לי זה לא היה מתאים.

רוב המדרשות לא פלפלניות מספיק בשביל עולם הישיבה. וטוב שכך..

אלו שני עולמות שונים בתכליתם.

מדרשה=\=מקבילה נשית לישיבה!

ומה כבר אפשר לקלוט על בחורה בדרך זו?

לא בטוחה שיכולת לימוד עמקנית תהיה קריטריון משמעותי עבורך..

זה "תירוץ" כדי להפגיש את הבנים עם הבנות,

ובאמצעות הלימוד זה פותח שיח ראשוני בין הבנים לבנות.

מה הקשר בין בנות מדרשה "סטנדרטיות" לבין ביינישים?

אם המטרה היא להכיר והדרך היא רק "תירוץ"-

אפשר לעשות זאת עם כל בחורה דתית מצויה.

זה לא שמדרשיסטיות יודעות יותר להניע את האגודל לעומת בנות אחרות.

אנשים לא יודעים מה זה מדרשה..

[וזה לא ממש צנוע, עם ובלי קשר..]

למה לא להכיר בדרכים הרגילות?

או אחדד את השאלה-

למה להכיר ככה??

לא יודעת אם אני אישית הייתי הולכת לזה כי יהיה לי מוזר להתפלפל עם בנים, במיוחד כשאני לא לומדת גמרא .

אבל מעניין מה יצא מזה בסוף [אל תשכח לעדכן ]

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני יודע על עצמי, שהרבה פעמים בלימוד אני בעיקר מקשיב ומקבל, לא תמיד יש לי כ"כ מהר דברים חכמים וטובים משלי לומר. או אפילו להגיב לכאלו של אחרים.. כנראה לי זה לא יועיל.

הייתי מתה אם הייתי צריכה להיות שם.

מאמינה שיש כאלו שיאהבו את הדרך, אישית, לא הייתי שורדת:

1. מרגיש לי שוק 

2. הקטע של הלימוד המשותף היה קצת מאיים עלי, גם מעצם המחשבה שבזה מודדים אותי עכשיו...

אולי זה בגלל שאני לא ממדרשה, אז גם ככה לא מדובר ...

חשבתם על זה שאם רבנים העלו את הרעיון- אז הם גם התיחסו לעניין ההלכתי?

מזכיר לי שפעם היה שו"ת, עם רב גדול, והרב אמר משהו דומה בקשר לדרכי היכרויות- ואחת הבנות קפצה "אבל הרב זה לא צנוע!" הרב חייך אליה ושאל אותה למה היא חושבת שזה לא צנוע- והיא התחילה להסביר לאותו רב (רב פוסק הלכה, וגם אחד שמאד מחמיר בצניעות) למה ההצעה שלו לא צנועה.

הרב ענה לה והסביר לה למה לדעתו זה כן צנוע- והיא השתתקה כי כנראה קלטה את האבסורד..

לגופו של עניין- כרוקה יש סיכוי שהייתי הולכת לדבר כזה. תלוי מאד באיזו ישיבה מדובר ואם זו ישיבה שתואמת את השקפת עולמי. (או מדרשה לחילופין)

רק אמרתי שיש פה משהו שרבנים הציעו.

לקפוץ בכזה פאתוס ולזעוק כאילו זה נורא ואיום- נראה לי קצת יוהרה.

ואתה מוזמן לשאול רבנים ולהגיד לי מה הם אמרו.

יכול להיות שתופתע..

(אחרי ששמעתי את ההצעה הנ"ל מפי אותו רב, אני כבר לא בטוחה כ"כ במה שאתה בטוח..)

כי תכל'ס- תנסה לפרט לי מה "לא צנוע!!!!" בזה?

במה זה שונה מדייט רגיל? (מבחינה הלכתית) 

או מכל מפגש אחר של פו"פ?

אתה יכול לצטט לי הלכה שאוסרת דבר כזה?

מה יש במפגש כזה (בהנחה שמגיעות בנות מדרשה צנועות) שעלול לעבור על ההלכה?

אני  לא ראיתי. ראיתי שיש כאלה שאמרו שלהם זה לא מתאים וכאלה שלא התלהבו או שלא רצו. זכותם!

אני לא ראיתי אף זעקה על הצניעות כאן. רק הערה בסוגריים או כאלה שלא אהבו את הרעיון...

ממש לא "קפצו וזעקו" בדיוק להיפך!

