לפי מה שמתאים לכם,

העיקר זה השמחה בקשר!

האגו שלו צריך את זה יותר ממך.

תסבירי לו למה  את רוצה לשלם ושהוא יסביר לך למה הוא כ"כ מתעקש לשלם עלייך ותחליטו ביחד על פשרה או שצד אחד יקבל את דברי הצד השני.

שאלו יהיו צרותינו!

אולי תתני לו איכשהוא להרגיש שהוא נותן גם מבלי שישקיע בכסף ואז הוא לא יהיה בלחץ לשלם. אולי..

אם נגיד הוא מציע מקום יפהפה לשבת בו- תעריכי את זה מאוד.

כשהוא אומר דברים שמוצאים חן בעינייך- תני לו את התחושה שאת מאוד מעריכה את הגישה שלו..

ובמקביל, תקני *מראש* שתיה/ משו לנשנש לשניכם.

מישהו באמת סופר אחרי פגישה 10? או שזה נכתב בצחוק כדי להראות שזה קשר ארוך? (תכתבי פשוט שאתם בקשר חודשיים)

לגבי שאלתך, אם שילמת כבר ואת גם רוצה בזה, אז נראה לי שזה מוגזם ממנו להתעקש להחזיר לך את הכסף.

במיוחד בשלב כזה בקשר.

אגו גברי גם צריך ריסון.

אני לא מכיר אותו אישית, אז תקחי את דבריי בעירבון מוגבל,

אבל אם זה נובע מהרצון שלו לשליטה, אז זה גם יכול להיות מסוכן!

אני מציע לך להתעקש, ולהראות לו שגם לך יש רצונות ועליו לכבד אותם.

ולבדוק איך הוא מגיב, כשהוא מבין שאת פועלת לפי הרצונות שלך גם כשזה לא מתאים לרצונות שלו.

אם היה מדובר על שלבים ראשוניים בקשר, אז בהחלט היה מקום להאכיל את האגו שלו.

אין לכם שום קונפליקטים אחרים להתעסק בהם?

מי משלם על מי? בפגישה 17? (מי סופר? )

אז תשאלו את עצמכם למה זה כ"כ מפריע לכל אחד מכם.

למה זה מפריע לו, למה זה מפריע לה, מה באמת עומד מאחורי העקשנות בסוגיה הספציפית הזאת.

כי כנראה, אם זה פוגש אתכם בכזאת עוצמה בשלב כזה, כנראה שזה רק סימפטום וסמל לצרכים עמוקים יותר שלכם.

(השלב הבא: לראות איך הדברים באים לידי ביטוי לאורך הקשר, ולא רק בסוגיית התשלום)

שתהיו בריאים

זה לא כזה "עמוק", לדעתי (ואם זה מראה על משהו "עמוק" יותר - זה על הרצון להתחשב ולהיטיב).

יש בחורים שככה זה  - מה פתאום שהבחורה תשלם בשבילם. בחור טוב.

וגם הבחורה - נו, כבר שילמתי.. גם רוצה לעשות טוב.

מסקנה - שני חבר'ה טובים. ממש מתאימים. לפחות לפי הפרק הזה...

אמרתי, שאם "מי משלם על מי" מגיע לידי בירור, ברמה של להתייעץ בפורום, ולדון בזה באופן כל כך משמעותי, ועוד בשלב כזה של קשר,

כנראה שעומד מאחורי זה משהו.

שזה לא רק התשלום על כוס קפה, אלא יש פה צורך עמוק יותר שבא לידי ביטוי.

ושווה להעמיק בו, כדי להכיר את עצמכם יותר.

יכול להיות שזה טוב לב אינסופי שקיים בשני הצדדים. לא יודעת. אבל מה שבטוח, שזאת לא סוגיה טכנית שהפתרון שלה לשלם בתורות או לוותר לו כי הוא גבר...

זה נושא די שולי שחבל מדיי לדוש בו. רק מה שחשוב הוא שיש יכולת לשוחח ושכל אחד מבין את הצד השני ומוכן לבוא לקראת.

אולי תעשו הגרלה או משהו..

17 פגישות בחודש???

את בטוחה שהוא באמת לומד בישיבה?

להיפגש בממוצע פעמיים בשלושה ימים???

ואת גם רוצה להגיד שהוא הוציא עלייך בפגישות 600-700 ש"ח כבר בחודש הראשון להיכרות ביניכם???

עם כאלה הוצאות הוא חייב שהיא גם תשלם, כי הוא מכניס את ההורים שלו לחובות.

אבל שאר הדברים שפינגו0 כתב, בהחלט לא כ"כ קשורים.

ומי שנפגש בקיץ בבית-קפה יותר מפעם פעמיים, כנראה שזו התרבות שבה הוא חי.

לגבי שאר הדברים אני לא מתערב אבל זה נראה מוגזם מאד!

אז כדאי שהם יהיו ערים לזה.

לי זה נראה סופר מוזר ולכן כתבתי את זה, והם כבר יחליטו מה הם עושים עם זה.

ולא צריך לאכול בבית-קפה כדי לשלם סכומים כאלה

אם הם גם אוכלים אז הם משלמים הרבה יותר

הזמנת 2 כוסות שתייה עולה כ40 ש"ח כפול 17 פעמים, סה"כ 680 ש"ח.

זה שהוא לא לומד זה לא רק בגללו זה גם בגללה (שהיא כנראה לא מאפשרת לו בפועל ללמוד).

התוכחה בעניין מופנית לשניהם!

או קנו בקבוק ב-7 ש"ח וכוסות חד פעמיות ב-3 ש"ח?

או משהו אחר -

נסעו באוטובוסים מהדרום לראש הנקרא בערך 200 ש"ח לנסיעה * 2 סה"כ 400 ש"ח לפגישה.

* 17 פעמים = 6800 ש"ח.

קיצר, נראה לי טפשי לחפור להם בכיס ולחפש קבלות...

ומשפט אחרון אולי קיצוני -

לא משנה למי יש יותר כסף ולמי פחות.

מקובל (אצלי לפחות) שהבחור משלם את כל ההוצאות.

במחילה,

במה זה עניין שלך..

ומה שייך "כדאי שיהיו ערים לזה".. ו"כנראה שזו התרבות בה הוא חי"..  יש לא מעט שנפגשים במקומות כאלה, כי נוח להם לשבת ולא להסתובב וקונים משקה קל.

אנשים בוגרים - יודעים מה הם עושים.

היא שאלה על פרט מסוים. זה הכל.

מחפשים במשרד מבקר המדינה אנשים עם "חוש" כזה..

אבל לנידון דנן - זה ממש לא שייך.

לא ה"הקשר", ה"כניסה לפרטיות" - וגם לא המסקנות..

תמשיכו, ואל תתייחסו למשגיחים דכאן.

כעת ראיתי..

[ואם היא ממש מתעקשת ולא כ"כ איכפת לך - אז לא נורא שהיא כבר שילמה...]

בעיקר, והוא הקשר בינכם מי ישלם, לא צריך לעשות

מזה עניין אחרי החתונה, תראו באמת מה זה לשלם...

אז שווה לו להשקיע....

[בכל זאת הוא יהיה בישיבה ואת תפרנסי...]

