צריך סייגים גם בעולם הוירטאולי.

ואני בכלל לא סובל שמשתמשים בסמיילי של הנשיקה.

(ובקטע הזה אני גם לא רואה הבדל בין תחילת קשר לקשר מתקדם...למה שיהיה הבדל? )

אני ממש ממש לא חובת שזה מתאים!! שיהיה ברור! (להוציא מקרים שלדוג' שמה סמיילי כשאני מדברת על תינוקת בת חצי שנה)

השאלה עלתה בדיון אישי עם מישהי שבעד הסמיילים האלה אז רציתי לשמוע מגוון דעות.

בס"ד

דווקא אני חושבת שבגלל שכל כך אוהבים, ולעיתים אי אפשר להגיד את זה (וכמובן שאי אפשר לגעת) אז למה לא להביע את זה בסמיילי אוהב?

לדעתי זה יכול מאוד להוסיף ולהביע.. וכמובן שזו רק דעתי. ואולי אני טועה....

זה לא משנה את המעמד האישי.

ונכון שיש מקום להביע אז משהו באופן "ויארטואלי" - אבל צריך לחשוב על קצת יותר מעודן מאלו. (השלישי  - לא ברור לי 100% מה יש שם.. עקרונית, אם זה היה סתם פרצוף מחייך ולב על ידו, היה שייך. השאלה כמובן אינה על שדר של יחס אוהב, אלא על שדר של חיבוק/נשיקה, שזה לחלוטין לא שייך).

פעם היה שנה בין הארוסין לקידושין, אבל היום מאחדים את שניהם מתחת לחופה אחת ולכן יש ביניהם רק כמה דקות..

ולזה הוא התכוון 

כאמירה "אני רוצה לחבק אותך" ו"אני רוצה לנשק אותך"

אולי אצל בנות זה יכול להיות הבעת חיבה נקיה

גבר לא יכול לנתק את זה מההקשר הגופני

ולכן הסמיילי הזה לא צנוע

ברור לי זה אסור הלכתית

כמו כשכתבו הרבה כאן

אבל בסופו של דבר מתאים יותר שתשאלי את הרב שלך, למקרה כזה רבנים נועדו!

באמת לבן לא משדרים "אם הייתי יכולה הייתי.." - הוא בן, והיא עדיין לא נשואה לו, על אף שהם כבר מתכוונים להתחתן. המעמד האישי לא השתנה בכהו-זה ע"י ה"אירוסין" של ימינו, על אף שבהבעת יחס אוהב בגבולות הנכונים יש משהו מההכנה. אז אפשר להביע באופן קצת אחר.

ב. זו לא רק אלה של "אם שניכם מבינים", כי בדברים אלו יש הרושם שעולה אינסטינקטיבית עם הדבר. והוא - אינו צנוע למצב הנוכחי.

זה שהם ירגישו אהבה האחד לשני. אבל לא זה. אהבה זה דבר פנימי; ונורמלי שכל זמן שהשני הוא מישהו "אחר" - לא נשוי, וכשמדובר אצל אנשים שמורגלים במרחק הצודק והנורמלי בין בן לבת לפני הנישואין כמבטא את המציאות הנוכחית - אז לא כך.

דבר שני - להביע באופן הזה גם ב"ציור", מבטא משהו שאינו שייך כלל למצב הנוכחי, ולכן אינו צנוע. 

[ואכן, יתכן שיש הבדל כלשהו בין תחושת בנות ל"סמלים" לזו של בנים. אם כי גם בנות כאן הגיבו כך. אני חושב שזו תחושה בריאה.  וב"ה - יש עוד דרכים לבטא יחס של הרצון ההדדי - ביחד עם תחושת ה"עדיין שניים שלא נשואים", שהיא לא רק "גזירה" אלא גם אמיתית למצב הנוכחי. לדעתי, גם "משתלמת" אחרי שכן מתחתנים]

הרי בכל זאת זה אשה, לא?

בכלל אסור לדבר עם אשה גם אחרי החתונה. מותר רק לעשות לה סימני ידיים

גם לאשתך יש פה ניק....

[בציניות גמורה...]

זה השלב הבא לא...

החשוב שבני זוג ירגישו אהבה,

אה, לא חייבים לבטא אותה במילים או בכל דרך אחרת.....

אז מה אם הם נשואים?

מהדרים במצווה...

זה כשנשואים.

וכיוון שאת משום-מה כותבת בסגנון לגלגני על מה שרוב המגיבים פה חשו באופן טבע - לא אמשיך לענות...

ליגלוג בדבריה

אבל העלית לי תמיהה חדשה האמת.

רואה סביבי הרבה בני זוג לא נשואים, אני לתומי חשבתי שבני זוג זה בכלל מושג שמדבר על קשר של שני אנשים.

אבל ההודעה מלמעלה נכתבה על בני זוג נשואים...

על נושא השאלה. לא על נשואים.

אין קשר לנשואים. נישואין זו מציאות אחרת. לא רק "היתר", כאילו השתנה רק משהו טכני על ידי הנישואין.

לפני נישואין - שני אנשים אחרים, לא נשואים שבודקים אפשרות להתחתן. וגם הרגש הוא חלק מה"הכנה" ועדיין לאדם אחר.

אחרי הנישואין - משפחה אחת. זה שינוי במציאות, מכל הבחינות. אני חושב שמי שלא חש את זה - הפסיד דבר גדול ויסודי מאד.

שחשים אהבה אחד לשני,מנהלים חיים משותפים אבל לא נשואים.

קשה לי להאמין שמה שמשנה את היחסים ביניהם זה טבעת, טקס דתי של 5 דק', ושבירת הכוס....

הטקס הזה הופך את זה למותר הלכתית ולפי היהדות סה"כ.

זה ממש איבוד של הדברים הכי בסיסיים.

מי שלא חש את ההבדל בין "שלו" ל"לא שלו" - זה בדיוק כתוצאה מה"תרבות" הזהו שלצערנו פשתה היום.

מי שרגיל בצורה היהדותית שמתמיד - חש לגמרי ללא שמץ ספק את ההבדל בין מה שהופך אותם למשפחה, מחייב, בחופה וקידושין, למה שלא.

זה קצת דומה למישהו שאומר, אני לא מבין: מה ההבדל בין מי שגונב רכב מהחנות למי ששילם ונוסע אח"כ. הכמה דקות האלו שהוא קנה אותו?....

וכאן זה הרבה-הרבה יותר.

ואני לא אמשיך לדון על זה - מהסיבה הפשוטה, שיש דברים שכאשר "דנים" עליהם יותר מידי, עלולים לאבד משהו מהתחושה הטבעית והמובנת-מאליה שלהם.

[וב"כמה דקות האלה - למי שלא עימעם/ה את טהרתו/ה - יש את מורשת כל הדורות על משפחה ומה היא משפחה. ומה היא קדושה וקשר מתוך שנשואים. מי שלא זוכה להרגיש את הדבר הזה שכאשר מתחתנים נהיים אחד-של-השני כפשוטו - איבד את עיקר ההרגשה של המעמד הזה אולי]

כי זו משיכה אחרת

כתבת רק מתחת שזה גורם לבן להבין את זה גופני.

נראה לך מתאים?

אבל האמת לא נשמע רציני,

כי בכל זאת לא סתם דווקא ביניהם יש יותר הרחקות.

מצד שני הם פחות (כגון ייחוד)

והם מותאמות לכך שלא יבואו לידי נסיון. 

השוני בין ההרחקות של נשואים אסורים לבין ההרחקות של כאלו שאינם נשואים

מוכיח שיש שוני בצורת המשיכה שיש ביניהם

אני חושב שאסור גם לזוג נשוי לכתוב סמיילי כזה בזמן שאסורים

יש מנחת יצחק (או באר משה?) שאסור לומר לאשה כשהיא אסורה "אם היית מותרת הייתי מחבק אותך", גם כשזה בא להביע רק הערכה על דבר חכמה שהיא אמרה ולא שום דבר אחר

וכן הוא אוסר לשלוח נשיקה באוויר

ואני לא רואה הבדל בין זה לבין סמיילי מנשק

במיוחד כי לא הבנתי אותה

כדי שתוכל לתאר את תהליך החשיבה שלי, 

ולכן לא נותר לי אלא להסיק שזה עתה המצאת טיעון....

בכל אופן, אתה מוזמן לענות עניינית על ידי הצבעה ספציפית על סתירה פנימית בדברי

עדיף לכלול ציטוטים כדי שלא יהיו אי הבנות. 

מאשה שהוא אוהב

תמיד, או כמעט תמיד, זה יעורר בו משיכה גופנית,

כי הסמל עצמו מסמל משהו גופני. 

ואצל נשים מן הסתם זה אחרת 

בשיחה עם אישי היקר הוא אמר שסמיילי כזה לא עשה לו שום דבר ולא עורר בו תשוקות או משיכה גופנית, כהגדרתך. לא בתקופה שיצאנו ולא בזמנים שבהם היינו אסורים.

לא כל הגברים הם מכונות שכל מה שעומד בראש מעייניהם זה הפורקן!

ליתר דיוק, רובם הם לא כאלה. רוב הגברים הם אנשים בוגרים שיודעים להתמודד עם החיים ועם מה שהמציאות מצריכה.

אם אתה מרגיש ככה זו הבעיה שלך ואתה צריך להתמודד איתה, לא להכליל ממצבך על כלל הגברים בעולם.

