כלום, אפשר להיות בקשר עם אשה שנה שנתיים ושלוש, ולא להיות בטוח שיש "אהבה אמיתית", ובינתיים השנים עוברות, ואין לאשה הרגשת קביעות, והשעון הביולוגי שלה מתקתק...

אתה אוהב אותה? מצוין! מה החפירות האלה מה גדר האהבה, ואם זה אהבה עם פרפרים או ורדים, בצבע סגול או ורוד, עם ריחוף של 2 ס"מ או 3 ושאר חקירות?

זה שעבד לך[לפי עדותך]- לא אומר שזה נכון ואחראי.

לא אומר שזה כך באמת

כל חברי עשו כך (אולי נפגשו עוד 2 פגישות) זה הרי מקובל אצלינו

אן לנו בעצם שום דרך לבדוק איזה שיטה יותר יעילה, הרי אף אחד לא נכנס לציבור לעשות מחקרים רציניים

(אין שום דרך לעשות מחקר כזה על החרדים, יגלגלו אותך מכל המדרגות, מלבד מה שאהבה והרמוניה זה תמיד משהו יחסי)

אפשר רק לשער

וכאן אני מדבר מנסיון, ומשתדל לפחות לדבר בהיגיון

מה ענית לי? - זה חוסר אחריות!

מי אמר? מאיפה החלטת את זה? מה ההגיון בזה?

לא צריך להסביר? אם אמרת - אז זה בטוח כך?

תולדות אהרון שבאמת היה קשה לעשות.

אבל כן, השיטה החרדית באמת חסרת אחריות,

והאמת שחלקם כביכול "אוהבים" תלוך 3 פגישות כי זאת האינטראקציה הראשונה עם בן המין השני.... לא כי באמת.

אולי כך זה יהפוך להיות נכון...

זה ממש מוזר איך שאת חושבת שאם תאמרי את זה שוב ושוב בלי לומר שום טענה זה יהיה יותר נכון

הגיוניים ומחכמים.....

[זהו שלא....]

ולא יפה מה שעשינו לפותחת השרשור,

אם תרצה המשיך בזה תפתח חדש.

בכל מקרה אתה דיי לא קורא מה שאני כותבת, ואז חוזר על עצמך.

כי ממש לא חזרתי כאן על משהו.

כתבתי משהו הגיוני על כך שבחור שהוא בגיל עם הורמונים וכו' כשנפגש לראשונה עם בת המין השני- אז זה יכול להטעות אותו ולחשוב שזאת אהבה.......

אתה לא הבאת שומדבר שלא אמרת.....

[כאמור זה לא קשור לשרשור אז תפתח חדש מצדי]

מסוג מסוים

ואז את מפחדת שההורמונים יטעו אותו והוא לא יבין שזאת לא ה"אהבה האמיתית" שאליה התכוין המשורר

אבל על זה גופא אנחנו מתווכחים - מי אמר שצריך את כל זה?

מי אמר שיש בזה תועלת

מהניסיון שלי וממה שאני רואה סביבי, ה"אהבה אמיתית" הזאת עם הקולות והברקים נמסה מהר מאד (אולי אחרי חודש מהחותונה, אולי אפילו כמה חודשים, אבל נדיר שיחזיק מעבר לזה)

ואח"כ הזוג חי עם אהבה של איש ואשה נשואים של שותפות ושל חברות

צריך את דוקא אהבה מסוג מסוים בשביל החודשים הראשונים? מי אמר? למה לא יספיק "אהבת ההורמונים" שלך?

אני לא מאמינה בה,

אני אומרת שצריך יותר מבחור ובחורה שנפגשים לראשונה עם בין המין השני וההורמונים מבלבלים.

אגב מחקרים איכותניים על מגזר חרדי ושידוכים- נאמרים שם משפטים מצד הבנים והבנות החרדים על כך שבעצם לא צריך יותר מדי, הרי היא בת, הוא בן וזה מספיק, ומה זה משנה.

ולכאן, מה זה משנה, בחור נפגש עם בת, זאת אחת הבנות הראשונות שהוא פוגש, ההורים עושים את כל הבירור...

מה הוא מבין בבנות, מה זה משנה אם היא אחת או אחרת,

הוא לא יודע בעצם יותר מדי, לא פגש את בנות המין השני.

זה נראה לו אהבה, אבל זה בלבול.

באותה מידה זאת יכלה להיות בחורה אחרת שהוא "אוהב" ומתחתן איתה...

אבל איתה הוא נפגש, מעט מאוד, ולראשונה... או בין הראשונות שבכלל היה לו אינטראקציה איתה...

ואח"כ? נכון, הוא נשאר עם מה שהוא מכיר.... זה גם לא מקובל לא להישאר ביחד בחברה החרדית...

תיארת סיפור (קצת מעוות לדעתי)

והחלטת שהוא רע כי "את לא מאמינה" באהבת הורמונים

מאיפה האמונות האלה? כי בסרטים זה לא עובד כך?

אני לא אמרתי שמספיק אהבה עיוורת כזאת, אהבה היא דבר חשוב, אבל ממש לא העיקר, צריך להסתדר איתה, צריך שיהיו עם אותם שאיפות, צריך שיהיו באותו ראש

אבל כל זה (עם בירורים רציניים) לא לוקח יותר מכמה פגישות

אז את ההמשך את עושה בשביל שלא יהיה רק "אהבת הורמונים", אלא אהבה מיוחדת שאת משום מה מאמינה שקיימת בכלל, ועד שלא תמצאי אותה תפסלי בחור אחרי בחור, 

והחלטת שכולם אצלינו נשארים נשואים בגלל שלא מקובל להתגרש

נראה לי שאת לא כל כך מכירה חרדים, כי החרדים שמדברים כך הם החרדים שהתקשורת מציגה, לא החרדים הנורמלים...

