תתחתנו בשעה טובה ומוצלחת וה' יעזור. זה נורא לסחוב ככה קשר שלוש שנים וזה גם אסור לפי ההלכה. זה לא נורמלי לשמור נגיעה כל כך הרבה זמן והקשר גם יכול חס ושלום להתקלקל מכל מיני סיבות לא צפויות. לא חבל? אם מצאתם זה את זו, לכו על זה והקב"ה יעזור שהכל יסתדר. אין אף רב בעולם שיגיד לך לחכות שלוש שנים! פשוט תתחתנו!!! מזל טוב מזל טוב!

היא רק בת 19,

אם תתחתן עכשיו הם הולכים להיות העול של ההורים.

אז כן, שווה....עד שיהיה לפחות יכולת לפרנס ולא רק לחיות על חשבון ההורים.

מצד שני אם הוא בצבא, אז אולי זה אחרת,

השאלה אם כמה ואיך אתם מתראים. 

ובכל אופן, כמובן שאם דואגים להיפגש אך ורק בפומבי

במקום שאנשים שמכירים אתכם רואים אתכם,

אז אני מניח שתשמרו נגיעה. 

אבל בקשר רגיל אין מצב לשמור נגיעה 3 שנים,

וממילא קשר כזה הוא איסור מוחלט. 

מתארת לעצמי שזה גובל בהתעללות עצמית ברמה גבוהה להיות בקשר תקופה כזאת ארוכה בידיעה שלא מתחתנים ולשמור נגיעה. זה די נוגד את חוקי הטבע לדעתי. או שאתם עשויים מאיזה חומר ממש חזק כזה. אם זה חשוב, אולי כדאי לקבל ביחד החלטה ולקבוע גבולות מאוד מאוד ברורים.

אני מכירה כמה זוגות שהתמודדו עם קשר תוך כדי שירות סדיר וזה לא קל. אבל מתמודדים עם זה. מוצאים דרך, כל זוג ומה שמתאים לו.

בטח לא ממש עזרתי במה שכתבתי, אבל מאחלת בהצלחה מכל הלב

הלוואי שה' יאיר לכם בבהירות מה לעשות 

בשם הרב אריאל

אמר שקשר שמראש אתה יודע שעלול לקחת יותר משנה, לא להתחיל אותו בכלל.

זה הפסק של הרב אריאל, והוא הוסיף-

ואם התחלת כבר, אז אולי שווה לחתוך ולחכות, או לא לחכות.

אני יודעת שזה ממש כואב לשמוע את זה. מצטערת.

המסקנה היא שזה לא אפשרי....

אבל אווילי להיכנס לדבר כזה.

ולא רק בגלל זה, אלא גם בגלל היקשרות "באויר" למשך זמן רב - וכמו שאמרו, גם יכולים להשתנות תוך-כדי.

לא נראה שזה נבון לחכות כ"כ הרבה זמן בתוך הענין.

ואין דבר כזה "אי אפשר" להתחתן קודם. אפשר. זו שאלה של רצון.

[קודם כל, לא סובל - במחילה - את הביטוי "חברים". זו בדיוק חלק מהבעיה, שמאמצים תרבות-רחוב כאילו יש לכך ערך בפני עצמו. לא, זו תקופת השתהות והכנה לקראת נישואין. לעיתים עדיין בירור, לעיתים המתנה בגלל איזה עיכוב. ולכן ההתנהלות מראש, בראש ובמעשה צריכה להיות בהתאם. שני אנשים אחרים, בן ובת, לא נשואים, שלא מטשטשים את השונות כדי "להרגיש" משהו, ולהפסיד מכך את העיקר. וועל אשתו נאמר: כי היא חברתך ואשת בריתך.  ומודיע מראש שאינני מתכוין להיכנס לדיון בזה. "השומע ישמע"..]

כתבתי שזה לא "לא אפשרי" - וכנ"ל, בגישה  נורמלית ונכונה. אבל בוודאי שזה לא טוב. איוולת. גם כי עלולים חלילה להיסחף אל ההסתכלות שמטשטשת את המציאות האמיתי שלהם ולקלקול, וזה חמור גם הלכתית וגם מבחינת כל הבנין.

וגם - כי אין שום מקום ל"קשר" ארוך כזה לכתחילה, ללא נישואין. פשוט לא שייך. אז נכון שיש לעיתים עיכוב, אבל זה עיכוב גדול. וכמו כן, הסברתי שגם יכולים להווצר בינתיים שינויים, ואז ההתקשרות שנוצרה עלולה להיות לרועץ.

תלוי בהסתכלות ובהתנהלות.

אבל אמרתי שזה לחלוטין לא במקום.

ועצם העלאת אופציה "לסחוב" כ"כ הרבה זמן לכתחילה, אכן מעלה שאלה מסויימת על ה"הסתכלות" של מי שחושב שיש לכך מקום.