בלי לגרוע מערכם של הסמיילים האלה ובתרומה שלהם לקשר זוגי, הם בסה"כ סמיילים, לא תמונות עירום (במחילה מכבוד גולשי הפורום), אז בבקשה להתייחס אליהם ככה.

הטענה שלך לא משנה מבחינה הלכתית

וקשה לי להתווכח איתך כי מדובר על מושגי יסוד

והשורה האחרונה שלך היא נושא בפני עצמו...

עוד יאשימו אותך בשליחת רמיזות לא ראויות לנשים נשואות...

וגם אני נשוי, אז בכלל!

קשה הגדרים בפורומים

הדברים שאכתוב מדוברים על לפני הנישואין:

האיסור ההלכתי הבסיסי, הוא לרמוז על רצון לעשות מעשה.

לחלק מהדעות אסור להביע באופן מפורש אהבה, ויש לא מעט רבנים שמתירים להביע אהבה במילים מלכתחילה.

ככל הידוע לי, לכל הדעות מותר להביע אהבה בצורה של רמז. (או לפחות לכמעט כל הדעות)

דוגמא למשפט שמותר להגיד (אפילו לדעות המחמירות):

"אם הייתי יכול לומר לך שאני אוהב אותך - הייתי אומר זאת."

(כלומר, משפט זה נחשב כרמז.)

השאלה היחידה שצריך לברר האם סמיילי מוגדר כרמז או כאימרה מפורשת.

אם זה רמז - מותר לכל הדעות, ואם זה נחשב מפורש - אז יהיה מותר רק לדעות המקילות.

מי שרוצה להחמיר - אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא!

אבל שיכתוב מפורשות שמדובר בהחמרה או בהמלצה אישית שלו, ותו לא!

כתבתי זאת לא כדי להגיד את דעתי האישית,

אלא כדי שידעו שלא תמיד מה שכותבים כאן זאת ההלכה,

אם אתם מתלבטים תשאלו את הרב שלכם, או שתלמדו את הדברים מהמקורות.

מדובר פה על הבעת רצון למגע גופני

וזה כמו כתבת, איסור הלכתי בסיסי. 

ב. אין איסור לרמוז למגע גופני שמותר נגיד בין אם לבנה ואב לבתו.

    אלא רק אסור לרמוז לדברים יותר בעייתיים.

מביע לדעתי רצון לחבק ולנשק....

את סעיף ב לא הבנתי, אתה אומר שמותר לגבר לומר לאשה שאינה אשתו או אמא שלו שהוא רוצה לחבק ולנשק אותה כי זה מותר בין אם לבנה?

לא נראה לי שאם הם היו מותרים בחיבוק ונישוק הם באמת היו עושים זאת.

ב. אם אתה לא מבין זאת ברמזים (אתה יכול לערוך את ההודעה אחרי שתבין),

    האיסור ההלכתי לרמוז הוא רק למעשה ביאה ולא לדברים אחרים.

איפה יש רמב"ם כזה?

על מה אתה מדבר?

לדעתי זה אסור כי זה הגדרה של "קלות ראש" וכלשון השו"ע לא ישחוק עמה או יקל ראשו כנגדה"

וכן ראיתי כתוב על נשיקה באוויר - שזה נחשב קלות ראש

וכן לומר "אם הייתי יכול הייתי מחבק אותך"

כמו שכתבתי לעיל ללשם

השו"ע מצטט את הרמב"ם, כרגע אין לי שו"ע מול העיניים אבל ברמב"ם הוא כותב בדיוק את האיסור.

אין איסור הלכתי להתקרב לדברים המביאים לידי חיבוק ונישוק, אלא רק לדברים המביאים לידי גילוי...

(רמב"ם איסורי ביאה פרק כ"א. ולא נראה לי שהשו"ע חולק.)

ומי שרוצה להחמיר מעבר לזה - אשריו!

אבל זאת לא ההלכה הבסיסית.

ולמעשה גם קלות ראש מביאה לידי גילוי ערוה, אולי אפילו יותר משמירת נגיעה

אבל יש גם איסורים דרבנן

ובאיזה יומרה אתה מחליט שזה לא בכלל קלות ראש

מי אמר לך?

אני מצטט אחד מגדולי הפוסקים, שכותב על זה שזה פשוט (עד כמה שזכור לי), ואתה חולק עליו סתם כי לא נראה לך?!

לגבי חיבוק על דבר חכמה

באר משה

לגבי נשיקה באוויר

באר משה

שאני לא מתיר כי נוח לי.

אבל...

א. לגבי הדברים שהבאת - מדובר על אישתו נידה,

    שיש בזה דברים שיותר קלים מסתם זוג שנפגש אבל גם יש דברים יותר חמורים.

    (נגיד מותר להם להתייחד, אבל למשל אסור להם להעביר תינוק מיד ליד או לשבת על המיטה וכו') כך שאין מקום לק"ו!

ב. זה לא אני, אני שמעתי זאת מהרבה רבנים.

    למשל הרב אליקים לבנון (שאתה מן הסתם לא מכיר בו), שהוא נחשב מחמיר מאד בדברים האלה,

    אמר שא"א לאסור הלכתית לגבי רמזים של חיבה בשונה מרמזים לגילוי...

אמרתי שזה בכלל "דברי חיבה"

והדוגמא שאמרת - "אם הייתי יכול לומר לך שאני אוהב אותך - הייתי אומר זאת"

זה רמז שאני יכול לקבל, כי הוא רמז על רגשות, לא על מגע

אבל אף אחד לא יתיר לומר "אם הייתי יכול לגעת בך - הייתי עושה זאת"

כי זה דברי קירוב דעת

(וזה לא שאני לא מכיר בו, אני פשוט לא יודע מי זה, כשאני מביא אחד מגדולי הפוסקים, צריך להיות ברמה של הרב אלישיב בשביל לחלוק, לא מספיק כאן רב שכונה, וגם לא ראש ישיבה)

הם לא רלוונטים לדיון!

אז אין צורך למצוא מישהו גדול שחולק, בייחוד שהרמב"ם וסיעתו איתנו.

לא יודע על מה אתה מדבר!

אז כנראה שהרמב"ם שלך מצונזר.

פכ"א 

א  כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה. שנאמר (ויקרא יח-ל) ''לבלתי עשות מחקות התועבות'' וגו' ונאמר (ויקרא יח-ו) ''לא תקרבו לגלות ערוה''. כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה:

ב  העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות. ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור. ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור:

הבאת את ההלכה הראשונה - שבה הרמב"ם מגדיר את האיסור דאו' - כל דבר שמביא לידי גילוי ערוה

בהלכה ב' הרמב"ם כותב דברים שאסור לעשות ומקבלים עליהם מכת מרדות - הם דרבנן, והוא כותב לשחוק, להקל ראש לרמוז בעינים, לקרוץ

הדברים האלה לא מביאים לגילוי ערוה, אבל הם קירוב דעת מדי גדול, ואסורים עכ"פ מדרבנן

לא מבין איך אפשר לחשוב שלרמוז לאשה על מגע זה לא קירוב דעת

אבל אל תאמר שיש רמב"ם כמוך! אין התחלהת ראיה מהרמב"ם

ולכן זה גם לא נכנס לאיסורים מדרבנן!

לא יודע למה זה לא נחשב קלות ראש בעיניך

האם זה בכלל "להתרחק מהנשים מאד מאד" כלשון השו"ע?

תשמע, נראה לי מופקע. והבוחר יבחר

אתה זה שהבאת דברים לא קשורים עד עתה, מהלכות אישתו שהיא אסורה עליו.

שאני מרגיש שזה כמו לנסות להוכיח שעכשיו לילה. 

מה השאלה בכלל. 

אז נכון, זה לא טיעון הלכתי,

אבל אין לי ספק שבעיון הלכתי או בשאלת רב נגלה שזה אסור. 

העניין הוא שאני חושב שגם צריך להרגיש את זה בהרגשה פשוטה שזה לא מתחיל בכלל

ויש עוד הרבה רבנים שמתירים,

יכול להיות שהם ימליצו לך להחמיר, אבל מבחינת ההלכה הבסיסית זה מותר.

הוא מחמיר גם באמירות מסויימות, שקלות מזה.

אצל לא "אם לבנה", זה אביזרייהו.. גדר לעריות.

חשבתי שאתם למדתם את ההלכה,

ושאתם יודעים את הגדר המדוייק של מה בדיוק אסור לרמוז.

ואם לא הבנת ברמיזה, אז כתבתי בתגובתי ללשם שבו ואחלמה.

ואני חושב שגם זה כלול.

כן, לפי ההלכה..

ראיתי שכתבו הלכה.

אבל באמת לדעתי זה אכן גם לא נכון הלכתית.

"קרבה יתרה" אסורה. זו הבעה כזו. ובוודאי יש כאן, כלשונך, רמז על "רצון לעשות מעשה", על אף שמסייגים אותו. הרי זה גוף הבעיה. ולכן זה לא צנוע.

מעבר לכך - לדעתי דווקא טוב מאד שיש "תחושה טבעית" של צניעות. היא לא שאלה הלכה - ורוב המגיבים/ות לא ענו "בשם ההלכה" אלא פשוט שלא שייך.  לדעתי, דווקא בתשובות כאלה יש צד של מעלה יתרה. בריאות.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.