אין לך מושג עלי, [כמו שלא נכנסתי לשל מלבד שכתבתי שאם הלך לך אתה שופט לכולם..]

אבל אם כבר נכנסת- אני לא אגרר בגלל הורמונים לחתונה.

ב.איך הכנסת אהבה מיוחדת? יש אהבה, ויש אשליה ובלבול בין אהבה לבין הורמונים, התרגשות מהבחורה הראשונה שאיתה באינטראקציה.

לשלוח לך את המחקר? שקשה מאוד היה לעשות כי נדרש היה לקנות את אמונם של החרדים שיידברו,...

חבל שאתה מחרב לפותחת את השרשור....

התכוונתי לפי הגישה שלך

את חושבת שבחורים כאלה טפשים?

בילבול?

חשבתי שאת מדברת על אהבה לא אמיתית. עכשיו את רק אומרת שהדם עלה לו לראש ובגלל זה הוא יתחתן איתה!

נראה לך שהוא משוגע?

אבל זה ברור, זה חלק מהגישה הכללית של המדענים לשומרי מצוות שהם פרימיטיבים אנלפבתים שלא חושבים יותר רחוק מקצה האף שלהם, ומאמינים בניסים בזמן שהמדע התקדם

אז הם גם חושבים שאנחנו סוג של ילידים שבוחנים את אורחות חייהם, ו"קשה מאד להשיג שיתוף פעולה", ואז משיגים כמה ממורמרים, ויש לך יופי של מחקר מגמתי ומעוות, 

ואז באוניבסיטה ילמדו לכולם שהדתיים מתחתנים כמו עוורים, ומי שמתווכח הוא בכלל חשוך ועוצם את העיניים, הרי יש מחקרים!!!

בלשון שהיא כאילו עלי, לזה כיוונתי ומקווה שהבנת.

וכן, בחור שפוגש בחורה שזאת הבודדה או בין הבודדות שידבר/ דיבר איתה במהלך חייו, מה זה משנה אם היא אחת או אחרת.

בשורה התחתונה היא בת, בשבילה הוא בן וזה מספיק בהחלט.

המחקר הוא איכותני[אני יוצאת מנקודת הנחה שאתה יודע מה זה כמוהן] וכידוע במחקר כזה מובאים ציטוטים, אתה יכול לדלג על מסקנות החוקרת ולקרוא את הציטוטים.

כשהציטוטים מפי המשודכים בעצמם אומרים שאין הרבה על מה לפסול, וזה לא שהם מכירים משהו אחר.

על מה פוסלים ב3 פגישות? היא בת, הוא בן והם נראים סביר- אז סבבה.

ובעיני זה ממש לא סבבה.

ואתה רוצה להגיד לי שבציבור החרדי זה דבר מקובל להתרגש ואן הסתכלות רעה למי שבוחר בכך? חידשת...

קשר לא יכול להתנהל ב3 פגישות.

[ואני חושבת שיש מקום לפחות שנה ואפילו כמה שנים עד להחלטה, כי אפילו אנשים שמכירים שנים- לא תמיד מכירים, צריך יותר לוודאי מ3 פגישות לפני שתחתום את חייך עם אחד]

בהתחלה דיברת על אהבה

עכשיו את מדברת על סיבות לפסול

זה נשמע שאת מדברת על חסידויות שבהם לא נפגשים 3-5 פגישות, אלא נפגשים פגישה אחת של חצי שעה

שבהם באמת הבחור והבחורה סומכים לגמרי על ההורים שלהם, ולא מחפשים בכלל לבדוק אותו ולא להרגיש שום דבר

הפגישה היא רק כדי שאם יש משהו קיצוני שיפריע -זה יעלה. לא יותר

לא מתיימר לדעת איך זה עובד אצלם, אני לא חסיד כזה, אני רק מניח שזה עובד טוב שם, וכך היו נפגשים באירופה לפני לא הרבה זמן והכל היה טוב מאד

אבל זה לא קשור בכלל למה שאני מדבר. בציבור שלנו בחור שניגש לשידוך כבר יודע מה הוא רוצה, יודע איזה תכונות חשובות לו, ובודק אותם

ב3-5 פגישות אם רציניים ובררת קודם כמו צריך - אפשר לברר ברצינות 

לברר לעומק ולחפור לבחורה בנשמה? גם כמה שנים לא יעזרו, וגם אין טעם - כל אדם משתנה עם הזמן, כך שלא תוכלי לעולם לדעת מה יהיה

מה שהכי מוזר לי כאן זה שהרי אין לך ניסיון, מאיפה החלטת איך בוחרים חתן? למדת את זה באיזה מקום? (חוץ מבסרטים, ששם יש כמובן הדרכה מפורטת, אבל הם לא מורי דרך אמינים במיוחד)

אנשים שמתעסקים עם יעוץ זוגי עם שני האפשרויות אמרו לך משהו כזה?

והעיקר - זה שייך עם שמירת נגיעה?

אולי הממליצים לזה הם גויים בכלל (או חילונים) שלא מכירים בכלל מציאות של שמירת נגיעה, ולא יודעים שמצב כזה הוא לא מצב בריא בקשר (כמבואר ברמ"א שזוג לא נשוי מומלץ לא לא להיפגש הרבה כדי שלא יריבו)

הרי מה שאני אומר כתוב למשל באגרות משה - שאין איסור בבדיקה מעמיקה כזאת, אבל אין בה טעם.

מי החולק?

ולא אמרתי שמקובל להתגרש או שזה קל חברתית, אמרתי שרוב האנשים לא נשארים נשואים בגלל זה. יש לאנשים זוגיות טובה, והם לא חולמים להתגרש. יש כמובן כאלה שהיו רוצים להתגרש ולא עושים את זה בגלל סיבות טכניות (שהסטיגמה היא לא העיקרית בהם, יש ילדים, יש מזונות, יש שאלה אם תמצא משהו יותר טוב, וכו') אבל הם מיעוט

אבל מאיפה לך מה מידת הניסיון שלי, ובכלל מה קשור ניסיון אישי למה שכתבתי.

אני לא כתבתי על איך בוחרים חתן, אלא על בן זוג לחיים,

זה מעבר ללבחור חתן כי הוא נראה טוב ויכול לפרנס ויהיה אבא טוב.

זה אדם שתחיה איתו באהבה

ולא, זה מאוד לא פשוט בעיני ולכן אני לא חושבת ש3-5 פגישות זה מספיק, בכלל לא..בטח לא להחלטה הרת גורל....

ואת לא גרושה, כך שלא חווית על בשרך מה זה לחיות עם בעל

וברור שקשור ניסיון אישי - את לא יודעת איך מתגבש הרגשות של זוג לאחר כמה חודשים אחרי החתונה

וגם בחורה חרדיה לא רוצה רק פונקציה טכנית של פרנסה (\לימוד) יהיה אבא טוב וכו'

והיא רוצה לחיות אתו בשלום ובשותפות, באחוה ובאהבה

זה לא פשוט. נכון, אבל לא הפגישות יעזרו לזה. צריך לברר טוב עליו

הפגישות הם לא המקום לבירורים כל כך, כי ההורמונים פועלים

אבל גם אם החלטת שאת מבררת כך - זה לא לוקח 17 פגישות

מגיע שלב שאת כבר לא מבררת, אלא רק מחכה לרגשות שיש בסרטים, לא יותר

גם בחורה חרדיה (ברוב המקרים) לא תסכים להתחתן עם מישהו שהיא לא מרגישה אהבה אליו, 

כי כשאין אהבה התחלתית אין את הסטרטר שיתחיל חיים של אהבה, אבל זה בכלל לא ערובה להמשך, 

האם נאהב גם עוד שנתיים? תלוי במידות שלו, בגישה של שנינו לחיים, ובעוד דברים טכניים שצריך לברר,

ולא יעזור לזה אלף פגישות

או התאהבות?

אתה יורה לעצמך עם הטיעונים האלה.

הרי אהבה לטעמך זה לא מה שרואים בסרטים וזה לא התאהבות, אבל זה כן מה שאולי אפשר להרגיש ב3-5 פגישות.

ובין מה שבחורה חרדיה רוצה בתיאוריה, לבין מה שניתן להשיג בפגישות המעטות האלה בפועל- זה הבדל גדול....

[ואגב, אולי אני יכולה להיות גרושה? לא זוכרת שזה משהו שדנתי עליו בפורום....אז דיי להסיק מסקנות]

אהבה זה רגש של קירבה שמרגישים שני בני אדם

האם אפשר להרגיש את זה ב3 פגישות? כן! (אני עד)

תקראי לזה התאהבות, אהבה, אנערף

זה מספיק בשביל להתחיל חיים של זוגיות, ואח"כ לבנות חיים של שיתוף של חבירות ושל אימון, שיהיה קשר אמיתי ויציב ביניהם

(אולי את בכלל סינית שלומדת עברית לתואר שני? ואולי את ערביה? יש לך עוד ספקלוציות)

ובשביל חתונה צריך אהבה.

ואין את זה ב3-5 פגישות.

אתה זה עם הספקולציות, כל עוד אתה מניח הנחות על מצבי האישי בלי שאמרתי משהו עליו- זה השערת השערות.

אז אני לא סינית ולא ערביה.

אבל לא אמרתי כלום על מצבי האישי בפורום, ככה שגרושה זאת אחת האופציות....

של חיבה עזה כלפי אדם מסוים,  כאשר כל אחד מהם ישות בפני עצמה וביחד בונים משהו ביחד.

אהבה היא נבנית, לעומת משיכה ותשוקה שמופיעים בבת אחת, אך יכולים להיגמר מהר.

שה"אהבה הבנויה" הזאת היא לא משהו שיש ענין לבנות לפני החתונה

כי היא תלויה בדברים טכניים - אתם מתאימים? יש לך מטרות משותפות? שיח משותף?

כי אם כן - אם יש לכם עכשיו רשות אחד לשני, אם תשקיעו- ימשיך להיות לכם אהבה. 

אם לא תשקיעו - לא יעזור לבנות עכשיו, האהבה תיעלם לכם

ולבנות לפני החתונה זה בנין בעייתי, כי הרי אתם שומרים נגיעה וזה עצמו גורם למתח ביניכם, וזה עצמו יכול לגרום לכם לריב

אז את מגדילה את הסיכויים שזה יתפוצץ, מאחרת את החתונה שלך, ואז את רואה רווקים ורווקות שלא מוצאים את ה"אהבה הבנויה" שלהם, ומתחתנים בגיל 40

ובשביל זה בדיוק צריך ניסיון. כי את פשוט לא יודעת מה קורה עם ההרגשה הבנויה הזאת

איך את בעצם מתיימרת לדעת איך זה עובד?

האמת, גם אדם נשוי לא כל כך יכול לבנות על הניסיון שלו, כי יש לו ניסיון שלו בלבד, צריך לשאול אנשים זקנים שהכירו הרבה אנשים , ויודעים גם מה קורה בתוך הבית ולא רק מה שמציגים.

אז בשביל זה הולכים להתייעץ עם אנשים כאלה. אז הבאתי כאן את דברי האגרות משה, שיש לו קצת יותר ניסיון משנינו

מפחדים להיות רווקים בגיל 40, אז מתחתנים עם הראשון שפוגשים אחרי פגישות ספורות...

וכן, ההפחדה הזאת הולכת לכם יופי.

ודיי כבר, אין לך מושג מה הניסיון שלי- זה גם לא נאמר לך באישי ובטח לא כתוב בכ"א שלי, אני יכולה להיות גרושה בפעם השלישית או נשואה בפעם הרביעית[וגם אם אמרתי משהו זה היה על מצב נתון בזמן מסוים, הרבה זמן עבר ודברים משתנים...]...

אבל כמו שאני לא מתייחסת לניסיון שלך בלבד- תפסיק להעיר הערות אישיות.

שהזמן שאנשים מכירים לפני החתונה זה לא מה שמשפיע על ה״הצלחה״ של חיי הנישואין שלהם. אם מסתכלים על גירושין- זה לא גורם שמשפיע. יש אנשים שהכירו שנים לפני שהתחתנו ואחר כך התגרשו. ההצלחה של חיי הנישואין והאהבה מושפעים מדברים אחרים, וזמן ההיכרות לפני הנישואין משתנה לפי כל זוג

בין 3 פגישות ל3 חוד' או בין 3 חוד' ל3 שנים?

ועוד משהו- איכות של זוגיות לא נמדדת לפי אחוזי גירושין. כי גירושין זה הקצה.

עד היום לא פגשתי מחקר שניסה למדוד איכות של זוגיות- ולאורך שנים.

הדבר הכי איום בעיני זה לא גירושין- אלא זוגיות פושרת. כזו שלא מצדיקה גירושין, כן נסבלת, אבל אין בה אהבה גדולה, אושר ושמחה. 

וברור לי שבשביל זוגיות טובה- לא מספיק רק היכרות מוקדמת ואהבה בהתחלה אלא בעיקר עבודה.

אבל גם ברור לי שיש זוגות שגם המון עבודה שבעולם לא תעזור להם (או שאחד מהם לא מוכן לעבוד..)

שאפשר ומומלץ לבנות את האהבה גם לפני החתונה.

היתי מחלקת את האהבה ל3 גורמים-

משיכה מינית- דבר שקל לבדוק יחסית. מספיקה פגישה אחת.

התאמה שכלית- אפשר לבדוק חלק באופן טכני לפני הפגישות, אבל את הרוב אפשר לבדוק רק פא"פ

אינטרקציה וחיבור נפשי- משהו שאפשר לבדוק רק בפגישות כנות פא"פ.

יש אנשים מקסימים ונהדרים- אבל באינטרקציה שלי איתם, הם מצליחים להוציא ממני את הצדדים הפחות נחמדים שלי. ולא תמיד שמים לב לזה בהתחלה. 

יש לי חברה מאד טובה. אני אוהבת אותה וכיף לי איתה- אבל אסור לנו לבלות יותר מדי כי אז היא מתחילה לעצבן אותי. (דברים קטנים באופי שלה שמוציאים אותי מדעתי.) עד שלא עשינו שבת ביחד- לא "עלינו" על זה. 

אז ב"ה שהיא בת ולא בן ומותר לי להיות חברה שלה בלי להתחתן איתה

יצאתי עם לא מעט בנים- שהיה לי איתם התאמה שכלית מאד טובה- אבל אינטרקציה קצת פחות. או שבהתחלה היתה אינטרקציה מעולה- ואח"כ התברר שההתאמה קצת פחות או שיש דברים שכן פוגעים לנו באינטרקציה.

לפעמים לקוח זמן עד שמורידים את המסכות של ההתחלה ונפתחים- ואפשר לראות מי הבנ"א. 

לפעמים זה סתם דברים שבפעם הראשונה-שניה לא מפריעים ורק אח"כ קולטים שזה מפריע.

לפעמים בהתחלה מגיע "רגש" חזק (או במילים אחרות- משיכה מינית) שמסנוור את החסרונות ולוקח זמן להבין ש-אופס. יש פה משהו חורק. 

היה לי מישהו שהיתה התחלה מטורפת- אחרי 3 פגישות כבר היינו בטוחים שנתחתן. ב"ה שאני בחורה שכלית ולא יכולתי להרשות לעצמי להחליט ככה. אחרי עוד שבוע- פתאום ה"היי" ירד קצת, פתאום קלטתי שיש פה כמה פערים רציניים (שלא יכלנו לברר אותם בשום סוג של ברורים לפני) שיש פה משהו באינטרקציה שלא נכון ולא יעבוד לאורך זמן.

ב"ה שנפרדנו.

כי אולי אם אכן היינו מתחתנים- יכול להיות שהיינו מצליחים ליצור משהו נחמד וטוב, היינו צריכים לעבוד על זה קשה מאד ולוותר המון. אני מתארת לעצמי שכן היינו נשארים נשואים באושר ועושר 

אבל ברור לי מעל ומעבר לכל ספק- שמה שיש לי כרגע, עם בנ"א שנכון ומתאים לי פי 1000- זה גם בית שהוא פי 1000. 

אז אני לא אומרת לחפש את ה"טוב יותר" האידאלי ולותר על "טוב" קיים.

אבל כן- לחשוב קצת יותר, לא לפחד לקחת את הזמן ולבדוק. 

לזכור שבהתחלה תמיד יש מסכות- וזוגיות זה דבר שמתבסס על כנות. וחייב כנות. אז עד שלא מגיעים לכנות הזו- אין לך באמת כלים להחליט.

את אומרת שהאינטרקציה הזאת אי אפשר לברר עליה לפני כן, וצריך קצת לקחת את הזמן בשביל לבדוק אותה

האינטרקציה הזאת גם לדעתך לא תלויה באהבה, היא תלויה בכנות ובפתיחות

כל זמן שאת מבררת עם עצמך - הגיוני שלא תחליטי

בלי לחץ!

אבל 17 פגישות זה הרבה, זה שלב שכבר נפתחים, כבר יש קשר די משמעותי, וכבר בדקנו התאמה גם מהבחינה הזאת

אם היא לא בטוחה - שתמשיך לברר עם עצמה, אף אחד לא רודף אחריה, אבל אין צורך לחיות "חיי זוגיות" בשביל זה, צריך פשוט לברר את הנקודות שאתה מסופק בהם

אהבה אמיתית לא יכולה לצמוח בלי אנטרקציה נכונה.