גם חבל לפספס מישהו טוב,

ויש דבר כזה אי אפשר- כשמדובר בזוג צעיר בלי יכולת פרנסה, כשהבחור בצבא ולא בא כל יום לבית... זה לא אידיאלי, ואפילו לא טוב...

אז שלא תחכה לו כשיש לה כבר מישהו טוב שמתאים לה?

תגידי לו שאם מישהו לא מצליח לעמוד במשהו הוא לא צריך להפוך את מי שכן לבעייתי או שקרן.

אז עם זה רק תירוץ וחינוך כדי שיהיו חתונות מוקדם...

אני לא חושבת שזה רעיון טוב להכנס לזה מלכתחילה, וזה קשה, אבל זה בהחלט אפשרי. גם למשך שלוש שנים, מנסיון.

לא יודעת איך רב יכול לקחת אחריות על משפט כזה.

אני ובעלי יצאנו הרבה יותר משנה וב"ה נשארנו בסדר. ואנחנו חיים באושר עכשיו. 

אני ממש חושבת שזה מורכב וקשה, ועדיף לא להכנס לקשר ארוך, ואם נכנסים לשים סייגים, ולהזהר, וכו'.. 

אבל אמירות כאלו- של א"א להחזיק מעמד בנגיעה- מביאה לחלישות אצל אנשים שכבר נמצאים במצב הזה. אדם שמחוייב להלכה ימצא דרכים להתחזק ולשמור עליה.

האמירה שכולם נופלים מביאה ממש פתח לנפילה!!!

[לא קראתי על מה הגבת - אבל העיקרון]

בוודאי שאין מקום לכתחילה לזמן ארוך ללא לפני נישואין - כי אין לזה מקום מהותית, וגם עלול לתקלות, וכמו שכתבת.

אבל לפעמים קביעה קיצונית "אי אפשר", היא עצמה גורמת את ההחלשה, כדברייך, על אף שואלי כוונתה רק "להזהיר". ואדם שברורה לו המציאות הפשוטה שעד החתונה זה "מישהו אחר", ולא שייך - ושומר על כל גדרי ההלכה, לא ניטלה ממנו הבחירה הטובה, חלילה.

כמובן - חלק מהחירה הטובה, זה לא לסחוב דברים כאלו. בוודאי לא כתכנון לכתחילה. ולעמוד על כך.

עובדה שיש מלא זוגות שכן הצליחו בזה!!

אז אפשר לומר שזה קשה,

אבל אי אפשר?

נשמע לי יומרני מידי...

ולא כדאי להפריז. ובזה עצמו להסתכן בלהחטיא אחרים.

איך אדם יכול "לא להאמין" על מה שאחרים מכירים.

אם היה מדובר באי שמירה על עצם הדין, ענין אחד. 

כשמדובר בבעלי תודעה נכונה ושמירת הלכה קפדנית מראש, אי אפשר לומר כך.

כמובן, אפשר לומר שזה לא שייך לחלוטין מצד עצמו סתם "לסחוב" דברים, לכתחילה; וגם יכול להוות סיכון שאין לו מקום.

לא "שלילת הבחירה".

אם כי חלק מהבחירה, זה שאכן אין היתר למשוך סתם. כי אין היתר ב"קרבה יתרה" בנשים. וכשזה מעבר למה שנדרש לבירור והחלטה, אז מסתבר שזה כבר עלול להיכנס לגדר הזה.

וכדאי מאד להיזהר ב"העברה" מאחד לגבי השני. 

[וללא קשר לנושא ה"תיאורטי" - כבר אמרתי שלדעתי בנידון השרשור הזה - שמדובר על מראש לחכות 3 שנים, זה "שיגעון גמור" - וצריך לחתוך את הענין מיידית.  גם לא שייך, גם סיכון שהרי זה לא איזה "התמשכות תוך כדי בירור", וגם סיכון שאח"כ בכלל לא ירצו. לא שייך לחלוטין]

מכירה כמה וכמה כאלו שאני מאמינה להם. 

מאה אחוז.

זה ממש זלזול בכושר העמידה של אנשים לומר שאמיתית א"א.

ומי שלא מאמין שאפשר לעמוד בזה- אולי יש איזושהי בעיה במחוייבות שלו כלפי ה' וכלפי ההלכה. 

בסוגריים אינו מדוייק...

זה לא "הפך ללא לגיטימי" אלא כולו לא לגיטימי מראש כשמדובר במישהי "אחרת", בלי נישואין. זה לא ביטוי וכו'.. וכל ה"ההפרדה" הזו בין יצרים ללא, כולה "תיאוריות". זה לא הולך כך.

וגם האמירה ש"בשלב כזה צריך להתחתן".. צריך הרבה מקודם. אין כל מקום ל"קשר" מצד עצמו ללא נישואין. זה שני אנשים "זרים", אחרים. אין דבר כזה.  יש מקום לבדוק בנחת ובבהירות, בלי לסחוב סתם. אבל לא צריך להגיע למצב כזה, כדי "להיות בטוחים". אדרבה, לא פעם זה יכול רק לטשטש את בהירות ההחלטה.

ואני חושב שאכן פותחת השרשור צריכה להקשיב לאמירות שלחתוך את זה ומיד.

זה לא קשור לכך ש"לא חייבים" לחטוא.  במצב שהיא מציינת, זה בלתי שייך לחלוטין. פרק זמן מופרז בכל קנה מידה - וגם סיכון. נוסף על סיכוי לא קטן שכשיחשוב ש"הגיע הזמן", בכלל לא ירצו..

באמת בזמן הטירונות זה קשה מאד מאד להתחתן (ובעצם בכלל לחשוב על חתונה).

אבל לא כל הצבא זה טירונות!

יש בצבא כמה שלבים, ובחלקם יש לחייל יותר מרחב תמרון.

אם תכל'ס די ברור לכם שנועדתם זה לזו,

אני הייתי שוקל להתחתן לאחר סיום המסלול, ומשם הייתי בוחן כזוג איך מתאים לנו להמשיך.

(אורך המסלול משתנה לפי החיל שבו הוא נמצא, נגיד תותחנים - חצי שנה , שריון - 8 חודשים , חי"ר - כשנה (בפועל 8 חודשים)...)

לאחר המסלול אפשר הרבה פעמים לסדר לו שיבוץ שמתאים לאחד שהוא נשוי, או לעבור לג'וב ולחזור לקרבי בשביל המילואים, או להישאר בקרבי אם זה מתאים לכם כזוג.

הוא בדיוק מסיים לימודים של שנה בישיבה גבוהה לפני צבא..

הגיוס שלו הוא קרבי מאוד.. ואני לא יכולה להגיד במה..

לאלו שאמרו שאולי כדאי לחתוך..זה לא כ"כ עומד על הפרק..אנחנו רוצים להישאר ביחד

רציתי פשוט לדעת אם יש מישהו/מישהי כאן שהתמודד עם בעיה כזאת כמו שלנו..

ולהתחתן כרגע..אין לנו אמצעים מספיקים וליפול על ההורים לא כ"כ בא בחשבון...

אני ממש מקווה שנצליח אבל המחשבה על כמות הזמן ומה שעוברים בזמן הזה..מאוד מדאיגה..

ותודה לכל העונים  

זה מורכב מאוד.

אתם מנסים להחזיק בכל הקצוות, לא לשלם שום מחיר.

ורק על זה אתם עלולים לשלם מחיר כבד...

(בד"כ אנשים במצב שלכם מוותרים על משהו - או על הקשר, או על חלום הצבא האידיאלי)

אמנם המסלול הוא יותר ארוך (כשנה וחצי),

אבל דווקא בסיירות או בטייס וכד', בד"כ הרבה יותר נוח להתחתן לאחר המסלול,מאשר קרבי רגיל.

כי ביחידות האלה, החייל נמצא בד"כ כמעט כל הזמן באותו מקום,

וגם לאחר סיום המסלול הוא יכול לצאת הרבה מאד הבייתה.

לעומת הקרביים הרגילים, שהם יותר מוגבלים מהבחינות האלה (כל כמה חודשים עוברים מקום, וחוץ מתקופות אימונים יוצאים הרבה פחות הבייתה.)

"להתחתן" לא חייב להיות עם תמונות ואולם ומעבר דירה וטררם רציני

אפשר לעשות את זה ב10 דקות באולם ברבנות

ואח"כ את חוזרת לבית של ההורים, והוא הולך לצבא, 

ואת עדיין נקראת "חברה שלו", ואין שום הבדל ביניכם לזוג לא נשוי אחר, ואין שום שינוי בחיים שלכם (מלבד מה שאת שמה כיסוי ראש)

ורק אין צורך לשמור נגיעה, כי הלכתית אתם נשואים, גם אם מבחינה חברתית אין לזה משמעות

ואחרי הצבא תעשו "חתונה" עם אולם ותעברו לגור יחד

ולא יהיה להם זמן להשקיע בקשר, ולא פניות נפשית, ולא רצון (כי הרי הם ביחד רק בגלל הנגיעה... "אין שום שינוי בחיים")

אז אח"כ צריך להתגרש.

זה לא פתרון. בכלל לא פתרון.

או שמתחתנים על כל המשתמע, או שלא.

להתחתן זה לא 10 דקות ברבנות, גם אם טכנית כן.

בוא נירגע

"להתגרש" זה לא כזה פרויקט!

