מה הייתם אומרים על ילד בן ארבע וחצי שצובע מדויק יחסית בצבעים מאד מאד חזקים, ואחרי שהוא גומר לצבוע את כל האובייקטים, כולל הקטנים ביותר (כמו הצמיד של הילדה, הפרח הקטנציק) הוא צובע את הרקע בצבע עז (אדום, צהוב, כחול או אפילו חום) ולא משאיר מילימטר של "ריק"?
לא לחוצה או חוששת ממשהו, פשוט, אף פעם לא ראיתי כזה סגנון של ציור
תודה לעונים.
יכול להיות?
בתור אמא שלו, תוכלי לדעת אם השערות שונות שיש לך לגבי צורת הציור הייחודית* של בנך, הן נכונות או לא.
*ייחודית- אולי בעינייך זה שונה, ולא ראית סגנון כזה של ציור, אבל יש עוד ילדים שמציירים כך? הבת שלי (קטנה מבנך בשנה) גם כן אוהבת לצבוע ולמלא הכל, עד הסוף. זה מתקשר אצלי ליסודיות שלה, לסדר שלה 
ראיתי שכתבת שאולי זה מראה על רצון לשלוט- האם את רואה את זה בעוד היבטים בהתנהגות של בנך? אפילו בצורה סמויה/לא צפויה?
בתור אחת שעברה כמה איבחונים, מסיבות אחרות, נראה בעיניי שאיבחונים בעיקר מעלים למודע את מה שיש. הם לא יוצרים משהו חדש שלא היה. לכן כתבתי שאת יכולה להתרשם מהיכרותך עם בנך, ולנסות לחבר את זה למה שאת כבר יודעת עליו, אם חשוב לך להבין מאיפה זה נובע.
נקודה אחרונה- אם את מרגישה שיש בזה משהו כפייתי, לא משוחרר, את יכולה לדבר על זה בנך בעדינות ולהתייחס לזה, מתוך עניין ורצון בקירבה. יכול להיות שזה ישחרר אותו ממשהו שעוצר אותו, ויכול להיות שזה "רק" יקרב" ביניכם וילמד אותך להכיר אותו יותר.
והוא לא מחזיר את הדף למגירה עד שהוא לא גומר את כ-ל הציור. לא הייתי לוקחת את זה כדבר חיובי אבסולוטי, כיון שלסדר הזה יש מחיר: אולי זה לא סדר, זה סוג של כפייתיות.
הוא לא מסוגל לנשום אם החולצה שלו טיפהלה מלוכלכת, ולא נוגע באוכל שמישהו אחר אכל או נגע בו (האחים שלו נניח)
תודה על התגובה. אני אנסה לדבר איתו (למרות שממש קשה לו להביע את עצמו, הוא מכיר את עצמו ב"ככה" "כן" "לא" ו"לא יודע" (אתה שמח? כן. מרוגש? לא יודע. מה חשבת? ככה. מה ככה? לא יודע)
נשמע לי ממה שכתבת שאת יכולה לראות בבירור איך צורת הציור הייחודית שלו קשורה לדפוסי ההתנהגות שלו.
ממה שאת רואה עליו, יכול להיות שיש קצת כפייתיות (אולי גם פרפקציוניסטיות) בהתנהגות שלו. אם את רוצה לשחרר אותו מזה, פשוט כדי להקל עליו להיות משוחרר וחופשי יותר, את יכולה באמת לשוחח איתו על זה.
רצוי שהשיחה לא תהיה שאלות של כן או לא, כי הילד עונה "כן" או "לא", ונגמרה השיחה. ככלל, רצוי לא להכביר בשאלות כי זה לא מעודד דיבור ושיתוף מצד הילד (עד כמה שהבנתי. נראה לי שזה משהו שמאפיין גם ילדים וגם בנים ).
אם מחליטים כן לשאול, עדיף לבחור שאלות פתוחות כמו "איך זה מרגיש לצבוע בכחול? איך אתה מרגיש?".
אפשר, לדוגמא, לשבת לידו לצייר גם כן, ולהגיד- "או, אני רואה שצבעת הרבה עיגולים באדום, ועכשיו אתה צובע את כל הדף בצהוב!" (כן אולי הוא יאמר משהו, אולי לא). "זה נראה מהנה" (כנ"ל). "אולי גם אני אעשה ציור בצבעים האלו".
תני לו הרגשה שאת איתו, שאת מתייחסת ורואה את מה שהוא עושה, ושאכפת לך ממנו (חלילה, אני לא אומרת שאת לא, אלא מנסה לתת כיוון לאמירות שיכולות לתת לבנך הרגשה של יחד, של שותפות, של תשומת לב ויחס אישי).
כשאת מציירת איתו, את יכולה להראות לו סוגים שונים של ציור (אולי כדאי לעשות את זה החל מהפעם השניה, שהוא לא ירגיש מגמתיות מסוימת). לדוגמא- "אני לא ממלאת את כל הדף. אני אוהבת שהרקע הוא לבן", או "נראה לי שאצבע כמה ריבועים בתכלת/כתום/אחר, זה יהיה מעניין".
לגבי האוכל- אין לי רעיון, אבל לגבי החולצה- אפשר להראות לו שגם אם החולצה קצת מתלכלכת, הכל בסדר- ברוך ה', יש מכונת כביסה ורוב הכתמים יורדים בה. (את יכולה להראות לו חולצה שלך שהתלכלכה, והחלפת ולא קרה כלום, או שלא החלפת כי זה רק כתם קטן ולא בולט). תנסי, בעזרת דוגמא אישית ובעדינות, להראות לו שאפשר גם אחרת, ושזה בסדר.
הרבה הצלחה.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
