תתחתנו בשעה טובה ומוצלחת וה' יעזור. זה נורא לסחוב ככה קשר שלוש שנים וזה גם אסור לפי ההלכה. זה לא נורמלי לשמור נגיעה כל כך הרבה זמן והקשר גם יכול חס ושלום להתקלקל מכל מיני סיבות לא צפויות. לא חבל? אם מצאתם זה את זו, לכו על זה והקב"ה יעזור שהכל יסתדר. אין אף רב בעולם שיגיד לך לחכות שלוש שנים! פשוט תתחתנו!!! מזל טוב מזל טוב!

היא רק בת 19,

אם תתחתן עכשיו הם הולכים להיות העול של ההורים.

אז כן, שווה....עד שיהיה לפחות יכולת לפרנס ולא רק לחיות על חשבון ההורים.

מצד שני אם הוא בצבא, אז אולי זה אחרת,

השאלה אם כמה ואיך אתם מתראים. 

ובכל אופן, כמובן שאם דואגים להיפגש אך ורק בפומבי

במקום שאנשים שמכירים אתכם רואים אתכם,

אז אני מניח שתשמרו נגיעה. 

אבל בקשר רגיל אין מצב לשמור נגיעה 3 שנים,

וממילא קשר כזה הוא איסור מוחלט. 

מתארת לעצמי שזה גובל בהתעללות עצמית ברמה גבוהה להיות בקשר תקופה כזאת ארוכה בידיעה שלא מתחתנים ולשמור נגיעה. זה די נוגד את חוקי הטבע לדעתי. או שאתם עשויים מאיזה חומר ממש חזק כזה. אם זה חשוב, אולי כדאי לקבל ביחד החלטה ולקבוע גבולות מאוד מאוד ברורים.

אני מכירה כמה זוגות שהתמודדו עם קשר תוך כדי שירות סדיר וזה לא קל. אבל מתמודדים עם זה. מוצאים דרך, כל זוג ומה שמתאים לו.

בטח לא ממש עזרתי במה שכתבתי, אבל מאחלת בהצלחה מכל הלב

הלוואי שה' יאיר לכם בבהירות מה לעשות 

בשם הרב אריאל

אמר שקשר שמראש אתה יודע שעלול לקחת יותר משנה, לא להתחיל אותו בכלל.

זה הפסק של הרב אריאל, והוא הוסיף-

ואם התחלת כבר, אז אולי שווה לחתוך ולחכות, או לא לחכות.

אני יודעת שזה ממש כואב לשמוע את זה. מצטערת.

המסקנה היא שזה לא אפשרי....

אבל אווילי להיכנס לדבר כזה.

ולא רק בגלל זה, אלא גם בגלל היקשרות "באויר" למשך זמן רב - וכמו שאמרו, גם יכולים להשתנות תוך-כדי.

לא נראה שזה נבון לחכות כ"כ הרבה זמן בתוך הענין.

ואין דבר כזה "אי אפשר" להתחתן קודם. אפשר. זו שאלה של רצון.

[קודם כל, לא סובל - במחילה - את הביטוי "חברים". זו בדיוק חלק מהבעיה, שמאמצים תרבות-רחוב כאילו יש לכך ערך בפני עצמו. לא, זו תקופת השתהות והכנה לקראת נישואין. לעיתים עדיין בירור, לעיתים המתנה בגלל איזה עיכוב. ולכן ההתנהלות מראש, בראש ובמעשה צריכה להיות בהתאם. שני אנשים אחרים, בן ובת, לא נשואים, שלא מטשטשים את השונות כדי "להרגיש" משהו, ולהפסיד מכך את העיקר. וועל אשתו נאמר: כי היא חברתך ואשת בריתך.  ומודיע מראש שאינני מתכוין להיכנס לדיון בזה. "השומע ישמע"..]

כתבתי שזה לא "לא אפשרי" - וכנ"ל, בגישה  נורמלית ונכונה. אבל בוודאי שזה לא טוב. איוולת. גם כי עלולים חלילה להיסחף אל ההסתכלות שמטשטשת את המציאות האמיתי שלהם ולקלקול, וזה חמור גם הלכתית וגם מבחינת כל הבנין.

וגם - כי אין שום מקום ל"קשר" ארוך כזה לכתחילה, ללא נישואין. פשוט לא שייך. אז נכון שיש לעיתים עיכוב, אבל זה עיכוב גדול. וכמו כן, הסברתי שגם יכולים להווצר בינתיים שינויים, ואז ההתקשרות שנוצרה עלולה להיות לרועץ.

תלוי בהסתכלות ובהתנהלות.

אבל אמרתי שזה לחלוטין לא במקום.

ועצם העלאת אופציה "לסחוב" כ"כ הרבה זמן לכתחילה, אכן מעלה שאלה מסויימת על ה"הסתכלות" של מי שחושב שיש לכך מקום.

גם חבל לפספס מישהו טוב,

ויש דבר כזה אי אפשר- כשמדובר בזוג צעיר בלי יכולת פרנסה, כשהבחור בצבא ולא בא כל יום לבית... זה לא אידיאלי, ואפילו לא טוב...

אז שלא תחכה לו כשיש לה כבר מישהו טוב שמתאים לה?

תגידי לו שאם מישהו לא מצליח לעמוד במשהו הוא לא צריך להפוך את מי שכן לבעייתי או שקרן.

אז עם זה רק תירוץ וחינוך כדי שיהיו חתונות מוקדם...

אני לא חושבת שזה רעיון טוב להכנס לזה מלכתחילה, וזה קשה, אבל זה בהחלט אפשרי. גם למשך שלוש שנים, מנסיון.

לא יודעת איך רב יכול לקחת אחריות על משפט כזה.

אני ובעלי יצאנו הרבה יותר משנה וב"ה נשארנו בסדר. ואנחנו חיים באושר עכשיו. 

אני ממש חושבת שזה מורכב וקשה, ועדיף לא להכנס לקשר ארוך, ואם נכנסים לשים סייגים, ולהזהר, וכו'.. 

אבל אמירות כאלו- של א"א להחזיק מעמד בנגיעה- מביאה לחלישות אצל אנשים שכבר נמצאים במצב הזה. אדם שמחוייב להלכה ימצא דרכים להתחזק ולשמור עליה.

האמירה שכולם נופלים מביאה ממש פתח לנפילה!!!

[לא קראתי על מה הגבת - אבל העיקרון]

בוודאי שאין מקום לכתחילה לזמן ארוך ללא לפני נישואין - כי אין לזה מקום מהותית, וגם עלול לתקלות, וכמו שכתבת.

אבל לפעמים קביעה קיצונית "אי אפשר", היא עצמה גורמת את ההחלשה, כדברייך, על אף שואלי כוונתה רק "להזהיר". ואדם שברורה לו המציאות הפשוטה שעד החתונה זה "מישהו אחר", ולא שייך - ושומר על כל גדרי ההלכה, לא ניטלה ממנו הבחירה הטובה, חלילה.

כמובן - חלק מהחירה הטובה, זה לא לסחוב דברים כאלו. בוודאי לא כתכנון לכתחילה. ולעמוד על כך.

עובדה שיש מלא זוגות שכן הצליחו בזה!!

אז אפשר לומר שזה קשה,

אבל אי אפשר?

נשמע לי יומרני מידי...

ולא כדאי להפריז. ובזה עצמו להסתכן בלהחטיא אחרים.

איך אדם יכול "לא להאמין" על מה שאחרים מכירים.

אם היה מדובר באי שמירה על עצם הדין, ענין אחד. 

כשמדובר בבעלי תודעה נכונה ושמירת הלכה קפדנית מראש, אי אפשר לומר כך.

כמובן, אפשר לומר שזה לא שייך לחלוטין מצד עצמו סתם "לסחוב" דברים, לכתחילה; וגם יכול להוות סיכון שאין לו מקום.

לא "שלילת הבחירה".

אם כי חלק מהבחירה, זה שאכן אין היתר למשוך סתם. כי אין היתר ב"קרבה יתרה" בנשים. וכשזה מעבר למה שנדרש לבירור והחלטה, אז מסתבר שזה כבר עלול להיכנס לגדר הזה.

וכדאי מאד להיזהר ב"העברה" מאחד לגבי השני. 

[וללא קשר לנושא ה"תיאורטי" - כבר אמרתי שלדעתי בנידון השרשור הזה - שמדובר על מראש לחכות 3 שנים, זה "שיגעון גמור" - וצריך לחתוך את הענין מיידית.  גם לא שייך, גם סיכון שהרי זה לא איזה "התמשכות תוך כדי בירור", וגם סיכון שאח"כ בכלל לא ירצו. לא שייך לחלוטין]

מכירה כמה וכמה כאלו שאני מאמינה להם. 

מאה אחוז.

זה ממש זלזול בכושר העמידה של אנשים לומר שאמיתית א"א.

ומי שלא מאמין שאפשר לעמוד בזה- אולי יש איזושהי בעיה במחוייבות שלו כלפי ה' וכלפי ההלכה. 

בסוגריים אינו מדוייק...

זה לא "הפך ללא לגיטימי" אלא כולו לא לגיטימי מראש כשמדובר במישהי "אחרת", בלי נישואין. זה לא ביטוי וכו'.. וכל ה"ההפרדה" הזו בין יצרים ללא, כולה "תיאוריות". זה לא הולך כך.

וגם האמירה ש"בשלב כזה צריך להתחתן".. צריך הרבה מקודם. אין כל מקום ל"קשר" מצד עצמו ללא נישואין. זה שני אנשים "זרים", אחרים. אין דבר כזה.  יש מקום לבדוק בנחת ובבהירות, בלי לסחוב סתם. אבל לא צריך להגיע למצב כזה, כדי "להיות בטוחים". אדרבה, לא פעם זה יכול רק לטשטש את בהירות ההחלטה.

ואני חושב שאכן פותחת השרשור צריכה להקשיב לאמירות שלחתוך את זה ומיד.

זה לא קשור לכך ש"לא חייבים" לחטוא.  במצב שהיא מציינת, זה בלתי שייך לחלוטין. פרק זמן מופרז בכל קנה מידה - וגם סיכון. נוסף על סיכוי לא קטן שכשיחשוב ש"הגיע הזמן", בכלל לא ירצו..

באמת בזמן הטירונות זה קשה מאד מאד להתחתן (ובעצם בכלל לחשוב על חתונה).

אבל לא כל הצבא זה טירונות!

יש בצבא כמה שלבים, ובחלקם יש לחייל יותר מרחב תמרון.

אם תכל'ס די ברור לכם שנועדתם זה לזו,

אני הייתי שוקל להתחתן לאחר סיום המסלול, ומשם הייתי בוחן כזוג איך מתאים לנו להמשיך.

(אורך המסלול משתנה לפי החיל שבו הוא נמצא, נגיד תותחנים - חצי שנה , שריון - 8 חודשים , חי"ר - כשנה (בפועל 8 חודשים)...)

לאחר המסלול אפשר הרבה פעמים לסדר לו שיבוץ שמתאים לאחד שהוא נשוי, או לעבור לג'וב ולחזור לקרבי בשביל המילואים, או להישאר בקרבי אם זה מתאים לכם כזוג.

הוא בדיוק מסיים לימודים של שנה בישיבה גבוהה לפני צבא..

הגיוס שלו הוא קרבי מאוד.. ואני לא יכולה להגיד במה..

לאלו שאמרו שאולי כדאי לחתוך..זה לא כ"כ עומד על הפרק..אנחנו רוצים להישאר ביחד

רציתי פשוט לדעת אם יש מישהו/מישהי כאן שהתמודד עם בעיה כזאת כמו שלנו..

ולהתחתן כרגע..אין לנו אמצעים מספיקים וליפול על ההורים לא כ"כ בא בחשבון...

אני ממש מקווה שנצליח אבל המחשבה על כמות הזמן ומה שעוברים בזמן הזה..מאוד מדאיגה..

ותודה לכל העונים  

זה מורכב מאוד.

אתם מנסים להחזיק בכל הקצוות, לא לשלם שום מחיר.

ורק על זה אתם עלולים לשלם מחיר כבד...

(בד"כ אנשים במצב שלכם מוותרים על משהו - או על הקשר, או על חלום הצבא האידיאלי)

אמנם המסלול הוא יותר ארוך (כשנה וחצי),

אבל דווקא בסיירות או בטייס וכד', בד"כ הרבה יותר נוח להתחתן לאחר המסלול,מאשר קרבי רגיל.

כי ביחידות האלה, החייל נמצא בד"כ כמעט כל הזמן באותו מקום,

וגם לאחר סיום המסלול הוא יכול לצאת הרבה מאד הבייתה.

לעומת הקרביים הרגילים, שהם יותר מוגבלים מהבחינות האלה (כל כמה חודשים עוברים מקום, וחוץ מתקופות אימונים יוצאים הרבה פחות הבייתה.)

"להתחתן" לא חייב להיות עם תמונות ואולם ומעבר דירה וטררם רציני

אפשר לעשות את זה ב10 דקות באולם ברבנות

ואח"כ את חוזרת לבית של ההורים, והוא הולך לצבא, 

ואת עדיין נקראת "חברה שלו", ואין שום הבדל ביניכם לזוג לא נשוי אחר, ואין שום שינוי בחיים שלכם (מלבד מה שאת שמה כיסוי ראש)

ורק אין צורך לשמור נגיעה, כי הלכתית אתם נשואים, גם אם מבחינה חברתית אין לזה משמעות

ואחרי הצבא תעשו "חתונה" עם אולם ותעברו לגור יחד

ולא יהיה להם זמן להשקיע בקשר, ולא פניות נפשית, ולא רצון (כי הרי הם ביחד רק בגלל הנגיעה... "אין שום שינוי בחיים")

אז אח"כ צריך להתגרש.

זה לא פתרון. בכלל לא פתרון.

או שמתחתנים על כל המשתמע, או שלא.

להתחתן זה לא 10 דקות ברבנות, גם אם טכנית כן.