מי שנשוי מבחינה חברתית ומפרק את הבית שלו - זה פרויקט ענק וטראומתי

מי שיש לו חברה והוא צריך טכנית לתת גט - זה סיפור של יום אחד ברבנות, אם הדיינים משתכנעים שאין טעם - אפשר לצאת עם גט ביד באותו יום

אבל לא צריך להגיע לזה- הרי לולי הצבא הם היו מתחתנים, אז הם בטוחים בקשר, הם לא חושבים שהם יפרדו!

אין רצון להשקיע בקשר? זה ממש לא נשמע שזוג לא נשוי בחברה שלכם לא משקיע בקשר. אולי אפי' יותר מזוג נשוי...

אין פניות וזמן - אז גם אין זמן לריב!

מלבד זאת, גם אם הם יתחתנו עם מסיבה, ויגורו יחד בבית - לא יהיה זמן ופניות לקשר, ובמקרה כזה לא תאמרי שיש חשש שיתגרשו. למה?

מה זה משנה שהם עשו מסיבה והם גרים באותו בית?

למה זה יגרום להם לא להתגרש?

ההבדל היחיד הוא בראש - האם החלטתי, עשיתי את הצעד, וזהו - כבר אין דרך חזרה! 

או שעדיין אני בודקת, ואני יכולה לחתוך על כל פיפס הכי קטן ועל כל מריבה

אז נכון - במקרה שלי היא צריכה להחליט לגמרי. זהו! החלטנו להיות ביחד, אין כבר ספיקות, אין דיונים וטענות. נגמר!

המסיבה והמגורים לא עושים כלום, הם דברים טכניים חיצוניים

בוא נתחיל מנקודת היסוד של שנינו, שהיא משותפת.

ברגע שהם מתחתנים - אז זהו. אין ספיקות, אין דיונים ואין טיעונים. אין דרך חזרה.

מה שנשאר זאת עבודה. עבודה קשה לקבל את מי שהוא, את מי שהיא, את מה שהם ביחד.

ושינוי. שינוי תודעתי. קודם כל הזוגיות, ואח"כ אני הפרטי.

המשמעות המעשית הנוגעת לפותחת השרשור, שחתונה תבוא על חשבון פנטזיית הצבא של הבחור.

סיבות אפשריות:

- לא מתאים לה לחיות לבד

- פרנסה

- וגם: צורך בפניות נפשית כדי לעבוד על הזוגיות. כדי לקבל אותה. כדי להמשיך להיות שלמים איתה אחרי שההתלהבות הראשונית יורדת.

כי ככה זה נישואין! מחויבות קודם כל לקשר.

אז מדובר בשינוי עצום! והשלכות משמעותיות. החיים לא ימשיכו אותו דבר רק עם מטפחת.

אם אין את זה, אם שניהם ימשיכו להיות רווקים בתודעה ונשואים טכנית, אז אין טעם להתחתן. כי הגירושין בוא יבואו.

ואין לזה קשר לנורמות חברתיות.

ולא קשור מסיבה - לא מסיבה. זה אתה הכנסת. 

שהשינוי הנפשי שאת אומרת הוא שינוי שהם צריכים לעבור - מעצם זה שהם החליטו החלטה בלתי חוזרת להתחתן

וברור שהוא צריך להתייחס אליה כמו כל בעל לאשתו, עם סדרי עדיפויות שונים וכו'

אבל עד כמה שזכור לי, כבר כשהייתי מאורס הייתי כך

אם אתה מחליט לקשור את גורלך עם הבחורה, אתה תשקיע בשבילה. אוי ואבוי אם לא

אני אמרתי שטקס החתונה לא משנה - ההחלטה עצמה ודאי משנה את כל החיים

את אומרת שבגלל שינוי סדרי העדיפויות הוא אמור לוותר על הצבא?

אני לא נכנס לשיקולים שלהם. אני אישית הרי לא רואה בצבא כזה ערך גדול (להזכירך אני חרדי) כך שאני לא יכול לשקול בכלל כמה ערך הם אמורים לתת לצבא

ובעצם אף אחד לא יכול להיכנס לשיקולים שלהם. כל אחד הוא עם סדר עדיפויות משלו, ואוי ואבוי אם יתערבו לו

אז אם הם חושבים שלהשאיר אותה לבד זה לא לענין וצריך פרנסה וכו' ועדיף לוותר על הצבא - נו, אז נפתרה הבעיה! שיתחתנו נורמלי וחלאס!

ואם הם חושבים משום מה שזה לא אפשרי, והצבא הוא משאת חייו, וחשוב לשניהם להגשים את חלומו ולא לוותר עליו, והם מוכנים לספוג את כל הקשיים - אז השינוי הנפשי העצום שאת מתארת יכול להעשות גם כשהיא גרה בבית הוריה והוא בצבא

אני לא מתיימר להיכנס לשיקולים שלהם

זה לא ה"החלטה", אלא היישום שלה.

