כפי שחלקכם אולי זוכרים, אני מטפלת במעון לגיל הרך.
הנקודה שאני מעוניינת להעלות היא הבאת הילדים בבוקר.
כמטפלת במעון עשינו מספר השתלמויות בנושא הזה, כיצד הכי נכון לתת לפעוט להיפרד מההורים, איך אנחנו יכולות להקל, אילו טיפים לתת להורים ומה לקבוע ככלל.
מי שמעוניין בטיפים בנושא הזה מנסיוני וממה שלימדו אותי, אשמח לכתוב פה.
אבל כרגע ההתמקדות שלי היא בנושא שבטח מחרפן כל מטפלת, והוא: ההורים המאחרים.
תראו, המעון נפתח כבר בשבע וחצי. ברבע לשמונה כבר כולם צריכים להגיע, עד שמונה.
משמונה ורבע מתחיל מפגש בוקר, בכל קבוצה בהתאם לגילה, ומשם נמשך סדר יום קבוע שחשוב כל כך לילדים. (אם תרצו הסברים והרחבות, בשמחה).
הבעיה שיש הורים שמביאים את הילד לכל אורך היום. אני לא מדברת על איחור קטן ולא מורגש, או על משהו חד פעמי. אני מדבר על הורים שכמעט קבוע מביאים את הילד בשעה אחת עשרה כמעט, ולפעמים אחרי. רק לי זה נראה מאוד תמוה?
אני לא כאן לשפוט למה הם נאלצים(?) לעשות את זה, אלא להסביר למה זה כל כך לא מומלץ.
הילד מגיע הפוך כולו. זו השעה שכבר מתכוננים לארוחת צהריים ולשינה. הוא אכל? הוא לא אכל? לרוב ילד שמגיע בשעה כזאת גם לא עייף בכלל ובזמן שחבריו ישנים, הוא עירני ומתוסכל.
מה גם, שבבוקר כל הקבוצה נמצאת בכיתה, עד שכולם מגיעים. אבל בשעות שלאחר מכן, הילדים נמצאים בפעילויות השונות. בחצר, בשעת סיפור, בהפעלה, בטיול..
כל ילד שמגיע באיחור צריך להשתלב איכשהו לתוך זה, וככל שהאיחור גדול יותר, הדבר הופך לכמעט בלתי אפשרי. זה כל כך חבל!
יום אחד הביאו לקבוצה הכי קטנה תינוקת בדיוק בזמן שהרדמתי את חבריה.. באופן הגיוני למדי, היא עצמה נרדמה בדרך למעון. עכשיו, אני צריכה להעיר אותה כדי להעביר אותה ללול במעון ולהתפלל שתחזור לישון ולא תתחרפן מהבלבול והמעבר. כשאני מעירה אותה היא בוכה. היא בוכה, האחרים מתעוררים.. שמחה וששון.
אני באמת לא שופטת, רק פורקת תסכול קל ומבקשת אתכם ההורים, לשים לב.
הנקודה שאני מעוניינת להעלות היא הבאת הילדים בבוקר.
כמטפלת במעון עשינו מספר השתלמויות בנושא הזה, כיצד הכי נכון לתת לפעוט להיפרד מההורים, איך אנחנו יכולות להקל, אילו טיפים לתת להורים ומה לקבוע ככלל.
מי שמעוניין בטיפים בנושא הזה מנסיוני וממה שלימדו אותי, אשמח לכתוב פה.
אבל כרגע ההתמקדות שלי היא בנושא שבטח מחרפן כל מטפלת, והוא: ההורים המאחרים.
תראו, המעון נפתח כבר בשבע וחצי. ברבע לשמונה כבר כולם צריכים להגיע, עד שמונה.
משמונה ורבע מתחיל מפגש בוקר, בכל קבוצה בהתאם לגילה, ומשם נמשך סדר יום קבוע שחשוב כל כך לילדים. (אם תרצו הסברים והרחבות, בשמחה).
הבעיה שיש הורים שמביאים את הילד לכל אורך היום. אני לא מדברת על איחור קטן ולא מורגש, או על משהו חד פעמי. אני מדבר על הורים שכמעט קבוע מביאים את הילד בשעה אחת עשרה כמעט, ולפעמים אחרי. רק לי זה נראה מאוד תמוה?
אני לא כאן לשפוט למה הם נאלצים(?) לעשות את זה, אלא להסביר למה זה כל כך לא מומלץ.
הילד מגיע הפוך כולו. זו השעה שכבר מתכוננים לארוחת צהריים ולשינה. הוא אכל? הוא לא אכל? לרוב ילד שמגיע בשעה כזאת גם לא עייף בכלל ובזמן שחבריו ישנים, הוא עירני ומתוסכל.
מה גם, שבבוקר כל הקבוצה נמצאת בכיתה, עד שכולם מגיעים. אבל בשעות שלאחר מכן, הילדים נמצאים בפעילויות השונות. בחצר, בשעת סיפור, בהפעלה, בטיול..
כל ילד שמגיע באיחור צריך להשתלב איכשהו לתוך זה, וככל שהאיחור גדול יותר, הדבר הופך לכמעט בלתי אפשרי. זה כל כך חבל!
יום אחד הביאו לקבוצה הכי קטנה תינוקת בדיוק בזמן שהרדמתי את חבריה.. באופן הגיוני למדי, היא עצמה נרדמה בדרך למעון. עכשיו, אני צריכה להעיר אותה כדי להעביר אותה ללול במעון ולהתפלל שתחזור לישון ולא תתחרפן מהבלבול והמעבר. כשאני מעירה אותה היא בוכה. היא בוכה, האחרים מתעוררים.. שמחה וששון.
אני באמת לא שופטת, רק פורקת תסכול קל ומבקשת אתכם ההורים, לשים לב.
) זה לטובת הילדים שלנו!! 
) 
