אבל יחד עם זה מרגישה אחרת. לא שח"ו פוגעים או מעירים, פשוט כל אורח החיים שונה מאוד. לפעמים זה מעיק עלי, מהצד שלי, אבל לא בגלל שבכוונה פוגעים או מכוונים למשהו. סתם כי זו המציאות.

בדרך כלל לא אכפת לי ללכת אבל המנטליות שונה כל כך שלפעמים לא הכי נחמד או כיף לי שם.

גם אני שמעתי סיפורים כאלו, עצוב לשמוע.

מצד אחד,נעים שם ונחמד.אנשים פשוטים. ומצד שני,לא מרגישה שמקבלים אותי כפי שאני, ומציבים רפים מאוד גבוהים בכדי שאתחבב עליהם..

מרגישה שאני לא אני כשאני אצלם. תמיד צריכה לעמוד בסטנדרטים שלהם.

הם אומרים שישמחו כשנגיע, אבל בפועל זה לא מרגיש ככה....

אבל באמת בעיקר בגללי. לא אוהבת את האווירה/האוכל/הבלגן הנוראי שיש שם/ הצפיפות/ סגנון הדיבור ונושאי השיחה.

החמים מצידם ממש לא פוגעים או מתערבים

כנל....

היא התכוונה לומר שהיא אוהבת שאתם באים... שהיא מתגעגעת אליכם.. שהיא תשמח לראות אתכם יותר... 

היא התכוונה לומר שהאיש שאת הכי אוהבת- גם היא אוהבת... והיא מתגעגעת לראות אותו...

שהיא אמא אוהבת את הבן שלה- גם אם הוא כבר גדול וגר בבית משלו.... 

שהיא יכולה לעשות את ההפרדה בין לראות את הילדים לבין לראות אותו- אם הוא יבוא לבד היא לא תגיד "אבל איפה הנכדים???" או ביקורות אחרות- היא תשמח בכל מאמץ שתצליחו לעשות כדי להגיע... 

חבל שנפגעת... היא ממש ניסתה להיות רגישה אליכם... 

אצלנו, גם בצד שלי וגם שלו אנחנו עושים את זה.

פשוט יש הבנה שחשוב מאוד לבקר את ההורים, ובאמת לא תמיד אפשר להתארגן עם הילדים.

יותר מזה- אצל ההורים שלי כל האחים משתדלים לבוא באופן קבוע פעם בכמה זמן בלי הילדים. רק ככה אפשר לעמוד בקביעות ולעשות את זה בקלות. וגם יש בזה משהו נחמד- זמן איכות עם אבא ואמא, בלי בלגן של ילדים...

זה ממש הגיוני ולהיפך תגידי תודה שהיא מוכנה שיבוא לבד...

יש כאלה שלא מוכנים לראות את הילד הנשוי שלהם ללא בן זוגו....

אבא שלה הוא אבא חורג (היא יתומה מאב) ולא ממש אכפת לו ממנה או מאיתנו אנחנו הולכים בעיקר בשביל אמא שלה

ובכללי הוא ממש טמפיט לא קטן ותמיד יש שמה לכלוך ובלגן לא אוהב את זה....

אחים ואחיות חילוניים או דתיים לייט מאוד וזה לא מתאים לנו

עכשיו בגלל סכסוך שלו איתם. אי משתדלת להישאר מחוץ לעסק... אבל כשאנחנו שם זה דורש ככ הרבה, יש המון מדרגות בכל מקום, ואי אפשר לחסום, הכל נקי ואם הילדים מלכלכים משהו ישר מתעצבנים עלינו... אני לא יכולה ללכת להחליף לקטן ולהשאיר את המשחקים שלו בחוץ, כי אז כשאני חוזרת מישהו כבר באמצע לסדר אחרינו... אצל ההורים שלי בעלי דיי ביישן (ובכל בית אחר), אבל יוצא שאנחנו שם הרבה. הם משחקים עם הילדים, לוקחים אותם לטיולים, ולנו זה די שבת נחת...

אבל היה לנו מריבה עם אחותי שדיברה אלינו ועלינו ממש לא יפה (גם ליד הילדים), ובאמת לא הגענו תקופה בגלל זה... וגם אז הקפדנו שההורים יגיעו אלינו, וכן לפגוש אותם, פשוט לא אצלם בבית...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות