אני צריכה עזרה .. אני עובדת עם מספר ילדים יתומים ... הם חמודים ומתוקים אך לעיתים קרובות מזלזלים בי ופונים אלי בצורה לא יפה כמובן שאינני גוערת בהם או כועסת אני מבינה עוטפת ומחבקת... אך כמובן שאינני רצה שימשיכו והתרגלו להתייחס אלי בצורה כזו איך אוכל לגרום להם להפסיק בלי לגעור ולנזוף ועם הרבה מאוד רגישות למצב?
ואז אפשר גם להסביר התנהגויות, ולמה זה חשוב, בנעימות; ולעשות "מבצעים" על פרטים של ההתנהגויות הללו. כל פעם מהשו נוסף. ולהדגיש שהעיקר זה שמרוויחים התנהגות טובה, יפה, שמרגישים בה את הטוב בהם.
אל תתני הם לזלזל בך!
אקדים שלצערי יש לי קצת נסיון, אם את רוצה לשמוע יותר את יכולה לפנות באישי ואתן לך מספר טלפון ו/או מייל.
צריך לאפשר להם להתפרק ולהביע את עצמם אבל כמו כל ילד גם הם זקוקים לגבולות, ברור שרכים יותר ורחבים יותר מאשר במצבים נורמליים, אבל לדעתי הרגשת כאוס לא בריאה לאף אחד.
זכרי שבכך שאינך מאפשרת להם לעשות דברים לא ראויים את שומרת גם על כבודם.
בהצלחה ובשורות טובות
מתפקידך, ושל כל יהודי, לגמול חסד.
אם את עובדת איתם - אז יש לך הזדמנות לעשות את זה, אם תדעי איך.
ובוודאי שאם ירגישו לא "בפיגור", וגם ידעו לקרוא, ויהיו להם דברים מעניינים לעשות - גם יתחצפו פחות.
אפשר לעודד, להסביר, לתת יחס חם, לעשות "מבצעים" על התנהגות טובה..
לא קשור אם את קרובת משפחה או לא, דבר בסיסי זה לדבר בכבוד לבן אדם אחר ובפרט מבוגר מהם, ובפרט מישהו שבא לעזור!
היא כותבת שהם "טריים", כלומר, לא הרבה זמן.
לפעמים, זה ביטוי לקושי - ו"להעמיד במקום כמו כולם", לא מתאים. צריך לנסות להבין מה הקושי, מה מפריע.
ואגב, גם לילדים "רגילים" זה נכון לדעתי.
הדרך הנכונה בד"כ היא קודם כל לדבר, להגיע להבנה, להסכים על התנהגויות ולחזק.
הדגש הוא שלושה דברים:
א. רגישות פנימית למצב. שימת לב מה הם עוברים בפנים.
ב. סבלנות בתהליך, זה לא "מכונה".
ג. עיקר הטיפול, ע"י דיבור ועידוד התנהלויות נכונות. בוודאי לא ויתור על האפשרות למנוע אלימות וכד'. לטפל נכון.
כשמוותרים לילד בסופו של דבר מוותרים עליו.
מצד אחד לתת להם שעורים או סדנאות בהם הם יוכלו לפרוק רגשות, אם ע"י ציור ואם ע"י כתיבה (למתקשים בקריאה וכתיבה אפשר שכתוב- את כותבת מה שהם מחברים).אפשר לתת להם לצייר משהו טוב שקרה להם היום. אפשר לתת לחבר לקבוצה להמשיך את השלב הבא בציור וכו'.
מצד שני, לא לתת להם להרוס את החיים שלהם בעתיד. כלומר, לא לוותר על הצד הלימודי בגלל בעיות רגשיות. להסביר להם מה קורה אם לא לומדים בילדות, ואם ילמדו יוכלו בעתיד להיות "מישהו".
דווקא הגבולות שמעמידים להם, בד בבד עם אהבה שמראים להם ברגעים הקשים, הם אלו שיעזרו לגדל ילדים בריאים בנפשם.
כשלילד אין גבולות הוא לא מרגיש מספיק יציבות וחוסן בחיים .לעיתים התנהגות כזאת באה על מנת לבדוק את היכולת שלנו לעמוד מולם.ולכן חשוב לא לוותר על גבולות אבל לעשות את זה בצורה נעימה ותקיפה כאחד- אסרטיבית.
מנסיוני בעבודה עם נוער בסיכון זה הכי עובד.
אני יתומה מגיל 9 ויש דבר אחד שאני מודה לקב"ה שהיה לי ועדיין ב"ה- יחס נכון מצד החברה...
ההרגשה הכי נוראית היא ההרגשה שמרחמים עליך בגלל שאתה שונה- לך אין אבא\ אמא...
זה גורם לרחמים עצמיים וללגיטימציה להתנהגויות לא טובות...!!!
צריך להתייחס לילדים יתומים ברגישות אבל לנזוף בהם כאילו הם לא יתומים! ואני אומרת את זה מנסיון! זה אולי נשמע קשה ולא אנושי אבל זה הדבר הכי אנושי בעולם והדבר הכי טוב שאת יכולה להעניק להם- תחושה שהם לא אנשים מסכנים! הם מסוגלים לעשות דברים ולהיות ולחיות בדיוק כמו לא יתומים...!!!! תראי להם שיש לך צפיות גבוהות מהם ושאת מאמינה בהם שהם מסוגלים באמת ל- ה- כ- ל... זאת הטובה הכי גדולה שאת יכולה לעשות להם- לתת בהם אמון וביטחון עצמי גבוה ועם זאת לנזוף בהם כשצריך ולדרוש מהם צפיות גבוהות...!!!! כי הם מסוגלים!!!!
בהצלחה...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