אתה לא יכול לאהוב באמת, ולבנות זוגיות בריאה עם מישהי שגורמת לך "להתגרד מבפנים" 

או שאתם לא מצליחים לדבר בינכם בפתיחות וכנות

או שאין לכם רצון וצורך פנימי להיות ביחד- שלא קשור דווקא למשיכה מינית.

מעבר לזה- רק על עצמי לספר ידעתי, אני ניגשתי לכל דייט ראשון- כהתחלה של בניית זוגיות. כלומר- מרגע זה אני עושה כל שביכולתי כדי שהקשר הזה יצליח.

ברגע שפגשתי את בעלי- והקשר התקדם. שנינו עבדנו ביחד גם על המקום הזה- של בניה של הקשר. מבחינת רגש וגם מבחינת עבודה עצמית.

זה תהליך אחד ארוך- שהתחיל בדייט הראשון וממשיך לכל החיים בעז"ה. 

היתה בו תקופה של היכרות ראשונית, עלינו שלב לבניה של מאורסים (תקופה מאד בונה בעייני. זה זמן שיש בו רגש שאפשר למנף אותו בקלות לעבודה עצמית אמיתית ולשינוי פנימי)

עלינו שלב לנשואים טריים, ותוך חודש מצאנו את עצמנו פתאום כבר בשלב הבא- בהריון. אני יודעת בודאות שבלי כל הקומות שבנינו בכל ה7 חוד' בין הדייט הראשון לחתונה- היה לנו פי אלף יותר קשה לעבור את השלב הזה. והוא היה הופך משלה קשה פיזית אבל מרומם נפשית- לשלב קשה פיזית ונפשית.

התקופה של אחרי חתונה, גם בלי הריון, זו תקופה לא פשוטה. מעבר חד מאד שכולל בתוכו המון דברים טובים- אבל גם מאתגרים.

מי שמגיע עם זוגיות שהוא כבר התחיל לבנות בתנאים קלים יותר (כי הרי הרבה יותר קל לריב נכון כשמאורסים והכל יפה וורוד) ועם כלים להתמודד עם איסור נגיעה בתנאים קלים יותר (קל יותר להתמודד עם איסור נגיעה כשמקפידים על ייחוד) יהיה לו קל יותר.

את גם עכשיו לא אומרת שזה מצריך בניית אהבה,

את בסך הכל אומרת שאהבה מצריכה אינטרקציה

ולהשך דברייך - אני מזכיר מה שכתבתי כבר

קשה מאד לבנות קשר בריא בין בני זוג ולשמור נגיעה.

אני לא מדבר על חשש לכישלון (אפילו שברור שגם זה קיים, אבל בוא נאמר שאנחנו סומכים עליכם)

אני מדבר על המתח שזה יוצר שזה גורם לאנשים לריב, (ושוב אני מפנה לרמ"א מפורש שאומר לא להיפגש הרבה לפני החתונה כדי לא לריב)

לומר שיותר קל ונכון לבנות לפני החתונה ולא אחרי נשמע עולם הפוך

לא מבין למה היה לך יותר קל לריב לפני החתונה

לי היה יותר קשה, ובמריבות שום דבר לא היה ורוד

אחרי החתונה הלכנו לרב שהוא גם יועץ זוגי- וביקשנו טיפים של "אחרי חתונה" איך להצליח לשמור על הכל בתקופה שאסורים. והוא אמר לנו- שהוא רואה שלרוב הזוגות יותר קשה אחרי החתונה מאשר לפני. 

זוג שלא "התאמן" בתקופה קלה יותר- יהיה לו קשה לקפוץ למים עמוקים.

וגם לגבי המריבות- יותר קל ללמוד להתגמש, לדבר יפה ולמצוא פתרונות כשמאורסים. מצד אחד- יש רגש מסנוור מצד שני- הבנזוג עוד לא "בכיס" ויש יותר זהירות ש"לא יברח" 

ושוב- מתאמנים ובונים כלים.

אני בהחלט מרגישה שהכלים שבנינו ביחד בתקופת האירוסין- עזרו לנו המון המון אחרי החתונה.

[לא ראיתי את כל השרשור]

שבונים אחרי חתונה.

מה השאלה.

לפני כן, זה שני אנשים "זרים", גם הלכתית - שאין שינוי סטאטוס - וגם מציאותית.

בודקים אם יש היתכנות לבנין אמיתי וקשר אמיתי אחרי החתונה.

לשם זה, יש גם קצת "סימולציה" של התחושות, נסוף להיכרות וההתענינות. לראות אם נבנית אינטראקציה והרגשה זה לזה. אבל לא כאילו הבנין הוא אז.

יש שייכות, יש משיכת הלב, יש קישור, התאמה - בווודאות מספקת להחלטה - אז אחרי החתונה יבנו ביחד מתוך זה.

אם הבחור מכיר בחורה אחת ויחידה אחרי 3 פגישות ומתחתן איתה.

ובכל מהלך החיים שלו הוא מכיר רק את הבנות שלו, אמא שלו, ואשתו,

למה שלא יחשוב שהיא הכי הכי מושלמת בשבילו? למה הוא צריך להפגש עם עוד 20 בחורות כדי להחליט את אותה החלטה?

אולי בגלל שכל הזמן נפגשים עם בני המין השני חיים בדמיונות על "אהבה"?

מים קרים על נפש עייפה.

להצחיק? 

ואגב מופים ושאר האנשים כאן ממש ענו לך ספציפית וענינית. חבל שאת באמת לא עונה כמוהם, זה היה יכול להיות דווקא מעניין

אני מתעסקת הרבה בהבניות חברתיות ומגדר והדברים האלה מטריפים אותי. זוהי הבהרה כדי שתדעי שאולי לך נכון לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.
מה הקשר להחזיר לך את הכסף? מה, הוא היחידי שאחראי לקשר שלכם? הוא לא חושב שנכון שגם את תשקיעי למענכם? (אתה יכול לקרוא את השאלות האלה בגוף שני)

נשמע לי מוגזם מאוד)

וזה בטח עדיף מאשר התעקשויות לכיוון השני!