בוא נירגע

"להתגרש" זה לא כזה פרויקט!

מי שנשוי מבחינה חברתית ומפרק את הבית שלו - זה פרויקט ענק וטראומתי

מי שיש לו חברה והוא צריך טכנית לתת גט - זה סיפור של יום אחד ברבנות, אם הדיינים משתכנעים שאין טעם - אפשר לצאת עם גט ביד באותו יום

אבל לא צריך להגיע לזה- הרי לולי הצבא הם היו מתחתנים, אז הם בטוחים בקשר, הם לא חושבים שהם יפרדו!

אין רצון להשקיע בקשר? זה ממש לא נשמע שזוג לא נשוי בחברה שלכם לא משקיע בקשר. אולי אפי' יותר מזוג נשוי...

אין פניות וזמן - אז גם אין זמן לריב!

מלבד זאת, גם אם הם יתחתנו עם מסיבה, ויגורו יחד בבית - לא יהיה זמן ופניות לקשר, ובמקרה כזה לא תאמרי שיש חשש שיתגרשו. למה?

מה זה משנה שהם עשו מסיבה והם גרים באותו בית?

למה זה יגרום להם לא להתגרש?

ההבדל היחיד הוא בראש - האם החלטתי, עשיתי את הצעד, וזהו - כבר אין דרך חזרה! 

או שעדיין אני בודקת, ואני יכולה לחתוך על כל פיפס הכי קטן ועל כל מריבה

אז נכון - במקרה שלי היא צריכה להחליט לגמרי. זהו! החלטנו להיות ביחד, אין כבר ספיקות, אין דיונים וטענות. נגמר!

המסיבה והמגורים לא עושים כלום, הם דברים טכניים חיצוניים

בוא נתחיל מנקודת היסוד של שנינו, שהיא משותפת.

ברגע שהם מתחתנים - אז זהו. אין ספיקות, אין דיונים ואין טיעונים. אין דרך חזרה.

מה שנשאר זאת עבודה. עבודה קשה לקבל את מי שהוא, את מי שהיא, את מה שהם ביחד.

ושינוי. שינוי תודעתי. קודם כל הזוגיות, ואח"כ אני הפרטי.

המשמעות המעשית הנוגעת לפותחת השרשור, שחתונה תבוא על חשבון פנטזיית הצבא של הבחור.

סיבות אפשריות:

- לא מתאים לה לחיות לבד

- פרנסה

- וגם: צורך בפניות נפשית כדי לעבוד על הזוגיות. כדי לקבל אותה. כדי להמשיך להיות שלמים איתה אחרי שההתלהבות הראשונית יורדת.

כי ככה זה נישואין! מחויבות קודם כל לקשר.

אז מדובר בשינוי עצום! והשלכות משמעותיות. החיים לא ימשיכו אותו דבר רק עם מטפחת.

אם אין את זה, אם שניהם ימשיכו להיות רווקים בתודעה ונשואים טכנית, אז אין טעם להתחתן. כי הגירושין בוא יבואו.

ואין לזה קשר לנורמות חברתיות.

ולא קשור מסיבה - לא מסיבה. זה אתה הכנסת. 

שהשינוי הנפשי שאת אומרת הוא שינוי שהם צריכים לעבור - מעצם זה שהם החליטו החלטה בלתי חוזרת להתחתן

וברור שהוא צריך להתייחס אליה כמו כל בעל לאשתו, עם סדרי עדיפויות שונים וכו'

אבל עד כמה שזכור לי, כבר כשהייתי מאורס הייתי כך

אם אתה מחליט לקשור את גורלך עם הבחורה, אתה תשקיע בשבילה. אוי ואבוי אם לא

אני אמרתי שטקס החתונה לא משנה - ההחלטה עצמה ודאי משנה את כל החיים

את אומרת שבגלל שינוי סדרי העדיפויות הוא אמור לוותר על הצבא?

אני לא נכנס לשיקולים שלהם. אני אישית הרי לא רואה בצבא כזה ערך גדול (להזכירך אני חרדי) כך שאני לא יכול לשקול בכלל כמה ערך הם אמורים לתת לצבא

ובעצם אף אחד לא יכול להיכנס לשיקולים שלהם. כל אחד הוא עם סדר עדיפויות משלו, ואוי ואבוי אם יתערבו לו

אז אם הם חושבים שלהשאיר אותה לבד זה לא לענין וצריך פרנסה וכו' ועדיף לוותר על הצבא - נו, אז נפתרה הבעיה! שיתחתנו נורמלי וחלאס!

