ולא יודעת אם זה נכון לגביך,

אבל גם אני לא הייתי אוהבת ש"יורים" לעברי שאלות ואני לא יותר מידי ביישנית.

כששואלים שאלות זה נשמע קצת כמו ראיון ואז השני יכול לסגת אחורה, להירתע ולא ליזום.

הייתי אומרת, תזרום, תדברו בכיף ותוך כדי אפשר להשחיל מה שתרצה.

צריך לעשות את זה בחכמה.

שוב, אני לא יודעת אם זה המיקרה.

תספר מה יצא בסוף

נראה לי שאתה קצת היסטרי (לא להיעלב!)

מותר שיהיו שתיקות לפעמים...לא צריך לדבר כל הזמן.

נראה לי שאחרי פגישה שלישית (וגם קודם), אפשר לדבר על נושאים שהם לא איפה-למדת-מה-עשית-בשירות-לאומי-איך-קוראים-לאבא וכו'.

אפשר לספר חוויות, דברים שקרו לך היום, מחשבות שלך על איך לכבוש את העולם ועוד.

ככה תוכל מדי פעם גם לשאול "...ומה את חושבת?" או לתת לה את המקום לספר גם.

לא *לשאול שאלות*, אלא לנסות לעבור מהמקום הזה למקום של ניסיון לשתף כמה שיותר ולאפשר גם לצד השני לשתף.

אני לא מכירה אותך, אבל אולי הקצב שלה שונה משלך ואתה לא משאיר לה מקום...?

ובאמת לא כדאי שתרגיז את הפמיניסטיות.

מפספס את הנקודה

אתה לא בא לשאול שאלות, אלא ליצור שיח הדדי.

אם נוצר מצב שבו X רק שואל ו-Y רק עונה, זה לא הדדי.

לכן, לדעתי כדאי להתחיל מלספר על חוויה שקרתה לך היום / השבוע / השנה / בכלל.

תו"כ יעלו כל מיני נושאים לדיון, אסוציאציות שלכם, שאלות (אבל תו"כ! לא באופן יזום) והשיחה תתפתח.

אני חושבת שמתוך חוויות / צורת דיבור / סיפורים על דברים שהוא עבר בחיים, אפשר ללמוד הרבה הרבה יותר על האדם - מאשר תשובות לשאלות מסוימות שלי.

רוב האנשים יודעים ואוהבים לדבר על עצמם ועל החיים שלהם, כשהם מרגישים בנוח.

ושוב, גם אם יש שקט - זה לא נורא. לפעמים אפילו כיף.

תלוי עם מי.

צריך לדעת לאפשר גם את זה ולא לפחד מזה.

כל מה שכתבתי הוא לענ"ד בלבד. לקחת את זה בפרופורציות הנכונות...

בהצלחה!

אני לא מתחקר ואני לא סובל שמתחקרים אותי,

אני חושב שזה רק פוגע בבניית הזוגיות, לא בריא ולא טבעי.

היא מעוניינת להכיר אותך בלי כל השאלות המלאכותיות האלה,

והתשובות העוד יותר מלאכותיות שתענה לה.

אפשר גם להכיר אנשים בלי כל התחקורים האלה, צריך רק מעט סבלנות.

ולענ"ד, זה דווקא הפוך, בגלל כל המלאכותיות סביב התחקיר, אתה לא מכיר באמת לעומק את האדם המתוחקר.

אני לא פוסל שאלות במקרה שיש שתיקה, אבל בשני תנאים:

א. שמטרת השאלה היא לא ליצור טריגר לקשר.

ב. שזה לא יהפוך לרצף שאלות מתחקרות.

כל מילה 

ואת חושבת שהתשובות שהוא נותן לך אמיתיות לגמרי???

ואת חושבת שאדם יכול בכלל להגדיר לך מה בדיוק הוא רוצה???

90% מזה, זה אינטואיציה וקשה מאד מאד להגדיר את זה, וודאי לא תחת חקירה!

כי זה ליצור בפגישות הראשונות, אווירה לא נעימה + חוסר אמון וחוסר ביטחון בקשר.

אני מעדיף להתחיל קשר באווירה טובה, ומקסימום הציפיות יפלו.

מאשר מראש ליצור קשר עם אווירה לא בריאה, ואח"כ לנסות לתקן את זה.

(הרבה פעמים גם כשיש פוטנציאל, הנזק הוא כבר כמעט בלתי-הפיך!)

היא כדי ליצור טריגר לקשר, אז אנחנו מאד לא מסכימים.