אל תקחו על אחריותכם אמירות כאלה (לקח לי זמן לקלוט שזאת היתה עיצה רצינית ולא צינית)

בדרך החיים בה אני רוצה ומשתדלת לחיות, אין "סתם"-ים, אני משתדלת להקדיש מחשבה לכל דבר, לא לזרום עם מה שרגיל לי או מה שלימדו אותי, תמיד להיות אקטיבית בפעולותיי ובחיי.
לכן, לא מתאים לי מישהו שמתעקש סתם כי זה מה שנראה לו הגיוני; ומישהו שחשב בכובד ראש והמסקנה שלו היא שהוא אחראי על הצד הכלכלי במערכת היחסים הנבנית שלנו - גם בכלל, ועל אחת כמה וכמה כשזה ללא קשר והתחשבות ברצונותיי ובמחשבותיי - הוא ממש לא אדם שאני רוצה לבנות איתו חיים משותפים.

ואמנם סייגת שתיקח אותך בע"מ.. אבל דווקא בגלל זה היה ראוי לא לכתוב את זה כלל. וכי בגלל שאותך אישית יש "משהו שמטריף", וסה"כ הוא מקובל בעולם כדבר נאה - אז היא צריכה לסבול אפילו מ"הד" של המלצה כזו?! 

[ואולי היא משקיעה בצד של  האווירה הנעימה וכד'?  מן הסתם שכן..]

אני לא חושבת שזו שריטה שלי, אני חושבת שזו האמת ומאמינה בזה בכל לבי. לא בהכרח בלסיים קשר על דבר כזה, אבל כשרואים תמונה לא מלאה צריך להניח שהתשובות לא בהכרח יתאימו במדוייק. אבל כן מאמינה בחשיבות ובמשמעות של הדברים הללו. ובמציאות בה אני חיה, ב"ה זה לא מקובל כדבר נאה.
אני מקווה מאד ששניהם משקיעים בצד של האווירה הנעימה, ושלא חורה לה אם גם הוא משתתף בו.

בגלל ה"מחשבה" שלך, גם פירשת לדעתי לא נכון...

זה לא שהוא כבר חושב דווקא ש"האחריות על הצד הכלכלי" היא רק שלו וכו' (אם כי גם זה לא בהכרח פסול תמיד בנישואין..) - הוא בכלל לא בראש הזה - 

אלא כיוון שכך מקובל במקומות רבים שבחור משלם, הוא מרגיש בכך את הנתינה שלו, זה סוג של ביטוי יחס; ובוודאי שאכן יש גוונים שונים בין בחור לבחורה.

לכן, הדיון כאן הוא לא על עצם ה"מוסכמה" הזהו, שלך אינה נראית, אלא על מה ההתנהגות מבטאת במצב הנתון כיום (שלדעתי הוא דווקא נחמד - אבל לא זה הענין כרגע..)

מזה מקובל?

במקומות רבים בעולם גם נהוג שהגבר הוא נוטל עול הפרנסה העיקרי וכאן מדובר בבחור ישיבה ובחורה שלעומתו כן עובדת...

הוא הרי ממילא לא הולך לפי המוסכמה הרגילה.

הסיפור הזה גרם לי למאוס בתרבות ה"גבר צריך לשלם" 

פעם עבדתי עם נוער חילוני בסיכון.

אחת הבנות שם (בת 17, ממשפחת מצוקה) סיפרה לי בבכי שחבר שלה זרק אותה.

הם נפגשו, היו חברים, הוא לקח אותה לסרטים, לקפה למסעדות. היה לו כסף- והוא פינק אותה מאד. 

ואז הוא ניסה לשכנע אותה "לעבור שלב" בחברות שלהם, והיא הבהירה לו (ואני גאה בה מאד על זה) שיש לה גבולות, והיא לא מוכנה. 

ואז הוא זרק אותה, ועוד צעק עליה שתחזיר לו את כל הכסף שהוא השקיע בה..

אז ברור לי לחלוטין שבחור דתי לא חושב בכלל בכיון. ושזה ממקום שונה לחלוטין ואחר לחלוטין.

א-ב-ל

רק שתדעו מאיפה זה בא. 

מאיזו תרבות ואיזו תפיסת עולם הגיע הכלל הזה שבו הבחור משלם על הבחורה.

(זה, והחברה בימי הביניים- ששם לאשה לרוב לא היה כסף משלה או עצמאות כלשהי. הבחור היה בא לקחת אותה- כי היה אסור לה להסתובב לבד ומחזיר אותה עד הבית. אז גם האבא היה מחליט למי היא תינשא)

אני לא רואה סיבה למה שבחורי ישראל יוציאו את כל הכסף (של ההורים שלהם לפעמים..) על דייטים.

כי גם אם כל בחורה זה "רק" 10-15 ש"ח, ועוד 10-15 ש"ח על עצמו- זה כבר 20-30 לדייט לא כולל הוצאות על נסיעות וכו'.

ועוד כשלרוב מדובר בבינישים או סטודנטים.

כמו שכשאני יוצאת עם חברה- אני משלמת על עצמי

ככה גם כשיצאתי עם בנים.

כשהקשר מתקדם- אז כבר אפשר לפעמים שכל פעם אחר משלם- כי זה גם סוג של נתיתנה שיכולה לקדם את הרגש.

(ואז לא רואה סיבה למה שהאשה לא תשלם- היא גם צריכה מקום שבו היא תוכל לתת ולעורר את הרגש)

המנהג הזה ממש לא מגיע משם! 

את יכולה לראות את אותו רעיון ממספיק מקורות ביהדות.

