לפי מה שמתאים לכם,

העיקר זה השמחה בקשר!

האגו שלו צריך את זה יותר ממך.

תסבירי לו למה  את רוצה לשלם ושהוא יסביר לך למה הוא כ"כ מתעקש לשלם עלייך ותחליטו ביחד על פשרה או שצד אחד יקבל את דברי הצד השני.

שאלו יהיו צרותינו!

אולי תתני לו איכשהוא להרגיש שהוא נותן גם מבלי שישקיע בכסף ואז הוא לא יהיה בלחץ לשלם. אולי..

אם נגיד הוא מציע מקום יפהפה לשבת בו- תעריכי את זה מאוד.

כשהוא אומר דברים שמוצאים חן בעינייך- תני לו את התחושה שאת מאוד מעריכה את הגישה שלו..

ובמקביל, תקני *מראש* שתיה/ משו לנשנש לשניכם.

מישהו באמת סופר אחרי פגישה 10? או שזה נכתב בצחוק כדי להראות שזה קשר ארוך? (תכתבי פשוט שאתם בקשר חודשיים)

לגבי שאלתך, אם שילמת כבר ואת גם רוצה בזה, אז נראה לי שזה מוגזם ממנו להתעקש להחזיר לך את הכסף.

במיוחד בשלב כזה בקשר.

אגו גברי גם צריך ריסון.

אני לא מכיר אותו אישית, אז תקחי את דבריי בעירבון מוגבל,

אבל אם זה נובע מהרצון שלו לשליטה, אז זה גם יכול להיות מסוכן!

אני מציע לך להתעקש, ולהראות לו שגם לך יש רצונות ועליו לכבד אותם.

ולבדוק איך הוא מגיב, כשהוא מבין שאת פועלת לפי הרצונות שלך גם כשזה לא מתאים לרצונות שלו.

אם היה מדובר על שלבים ראשוניים בקשר, אז בהחלט היה מקום להאכיל את האגו שלו.

אין לכם שום קונפליקטים אחרים להתעסק בהם?

מי משלם על מי? בפגישה 17? (מי סופר? )

אז תשאלו את עצמכם למה זה כ"כ מפריע לכל אחד מכם.

למה זה מפריע לו, למה זה מפריע לה, מה באמת עומד מאחורי העקשנות בסוגיה הספציפית הזאת.

כי כנראה, אם זה פוגש אתכם בכזאת עוצמה בשלב כזה, כנראה שזה רק סימפטום וסמל לצרכים עמוקים יותר שלכם.

(השלב הבא: לראות איך הדברים באים לידי ביטוי לאורך הקשר, ולא רק בסוגיית התשלום)

שתהיו בריאים

זה לא כזה "עמוק", לדעתי (ואם זה מראה על משהו "עמוק" יותר - זה על הרצון להתחשב ולהיטיב).

יש בחורים שככה זה  - מה פתאום שהבחורה תשלם בשבילם. בחור טוב.

וגם הבחורה - נו, כבר שילמתי.. גם רוצה לעשות טוב.

מסקנה - שני חבר'ה טובים. ממש מתאימים. לפחות לפי הפרק הזה...

אמרתי, שאם "מי משלם על מי" מגיע לידי בירור, ברמה של להתייעץ בפורום, ולדון בזה באופן כל כך משמעותי, ועוד בשלב כזה של קשר,

כנראה שעומד מאחורי זה משהו.

שזה לא רק התשלום על כוס קפה, אלא יש פה צורך עמוק יותר שבא לידי ביטוי.

ושווה להעמיק בו, כדי להכיר את עצמכם יותר.

יכול להיות שזה טוב לב אינסופי שקיים בשני הצדדים. לא יודעת. אבל מה שבטוח, שזאת לא סוגיה טכנית שהפתרון שלה לשלם בתורות או לוותר לו כי הוא גבר...

זה נושא די שולי שחבל מדיי לדוש בו. רק מה שחשוב הוא שיש יכולת לשוחח ושכל אחד מבין את הצד השני ומוכן לבוא לקראת.

אולי תעשו הגרלה או משהו..

17 פגישות בחודש???

את בטוחה שהוא באמת לומד בישיבה?

להיפגש בממוצע פעמיים בשלושה ימים???

ואת גם רוצה להגיד שהוא הוציא עלייך בפגישות 600-700 ש"ח כבר בחודש הראשון להיכרות ביניכם???

עם כאלה הוצאות הוא חייב שהיא גם תשלם, כי הוא מכניס את ההורים שלו לחובות.

אבל שאר הדברים שפינגו0 כתב, בהחלט לא כ"כ קשורים.

ומי שנפגש בקיץ בבית-קפה יותר מפעם פעמיים, כנראה שזו התרבות שבה הוא חי.

לגבי שאר הדברים אני לא מתערב אבל זה נראה מוגזם מאד!

אז כדאי שהם יהיו ערים לזה.

לי זה נראה סופר מוזר ולכן כתבתי את זה, והם כבר יחליטו מה הם עושים עם זה.

ולא צריך לאכול בבית-קפה כדי לשלם סכומים כאלה

אם הם גם אוכלים אז הם משלמים הרבה יותר

הזמנת 2 כוסות שתייה עולה כ40 ש"ח כפול 17 פעמים, סה"כ 680 ש"ח.

זה שהוא לא לומד זה לא רק בגללו זה גם בגללה (שהיא כנראה לא מאפשרת לו בפועל ללמוד).

התוכחה בעניין מופנית לשניהם!

או קנו בקבוק ב-7 ש"ח וכוסות חד פעמיות ב-3 ש"ח?

או משהו אחר -

נסעו באוטובוסים מהדרום לראש הנקרא בערך 200 ש"ח לנסיעה * 2 סה"כ 400 ש"ח לפגישה.

* 17 פעמים = 6800 ש"ח.

קיצר, נראה לי טפשי לחפור להם בכיס ולחפש קבלות...

ומשפט אחרון אולי קיצוני -

לא משנה למי יש יותר כסף ולמי פחות.

מקובל (אצלי לפחות) שהבחור משלם את כל ההוצאות.

במחילה,

במה זה עניין שלך..

ומה שייך "כדאי שיהיו ערים לזה".. ו"כנראה שזו התרבות בה הוא חי"..  יש לא מעט שנפגשים במקומות כאלה, כי נוח להם לשבת ולא להסתובב וקונים משקה קל.

אנשים בוגרים - יודעים מה הם עושים.

היא שאלה על פרט מסוים. זה הכל.

מחפשים במשרד מבקר המדינה אנשים עם "חוש" כזה..

אבל לנידון דנן - זה ממש לא שייך.

לא ה"הקשר", ה"כניסה לפרטיות" - וגם לא המסקנות..

תמשיכו, ואל תתייחסו למשגיחים דכאן.

כעת ראיתי..

[ואם היא ממש מתעקשת ולא כ"כ איכפת לך - אז לא נורא שהיא כבר שילמה...]

בעיקר, והוא הקשר בינכם מי ישלם, לא צריך לעשות

מזה עניין אחרי החתונה, תראו באמת מה זה לשלם...

אז שווה לו להשקיע....

[בכל זאת הוא יהיה בישיבה ואת תפרנסי...]

