אבל יש לי מה לומר...

מנסיון אישי (שלי ושל אחיותי ושל עוד בנות רבות שאני מכירה) אני חושבת שבגיל כזה אין כ"כ מה לריב. עם הקטע של "גיל ההתבגרות" וכדי שהילדה שלך תצא באמת בוגרת, עדיף להניח לה. בוודאי שזו זכותך וחובתך לומר את דעתך אך היא נמצאת בגיל שהיא יכולה להחליט מה נכון לדעתה. יכול להיות, ובעז"ה שבעתיד היא תשוב ללכת באופן צנוע יותר אך כעת- מריבות כאלה רק ירחיקו בינך לבין בתך וזה הדבר האחרון שאם לבת מתבגרת והבת עצמה צריכות. 

תסמכי על הבת שלך שתחליט בשביל עצמה בדברים כאלה. אני אומרת את כל מה שאני אומרת ממקום של בת בכורה שבגיל כזה בדיוק רציתי ללבוש חצאיות קצרות (כמו כולם..) ואמא שלי בחכמתה לא אסרה עלי אלא נתנה לי לקנות מה שרציתי, אך היא אמרה שהיא לא כ"כ אוהבת את זה ותמיד עודדה אותי ללבוש ארוך כי זה אצילי וצנוע וכו'.. וב"ה היום אני לובשת צנוע בהחלט.. ומעריכה מאוד את אמא שלי על זה. בכללי- אני חושבת שכדאי לבוא ממקום מקשיב ופתוח אבל בכל זאת הורה שמורה את הדרך..

הדבר האחרון שאת צריכה ושהיא צריכה - זה להיבהל (וגם אם כן-שהיא לא תראה את זה...) אם את נבהלת- זה נותן לה לחשוב שיש לה בידיים כח והיא יכולה להשתמש בו מתי שתרצה.

ובאמת- הדבר שהכי מקרב- זה לדבר בנחת ונעימות על צניעות (כמה זה חשוב, איזה שכר גדול יש לאשה צנועה, הרבה יותר מכובד ללבוש צנוע וגם - זה מצווה..)

מקווה שלא כתבתי מידי בתוקפנות... קחי בעירבון מוגבל- זה מנק' המבט שלי..

בהצלחה עם המתבגרת שלך..

ועצה שלי- תנסי להראות לה כמה שאת יכולה שהיא גדולה ואת סומכת עליה ושאת שמחה בה! זה נותן המון...

רק טוב!

אבל אני חושבת שזה בהחלט תפקיד של הורה להציב גבולות בעניין בגיל הזה

בנות בגיל הזה לא אמורות להחליט לבד

להתייעץ עם רבנית שאת מכירה וסומכת על שיקול דעתה.

מה שחשוב כאן הוא לא רק הטווח הקצר, אם בתך תלבש צנוע או לא, אלא איך ההתייחסות שלך תשפיע על צורת ההתלבשות של בתך בטווח הארוך (וכמובן, על הקשר ביניכן). צריך לפעול בצורה מושכלת.

קצת כמו אביגיל, אני יכולה להעיד שהיה שלב בחיים שהתלבשתי בצורה פחות צנועה מהיבטים שונים. אמא שלי לא לחצה עליי בשום שלב, ועם הזמן (והמסגרת שבה למדתי, שלא הייתה לוחצת אבל כן חינכה בכיוון), הפסקתי עם זה לגמרי, ברוך ה'.

אני לא יכולה להגיד אם הדבר הנכון הוא לא לומר כלום, כי נערות שונות מגיעות למסקנות שונות, ולכן דווקא חשוב להתייעץ בדמות נשית תורנית, בעלת ידע וניסיון (והיכרות איתך).

הרבה הצלחה.

ולכן צריך לחשוב גם על ההשלכות לטווח הרחוק של מה שאת עושה

בהצלחה, והרבה תפילות

תעשי מה שאת יכולה, אבל תיזכרי שאם בורא עולם 

נתן לה בחירה חופשית, את לא יכולה ולא רוצה לקחת לה אותה

וזה אומר שהוא סומך עליה שבסופו של דבר היא תגיע לדרך הנכונה

זה לא פוטר אותך מהחובה לעשות מה שאת יכולה

כדי לחנך אותה, ואני ממש לא יודע מה את יכולה

אבל זה כן מרגיע שלא כל הכוח אצלך ולא כל האחריות עלייך והסוף בוודאי יהיה טוב..

בס"ד

לא פשוט בכלל הניסיון הזה.

אין לי מה לייעץ, חוץ מהרבה תפילה.

אולי כדאי לנסות לגשש אם זה באמת החוש האפנתי שלה,
או שיש כאן ניסיון למרוד קצת לפני שאת מחליטה איך להגיב,

כי התגובה מן הסתם תהייה שונה בשני המקרים...

בהצלחה רבה רבה!!!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל אני חושבת שההצעה של אור היום להתייעץ עם רבנית יכולה להיות רעיון טוב..

אם את בעניין- אני ממש ממליצה לנסות לפנות לרבנית דינה ראפ. אני שומעת עכשיו סדרת שיעורים שלה בענייני חינוך, ויש לה גישה כל כך בריאה ונכונה. אני חושבת שהיא תוכל לייעץ לכם בתבונה..

בהצלחה!

כמו גם בהרבה גילאים אחרים.

אז לא יעזור הרבה גם אם תצליחי לשים גבולות,

אם יש לה את הרצון להיראות באופן הזה לא כ"כ משנה אם תצליחי כרגע שהיא תראה כמו שאת רוצה.