ואם הם חושבים משום מה שזה לא אפשרי, והצבא הוא משאת חייו, וחשוב לשניהם להגשים את חלומו ולא לוותר עליו, והם מוכנים לספוג את כל הקשיים - אז השינוי הנפשי העצום שאת מתארת יכול להעשות גם כשהיא גרה בבית הוריה והוא בצבא

אני לא מתיימר להיכנס לשיקולים שלהם

זה לא ה"החלטה", אלא היישום שלה.

גרוע מאד אם חושבים שכאשר "מתארסים" והחלטת - אז זה כמו שמתחתנים מבחינת המחוייבות. ה"גרוע מאד" זה אם חושבים כך.

נישואין זה לא "טקס", שם המהפך. ההלכתי והמציאותי. כל התמצית של מושג הנישואין, הערכי ושל כל מסורת הדורות - מתמצה ברגע שהן נהיים איש ואשתו. לא רגע קודם - גם אם הם כבר שני אנשים ש"החליטו".

בפועל זה לא יקרה.

למה?

כי יש סטנדרטים חברתיים שלפחות את חלקם צריך לשבור!

חוץ מזה ראיתי עכשיו איזה פסק בעניין (קישור),

אם כי, צריך לבחון אותו לעומק.

אבל נכון, בסופו של דבר זה לא מקובל

אבל לדעתי זה האפשרות הכי טובה לה, שהיא תהיה בה מאושרת, ולא יהיה לה כאב לב, נקיפות מצפון, ועבירות חמורות

אני חושב שיש גבול כמה אדם צריך לוותר על האושר שלו בשביל מוסכמות חברתיות

אבל שתעשה כהבנתה, זה החיים שלה!

להתחתן בגיל 16 עם החבר שלה, כדי שלא יפלו?

ולא יהיו לה כאבי לב ונקיפות מצפון ועבירות חמורות?

מקסימום יתגרשו אח"כ?

היא היתה מתחתנת אם הוא לא היה הולך לצבא

זאת אומרת שהיא בשילה לנישואין, היא החליטה בצורה מושכלת ואין בעצם שום סיבה לא להתחתן מלבד מה שיש לו תוכניות והוא פשוט לא יפגוש אותה בשנים הקרובות מספיק

אם היא היתה בת 16 הייתי אומר לה להיפרד וזהו

הבעיה שלהם, זה לא שהם לא יפגשו מספיק/יחיו ביחד. 

זה שלא מתאים להם חתונה וצבא ביחד. לא משנה הסיבות.

והם מנסים בכל זאת גם להחזיק את הקשר (בלי חתונה, כי כאמור, לא מתאים) וגם לעשות צבא כמו שתמיד הוא חלם.

ולכן זה לא פתרון להגיד להם "תתחתנו, שום דבר לא ישתנה, מקסימום תתגרשו"

אלא - תחליטו איזה מחיר אתם משלמים!

מוותרים על הקשר, או מוותרים על הצבא, או מוותרים על זוגיות כמו שרציתם ומתמודדים עם מה שיש.

כי לשלב במשך 3 שנים.... זה קרוב לוודאי בלתי אפשרי.

ולהתחתן רק כדי להמנע מבעיות הלכתיות, לא יגרום לקשר להחזיק מעמד. הגירושין יגיעו.

ואח"כ ראיתי שבעינייך להתגרש זה לא בעיה,

יש לך אחלה סטארט אפ לאנשים שרוצים שהכל יהיה ב"הכשר"....

אבל בתכל'ס זה לא שונה ממי שבלי רב ועדים, רק כאן נתת לדבר הזה כביכול הכשר דתי...

ממך לא ציפיתי...

אולי אני לא כזה מקובע כמו שאני נשמע?

אני פשוט לא מרגיש מחויבות למוסכמות חברתיות

אז אני חושב על הנקודה הפנימית

אין להקב"ה בעיה עם קשר בין איש ואשה

יש לו בעיה עם חוסר מחויבות, עם קשר לא יציב שמחליפים כמו גרביים

אם מישהו רציני - שיקדש אותה ברבנות ושתהיה אשתו

למה לא?

יש איזה שהיא הלכה שזוג חייב לגור יחד?

ברור שכך הכי נחמד, וכך מתנהג זוג נורמלי - אבל אם אין אפשרות, אז אין!

אז שתברר עם עצמה בנחת עד שתגיע להחלטה, ואז שייך מה שאמרתי

אבל אם באמת מדובר שעדיין יש לה ספק - אני ממליץ בכל פה לחתוך מיד

זה סיכון גדול מדי, ואין טעם להיכנס לכזאת בעיה מלכתחילה

(אלא אם כן ממש לא אכפת לה ממוסכמות חברתית, והיא מוכנה לעשות את ההצעה שלי לכתחילה, וזה מאד נדיר)

בוא נחזיר פתרונות הלכתיים קלים יותר כמו היתר פילגש וטבילת רווקות.