שהוא יכול גם להביא לך את הכרטיס אשראי שלו אם הוא רוצה אבל בינתיים את יכולה לשלם על עצמך

זה הכסף שהיא עבדה בשבילו,

הוא הרי בישיבה...

מה הסיבה לבחור להתעקש לשלם?

נראה לי סביר שזה משום שהוא מרגיש לא בנוח ויש אצלו ידיעה כזו בראש שתמיד הבנים משלמים. אני חושב שאת צודקת ברגשותייך, אבל הוא, כמו רבים אחרים, מרגיש שזה "לשבור את הכללים" ושזה לא נימוסי שהבחורה תשלם.

לכן, לדעתי תפתחו את זה, תאמרי לו שמבחינתך את לא מרגישה כפופה לכל מיני חוקים חיצוניים של מאן דהו, ושאת רוצה להרגיש חופשי ופתוח ומבחינתך את מרגישה טוב שתשלמי גם את לפעמים, וכן על זו הדרך.. אם תגלי סיבה אחרת שמונעת זאת ממנו, אז תפעלי בהתאם. המפתח לפיתרון(אפילו בדברים שוליים כגון זה) תמיד זה הקשבה הדדית ונסיון להבין אחד את השני ואת המקום האחד של השני.

בהצלחה רבה!

כל הכבוד על הג'נטלמניות..

ואח"כ להגיד, זה ממש לא נעים לי. מה איכפת לך? פעם אחת.. אתה כבר שילמת הרבה.

ואם יתעקש - אז לומר: רק בשביל שתהיה לך הרגשה טובה..

אל תתעקשי מעבר לכך.

נראה לי שזה מראה עליו דווקא משהו יפה.

[17 פגישות - אז יש סבירות שתתחתנו.. תחזירי לו אחרי החתונה]

לגבי הסוגריים, לא קצת הרבה נסחפת?

זה רק 17 פגישות, קצת הסקת מסקנות...

אולי אעשה סקר בנשואים טריים

אבל זה היסחפות, והגזמה, בטח לא לתת לזה לגיטימציה כמבוגר האחראי כביכול כאן.

לאן הגענו?

ממש "מכירים" ב17 פגישות,

לוקח יותר זמן להיכר לפחות באופן מינימלי באמת....

זה מה שאת עושה, וחבל

כיוון אולי לקשר,

עדיין לא לחתונה...

אם נפגשו 17 פגישות - כנראה שיש להם כיוון שיתחתנו (הם נפגשים לצורך בירור האפשרות הזאת).

זה לא מכריח שזה מה שיקרה.

הלוואי שאם הם באמת מתאימים - יקרה בקרוב (בזמנו..) ובשמחה..

בייחוד בגלל שכביכול אתה מבוגר אחראי כאן,

אפשר להיפגש עם הרבה אנשים 17 ואפילו 50 פגישות וגם 100, גם לצורך דייטים,

אבל כדי להכיר מספיק, ולדעת שיש אהבה אמיתית וגם יכולת להסתדר ביחד צריך יותר מזה....

זה אולי מראה על אפשרות לפיתוח קשר עתידי..לא חתונה....

בוודאי בשביל דברים כאלה.

לא נורא - את יכולה לחשוב אחרת (ואף אחד לא מינה אותי ל"מבוגר אחראי"...).

ואם לא הובן - בוודאי שאני חושב שמתוך פגישות ודיבור והתבוננות בענין וכו', מגיעים למסקנה.. אכן.  כמה? משתנה מאחד לאחד. 

[ןמי יודע - אולי כשתתחתני בעז"ה בקרוב, תראי שזה דווקא ילך לך יותר מהר..]

אנחנו התארסנו אחרי 3 פגישות...

וגם אחרי 100 פגישות לא הכרתי את אשתי הנוכחית

אנשים משתנים מאד בחיים, וחתונה ולידה משנות מאד את האדם

כך שקשה מאד לדעת על יכולת להסתדר יחד מפגישות

מה שאפשר לדעת - אתה יודע די בהתחלה

ו"אהבה אמיתית" זה מושג מונפץ שהמציאו היום בתרבות המערבית בשביל לדפוק את הבנות

הרי גברים (גויים) לא בוער להם כלום, אפשר להיות בקשר עם אשה שנה שנתיים ושלוש, ולא להיות בטוח שיש "אהבה אמיתית", ובינתיים השנים עוברות, ואין לאשה הרגשת קביעות, והשעון הביולוגי שלה מתקתק...

אתה אוהב אותה? מצוין! מה החפירות האלה מה גדר האהבה, ואם זה אהבה עם פרפרים או ורדים, בצבע סגול או ורוד, עם ריחוף של 2 ס"מ או 3 ושאר חקירות?

זה שעבד לך[לפי עדותך]- לא אומר שזה נכון ואחראי.

לא אומר שזה כך באמת

כל חברי עשו כך (אולי נפגשו עוד 2 פגישות) זה הרי מקובל אצלינו

אן לנו בעצם שום דרך לבדוק איזה שיטה יותר יעילה, הרי אף אחד לא נכנס לציבור לעשות מחקרים רציניים

(אין שום דרך לעשות מחקר כזה על החרדים, יגלגלו אותך מכל המדרגות, מלבד מה שאהבה והרמוניה זה תמיד משהו יחסי)

אפשר רק לשער

וכאן אני מדבר מנסיון, ומשתדל לפחות לדבר בהיגיון

מה ענית לי? - זה חוסר אחריות!

מי אמר? מאיפה החלטת את זה? מה ההגיון בזה?

לא צריך להסביר? אם אמרת - אז זה בטוח כך?

תולדות אהרון שבאמת היה קשה לעשות.

אבל כן, השיטה החרדית באמת חסרת אחריות,

והאמת שחלקם כביכול "אוהבים" תלוך 3 פגישות כי זאת האינטראקציה הראשונה עם בן המין השני.... לא כי באמת.

אולי כך זה יהפוך להיות נכון...

זה ממש מוזר איך שאת חושבת שאם תאמרי את זה שוב ושוב בלי לומר שום טענה זה יהיה יותר נכון

הגיוניים ומחכמים.....

[זהו שלא....]

ולא יפה מה שעשינו לפותחת השרשור,

אם תרצה המשיך בזה תפתח חדש.

בכל מקרה אתה דיי לא קורא מה שאני כותבת, ואז חוזר על עצמך.

כי ממש לא חזרתי כאן על משהו.

כתבתי משהו הגיוני על כך שבחור שהוא בגיל עם הורמונים וכו' כשנפגש לראשונה עם בת המין השני- אז זה יכול להטעות אותו ולחשוב שזאת אהבה.......

אתה לא הבאת שומדבר שלא אמרת.....

[כאמור זה לא קשור לשרשור אז תפתח חדש מצדי]

מסוג מסוים

ואז את מפחדת שההורמונים יטעו אותו והוא לא יבין שזאת לא ה"אהבה האמיתית" שאליה התכוין המשורר

אבל על זה גופא אנחנו מתווכחים - מי אמר שצריך את כל זה?