כי השורה התחתונה בסופו של דבר תהיה שלה.

ואם כל הכיתה שלה תלך עם שרוולים קצרים?

חצאית קצרה??

אולי מכנסיים??

נראה לי שבגיל 12 עדיין הורים יכולים להציב קווים אדומים.

להתגמש במה שאפשר- ובדברים עקרוניים לעמוד על שלהם.

אם בגיל 12 כבר לא- אוי לנו ואבוי לנפשנו....

בעניין הזה היא לדאוג שהילדים שלהם יגדלו בחברה שבה כללי הצניעות נשמרים.

לא אמרתי שבגיל 12 השורה התחתונה תהיה שלה.

אפשר להעמיד לה גבולות בגיל 12, אבל בגיל 16 זה כבר לא יתפוס.

יש סיכוי שזה ייימשך גם לאח"כ..

ונכון שחברה טובה זה ענין חשוב בהחלט.

היא קונה את הבגדים מכספה? 

אם כן, זו כבר סוגיה מורכבת יותר.

אם היא קונה את הבגדים מכספכם,

אז לעניות דעתי אתם יכולים להגיד שאתם לא מוכנים שמכספכם 

יקנו בגדים שנוגדים את העקרונות שעל פיהם נוהגים בבית.

(בכוונה לא מוזכרת המילה צניעות. העיסוק בצנוע או לא צנוע מביא לעיתים להרבה מתח ואמוציות.

כשמשליכים החלטה זו או אחרת, על העקרונות שעל פיהם הבית הולך, זה פחות "ריגשי" )

נקודה נוספת-

אני לא חושבת שזה מתאים לכל גיל ובכל שלב. יש שלב שלא פנויים ריגשית להסברים וכו.. 

ולכן צריך שזה יהיה משהו פחות "ריגשי", יותר כלל של הבית.

יש שלב, שבו יש יותר שיח ויותר רצון ויכולת להקשיב ולקבל, ואז נכון יותר להסביר את הפן האמיתי.

גם אחיות שלי הולכות בצורה כזאת (חצאיות מעל הברך ושרוולים שלא מכסים את המרפק ומעלה) וההורים שלי אומרים להן שאם הן רוצות לקנות בגדים כאלה - אז לא מכספם. הורים לא צריכה לממן לילדה שלהם דברים שנוגדים את ההלכה ואת החינוך של הבית "כי הילדה רוצה". מה יקרה אם הילדה שלך תחליט ללכת עם מכנסיים כי ככה כל החברות שלה הולכות וככה אופנתי? גם אז תממני לה אותם?

אמא שלי הולכת עם אחיות שלי לקניות ולא חוסכת מהן, אבל בענייני צניעות הן יודעות את דעתה ואת ההשלכות של הקניה מהכסף של ההורים.

אני לא חושבת שנכון להתנגח עם הילדה ולסבוב כל הזמן סביב ה"צניעות". צריך לדבר עם הילדה בגובה העיניים ולהסביר לה את עמדתכם בעניין באופן יפה ועדין, אבל לרגע לא לזוז מהחינוך שקבעתם בבית.

האמת זה ממש מקל בהתמודדות עצם קריאת התגובות מכם

יהיה בסדר בע"ה

באמת אעבוד על עצמי להרפות קצת ולהשליך על ה' יהבי בעניין (ובכלל.. שאזכה..)

בברכה שנשמע בשורות טובות ומתוקות!

לא להסיר אחריות מהחינוך. גם זו מצוה.

לא כל ילדה דומה לחברתה, וגם לא כל סיטואציה.

ויש ילדות, הרבה, שלגמרי צריכות שיסבירו להן בגיל הזה שכך נכון ללכת - ואפשר לבחור ביחד ביגוד יפה בהתאם.

וכמובן - יש דרך איך לדבר, עם כל אחת כפי שמתאים לה. הורים יכולים לעמוד על דברים, גם ב"שותפות" עם ילדיהם, וגם בהסברה נכונה.

אם רב האימהות לא היו מפחדות להציב גבולות אז היו פחות בעיות

בגיל הזה מילה אחרונה אמורה להיות אצל הורים

ילדה בגיל הזה עדיין לא מבינה מה היא משדרת עם החצאית הקצרה

מה זאת אומרת - חברות קובעות? בכיתה שלי בגיל הזה רב הבנות התחילו לעשן אז מה? 

כן לימדתי קצת בנות בוגרות.

א. גם ילדה בת 16 לא באמת מבינה מה היא משדרת בלבוש הלא צנוע שלה. גם אי אפשר להסביר לה עד הסוף.

ב. ילדות בנות 12 היום הן לא כאלה קטנות!! הן יכולות להיות דעתניות עד מאוד!! לא יודעת מה קורה אצלכן, אבל אצלי יש ילדה שבגיל שנתיים כבר היו לה העדפות ברורות של בגדים ולא עזר כלום. כבר עכשיו אני מתפללת עליה שגיל העשרה יעבור בשלום...

ולביליו- בהצלחה...

אבל אמירה של ההורים האיזה אופן צריך, עם התחשבות כמובן בטעם האישי בתוך תחומים אלו - היא בהחלט מתקבלת כדבר מובן.

וגיל שנתיים, זה ענין בפני עצמו בעוד דברים. אני מניח שגם שם אינך מוותרת עד הסוף בכל ענין.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...