מותר גם לחשוב שזה לא צנוע כמו שמותר לחשוב שזה צנוע- כל עוד זה  בתוך השיח ההלכתי. (וגם אם רב כלשהו יגיד למישהי שזה צנוע והיא עצמה לא תרגיש עם זה בנוח ותרגיש שהיא עושה משהו לא צנוע- עדיין היית אומרת לה לעשות את זה ולהתעלם מהרגשות שלה לגבי הצניעות שלה? אין לגיטימציה להרגיש שזה לא צנוע לדעתך גם אם רב אמר לה שכן?)

** אני לא טוענת שהרעיון הזה צנוע או לא צנוע.**

יכול להיות שהגזמתי, קבלו את התנצלותי.

ועדיין-

מישהו יכול להסביר לי מה נוגד את ההלכה בדבר כזה?

כשמישהו אומר "לי אישית זה לא מתאים, כי אני לא אוהב דברים כאלה" אז ססבה.

אבל כשכמה פה אמרו שהדבר עצמו- לא שייך, לא צנוע, לא ראוי או לא נכון-

אז אני רוצה לדעת למה?

איזה הלכה זה סותר?

במה זה שונה מדייט רגיל?

שאף אחד (כולל המציע) לא חשב שאולי יש איזה שהוא כיוון

פשוט פגישה שהסיכוי שיצא ממנה משהו אפסי

וכיון שלהיות בקשר עם אשה טומן בחובו סיכונים, לא עושים דבר כזה כשאין בזה כמעט תועלת

אבל אצלנו גם כששדכן משדך הסיכוי הוא נמוך מ10%.

לגישתך, צריך לבדוק את הסיכויים בשיטה הזאת.

חוץ מזה, הסיכונים במפגש כזה הם הרבה יותר נמוכים מבליינד-דייט.

(אין חשש לייחוד והמפגש מבוקר באמצעות אנשים מבוגרים)

אני אתפלא אם זה באמת סיכוי כל כך נמוך

הרבה מאד אנשים מתחתנים עם אחת ההצעות הראשונות שלהם

אבל זה לא בר השוואה לסיכוי הנמוך שיש בפגישה כזאת עם בחורה שאין שום סיבה שתהיה התאמה ביניכם

אבל אני לא יודע אם סטטיסטיקה וסיכון זה שם המשחק.

וגם ברור שלא לכולם זה מתאים.

נראה לי שכל עוד זה לא משולל הלכתית,

כל אחד יעשה את החשבונות שלו איך הוא מעוניין להכיר את בן-זוגו.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לפי החשבון שלך - גם אני מסוכן (מן הסתם אפילו יותר, נשים דעתן קלה...)

ומה שהצעת (לא להתחתן) זה לא מידתי ביחס לסיכון

לא אמרתי לא להיפגש כשיש בזה תועלת, ברור שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזאת שלפעמים נכנסים לניסיונות, והקב"ה לא רוצה שנימנע מהחיים שמא ניכשל

אבל סתם להיכנס לניסיון בלי תועלת? (או עם תועלת מועטה מאד)

החסרונות שכתבת על שיטת השדכנים (לא קלטו אותך ו-אין כימיה) שייך כאן הרבה יותר. אין מי שיקלוט אותך זה פשוט עיוור, גם אין סיבה שיהיה כימיה, כי הרי זה סתם מזל

מזל יכול להיות גם בשדכן שלא קלט אותך, ובמקרה הציע לך משהו מתאים, כך שאין סיבה שיהיה עדיפות לשיטה הזאת

זה ששמעת כמה מקרים כאלה מראה שהקב"ה מנהל את העולם, ולפעמים הוא מארגן דברים בצורה שלא חלמנו עליהם, אבל זה לא הגיוני שדוקא בצורה כזאת זה יצליח

גם מרכזים רפורמים שהם מכנים בתי כנסת.... אז??? זה אומר שזו דרך נכונה בהכרח?

ואיך הוא לוקח אחריות

לקבוע ולהנציח נורמה, של "לא נפגשים בצורה יזומה"

ומחכים שנים שיבוא מלאך מן השמיים..

זה חוסר אחריות, ברמה של ראשי הישיבות ומנהיגי הציבור.

הדעות האלה "זה כל-כך מוזר" שאני אדאג לעצמי, ויבוא למצוא לעצמי שותפה לצורך הקמת בית כשר בישראל.

הם סימפטום של הבעיה..