מי אמר שיש בזה תועלת

מהניסיון שלי וממה שאני רואה סביבי, ה"אהבה אמיתית" הזאת עם הקולות והברקים נמסה מהר מאד (אולי אחרי חודש מהחותונה, אולי אפילו כמה חודשים, אבל נדיר שיחזיק מעבר לזה)

ואח"כ הזוג חי עם אהבה של איש ואשה נשואים של שותפות ושל חברות

צריך את דוקא אהבה מסוג מסוים בשביל החודשים הראשונים? מי אמר? למה לא יספיק "אהבת ההורמונים" שלך?

אני לא מאמינה בה,

אני אומרת שצריך יותר מבחור ובחורה שנפגשים לראשונה עם בין המין השני וההורמונים מבלבלים.

אגב מחקרים איכותניים על מגזר חרדי ושידוכים- נאמרים שם משפטים מצד הבנים והבנות החרדים על כך שבעצם לא צריך יותר מדי, הרי היא בת, הוא בן וזה מספיק, ומה זה משנה.

ולכאן, מה זה משנה, בחור נפגש עם בת, זאת אחת הבנות הראשונות שהוא פוגש, ההורים עושים את כל הבירור...

מה הוא מבין בבנות, מה זה משנה אם היא אחת או אחרת,

הוא לא יודע בעצם יותר מדי, לא פגש את בנות המין השני.

זה נראה לו אהבה, אבל זה בלבול.

באותה מידה זאת יכלה להיות בחורה אחרת שהוא "אוהב" ומתחתן איתה...

אבל איתה הוא נפגש, מעט מאוד, ולראשונה... או בין הראשונות שבכלל היה לו אינטראקציה איתה...

ואח"כ? נכון, הוא נשאר עם מה שהוא מכיר.... זה גם לא מקובל לא להישאר ביחד בחברה החרדית...

תיארת סיפור (קצת מעוות לדעתי)

והחלטת שהוא רע כי "את לא מאמינה" באהבת הורמונים

מאיפה האמונות האלה? כי בסרטים זה לא עובד כך?

אני לא אמרתי שמספיק אהבה עיוורת כזאת, אהבה היא דבר חשוב, אבל ממש לא העיקר, צריך להסתדר איתה, צריך שיהיו עם אותם שאיפות, צריך שיהיו באותו ראש

אבל כל זה (עם בירורים רציניים) לא לוקח יותר מכמה פגישות

אז את ההמשך את עושה בשביל שלא יהיה רק "אהבת הורמונים", אלא אהבה מיוחדת שאת משום מה מאמינה שקיימת בכלל, ועד שלא תמצאי אותה תפסלי בחור אחרי בחור, 

והחלטת שכולם אצלינו נשארים נשואים בגלל שלא מקובל להתגרש

נראה לי שאת לא כל כך מכירה חרדים, כי החרדים שמדברים כך הם החרדים שהתקשורת מציגה, לא החרדים הנורמלים...

אין לך מושג עלי, [כמו שלא נכנסתי לשל מלבד שכתבתי שאם הלך לך אתה שופט לכולם..]

אבל אם כבר נכנסת- אני לא אגרר בגלל הורמונים לחתונה.

ב.איך הכנסת אהבה מיוחדת? יש אהבה, ויש אשליה ובלבול בין אהבה לבין הורמונים, התרגשות מהבחורה הראשונה שאיתה באינטראקציה.

לשלוח לך את המחקר? שקשה מאוד היה לעשות כי נדרש היה לקנות את אמונם של החרדים שיידברו,...

חבל שאתה מחרב לפותחת את השרשור....

התכוונתי לפי הגישה שלך

את חושבת שבחורים כאלה טפשים?

בילבול?

חשבתי שאת מדברת על אהבה לא אמיתית. עכשיו את רק אומרת שהדם עלה לו לראש ובגלל זה הוא יתחתן איתה!

נראה לך שהוא משוגע?

אבל זה ברור, זה חלק מהגישה הכללית של המדענים לשומרי מצוות שהם פרימיטיבים אנלפבתים שלא חושבים יותר רחוק מקצה האף שלהם, ומאמינים בניסים בזמן שהמדע התקדם

אז הם גם חושבים שאנחנו סוג של ילידים שבוחנים את אורחות חייהם, ו"קשה מאד להשיג שיתוף פעולה", ואז משיגים כמה ממורמרים, ויש לך יופי של מחקר מגמתי ומעוות, 

ואז באוניבסיטה ילמדו לכולם שהדתיים מתחתנים כמו עוורים, ומי שמתווכח הוא בכלל חשוך ועוצם את העיניים, הרי יש מחקרים!!!

בלשון שהיא כאילו עלי, לזה כיוונתי ומקווה שהבנת.

וכן, בחור שפוגש בחורה שזאת הבודדה או בין הבודדות שידבר/ דיבר איתה במהלך חייו, מה זה משנה אם היא אחת או אחרת.

בשורה התחתונה היא בת, בשבילה הוא בן וזה מספיק בהחלט.

המחקר הוא איכותני[אני יוצאת מנקודת הנחה שאתה יודע מה זה כמוהן] וכידוע במחקר כזה מובאים ציטוטים, אתה יכול לדלג על מסקנות החוקרת ולקרוא את הציטוטים.

כשהציטוטים מפי המשודכים בעצמם אומרים שאין הרבה על מה לפסול, וזה לא שהם מכירים משהו אחר.

על מה פוסלים ב3 פגישות? היא בת, הוא בן והם נראים סביר- אז סבבה.

ובעיני זה ממש לא סבבה.

ואתה רוצה להגיד לי שבציבור החרדי זה דבר מקובל להתרגש ואן הסתכלות רעה למי שבוחר בכך? חידשת...

קשר לא יכול להתנהל ב3 פגישות.

[ואני חושבת שיש מקום לפחות שנה ואפילו כמה שנים עד להחלטה, כי אפילו אנשים שמכירים שנים- לא תמיד מכירים, צריך יותר לוודאי מ3 פגישות לפני שתחתום את חייך עם אחד]

בהתחלה דיברת על אהבה

עכשיו את מדברת על סיבות לפסול

זה נשמע שאת מדברת על חסידויות שבהם לא נפגשים 3-5 פגישות, אלא נפגשים פגישה אחת של חצי שעה

שבהם באמת הבחור והבחורה סומכים לגמרי על ההורים שלהם, ולא מחפשים בכלל לבדוק אותו ולא להרגיש שום דבר

הפגישה היא רק כדי שאם יש משהו קיצוני שיפריע -זה יעלה. לא יותר

לא מתיימר לדעת איך זה עובד אצלם, אני לא חסיד כזה, אני רק מניח שזה עובד טוב שם, וכך היו נפגשים באירופה לפני לא הרבה זמן והכל היה טוב מאד

אבל זה לא קשור בכלל למה שאני מדבר. בציבור שלנו בחור שניגש לשידוך כבר יודע מה הוא רוצה, יודע איזה תכונות חשובות לו, ובודק אותם

ב3-5 פגישות אם רציניים ובררת קודם כמו צריך - אפשר לברר ברצינות 

לברר לעומק ולחפור לבחורה בנשמה? גם כמה שנים לא יעזרו, וגם אין טעם - כל אדם משתנה עם הזמן, כך שלא תוכלי לעולם לדעת מה יהיה

מה שהכי מוזר לי כאן זה שהרי אין לך ניסיון, מאיפה החלטת איך בוחרים חתן? למדת את זה באיזה מקום? (חוץ מבסרטים, ששם יש כמובן הדרכה מפורטת, אבל הם לא מורי דרך אמינים במיוחד)

אנשים שמתעסקים עם יעוץ זוגי עם שני האפשרויות אמרו לך משהו כזה?