אתה משחק בנישואים, כנראה שאפילו שאתה אדם נשוי אינך מבין זאת.

מה שאתה מציע יכול לשמש כל בעצם רווק או רווקה שירצו להיות ביחד זמן מה בלי מחויבות, כי מתגרשים אח"כ מקס', כמו בקלילות שהתייחסת, אתה לא שונה עם הפתרון הזה ממי שנוהג כך בלי חתונה, רק שהפתרון שלך הוא עם הכשר בד"ץ.

שרואים שלא היתה נהוגה

והיא צריכה מחויבות חברתית - בדיוק בגלל שאין בה מחויבות הלכתית

כך שאין תועלת בפילגש, זה בדיוק כמו זוג נשוי

ומה שאני מציע לא יכול להיות פיתרון לכתחילה למשחקים, היא נאסרת לכהונה, היא יכולה להיתקע בעגינות אם הוא לא יסכים לתת לה גט, ואין כל כך איך להכריח אותו

לא משחקים עם כאלה דברים

הפיתרון שלי הוא רק למי שבעצם רוצה להתחתן, והחליט סופית, ויש לו רק בעיות טכניות כמו במקרה הזה

מלשחק בזוג נשוי.

למשל, לא לעודד בני 18-20 להתחתן או לחפש אהבה לפני שלמדו משהו ועבדו במשהו, או לפחות לאיזשהי יכולת כלכלית, ולא לפני צבא.

את כדרכך לא מסבירה את עצמך

אני חושב שהפתרון שלי הוא הכי פחות גרוע בנתונים הקיימים

אבל זה מקרה ספציפי מאד, במצב של בדיעבד

והפיתרון שלך לא מתחשב בזה שהקב"ה ברא את העולם אחרת, ויש לאנשים יצה"ר בגיל מאד מוקדם יחסית, ולכן לא טוב לדחות חתונה

ועוד עשה הקב"ה שאי אפשר להביא ילדים אחרי גיל מסוים, וגם בגלל זה לא טוב לדחות חתונה

אז על משהו אחד צריך לוותר, השאלה מה הכי חשוב בעיניך, מה הפוקוס שלך בחיים-

שיהיה לך יכולת כלכלית, מיצוי הנאות העולם, חיים נוחים וכו'

או לעשות מה שהקב"ה רוצה בכל מצב, ולשמח אותו כמה שיותר

ולפי זה תחליט על מה לוותר, ועל מה אי אפשר לוותר

הפתרון הוא רקונסטרוקציה של מערכת החינוך, כך שבני 18 כבר יהיו בעלי בסיס.
העולם המודרני סוגד להשכלה, זה לא דבר חיובי בהכרח. זה מקצוע אחד, שגם הוא קיים, אבל כהתמחות - כמו כל התמחות אחרת.

ויוכלו להחליט על דברים כאלה

לצערינו אנחנו עדיין בגלות אצל אחינו הטועים, שזה לא מפריע להם

הלואי שישתנה במהרה בימינו

למה אנשים בטוחים שענייני הדת יותר ראויים להפרטה מאשר מערכת החינוך? ...

מה יעזור כאן הפרטה?

אם רוב עולם העבודה נשלט ע"י חילונים, הממשלה לא תעזור כאן, המעסיקים ירצו תעודות מסוג מסויים

צריך מהפך בעם!

אם מישהו יצליח לייצר מערכת חינוך, שבן 18 שסיים אותה מוכשר לעבודה מסויימת לא פחות ממי שסיים תואר, המעסיקים צריכים בסך הכל להיות לא מקובעים לתעודות, אלא לשקול עניינית את מי כדאי להם להעסיק.

לא רלוונטי לעבודה שלהם.

שלא לדבר על בגרויות.

כך שלימודים ממוקדים, היו יכולים להסתיים הרבה יותר מוקדם.

[אני לא אומר שאין דברים נוספים שאפשר לקבל מהלימודים, אבל צריך לשקול טוב אם זה שווה את השנים היקרות שמושקעות בזה, כשזה דוחה את המוכנות הכלכלית לפרנס משפחה].

[אבל יש כאן אנשים אחרים שנוהגים לייצג את העמדה הזאת, למשל אדמין, זה לא התפקיד שלי..]

ילכו לאיזה מקצוע ללא השכלה גבוהה מרוויחים בו מעט מאוד,

ואחרות ילכו ללמוד באקדמיה ויתקדמו בעולם...

יופי של יצירת פערים חברתיים.

אבל למה בעצם?

קודם כל, במה זה שונה מהמצב עכשיו? גם היום לא כולם אקדמאים. אשאל אותך - כולם אמורים להיות אקדמאים?
ודבר שני, אני מתאר מצב כזה: כבר מגיל צעיר בוחרים תחום (לפי פוטנציאל ונטיה - כמו שעושים היום בגיל יותר מבוגר), ולומדים אותו. בגיל 18 נמצאים כבר אחרי. כלומר: אמנם בלי אוקיינוסים מיותרים של ידע בתחומים אחרים, אבל בעלי הכשרה מלאה בתחום שאותו בחרו, אם הוא פרקטי או אקדמי.

במיוחד בנות שרואות בראש חתונה מגיל מאוד צעיר.

חוץ מזה שרוב הנוער לא באמת יודע מה הוא רוצה חוץ ממקרים בודדים.....

בנוגע לפער- זה בדיוק מה שקורה היום באוכלוסייה ערבית מסורתית וחרדית שנהיית ענייה עקב חוסר השכלה, גם אם לומדים מקצוע קליל כמו מזכירות רפואית, הוראה וכו'. כלומר יש מקצוע אבל אין אקדמאים.

אולי הכי פחות גרוע שתטבול ואז לפחות פחות סיכוי שתמצא את עצמה גרושה.

אני מסבירה את עצמי, בעיה שלך שאתה לא מבין/קורא טוב..... אבל גם זה כדרכך.

אם היא תמצא את עצמה גרושה יותר חמור בעינייך מאשר שתטבול

כאשר אם היא תטבול היא עוברת במרד ובמעל על איסור (דרבנן\דאו' לחלק מהשיטות)

ואם היא תעשה כמו ההצעה שלי יש סיכוי שהיא תהיה גרושה ואז היא תסבול מכאב לב ומחוסר אפשרות להתחתן עם כהן

כאן היא עשתה עבירה קבועה במזיד, וכאן היא נהיתה עצובה

מה יותר גרוע?

תלוי מה העיקר בחיים

זה נחמד מאוד מה שאת אומרת אבל ה' יתברך לא התייעץ איתך לפני שהוא נתן את התורה.

וגרושה זה מצב יותר טוב מרווקה שטובלת ומקיימת יחסים.

שישתמשו בו ככזה, לפחות במידה מסויימת, מתוך מחשבה שיסתדרו איך שהוא עם הבעיות.

זוג שתופס את עצמו כזוג חברים, כשמעמדו ההלכתי הוא של זוג נשוי, זו בעיה גדולה.

יכול להיות שיש כאלה שיתפסו את עצמם כנשואים, כולל הקשר והמחוייבות של המושג הזה, בלי כל המסביב. [וגם אז, צריך לראות האם צורת החיים הזו טובה להם] אבל כתופעה חברתית, זה נראה לי מיסוד של מושג החברות, וטשטוש של מושג הנשואין.

כדברי ארוון ונציע את זה בסיטונאות להרבה זוגות- יהיה בחורות פתיות שלא יחשבו על העתיד ואחר כך יסתבכו, וזה חבל!

גם מה שאתה אומר שאם הם לא מתייחסים לעצמם כנשואים עלול לגרום להם להיכשל באשת איש נכון מאד

לא ניסיתי לעשות כאן תוכנית חברתית. הצעתי משהו למישהו אחד, כפיתרון בדיעבד ללכת נגד החברה, לא שזה יהפוך להיות נורמה

שהם בכלל לא גרים יחד, ואין להם אפשרות טכנית לחיות יחד

יתירו לה לקחת מניעה

אבל זה אכן מקרה מיוחד מאד

אם גם ככה ההחלטה שלהם היא מוחלטת וברורה

והם בטוחים בעצמם ובקשר שלהם

ואלמלא הצבא הם היו מתחתנים

אז אפשר להתחתן - אבל שהיא תמשיך לגור אצל ההורים.

שבתות שהוא מגיע- שישכרו צימר, ומדי פעם אצל ההורים.

אם הוא יוצא לרגילה- שישכרו צימר או דירה לשבוע (זה עדיין יוצא זול יותר מלתחזק דירה..)

אין הרבה שינוי חיצוני ממה שהם מתכננים גם ככה- רק שינוי פנימי-מהותי-זוגי.

הרי גם ככה התכנון שלהם היה מן הסתם להפגש כל פעם שהוא יוצא מהצבא ולהיות ביחד כמה שיותר

וגם ככה הם היו משקיעים בלבנות זוגיות לקראת החתונה

וגם ככה הוא היה בעיקר בצבא והיא אצל ההורים.

זה פשוט פותר את המקום הנפשי- שלא יתערער ואת הקושי בנגיעה. 

מה שכן- שני דברים חשובים-

כן הייתי מחכה שנה לפחות- גם כדי לראות לאן הקשר מתקדם וגם כדי לראות לאן הבחור מגיע בצבא ופעם בכמה זמן יש לו חופשות.

לראות מה ומי ואיפה עומדים- ולהתיעץ שוב עם ההורים ויועץ זוגיות.

וכן למנוע הריון עד לסוף השירות. (לא עד כמעט סוף השירות- כי רוב הסיכויים שהזוגיות עצמה תשתנה כשהם יתחילו לחיות ביחד. וכדאי להתמודד עם זה בלי ילדים, בנחת. כמו זוג טרי שרק התחתן)

ושוב- לא מתוך מקום של "הכי הרבה הם יתגרשו" אלא רק מתוך מקום שהם בטוחים בקשר וביכולת שלהם להחזיק אותו.

זה רק ענין של ניסוח?

כמו שאת מציגה את זה,

לחיות בנפרד אבל לגעת, ממש כמו זוג אחר לא דתי.

עיוות מוחלט של מוסד הנישואין.....

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

לא עוד!

מהיום אפשר להתחתן, כדי לממש תאוות ולהישאר לגור עם ההורים, מה זה משנה? הרי חתונה תמיד הייתה רק כלי להינצל מהחטא.... העיקר שלא יחטאו מתאוותיהם.... כמו שאת מציגה את זה ברור למה מופים בעד זה. הרי זה משרת את החשיבה החרדי שהכי חשוב זה בנות טהורות ותמימות. רק שהוא לא מבין שהוא ממסד יחד עם זה ערכים חילוניים, אצלך זה רק יותר הודגש.

ממש קשה לי לדון כך

זה נושא שאני לא סגור עליו (כמובן) ואני בטוח שרוב החברים שלי לא יסכימו איתי

את אפילו עלולה לשכנע אותי

את טוענת שאני מערב כאן השפעה חילונית - זה כמובן יתכן! 

אבל את כל הזמן צינית, זה הופך את כל הדיון לאווירה של צעקות, והתפלמסות

וחבל, כי אולי באמת יש לך טענות נכונות

איזה מין דבר זה.

מה זה "נקראת"..  חתונה זה לא בדיחה. מרוב "הלכה" מאבדים דברים נורמליים טבעיים לפעמים..

אם יהא אשתו - אז היא אשתו, ולא שום דבר אחר. "והיא חברתך ואשת בריתך".

בדיחה מכל מושג הנישואין.

אם מתחתנים מתוך תודעה מה פירוש שהיא הופכת להיות אשתו - אז זה שינו בכל המציאות.

ואם לא - שלא ישָחקו.  ואשתו - זהלא ענין של אולם ואיפה גרים.  יש לא מעט נשואות שבעליהן בצבא, והן רוב הזמן אצל ההורים. והן כמובן נשואות לגמרי. גם מבחינה "חברתית" ומכל בחינה. אני מכיר מאד מקרוב.

ובכלל... תלכי גם לחברות של אישתו של מופים, הן יתנו לך פאה מההממת ובכלל לא יראו שהתחתנת 

אז אם זה המצב, תרכזו את המאמצים ב"אמצעים". חייל בצבא נשוי מקבל גם משהו מהצבא.

מוטב להצטמצם ולשמוח - מאשר כל הענין הזה.

וכמה שיותר מהר - בהיות שכבר מוחלט אצלכם, עדיף.

אף מגזר לא חי ככה, החילונים חיים חופשי והחרדים מתחתנים.

רק הסרוגים רוצים כל הזמן "גם וגם" ומשלמים על זה ביוקר.

אם אתם דתיים, אז תתחתנו וזהו! מזל טוב מזל טוב!

(הקשר עצמו יותר חשוב משיקולים פרקטיים של החיים.

וכשיש יראת שמים אז הקשר צריך להיות בקדושה ובטהרה

ולכן מהר מהר לארגן חתונה!)

אחרת נתקעים, וככה רואים את כל הרווקים בגיל 30 פלוס, שהכל נורא מסודר אצלם

ההשכלה והקריירה והפרנסה אבל זוגיות הם לא מצליחים למצוא! אז מה שווה הכל?!

אם יש לך אהבה תמימה וטהורה של גיל 19, הדבר הנכון ביותר הוא פשוט להתחתן!

כל הצדדים ה"מעשיים" של החיים יסתדרו בעזרת ה'

הטעות הבסיסית שלך זה שיותר משחשוב ההתלהבות חשובה הבניה בהמשך,

" אהבה תמימה וטהורה של גיל 19" (ציטוט מדבריך) לא מספיקה.

גם כשיש את הבסיס הטוב אתה צריך תנאים נורמליים כדי שהקשר ימשיך להיבנות כמו שצריך- וזה השלב העיקרי !!

וצר לי לאכזב אותך אבל רווקים/רווקות יש בכל מגזר לא בטוחה שאצל חרדים יש פחות...

וזה בלי שום קשר לשאלה המקורית של פותחת השירשור ששם הנסיבות שונות..

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.