גרוע מאד אם חושבים שכאשר "מתארסים" והחלטת - אז זה כמו שמתחתנים מבחינת המחוייבות. ה"גרוע מאד" זה אם חושבים כך.

נישואין זה לא "טקס", שם המהפך. ההלכתי והמציאותי. כל התמצית של מושג הנישואין, הערכי ושל כל מסורת הדורות - מתמצה ברגע שהן נהיים איש ואשתו. לא רגע קודם - גם אם הם כבר שני אנשים ש"החליטו".

בפועל זה לא יקרה.

למה?

כי יש סטנדרטים חברתיים שלפחות את חלקם צריך לשבור!

חוץ מזה ראיתי עכשיו איזה פסק בעניין (קישור),

אם כי, צריך לבחון אותו לעומק.

אבל נכון, בסופו של דבר זה לא מקובל

אבל לדעתי זה האפשרות הכי טובה לה, שהיא תהיה בה מאושרת, ולא יהיה לה כאב לב, נקיפות מצפון, ועבירות חמורות

אני חושב שיש גבול כמה אדם צריך לוותר על האושר שלו בשביל מוסכמות חברתיות

אבל שתעשה כהבנתה, זה החיים שלה!

להתחתן בגיל 16 עם החבר שלה, כדי שלא יפלו?

ולא יהיו לה כאבי לב ונקיפות מצפון ועבירות חמורות?

מקסימום יתגרשו אח"כ?

היא היתה מתחתנת אם הוא לא היה הולך לצבא

זאת אומרת שהיא בשילה לנישואין, היא החליטה בצורה מושכלת ואין בעצם שום סיבה לא להתחתן מלבד מה שיש לו תוכניות והוא פשוט לא יפגוש אותה בשנים הקרובות מספיק

אם היא היתה בת 16 הייתי אומר לה להיפרד וזהו

הבעיה שלהם, זה לא שהם לא יפגשו מספיק/יחיו ביחד. 

זה שלא מתאים להם חתונה וצבא ביחד. לא משנה הסיבות.

והם מנסים בכל זאת גם להחזיק את הקשר (בלי חתונה, כי כאמור, לא מתאים) וגם לעשות צבא כמו שתמיד הוא חלם.

ולכן זה לא פתרון להגיד להם "תתחתנו, שום דבר לא ישתנה, מקסימום תתגרשו"

אלא - תחליטו איזה מחיר אתם משלמים!

מוותרים על הקשר, או מוותרים על הצבא, או מוותרים על זוגיות כמו שרציתם ומתמודדים עם מה שיש.

כי לשלב במשך 3 שנים.... זה קרוב לוודאי בלתי אפשרי.

ולהתחתן רק כדי להמנע מבעיות הלכתיות, לא יגרום לקשר להחזיק מעמד. הגירושין יגיעו.

ואח"כ ראיתי שבעינייך להתגרש זה לא בעיה,

יש לך אחלה סטארט אפ לאנשים שרוצים שהכל יהיה ב"הכשר"....

אבל בתכל'ס זה לא שונה ממי שבלי רב ועדים, רק כאן נתת לדבר הזה כביכול הכשר דתי...

ממך לא ציפיתי...

אולי אני לא כזה מקובע כמו שאני נשמע?

אני פשוט לא מרגיש מחויבות למוסכמות חברתיות

אז אני חושב על הנקודה הפנימית

אין להקב"ה בעיה עם קשר בין איש ואשה

יש לו בעיה עם חוסר מחויבות, עם קשר לא יציב שמחליפים כמו גרביים

אם מישהו רציני - שיקדש אותה ברבנות ושתהיה אשתו

למה לא?

יש איזה שהיא הלכה שזוג חייב לגור יחד?

ברור שכך הכי נחמד, וכך מתנהג זוג נורמלי - אבל אם אין אפשרות, אז אין!

אז שתברר עם עצמה בנחת עד שתגיע להחלטה, ואז שייך מה שאמרתי

אבל אם באמת מדובר שעדיין יש לה ספק - אני ממליץ בכל פה לחתוך מיד

זה סיכון גדול מדי, ואין טעם להיכנס לכזאת בעיה מלכתחילה

(אלא אם כן ממש לא אכפת לה ממוסכמות חברתית, והיא מוכנה לעשות את ההצעה שלי לכתחילה, וזה מאד נדיר)

בוא נחזיר פתרונות הלכתיים קלים יותר כמו היתר פילגש וטבילת רווקות.

אתה משחק בנישואים, כנראה שאפילו שאתה אדם נשוי אינך מבין זאת.