שהוא יכול גם להביא לך את הכרטיס אשראי שלו אם הוא רוצה אבל בינתיים את יכולה לשלם על עצמך

זה הכסף שהיא עבדה בשבילו,

הוא הרי בישיבה...

מה הסיבה לבחור להתעקש לשלם?

נראה לי סביר שזה משום שהוא מרגיש לא בנוח ויש אצלו ידיעה כזו בראש שתמיד הבנים משלמים. אני חושב שאת צודקת ברגשותייך, אבל הוא, כמו רבים אחרים, מרגיש שזה "לשבור את הכללים" ושזה לא נימוסי שהבחורה תשלם.

לכן, לדעתי תפתחו את זה, תאמרי לו שמבחינתך את לא מרגישה כפופה לכל מיני חוקים חיצוניים של מאן דהו, ושאת רוצה להרגיש חופשי ופתוח ומבחינתך את מרגישה טוב שתשלמי גם את לפעמים, וכן על זו הדרך.. אם תגלי סיבה אחרת שמונעת זאת ממנו, אז תפעלי בהתאם. המפתח לפיתרון(אפילו בדברים שוליים כגון זה) תמיד זה הקשבה הדדית ונסיון להבין אחד את השני ואת המקום האחד של השני.

בהצלחה רבה!

כל הכבוד על הג'נטלמניות..

ואח"כ להגיד, זה ממש לא נעים לי. מה איכפת לך? פעם אחת.. אתה כבר שילמת הרבה.

ואם יתעקש - אז לומר: רק בשביל שתהיה לך הרגשה טובה..

אל תתעקשי מעבר לכך.

נראה לי שזה מראה עליו דווקא משהו יפה.

[17 פגישות - אז יש סבירות שתתחתנו.. תחזירי לו אחרי החתונה]

לגבי הסוגריים, לא קצת הרבה נסחפת?

זה רק 17 פגישות, קצת הסקת מסקנות...

אולי אעשה סקר בנשואים טריים

אבל זה היסחפות, והגזמה, בטח לא לתת לזה לגיטימציה כמבוגר האחראי כביכול כאן.

לאן הגענו?

ממש "מכירים" ב17 פגישות,

לוקח יותר זמן להיכר לפחות באופן מינימלי באמת....

זה מה שאת עושה, וחבל

כיוון אולי לקשר,

עדיין לא לחתונה...

אם נפגשו 17 פגישות - כנראה שיש להם כיוון שיתחתנו (הם נפגשים לצורך בירור האפשרות הזאת).

זה לא מכריח שזה מה שיקרה.

הלוואי שאם הם באמת מתאימים - יקרה בקרוב (בזמנו..) ובשמחה..

בייחוד בגלל שכביכול אתה מבוגר אחראי כאן,

אפשר להיפגש עם הרבה אנשים 17 ואפילו 50 פגישות וגם 100, גם לצורך דייטים,

אבל כדי להכיר מספיק, ולדעת שיש אהבה אמיתית וגם יכולת להסתדר ביחד צריך יותר מזה....

זה אולי מראה על אפשרות לפיתוח קשר עתידי..לא חתונה....

בוודאי בשביל דברים כאלה.

לא נורא - את יכולה לחשוב אחרת (ואף אחד לא מינה אותי ל"מבוגר אחראי"...).

ואם לא הובן - בוודאי שאני חושב שמתוך פגישות ודיבור והתבוננות בענין וכו', מגיעים למסקנה.. אכן.  כמה? משתנה מאחד לאחד. 

[ןמי יודע - אולי כשתתחתני בעז"ה בקרוב, תראי שזה דווקא ילך לך יותר מהר..]

אנחנו התארסנו אחרי 3 פגישות...

וגם אחרי 100 פגישות לא הכרתי את אשתי הנוכחית

אנשים משתנים מאד בחיים, וחתונה ולידה משנות מאד את האדם

כך שקשה מאד לדעת על יכולת להסתדר יחד מפגישות

מה שאפשר לדעת - אתה יודע די בהתחלה

ו"אהבה אמיתית" זה מושג מונפץ שהמציאו היום בתרבות המערבית בשביל לדפוק את הבנות

הרי גברים (גויים) לא בוער להם כלום, אפשר להיות בקשר עם אשה שנה שנתיים ושלוש, ולא להיות בטוח שיש "אהבה אמיתית", ובינתיים השנים עוברות, ואין לאשה הרגשת קביעות, והשעון הביולוגי שלה מתקתק...

אתה אוהב אותה? מצוין! מה החפירות האלה מה גדר האהבה, ואם זה אהבה עם פרפרים או ורדים, בצבע סגול או ורוד, עם ריחוף של 2 ס"מ או 3 ושאר חקירות?

זה שעבד לך[לפי עדותך]- לא אומר שזה נכון ואחראי.

לא אומר שזה כך באמת

כל חברי עשו כך (אולי נפגשו עוד 2 פגישות) זה הרי מקובל אצלינו

אן לנו בעצם שום דרך לבדוק איזה שיטה יותר יעילה, הרי אף אחד לא נכנס לציבור לעשות מחקרים רציניים

(אין שום דרך לעשות מחקר כזה על החרדים, יגלגלו אותך מכל המדרגות, מלבד מה שאהבה והרמוניה זה תמיד משהו יחסי)

אפשר רק לשער

וכאן אני מדבר מנסיון, ומשתדל לפחות לדבר בהיגיון

מה ענית לי? - זה חוסר אחריות!

מי אמר? מאיפה החלטת את זה? מה ההגיון בזה?

לא צריך להסביר? אם אמרת - אז זה בטוח כך?

תולדות אהרון שבאמת היה קשה לעשות.

אבל כן, השיטה החרדית באמת חסרת אחריות,

והאמת שחלקם כביכול "אוהבים" תלוך 3 פגישות כי זאת האינטראקציה הראשונה עם בן המין השני.... לא כי באמת.

אולי כך זה יהפוך להיות נכון...

זה ממש מוזר איך שאת חושבת שאם תאמרי את זה שוב ושוב בלי לומר שום טענה זה יהיה יותר נכון

הגיוניים ומחכמים.....

[זהו שלא....]

ולא יפה מה שעשינו לפותחת השרשור,

אם תרצה המשיך בזה תפתח חדש.

בכל מקרה אתה דיי לא קורא מה שאני כותבת, ואז חוזר על עצמך.

כי ממש לא חזרתי כאן על משהו.

כתבתי משהו הגיוני על כך שבחור שהוא בגיל עם הורמונים וכו' כשנפגש לראשונה עם בת המין השני- אז זה יכול להטעות אותו ולחשוב שזאת אהבה.......

אתה לא הבאת שומדבר שלא אמרת.....

[כאמור זה לא קשור לשרשור אז תפתח חדש מצדי]

מסוג מסוים

ואז את מפחדת שההורמונים יטעו אותו והוא לא יבין שזאת לא ה"אהבה האמיתית" שאליה התכוין המשורר

אבל על זה גופא אנחנו מתווכחים - מי אמר שצריך את כל זה?

מי אמר שיש בזה תועלת

מהניסיון שלי וממה שאני רואה סביבי, ה"אהבה אמיתית" הזאת עם הקולות והברקים נמסה מהר מאד (אולי אחרי חודש מהחותונה, אולי אפילו כמה חודשים, אבל נדיר שיחזיק מעבר לזה)

ואח"כ הזוג חי עם אהבה של איש ואשה נשואים של שותפות ושל חברות

צריך את דוקא אהבה מסוג מסוים בשביל החודשים הראשונים? מי אמר? למה לא יספיק "אהבת ההורמונים" שלך?

