אני אמא לכמה ילדים ב"ה, גם מתמודדת כרגע עם תינוק לא רחוק מגיל בנך ועם ילד גדול יותר כבן 3, לא אלים אך "נודניק", מטפס עליי, מציק לתינוק,עקשן ושובב. אז אני ממש איתך ומבינה.וכל מה שאני כותבת- אנסה גם ליישם בע"ה

א. כתבת בפירוש שיש לו קשיים בדיבור- תביני שזה מאוד מאוד מתסכל ילד העובדה שהוא לא יכול להתבטא באופן שלם ומלא.

קשה לך מאוד איתו, ואין לך סבלנות, אבל תביני טוב טוב- שאת אמא שלו והוא זקוק לך מאוד מאוד, לחיבוק, לליטוף, להקשבה, 

שימי רגע את הקשיים שלך, המובנים, בצד- ותתמקדי בו-כי את מפתח גדול בשיפור מצבכם.

תנסי למצוא זמן איכות איתו, שירגיש שאת איתו ואוהבת אותו ללא כל תנאי.

יש גם איזה סוג של חיבוק שעוצר אלימות שמצד אחד- את עוצרת אותו ומצד שני מחבקת ומכילה אותו.

כל פעם שמתפרע אל תחשבי- אוף, איזה שובב, איזה מופרע, 

תחשבי- קשה לו, הוא מתוסכל, הוא זקוק לי שאעזור לו להתבטא.

כמובן יש מקום לבחון עזרה מקצועית של קלינאית תקשורת, שבידיה כלים לעזור.

ב. אתם באמת באמת לא חייבים להתארח אצל אף אחד אם זה רק מפריע לכם, למארחים ובעיקר לילד, שחוסמים אותו מלעשות את הדבר הזה שכל כך בנפשו של כל ילד בגילו- לשחק, לרוץ, להיות פעיל.

שימו אותו בראש סולם העדיפות שלכם ולא את דעת אחרים.

גם אנחנו ממעיטים  ממש בביקורים אצל הורינו מהסיבות הללו. לילדינו ולנו הכי כיף בסביבתם הטבעית, בלי שמגבילים אותם.

חבל לריב עם המשפחה המורחבת.זכות המארח לקבוע את כללי ההתנהגות בביתו. לא מתאים לכם-אל תבואו, אך לא לריב.

ממש ממש תתמקדו בילד הזה, הוא זקוק לכם!

כמובן לשקול גם עזרה בעניין האלימות...

בכל אופן, לי גם קשה עם הילד שלי כבן ה-3, והיום עברה לי מחשבה כזאת, שברור שהוא עושה דווקא כדי למשוך את תשומת ליבי, ומרוב שהוא עושה דברים שמרגיזים אותי, נשחקתי ושכחתי להיות אליו חמה ומחבקת, אז היום אני מנסה לקבל על עצמי- להשקיע בו עוד, שירגיש שאני איתו, להעצים אותו.

ממליצה לך גם לצפות בסדרה- סופר נני, של מיכל דליות, בערוץ מאקו, היו הרבה תכניות בנושא אלימות.[

וואי, יקרה, שה' יעזור ויתן בליבנו, האימהות, סבלנות ובינה לגשת אל ילדינו בצורה נכונה ואוהבת.. לא קל...

בהצלחה!!!

שלום לך,

גם הבן שלי היה דומה למה שאת מתארת, לא היה לנו רגע שקט. כשהיה גומר להרוס את הסטריאו, עד שאנחנו מעכלים מה קורה כבר היה באמצע להרוס משהו אחר.... זה היה סיוט. וכל זה עוד לפני גיל שנתיים.

אני מציעה לך בדחיפות לפנות לייעוץ ולטיפול. אנחנו התחלנו עם זה עוד לפני שהילד הגיע לגיל 3! וב"ה ראינו שיפור ניכר. אין צורך לסבול לחינם, ורק תחשבי איך הילד הזה מרגיש - כל הזמן צועקים עליו, הוא מרגיש דחוי, ובונה לעצמו תדמית אישית שלילית מאד.

בקיצור, לטובת הילד ולטובתך האישית - אל תדחי, פני מיד לטיפול. זה ייתן לך כלים לשפר את המצב. וכל האוירה בבית תשתנה לטובה.