מה שאתה מציע יכול לשמש כל בעצם רווק או רווקה שירצו להיות ביחד זמן מה בלי מחויבות, כי מתגרשים אח"כ מקס', כמו בקלילות שהתייחסת, אתה לא שונה עם הפתרון הזה ממי שנוהג כך בלי חתונה, רק שהפתרון שלך הוא עם הכשר בד"ץ.

שרואים שלא היתה נהוגה

והיא צריכה מחויבות חברתית - בדיוק בגלל שאין בה מחויבות הלכתית

כך שאין תועלת בפילגש, זה בדיוק כמו זוג נשוי

ומה שאני מציע לא יכול להיות פיתרון לכתחילה למשחקים, היא נאסרת לכהונה, היא יכולה להיתקע בעגינות אם הוא לא יסכים לתת לה גט, ואין כל כך איך להכריח אותו

לא משחקים עם כאלה דברים

הפיתרון שלי הוא רק למי שבעצם רוצה להתחתן, והחליט סופית, ויש לו רק בעיות טכניות כמו במקרה הזה

מלשחק בזוג נשוי.

למשל, לא לעודד בני 18-20 להתחתן או לחפש אהבה לפני שלמדו משהו ועבדו במשהו, או לפחות לאיזשהי יכולת כלכלית, ולא לפני צבא.

את כדרכך לא מסבירה את עצמך

אני חושב שהפתרון שלי הוא הכי פחות גרוע בנתונים הקיימים

אבל זה מקרה ספציפי מאד, במצב של בדיעבד

והפיתרון שלך לא מתחשב בזה שהקב"ה ברא את העולם אחרת, ויש לאנשים יצה"ר בגיל מאד מוקדם יחסית, ולכן לא טוב לדחות חתונה

ועוד עשה הקב"ה שאי אפשר להביא ילדים אחרי גיל מסוים, וגם בגלל זה לא טוב לדחות חתונה

אז על משהו אחד צריך לוותר, השאלה מה הכי חשוב בעיניך, מה הפוקוס שלך בחיים-

שיהיה לך יכולת כלכלית, מיצוי הנאות העולם, חיים נוחים וכו'

או לעשות מה שהקב"ה רוצה בכל מצב, ולשמח אותו כמה שיותר

ולפי זה תחליט על מה לוותר, ועל מה אי אפשר לוותר

הפתרון הוא רקונסטרוקציה של מערכת החינוך, כך שבני 18 כבר יהיו בעלי בסיס.
העולם המודרני סוגד להשכלה, זה לא דבר חיובי בהכרח. זה מקצוע אחד, שגם הוא קיים, אבל כהתמחות - כמו כל התמחות אחרת.

ויוכלו להחליט על דברים כאלה

לצערינו אנחנו עדיין בגלות אצל אחינו הטועים, שזה לא מפריע להם

הלואי שישתנה במהרה בימינו

למה אנשים בטוחים שענייני הדת יותר ראויים להפרטה מאשר מערכת החינוך? ...

מה יעזור כאן הפרטה?

אם רוב עולם העבודה נשלט ע"י חילונים, הממשלה לא תעזור כאן, המעסיקים ירצו תעודות מסוג מסויים

צריך מהפך בעם!

אם מישהו יצליח לייצר מערכת חינוך, שבן 18 שסיים אותה מוכשר לעבודה מסויימת לא פחות ממי שסיים תואר, המעסיקים צריכים בסך הכל להיות לא מקובעים לתעודות, אלא לשקול עניינית את מי כדאי להם להעסיק.

לא רלוונטי לעבודה שלהם.

שלא לדבר על בגרויות.

כך שלימודים ממוקדים, היו יכולים להסתיים הרבה יותר מוקדם.

[אני לא אומר שאין דברים נוספים שאפשר לקבל מהלימודים, אבל צריך לשקול טוב אם זה שווה את השנים היקרות שמושקעות בזה, כשזה דוחה את המוכנות הכלכלית לפרנס משפחה].

[אבל יש כאן אנשים אחרים שנוהגים לייצג את העמדה הזאת, למשל אדמין, זה לא התפקיד שלי..]

ילכו לאיזה מקצוע ללא השכלה גבוהה מרוויחים בו מעט מאוד,

ואחרות ילכו ללמוד באקדמיה ויתקדמו בעולם...

יופי של יצירת פערים חברתיים.

אבל למה בעצם?

קודם כל, במה זה שונה מהמצב עכשיו? גם היום לא כולם אקדמאים. אשאל אותך - כולם אמורים להיות אקדמאים?
ודבר שני, אני מתאר מצב כזה: כבר מגיל צעיר בוחרים תחום (לפי פוטנציאל ונטיה - כמו שעושים היום בגיל יותר מבוגר), ולומדים אותו. בגיל 18 נמצאים כבר אחרי. כלומר: אמנם בלי אוקיינוסים מיותרים של ידע בתחומים אחרים, אבל בעלי הכשרה מלאה בתחום שאותו בחרו, אם הוא פרקטי או אקדמי.

