את ההשתדלות שלך ללכת במנהג אבותיך ורבותיך אתה צריך לעשות, כל השאר ה יעשה.

בעצם  אין  את  מי  לשאול    אני יודע  שהמוצא  הוא  אשכנזי   מזרח  אירופה  וזהו 

כדאי לדעת מיהו הרב הנכון בשבילך תבקש ותתפלל מהקב"ה שיסייע בידך ויכוון

אותך אליו.

ה' יתברך יתן בלבך מה שהכי טוב לך

כשקיבלנו תורנ בסיני קיבלנו את הדבר האמיתי. פשוט זה נגד האמונה להגיד כאילו הבעל שם טוב או מי שלא יהיה אחריו בא עם משהו יותר פנימי ויותר גבוה ויותר טוב.  פשוט לא.

 אז לפי החסידות מי צריך חסידות? מסבירים גדולי החסידות כמו הרבי ממונקץ' והאבני נזר שזה בשביל יהודים שהרמה התורנית שלהם ירדה.  אבל את חדשה ביהדות והרמה שלך רק עולה , אז חסידות לר בשבילך ותשמרי מרחק בעיקר מכאלה שחושבים שהן מעל התורה ושהם תורה פנימית כמו ברסלב וחבד . 

שבעים פנים לתורה אומר שמפסוק אחד אפשר ללמוד הרבה דברים. אבל בשום אופן לא אומר שהכל נכון והכל בסדר.

 למשל נאמני תורה ועבודה , מישהו רציני יגיד שזה בסדר המשחקים שלהם ?

 החרדים  מקפידים על המון מצוות אבל מוחקים למעשה את כל הענין של ארת ישראל שבתורה היא מרכזית .

 אז תראי מה נשאר ומה שנראה מתאים לך לכי לפי זה.

לכן בשום אופן  אי אפשר לומר  שמה שגדולי החסידות הביאו לעולם זה איזשהו  חידוש שאין לו מקור ובסיס. וכבר אמר רבי נחמן מברסלב- "אני קנקן חדש מלא ביין ישן", כלומר גדולי החסידות פשוט הורידו לעם דברים נשגבים (המבוססים בעיקר על זהר ותורת האר"י שעליהם אין חולקים) כי ראו שזהו צורך הדור. ישנם רעיונות בחסידות שהם הכרח למי שרוצה להיות ולהשאר מחובר לקב"ה בדור המטורף הזה.

ובאשר לשאלה עצמה- אני חושבת שהחלטות הרות גורל מעין אלו אינן יכולות לקבל הכרעב דרך הפורום. ישנן קריטריונים איך לבחור דרך ואיך יודעים שהיא אמיתית כאשר הבסיס הוא 1. אמונה בי"ג עיקרי אמונה 2. הקפדה על שמירת הלכה לפי שולחן ערוך וללא פשרות. 3. זוהי דרך/ ציבור שיש עליו הסכמה מגדו"י המקובלים על כל הזרמים. ובתוך זה כמובן י שאת העניין שלימד אדם תורה ממקום שליבו חפץ.

"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן"

עם ישראל חי!!!

כמובן רק אם הדרך הזאת לא חולקת על יסודי התורה ומצוותיה, ושהיא מקרבת אותך לה' ית'.

 נ.ב.

א. אף אחד לא אומר ש"הבעל טם טוב בא עם משהו יותר פנימי ויותר גבוה ויותר טוב", אלא שזה דרך בעבודת ה' שקיבלנו בסיני ונשכחה כשגלינו מארצנו.

ב. הראשונים שהלכו בדרך החסידות (תלמידי הבעש"ט) היו כולם גדולי תורה, א"א לומר שהחסידות היא רק בשביל יהודים שהרמה התורנית שלהם ירדה.

ג. ברסלב וחב"ד לא חושבים שהם תורה פנימית נפרדת ושהיא מעל התורה, אלא שהתורה הפנימית הזאת היא חלק מהתורה.

אני חושבת שאתה צריך לנסות את זה בתכלס להיות בישיבות או בביתי חב"ד או כל מקום ולראות  לאיפה אתה נמשך  יש כאלו לדוגמא שהיו נניח בדתל או חרדי ואז הכירו נניח לדוגמא חבדניק והרגישו חיבור והיום הם שם ..

ועל זה נאמר שבדור האחרון "האמת נעדרת"- האמת נעשית עדרים עדרים. בכל דעה ובכל קבוצה יש צד של אמת ויש עוד צדדים שהם פחות אמיתיים...

הלוואי שנזכה לחשוף ולראות את האמת שאצל האחרים, ולהודות על חוסר האמת שאצלנו...

להורות לאחרים לא להתקרב לחסידות??      (על סמך קביעות שנויות במחלוקת)

להורות לאחרים לא להיות חרדים?               (על סמך הכללות בוטות)

או בכלל- להורות לאחרים מה לא לעשות, רק כי לפי דעתך יש בהם משהו חסר?

מחילה, אבל זו שטות.

ראוי ורצוי שמי שמחפש יחפש היכן שליבו חפץ. ואם ליבו חפץ בחסידות- מה טוב,

ואם ליבו חפץ להיות חלק מהעולם החרדי- מה טוב.

במקום שיש אמת שם הלב שקט.

ורק הלב יכול להורות לנו, גם אם אחרי דרך פתלתלה וארוכה, מה המקום שלנו.

כל המהות של ארץ ישראל היא לימוד תורה ושמירת המצוות בהקפדה

הארץ היא שלנו רק בהשאלה ורק בתנאי שתהיה כאן מקסימום תורה ומצוות! ואם לא אז כולנו ניבעט ח"ו החוצה ממנה וכבר היו דברים כאלו בשנים האחרונות

אז לדאוג לארץ ישראל ובד בבד חמישים אחוז מהצעירים שלכם זורקים את הכיפה בצבא? 

שלא לדבר על כך שגם בני ברק היא ארץ ישראל, בדיוק כמו רעננה וגבעת שמואל וקרית משה!

זו המציאות אחי, אל תתכחש לה!

אמנם ישנן מצוות התלויות בארץ,

אך הארץ אינה תלויה במצוות...

אתה מציג את פני הדברים כאילו אי-אפשר לקיים מצוות ובמקביל לשרת את עמ"י בצבא.

דבר שהוא לא רק לא נכון, אלא אף מוציא לעז על הרבה תלמידי-חכמים בוגרי צה"ל.

בקשר לשאר הדברים: בתור אדם שניכר שמחזיק מעצמו ירא שמים, הייתי ממליץ לך על סדר קבוע בשמירת הלשון.

וזה אחרי הרבה לימוד , חקירה ושאלות...

אני יכולה לומר לך שהתשובה היא רק אחת:

ללמוד תורה.

כמה שיותר ללמוד תורה לעומק- יותר טוב(-:

תלמד תורה מרב ברסלבר, תלמד תורה מרב חבדני"ק, תלמד תורה מרב חרדי ליטאי או חרדי-ספרדי(תלוי מה העדה שלך) ותלמד תורה מרב דתי לאומי-תורני. יש גם את סאטמר כזרם ביהדות- גם אופציה לבדיקה.

את כל אחד מהם תשאל טוב טוב את כל השאלות שיש לך ושמציקות לך,תשווה בין התשובות ואז הרב/הדרך שתתן לך את התשובות שיתנו לך את הרוגע הנפשי הכי מלא- איפה שתרגיש הכי שלם והכי שמח, אליו תחבור.

דבר נוסף שכדאי לבדוק אותו  : הקהילה. אני מציעה לך ללכת לשבתות בקהילות של כל אחד מהזרמים הללו ותראה איפה אתה מרגיש הכי טוב ונעים בשבת. יש לזה משמעות ענקית כי בע"ה באותה דרך שבה תבחר- שם תחייה וההתנהלות היום יום של אותה קהילה- היא זו שתלווה אותך בחייך. בשורה תחתונה לא חיים רק בתוך בית המדרש כל הזמן אלא גם  ובעיקר בחיי המעשה- בשגרת היום יום. תבדוק את הנושא של חסד, חינוך הילדים, בין אדם לחברו, ללא לשון הרע וכו' בכל אחת מהקהילות הללו שתלך לבדוק...

מה שאני כותבת זוהי דרך ארוכה וקצת מייגעת, אבל מניסיון אישי- לא כדאי לעשות בזה קיצורי דרך.

אין כמו להיות בזרם שאתה שלם בו באופן מלא ושמח באמת להיות בו.

נ.ב. תמיד אפשר להחליף זרם. גם אחרי כמה שנים אבל אם אתה כבר מתחתן- זה באמת נהיה קשה מאוד ולכן כדאי לעשות את הברור הזה, הכי טוב שאפשר- עוד לפני החתונה בע"ה.

בהצלחה רבה ושה' יצליח את דרכך!

בס"ד

אנחנו חזרנו בתשובה לפני כארבע שנים וזאת אחת השאלות המרכזיות מבחינתי. אני לא מוצאת דרך אחרת חוץ מללמוד ולגלות מה מאיר לך את הנשמה שלך. בדרך פגשתי אנשים טובים מכל מיני זרמים אבל זה לא אומר שאני מסכימה עם דרך החיים שלהם (בעניינים עקרוניים של השקפה כמו שציינתם ארץ ישראל, עמדה כלפי הרבנות, גיוס לצהל וכו)

השאלה גם באיזה גיל מתרחש התהליך - הבן שלי זכה לחזור בתשובה בגיל שעדיין הספיק לבחור ישיבה ואז הדרך יותר קלה. אנחנו כבר כמעט בני חמישים אז יש עבודה ובית והזמן פחות פנוי לחיפוש ולמידה כך שאני עדיין מרגישה קושי רב בתחום.

הכי חשוב מבחינתי זה לא להתבלבל - ביון מה שבתוך ההלכה ומה בחוץ. כי היום יש כל כך הרבה אופציות בתוך העולם הדתי  שזה לא תמיד ברור

החל מהגלות לא הייתה שאלה,כולם היו שומרי תומ"צ בגלות (היו שינויים קלים) אך עם התעוררות העם לגאולה אותה אנו חיים,וחווית המאורעות הגדולים והמורכבים בשנים האחרונות,צריך לדעת ללמוד מן תלמידי החכמים ש'עין בעין' רואים,ויש להם ראייה כללית וכוללת על המציאות, אם תרצה ללמוד תורה זו ועליה אתה מוזמן למכון מאיר,וכן לאתר מכון מאיר.

בהצלחה!

באנו לעולם כדי לעשות את רצון ה'

תחשוב איזה מגזר משתדל לקיים את רצון ה' בדיוק כמו שכתוב בתורה

בהצלחה ותתפלל על זה 

אך בד בבד גורעים הם בבחינת מה, כאשר התקרבותם נעשית מתוך תהפוכה רגשית נפשית ובלתי שכלית, שכן בזה הם פותחים פתח לכל המתפקרים למיניהן.

אם אכן החזרה בתשובה נעשית מתוך הכרת השכל האמיתי אזי לא תתכנה עוד ספיקות באשר למקום המצאותה של הקדושה.

אם אכן החזרה בתשובה היא אמיתית אזי שגור בלשון השב המאמר, אין ספק מוציא מידי ודאי.

במקום להדבק בדרך הבעש"ט שדרכו מוטלת למחלוקת וספק, יפנה אותו השב לדרך התנאים והאמורים, אשר לגבי סמכותם ישנו קונצנזוס מלא מכל העדות והמחלקות. וילמד אותו השב גמרא כפשוטה כאשר נתנה בהר סיני, לבלי לכת אחר חוויות הלב הסורר. ואחריהם יסור אותו השב אחר הראשונים המקובלים והמוסמכים ומתוכם ילמד דרך האחרונים. ובזה יקנה ארחות ימיו. 

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.