וסליחה שאמרתי על אנשים את המילה הקשה "נוראים".. ניסיתי לעורר אתכם רק לטובתנו, לטובת כלל רווקי המגזר.

אבל בלי לשים לב, מי שקורא את התגובות פה מקבל רושם שהוא בן אדם לא איכותי, לא לעניין ו"מוזר"

ברגע שהוא עושה את הדבר הכי הגיוני לעשות.

ודרך אגב אם תנעלו את הדעה שלי, זה בטח לא יפתור את הבעייה

מעבר לזה שאני לא חושבת שנכון ללמוד חברותא עם בחור שאין לי מושג אם הוא קשור למה שאני מחפשת,
לא חושבת שכדאי להפוך את לימוד התורה למפתח רושם, כמו שאני לא אוהבת חזנות בתפילה- מסכימה לגמרי.

זה פשוט גם לא נראה לי המדד לקשר טוב...

אישית, אני לא מחפשת חברותא ללימוד אלא בעל שאוכל להקים איתו בית מאושר.

אני מבינה ומכירה את הכאב וההרגשה של התלות בחסדי הבריות.

עדיין המפגש הזה הוא קצת יוצא דופן ולא מתאים לכולם ולכן ההתנגדות התאורתית של חלק מהאנשים (גם אני ) להצטרף לכזה מפגש...

יש כל מיני דרכים יזומות שאפשר לקבוע, אבל לא כל אחת מהן תתאים לכולם. 

בהחלט, בתור תופעה, מסכימה שהיא ממש מתסכלת.

שצריך להוציא מהלקסיקון.

הדבר הכי בריא,והכי יהודי, זה שמי שמוטלת עליו החובה והזכות להתחתן, הולך ועושה את זה בצורה מסודרת, ומכובדת.

ולדעתי על הרבנים מוטלת חובה, לעודד ולשלוח את הבנים והבנות להפגש.

זה לא פשע, זה לא עבירה.

זה כבוד גדול לעשות משהו יעיל ורציני ומסודר ומכובד ומגזרי,

על מנת שסןף-סוף תהיה אפשרות להכיר ולבנות בתים בישראל, בלי להסתמך על הנס..

"יוצא דופן" התכוונתי ללימוד משותף. שוב, 

יש כל מיני דרכים יזומות שאפשר לקבוע, אבל לא כל אחת מהן תתאים לכולם.

כי באמת לימוד משותף היה לי מאד קשה. לצערי ובתור בת וסטודנטית, לימוד תורה/ מה שזה לא יהיה היה לי קשה ומוזר כשהוא נעשה בשיתוף. בלי שום קשר למילים מכובסות.

הפוך, הסכמתי איתך אבל אמרתי שמפגש יזום ללימוד משותף לא מתאים לכולם ולא היתי רוצה שזה יהיה המדד בעיני בחור לכמה אני שווה (מה לעשות לא התחום ולענ"ד גם לא המדד לקשר בין בני זוג).

אני מדבר איתכם לגופו של עניין באמת.

ברור שמעורב פה כאב גדול.

ובואו לא ניכנס לפינה של ללמוד ביחד. (זה לא קשור ללימוד), 

פשוט צריך להפגיש, (בלי קשר לספר חסידות או מסילת ישרים)

ושזה יהיה משהו קבוע, יום בשבוע לדוגמא, שרווקי המגזר יגיעו למקום מסויים, ויוכלו להפגש שם.

והכי חשוב, שזה לא יהיה "מוזר" משונה או יוצא דופן.

אלא שזה יהיה דבר מקובל ומעודד ע"י הרבנים של הישיבות ומעוגן במערכת + הסעה.

ולעשות ממי שהולך לזה צדיק. (ולכן צריך רבנים בעלי שיעור קומה שיגידו את זה בקול)

כי הוא באמת הצדיק, הוא לא מחכה שה' יעשה את מה שהוא רוצה, אלא הוא הולך לעשות את רצון ה'.

יש כאן צרה שאינה מטופלת.

זה לא חוכמה להגיד כל מה שבא לי לצקצק בלשון, ולשחק אותה "פיטר-פן",  ולא להביא שום פתרון מציאותי לבעיה.

לדעתי אתם צעירים, גם אני בגילכם חשבתי והאמנתי שה' ידאג לי, ובעז"ה הוא עוד ידאג.

אבל בתור מגזר, אני חושב שחייבת להיות דרך רצינית ואחראית לעשות תוכנית אמיתית, שאכן משהו יתקדם.