הבעל מקדש את האישה, לא היא אותו.

הבעל מחויב בפרנסה, לא היא.

ואם הם נפרדים, הוא זה שמשלם מזונותיה.

וכו'..

הרעיון שהאיש נותן לאישה, "משפיע" עליה, הוא ממש לא בשביל "לקנותה" שתהיה "כפופה" לו. (כמו שאת רומזת בסיפור..)

הוא במקום הזה כי במערכת יחסים שנמצאת במקום הטבעי, בה כל אחד מונח במקומו הנכון-

האיש הוא זה שרוצה להעניק, לתת מעצמו, ולאישה יש את הרצון לקבל, להיות מושפעת.

זה בגדול הטבע של בני אדם (ולכל כלל יש יוצאים מן הכלל..) וזה רק טבעי שגם בפגישות הגבר יהיה במקום המשפיע.

זה נשמע מאוד לא פמיניסטי, אבל אני חושבת שכדאי שנחזור קצת לטבע שלנו.

במערכת יחסים כל אחד צריך להרגיש גם חסר, נזקק. אם כל אחד ירגיש שהוא בסדר לגמרי- שלם גם בלי השני, למה להם זה בזה?

*ועכשיו אסייג את דברי-

האישה משפיעה לא פחות, זה ידוע.. (בדרכים שונות מן הגבר לרוב.) וגם בפגישות, טוב שהיא תביא מעצמה גם!

אבל נראה לי לא פחות חשוב- שתדע לקבל ולא תרגיש בגלל זה שקונים אותה ח"ו.

ודבר אחרון בהקשר לדברייך..כתבת "כמו שכשאני יוצאת עם חברה- אני משלמת על עצמי ככה גם כשיצאתי עם בנים."

פה טמון ההבדל..יחסי איש אישה ממש לא אותו דבר, ולא אמורים להיות מושווים ליחסי חברות.

ביהדות אין "כללי דייטים" ביהדות כתוב רק שצריך שיראנה.

כ------ל הכללים האלו הגיעו מכללי החיזור- שנוצרו בימי הביניים- שאז התחילה תופעה שבה גם לאשה היה מה להגיד בנושא והיה לה מותר לבחור בעל ולא רק להמסר ע"י אביה לגבר שיבחר, והשתכללו לאט לאט בעת המודרנית- ע"י החברה החילונית המודרנית.

נכון שהאיש מקדש את האשה וכו'- אבל מה זה קשור לדייטים???

דייטים זה הצורה הראשנית של קשר זוגי. 

קשר זוגי זה דבר שכשמו כן הוא- מורכב משניים, זוג. משהו הדדי.

כמו שבחיי זוג כל צד מקבל ונותן 

ככה גם בדייטים- כל צד חייב גם לתת וגם לקבל.

את כותבת שכל צד צריך להרגיש גם חסר ונזקק- ודוקא לכן אין שום צורך להפוך את הגבר לסופר אקטיבי שעושה הכל (מתקשר, מגיע עד אליה, מוביל, משלם, מחליט, מלוה אותה או מחזיר הביתה) ואת האשה לסופר פאסיבית שלא עושה כלום.

שני הצדדים צריכים להשקיע.

המקום שאת מדברת עליו, של השפעת הבעל לאשה- לא קשור בכלל למי משלם על מי. זה מקום נפשי-פנימי של מה הם מרגישים אחד כלפי השני. 

לפעמים הכללים האלו באמת מגיעים ממקומות חיצונים. לדוג'- ישנו כלל שהאיש צריך להגיע (לפחות בפגישות הראשונות) כמה שיותר קרוב לאשה.

כשיצאתי עם בינישים- תמיד התעקשתי שיהיה הפוך. למה? כי הם לומדים תורה! זמן נסיעה=ביטול תורה! (ואל תשוי בין לימוד תו"כ נסיעה באוטובוס לעוד שעה עם החברותא..)

היה לי ברור שכמה שאני רק יכולה לחסוך לו זמן שאיננו דייט- אני עושה. 

אני לא לומדת תורה, וגם אם כן- הביטול תורה שלי פחות נורא משלו.

אז היו פעמים שכן נפגשנו קרוב אלי- אבל זה מה שהנחה אותי.

"כללי הדייטים" האלה מגיעים מהמקום הנפשי של האיש והאישה.

גם התורה מתייחסת למקום הזה ומשם מגיעות ההלכות הנ"ל. (האיש מפרנס, מקדש, משלם מזונותיה..בקיצור הוא המשפיע)

ההלכות האלה מראות לך שהיהדות רואה את זה כנכון- שהאיש משפיע על האישה. 

ובדיוק מהמקום הזה נגזרות "הלכות הדייטים"... (נכון שגם בתרבויות אחרות יש מנהגים דומים. אני לא הולכת לחקור את שורשיהם. הגיוני שגם הגויים מבינים בנפש המינים..)

בוודאי שההשפעה היא הדדית (כמו שסייגתי את דברי קודם).

אני חושבת שבגדול אפשר לראות את ההבדל ב"השפעות" כהשפעה חיצונית ופנימית.

חיצונית-הגבר ישלם,ילווה,יגיע, יסחוב לה ת'תיק..

פנימית- האישה משפיעה עליו בדרכים יותר פנימיות..

בכך שהיא נותנת לו הרגשת ביטחון. הרגשה שטוב לה איתו, שהיא נצרכת לו וסומכת עליו.

בכך שהיא אוהבת ומוכנה לקבל אהבה.

ולא הזכרתי ילדים.. (שזה ה-נתינה.)

כל הנ"ל זה הכללות גסות. בתוך זוגיות בוודאי כל אחד משפיע חיצונית ופנימית...וכך זה גם אמור להיות.

אבל יש נטייה כל אחד לצד שלו בקשר.