והעיקר - זה שייך עם שמירת נגיעה?

אולי הממליצים לזה הם גויים בכלל (או חילונים) שלא מכירים בכלל מציאות של שמירת נגיעה, ולא יודעים שמצב כזה הוא לא מצב בריא בקשר (כמבואר ברמ"א שזוג לא נשוי מומלץ לא לא להיפגש הרבה כדי שלא יריבו)

הרי מה שאני אומר כתוב למשל באגרות משה - שאין איסור בבדיקה מעמיקה כזאת, אבל אין בה טעם.

מי החולק?

ולא אמרתי שמקובל להתגרש או שזה קל חברתית, אמרתי שרוב האנשים לא נשארים נשואים בגלל זה. יש לאנשים זוגיות טובה, והם לא חולמים להתגרש. יש כמובן כאלה שהיו רוצים להתגרש ולא עושים את זה בגלל סיבות טכניות (שהסטיגמה היא לא העיקרית בהם, יש ילדים, יש מזונות, יש שאלה אם תמצא משהו יותר טוב, וכו') אבל הם מיעוט

אבל מאיפה לך מה מידת הניסיון שלי, ובכלל מה קשור ניסיון אישי למה שכתבתי.

אני לא כתבתי על איך בוחרים חתן, אלא על בן זוג לחיים,

זה מעבר ללבחור חתן כי הוא נראה טוב ויכול לפרנס ויהיה אבא טוב.

זה אדם שתחיה איתו באהבה

ולא, זה מאוד לא פשוט בעיני ולכן אני לא חושבת ש3-5 פגישות זה מספיק, בכלל לא..בטח לא להחלטה הרת גורל....

ואת לא גרושה, כך שלא חווית על בשרך מה זה לחיות עם בעל

וברור שקשור ניסיון אישי - את לא יודעת איך מתגבש הרגשות של זוג לאחר כמה חודשים אחרי החתונה

וגם בחורה חרדיה לא רוצה רק פונקציה טכנית של פרנסה (\לימוד) יהיה אבא טוב וכו'

והיא רוצה לחיות אתו בשלום ובשותפות, באחוה ובאהבה

זה לא פשוט. נכון, אבל לא הפגישות יעזרו לזה. צריך לברר טוב עליו

הפגישות הם לא המקום לבירורים כל כך, כי ההורמונים פועלים

אבל גם אם החלטת שאת מבררת כך - זה לא לוקח 17 פגישות

מגיע שלב שאת כבר לא מבררת, אלא רק מחכה לרגשות שיש בסרטים, לא יותר

גם בחורה חרדיה (ברוב המקרים) לא תסכים להתחתן עם מישהו שהיא לא מרגישה אהבה אליו, 

כי כשאין אהבה התחלתית אין את הסטרטר שיתחיל חיים של אהבה, אבל זה בכלל לא ערובה להמשך, 

האם נאהב גם עוד שנתיים? תלוי במידות שלו, בגישה של שנינו לחיים, ובעוד דברים טכניים שצריך לברר,

ולא יעזור לזה אלף פגישות

או התאהבות?

אתה יורה לעצמך עם הטיעונים האלה.

הרי אהבה לטעמך זה לא מה שרואים בסרטים וזה לא התאהבות, אבל זה כן מה שאולי אפשר להרגיש ב3-5 פגישות.

ובין מה שבחורה חרדיה רוצה בתיאוריה, לבין מה שניתן להשיג בפגישות המעטות האלה בפועל- זה הבדל גדול....

[ואגב, אולי אני יכולה להיות גרושה? לא זוכרת שזה משהו שדנתי עליו בפורום....אז דיי להסיק מסקנות]

אהבה זה רגש של קירבה שמרגישים שני בני אדם

האם אפשר להרגיש את זה ב3 פגישות? כן! (אני עד)

תקראי לזה התאהבות, אהבה, אנערף

זה מספיק בשביל להתחיל חיים של זוגיות, ואח"כ לבנות חיים של שיתוף של חבירות ושל אימון, שיהיה קשר אמיתי ויציב ביניהם

(אולי את בכלל סינית שלומדת עברית לתואר שני? ואולי את ערביה? יש לך עוד ספקלוציות)

ובשביל חתונה צריך אהבה.

ואין את זה ב3-5 פגישות.

אתה זה עם הספקולציות, כל עוד אתה מניח הנחות על מצבי האישי בלי שאמרתי משהו עליו- זה השערת השערות.

אז אני לא סינית ולא ערביה.

אבל לא אמרתי כלום על מצבי האישי בפורום, ככה שגרושה זאת אחת האופציות....

של חיבה עזה כלפי אדם מסוים,  כאשר כל אחד מהם ישות בפני עצמה וביחד בונים משהו ביחד.

אהבה היא נבנית, לעומת משיכה ותשוקה שמופיעים בבת אחת, אך יכולים להיגמר מהר.

שה"אהבה הבנויה" הזאת היא לא משהו שיש ענין לבנות לפני החתונה

כי היא תלויה בדברים טכניים - אתם מתאימים? יש לך מטרות משותפות? שיח משותף?

כי אם כן - אם יש לכם עכשיו רשות אחד לשני, אם תשקיעו- ימשיך להיות לכם אהבה. 

אם לא תשקיעו - לא יעזור לבנות עכשיו, האהבה תיעלם לכם

ולבנות לפני החתונה זה בנין בעייתי, כי הרי אתם שומרים נגיעה וזה עצמו גורם למתח ביניכם, וזה עצמו יכול לגרום לכם לריב

אז את מגדילה את הסיכויים שזה יתפוצץ, מאחרת את החתונה שלך, ואז את רואה רווקים ורווקות שלא מוצאים את ה"אהבה הבנויה" שלהם, ומתחתנים בגיל 40

ובשביל זה בדיוק צריך ניסיון. כי את פשוט לא יודעת מה קורה עם ההרגשה הבנויה הזאת

איך את בעצם מתיימרת לדעת איך זה עובד?

האמת, גם אדם נשוי לא כל כך יכול לבנות על הניסיון שלו, כי יש לו ניסיון שלו בלבד, צריך לשאול אנשים זקנים שהכירו הרבה אנשים , ויודעים גם מה קורה בתוך הבית ולא רק מה שמציגים.

אז בשביל זה הולכים להתייעץ עם אנשים כאלה. אז הבאתי כאן את דברי האגרות משה, שיש לו קצת יותר ניסיון משנינו

מפחדים להיות רווקים בגיל 40, אז מתחתנים עם הראשון שפוגשים אחרי פגישות ספורות...

וכן, ההפחדה הזאת הולכת לכם יופי.

ודיי כבר, אין לך מושג מה הניסיון שלי- זה גם לא נאמר לך באישי ובטח לא כתוב בכ"א שלי, אני יכולה להיות גרושה בפעם השלישית או נשואה בפעם הרביעית[וגם אם אמרתי משהו זה היה על מצב נתון בזמן מסוים, הרבה זמן עבר ודברים משתנים...]...

אבל כמו שאני לא מתייחסת לניסיון שלך בלבד- תפסיק להעיר הערות אישיות.