מסכימה עם זה שזה תופעה לא מטופלת ואמורים לתת לגיטימציה למשהו כזה.

ההתנגדות שלי היתה ללימוד משותף.

זה שהשם ידאג, הוא ידאג, אבל לפחות בשביל ההרגשה שזזים לאיזשהו מקום ולא תלויים כל הזמן בסביבה.

מסכימה לגמרי ולפי השרשורים שאנשים פה פותחים מידי פעם נראה שיש עוד כאלו. 

עדיין מכבדת לגמרי את הדעה ההפוכה,לא כולם חושבים אותו דבר וזכותו של כל אחד לחשוב מה שהוא רוצה וזה גם לא משנה למה.

ודווקא פסיכולוגיה זה מקצוע די מכניס, אז אולי באמת אני סתם מבוזבזת בכל אופן, המקצוע של רחוק מאד מאד מפסיכולוגיה אז כנראה שאני לא יהיה בזה משו...

אין מספיק שדכנים שישדכו [לאו דווקא רשמיים..] והרבה מאוד רווקים נשארים בלי הצעות בכלל.

מחדל!

חייבים להתעורר ויותר לשדך..

לא להתפדח או לחשוש אם לא בטוחים בהצעה.

לא לשכוח את החברים גם אחרי שמתחתנים.

להיות עירניים..

עם זאת, אני חולקת על דרכי הפעולה שאתה מציג-

חלק ניכר מהציבור הדת"ל מגיע מחברה נפרדת, שזה האידיאל.

אני חושבת שלא נכון "לפרוץ גבולות" או להתפשר ולא משנה מהי הסיבה.

מעניין שהרבה דורות לפנינו התחתנו נפלא גם בלי זה..

לכן, לענ"ד, הבעיה קשורה לשדכנים.

תקן אותי אם אני טועה, אבל ידוע שמפגשים מעורבים של בנים ובנות [כשזה לא אחד על אחד..]

מגיעים מהר מאוד לקלות ראש. אין, ככה זה. גם כשכולם נשואים..

יש איזו משיכה תת מודעת בין כל גבר וכל אישה.. לכן חייבים מאוד להזהר!

כיוון שהמפגשים לא טבעיים [וטוב שכך.. לא רוצה להתרגל לזרום עם בנים בשיחות. זה מראה על שחיקה..],

האפקט שלהם יורד וכך גם יכולת ההבחנה של מי מתאים ולמה.

היו מפגשים מעורבים שכן הצמיחו זוגות. אני יודעת..

אך אין זו דרכו של חלק ניכר מציבור ערוץ 7- שרובו בוגר תנועת "אריאל".

ולא דיברתי על הרעיון של הלימוד המשותף, שזו גם תגובה ארוכה..

אני מדבר רק על מפגשים של אחד מול אחת.

לדוגמא שיש מקום מסויים, צנוע, שידוע שהולכים אליו בשעה מסויימת, בתור יחידים

(כי זאת האמת, אנחנו מחפשים בן זוג אחד, חסר לנו משהו..) מחפשים מישהי\מישהו, שנראה מתאים.

ומדברים איתו על איפה הוא למד ומה הוא עשה, ואיך עבר עליו היום? ומה דעתו על המצב בדרום? וכו'..

או במילה אחרת מתחילים פגישה.

כמו שאמור להיות.

ובאמת ככה זה אמור להיות, וגם הכי הגיוני, שבן אדם ידאג לעצמו..

נכון זה באמת שבירת מוסכמה,

ויכול לבוא מחבל ולהגיד שהוא בחור ישיבה ואין לי מושג מה עוד.

אבל לא חייבים להתחתן איתו, מה גם שיהיו שם אנשים בקרבת מקום, ואם את באמת חוששת שנפלת על מחמוד, אז בוחרים מקום שהוא ציבורי, ויש עוד אנשים בסביבה, בדיוק כמו שיכול להגיע מחבל באוטובוס.. וגם את יכולה לבקש ממנו פרטים לבירור עליו, ולבקש ממנו להשלים פסוק מספר משלי, או אין לי מושג מה עוד.. בקיצור לא חייבים להתחתן עם היצור הראשון שפגשת.

צריך טיפה אומץ בסיסי (שלדעתי יש לנו), אבל לדעתי זה מעניין ושווה, ויותר מכל, זה אמיתי.