אני לא מאמינה בה,

אני אומרת שצריך יותר מבחור ובחורה שנפגשים לראשונה עם בין המין השני וההורמונים מבלבלים.

אגב מחקרים איכותניים על מגזר חרדי ושידוכים- נאמרים שם משפטים מצד הבנים והבנות החרדים על כך שבעצם לא צריך יותר מדי, הרי היא בת, הוא בן וזה מספיק, ומה זה משנה.

ולכאן, מה זה משנה, בחור נפגש עם בת, זאת אחת הבנות הראשונות שהוא פוגש, ההורים עושים את כל הבירור...

מה הוא מבין בבנות, מה זה משנה אם היא אחת או אחרת,

הוא לא יודע בעצם יותר מדי, לא פגש את בנות המין השני.

זה נראה לו אהבה, אבל זה בלבול.

באותה מידה זאת יכלה להיות בחורה אחרת שהוא "אוהב" ומתחתן איתה...

אבל איתה הוא נפגש, מעט מאוד, ולראשונה... או בין הראשונות שבכלל היה לו אינטראקציה איתה...

ואח"כ? נכון, הוא נשאר עם מה שהוא מכיר.... זה גם לא מקובל לא להישאר ביחד בחברה החרדית...

תיארת סיפור (קצת מעוות לדעתי)

והחלטת שהוא רע כי "את לא מאמינה" באהבת הורמונים

מאיפה האמונות האלה? כי בסרטים זה לא עובד כך?

אני לא אמרתי שמספיק אהבה עיוורת כזאת, אהבה היא דבר חשוב, אבל ממש לא העיקר, צריך להסתדר איתה, צריך שיהיו עם אותם שאיפות, צריך שיהיו באותו ראש

אבל כל זה (עם בירורים רציניים) לא לוקח יותר מכמה פגישות

אז את ההמשך את עושה בשביל שלא יהיה רק "אהבת הורמונים", אלא אהבה מיוחדת שאת משום מה מאמינה שקיימת בכלל, ועד שלא תמצאי אותה תפסלי בחור אחרי בחור, 

והחלטת שכולם אצלינו נשארים נשואים בגלל שלא מקובל להתגרש

נראה לי שאת לא כל כך מכירה חרדים, כי החרדים שמדברים כך הם החרדים שהתקשורת מציגה, לא החרדים הנורמלים...

אין לך מושג עלי, [כמו שלא נכנסתי לשל מלבד שכתבתי שאם הלך לך אתה שופט לכולם..]

אבל אם כבר נכנסת- אני לא אגרר בגלל הורמונים לחתונה.

ב.איך הכנסת אהבה מיוחדת? יש אהבה, ויש אשליה ובלבול בין אהבה לבין הורמונים, התרגשות מהבחורה הראשונה שאיתה באינטראקציה.

לשלוח לך את המחקר? שקשה מאוד היה לעשות כי נדרש היה לקנות את אמונם של החרדים שיידברו,...

חבל שאתה מחרב לפותחת את השרשור....

התכוונתי לפי הגישה שלך

את חושבת שבחורים כאלה טפשים?

בילבול?

חשבתי שאת מדברת על אהבה לא אמיתית. עכשיו את רק אומרת שהדם עלה לו לראש ובגלל זה הוא יתחתן איתה!

נראה לך שהוא משוגע?

אבל זה ברור, זה חלק מהגישה הכללית של המדענים לשומרי מצוות שהם פרימיטיבים אנלפבתים שלא חושבים יותר רחוק מקצה האף שלהם, ומאמינים בניסים בזמן שהמדע התקדם

אז הם גם חושבים שאנחנו סוג של ילידים שבוחנים את אורחות חייהם, ו"קשה מאד להשיג שיתוף פעולה", ואז משיגים כמה ממורמרים, ויש לך יופי של מחקר מגמתי ומעוות, 

ואז באוניבסיטה ילמדו לכולם שהדתיים מתחתנים כמו עוורים, ומי שמתווכח הוא בכלל חשוך ועוצם את העיניים, הרי יש מחקרים!!!

בלשון שהיא כאילו עלי, לזה כיוונתי ומקווה שהבנת.

וכן, בחור שפוגש בחורה שזאת הבודדה או בין הבודדות שידבר/ דיבר איתה במהלך חייו, מה זה משנה אם היא אחת או אחרת.

בשורה התחתונה היא בת, בשבילה הוא בן וזה מספיק בהחלט.

המחקר הוא איכותני[אני יוצאת מנקודת הנחה שאתה יודע מה זה כמוהן] וכידוע במחקר כזה מובאים ציטוטים, אתה יכול לדלג על מסקנות החוקרת ולקרוא את הציטוטים.

כשהציטוטים מפי המשודכים בעצמם אומרים שאין הרבה על מה לפסול, וזה לא שהם מכירים משהו אחר.

על מה פוסלים ב3 פגישות? היא בת, הוא בן והם נראים סביר- אז סבבה.

ובעיני זה ממש לא סבבה.

ואתה רוצה להגיד לי שבציבור החרדי זה דבר מקובל להתרגש ואן הסתכלות רעה למי שבוחר בכך? חידשת...

קשר לא יכול להתנהל ב3 פגישות.

[ואני חושבת שיש מקום לפחות שנה ואפילו כמה שנים עד להחלטה, כי אפילו אנשים שמכירים שנים- לא תמיד מכירים, צריך יותר לוודאי מ3 פגישות לפני שתחתום את חייך עם אחד]

בהתחלה דיברת על אהבה

עכשיו את מדברת על סיבות לפסול

זה נשמע שאת מדברת על חסידויות שבהם לא נפגשים 3-5 פגישות, אלא נפגשים פגישה אחת של חצי שעה

שבהם באמת הבחור והבחורה סומכים לגמרי על ההורים שלהם, ולא מחפשים בכלל לבדוק אותו ולא להרגיש שום דבר

הפגישה היא רק כדי שאם יש משהו קיצוני שיפריע -זה יעלה. לא יותר

לא מתיימר לדעת איך זה עובד אצלם, אני לא חסיד כזה, אני רק מניח שזה עובד טוב שם, וכך היו נפגשים באירופה לפני לא הרבה זמן והכל היה טוב מאד

אבל זה לא קשור בכלל למה שאני מדבר. בציבור שלנו בחור שניגש לשידוך כבר יודע מה הוא רוצה, יודע איזה תכונות חשובות לו, ובודק אותם

ב3-5 פגישות אם רציניים ובררת קודם כמו צריך - אפשר לברר ברצינות 

לברר לעומק ולחפור לבחורה בנשמה? גם כמה שנים לא יעזרו, וגם אין טעם - כל אדם משתנה עם הזמן, כך שלא תוכלי לעולם לדעת מה יהיה

מה שהכי מוזר לי כאן זה שהרי אין לך ניסיון, מאיפה החלטת איך בוחרים חתן? למדת את זה באיזה מקום? (חוץ מבסרטים, ששם יש כמובן הדרכה מפורטת, אבל הם לא מורי דרך אמינים במיוחד)

אנשים שמתעסקים עם יעוץ זוגי עם שני האפשרויות אמרו לך משהו כזה?

והעיקר - זה שייך עם שמירת נגיעה?

אולי הממליצים לזה הם גויים בכלל (או חילונים) שלא מכירים בכלל מציאות של שמירת נגיעה, ולא יודעים שמצב כזה הוא לא מצב בריא בקשר (כמבואר ברמ"א שזוג לא נשוי מומלץ לא לא להיפגש הרבה כדי שלא יריבו)

הרי מה שאני אומר כתוב למשל באגרות משה - שאין איסור בבדיקה מעמיקה כזאת, אבל אין בה טעם.

מי החולק?

ולא אמרתי שמקובל להתגרש או שזה קל חברתית, אמרתי שרוב האנשים לא נשארים נשואים בגלל זה. יש לאנשים זוגיות טובה, והם לא חולמים להתגרש. יש כמובן כאלה שהיו רוצים להתגרש ולא עושים את זה בגלל סיבות טכניות (שהסטיגמה היא לא העיקרית בהם, יש ילדים, יש מזונות, יש שאלה אם תמצא משהו יותר טוב, וכו') אבל הם מיעוט

אבל מאיפה לך מה מידת הניסיון שלי, ובכלל מה קשור ניסיון אישי למה שכתבתי.

אני לא כתבתי על איך בוחרים חתן, אלא על בן זוג לחיים,

זה מעבר ללבחור חתן כי הוא נראה טוב ויכול לפרנס ויהיה אבא טוב.

זה אדם שתחיה איתו באהבה

ולא, זה מאוד לא פשוט בעיני ולכן אני לא חושבת ש3-5 פגישות זה מספיק, בכלל לא..בטח לא להחלטה הרת גורל....

ואת לא גרושה, כך שלא חווית על בשרך מה זה לחיות עם בעל

וברור שקשור ניסיון אישי - את לא יודעת איך מתגבש הרגשות של זוג לאחר כמה חודשים אחרי החתונה

וגם בחורה חרדיה לא רוצה רק פונקציה טכנית של פרנסה (\לימוד) יהיה אבא טוב וכו'

והיא רוצה לחיות אתו בשלום ובשותפות, באחוה ובאהבה

זה לא פשוט. נכון, אבל לא הפגישות יעזרו לזה. צריך לברר טוב עליו

הפגישות הם לא המקום לבירורים כל כך, כי ההורמונים פועלים

אבל גם אם החלטת שאת מבררת כך - זה לא לוקח 17 פגישות

מגיע שלב שאת כבר לא מבררת, אלא רק מחכה לרגשות שיש בסרטים, לא יותר

גם בחורה חרדיה (ברוב המקרים) לא תסכים להתחתן עם מישהו שהיא לא מרגישה אהבה אליו, 

כי כשאין אהבה התחלתית אין את הסטרטר שיתחיל חיים של אהבה, אבל זה בכלל לא ערובה להמשך, 

האם נאהב גם עוד שנתיים? תלוי במידות שלו, בגישה של שנינו לחיים, ובעוד דברים טכניים שצריך לברר,

ולא יעזור לזה אלף פגישות

או התאהבות?

אתה יורה לעצמך עם הטיעונים האלה.

הרי אהבה לטעמך זה לא מה שרואים בסרטים וזה לא התאהבות, אבל זה כן מה שאולי אפשר להרגיש ב3-5 פגישות.

ובין מה שבחורה חרדיה רוצה בתיאוריה, לבין מה שניתן להשיג בפגישות המעטות האלה בפועל- זה הבדל גדול....

[ואגב, אולי אני יכולה להיות גרושה? לא זוכרת שזה משהו שדנתי עליו בפורום....אז דיי להסיק מסקנות]

אהבה זה רגש של קירבה שמרגישים שני בני אדם

האם אפשר להרגיש את זה ב3 פגישות? כן! (אני עד)

תקראי לזה התאהבות, אהבה, אנערף

זה מספיק בשביל להתחיל חיים של זוגיות, ואח"כ לבנות חיים של שיתוף של חבירות ושל אימון, שיהיה קשר אמיתי ויציב ביניהם

(אולי את בכלל סינית שלומדת עברית לתואר שני? ואולי את ערביה? יש לך עוד ספקלוציות)

ובשביל חתונה צריך אהבה.

ואין את זה ב3-5 פגישות.

אתה זה עם הספקולציות, כל עוד אתה מניח הנחות על מצבי האישי בלי שאמרתי משהו עליו- זה השערת השערות.

אז אני לא סינית ולא ערביה.

אבל לא אמרתי כלום על מצבי האישי בפורום, ככה שגרושה זאת אחת האופציות....

של חיבה עזה כלפי אדם מסוים,  כאשר כל אחד מהם ישות בפני עצמה וביחד בונים משהו ביחד.

אהבה היא נבנית, לעומת משיכה ותשוקה שמופיעים בבת אחת, אך יכולים להיגמר מהר.

שה"אהבה הבנויה" הזאת היא לא משהו שיש ענין לבנות לפני החתונה

כי היא תלויה בדברים טכניים - אתם מתאימים? יש לך מטרות משותפות? שיח משותף?

כי אם כן - אם יש לכם עכשיו רשות אחד לשני, אם תשקיעו- ימשיך להיות לכם אהבה. 

אם לא תשקיעו - לא יעזור לבנות עכשיו, האהבה תיעלם לכם

ולבנות לפני החתונה זה בנין בעייתי, כי הרי אתם שומרים נגיעה וזה עצמו גורם למתח ביניכם, וזה עצמו יכול לגרום לכם לריב

אז את מגדילה את הסיכויים שזה יתפוצץ, מאחרת את החתונה שלך, ואז את רואה רווקים ורווקות שלא מוצאים את ה"אהבה הבנויה" שלהם, ומתחתנים בגיל 40

ובשביל זה בדיוק צריך ניסיון. כי את פשוט לא יודעת מה קורה עם ההרגשה הבנויה הזאת

איך את בעצם מתיימרת לדעת איך זה עובד?

האמת, גם אדם נשוי לא כל כך יכול לבנות על הניסיון שלו, כי יש לו ניסיון שלו בלבד, צריך לשאול אנשים זקנים שהכירו הרבה אנשים , ויודעים גם מה קורה בתוך הבית ולא רק מה שמציגים.

אז בשביל זה הולכים להתייעץ עם אנשים כאלה. אז הבאתי כאן את דברי האגרות משה, שיש לו קצת יותר ניסיון משנינו

מפחדים להיות רווקים בגיל 40, אז מתחתנים עם הראשון שפוגשים אחרי פגישות ספורות...

וכן, ההפחדה הזאת הולכת לכם יופי.

ודיי כבר, אין לך מושג מה הניסיון שלי- זה גם לא נאמר לך באישי ובטח לא כתוב בכ"א שלי, אני יכולה להיות גרושה בפעם השלישית או נשואה בפעם הרביעית[וגם אם אמרתי משהו זה היה על מצב נתון בזמן מסוים, הרבה זמן עבר ודברים משתנים...]...

אבל כמו שאני לא מתייחסת לניסיון שלך בלבד- תפסיק להעיר הערות אישיות.

