ארוחת ערב סטנדרטית- חביתה וירקות חתוכים.
בת חמש וחצי פתאום פותחת בזעקות ויללות על זה שהיא לא אוהבת חביתה, חביתה זה מגעיל והיא לא מוכנה לאכול. (פעם ראשונה שאני שומעת ממה תגובה כזו לחביתה...)
הסכמתי לתת לה ביצה קשה שלמזלה היתה במקרר, והיא אכלה אותה בשמחה.
בינתיים, לאור התגובה הנחרצת שלה לחביתה- לא שמרתי לה חביתה במחבת.
אחרי שתי דקות היא גילתה שנגמרה החביתה ודרשה בתוקף שאני אכין לה עוד חביתה. אפילו איימה בשבירת ביצה אם אני לא אכין לה...
מה הייתם עושים? מכינים לה חביתה או מתעקשים שלא?
לא יודעת אם זה נכון.
בכל אופן, היה לנו מקרה דומה לפני כמה ימים: בת השש ומחצה סיימה לאכול, והבטיחה שהיא לא רעבה יותר (כי רצתה ללכת לשחק עם השכנה). שאלנו שוב אם היא בטוחה שלא רוצה לאכול יותר, והיא אמרה שכן. השכנה לא הייתה בבית, והיא חזרה, ואחרי כמה זמן ביקשה לאכול. לא נתנו לה. היא בכתה הרבה, אבל אני מקווה שלמדה את העניין, ותדע לשים לב באמת לתחושות הרעב שלה, בלי להיות מוּנעת מדברים חיצוניים.
והיא פשוט אכלה עוד ירקות.
מענין שאחרי שנגמרה לה ההיסטריה סביב הענין, היא נרגעה והיתה שמחה וטובת לב...
מתואמתלמידה בסיסית ופשוטה- לכל מעשה יש תוצאות.
במקרה הזה- תוצאה טבעית והגיונית לגמרי.
עכשיו לא יקבל אחר כך
כי שכולם מסיימים סוף סוף ואת רוצה לשבת הם נזכרים.......
גם אם היא למדה את העניין, בגיל הזה, בסיטואציה הבאה הדומה, יכול להיות שהאטרקציה הזמנית תגבר שוב על התיאבון והיא תבחר שוב לעזוב את האוכל.
למרות זאת, מנסיון נראה לי שזאת התגובה הנכונה, ולטווח הארוך היא תלמד.
לא הייתי מדשדשת בזה אם זה היה קורה רק פעם אחת.
תעקבי אחרי זה.
לא הצלחתי להתאפק
בס"ד
גנים שעוברים מדורי דורות, אמא, סבתא, סבתא רבה ז"ל...
אימא שלי מסוגלת באמצע הילילה להכין פיצה רק כי לאח הקטן שלי מתחשק,
כשאני הייתי קטנה היא הייתה מכינה 3 ארוחות צהריים שונות, לכל ילד מה שהוא אוהב.
אני עובדת על עצמי לא להיות כזאת,
אבל חביתה כנראה שהייתי מכינה ואומרת "רואה כמה את אוהבת חביתה?"
שכן ישאירו רעבים ,
במקרה הראשון באמת לא נראה לי שהייתי מכינה לה חביתה
אבל במקרה השני שהילדה רצתה לשחק אבל זה ברור כנראה שהיא עדין רעבה אבל לא יכלה לשלוט על זה כי רצתה לשחק וכשחזרה ביקשה אוכל, וממש בכתה הרבה זמן
אני חושבת שמין הראוי כן לתת לה עוד אוכל...
אחרי האוכל, אני נותנת פירות. ככה שמצד אחד הם לא הולכים לישון רעבים, אבל מצד שני אני גם לא צריכה לעמוד להכין ארוחה שניה אחרי שבארוחה הראשונה הם שיחקו....
אבל לא באותו זמן שביקשה, כדי לעמוד על העיקרון.
כי באמת נראה לי נכון שאת עובדת על עצמך לשנות את זה...
ילדים מפונקים הם לא בריאים יותר...
נקודהבנחת:
יופי שהחלטת שאת בעצם אוהבת חביתה. אמרת שלא - אז כבר גמרו אותה, אחרת היינו שומרים לך.
אז מחר בעז"ה תזכרי שאת אוהבת - ותזכירי לי, ונכין...
זהו. ולא להיבהל מהאיום....
ככלל בחינוך אין לתבוע מהילד דברים שאנו לא תובעים מעצמינו
למשל במקרה של ילדה שהלכה לשחק וחזרה רעבה אני שואל האם דבר כזה לא יכול לקרות אצל מבוגר רק אצלו אין מי שיאסור כרגע את האוכל ,
לא נראה לי הגון אף פעם למנוע אוכל מילדים ואין הכוונה לממתקים.
עם זאת אם האמא פועלת מתוך כוונה לחנך ולא באופן שרירותי הילד גם חש זאת.
זה לא שהיא "רעבה"; אלא מה פתאום מישהו העז לקחת את החביתה אחרי שאמרה שהיא לא רוצה אותה.
אלו דברים רגילים לגמרי אצל ילדים בגילאים אלו, לנסות את ה"שליטה". והכניעה אינה מועילה אלא מבלבלת אותה יותר. זה לחלוטין לא כמו ילד שאמר שאינו רוצה לאכול ופתאום התברר שהוא רעב. יש להניח שגם כשרעבה, היא לא אוכלת שתי ביצים באותה ארוחה..
היתי מסבירה לה שלא צועקים ושהיא נרגעת היא תקבל חביתה
navabאחרונהאנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