שהזמן שאנשים מכירים לפני החתונה זה לא מה שמשפיע על ה״הצלחה״ של חיי הנישואין שלהם. אם מסתכלים על גירושין- זה לא גורם שמשפיע. יש אנשים שהכירו שנים לפני שהתחתנו ואחר כך התגרשו. ההצלחה של חיי הנישואין והאהבה מושפעים מדברים אחרים, וזמן ההיכרות לפני הנישואין משתנה לפי כל זוג

בין 3 פגישות ל3 חוד' או בין 3 חוד' ל3 שנים?

ועוד משהו- איכות של זוגיות לא נמדדת לפי אחוזי גירושין. כי גירושין זה הקצה.

עד היום לא פגשתי מחקר שניסה למדוד איכות של זוגיות- ולאורך שנים.

הדבר הכי איום בעיני זה לא גירושין- אלא זוגיות פושרת. כזו שלא מצדיקה גירושין, כן נסבלת, אבל אין בה אהבה גדולה, אושר ושמחה. 

וברור לי שבשביל זוגיות טובה- לא מספיק רק היכרות מוקדמת ואהבה בהתחלה אלא בעיקר עבודה.

אבל גם ברור לי שיש זוגות שגם המון עבודה שבעולם לא תעזור להם (או שאחד מהם לא מוכן לעבוד..)

שאפשר ומומלץ לבנות את האהבה גם לפני החתונה.

היתי מחלקת את האהבה ל3 גורמים-

משיכה מינית- דבר שקל לבדוק יחסית. מספיקה פגישה אחת.

התאמה שכלית- אפשר לבדוק חלק באופן טכני לפני הפגישות, אבל את הרוב אפשר לבדוק רק פא"פ

אינטרקציה וחיבור נפשי- משהו שאפשר לבדוק רק בפגישות כנות פא"פ.

יש אנשים מקסימים ונהדרים- אבל באינטרקציה שלי איתם, הם מצליחים להוציא ממני את הצדדים הפחות נחמדים שלי. ולא תמיד שמים לב לזה בהתחלה. 

יש לי חברה מאד טובה. אני אוהבת אותה וכיף לי איתה- אבל אסור לנו לבלות יותר מדי כי אז היא מתחילה לעצבן אותי. (דברים קטנים באופי שלה שמוציאים אותי מדעתי.) עד שלא עשינו שבת ביחד- לא "עלינו" על זה. 

אז ב"ה שהיא בת ולא בן ומותר לי להיות חברה שלה בלי להתחתן איתה

יצאתי עם לא מעט בנים- שהיה לי איתם התאמה שכלית מאד טובה- אבל אינטרקציה קצת פחות. או שבהתחלה היתה אינטרקציה מעולה- ואח"כ התברר שההתאמה קצת פחות או שיש דברים שכן פוגעים לנו באינטרקציה.

לפעמים לקוח זמן עד שמורידים את המסכות של ההתחלה ונפתחים- ואפשר לראות מי הבנ"א. 

לפעמים זה סתם דברים שבפעם הראשונה-שניה לא מפריעים ורק אח"כ קולטים שזה מפריע.

לפעמים בהתחלה מגיע "רגש" חזק (או במילים אחרות- משיכה מינית) שמסנוור את החסרונות ולוקח זמן להבין ש-אופס. יש פה משהו חורק. 

היה לי מישהו שהיתה התחלה מטורפת- אחרי 3 פגישות כבר היינו בטוחים שנתחתן. ב"ה שאני בחורה שכלית ולא יכולתי להרשות לעצמי להחליט ככה. אחרי עוד שבוע- פתאום ה"היי" ירד קצת, פתאום קלטתי שיש פה כמה פערים רציניים (שלא יכלנו לברר אותם בשום סוג של ברורים לפני) שיש פה משהו באינטרקציה שלא נכון ולא יעבוד לאורך זמן.

ב"ה שנפרדנו.

כי אולי אם אכן היינו מתחתנים- יכול להיות שהיינו מצליחים ליצור משהו נחמד וטוב, היינו צריכים לעבוד על זה קשה מאד ולוותר המון. אני מתארת לעצמי שכן היינו נשארים נשואים באושר ועושר 

אבל ברור לי מעל ומעבר לכל ספק- שמה שיש לי כרגע, עם בנ"א שנכון ומתאים לי פי 1000- זה גם בית שהוא פי 1000. 

אז אני לא אומרת לחפש את ה"טוב יותר" האידאלי ולותר על "טוב" קיים.

אבל כן- לחשוב קצת יותר, לא לפחד לקחת את הזמן ולבדוק. 

לזכור שבהתחלה תמיד יש מסכות- וזוגיות זה דבר שמתבסס על כנות. וחייב כנות. אז עד שלא מגיעים לכנות הזו- אין לך באמת כלים להחליט.

את אומרת שהאינטרקציה הזאת אי אפשר לברר עליה לפני כן, וצריך קצת לקחת את הזמן בשביל לבדוק אותה

האינטרקציה הזאת גם לדעתך לא תלויה באהבה, היא תלויה בכנות ובפתיחות

כל זמן שאת מבררת עם עצמך - הגיוני שלא תחליטי

בלי לחץ!

אבל 17 פגישות זה הרבה, זה שלב שכבר נפתחים, כבר יש קשר די משמעותי, וכבר בדקנו התאמה גם מהבחינה הזאת

אם היא לא בטוחה - שתמשיך לברר עם עצמה, אף אחד לא רודף אחריה, אבל אין צורך לחיות "חיי זוגיות" בשביל זה, צריך פשוט לברר את הנקודות שאתה מסופק בהם

אהבה אמיתית לא יכולה לצמוח בלי אנטרקציה נכונה.

אתה לא יכול לאהוב באמת, ולבנות זוגיות בריאה עם מישהי שגורמת לך "להתגרד מבפנים" 

או שאתם לא מצליחים לדבר בינכם בפתיחות וכנות

או שאין לכם רצון וצורך פנימי להיות ביחד- שלא קשור דווקא למשיכה מינית.

מעבר לזה- רק על עצמי לספר ידעתי, אני ניגשתי לכל דייט ראשון- כהתחלה של בניית זוגיות. כלומר- מרגע זה אני עושה כל שביכולתי כדי שהקשר הזה יצליח.

ברגע שפגשתי את בעלי- והקשר התקדם. שנינו עבדנו ביחד גם על המקום הזה- של בניה של הקשר. מבחינת רגש וגם מבחינת עבודה עצמית.

זה תהליך אחד ארוך- שהתחיל בדייט הראשון וממשיך לכל החיים בעז"ה. 

היתה בו תקופה של היכרות ראשונית, עלינו שלב לבניה של מאורסים (תקופה מאד בונה בעייני. זה זמן שיש בו רגש שאפשר למנף אותו בקלות לעבודה עצמית אמיתית ולשינוי פנימי)

עלינו שלב לנשואים טריים, ותוך חודש מצאנו את עצמנו פתאום כבר בשלב הבא- בהריון. אני יודעת בודאות שבלי כל הקומות שבנינו בכל ה7 חוד' בין הדייט הראשון לחתונה- היה לנו פי אלף יותר קשה לעבור את השלב הזה. והוא היה הופך משלה קשה פיזית אבל מרומם נפשית- לשלב קשה פיזית ונפשית.

