לי זה לא היה מתאים.

רוב המדרשות לא פלפלניות מספיק בשביל עולם הישיבה. וטוב שכך..

אלו שני עולמות שונים בתכליתם.

מדרשה=\=מקבילה נשית לישיבה!

ומה כבר אפשר לקלוט על בחורה בדרך זו?

לא בטוחה שיכולת לימוד עמקנית תהיה קריטריון משמעותי עבורך..

זה "תירוץ" כדי להפגיש את הבנים עם הבנות,

ובאמצעות הלימוד זה פותח שיח ראשוני בין הבנים לבנות.

מה הקשר בין בנות מדרשה "סטנדרטיות" לבין ביינישים?

אם המטרה היא להכיר והדרך היא רק "תירוץ"-

אפשר לעשות זאת עם כל בחורה דתית מצויה.

זה לא שמדרשיסטיות יודעות יותר להניע את האגודל לעומת בנות אחרות.

אנשים לא יודעים מה זה מדרשה..

[וזה לא ממש צנוע, עם ובלי קשר..]

למה לא להכיר בדרכים הרגילות?

או אחדד את השאלה-

למה להכיר ככה??

לא יודעת אם אני אישית הייתי הולכת לזה כי יהיה לי מוזר להתפלפל עם בנים, במיוחד כשאני לא לומדת גמרא .

אבל מעניין מה יצא מזה בסוף [אל תשכח לעדכן ]

טוב למי שזה מתאים לו

יש כאלה שפחות יזרמו

והצחיק אותי הקטע של המדבקות

אני יודע על עצמי, שהרבה פעמים בלימוד אני בעיקר מקשיב ומקבל, לא תמיד יש לי כ"כ מהר דברים חכמים וטובים משלי לומר. או אפילו להגיב לכאלו של אחרים.. כנראה לי זה לא יועיל.

הייתי מתה אם הייתי צריכה להיות שם.

מאמינה שיש כאלו שיאהבו את הדרך, אישית, לא הייתי שורדת:

1. מרגיש לי שוק 

2. הקטע של הלימוד המשותף היה קצת מאיים עלי, גם מעצם המחשבה שבזה מודדים אותי עכשיו...

אולי זה בגלל שאני לא ממדרשה, אז גם ככה לא מדובר ...

חשבתם על זה שאם רבנים העלו את הרעיון- אז הם גם התיחסו לעניין ההלכתי?

מזכיר לי שפעם היה שו"ת, עם רב גדול, והרב אמר משהו דומה בקשר לדרכי היכרויות- ואחת הבנות קפצה "אבל הרב זה לא צנוע!" הרב חייך אליה ושאל אותה למה היא חושבת שזה לא צנוע- והיא התחילה להסביר לאותו רב (רב פוסק הלכה, וגם אחד שמאד מחמיר בצניעות) למה ההצעה שלו לא צנועה.

הרב ענה לה והסביר לה למה לדעתו זה כן צנוע- והיא השתתקה כי כנראה קלטה את האבסורד..

לגופו של עניין- כרוקה יש סיכוי שהייתי הולכת לדבר כזה. תלוי מאד באיזו ישיבה מדובר ואם זו ישיבה שתואמת את השקפת עולמי. (או מדרשה לחילופין)

רק אמרתי שיש פה משהו שרבנים הציעו.

לקפוץ בכזה פאתוס ולזעוק כאילו זה נורא ואיום- נראה לי קצת יוהרה.

ואתה מוזמן לשאול רבנים ולהגיד לי מה הם אמרו.

יכול להיות שתופתע..

(אחרי ששמעתי את ההצעה הנ"ל מפי אותו רב, אני כבר לא בטוחה כ"כ במה שאתה בטוח..)

כי תכל'ס- תנסה לפרט לי מה "לא צנוע!!!!" בזה?

במה זה שונה מדייט רגיל? (מבחינה הלכתית) 

או מכל מפגש אחר של פו"פ?

אתה יכול לצטט לי הלכה שאוסרת דבר כזה?

מה יש במפגש כזה (בהנחה שמגיעות בנות מדרשה צנועות) שעלול לעבור על ההלכה?

אני  לא ראיתי. ראיתי שיש כאלה שאמרו שלהם זה לא מתאים וכאלה שלא התלהבו או שלא רצו. זכותם!

אני לא ראיתי אף זעקה על הצניעות כאן. רק הערה בסוגריים או כאלה שלא אהבו את הרעיון...

ממש לא "קפצו וזעקו" בדיוק להיפך!

מותר גם לחשוב שזה לא צנוע כמו שמותר לחשוב שזה צנוע- כל עוד זה  בתוך השיח ההלכתי. (וגם אם רב כלשהו יגיד למישהי שזה צנוע והיא עצמה לא תרגיש עם זה בנוח ותרגיש שהיא עושה משהו לא צנוע- עדיין היית אומרת לה לעשות את זה ולהתעלם מהרגשות שלה לגבי הצניעות שלה? אין לגיטימציה להרגיש שזה לא צנוע לדעתך גם אם רב אמר לה שכן?)

** אני לא טוענת שהרעיון הזה צנוע או לא צנוע.**

יכול להיות שהגזמתי, קבלו את התנצלותי.

ועדיין-

מישהו יכול להסביר לי מה נוגד את ההלכה בדבר כזה?

כשמישהו אומר "לי אישית זה לא מתאים, כי אני לא אוהב דברים כאלה" אז ססבה.

אבל כשכמה פה אמרו שהדבר עצמו- לא שייך, לא צנוע, לא ראוי או לא נכון-

אז אני רוצה לדעת למה?

איזה הלכה זה סותר?

במה זה שונה מדייט רגיל?

שאף אחד (כולל המציע) לא חשב שאולי יש איזה שהוא כיוון

פשוט פגישה שהסיכוי שיצא ממנה משהו אפסי

וכיון שלהיות בקשר עם אשה טומן בחובו סיכונים, לא עושים דבר כזה כשאין בזה כמעט תועלת

אבל אצלנו גם כששדכן משדך הסיכוי הוא נמוך מ10%.

לגישתך, צריך לבדוק את הסיכויים בשיטה הזאת.

חוץ מזה, הסיכונים במפגש כזה הם הרבה יותר נמוכים מבליינד-דייט.

(אין חשש לייחוד והמפגש מבוקר באמצעות אנשים מבוגרים)

אני אתפלא אם זה באמת סיכוי כל כך נמוך

הרבה מאד אנשים מתחתנים עם אחת ההצעות הראשונות שלהם

אבל זה לא בר השוואה לסיכוי הנמוך שיש בפגישה כזאת עם בחורה שאין שום סיבה שתהיה התאמה ביניכם

אבל אני לא יודע אם סטטיסטיקה וסיכון זה שם המשחק.

וגם ברור שלא לכולם זה מתאים.

נראה לי שכל עוד זה לא משולל הלכתית,

כל אחד יעשה את החשבונות שלו איך הוא מעוניין להכיר את בן-זוגו.

אני שומעת סביבי (בציבור הדת"ל)

המון שלא אוהבים את שיטת השדכנים, שנופלים בה פעם אחר פעם, שמקבלים הצעות הזויות, שאף שדכן לא קולט אותם.

מעבר לזה- המון פעמים שיוצאים, ומבחינת התאמה- הכל מצויין. אבל אין "מציאת חן" ואין כימיה או עניין.

מכירה כמה וכמה שהקשרים הכי טובים שהיון להם, או שהובילו לחתונה- היו דווקא כאלה. שקודם נפגשו באופן בלתי מחייב- ורק אז יצאו באופן רשמי.

מהיכרות שלי עם דברים שכאלה- יצאו מהם לא מעט זוגות.

(אפילו מהמפגשים שהיו פה בלנ"ו...)

ומצטרפת לרוני60- לפחות בציבור הדת"ל- הממוצע הוא יותר מ10 קשרים לבנ"א. ובעצם כל קשר הוא בלתי ידוע ולא ברור.

מה גם שלא אהבתי את המשפט "כל קשר עם אשה טומן בחובו סיכונים" טוב לדעת שאני מסוכנת.. 

מה גם שאולי לא כדאי להתחתן- כי אז אפשר ליפול לבעילת נידה או אפילו לאשת איש! חתונה טומנת בחובה סיכונים לעברות כ"כ חמורות!

לפי החשבון שלך - גם אני מסוכן (מן הסתם אפילו יותר, נשים דעתן קלה...)

ומה שהצעת (לא להתחתן) זה לא מידתי ביחס לסיכון

לא אמרתי לא להיפגש כשיש בזה תועלת, ברור שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזאת שלפעמים נכנסים לניסיונות, והקב"ה לא רוצה שנימנע מהחיים שמא ניכשל

אבל סתם להיכנס לניסיון בלי תועלת? (או עם תועלת מועטה מאד)

החסרונות שכתבת על שיטת השדכנים (לא קלטו אותך ו-אין כימיה) שייך כאן הרבה יותר. אין מי שיקלוט אותך זה פשוט עיוור, גם אין סיבה שיהיה כימיה, כי הרי זה סתם מזל

מזל יכול להיות גם בשדכן שלא קלט אותך, ובמקרה הציע לך משהו מתאים, כך שאין סיבה שיהיה עדיפות לשיטה הזאת

זה ששמעת כמה מקרים כאלה מראה שהקב"ה מנהל את העולם, ולפעמים הוא מארגן דברים בצורה שלא חלמנו עליהם, אבל זה לא הגיוני שדוקא בצורה כזאת זה יצליח

גם מרכזים רפורמים שהם מכנים בתי כנסת.... אז??? זה אומר שזו דרך נכונה בהכרח?

ואיך הוא לוקח אחריות

לקבוע ולהנציח נורמה, של "לא נפגשים בצורה יזומה"

ומחכים שנים שיבוא מלאך מן השמיים..

זה חוסר אחריות, ברמה של ראשי הישיבות ומנהיגי הציבור.

הדעות האלה "זה כל-כך מוזר" שאני אדאג לעצמי, ויבוא למצוא לעצמי שותפה לצורך הקמת בית כשר בישראל.

הם סימפטום של הבעיה..

וסליחה שאמרתי על אנשים את המילה הקשה "נוראים".. ניסיתי לעורר אתכם רק לטובתנו, לטובת כלל רווקי המגזר.

אבל בלי לשים לב, מי שקורא את התגובות פה מקבל רושם שהוא בן אדם לא איכותי, לא לעניין ו"מוזר"

ברגע שהוא עושה את הדבר הכי הגיוני לעשות.

ודרך אגב אם תנעלו את הדעה שלי, זה בטח לא יפתור את הבעייה

מעבר לזה שאני לא חושבת שנכון ללמוד חברותא עם בחור שאין לי מושג אם הוא קשור למה שאני מחפשת,
לא חושבת שכדאי להפוך את לימוד התורה למפתח רושם, כמו שאני לא אוהבת חזנות בתפילה- מסכימה לגמרי.

זה פשוט גם לא נראה לי המדד לקשר טוב...

אישית, אני לא מחפשת חברותא ללימוד אלא בעל שאוכל להקים איתו בית מאושר.

אני מבינה ומכירה את הכאב וההרגשה של התלות בחסדי הבריות.

עדיין המפגש הזה הוא קצת יוצא דופן ולא מתאים לכולם ולכן ההתנגדות התאורתית של חלק מהאנשים (גם אני ) להצטרף לכזה מפגש...

יש כל מיני דרכים יזומות שאפשר לקבוע, אבל לא כל אחת מהן תתאים לכולם. 

בהחלט, בתור תופעה, מסכימה שהיא ממש מתסכלת.

שצריך להוציא מהלקסיקון.

הדבר הכי בריא,והכי יהודי, זה שמי שמוטלת עליו החובה והזכות להתחתן, הולך ועושה את זה בצורה מסודרת, ומכובדת.

ולדעתי על הרבנים מוטלת חובה, לעודד ולשלוח את הבנים והבנות להפגש.

זה לא פשע, זה לא עבירה.

זה כבוד גדול לעשות משהו יעיל ורציני ומסודר ומכובד ומגזרי,

על מנת שסןף-סוף תהיה אפשרות להכיר ולבנות בתים בישראל, בלי להסתמך על הנס..

"יוצא דופן" התכוונתי ללימוד משותף. שוב, 

יש כל מיני דרכים יזומות שאפשר לקבוע, אבל לא כל אחת מהן תתאים לכולם.

כי באמת לימוד משותף היה לי מאד קשה. לצערי ובתור בת וסטודנטית, לימוד תורה/ מה שזה לא יהיה היה לי קשה ומוזר כשהוא נעשה בשיתוף. בלי שום קשר למילים מכובסות.

הפוך, הסכמתי איתך אבל אמרתי שמפגש יזום ללימוד משותף לא מתאים לכולם ולא היתי רוצה שזה יהיה המדד בעיני בחור לכמה אני שווה (מה לעשות לא התחום ולענ"ד גם לא המדד לקשר בין בני זוג).

אני מדבר איתכם לגופו של עניין באמת.

ברור שמעורב פה כאב גדול.

ובואו לא ניכנס לפינה של ללמוד ביחד. (זה לא קשור ללימוד), 

פשוט צריך להפגיש, (בלי קשר לספר חסידות או מסילת ישרים)

ושזה יהיה משהו קבוע, יום בשבוע לדוגמא, שרווקי המגזר יגיעו למקום מסויים, ויוכלו להפגש שם.

והכי חשוב, שזה לא יהיה "מוזר" משונה או יוצא דופן.

אלא שזה יהיה דבר מקובל ומעודד ע"י הרבנים של הישיבות ומעוגן במערכת + הסעה.

ולעשות ממי שהולך לזה צדיק. (ולכן צריך רבנים בעלי שיעור קומה שיגידו את זה בקול)

כי הוא באמת הצדיק, הוא לא מחכה שה' יעשה את מה שהוא רוצה, אלא הוא הולך לעשות את רצון ה'.

יש כאן צרה שאינה מטופלת.

זה לא חוכמה להגיד כל מה שבא לי לצקצק בלשון, ולשחק אותה "פיטר-פן",  ולא להביא שום פתרון מציאותי לבעיה.

לדעתי אתם צעירים, גם אני בגילכם חשבתי והאמנתי שה' ידאג לי, ובעז"ה הוא עוד ידאג.

אבל בתור מגזר, אני חושב שחייבת להיות דרך רצינית ואחראית לעשות תוכנית אמיתית, שאכן משהו יתקדם.

מסכימה עם זה שזה תופעה לא מטופלת ואמורים לתת לגיטימציה למשהו כזה.

ההתנגדות שלי היתה ללימוד משותף.

זה שהשם ידאג, הוא ידאג, אבל לפחות בשביל ההרגשה שזזים לאיזשהו מקום ולא תלויים כל הזמן בסביבה.

מסכימה לגמרי ולפי השרשורים שאנשים פה פותחים מידי פעם נראה שיש עוד כאלו. 

עדיין מכבדת לגמרי את הדעה ההפוכה,לא כולם חושבים אותו דבר וזכותו של כל אחד לחשוב מה שהוא רוצה וזה גם לא משנה למה.

ודווקא פסיכולוגיה זה מקצוע די מכניס, אז אולי באמת אני סתם מבוזבזת בכל אופן, המקצוע של רחוק מאד מאד מפסיכולוגיה אז כנראה שאני לא יהיה בזה משו...

אין מספיק שדכנים שישדכו [לאו דווקא רשמיים..] והרבה מאוד רווקים נשארים בלי הצעות בכלל.

מחדל!

חייבים להתעורר ויותר לשדך..

לא להתפדח או לחשוש אם לא בטוחים בהצעה.

לא לשכוח את החברים גם אחרי שמתחתנים.

להיות עירניים..

עם זאת, אני חולקת על דרכי הפעולה שאתה מציג-

חלק ניכר מהציבור הדת"ל מגיע מחברה נפרדת, שזה האידיאל.

אני חושבת שלא נכון "לפרוץ גבולות" או להתפשר ולא משנה מהי הסיבה.

מעניין שהרבה דורות לפנינו התחתנו נפלא גם בלי זה..

לכן, לענ"ד, הבעיה קשורה לשדכנים.

תקן אותי אם אני טועה, אבל ידוע שמפגשים מעורבים של בנים ובנות [כשזה לא אחד על אחד..]

מגיעים מהר מאוד לקלות ראש. אין, ככה זה. גם כשכולם נשואים..

יש איזו משיכה תת מודעת בין כל גבר וכל אישה.. לכן חייבים מאוד להזהר!

כיוון שהמפגשים לא טבעיים [וטוב שכך.. לא רוצה להתרגל לזרום עם בנים בשיחות. זה מראה על שחיקה..],

האפקט שלהם יורד וכך גם יכולת ההבחנה של מי מתאים ולמה.

היו מפגשים מעורבים שכן הצמיחו זוגות. אני יודעת..

אך אין זו דרכו של חלק ניכר מציבור ערוץ 7- שרובו בוגר תנועת "אריאל".

ולא דיברתי על הרעיון של הלימוד המשותף, שזו גם תגובה ארוכה..

אני מדבר רק על מפגשים של אחד מול אחת.

לדוגמא שיש מקום מסויים, צנוע, שידוע שהולכים אליו בשעה מסויימת, בתור יחידים

(כי זאת האמת, אנחנו מחפשים בן זוג אחד, חסר לנו משהו..) מחפשים מישהי\מישהו, שנראה מתאים.

ומדברים איתו על איפה הוא למד ומה הוא עשה, ואיך עבר עליו היום? ומה דעתו על המצב בדרום? וכו'..

או במילה אחרת מתחילים פגישה.

כמו שאמור להיות.

ובאמת ככה זה אמור להיות, וגם הכי הגיוני, שבן אדם ידאג לעצמו..

נכון זה באמת שבירת מוסכמה,

ויכול לבוא מחבל ולהגיד שהוא בחור ישיבה ואין לי מושג מה עוד.

אבל לא חייבים להתחתן איתו, מה גם שיהיו שם אנשים בקרבת מקום, ואם את באמת חוששת שנפלת על מחמוד, אז בוחרים מקום שהוא ציבורי, ויש עוד אנשים בסביבה, בדיוק כמו שיכול להגיע מחבל באוטובוס.. וגם את יכולה לבקש ממנו פרטים לבירור עליו, ולבקש ממנו להשלים פסוק מספר משלי, או אין לי מושג מה עוד.. בקיצור לא חייבים להתחתן עם היצור הראשון שפגשת.

צריך טיפה אומץ בסיסי (שלדעתי יש לנו), אבל לדעתי זה מעניין ושווה, ויותר מכל, זה אמיתי.

(בלי להסתמך על "בלתי מעורבים")

אנשים באים לאיזה מקום בלי לדעת כלום אחד על השניה ומתחילים לדבר?-

מממ לא נשמע כ"כ כמו משהו יישים וגם אם יש מישהו בסביבה זה לא הכי בטיחותי.

עם זה שאמרת שצריך לעשות משהו בנידון נראה שיש הסכמה. אבל על דבריך, שבמחילה היו קצת מקוממים "זה לא חוכמה להגיד כל מה שבא לי לצקצק בלשון, ולשחק אותה "פיטר-פן",  ולא להביא שום פתרון מציאותי לבעיה." 

לא נראה שמצאת פיתרון ברור..

אבל נשמע לי קצת חסר סיכוי לפגוש אחד על אחד בכל בחור שהוא...

מזל שלפחות יש לי גבול תחתון די מוחלט לגיל אחרת...

בס"ד

אם הכוונה שלך זה להפגיש קבוצה של בנים עם קבוצה של בנות ושהם ידברו בינהם ואולי יצא מזה משהו, אז אני אישית חושב שזאת לא הדרך, במיוחד לא בשבילי כאדם הפרטי (שבתור זה אני עונה פה, בתור מרדכי, לא בתור אף אחד אחר).

אם הכוונה שלך זה להעלות את המודעות של אנשים לחשוב על חבריהם הרווקים, שראשי ישיבה יחשבו על תלמידהם (בלי להכליל ישיבות!) ודודות על האחיינים שלהם, זה כבר משהו אחר, שזה כבר אני חושב שיש לו מקום. 

להפגיש בנים ובנות למסגרת של לימוד משותף.

נניח בקבוצות של בין 20 ל 50 איש

אפשר ללמוד כל מיני תחומים, ואם מישהו מצא חן בעיני מישהו, אפשר אחר כך להיפגש בדשא בחוץ, או לבקש מחברה שתתעניין..

אהה קוראים לזה אוניברסיטה.

רגע אז יש לי רעיון יותר מהפכני

שוכרים אוטובוס, מארגנים טיול לקבוצה של 50 איש..

בדרך רואים דברים, מטיילים, מחליפים מבטים

ואם מישהו מצא חן בעיני מישהו, אפשר לפנות למארגנים.. או סתם לאזור אומץ..

אהה.. קוראים לזה טיול פו"פ...

בקיצר יש כל כך הרבה מסגרות היום להיפגש..

אבל איכשהו נדמה שרק אם עושים את זה תחת כותרת של "לימוד משותף בישיבה" רק אז זה לגיטימי..

ממש לא!

מה נסגר אתנו?

ועכשיו בנימה רגועה יותר.

מחקר בדק התנהגות אנשים כאשר יש להם מבחר של מוצרים לפניהם.

במחקר לקחו אנשים רנדומליים
במקרה הראשון העמידו מולם שלושה סוגים של מוצר X ובקשו מהם לבחור מוצר. ללא הגבלת זמן. 

במקרה השני אותו סיפור, רק שהפעם יש יותר מבחר. 

ההנחת יסוד היתה שברגש שיהיה יותר מבחר, יהיה לאדם יותר קל לבחור.

המסכנה הייתה הפוכה לגמרי. 

ככל שיש לאדם יותר מבחר, כך הוא שקוע ביותר "בלבלות". מושג ההשוואתיות נכנס לעבודה שעות נוספות, 

והבן אדם לא יוצא ראש. ולא גורם לו לבחור ביותר קלות, נהפוך הוא.

(מי מאתנו לא השווה את מי שהוא נפגש איתו לקודם וזה לא בלבל אותו?)

לכן. 

אני לא חושב שזה כדאי.

בוודאי שלא מתאים לכולם. אבל ברור שבמצב הרווקות הבעייתי שיש היום, כל יוזמה כזו היא מבורכת. מספיק שיצא ממפגש כזה זוג או שניים- והיה זה שכרם של היוזמים. 

אני מניחה שברווקותי בהחלט הייתי הולכת לדבר כזה. גם אם המיועד לא נמצא שם, אולי הבן דוד שלו כן- ואז יכול לצאת שידוך נחמד.

מי שלא מתאים לו או נשמע לו מביך מדי- שלא ישתתף, ( בדיוק כמו שלא כולם משתתפים בהפלגות משותפת ליוון, נניח) אבל בעיני ככל שיהיו יותר יוזמות מקוריות בענין השידוכים- מה טוב.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)