בהצלחה!!!

דבר ראשון - הבן שלך לא "מופרע". תוציאי את זה מהראש. הוא לא "מוגדר כאלים וחסר משמעת ועושה מה שבא לו"..  בכלל לא "מגדירים" ילד בן 3 כך. זה רק יכול לגרום את זה...

תסתכלי עליו בעין טובה, שהוא חמוד - תראי בן אחר לגמרי. תשדרי לו הרבה חום ואהבה. ילד שלך.

יש הרבה ילדים כאלה. יכול להיות היפראקטיבי, יכול להיות שמרגיש יותר צורך בתשות לב. יכול להיות הרבה דברים. וכדי להיות אמא טובה - אל תדאגי, לא צריך להוציא כסף בשביל לללמוד את זה...

תקדישי לו כל יום זמן לבד. לספר לו סיפורבפני עצמו, או ללכת איתו בפני עצמו. 

תנסי עם הזמן "ביחד איתו" לקבל את האח הקטן. להציע שיעזור. כמובן - השגחה צמודה.

וחשוב מאד שהמשפחה עוזרת לך שתוכלי לנוח כל יום. 

אל תתרשמי מ"הערות" על הבן שלך. ילד עם מרץ, לא תמיד לאנשים מבוגרים זה מתאים. אז מה..

תשתדלי שיהיו בבית דברים שעליהם יכול להוציא את המרץ. אולי קוביות גדולות, אולי פלסטלינה. "גרוטאות" שאפשר לפרק ולשבור.  ולסכם - כשגומרים לשחק, מסדרים ביחד. זה יכול ליצור קצת שותפות ומסגרת.

ותשתדלו לדבר, לשוחח... תמצאי זמן נינוח - תשאלי אותו שאלות, תני לו לענות, תשבחי. לא חייב להיות על הכסא. יכול להתגלגל על הרצפה תוך-כדי..

[אפשר גם לבדוק אם יש רגישות למזון כלשהו]

בהצלחה.

אומנם ברוך השם היא לא אלימה ואצל אחרים דוקא מתנהגת יפה אבל מאוד מאוד היפרית,עם קשיי דיבור,השתוללות,התקפי זעם.

אז באמת איבחון וטיפול!!!

לא לפחוד להיות אסרטיבים ולהציב גבולות

ליצור עבורו סביבה להוצאת אנרגיות אם יש אפשרות של חצר פעילה,גמבורי,בוץ,גואש

קודם כל, כמו שאמרו כבר- ממש כדאי לטפל בקשיי הדיבור, כי התסכול בלא להצליח לבטא את עצמך מאוד יכול להיות חלק מהגורם להתנהגות הקשה.

איך עושים את זה? פשוט פונים לרופא המשפחה ושואלים אותו איך לפנות להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם. אתם תצטרכו לבצע כמה בדיקות (שמיעה, ראיה ועוד כמה מסמכים) ואז הוא יקבל אבחון בהתפתחות הילד ויקבל טיפול של קלינאית מהקופה (נראה לי שלכם יש השתתפות ממש סמלית בתשלום). כדאי להתחיל כמה שיותר מהר כי יש המתנה ארוכה לרוב..

ועוד בונוס- אני לא יודעת איך זה בשאר הקופות, אבל במכבי אני בטוחה שזה כך ונראה לי שיש דברים מקבילים גם קופות האחרות: ילד שזכאי לטיפול פרא-רפואי מטעם הקופה (לדוג'- טיפול של קלינאית בגלל עיכוב שפתי), ההורים שלו זכאים במידת הצורך להדרכת הורים בחינם- זה אומר שאת מקבלת שיחה שבועית עם פסיכולוגית שתתן לך כלים בחינוך ספציפית ביחס לילד הזה והמורכבויות שלו. תבקשי בהתפתחות הילד אבחון כללי (של כמה אנשי מקצוע, ולא רק קלינאית), ותספרי שם גם על הקשיים בחינוך שלו (ולא רק בשפה), הם מן הסתם גם יכוונו לזה בשאלות שלהם.

