ארוחת ערב סטנדרטית- חביתה וירקות חתוכים.
בת חמש וחצי פתאום פותחת בזעקות ויללות על זה שהיא לא אוהבת חביתה, חביתה זה מגעיל והיא לא מוכנה לאכול. (פעם ראשונה שאני שומעת ממה תגובה כזו לחביתה...)
הסכמתי לתת לה ביצה קשה שלמזלה היתה במקרר, והיא אכלה אותה בשמחה.
בינתיים, לאור התגובה הנחרצת שלה לחביתה- לא שמרתי לה חביתה במחבת.
אחרי שתי דקות היא גילתה שנגמרה החביתה ודרשה בתוקף שאני אכין לה עוד חביתה. אפילו איימה בשבירת ביצה אם אני לא אכין לה...
מה הייתם עושים? מכינים לה חביתה או מתעקשים שלא?
לא יודעת אם זה נכון.
בכל אופן, היה לנו מקרה דומה לפני כמה ימים: בת השש ומחצה סיימה לאכול, והבטיחה שהיא לא רעבה יותר (כי רצתה ללכת לשחק עם השכנה). שאלנו שוב אם היא בטוחה שלא רוצה לאכול יותר, והיא אמרה שכן. השכנה לא הייתה בבית, והיא חזרה, ואחרי כמה זמן ביקשה לאכול. לא נתנו לה. היא בכתה הרבה, אבל אני מקווה שלמדה את העניין, ותדע לשים לב באמת לתחושות הרעב שלה, בלי להיות מוּנעת מדברים חיצוניים.
והיא פשוט אכלה עוד ירקות.
מענין שאחרי שנגמרה לה ההיסטריה סביב הענין, היא נרגעה והיתה שמחה וטובת לב...
מתואמתלמידה בסיסית ופשוטה- לכל מעשה יש תוצאות.
במקרה הזה- תוצאה טבעית והגיונית לגמרי.
עכשיו לא יקבל אחר כך
כי שכולם מסיימים סוף סוף ואת רוצה לשבת הם נזכרים.......
גם אם היא למדה את העניין, בגיל הזה, בסיטואציה הבאה הדומה, יכול להיות שהאטרקציה הזמנית תגבר שוב על התיאבון והיא תבחר שוב לעזוב את האוכל.
למרות זאת, מנסיון נראה לי שזאת התגובה הנכונה, ולטווח הארוך היא תלמד.
לא הייתי מדשדשת בזה אם זה היה קורה רק פעם אחת.
תעקבי אחרי זה.
לא הצלחתי להתאפק
בס"ד
גנים שעוברים מדורי דורות, אמא, סבתא, סבתא רבה ז"ל...
אימא שלי מסוגלת באמצע הילילה להכין פיצה רק כי לאח הקטן שלי מתחשק,
כשאני הייתי קטנה היא הייתה מכינה 3 ארוחות צהריים שונות, לכל ילד מה שהוא אוהב.
אני עובדת על עצמי לא להיות כזאת,
אבל חביתה כנראה שהייתי מכינה ואומרת "רואה כמה את אוהבת חביתה?"
שכן ישאירו רעבים ,
במקרה הראשון באמת לא נראה לי שהייתי מכינה לה חביתה
אבל במקרה השני שהילדה רצתה לשחק אבל זה ברור כנראה שהיא עדין רעבה אבל לא יכלה לשלוט על זה כי רצתה לשחק וכשחזרה ביקשה אוכל, וממש בכתה הרבה זמן
אני חושבת שמין הראוי כן לתת לה עוד אוכל...
אחרי האוכל, אני נותנת פירות. ככה שמצד אחד הם לא הולכים לישון רעבים, אבל מצד שני אני גם לא צריכה לעמוד להכין ארוחה שניה אחרי שבארוחה הראשונה הם שיחקו....
אבל לא באותו זמן שביקשה, כדי לעמוד על העיקרון.
כי באמת נראה לי נכון שאת עובדת על עצמך לשנות את זה...
ילדים מפונקים הם לא בריאים יותר...
נקודהבנחת:
יופי שהחלטת שאת בעצם אוהבת חביתה. אמרת שלא - אז כבר גמרו אותה, אחרת היינו שומרים לך.
אז מחר בעז"ה תזכרי שאת אוהבת - ותזכירי לי, ונכין...
זהו. ולא להיבהל מהאיום....
ככלל בחינוך אין לתבוע מהילד דברים שאנו לא תובעים מעצמינו
למשל במקרה של ילדה שהלכה לשחק וחזרה רעבה אני שואל האם דבר כזה לא יכול לקרות אצל מבוגר רק אצלו אין מי שיאסור כרגע את האוכל ,
לא נראה לי הגון אף פעם למנוע אוכל מילדים ואין הכוונה לממתקים.
עם זאת אם האמא פועלת מתוך כוונה לחנך ולא באופן שרירותי הילד גם חש זאת.
זה לא שהיא "רעבה"; אלא מה פתאום מישהו העז לקחת את החביתה אחרי שאמרה שהיא לא רוצה אותה.
אלו דברים רגילים לגמרי אצל ילדים בגילאים אלו, לנסות את ה"שליטה". והכניעה אינה מועילה אלא מבלבלת אותה יותר. זה לחלוטין לא כמו ילד שאמר שאינו רוצה לאכול ופתאום התברר שהוא רעב. יש להניח שגם כשרעבה, היא לא אוכלת שתי ביצים באותה ארוחה..
היתי מסבירה לה שלא צועקים ושהיא נרגעת היא תקבל חביתה
navabאחרונהמי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