שהזמן שאנשים מכירים לפני החתונה זה לא מה שמשפיע על ה״הצלחה״ של חיי הנישואין שלהם. אם מסתכלים על גירושין- זה לא גורם שמשפיע. יש אנשים שהכירו שנים לפני שהתחתנו ואחר כך התגרשו. ההצלחה של חיי הנישואין והאהבה מושפעים מדברים אחרים, וזמן ההיכרות לפני הנישואין משתנה לפי כל זוג

בין 3 פגישות ל3 חוד' או בין 3 חוד' ל3 שנים?

ועוד משהו- איכות של זוגיות לא נמדדת לפי אחוזי גירושין. כי גירושין זה הקצה.

עד היום לא פגשתי מחקר שניסה למדוד איכות של זוגיות- ולאורך שנים.

הדבר הכי איום בעיני זה לא גירושין- אלא זוגיות פושרת. כזו שלא מצדיקה גירושין, כן נסבלת, אבל אין בה אהבה גדולה, אושר ושמחה. 

וברור לי שבשביל זוגיות טובה- לא מספיק רק היכרות מוקדמת ואהבה בהתחלה אלא בעיקר עבודה.

אבל גם ברור לי שיש זוגות שגם המון עבודה שבעולם לא תעזור להם (או שאחד מהם לא מוכן לעבוד..)

שאפשר ומומלץ לבנות את האהבה גם לפני החתונה.

היתי מחלקת את האהבה ל3 גורמים-

משיכה מינית- דבר שקל לבדוק יחסית. מספיקה פגישה אחת.

התאמה שכלית- אפשר לבדוק חלק באופן טכני לפני הפגישות, אבל את הרוב אפשר לבדוק רק פא"פ

אינטרקציה וחיבור נפשי- משהו שאפשר לבדוק רק בפגישות כנות פא"פ.

יש אנשים מקסימים ונהדרים- אבל באינטרקציה שלי איתם, הם מצליחים להוציא ממני את הצדדים הפחות נחמדים שלי. ולא תמיד שמים לב לזה בהתחלה. 

יש לי חברה מאד טובה. אני אוהבת אותה וכיף לי איתה- אבל אסור לנו לבלות יותר מדי כי אז היא מתחילה לעצבן אותי. (דברים קטנים באופי שלה שמוציאים אותי מדעתי.) עד שלא עשינו שבת ביחד- לא "עלינו" על זה. 

אז ב"ה שהיא בת ולא בן ומותר לי להיות חברה שלה בלי להתחתן איתה

יצאתי עם לא מעט בנים- שהיה לי איתם התאמה שכלית מאד טובה- אבל אינטרקציה קצת פחות. או שבהתחלה היתה אינטרקציה מעולה- ואח"כ התברר שההתאמה קצת פחות או שיש דברים שכן פוגעים לנו באינטרקציה.

לפעמים לקוח זמן עד שמורידים את המסכות של ההתחלה ונפתחים- ואפשר לראות מי הבנ"א. 

לפעמים זה סתם דברים שבפעם הראשונה-שניה לא מפריעים ורק אח"כ קולטים שזה מפריע.

לפעמים בהתחלה מגיע "רגש" חזק (או במילים אחרות- משיכה מינית) שמסנוור את החסרונות ולוקח זמן להבין ש-אופס. יש פה משהו חורק. 

היה לי מישהו שהיתה התחלה מטורפת- אחרי 3 פגישות כבר היינו בטוחים שנתחתן. ב"ה שאני בחורה שכלית ולא יכולתי להרשות לעצמי להחליט ככה. אחרי עוד שבוע- פתאום ה"היי" ירד קצת, פתאום קלטתי שיש פה כמה פערים רציניים (שלא יכלנו לברר אותם בשום סוג של ברורים לפני) שיש פה משהו באינטרקציה שלא נכון ולא יעבוד לאורך זמן.

ב"ה שנפרדנו.

כי אולי אם אכן היינו מתחתנים- יכול להיות שהיינו מצליחים ליצור משהו נחמד וטוב, היינו צריכים לעבוד על זה קשה מאד ולוותר המון. אני מתארת לעצמי שכן היינו נשארים נשואים באושר ועושר 

אבל ברור לי מעל ומעבר לכל ספק- שמה שיש לי כרגע, עם בנ"א שנכון ומתאים לי פי 1000- זה גם בית שהוא פי 1000. 

אז אני לא אומרת לחפש את ה"טוב יותר" האידאלי ולותר על "טוב" קיים.

אבל כן- לחשוב קצת יותר, לא לפחד לקחת את הזמן ולבדוק. 

לזכור שבהתחלה תמיד יש מסכות- וזוגיות זה דבר שמתבסס על כנות. וחייב כנות. אז עד שלא מגיעים לכנות הזו- אין לך באמת כלים להחליט.

את אומרת שהאינטרקציה הזאת אי אפשר לברר עליה לפני כן, וצריך קצת לקחת את הזמן בשביל לבדוק אותה

האינטרקציה הזאת גם לדעתך לא תלויה באהבה, היא תלויה בכנות ובפתיחות

כל זמן שאת מבררת עם עצמך - הגיוני שלא תחליטי

בלי לחץ!

אבל 17 פגישות זה הרבה, זה שלב שכבר נפתחים, כבר יש קשר די משמעותי, וכבר בדקנו התאמה גם מהבחינה הזאת

אם היא לא בטוחה - שתמשיך לברר עם עצמה, אף אחד לא רודף אחריה, אבל אין צורך לחיות "חיי זוגיות" בשביל זה, צריך פשוט לברר את הנקודות שאתה מסופק בהם

אהבה אמיתית לא יכולה לצמוח בלי אנטרקציה נכונה.

אתה לא יכול לאהוב באמת, ולבנות זוגיות בריאה עם מישהי שגורמת לך "להתגרד מבפנים" 

או שאתם לא מצליחים לדבר בינכם בפתיחות וכנות

או שאין לכם רצון וצורך פנימי להיות ביחד- שלא קשור דווקא למשיכה מינית.

מעבר לזה- רק על עצמי לספר ידעתי, אני ניגשתי לכל דייט ראשון- כהתחלה של בניית זוגיות. כלומר- מרגע זה אני עושה כל שביכולתי כדי שהקשר הזה יצליח.

ברגע שפגשתי את בעלי- והקשר התקדם. שנינו עבדנו ביחד גם על המקום הזה- של בניה של הקשר. מבחינת רגש וגם מבחינת עבודה עצמית.

זה תהליך אחד ארוך- שהתחיל בדייט הראשון וממשיך לכל החיים בעז"ה. 

היתה בו תקופה של היכרות ראשונית, עלינו שלב לבניה של מאורסים (תקופה מאד בונה בעייני. זה זמן שיש בו רגש שאפשר למנף אותו בקלות לעבודה עצמית אמיתית ולשינוי פנימי)

עלינו שלב לנשואים טריים, ותוך חודש מצאנו את עצמנו פתאום כבר בשלב הבא- בהריון. אני יודעת בודאות שבלי כל הקומות שבנינו בכל ה7 חוד' בין הדייט הראשון לחתונה- היה לנו פי אלף יותר קשה לעבור את השלב הזה. והוא היה הופך משלה קשה פיזית אבל מרומם נפשית- לשלב קשה פיזית ונפשית.

התקופה של אחרי חתונה, גם בלי הריון, זו תקופה לא פשוטה. מעבר חד מאד שכולל בתוכו המון דברים טובים- אבל גם מאתגרים.

מי שמגיע עם זוגיות שהוא כבר התחיל לבנות בתנאים קלים יותר (כי הרי הרבה יותר קל לריב נכון כשמאורסים והכל יפה וורוד) ועם כלים להתמודד עם איסור נגיעה בתנאים קלים יותר (קל יותר להתמודד עם איסור נגיעה כשמקפידים על ייחוד) יהיה לו קל יותר.

את גם עכשיו לא אומרת שזה מצריך בניית אהבה,

את בסך הכל אומרת שאהבה מצריכה אינטרקציה

ולהשך דברייך - אני מזכיר מה שכתבתי כבר

קשה מאד לבנות קשר בריא בין בני זוג ולשמור נגיעה.

אני לא מדבר על חשש לכישלון (אפילו שברור שגם זה קיים, אבל בוא נאמר שאנחנו סומכים עליכם)

אני מדבר על המתח שזה יוצר שזה גורם לאנשים לריב, (ושוב אני מפנה לרמ"א מפורש שאומר לא להיפגש הרבה לפני החתונה כדי לא לריב)

לומר שיותר קל ונכון לבנות לפני החתונה ולא אחרי נשמע עולם הפוך

לא מבין למה היה לך יותר קל לריב לפני החתונה

לי היה יותר קשה, ובמריבות שום דבר לא היה ורוד

אחרי החתונה הלכנו לרב שהוא גם יועץ זוגי- וביקשנו טיפים של "אחרי חתונה" איך להצליח לשמור על הכל בתקופה שאסורים. והוא אמר לנו- שהוא רואה שלרוב הזוגות יותר קשה אחרי החתונה מאשר לפני. 

זוג שלא "התאמן" בתקופה קלה יותר- יהיה לו קשה לקפוץ למים עמוקים.

וגם לגבי המריבות- יותר קל ללמוד להתגמש, לדבר יפה ולמצוא פתרונות כשמאורסים. מצד אחד- יש רגש מסנוור מצד שני- הבנזוג עוד לא "בכיס" ויש יותר זהירות ש"לא יברח" 

ושוב- מתאמנים ובונים כלים.

אני בהחלט מרגישה שהכלים שבנינו ביחד בתקופת האירוסין- עזרו לנו המון המון אחרי החתונה.

[לא ראיתי את כל השרשור]

שבונים אחרי חתונה.

מה השאלה.

לפני כן, זה שני אנשים "זרים", גם הלכתית - שאין שינוי סטאטוס - וגם מציאותית.

בודקים אם יש היתכנות לבנין אמיתי וקשר אמיתי אחרי החתונה.

לשם זה, יש גם קצת "סימולציה" של התחושות, נסוף להיכרות וההתענינות. לראות אם נבנית אינטראקציה והרגשה זה לזה. אבל לא כאילו הבנין הוא אז.

יש שייכות, יש משיכת הלב, יש קישור, התאמה - בווודאות מספקת להחלטה - אז אחרי החתונה יבנו ביחד מתוך זה.

אם הבחור מכיר בחורה אחת ויחידה אחרי 3 פגישות ומתחתן איתה.

ובכל מהלך החיים שלו הוא מכיר רק את הבנות שלו, אמא שלו, ואשתו,

למה שלא יחשוב שהיא הכי הכי מושלמת בשבילו? למה הוא צריך להפגש עם עוד 20 בחורות כדי להחליט את אותה החלטה?

אולי בגלל שכל הזמן נפגשים עם בני המין השני חיים בדמיונות על "אהבה"?

מים קרים על נפש עייפה.

להצחיק? 

ואגב מופים ושאר האנשים כאן ממש ענו לך ספציפית וענינית. חבל שאת באמת לא עונה כמוהם, זה היה יכול להיות דווקא מעניין

אני מתעסקת הרבה בהבניות חברתיות ומגדר והדברים האלה מטריפים אותי. זוהי הבהרה כדי שתדעי שאולי לך נכון לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.
מה הקשר להחזיר לך את הכסף? מה, הוא היחידי שאחראי לקשר שלכם? הוא לא חושב שנכון שגם את תשקיעי למענכם? (אתה יכול לקרוא את השאלות האלה בגוף שני)

נשמע לי מוגזם מאוד)

וזה בטח עדיף מאשר התעקשויות לכיוון השני!

אל תקחו על אחריותכם אמירות כאלה (לקח לי זמן לקלוט שזאת היתה עיצה רצינית ולא צינית)

בדרך החיים בה אני רוצה ומשתדלת לחיות, אין "סתם"-ים, אני משתדלת להקדיש מחשבה לכל דבר, לא לזרום עם מה שרגיל לי או מה שלימדו אותי, תמיד להיות אקטיבית בפעולותיי ובחיי.
לכן, לא מתאים לי מישהו שמתעקש סתם כי זה מה שנראה לו הגיוני; ומישהו שחשב בכובד ראש והמסקנה שלו היא שהוא אחראי על הצד הכלכלי במערכת היחסים הנבנית שלנו - גם בכלל, ועל אחת כמה וכמה כשזה ללא קשר והתחשבות ברצונותיי ובמחשבותיי - הוא ממש לא אדם שאני רוצה לבנות איתו חיים משותפים.

ואמנם סייגת שתיקח אותך בע"מ.. אבל דווקא בגלל זה היה ראוי לא לכתוב את זה כלל. וכי בגלל שאותך אישית יש "משהו שמטריף", וסה"כ הוא מקובל בעולם כדבר נאה - אז היא צריכה לסבול אפילו מ"הד" של המלצה כזו?! 

[ואולי היא משקיעה בצד של  האווירה הנעימה וכד'?  מן הסתם שכן..]

אני לא חושבת שזו שריטה שלי, אני חושבת שזו האמת ומאמינה בזה בכל לבי. לא בהכרח בלסיים קשר על דבר כזה, אבל כשרואים תמונה לא מלאה צריך להניח שהתשובות לא בהכרח יתאימו במדוייק. אבל כן מאמינה בחשיבות ובמשמעות של הדברים הללו. ובמציאות בה אני חיה, ב"ה זה לא מקובל כדבר נאה.
אני מקווה מאד ששניהם משקיעים בצד של האווירה הנעימה, ושלא חורה לה אם גם הוא משתתף בו.

בגלל ה"מחשבה" שלך, גם פירשת לדעתי לא נכון...

זה לא שהוא כבר חושב דווקא ש"האחריות על הצד הכלכלי" היא רק שלו וכו' (אם כי גם זה לא בהכרח פסול תמיד בנישואין..) - הוא בכלל לא בראש הזה - 

אלא כיוון שכך מקובל במקומות רבים שבחור משלם, הוא מרגיש בכך את הנתינה שלו, זה סוג של ביטוי יחס; ובוודאי שאכן יש גוונים שונים בין בחור לבחורה.

לכן, הדיון כאן הוא לא על עצם ה"מוסכמה" הזהו, שלך אינה נראית, אלא על מה ההתנהגות מבטאת במצב הנתון כיום (שלדעתי הוא דווקא נחמד - אבל לא זה הענין כרגע..)

מזה מקובל?

במקומות רבים בעולם גם נהוג שהגבר הוא נוטל עול הפרנסה העיקרי וכאן מדובר בבחור ישיבה ובחורה שלעומתו כן עובדת...

הוא הרי ממילא לא הולך לפי המוסכמה הרגילה.

הסיפור הזה גרם לי למאוס בתרבות ה"גבר צריך לשלם" 

פעם עבדתי עם נוער חילוני בסיכון.

אחת הבנות שם (בת 17, ממשפחת מצוקה) סיפרה לי בבכי שחבר שלה זרק אותה.

הם נפגשו, היו חברים, הוא לקח אותה לסרטים, לקפה למסעדות. היה לו כסף- והוא פינק אותה מאד. 

ואז הוא ניסה לשכנע אותה "לעבור שלב" בחברות שלהם, והיא הבהירה לו (ואני גאה בה מאד על זה) שיש לה גבולות, והיא לא מוכנה. 

ואז הוא זרק אותה, ועוד צעק עליה שתחזיר לו את כל הכסף שהוא השקיע בה..

אז ברור לי לחלוטין שבחור דתי לא חושב בכלל בכיון. ושזה ממקום שונה לחלוטין ואחר לחלוטין.

א-ב-ל

רק שתדעו מאיפה זה בא. 

מאיזו תרבות ואיזו תפיסת עולם הגיע הכלל הזה שבו הבחור משלם על הבחורה.

(זה, והחברה בימי הביניים- ששם לאשה לרוב לא היה כסף משלה או עצמאות כלשהי. הבחור היה בא לקחת אותה- כי היה אסור לה להסתובב לבד ומחזיר אותה עד הבית. אז גם האבא היה מחליט למי היא תינשא)

אני לא רואה סיבה למה שבחורי ישראל יוציאו את כל הכסף (של ההורים שלהם לפעמים..) על דייטים.

כי גם אם כל בחורה זה "רק" 10-15 ש"ח, ועוד 10-15 ש"ח על עצמו- זה כבר 20-30 לדייט לא כולל הוצאות על נסיעות וכו'.

ועוד כשלרוב מדובר בבינישים או סטודנטים.

כמו שכשאני יוצאת עם חברה- אני משלמת על עצמי

ככה גם כשיצאתי עם בנים.

כשהקשר מתקדם- אז כבר אפשר לפעמים שכל פעם אחר משלם- כי זה גם סוג של נתיתנה שיכולה לקדם את הרגש.

(ואז לא רואה סיבה למה שהאשה לא תשלם- היא גם צריכה מקום שבו היא תוכל לתת ולעורר את הרגש)

המנהג הזה ממש לא מגיע משם! 

את יכולה לראות את אותו רעיון ממספיק מקורות ביהדות.

הבעל מקדש את האישה, לא היא אותו.

הבעל מחויב בפרנסה, לא היא.

ואם הם נפרדים, הוא זה שמשלם מזונותיה.

וכו'..

הרעיון שהאיש נותן לאישה, "משפיע" עליה, הוא ממש לא בשביל "לקנותה" שתהיה "כפופה" לו. (כמו שאת רומזת בסיפור..)

הוא במקום הזה כי במערכת יחסים שנמצאת במקום הטבעי, בה כל אחד מונח במקומו הנכון-

האיש הוא זה שרוצה להעניק, לתת מעצמו, ולאישה יש את הרצון לקבל, להיות מושפעת.

זה בגדול הטבע של בני אדם (ולכל כלל יש יוצאים מן הכלל..) וזה רק טבעי שגם בפגישות הגבר יהיה במקום המשפיע.

זה נשמע מאוד לא פמיניסטי, אבל אני חושבת שכדאי שנחזור קצת לטבע שלנו.

במערכת יחסים כל אחד צריך להרגיש גם חסר, נזקק. אם כל אחד ירגיש שהוא בסדר לגמרי- שלם גם בלי השני, למה להם זה בזה?

*ועכשיו אסייג את דברי-

האישה משפיעה לא פחות, זה ידוע.. (בדרכים שונות מן הגבר לרוב.) וגם בפגישות, טוב שהיא תביא מעצמה גם!

אבל נראה לי לא פחות חשוב- שתדע לקבל ולא תרגיש בגלל זה שקונים אותה ח"ו.

ודבר אחרון בהקשר לדברייך..כתבת "כמו שכשאני יוצאת עם חברה- אני משלמת על עצמי ככה גם כשיצאתי עם בנים."

פה טמון ההבדל..יחסי איש אישה ממש לא אותו דבר, ולא אמורים להיות מושווים ליחסי חברות.

ביהדות אין "כללי דייטים" ביהדות כתוב רק שצריך שיראנה.

כ------ל הכללים האלו הגיעו מכללי החיזור- שנוצרו בימי הביניים- שאז התחילה תופעה שבה גם לאשה היה מה להגיד בנושא והיה לה מותר לבחור בעל ולא רק להמסר ע"י אביה לגבר שיבחר, והשתכללו לאט לאט בעת המודרנית- ע"י החברה החילונית המודרנית.

נכון שהאיש מקדש את האשה וכו'- אבל מה זה קשור לדייטים???

דייטים זה הצורה הראשנית של קשר זוגי. 

קשר זוגי זה דבר שכשמו כן הוא- מורכב משניים, זוג. משהו הדדי.

כמו שבחיי זוג כל צד מקבל ונותן 

ככה גם בדייטים- כל צד חייב גם לתת וגם לקבל.

את כותבת שכל צד צריך להרגיש גם חסר ונזקק- ודוקא לכן אין שום צורך להפוך את הגבר לסופר אקטיבי שעושה הכל (מתקשר, מגיע עד אליה, מוביל, משלם, מחליט, מלוה אותה או מחזיר הביתה) ואת האשה לסופר פאסיבית שלא עושה כלום.

שני הצדדים צריכים להשקיע.

המקום שאת מדברת עליו, של השפעת הבעל לאשה- לא קשור בכלל למי משלם על מי. זה מקום נפשי-פנימי של מה הם מרגישים אחד כלפי השני. 

לפעמים הכללים האלו באמת מגיעים ממקומות חיצונים. לדוג'- ישנו כלל שהאיש צריך להגיע (לפחות בפגישות הראשונות) כמה שיותר קרוב לאשה.

כשיצאתי עם בינישים- תמיד התעקשתי שיהיה הפוך. למה? כי הם לומדים תורה! זמן נסיעה=ביטול תורה! (ואל תשוי בין לימוד תו"כ נסיעה באוטובוס לעוד שעה עם החברותא..)

היה לי ברור שכמה שאני רק יכולה לחסוך לו זמן שאיננו דייט- אני עושה. 

אני לא לומדת תורה, וגם אם כן- הביטול תורה שלי פחות נורא משלו.

אז היו פעמים שכן נפגשנו קרוב אלי- אבל זה מה שהנחה אותי.

"כללי הדייטים" האלה מגיעים מהמקום הנפשי של האיש והאישה.

גם התורה מתייחסת למקום הזה ומשם מגיעות ההלכות הנ"ל. (האיש מפרנס, מקדש, משלם מזונותיה..בקיצור הוא המשפיע)

ההלכות האלה מראות לך שהיהדות רואה את זה כנכון- שהאיש משפיע על האישה. 