חוץ מזה- הרב דן כתב בסוף דבריו בסוגריים על בדיקת רגישות למזון. אני רוצה לחזק את הדברים- לפעמים באמת זה כל הגורם להתנהגות קשה של הילד. אומרים גם שכימיכאלים באוכל (חומרים משמרים, צבעי מאכל) יכולים להשפיע לרעה על התנהגות של ילדים (נכון שרוב הילדים אוכלים את זה, אבל ילדים שיותר רגישים להשפעה). אנחנו בתור ילדים אכלנו מאוד בריא בבית והיינו ילדים מאוד רגועים, אבל אמא שלי אמרה שהיא תמיד יכלה לזהות מתי ילד אכל ממתק שקיבל בגן/בכיתה, כי פתאום ההתנהגות היתה הרבה יותר קשה..

בהצלחה רבה!

צריכה לחשוב על טובת משפחתכם ומי שמסובך עם עצמו כי רצה ילד בלונדיני- שימשיך לחיות בסרט.זה לא מצדיק יחס כזה כלפיכם.

טוב עשיתם כשהחלטתם שיבואו אליכם.

המון הצלחה!!!

אז אל תבואו כעת.  אל תייחסו כ"כ חשיבות ל"מה אחרים אומרים".

העיקר זו ההתייחסות שלכם אל הילד שלכם. עין טובה. פעולה נכונה ומאורגנת.

את במצוקה ממש קשה.

ייתכן שיש לך ילד עם בעית התנהגות  כלשהי, ואחרי האבחון תדעי יותר טוב בדיוק מה הבעיה ואיך מטפלים בזה. אבל אין ספק שאסור לך להזניח את זה, כי זה משפיע על כל ההתנהלות המשפחתית שלכם.

בקשר למשפחה- אני בהחלט יכולה להבין אותך, שאין לך גיבוי מהמשפחה, גם ככה קשה לך עם הילד, הדבר האחרון שאת צריכה זה שעוד יטיפו לך מוסר על זה.

אבל מצד שני, אני גם יכולה להבין את המשפחה...אם מדובר בילדון שממש מתפרע והורס, הם לא חייבים לקבל את זה באהבה.

.

אני חושבת שתשימי בצד את כל הרגשות שלך כלפי האח.

כרגע תתמקדי במשפחה הקטנה שלך, בבעלך ובשני הילדים.

אני חושבת שזו החלטה נכונה לא ללכת עם הילד למקום שהוא לא רצוי בו, וזה בסדר להחליט שכרגע אתם לא רוצים להתארח.

כרגע אתם מתמקדים בילדון החמוד. הוא היחיד שאכפת לכם ממנו.

אל תתיחסי לאף אחד אחר.

אחרי שתקבלו אבחנה מסודרת לגבי הילד, מציעה לך לחפש מישהי שתעזור לך, כיצד להתמודד.

הוא עוד ממש ממש קטן. סה"כ בן 3.

תמיד הילד הראשון נראה נורא גדול ובוגר ואז הם גדלים ומבינים כמה שהם היו קטנים לפני זה.

תטפלו במה שצריך אבל אל תרגישי כל הזמן שיש לכם ילד עם בעיה קשה נורא ולא פתירה. יש המון ילדים בני 3 שמשתוללים המון.

בפורום, ולא תמיד זוכרים פשוט לפנות לריבון העולמים שיצר את כל המציאות הזאת ובידו לשנות...

אפשר דרך הקופה לקבל גם תרפיות רגשיות שונות.

שווה מאוד.

כדאי לך כבר להכנס לרשימת המתנה כי זו המתנה ארוכה מאוד.

דרך אגב- חברה שלי היתה במצב קשה כלפי הילדים שלה והלכה לקורס הנחיית הורים בגישת שפר. היא אמרה שזה הציל אותה ממש!

ב"ה בהצלחה

כשהייתי בסדנא להדרכה הורים, אמרה לי המנחה (ברוריה ביננפלד המדהימה):

אם חלילה היו לילד בעיות בכליות והוא היה צריך חס ושלום דיאליזה, היה לך זמן/כסף/כח להשקיע בו? כל שבוע שעתיים כפול 3 דיאליזות בבי"ח?

ב"ה שהילד בריא פיזית, אך נפשו היא זאת הצריכה השקעה בזמן/כסף/כח.

מאז ששמעתי את זה ממנה, בכל פעם שיש לי בעיה עם אחד הילדים - ככה אני מתפקדת: מודה לה' שזה לא פיזי, ומשקיעה בפתרון הבעיה, כאילו זה משהו פיזי: משקיעה זמן, כסף והמון כוחות נפש.

זה הכניס אותי לפרופורציות מבחינת הכוחות שכן יש לי. והכסף (השקעתי בילד הזה ה-מ-ו-ן כסף, לטיפולים)

הבן שלי ב"ה מתוק בריא ושובב מאוד.

מי שיש לו בית מחרסינה- אנחנו לא נבוא אליו. לא כי הבן שלנו לא בסדר, כי למארח יש בעיה עם שמחת חיים של ילדים.

דבר נוסף, אני ממש ממש ממליצה להתייעץ. זה יכול להיות בתשלום או מישהי שאת מכירה שלמדה את התחום.

חשוב שהיא תראה במו עיניה את ההתנהלות ותדע לשקף לך איך זה נראה מהצד-

אני יכולה להזדהות עם התחושה של איבוד שליטה, שאין פנאי אפילו ללגום מעט מים מרוב ריצות אחריו.

אבל זאת בעיית ביצה ותרנגולת ומי שבפנים לא מסוגל לראות איך יוצאים מהמעגל הזה. לכן צריך מישהו חיצוני שגם יעזור בהתחלה.

למשל אצל הבן שלי הוא לא ידע להפעיל את עצמו אפילו רגע לבד ויש לו המון משחקים ויצירות- אבל כל דבר שה רק אם אני משחקת איתו ביחד.

בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאין לו אחים אבל זה לא נכון. גם ילד שאין לו אחים- חברים יכול להעסיק את עצמו 10 ד' לבד אם מרגילים אותו.

במקרה שלי בעלי יצא לפני 3 שבועות למילואים בצו 8. תוך 4 שעות הבן הרביץ לאחותו 3 פעמים, פרץ את המנעול של הדלת וקפץ על התינוקת כשהיא ישנה במיטה מול העיניים שלי!

אז לא יכולתי להישאר עם הילדים לבד בבית סכנת נפשות. התגלגלתי שבוע. אצל אחותי שהיא מבינה בתחום וגם יש לה ניסיון עם בנים שהם לא בובות פשוט שיקפה לי את המצב ועזרה לי להתמודד עם המצפון שהבן דאג לסחוט אותו.

היא ציידה אותי בכלים והתחילה איתי תהליך שהמשכתי אותו בעזרת מתנדבות שבאו לעזור לי בשעות הערב בארגון הילדים מקלחות וכו'.

סה"כ עשיתי הכל לבד אבל עצם זה שהיה מבגר נוסף נתן לי אוויר לומר דברים החלטיים בלי איומים או פרסים פשוט: אתה מחכה לי עכשיו בחדר עד שאסיים להניק ואתה לא יוצא.

כשאמרתי בקול בוטח והאמנתי בו שהוא מסוגל להעסיק את עצמו בחדר זה עבד והצלחתי להניק בשלווה ככה שגם התינוקת הייתה אח"כ רגועה מה שנתן לי את האפשרות להשכיב אותו לישון ברוגע.

ככה התמודדתי שבועיים לבד בבית.

מקווה לשמר את התהליך.

צריך הרבה ביטחון ואמונה שהילד מסוגל ולדעת לשחרר. 

ואת זה קל יותר ללמוד ולאמץ כשיש מבוגר שיודע להנחות בסביבה כדי לצאת מהמעגל וההרגל של הריצות.

ורעיונות לתעסוקה: בימבה, תופסת על הדשא, משחקי כדור בדשא, מקפצה לילדים.

תעסוקה שמרגיעה ילדים פעילים:

אמבטיה/ בריכה

משחקי חול (לא להיבהל אם מפזר חול לכל עבר) ככה לומדים 

בתור אמא שלא היו לה כ"כ בעיות- הקבוצה נתנה לי המון.

ממש ממש ממליצה ללכת לחוג אמהות של שפר- יש באתר שלהם רשימה של כל הקבוצות שפותחים כל הזמן בכל הארץ- לכי לבדוק איפה נפתחת קבוצה קרוב אלייך ותני לעצמך את זה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....