במיוחד בנות שרואות בראש חתונה מגיל מאוד צעיר.

חוץ מזה שרוב הנוער לא באמת יודע מה הוא רוצה חוץ ממקרים בודדים.....

בנוגע לפער- זה בדיוק מה שקורה היום באוכלוסייה ערבית מסורתית וחרדית שנהיית ענייה עקב חוסר השכלה, גם אם לומדים מקצוע קליל כמו מזכירות רפואית, הוראה וכו'. כלומר יש מקצוע אבל אין אקדמאים.

אולי הכי פחות גרוע שתטבול ואז לפחות פחות סיכוי שתמצא את עצמה גרושה.

אני מסבירה את עצמי, בעיה שלך שאתה לא מבין/קורא טוב..... אבל גם זה כדרכך.

אם היא תמצא את עצמה גרושה יותר חמור בעינייך מאשר שתטבול

כאשר אם היא תטבול היא עוברת במרד ובמעל על איסור (דרבנן\דאו' לחלק מהשיטות)

ואם היא תעשה כמו ההצעה שלי יש סיכוי שהיא תהיה גרושה ואז היא תסבול מכאב לב ומחוסר אפשרות להתחתן עם כהן

כאן היא עשתה עבירה קבועה במזיד, וכאן היא נהיתה עצובה

מה יותר גרוע?

תלוי מה העיקר בחיים

זה נחמד מאוד מה שאת אומרת אבל ה' יתברך לא התייעץ איתך לפני שהוא נתן את התורה.

וגרושה זה מצב יותר טוב מרווקה שטובלת ומקיימת יחסים.

שישתמשו בו ככזה, לפחות במידה מסויימת, מתוך מחשבה שיסתדרו איך שהוא עם הבעיות.

זוג שתופס את עצמו כזוג חברים, כשמעמדו ההלכתי הוא של זוג נשוי, זו בעיה גדולה.

יכול להיות שיש כאלה שיתפסו את עצמם כנשואים, כולל הקשר והמחוייבות של המושג הזה, בלי כל המסביב. [וגם אז, צריך לראות האם צורת החיים הזו טובה להם] אבל כתופעה חברתית, זה נראה לי מיסוד של מושג החברות, וטשטוש של מושג הנשואין.

כדברי ארוון ונציע את זה בסיטונאות להרבה זוגות- יהיה בחורות פתיות שלא יחשבו על העתיד ואחר כך יסתבכו, וזה חבל!

גם מה שאתה אומר שאם הם לא מתייחסים לעצמם כנשואים עלול לגרום להם להיכשל באשת איש נכון מאד

לא ניסיתי לעשות כאן תוכנית חברתית. הצעתי משהו למישהו אחד, כפיתרון בדיעבד ללכת נגד החברה, לא שזה יהפוך להיות נורמה

שהם בכלל לא גרים יחד, ואין להם אפשרות טכנית לחיות יחד

יתירו לה לקחת מניעה

אבל זה אכן מקרה מיוחד מאד

אם גם ככה ההחלטה שלהם היא מוחלטת וברורה

והם בטוחים בעצמם ובקשר שלהם

ואלמלא הצבא הם היו מתחתנים

אז אפשר להתחתן - אבל שהיא תמשיך לגור אצל ההורים.

שבתות שהוא מגיע- שישכרו צימר, ומדי פעם אצל ההורים.

אם הוא יוצא לרגילה- שישכרו צימר או דירה לשבוע (זה עדיין יוצא זול יותר מלתחזק דירה..)

אין הרבה שינוי חיצוני ממה שהם מתכננים גם ככה- רק שינוי פנימי-מהותי-זוגי.

הרי גם ככה התכנון שלהם היה מן הסתם להפגש כל פעם שהוא יוצא מהצבא ולהיות ביחד כמה שיותר

וגם ככה הם היו משקיעים בלבנות זוגיות לקראת החתונה

וגם ככה הוא היה בעיקר בצבא והיא אצל ההורים.

זה פשוט פותר את המקום הנפשי- שלא יתערער ואת הקושי בנגיעה. 

מה שכן- שני דברים חשובים-

כן הייתי מחכה שנה לפחות- גם כדי לראות לאן הקשר מתקדם וגם כדי לראות לאן הבחור מגיע בצבא ופעם בכמה זמן יש לו חופשות.

לראות מה ומי ואיפה עומדים- ולהתיעץ שוב עם ההורים ויועץ זוגיות.

וכן למנוע הריון עד לסוף השירות. (לא עד כמעט סוף השירות- כי רוב הסיכויים שהזוגיות עצמה תשתנה כשהם יתחילו לחיות ביחד. וכדאי להתמודד עם זה בלי ילדים, בנחת. כמו זוג טרי שרק התחתן)

ושוב- לא מתוך מקום של "הכי הרבה הם יתגרשו" אלא רק מתוך מקום שהם בטוחים בקשר וביכולת שלהם להחזיק אותו.

זה רק ענין של ניסוח?

כמו שאת מציגה את זה,

לחיות בנפרד אבל לגעת, ממש כמו זוג אחר לא דתי.

עיוות מוחלט של מוסד הנישואין.....

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

לא עוד!

מהיום אפשר להתחתן, כדי לממש תאוות ולהישאר לגור עם ההורים, מה זה משנה? הרי חתונה תמיד הייתה רק כלי להינצל מהחטא.... העיקר שלא יחטאו מתאוותיהם.... כמו שאת מציגה את זה ברור למה מופים בעד זה. הרי זה משרת את החשיבה החרדי שהכי חשוב זה בנות טהורות ותמימות. רק שהוא לא מבין שהוא ממסד יחד עם זה ערכים חילוניים, אצלך זה רק יותר הודגש.

ממש קשה לי לדון כך

זה נושא שאני לא סגור עליו (כמובן) ואני בטוח שרוב החברים שלי לא יסכימו איתי

את אפילו עלולה לשכנע אותי

את טוענת שאני מערב כאן השפעה חילונית - זה כמובן יתכן! 

אבל את כל הזמן צינית, זה הופך את כל הדיון לאווירה של צעקות, והתפלמסות

וחבל, כי אולי באמת יש לך טענות נכונות

איזה מין דבר זה.

מה זה "נקראת"..  חתונה זה לא בדיחה. מרוב "הלכה" מאבדים דברים נורמליים טבעיים לפעמים..

אם יהא אשתו - אז היא אשתו, ולא שום דבר אחר. "והיא חברתך ואשת בריתך".

בדיחה מכל מושג הנישואין.

אם מתחתנים מתוך תודעה מה פירוש שהיא הופכת להיות אשתו - אז זה שינו בכל המציאות.

ואם לא - שלא ישָחקו.  ואשתו - זהלא ענין של אולם ואיפה גרים.  יש לא מעט נשואות שבעליהן בצבא, והן רוב הזמן אצל ההורים. והן כמובן נשואות לגמרי. גם מבחינה "חברתית" ומכל בחינה. אני מכיר מאד מקרוב.

ובכלל... תלכי גם לחברות של אישתו של מופים, הן יתנו לך פאה מההממת ובכלל לא יראו שהתחתנת 

אז אם זה המצב, תרכזו את המאמצים ב"אמצעים". חייל בצבא נשוי מקבל גם משהו מהצבא.

מוטב להצטמצם ולשמוח - מאשר כל הענין הזה.

וכמה שיותר מהר - בהיות שכבר מוחלט אצלכם, עדיף.

אף מגזר לא חי ככה, החילונים חיים חופשי והחרדים מתחתנים.

רק הסרוגים רוצים כל הזמן "גם וגם" ומשלמים על זה ביוקר.

אם אתם דתיים, אז תתחתנו וזהו! מזל טוב מזל טוב!

(הקשר עצמו יותר חשוב משיקולים פרקטיים של החיים.

וכשיש יראת שמים אז הקשר צריך להיות בקדושה ובטהרה

ולכן מהר מהר לארגן חתונה!)

אחרת נתקעים, וככה רואים את כל הרווקים בגיל 30 פלוס, שהכל נורא מסודר אצלם

ההשכלה והקריירה והפרנסה אבל זוגיות הם לא מצליחים למצוא! אז מה שווה הכל?!

אם יש לך אהבה תמימה וטהורה של גיל 19, הדבר הנכון ביותר הוא פשוט להתחתן!

כל הצדדים ה"מעשיים" של החיים יסתדרו בעזרת ה'

הטעות הבסיסית שלך זה שיותר משחשוב ההתלהבות חשובה הבניה בהמשך,

" אהבה תמימה וטהורה של גיל 19" (ציטוט מדבריך) לא מספיקה.

גם כשיש את הבסיס הטוב אתה צריך תנאים נורמליים כדי שהקשר ימשיך להיבנות כמו שצריך- וזה השלב העיקרי !!

וצר לי לאכזב אותך אבל רווקים/רווקות יש בכל מגזר לא בטוחה שאצל חרדים יש פחות...

וזה בלי שום קשר לשאלה המקורית של פותחת השירשור ששם הנסיבות שונות..

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)

נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.

אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.

וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה

אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב

אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה

איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל

יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

עד היום לא התאוששתי מזה.

וואו,

תהיי חזקה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (: