מתחיל להיות קשה פתאום.
מה שיפה בנפש האדם, אתה בטוח שהגעת לקצה, מעולם לא שקעת כך.
ושבוע אחרי זה יראה משחק ילדים ליד החולי שלך.
אני מתחיל לפחד משיגעון. לראשונה, אמנם. אני מפחד לפחד משיגעון.
אין לאן לברוח וכל השירים תפלים.
האוזניות מלוכלכות והטלפון מזוהם. רוצה להיעלם לישון עוד טיפה.
הטלפון מגחך לעומתך. מסרב להיות לך למקלט.
אני לבד עכשיו. אין לי תיאבון ואין לי שום רצון.
אני פוחד. אלוהים כל כך פוחד.
זה רק אני עם המוח החולני הזה. אני חסר שליטה לחלוטין. תן לו לרוץ הם אומרים. תעצור אותו הם דורשים. הוא קורע אותי לחתיכות בכזאת קלות. כזאת שלווה.
אני רוצה לברוח אלוהים קח אותי מכאן בבקשה
אין לאן ואין למי החברים לא פה והמשפחה מזמן לא בפנים
זה רק אתה והקולות המחורבנים.
אל תקשיב להם. תשקע בהם. אל תיתן להם. תיכנע.
כל כך הרבה כיוונים וצללים מכל מקום ומכל כיוון וזמן, העבר והעתיד משנים צורה ואינם עוד
אני טובע אני נאבק במערבולת. אני יוצר את המערבולת
אני מביט על עצמי מהצד, אני צוחק בטירוף חושים מעוות
אני מרים את הראש אני בוכה
איך יוצאים מכאן אלוהים
אלוהים. המילה הזאת שוב מתגלגלת לי על הלשון. בוא נדבר שוב
לעזאזל עפ הכל בוא נדבר שוב אני צריך אותך
הכל אוכל אותי, א י אוכל את עצמי בבקשה ממך אם אי פעם אהבת אותי
אתה לא באמת קיים אתה לא באמת מקשיב
אני מגוחך ךחלוטין זה ואני ורק אני
שנאה עצמית קשיים הפרעות אכילה מה
אני מפחד אלןהים כל כך מפחד