(בלי להסתמך על "בלתי מעורבים")

אנשים באים לאיזה מקום בלי לדעת כלום אחד על השניה ומתחילים לדבר?-

מממ לא נשמע כ"כ כמו משהו יישים וגם אם יש מישהו בסביבה זה לא הכי בטיחותי.

עם זה שאמרת שצריך לעשות משהו בנידון נראה שיש הסכמה. אבל על דבריך, שבמחילה היו קצת מקוממים "זה לא חוכמה להגיד כל מה שבא לי לצקצק בלשון, ולשחק אותה "פיטר-פן",  ולא להביא שום פתרון מציאותי לבעיה." 

לא נראה שמצאת פיתרון ברור..

אבל נשמע לי קצת חסר סיכוי לפגוש אחד על אחד בכל בחור שהוא...

מזל שלפחות יש לי גבול תחתון די מוחלט לגיל אחרת...

בס"ד

אם הכוונה שלך זה להפגיש קבוצה של בנים עם קבוצה של בנות ושהם ידברו בינהם ואולי יצא מזה משהו, אז אני אישית חושב שזאת לא הדרך, במיוחד לא בשבילי כאדם הפרטי (שבתור זה אני עונה פה, בתור מרדכי, לא בתור אף אחד אחר).

אם הכוונה שלך זה להעלות את המודעות של אנשים לחשוב על חבריהם הרווקים, שראשי ישיבה יחשבו על תלמידהם (בלי להכליל ישיבות!) ודודות על האחיינים שלהם, זה כבר משהו אחר, שזה כבר אני חושב שיש לו מקום. 

להפגיש בנים ובנות למסגרת של לימוד משותף.

נניח בקבוצות של בין 20 ל 50 איש

אפשר ללמוד כל מיני תחומים, ואם מישהו מצא חן בעיני מישהו, אפשר אחר כך להיפגש בדשא בחוץ, או לבקש מחברה שתתעניין..

אהה קוראים לזה אוניברסיטה.

רגע אז יש לי רעיון יותר מהפכני

שוכרים אוטובוס, מארגנים טיול לקבוצה של 50 איש..

בדרך רואים דברים, מטיילים, מחליפים מבטים

ואם מישהו מצא חן בעיני מישהו, אפשר לפנות למארגנים.. או סתם לאזור אומץ..

אהה.. קוראים לזה טיול פו"פ...

בקיצר יש כל כך הרבה מסגרות היום להיפגש..

אבל איכשהו נדמה שרק אם עושים את זה תחת כותרת של "לימוד משותף בישיבה" רק אז זה לגיטימי..

ממש לא!

מה נסגר אתנו?

ועכשיו בנימה רגועה יותר.

מחקר בדק התנהגות אנשים כאשר יש להם מבחר של מוצרים לפניהם.

במחקר לקחו אנשים רנדומליים
במקרה הראשון העמידו מולם שלושה סוגים של מוצר X ובקשו מהם לבחור מוצר. ללא הגבלת זמן. 

במקרה השני אותו סיפור, רק שהפעם יש יותר מבחר. 

ההנחת יסוד היתה שברגש שיהיה יותר מבחר, יהיה לאדם יותר קל לבחור.

המסכנה הייתה הפוכה לגמרי. 

ככל שיש לאדם יותר מבחר, כך הוא שקוע ביותר "בלבלות". מושג ההשוואתיות נכנס לעבודה שעות נוספות, 

והבן אדם לא יוצא ראש. ולא גורם לו לבחור ביותר קלות, נהפוך הוא.

(מי מאתנו לא השווה את מי שהוא נפגש איתו לקודם וזה לא בלבל אותו?)

לכן. 

אני לא חושב שזה כדאי.

בוודאי שלא מתאים לכולם. אבל ברור שבמצב הרווקות הבעייתי שיש היום, כל יוזמה כזו היא מבורכת. מספיק שיצא ממפגש כזה זוג או שניים- והיה זה שכרם של היוזמים. 

אני מניחה שברווקותי בהחלט הייתי הולכת לדבר כזה. גם אם המיועד לא נמצא שם, אולי הבן דוד שלו כן- ואז יכול לצאת שידוך נחמד.

מי שלא מתאים לו או נשמע לו מביך מדי- שלא ישתתף, ( בדיוק כמו שלא כולם משתתפים בהפלגות משותפת ליוון, נניח) אבל בעיני ככל שיהיו יותר יוזמות מקוריות בענין השידוכים- מה טוב.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.