אם המטרה שלהם זה כדי להתעניין באמת ובתמים בדעות שלו, אז אין לי בעיה.

יש מקום להתגמש במקרה שכבר יש לך נקודה שמחשידה אותך שאתם לא מתאימים בגללה,

שזה לגיטימי לברר אותה באופן של דיון (כל עוד זה לא תחקיר).

אבל ליצור דיון כדי להציף נקודות שיכולות לא להתאים, אני חושב שבסופו של דבר את פוגעת בעצמך.

כי במקרה שתכירי מישהו שיתאים לך, את מכניסה את עצמך מראש לבעיה קריטית שתאלצי לתקן.

לא אמרתי שהשאלות שלך מגיעות מחוסר אמון, מה שאני אומר זה שהן יוצרות חוסר אמון.

רוני60 אמרת שאפשר להכיר בלי כל השאלות והתחקורים בהתחלה-אז מה אתה מציע במקום זה?

כמה זמן לוקח לך לזהות לאלו אנשים יהיה לך נוח להתחבר ולאלו לא? (תשובה: 10 דק' למהירי החלטה, ועד יום-יומיים למתקשים.)

וב99% מהפעמים עושים זאת בלי שאתה מתחקר את האנשים.

ודווקא זה שזה לא מתבצע באמצעות תחקיר, זה מה שעוזר להתחברות מהירה.

ולעניין הפרקטיקה אתה שואל איך?

יש אלף דרכים להתחיל קשר, וזה תלוי בעיקר ברמת הפתיחות, הזרימה וההקשבה שלך ושלה.

בד"כ אני מתחיל עם חוויה שקרתה לי לאחרונה, ומשם השיחה אמורה לזרום באופן אסוצייטיבי.

כלומר ב95% מהפעמים החוויה שסיפרת תעלה לך או לה אסואציה כלשהי, וככה תעברו לנושא הבא...

ועם הזמן עולות כל מיני סיטואציות עם קונפליקטים, ואז מתחילים להתדיין.

וכשיש שתיקה, אז יש כל מיני אופציות, (אביא מעט דוגמאות, אבל יש הרבה.)

אפשר להעלות חוויה נוספת, להציע להחליף מקום או אפשר לשאול אותה שאלה שלא מהווה טריגר לקשר.

(למשל "מה אתה אוהב לעשות?" זוהי דוגמה לשאלה שכמעט תמיד באה כדי להוות טריגר לקשר.

לעומת זאת, התעניינות בעבודה/לימודים שלה - זה בד"כ שאלות שאין להן מטרה להוות טריגר לקשר.)

אני חושב שב2-3 פגישות הראשונות אתה צריך לצאת עם הנתונים הבאים:

האם המראה החיצוני מרתיע אותך, האם אתה מתחבר לסגנון הדיבור,

האם היא מעניינת אותך, התרשמות כללית מאד לגבי הרמה הדתית,

האם נעים לך להיות בחברתה, התרשמות כללית מאד לגבי סגנון החיים,

האם יש ביניכם שיח הדדי, והאם יש פוטנציאל עתידי לכימיה משותפת.

כל הנקודות לעיל אינן מצריכות תחקור (בכוונה הדגשתי בחלק מהדברים את המילים "כללית מאד"),

והתשובה להן היא בד"כ אינטואיטיבית וסובייקטיבית לך בלבד, והתיחקור רק יפריע לאינטואיציה שלך לפעול.

בד"כ בתחקור אתה תקבל התרשמות מפורטת (אבל לא אמינה לדעתי) לגבי הרמה הדתית וסגנון החיים,

מראה חיצוני לא קשור לעניין התחקור, ולגבי שאר הדברים התחקור יפריע מאד לאינטואיציה שלך לבחון אותם.

לאחר 2-3 פגישות כבר אמור להיווצר אמון כלשהו, ומשם כל זוג לוקח את הקשר לכיוונים שונים.

[לא נעים לי לקלקל את התמיכה הגורפת, אבל בכל זאת..]

במהלך שנות שהותי במערכת החינוך [יסודי והלאה], היו אנשים ש"גיליתי" אותם אחר תקופה ממושכת, אחר בניגוד לרושם הראשוני שקיבלתי עליהם, [שלפחות בחלק מהמקרים היה לו באמת ביסוס של היבט מסוים באישיות].

מה ההשלכות של זה לענייננו? איני יודע. 

אבל,

א. גם את האלה שאתה מכיר לאחר תקופה ממושכת, זה לא באמצעות תחקיר.

ב. כאן אתה נפגש עם מישהי אחד על אחד, כך שאתה אמור "לגלות" אותה יחסית מהר.

אבל נכון שמה שכתבתי אינו מחייב, אלא זוהי דרכי שלי.

חבל רק שאני בפועל נפגש עם מעט מאד בנות שמוכנות ללכת בדרך זו,

לרוב, אני מוצא את עצמי תחת חקירה צולבת כבר באמצע הדייט הראשון.

מעצבן

וואי, אני כל כך מזדהה, אבל מהצד השני. בדרך כלל יוצא לי לדבר מעט מאוד בפגישות הראשונות וכל פעם מחדש אני שואלת את עצמי למה אני לא מצליחה לעלות נושאים לדיון או לשוחח כמו שצריך על הנושאים שהועלו...

נראה לי שלכל אחת יש את הסיבות שלה. אצלי בדרך כלל השקט נובע או בגלל נימוס- שהבחור מדבר בלי לעצור ולא נעים לי להפריע באמצע (ככה זה כשגדלים בחו"ל...) ואז גם כשהוא כן עושה הפסקה קצרה, אני עדיין עסוקה בלעבד את כל המידע החדש שקיבלתי...ולפעמים זה נובע באמת מביישנות/חוסר ההיכרות...

בשני המקרים, אם הבחור יעצור וישתוק מידי פעם, יש סיכוי גבוה יותר שאעלה נושאים ואשתתף בשיחה כמו שצריך.

אני לא יודעת למה היא שותקת, אבל אולי שווה לנסות ליצור רגעים של שקט בפגישה הבאה? יכול להיות שאם תשאל אותה פחות שאלות, היא תרגיש שעליה לקחת קצת פיקוד ולדבר, כדי למנוע שתיקה מביכה...

הלוואי וזה היה אפשרי 

אבל לכל אחד יש את האישיות שה' נתן, ובע"ה

ונמצא את הדרך הנכונה להתקדם...

תודה רבה לכולם על העצות , מבטיח בלנ"ד שאקח את הדברים לתשומת ליבי..

שנית - קצת לתקן את העליהום , אני ממש לא חושב ש"תחקרתי" , אני לא זוכר את תוכן השיחה האחרונה (טלפונית) שהייתה, אך אני זוכר שהעלתי חוויות שונות מהיום שעבר , לאחר כמה ניסיונות כושלים , הבנתי שאם היא לא מעלה נושאים דומים אצלה כנראה שאני חופר לה יותר מדיי זה לא מעניין אותה, ושיניתי את הנושא מהר לתחביבים שלה, שיחה ישירה על עצמה , כמעט ולא הייתה.. מעל שעה אני  מעלה נושאים ,וכבר נגמרים לי הנושאים.. כבייני"ש - היו לי שתי אפשרויות להבין את הסיטאוציה-

א. היא רומזת שזה לא רציני

ב. היא מתביישת מאוד לעלות נושאים/מתביישת ממני

וכאן התמרון הוא העניין הבעייתי מצד אחד אם הייתי שותק הרבה זמן הייתי מביך אותה שכן היא מתביישת לעלות נושאים מצד שני אני לא בדיוק הבנתי לאן היא חותרת.. 

אולי שווה שתשאל אותה בצורה ישירה מה היא חושבת על הקשר? יכול להיות שזה יתפתח לשיחה...

[אלא אם כן זה יביך אותה? אני לא מכירה אותה אז קשה לי לדעת...]

ובקשר לנושאים שהיא לא מגיבה עליהם, שגורמים לך לחשוב שאולי חפרת- אולי גם פה הייתי מציעה, אם עוד לא ניסית, 

לשאול בצורה ישירה "גם לך היה מקרה דומה?" ולקוות שהתשובה תהיה יותר מ "כן" או "לא". אם זה עניין של בושה,

אולי משפט כמו "אם את מעדיפה לא להגיד אז אל תגידי" יכול דווקא לעזור להיפתח...

נשמע שאתה עושה הרבה מאמצים כדי שהיא תרגיש בנח, כל הכבוד על הרגישות

תודה רבה

ב"ה
אבל אולי פשוט תשאל אותה שאלות פתוחות, כמו: "אז איך היה היום בלימודים / בעבודה...?"
וכך היא תשתף בכמות שנח לה ואיך שנח לה.
גם לא תרגיש כמו חוקר
וגם תבחון עם עצמך האם זה ביישנות או תהליך טבעי.
 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.