ושוב אצטט אותך: "המקום שאת מדברת עליו, של השפעת הבעל לאשה- לא קשור בכלל למי משלם על מי. זה מקום נפשי-פנימי של מה הם מרגישים אחד כלפי השני."

אז אני חושבת שהרגשות הנפשיים-פנימיים אמורים להתבטא כלפי חוץ. ז"א הם מורגשים יותר כאשר הם כך בפועל.

ובפרקטיקה של הדייטים..אני לגמרי לא חושבת שצריך להיות מקובעים לכללים האלה. (כן, אחרי כל מה שכתבתי..)

כי אם יותר מתאים להיפגש קרוב אליו-אז ברור שעושים את זה. ואם בא לה לפנק בעוגה- שתלך על זה לגמרי!

אבל אני בעד הרעיון שמאחורי הכללים, שהוא נכון בעיני.

לדעתי

[אם כי לא קראתי מה שמקודם..]

אין שום הלכה בנושא.

תראי מ"מ אחד (שאינו "מדריך לבינייש המצוי איך לא להבריח נערות חסודות")

מקום הלכתי שיש בו איזכור להלכות הללו.

אנשים שמרנים מטבעם- נוח להם להצמד לכללים בלי לחשוב מה עומד מאחוריהם ואיך הם נוצרו. כללים זה נוח- נותן לך לדעת מה לעשות.

אבל מה לעשות שזה "חוקות הגויים"?

כן. כל כללי החיזור (שאת קוראת להם כללי דייטים ואף "הלכות דייטים") הם מהגויים וכללי החיזור של המעמד הבינוני-גבוה של ימי הביניים והלאה.

הם נוצרו באירופה, ומשם עברו בתרבות גם אלינו.

אז נכון שיש דברים שהשתנו קצת או נפלו בדרך (היום כבר פחות תראי גברים שיפתחו בפנייך את הדלת)

אבל שם זה המקור וצריך לזכור ולדעת את זה כשבאים להגן על החוקים הללו.

ועוד משהו- מה תגידי על זה שבחלק די גדול מהמקרים אצל הדוסים האשה היא המפרנסת בשנים הראשונות? (אם לא יותר מזה) הרי פה מדובר על בעל! לא על סתם מדוייט..

אם העניין הכספי של "לשלם עליה" הוא כ"כ מהותי וכ"כ גורם לתחושת ההשפעה- אז לאן האידאל הזה נעלם?

ויכולה להעיד על עצמי- בשנים שאני למדתי ופתחתי עסק, בעלי למד תורה. רק אחרי החתונה הוא התחיל ללמוד לתואר. כל הזמן אני מפרנסת עיקרית. 

לא השפיע כהוא זה על התחושות של מי מוביל בבית.

כל תקופת הדייטים- או ששילמנו חצי חצי או שאחד מאיתנו שילם על שנינו. די מההתחלה זה היה ברור שזה הדדי. זה לא הפריע לאחשלי לתאר אותו במילים "הוא גורם לקולה להראות בת..."

אם אין את המקום הנפשי-פנימי שהאשה מרגישה ביטחון בגבר- אז לא יעזור שום דבר חיצוני.

ואם יש את המקום הזה- אז לא משנה מי משלם ומי לא.

ואם נצליח לא לגרום לבינישים לבזבז את כל כספם רק כי אתרע מזלם לא להתחתן מהר- דיינו.

כי בעצם- זה לא מצב שבו את יכולה לומר "פסדר, מנהג הגויים ושטויות- אבל מה 'כפת? זה לא פוגע באפחד.." כי זה כן פוגע. ובעצם זה שאנחנו משמרים את הדבר הזה בקנאות, כאילו זה הלכה למשה מסיני- אנחנו ממשיכים לפגוע.

אין לי כח לכתוב הכל שוב..אז בקצרה:

ההלכות שהזכרתי הן שהבעל מקדש וכו'. לא מכירה באמת הלכות לדייטים (זה היה ביטוי ציני, אגב)

והסברתי שמההלכות האלה אפשר להשליך לדייטים.

את חוזרת וטוענת שהכללים האלה הומצאו בתקופת הבניים. יכול להיות..

אני רק רואה שגם רוח ההלכה היא בכיוון הזה. (אולי לא שהאיש פותח לה ת'דלת, אבל הרעיון שהאיש הוא המשפיע)

ואני דווקא (כמו שכתבתי) לא בעד היצמדות לכללים האלה. אבל כן בעד הרעיון שעומד מאחוריהם.

ולגבי זה שהאישה מפרנסת- טוב שהזכרת את הנושא..

אני באמת חושבת שזו מציאות בדיעבד לגמרי. התפקיד הזה לדעתי באמת לא אמור להיות עליה ולצערי היום ככה זה בהרבה מקרים מכורח המציאות.

אבל גם אז..יש שנוהגים כך כי אין להם הרבה ברירה. קשה לפרנס רק ממשכורת אחת, שנים ראשונות הבעל בישיבה/לומד וכו'..

ויש שנוהגים ככה לכתחילה (הגישה החרדית בגדול) וזה באמת חורה לי!

זו האחריות שלו-איך זה נופל עליה?! ולרוב היא גם אחראית לגידול הילדים ואז הקושי רק גדל..

גם פה אני חושבת שנכון להחזיר את המצב לטיבעיותו- שהאיש יפרנס יחד עם לימוד תורה. ואם אישתו נקרעת עם עבודה וילדים והוא בכולל, משהו פה שגוי בעיני.

אני מדברת על "תחומי אחריות" ולא על הפרקטיקה.

בתכלס, הרבה נשים עובדות כי הן רוצות בכך-וזה מעולה. (או שהמציאות מחייבת כמו שאמרתי)

אבל התחושה צריכה להיות ש"עול הפרנסה" לא מונך על גבה.

לא יצא קצר..לא נורא.

תצליחו..

אתם ממש מצויינים.

תודיעו אם/כאשר יש אירוסין...

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.