התקופה של אחרי חתונה, גם בלי הריון, זו תקופה לא פשוטה. מעבר חד מאד שכולל בתוכו המון דברים טובים- אבל גם מאתגרים.

מי שמגיע עם זוגיות שהוא כבר התחיל לבנות בתנאים קלים יותר (כי הרי הרבה יותר קל לריב נכון כשמאורסים והכל יפה וורוד) ועם כלים להתמודד עם איסור נגיעה בתנאים קלים יותר (קל יותר להתמודד עם איסור נגיעה כשמקפידים על ייחוד) יהיה לו קל יותר.

את גם עכשיו לא אומרת שזה מצריך בניית אהבה,

את בסך הכל אומרת שאהבה מצריכה אינטרקציה

ולהשך דברייך - אני מזכיר מה שכתבתי כבר

קשה מאד לבנות קשר בריא בין בני זוג ולשמור נגיעה.

אני לא מדבר על חשש לכישלון (אפילו שברור שגם זה קיים, אבל בוא נאמר שאנחנו סומכים עליכם)

אני מדבר על המתח שזה יוצר שזה גורם לאנשים לריב, (ושוב אני מפנה לרמ"א מפורש שאומר לא להיפגש הרבה לפני החתונה כדי לא לריב)

לומר שיותר קל ונכון לבנות לפני החתונה ולא אחרי נשמע עולם הפוך

לא מבין למה היה לך יותר קל לריב לפני החתונה

לי היה יותר קשה, ובמריבות שום דבר לא היה ורוד

אחרי החתונה הלכנו לרב שהוא גם יועץ זוגי- וביקשנו טיפים של "אחרי חתונה" איך להצליח לשמור על הכל בתקופה שאסורים. והוא אמר לנו- שהוא רואה שלרוב הזוגות יותר קשה אחרי החתונה מאשר לפני. 

זוג שלא "התאמן" בתקופה קלה יותר- יהיה לו קשה לקפוץ למים עמוקים.

וגם לגבי המריבות- יותר קל ללמוד להתגמש, לדבר יפה ולמצוא פתרונות כשמאורסים. מצד אחד- יש רגש מסנוור מצד שני- הבנזוג עוד לא "בכיס" ויש יותר זהירות ש"לא יברח" 

ושוב- מתאמנים ובונים כלים.

אני בהחלט מרגישה שהכלים שבנינו ביחד בתקופת האירוסין- עזרו לנו המון המון אחרי החתונה.

[לא ראיתי את כל השרשור]

שבונים אחרי חתונה.

מה השאלה.

לפני כן, זה שני אנשים "זרים", גם הלכתית - שאין שינוי סטאטוס - וגם מציאותית.

בודקים אם יש היתכנות לבנין אמיתי וקשר אמיתי אחרי החתונה.

לשם זה, יש גם קצת "סימולציה" של התחושות, נסוף להיכרות וההתענינות. לראות אם נבנית אינטראקציה והרגשה זה לזה. אבל לא כאילו הבנין הוא אז.

יש שייכות, יש משיכת הלב, יש קישור, התאמה - בווודאות מספקת להחלטה - אז אחרי החתונה יבנו ביחד מתוך זה.

אם הבחור מכיר בחורה אחת ויחידה אחרי 3 פגישות ומתחתן איתה.

ובכל מהלך החיים שלו הוא מכיר רק את הבנות שלו, אמא שלו, ואשתו,

למה שלא יחשוב שהיא הכי הכי מושלמת בשבילו? למה הוא צריך להפגש עם עוד 20 בחורות כדי להחליט את אותה החלטה?

אולי בגלל שכל הזמן נפגשים עם בני המין השני חיים בדמיונות על "אהבה"?

מים קרים על נפש עייפה.

להצחיק? 

ואגב מופים ושאר האנשים כאן ממש ענו לך ספציפית וענינית. חבל שאת באמת לא עונה כמוהם, זה היה יכול להיות דווקא מעניין

אני מתעסקת הרבה בהבניות חברתיות ומגדר והדברים האלה מטריפים אותי. זוהי הבהרה כדי שתדעי שאולי לך נכון לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.
מה הקשר להחזיר לך את הכסף? מה, הוא היחידי שאחראי לקשר שלכם? הוא לא חושב שנכון שגם את תשקיעי למענכם? (אתה יכול לקרוא את השאלות האלה בגוף שני)

נשמע לי מוגזם מאוד)

וזה בטח עדיף מאשר התעקשויות לכיוון השני!

אל תקחו על אחריותכם אמירות כאלה (לקח לי זמן לקלוט שזאת היתה עיצה רצינית ולא צינית)

בדרך החיים בה אני רוצה ומשתדלת לחיות, אין "סתם"-ים, אני משתדלת להקדיש מחשבה לכל דבר, לא לזרום עם מה שרגיל לי או מה שלימדו אותי, תמיד להיות אקטיבית בפעולותיי ובחיי.
לכן, לא מתאים לי מישהו שמתעקש סתם כי זה מה שנראה לו הגיוני; ומישהו שחשב בכובד ראש והמסקנה שלו היא שהוא אחראי על הצד הכלכלי במערכת היחסים הנבנית שלנו - גם בכלל, ועל אחת כמה וכמה כשזה ללא קשר והתחשבות ברצונותיי ובמחשבותיי - הוא ממש לא אדם שאני רוצה לבנות איתו חיים משותפים.

ואמנם סייגת שתיקח אותך בע"מ.. אבל דווקא בגלל זה היה ראוי לא לכתוב את זה כלל. וכי בגלל שאותך אישית יש "משהו שמטריף", וסה"כ הוא מקובל בעולם כדבר נאה - אז היא צריכה לסבול אפילו מ"הד" של המלצה כזו?! 

[ואולי היא משקיעה בצד של  האווירה הנעימה וכד'?  מן הסתם שכן..]

אני לא חושבת שזו שריטה שלי, אני חושבת שזו האמת ומאמינה בזה בכל לבי. לא בהכרח בלסיים קשר על דבר כזה, אבל כשרואים תמונה לא מלאה צריך להניח שהתשובות לא בהכרח יתאימו במדוייק. אבל כן מאמינה בחשיבות ובמשמעות של הדברים הללו. ובמציאות בה אני חיה, ב"ה זה לא מקובל כדבר נאה.
אני מקווה מאד ששניהם משקיעים בצד של האווירה הנעימה, ושלא חורה לה אם גם הוא משתתף בו.

בגלל ה"מחשבה" שלך, גם פירשת לדעתי לא נכון...

זה לא שהוא כבר חושב דווקא ש"האחריות על הצד הכלכלי" היא רק שלו וכו' (אם כי גם זה לא בהכרח פסול תמיד בנישואין..) - הוא בכלל לא בראש הזה - 

אלא כיוון שכך מקובל במקומות רבים שבחור משלם, הוא מרגיש בכך את הנתינה שלו, זה סוג של ביטוי יחס; ובוודאי שאכן יש גוונים שונים בין בחור לבחורה.

לכן, הדיון כאן הוא לא על עצם ה"מוסכמה" הזהו, שלך אינה נראית, אלא על מה ההתנהגות מבטאת במצב הנתון כיום (שלדעתי הוא דווקא נחמד - אבל לא זה הענין כרגע..)

מזה מקובל?

במקומות רבים בעולם גם נהוג שהגבר הוא נוטל עול הפרנסה העיקרי וכאן מדובר בבחור ישיבה ובחורה שלעומתו כן עובדת...

הוא הרי ממילא לא הולך לפי המוסכמה הרגילה.

הסיפור הזה גרם לי למאוס בתרבות ה"גבר צריך לשלם" 

פעם עבדתי עם נוער חילוני בסיכון.

אחת הבנות שם (בת 17, ממשפחת מצוקה) סיפרה לי בבכי שחבר שלה זרק אותה.

הם נפגשו, היו חברים, הוא לקח אותה לסרטים, לקפה למסעדות. היה לו כסף- והוא פינק אותה מאד. 

ואז הוא ניסה לשכנע אותה "לעבור שלב" בחברות שלהם, והיא הבהירה לו (ואני גאה בה מאד על זה) שיש לה גבולות, והיא לא מוכנה. 

ואז הוא זרק אותה, ועוד צעק עליה שתחזיר לו את כל הכסף שהוא השקיע בה..

אז ברור לי לחלוטין שבחור דתי לא חושב בכלל בכיון. ושזה ממקום שונה לחלוטין ואחר לחלוטין.

א-ב-ל

רק שתדעו מאיפה זה בא. 

מאיזו תרבות ואיזו תפיסת עולם הגיע הכלל הזה שבו הבחור משלם על הבחורה.

(זה, והחברה בימי הביניים- ששם לאשה לרוב לא היה כסף משלה או עצמאות כלשהי. הבחור היה בא לקחת אותה- כי היה אסור לה להסתובב לבד ומחזיר אותה עד הבית. אז גם האבא היה מחליט למי היא תינשא)

אני לא רואה סיבה למה שבחורי ישראל יוציאו את כל הכסף (של ההורים שלהם לפעמים..) על דייטים.

כי גם אם כל בחורה זה "רק" 10-15 ש"ח, ועוד 10-15 ש"ח על עצמו- זה כבר 20-30 לדייט לא כולל הוצאות על נסיעות וכו'.

ועוד כשלרוב מדובר בבינישים או סטודנטים.

כמו שכשאני יוצאת עם חברה- אני משלמת על עצמי

ככה גם כשיצאתי עם בנים.

כשהקשר מתקדם- אז כבר אפשר לפעמים שכל פעם אחר משלם- כי זה גם סוג של נתיתנה שיכולה לקדם את הרגש.

(ואז לא רואה סיבה למה שהאשה לא תשלם- היא גם צריכה מקום שבו היא תוכל לתת ולעורר את הרגש)

המנהג הזה ממש לא מגיע משם! 

את יכולה לראות את אותו רעיון ממספיק מקורות ביהדות.

הבעל מקדש את האישה, לא היא אותו.

הבעל מחויב בפרנסה, לא היא.

ואם הם נפרדים, הוא זה שמשלם מזונותיה.

וכו'..

הרעיון שהאיש נותן לאישה, "משפיע" עליה, הוא ממש לא בשביל "לקנותה" שתהיה "כפופה" לו. (כמו שאת רומזת בסיפור..)

הוא במקום הזה כי במערכת יחסים שנמצאת במקום הטבעי, בה כל אחד מונח במקומו הנכון-

האיש הוא זה שרוצה להעניק, לתת מעצמו, ולאישה יש את הרצון לקבל, להיות מושפעת.

זה בגדול הטבע של בני אדם (ולכל כלל יש יוצאים מן הכלל..) וזה רק טבעי שגם בפגישות הגבר יהיה במקום המשפיע.

זה נשמע מאוד לא פמיניסטי, אבל אני חושבת שכדאי שנחזור קצת לטבע שלנו.

במערכת יחסים כל אחד צריך להרגיש גם חסר, נזקק. אם כל אחד ירגיש שהוא בסדר לגמרי- שלם גם בלי השני, למה להם זה בזה?

*ועכשיו אסייג את דברי-

האישה משפיעה לא פחות, זה ידוע.. (בדרכים שונות מן הגבר לרוב.) וגם בפגישות, טוב שהיא תביא מעצמה גם!

אבל נראה לי לא פחות חשוב- שתדע לקבל ולא תרגיש בגלל זה שקונים אותה ח"ו.

ודבר אחרון בהקשר לדברייך..כתבת "כמו שכשאני יוצאת עם חברה- אני משלמת על עצמי ככה גם כשיצאתי עם בנים."

פה טמון ההבדל..יחסי איש אישה ממש לא אותו דבר, ולא אמורים להיות מושווים ליחסי חברות.

ביהדות אין "כללי דייטים" ביהדות כתוב רק שצריך שיראנה.

כ------ל הכללים האלו הגיעו מכללי החיזור- שנוצרו בימי הביניים- שאז התחילה תופעה שבה גם לאשה היה מה להגיד בנושא והיה לה מותר לבחור בעל ולא רק להמסר ע"י אביה לגבר שיבחר, והשתכללו לאט לאט בעת המודרנית- ע"י החברה החילונית המודרנית.

נכון שהאיש מקדש את האשה וכו'- אבל מה זה קשור לדייטים???

דייטים זה הצורה הראשנית של קשר זוגי. 

קשר זוגי זה דבר שכשמו כן הוא- מורכב משניים, זוג. משהו הדדי.

כמו שבחיי זוג כל צד מקבל ונותן 

ככה גם בדייטים- כל צד חייב גם לתת וגם לקבל.

את כותבת שכל צד צריך להרגיש גם חסר ונזקק- ודוקא לכן אין שום צורך להפוך את הגבר לסופר אקטיבי שעושה הכל (מתקשר, מגיע עד אליה, מוביל, משלם, מחליט, מלוה אותה או מחזיר הביתה) ואת האשה לסופר פאסיבית שלא עושה כלום.

שני הצדדים צריכים להשקיע.

המקום שאת מדברת עליו, של השפעת הבעל לאשה- לא קשור בכלל למי משלם על מי. זה מקום נפשי-פנימי של מה הם מרגישים אחד כלפי השני. 

לפעמים הכללים האלו באמת מגיעים ממקומות חיצונים. לדוג'- ישנו כלל שהאיש צריך להגיע (לפחות בפגישות הראשונות) כמה שיותר קרוב לאשה.

כשיצאתי עם בינישים- תמיד התעקשתי שיהיה הפוך. למה? כי הם לומדים תורה! זמן נסיעה=ביטול תורה! (ואל תשוי בין לימוד תו"כ נסיעה באוטובוס לעוד שעה עם החברותא..)

היה לי ברור שכמה שאני רק יכולה לחסוך לו זמן שאיננו דייט- אני עושה. 

אני לא לומדת תורה, וגם אם כן- הביטול תורה שלי פחות נורא משלו.

אז היו פעמים שכן נפגשנו קרוב אלי- אבל זה מה שהנחה אותי.

"כללי הדייטים" האלה מגיעים מהמקום הנפשי של האיש והאישה.

גם התורה מתייחסת למקום הזה ומשם מגיעות ההלכות הנ"ל. (האיש מפרנס, מקדש, משלם מזונותיה..בקיצור הוא המשפיע)

ההלכות האלה מראות לך שהיהדות רואה את זה כנכון- שהאיש משפיע על האישה. 

ובדיוק מהמקום הזה נגזרות "הלכות הדייטים"... (נכון שגם בתרבויות אחרות יש מנהגים דומים. אני לא הולכת לחקור את שורשיהם. הגיוני שגם הגויים מבינים בנפש המינים..)

בוודאי שההשפעה היא הדדית (כמו שסייגתי את דברי קודם).

אני חושבת שבגדול אפשר לראות את ההבדל ב"השפעות" כהשפעה חיצונית ופנימית.

חיצונית-הגבר ישלם,ילווה,יגיע, יסחוב לה ת'תיק..

פנימית- האישה משפיעה עליו בדרכים יותר פנימיות..

בכך שהיא נותנת לו הרגשת ביטחון. הרגשה שטוב לה איתו, שהיא נצרכת לו וסומכת עליו.

בכך שהיא אוהבת ומוכנה לקבל אהבה.

ולא הזכרתי ילדים.. (שזה ה-נתינה.)

כל הנ"ל זה הכללות גסות. בתוך זוגיות בוודאי כל אחד משפיע חיצונית ופנימית...וכך זה גם אמור להיות.

אבל יש נטייה כל אחד לצד שלו בקשר.

ושוב אצטט אותך: "המקום שאת מדברת עליו, של השפעת הבעל לאשה- לא קשור בכלל למי משלם על מי. זה מקום נפשי-פנימי של מה הם מרגישים אחד כלפי השני."

אז אני חושבת שהרגשות הנפשיים-פנימיים אמורים להתבטא כלפי חוץ. ז"א הם מורגשים יותר כאשר הם כך בפועל.

ובפרקטיקה של הדייטים..אני לגמרי לא חושבת שצריך להיות מקובעים לכללים האלה. (כן, אחרי כל מה שכתבתי..)

כי אם יותר מתאים להיפגש קרוב אליו-אז ברור שעושים את זה. ואם בא לה לפנק בעוגה- שתלך על זה לגמרי!

אבל אני בעד הרעיון שמאחורי הכללים, שהוא נכון בעיני.

לדעתי

[אם כי לא קראתי מה שמקודם..]

אין שום הלכה בנושא.

תראי מ"מ אחד (שאינו "מדריך לבינייש המצוי איך לא להבריח נערות חסודות")

מקום הלכתי שיש בו איזכור להלכות הללו.

אנשים שמרנים מטבעם- נוח להם להצמד לכללים בלי לחשוב מה עומד מאחוריהם ואיך הם נוצרו. כללים זה נוח- נותן לך לדעת מה לעשות.

אבל מה לעשות שזה "חוקות הגויים"?

כן. כל כללי החיזור (שאת קוראת להם כללי דייטים ואף "הלכות דייטים") הם מהגויים וכללי החיזור של המעמד הבינוני-גבוה של ימי הביניים והלאה.

הם נוצרו באירופה, ומשם עברו בתרבות גם אלינו.

אז נכון שיש דברים שהשתנו קצת או נפלו בדרך (היום כבר פחות תראי גברים שיפתחו בפנייך את הדלת)

אבל שם זה המקור וצריך לזכור ולדעת את זה כשבאים להגן על החוקים הללו.

ועוד משהו- מה תגידי על זה שבחלק די גדול מהמקרים אצל הדוסים האשה היא המפרנסת בשנים הראשונות? (אם לא יותר מזה) הרי פה מדובר על בעל! לא על סתם מדוייט..

אם העניין הכספי של "לשלם עליה" הוא כ"כ מהותי וכ"כ גורם לתחושת ההשפעה- אז לאן האידאל הזה נעלם?

ויכולה להעיד על עצמי- בשנים שאני למדתי ופתחתי עסק, בעלי למד תורה. רק אחרי החתונה הוא התחיל ללמוד לתואר. כל הזמן אני מפרנסת עיקרית. 

לא השפיע כהוא זה על התחושות של מי מוביל בבית.

כל תקופת הדייטים- או ששילמנו חצי חצי או שאחד מאיתנו שילם על שנינו. די מההתחלה זה היה ברור שזה הדדי. זה לא הפריע לאחשלי לתאר אותו במילים "הוא גורם לקולה להראות בת..."

אם אין את המקום הנפשי-פנימי שהאשה מרגישה ביטחון בגבר- אז לא יעזור שום דבר חיצוני.

ואם יש את המקום הזה- אז לא משנה מי משלם ומי לא.

ואם נצליח לא לגרום לבינישים לבזבז את כל כספם רק כי אתרע מזלם לא להתחתן מהר- דיינו.

כי בעצם- זה לא מצב שבו את יכולה לומר "פסדר, מנהג הגויים ושטויות- אבל מה 'כפת? זה לא פוגע באפחד.." כי זה כן פוגע. ובעצם זה שאנחנו משמרים את הדבר הזה בקנאות, כאילו זה הלכה למשה מסיני- אנחנו ממשיכים לפגוע.

אין לי כח לכתוב הכל שוב..אז בקצרה:

ההלכות שהזכרתי הן שהבעל מקדש וכו'. לא מכירה באמת הלכות לדייטים (זה היה ביטוי ציני, אגב)

והסברתי שמההלכות האלה אפשר להשליך לדייטים.

את חוזרת וטוענת שהכללים האלה הומצאו בתקופת הבניים. יכול להיות..

אני רק רואה שגם רוח ההלכה היא בכיוון הזה. (אולי לא שהאיש פותח לה ת'דלת, אבל הרעיון שהאיש הוא המשפיע)

ואני דווקא (כמו שכתבתי) לא בעד היצמדות לכללים האלה. אבל כן בעד הרעיון שעומד מאחוריהם.

ולגבי זה שהאישה מפרנסת- טוב שהזכרת את הנושא..

אני באמת חושבת שזו מציאות בדיעבד לגמרי. התפקיד הזה לדעתי באמת לא אמור להיות עליה ולצערי היום ככה זה בהרבה מקרים מכורח המציאות.

אבל גם אז..יש שנוהגים כך כי אין להם הרבה ברירה. קשה לפרנס רק ממשכורת אחת, שנים ראשונות הבעל בישיבה/לומד וכו'..

ויש שנוהגים ככה לכתחילה (הגישה החרדית בגדול) וזה באמת חורה לי!

זו האחריות שלו-איך זה נופל עליה?! ולרוב היא גם אחראית לגידול הילדים ואז הקושי רק גדל..

גם פה אני חושבת שנכון להחזיר את המצב לטיבעיותו- שהאיש יפרנס יחד עם לימוד תורה. ואם אישתו נקרעת עם עבודה וילדים והוא בכולל, משהו פה שגוי בעיני.

אני מדברת על "תחומי אחריות" ולא על הפרקטיקה.

בתכלס, הרבה נשים עובדות כי הן רוצות בכך-וזה מעולה. (או שהמציאות מחייבת כמו שאמרתי)

אבל התחושה צריכה להיות ש"עול הפרנסה" לא מונך על גבה.

לא יצא קצר..לא נורא.

תצליחו..

אתם ממש מצויינים.

תודיעו אם/כאשר יש אירוסין...

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.