ובדיוק מהמקום הזה נגזרות "הלכות הדייטים"... (נכון שגם בתרבויות אחרות יש מנהגים דומים. אני לא הולכת לחקור את שורשיהם. הגיוני שגם הגויים מבינים בנפש המינים..)

בוודאי שההשפעה היא הדדית (כמו שסייגתי את דברי קודם).

אני חושבת שבגדול אפשר לראות את ההבדל ב"השפעות" כהשפעה חיצונית ופנימית.

חיצונית-הגבר ישלם,ילווה,יגיע, יסחוב לה ת'תיק..

פנימית- האישה משפיעה עליו בדרכים יותר פנימיות..

בכך שהיא נותנת לו הרגשת ביטחון. הרגשה שטוב לה איתו, שהיא נצרכת לו וסומכת עליו.

בכך שהיא אוהבת ומוכנה לקבל אהבה.

ולא הזכרתי ילדים.. (שזה ה-נתינה.)

כל הנ"ל זה הכללות גסות. בתוך זוגיות בוודאי כל אחד משפיע חיצונית ופנימית...וכך זה גם אמור להיות.

אבל יש נטייה כל אחד לצד שלו בקשר.

ושוב אצטט אותך: "המקום שאת מדברת עליו, של השפעת הבעל לאשה- לא קשור בכלל למי משלם על מי. זה מקום נפשי-פנימי של מה הם מרגישים אחד כלפי השני."

אז אני חושבת שהרגשות הנפשיים-פנימיים אמורים להתבטא כלפי חוץ. ז"א הם מורגשים יותר כאשר הם כך בפועל.

ובפרקטיקה של הדייטים..אני לגמרי לא חושבת שצריך להיות מקובעים לכללים האלה. (כן, אחרי כל מה שכתבתי..)

כי אם יותר מתאים להיפגש קרוב אליו-אז ברור שעושים את זה. ואם בא לה לפנק בעוגה- שתלך על זה לגמרי!

אבל אני בעד הרעיון שמאחורי הכללים, שהוא נכון בעיני.

לדעתי

[אם כי לא קראתי מה שמקודם..]

אין שום הלכה בנושא.

תראי מ"מ אחד (שאינו "מדריך לבינייש המצוי איך לא להבריח נערות חסודות")

מקום הלכתי שיש בו איזכור להלכות הללו.

אנשים שמרנים מטבעם- נוח להם להצמד לכללים בלי לחשוב מה עומד מאחוריהם ואיך הם נוצרו. כללים זה נוח- נותן לך לדעת מה לעשות.

אבל מה לעשות שזה "חוקות הגויים"?

כן. כל כללי החיזור (שאת קוראת להם כללי דייטים ואף "הלכות דייטים") הם מהגויים וכללי החיזור של המעמד הבינוני-גבוה של ימי הביניים והלאה.

הם נוצרו באירופה, ומשם עברו בתרבות גם אלינו.

אז נכון שיש דברים שהשתנו קצת או נפלו בדרך (היום כבר פחות תראי גברים שיפתחו בפנייך את הדלת)

אבל שם זה המקור וצריך לזכור ולדעת את זה כשבאים להגן על החוקים הללו.

ועוד משהו- מה תגידי על זה שבחלק די גדול מהמקרים אצל הדוסים האשה היא המפרנסת בשנים הראשונות? (אם לא יותר מזה) הרי פה מדובר על בעל! לא על סתם מדוייט..

אם העניין הכספי של "לשלם עליה" הוא כ"כ מהותי וכ"כ גורם לתחושת ההשפעה- אז לאן האידאל הזה נעלם?

ויכולה להעיד על עצמי- בשנים שאני למדתי ופתחתי עסק, בעלי למד תורה. רק אחרי החתונה הוא התחיל ללמוד לתואר. כל הזמן אני מפרנסת עיקרית. 

לא השפיע כהוא זה על התחושות של מי מוביל בבית.

כל תקופת הדייטים- או ששילמנו חצי חצי או שאחד מאיתנו שילם על שנינו. די מההתחלה זה היה ברור שזה הדדי. זה לא הפריע לאחשלי לתאר אותו במילים "הוא גורם לקולה להראות בת..."

אם אין את המקום הנפשי-פנימי שהאשה מרגישה ביטחון בגבר- אז לא יעזור שום דבר חיצוני.

ואם יש את המקום הזה- אז לא משנה מי משלם ומי לא.

ואם נצליח לא לגרום לבינישים לבזבז את כל כספם רק כי אתרע מזלם לא להתחתן מהר- דיינו.

כי בעצם- זה לא מצב שבו את יכולה לומר "פסדר, מנהג הגויים ושטויות- אבל מה 'כפת? זה לא פוגע באפחד.." כי זה כן פוגע. ובעצם זה שאנחנו משמרים את הדבר הזה בקנאות, כאילו זה הלכה למשה מסיני- אנחנו ממשיכים לפגוע.

אין לי כח לכתוב הכל שוב..אז בקצרה:

ההלכות שהזכרתי הן שהבעל מקדש וכו'. לא מכירה באמת הלכות לדייטים (זה היה ביטוי ציני, אגב)

והסברתי שמההלכות האלה אפשר להשליך לדייטים.

את חוזרת וטוענת שהכללים האלה הומצאו בתקופת הבניים. יכול להיות..

אני רק רואה שגם רוח ההלכה היא בכיוון הזה. (אולי לא שהאיש פותח לה ת'דלת, אבל הרעיון שהאיש הוא המשפיע)

ואני דווקא (כמו שכתבתי) לא בעד היצמדות לכללים האלה. אבל כן בעד הרעיון שעומד מאחוריהם.

ולגבי זה שהאישה מפרנסת- טוב שהזכרת את הנושא..

אני באמת חושבת שזו מציאות בדיעבד לגמרי. התפקיד הזה לדעתי באמת לא אמור להיות עליה ולצערי היום ככה זה בהרבה מקרים מכורח המציאות.

אבל גם אז..יש שנוהגים כך כי אין להם הרבה ברירה. קשה לפרנס רק ממשכורת אחת, שנים ראשונות הבעל בישיבה/לומד וכו'..

ויש שנוהגים ככה לכתחילה (הגישה החרדית בגדול) וזה באמת חורה לי!

זו האחריות שלו-איך זה נופל עליה?! ולרוב היא גם אחראית לגידול הילדים ואז הקושי רק גדל..

גם פה אני חושבת שנכון להחזיר את המצב לטיבעיותו- שהאיש יפרנס יחד עם לימוד תורה. ואם אישתו נקרעת עם עבודה וילדים והוא בכולל, משהו פה שגוי בעיני.

אני מדברת על "תחומי אחריות" ולא על הפרקטיקה.

בתכלס, הרבה נשים עובדות כי הן רוצות בכך-וזה מעולה. (או שהמציאות מחייבת כמו שאמרתי)

אבל התחושה צריכה להיות ש"עול הפרנסה" לא מונך על גבה.

לא יצא קצר..לא נורא.

תצליחו..

אתם ממש מצויינים.

תודיעו אם/כאשר יש אירוסין...

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)

נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.

אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.

וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה

אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב

אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה

איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל

יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

עד היום לא התאוששתי מזה.

וואו,

תהיי חזקה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (: