חפשי באמת רב אחר, הם יגדלו בע"ה, אני בטוחה שבמכון פוע"ה יקשיבו לך וינסו להבין לליבך. למה את לא יכולה לצאת לעבוד?

רובנו כאן אימהות עובדות, ובכל זאת מצליחות לעבוד ולהכניס את הילדים למסגרת, כך שלהגיד שזה לא אפשרי, זה לא נכון.

אפשר לחפש מעון חדש (ככה הוא יותר זול) או מטפלת שלא אכפת לה לקבל שכר מינימום. אני בטוחה שאם תחפשי באמת, תמצאי.

שיהיה בהצלחה ואני בהחלט מבינה את ההרגשה שלך... בעז"ה כשהמשיח יבוא בקרוב מאד, אנחנו נראה את פירות העמל שלנו עכשיו...

הרבה לחץ נפשי וחברתי...שתמצאי מקום שיהיה לך נפלא בע"ה!

הרב אבינר נותן היתרים לזמן ארוך דברי ,קשה להשיג אותו טלפונית,לפעמים צריך לנסות לתפוס אותו במשך שעה שעתיים.

הרב אבינר מקשיב לקושי אמפתי,ונותן היתרים ועוד עצות מועילות.

אני לא נותנת כאן את המספר שלו,כי מה שיש לי לא נכון ולא הצלחתי למצוא באינטרנט את המספר המעודכן שלו.

הרב שלמה חיים אבינר הוא הרב של בית אל ב'.

בג' תמוז תשס"ט אסר בית הדין הרבני הממלכתי על הרב אבינר להורות לאלתר בעניין נשים, נידה, כתמים  ומראות (מובן מאליו שעפ"י הפסק אסור לו להורות בעניין מניעת הריון).

בקשתו לעיכוב ביצוע לא נענתה עד היום.

אם כן, הפסק מחייב.

היזהרו! פנו לרבנים מוסמכים ולא לרב שהכשיל משפחות רבות באיסורי תורה חמורים!

מה שנכתב בהמשך.

ביה"ד הרבני גם מתח ביקורת קשה על מניעי העותר.

וראוי לשמור את הפורום הזה נקי מהענין הזה. ולא נשמע כאן הצד השני. 

[ולא הכרחי שהנושא הספציפי הנידון כאן, קשור למה שנכתב שם]

המציאות היא, שהכותבים בענין הזה, קידשו מלחמה מזה שנים על הרב הנ"ל שליט"א (אני לא אכניס ראשי בענין זה - אבל אי אפשר לטעות ביחס ביה"ד אל הצדדים הדנים; מהתארים, ועד לחריפות דבריהם לחשדם על מניעי התביעה).

ופה אין לאף אחד הכלים להבין את הנושא לרחבו.  ואין אפשרות לשמוע את הצדדים בענין. וזה גם לא ייהפך לבמה להצגה חד צדדית של ענין כזה.

אשר על כן, מי שרוצה - שמע. אני מניח שגם שמע על זה קודם לכן. וזהו.

אני מוחה על השמצת הרב אבינר שליטא.

ואכן לא נכנס כאן לדיון המיותר

התומכים ברב? (ואני לא רוצה אפילו להתחיל להתייחס לאתר המזוויע שבוודאי שהחפץ חיים לא היה חותם עליו שהוקם נגד רב גדול בישראל, כשהמניעים מאוד מאוד מאוד מאוד לוטים בערפל).

מי שלא רוצה להקשיב לרב, לא חייב - מי שרוצה להקשיב לרב, זכותו המלאה ולהגיד כאן שהוא עובר עבירה - זה פשוט שקר גס.

הלבנת הפנים כאן נגד רב גדול מאוד היא דבר חמור מאוד שלא ברור לי איך מתירים באתר הזה להודעה כזאת להמשיך להיות כתובה...

זה שלעותר ולכותב כאן יש הרבה דברים אישיים נגד הרב, זה משהו אחר לחלוטין. האתר המזוויע רק מוכיח עד כמה בשקר נעוצה כל התביעה - ואני בטוח שבדיני שמיים התובע ישלם כהוגן, כשיילך לבית עולמו, על מה שעשה וגרם.

ברוך ה', שציבור ענק ענק של דתיים לאומיים לא שועה אחרי דברי הכזב האלו, ורואה את גדולתו הבלתי ניתנת לעירעור של הרב.

היא עוד עלולה להגיע בטעות לרב זלמן =)  (לא שמשהו רע ברב זלמן רק שאין לי מושג מה הגישה שלו לגבי מניעת ילודה)

הרב נגרי נותן  3 שנים יש רב אחד שלא זוכרת את שמו. הוא אומר כך: עדיף להביא קצת ילדים שיגדלו בלי חסרונות עם הורים סבלניים כי בדור שלנו צריך המון כח וסבלנות  לתת לילדים המון חום ואהבה ולא להביא הרבה ואחרכ אין כח בשבילהם.

כי באמת יש נשים שאין להן כח ואי אפשר להכריח אותן ללדת.

נשמע שהבעיה אינה במציאת היתר למניעה, אלא בטיפול ובגידול הילדים הקיימים.

יכול להיות שבאמת את צריכה את זמן המנוחה הנרחב הזה בשביל למצוא את הכוחות לטפל בהם, וזה מה שאת צריכה להציג בפני הרב כשאת באה לשאול אותו: אני צריכה זמן להתאוששות, וזמן כדי למצוא את הדרכים לגדל את הבנים שלי.

במקביל לשאלה אל הרב, אולי כדאי להתייעץ עם אנשים שמבינים בתחום, איך למצוא את הכוחות לגידול הילדים. זה לא פשוט, אני מזדהה ממש, ויכול להיות שעם מעט הכוונה תוכלו לעלות על הדרך הנכונה, ולהרגיש הרבה יותר שלווים ושמחים בילדיכם.

נקודה נוספת שרציתי להעלות: כמה זמן את אחרי לידה? אולי כדאי לבדוק סימנים של דיכאון אחרי לידה. במצב שכזה, יש הרבה יותר סיכוי להיתר למנוע.

הרבה כוחות! לא פשוטות השנים הראשונות האלה של גידול הילדים. מאחלת לכם שתמצאו את הטוב והאושר ואת הדרך הנכונה והמתאימה לכם!

עברת חוויה קשה,לכי תעבדי את הקושי.

לשוחח עם מי שהוא שיכול להכיל אותך ולעזור לך לעבד את הקושי.

חפשי משהוא שיעשה לך טוב ויתן לך כוח: לשיר, לנגן ,לצייר ,לרקוד ,לצאת עם חברה וכו'

גם ללכת לטיפול רגשי באומנות או מוזיקה ,או אפילו שיחות עם פסיכולוגית זו אפשרות.

במצב שלך? את לא רואה שזה מצב לא נורמאלי?

ובכללי למה שרב יחליט לך את ההחלטות של משפחה

אני חושב שבקשר לילדים צריכים רק הזוג להחליט!!

לא שום גורם מבחוץ

הזוג צריך לדעת איך הוא רוצה לגדל את הילדים באיזה צורה ובאיזה תנאים

ולהגיד לאנשים להביא ילדים עד שלא יהיה להם מקום להניח תראש בלילה

או לפי המספר שהוא חושב זה לא נכון..

כול אחד צריך לחשוב כמה הוא יכול נפשית ופיזית לא לפי המקום שיש בבית

לפי השכל והרגש כמה הוא יכול להכיל

האם שאלת אותו? 

האם אוטומאטית אתה חושב שרבנים מתעלמים מהידע התורני שלהם ופוסקים לפי הרגש?

אולי ביקרת בראש שלו?

או שסתם אתה מבקר רבנים....?

ומניין שהוא לא שם לב שהיא בדכאון?

אולי הוא שם לב, וזה כאב לו מאוד?

אולי הוא בכה אחרי שהיא הלכה? 

הוא פסק כך, כי זה מה שהידע התורני שלו אמר לו לפסוק.

היא יכולה לעשות לעצמה רב אחר, היא לא יכולה לעשות דין לעצמה.

אתה הרי אומר שלא צריך בכלל לשאול אותם!

לגופו של עניין,

זה שיש רבנים שאומרים אחרת ממנו

זה לא אומר שהוא חייב לפסוק כמותם, הוא יכול להחמיק, אם כך הוא מבין את המקורות התורניים שלנגד עיניו. 

חוץ מזה שכל מיקרה לגופו,

לא דומה מי שיש לו בן ובת למי שיש לו שני בנים (ולא קיים עדיין את מצוות פריה ורביה)

לא דומה בעיה אחת לבעיה אחרת

הרב ראה מה שראה מול עיניו,

בניגוד אליך שלא באמת ראית את המקרה, בטח שלא לפרטיו.

וכמובן על השואל מוטלת האחריות להביא את מלא הפרטים לעיניו של הרב.  

רב נצרך כשאדם לא יודע להחליט לבד וצריך להתייעץ עם אדם נוסף בנושא בעל פן הלכתי. לפעמים  הרב יכול לעזור בדרך אחרת אבל לפעמים יש לו גישה מחמירה יחסית שלא לוקחת בחשבון את הצרכים של האמא עצמה והרקע. במקרים כאלו, כשמרגישים שהרב לא מבין אותך לגמרי אפשר או להחליף רב או להחליט שרק את יודעת מה טוב לך! לא בכל דבר הולכים לרב. אם ברור לך שאת צריכה הפסקה ואין מי שיעזור לך כלכלית או בשמרטפות, אז עדיף לדחות זמנית (אני מכירה אישה שקיבלה היתר מרב, אבל זה היה בשביל בעלה. אילו ההחלטה הייתה בידיה בלבד הייתה דוחה גם בלי היתר.)

לבן אדם צריך להיות שכל לחשוב בעצמו. רק אם הוא מתקשה בהחלטה הרב יוכל לעזור להכריע.

כתבת שלא לכל דבר צריך רב, זה מוסכם. לא שאלתי רב במה להאכיל את הבת שלי הבוקר. 

כתבת שרב ניצרך כשצריך להתייעץ בנושא בעל פן הלכתי, זה מוסכם וברור גם כן. 

ואז כתבת שאם הרב לא מבין אותך לגמרי אז אפשר להחליט שאת יודעת מה טוב לך,

לא הבנתי, היא לא רוצה לדעת מה טוב לה, אלא מה התורה אומרת,

איך היא יכולה לדעת את זה בעצמה?!

(וגם מה הקשר לאשה שאתה מכירה ששואלת בשביל בעלה?

ואם תכירי אשה שטובלת בשביל בעלה אז זה אומר שלא חייבים לטבול?!)

אין מה להשוות טבילה גופא ללא להביא ילדים באופן זמני. כבר יש לה ילדים.ייתכן שרצוי להביא גם בת מבחינה הלכתית, אבל לא מדובר על מקרה ללא ילדים. היא האשה והיא עצמה אינה חייבת כלל להביא ילדים! המצווה כמצווה מוטלת רק על בעלה! היא צריכה להתחרפן (כך זה נשמע מדבריה )רק בשבילו.??  

טבילה היא מצווה דאורייתא שהאשה מחוייבת בה במצב של נישואין ועבירה עליה היא כרת! אין מה להשוות לאי הבאת ילדים באופן זמני(בפרט שכבר יש כאלו!!!)!! (יש כאלה שיגידו "ממעט את הדמות" אבל נראה לי שיש בזה מחלוקת, מה גם שאמא שלא לגמרי בריאה בנפש יכולה "למעט" את הדמות הנפשית של ילדיה ומה עשינו בזה???)

אני חולקת עלייך- גם את יכולה לדעת מה טוב לך! לא אמרתי למחוק את הרב מהחיים. יש דברים שאת בעצמך מספיק חכמה בשבילם.יועצות הלכה יודעות דברים כמו רב ויש דברים שבהם גם אישה יכולה לפסוק (ראי שיטת ימימה ועוד דוגמאות).במקרה הספציפי הזה.עובדה שאני צודקת- התשובה בגוף השאלה- צריך לדעת לאיזה רב ללכת...לפעמים כן אפשר לדעת באינטואיציה שלך, לאור המצב מה התורה אומרת. הבעיה היא שהיא הלכה לרב לא משהו...זה בדיוק כמו בחורבן הבית (אגב ט' באב)- הוא מעמיד דבריו על דין תורה והיא צריכה לפנים משורת הדין! רוב הרבנים הסבירים יגידו לה ללכת לטיפול ובינתיים יתנו לה היתר. זה מה שהיה אמור להיות לה ואז לא היינו שומעים על זה והכל היה בסדר.

אגב, אני יחסית מקפידה בהלכה ובקשר עם רבנים בעצמי כשיש צורך בכך.(למקרה שניתן להבין אחרת ח"ו)

יש לי מה לומר לך ולא בפורום

לא באה להקניט...

רק חיבים לבודד ולזהות את הבעיה האמיתית

ילדים זה רק נספח שמדגיש לך את הקושי בחוסר המימוש עצמי , והשמחה בחייך...

את חושבת שהילדים עוצרים אותך...

ובמקום שהחיים התקדמו הפרנסה תשתפר וכו'...

את תקועה

וכרגע את חושבת שזה בגלל הילדים!

אז אני חושבת אולי שווה לך לפתור את הבעיה הזו ,

של ההרגשה של התקיעות בחיים , זה חשוב לך ולילדיך שכבר קימיים בלי שאלה בכלל אם כן להביא עוד או לא .

לכי לאיזה משהיא שתעזור לך עם דמיון מודרך קאוצ'ינג וכו'...

כדי שתביני מאיפה את יכולה לצמוח בפני עצמך ולמרות הכול ועם הכול ...

בהצלחה...

ושוב אני ממליצה לך כמו רבות ומנסיון לפנות בנושא אל רב במכון פועה

טל :  02-6515050  

הנה כמה קישורים למייל שמפורסם באתר המכון !

הרב אליהו האיתן: haeitan@puah.org.il

הרב יוסף איתן:  eytan@puah.org.il 

הילדים כאן זה סימפטום או העצמה לקושי כלשהו. 

כדאי לפנות לעזרה אישית, בדרך בנין החיים, ההסתכלות על דברים, שמחת החיים.

שיחות והדרכה, בנחת, הן מצד החוסן הנפשי, הההתעודדות, הן מצד ההסתכלות הערכית.

(אני חרדי, שואל רק רבנים חרדים)

יש רבנים שנותנים היתר לחצי שנה

ואין בעיה - אז פשוט אחרי חצי שנה באים עוד פעם

(אם הבנתי נכון הסיבה שהרב לא נותן היתר ארוך טווח היא שדברים משתנים בחיים, ולפעמים יש שינוי לאחר כמה חודשים)

לאחר שנתיים הרב כבר אסר (היה לנו גם כן שני בנים), הוא אמר לאשתי שלפי מה שהיא נשמעת היא ל בבעיה מיוחדת, וכל זמן שאין בת אי אפשר להתיר יותר משנתיים בלי בעיה מיוחדת

ואח"כ נולדה לנו בת

וקיבלנו היתר ל5 שנים אם אני לא טועה

עד שבסוף מעצמינו רצינו כבר ילד - והוא לא הגיע!

לפי הסיפור שלך יתכן מאד שיש לך בעיה מיוחדת, ויתירו לך יותר

מה מפריע לך לשאול שוב ושוב?

כשאת באה לבקש היתר מרב - אמרי לו שאת בדיכאון אחרי לידה (מוזמנת לבוא לאישי, אם את רוצה לשמוע על ההתמודדות שלי בנושא). זה משנה את התמונה.

ובמקביל - לטפל בזה! קשה מאוד לצאת מדיכאון אחרי לידה לבד. אפשר לפנות לאבחון המצב אצל רופא משפחה, ולראות אם צריך שיחות עם פסיכולוג, ואולי אף כדורים לשיפור המצב. יש פסיכולוגים ופסיכיאטריים שממומנים מקופת החולים, ויש גם את ארגון ניצ"ה - ארגון נשים חרדי בירושלים שמסייע לנשים בדיכאון אחרי לידה, ומסבסד להן טיפולים. (אין לי את מספר הטלפון שלהם - אולי מישהי אחרת תיתן לך, ואולי תגגלי באינטרנט).

הרבה כוחות ובהצלחה!

תזכרי שהם ארגון התנדבותי...

אם את מוכנה להשקיע בכך מבחינה כספית, אני יכולה להמליץ לך על מישהי מעולה.

שוב, מוזמנת לפנות לאישי.

הכנתי מכתב עם כל לבטי

וכשניכנסו לרב הבאנו לו את המכתב הוא קרא והתחיל להבין את הנקודות שלנו

מה עוד שאז הייתי בהריון מתקדם ופשוט פחדתי שרק אלד בעז"ה וכבר אצטרך שוב ...

ואז הרב אמר לי משהוא מאוד ברור :

"ילד צריך להביא מתוך רצון וחשק"

אם אין את זה אז זו בעיה ....

ואז אני יכול להתיר הפסק...

אבל יש עוד נקודות שצריך לקחת בחשבון הרב אמר ...

וזה למה אין חשק ורצון...

אז אני התיר לכם הפסקה ...

אבל אז אתחיל לבדוק לעומר , למה אין חשק...

זה בגלל בכלכלה ?

זה בגלל שלום הבית?

קושי בחינוך הילדים?

אז בואו נפתור את זה ...

בואו ננסה להכניס עוד הכנסות , או דרך להתסדר בכלכלה!

בואו ננסה לעשות שלום בית , יעוץ זוגי וכדומה...

בואו ננסה למצוא פתרונות לרגיעה בבית כדי להגיע לחינוך טוב ואווירה טובה בבית!

בקיצור כל מה שרציתי לומר זה ....

שרבנים מתחשבים , רבנים בודקים לעומק!

רבנים לא זורקים אותך בלי תשובה !

כדי לך ללכת למכון פוע"ה ולתאם פגישה לעלות את הלבטים ולקבל תשובות!

כי בלי רצון וחשק זה לא דרך!

יש לי שני ילדים בהפרש של שנה ושבועיים. נכנסתי להריון שלושה חודשים אחרי הלידה של הגדול וההריון היה ממש לא מתוכנן ויותר מזה - תכננתי להפיל אותו. בסוף לא הפלתי ואחרי ההריון הלכנו לרב כדי לקבל פסק להתיר. הוא ישב עם בעלי ובסוף פסק לנו שבגלל הקושי שעברתי, הטראומה וכו' אני יכולה למנוע לזמן ארוך מאוד.

אז באמת חשוב לדעת שרבנים בודקים לעומק ופוסקים מתוך הכירות איתך ועם המצב שלך. תמצאי לך רב שאת סומכת עליו ולכי אליו. אל תתייאשי.

וכמו הרבה לפני אני מרגישה שמה שאת באמת צריכה זה טיפול נפשי רגשי, ושמתוך הקושי הנפשי שלך מגיע כל התסכול. ממליצה לך לנסות טיפול כזה במקביל.

בזמן הגמרא שהיו האנשים והנשים בגןף בריא אשה היתה מניקה 24 חודשים לפחות ובכל זמן ההנקה היא לא היתה נכנסת להריון בשום פנים ואופן 

בזמנינו הגוף חלש והמנגנון הבריא שה' ברא שאשה מניקה אחרי לידה לפחות שנתיים לא תוכל להכנס להריון -לא עובד ולכן פסק הרב ישראל יעקב פישר שהיה מגדולי הפוסקים בירושלים שכל אשה בלי שום סיבה מיוחדת יכולה למנוע אחרי כל לידה שנתיים בלי לשאול שום רב!!

שמעתי מפי רב מוסמך מאד איני יכול לתת את המספר כי הוא יקבל הצפה של טלפונים אבל מי שרוצה יכול לברר מלבד זאת הסברא כל כך הגיונית.

יש נשים שהן יותר חלשות המושגים שלהן על מאמץ שונים,

אני באה ממשפחה ברוכת ילדים,

אף פעם אמא שלי לא נשמעה כמוך.... והיא תמיד אמרה שלא כולם קיבלו כוחות. 

לפי איך שאת כותבת הכתובת היא לא רק רב,

אלא פסיכולוג או מישהו מקצועי.

כרגע את צריכה להתמקד איך להתחזק ולהיות אמא אוהבת ודואגת לילדייך הקיימים

אין מה לחשוב על נוספים למה לאמלל את עצמך ואותם.

הכי חשוב שתהני מגידול הילדים, הם מרגישים וסופגים את רגשותייך.

וכל אמא חייבת להתאמץ להרגיש שמחה בילדיה זה משפיע על נפשם ויכולותיהם לעתיד.

מקווה בשבילך שבעתיד תרצי עוד ילדים מתוך שמחה ורצון להרחיב את המשפחה,

חז"ל אמרו שהגבר הוא זה שחייב ב"פרו ורבו". האישה אינה חייבת. יש ויכוח בין בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים שהגבר מילא את חובת ה"פרו ורבו" שלו -- אם הוא הביא לעולם שני בנים ושתי בנות. בית הלל אומרים שמספיק שהגבר יוליד בן אחד ובת אחת. והלכה כבית הילל. מה שכן, מומלץ שהגבר לא יידע שהאישה לוקחת גלולות למשל. כי במקרה כזה הוא חושב שהוא עושה את חובתו והוא באמת משתדל אבל משום מה לא הולך לו.. מכל מקום, הסידור הזה בסדר עם ההלכה. עכשיו, את תעשי מה שצריך כדי להפסיק ללדת [גלולות או התקן תוך רחמי או אולי איזו שיטה אחרת שהרופא ימליץ לך]. תצאי ללמוד משהו שאת מתאימה לו [כדי שתעבדי במה שאת אוהבת ולא תשנאי כל בוקר את העובדה שאת צריכה לקום וללכת לעוד יום של עינויים.] ואז, כשתסיימי את הלימודים בע"ה, תתחילי לעבוד ואת תהיי מרוצה והילדים שלך יהיו שמחים כי בזמן הקצר שתהיי איתם תהיה לך סבלנות אליהם ותתני להם תשומת לב חיובית. אחרי כמה שנים, הבנים כבר יגדלו ואז תוכלי להרשות לעצמך תינוקת. תתייעצי עם הרופא לפני שתיכנסי להריון -- כי יש דרכים להביא לעולם דווקא ילדה [או דווקא ילד.]. במקרה  שלך, תרצי בוודאי ילדה כי כבר יש לך בנים, וגם כדי לאפשר לבעלך לקיים את המצווה --והוא עדיין לא הביא לעולם ילדה, לכן הוא חייב להביא במיוחד ילדה. עכשיו, מה שנוגע לרבנים, לא צריך לרוץ לרבנים עם כל דבר. לכן, ביידיש אומרים " א קשה [קושיה, שאלה] איז טרייף [טרף]." כלומר אם תשאל את הרב, לא חשוב מה השאלה שתשאל אותו, הוא תמיד יאמר "טרייף." , כלומר "טרף"... הסיבה לכך היא שהרבנים [האשכנזים לפחות] כל כך חששו מלהגיד "מותר" שמא ייכשלו, או יכשילו את השואל, באיסור כלשהו, עד שהם העדיפו לאסור תמיד. על זה יש אזהרה בתלמוד וגם הרב עובדיה יוסף הזהיר על זה ואמר שלאסור זה קל, בשביל מה צריך תעצומות נפש? -- כדי להתיר! זו גדולתו של הרב שהוא מוצא דרך להתיר. כללו של דבר, אם את לא חרדית, אז את מבינה שלא צריך ללכת לרב עם שאלה על כל אפצ'יק. את בוודאי גם מבינה שאת מזיקה לילדייך שלא מרגישים אהובים כי את עצבנית כל הזמן. את גם מזיקה לעצמך ולבעלך. בקיצור -- לכל המשפחה.  אולי את יכולה גם לגייס את אמא שלך ואת אמא שלו כדי שיהיה לך יותר קל? ילדים צריכים להיות שמחה -- לא נטל בלתי נסבל! עכשיו, שאת יודעת מה ההלכה, קחי יוזמה ועשי מה שטוב בשבילך. ו-ה' יברך אותך בנחת מהילדים, באושר ועושר משפחתי. התורה היא של כל יהודי ויהודי --- לא רק של הרבנים.

למנוע בלי לדבר קודם עם הבעל?? נשמע לי לא נכון מבחינה זוגית ואישית.

שקר כזה ענק בתוך המערכת הזוגית? 

החלטה על מניעה או לא מניעה היא החלטה שזוג צריך לקבל ביחד. (עם משקל יותר לאשה- שבסופו של דבר היא זו שעברת את ההריון והלידה גם אם הבעל מוכן לקחת אחריות מלאה על הגידול..)

מעבר לזה- היום רוב רובם של הרבנים נמצאים במקום קשוב, ויודעים להתיר מה שצריך למי שצריך. 

ויותר מזה- הם גם יודעים לפתוח עם הזוג ולעזור להם לנתח- מה מפריע ואיך להתמודד עם זה.

אל תשליכי מהרבנים שהיו פעם בעיירות פולין (שגם שם- אני לא בטוחה כ"כ במה שאת אומרת, אבלאין לי איך לדעת) לרבנים של היום.

(וסתם כך שתדעי- פעם רב יליד אחד הקיבוצים הדתיים תהה לעצמו למה לדור הקודם היו פחות ילדים, והוא ניסה להבין מה היה- וגילה שפשוט לא היה רב לקיבוץ עצמו- רק לקיבוץ ליד. והיה סיפור להגיע לרב לשאול שאלות הלכתיות בטהרה- אז נשים החמירו על עצמן- ולכן היו אסורות הרבה, ולכן היו להן פחות ילדים מהדור שבא אח"כ- והביאו רב...)

החובה של הגבר, נכון.

אבל ברגע שהם נישאו הם הופכים להיות שותפים.

יופי טופי לומר שהחובה היא רק שלו, אבל היא אשתו! הוא לא יכול (ולא רוצה) לקחת אישה אחרת כדי לקיים את המצוה!

זו הסכמה בין בני הזוג שמגיעה מהמוסכמות שבחברה כמו הרבה דברים אחרים בקשר נורמאלי בין בני זוג (אלא אם כן החליטו במפורש אחרת).

זה תופס הלכתית!

קודם כל- נשמע ממש שיש מצב שאת בדיכאון אחרי לידה.

ממליצה לך ממש לפנות לטיפול- אפילו דרך הרופא משפחה\אחות טיפת חלב שיכולים לעזור לך ולהפנות אותך למקום מתאים.

מעבר לזה- למצוא לעצמך עבודה טובה שיהיה לך טוב בה. שתרגישי סיפוק והנאה. 

לגבי הרב- ככל שלרב יש יותר "כתפיים"- יותר יכולת והבנה ככה הוא פחות יפחד להחמיר.

אני ממליצה מאד על מכון פוע"ה (אם את רוצה שם של רב ספציפי שאנחנו דיברנו איתו- והיה מאד קשוב, גם למקום הנפשי והפיזי שלי וגם לרצונות של שנינו כזוג- את מוזמנת לאישי)

ילד צריך להגיע מתוך רצון. לא מתוך "חובה הלכתית" או פחד מעבירה אם תמנעי.

ילד שמגיע ממקום כזה- יהיה מסכן. 

אשה שמחה, אמא שמחה- תגדל את הילדים שלה למקום שמח ובריא. 

את נמצאת בשלב כל כך עמוס בחיים. 

2 ילדים קטנים. מצב כלכלי לחוץ. בעל שבקושי נמצא בבית.

מה הפלא שאת מרגישה עצבנית?

ומה הפלא שקשה לך עם הילדים?

הרי כשלאמא לא טוב, גם לילדים לא טוב, כל האוירה לא טובה, לבעל לא טוב... בקיצור - הכל כאוב ומתסכל.

וזה גם מעגל... שאת מרגישה מסתחררת בו בחוסר שליטה...

שני הגדולים שלי נולדו ברווח מאד קטן, ובגלל שבדיוק חברה שלי היתה בדיכאון אחרי לידה, חששתי שגם אני במצב הזה.

הלכתי למטפלת מקסימה בפרחי באך, ופרשתי בפניה את כל העומס: הילדים, העבודה, הלימודים, הבעל שחוזר מאוחר, וסיפרתי לה על החשש שלי מדיכאון אחרי לידה.

היא ישבה והקשיבה לי, ואמרה לי משפט שאזכור כל חיי: "את לא בדיכאון אחרי לידה. את פשוט צריכה חיבוק..."

פרצתי בבכי תמרורים, וזה עזר לי מאד...

ואני מרגישה שאת במצב דומה. את פשוט צריכה חיבוק. חיבוק גדול כזה, ענקי ומנחם. חיבוק שאפשר להתרפק עליו ולבכות עליו.

אז קבלי ממני חיבוק וירטואלי, ענק ענק, עוטף ומקיף.

מתוקה, אני חושבת שהבעיה היא לא הלידות של הילדים. כלומר, גם זה מקשה, אבל זה לא העיקר. 

נראה לי שאת מרגישה לבד. ועמוסה נורא. ובפלונטר שאת לא יודעת איך לצאת ממנו.

שבי עם מישהו שאת סומכת עליו. אולי הבעל, אולי אמא או אבא, אולי אחות. אולי חברה טובה, או אפילו גורם טיפולי.

ספרי להם. תשפכי את כל מה שמעיק. תוציאי. תפני לעצמך קצת מקום לנשום, נשימות עמוקות, מלאות אויר וחמצן ואנרגיה.

ואחרי שתוציאי קצת מהמועקה, כי כרגע את פשוט מוצפת בה, תחשבי מה קשה לך.

העבודה? איך מוצאים משהו טוב יותר שאת אוהבת.

הבעל? איך משפרים את העניינים.

הילדים? איך שמחים בגידולם, מה יקל עליך. אולי לעבור ליד ההורים שיסייעו?

ובינתיים, עוד חיבוק ענק ממני...

ואם את רוצה, אני כאן באישי...

ראשית אני מבין את הקושי שיש לך ומשתתף איתך ומאחל שיהיו ישועות והצלחה הן בענין הפרנסה והן בסבלנות והתנהגות הילדים
אבל הייתי גם רוצה להאיר את עיניך בעוד נקודה (קראתי תגובות של אנשים כאן ואני מוסיף דברים שלא נאמרו)
בשאלתך ציינת כמה קשה לך מכמה הבטים ובהחלט אפשר להבין אותך
אבל צריך גם להסתכל על כל המצב הטוב שאת נמצאת בו!!
את יודעת כמה נשים מחכות לילד המון שנים!!! כמה דמעות.?כמה בדידות? כמה תפילות? כמה צפיות ?כמה אכזבות ?כמה טיפולים לא נעימים.?.... את לא סבלת את זה!
תדעי שאישה שסבלה את זה מוכנה לילד אפילו שהיא לא תישן לילה שלם אפילו שיהיו קשיים בטיפולם!!!
השם ריחם עליך ולא עברת את הסבל הזה אבל אם חלילה היית עוברת הית משוועת לילד על אף כל הקשיים!!
כל מי שיש לה ילד לא ישנה לילה שלם ויש לה קשיים בטיפולם והוצאות כספיות זה חלק מהחיים!! ויש לזה תמורה כי מה אדם שווה אם אין לו המשך?? והרבה אנשים כשמתבגרים מתחרטים שלא ילדו יותר ילדים!!
אותה טענה שלך יכולה להיות לגבר שהתחתן ויאמר נמאס לי שהייתי רווק לא הייתי צריך לעבוד כדי לפרנס את אישתי לא הייתי צריך להתחשב בכל הכריזות שלה נמאס אני רוצה להתגרש!! האם היית מצדיקה גבר כזה?? ועוד שאלה אם חלילה הגבר הוא בעלך האם היית מצדיקה אותו הרי זו ראיה מצומצמת ואנוכית! 
ומכאן אגיע למה שאני רוצה לומר לך:
בתשובות שקראתי כאן רוב האנשים הבינו אותך והצדיקו אותך
אני רוצה לומר לך אני מבין אותך אבל לא מצדיק אותך
את צריכה להסתכל על הטוב תדעי שיום אחד לא יהיה כבר כל כך קשה ותזכי לאכול את הפירות לא הכל שחור וקשה יש גם הרבה נחת!!
ודאי שאת חייבת להמשיך לשאול רבנים ואסור לך למנוע על דעת עצמך!!
אבל גם אם תקבלי אישור אני רוצה לומר לך בקול זעקת כאב : מי אמר שכדאי לך?? מי אמר שאת צודקת?? יש נשמות שאת צריכה להביא... את יודעת מה או מי יצא מהם??? ואולי יבוא לך בן עם מזל עשירות ויוסיף לכם ברכה בבית??
ואם אין לך כוחות זה מאוד מצער ואני מבין אך יש אפשרות ללמוד על החשיבות של מה שאת עושה ולמלאות את הכוחות ברצונות טובים?
ועוד נקודה למחשבה הרבה פעמים אדם סובל כי השם רוצה ממנו משהו ומהשם אי אפשר לברוח אז אם אדם לא יסבול בגידול ילדים חלילה יכול לסבול בבריאות וכן על זה הדרך..
והדברים עוד ארוכים ויש לי מה לומר אבל אעצור כאן אני מקווה שתראי מה שכתבתי
המון בהצלחה וישועות
ושתזכי את ובעלך לכל טוב ושמחה וברכה ופרנסה וסבלנות וילדים ותדעי שבגידול כל ילד את עושה דבר גדול ועצום ואת לא סתם עוד מישהי!! את חשובה מאוד בשמים אם יש לך קושי ואע"פכ את ממשיכה ללדת ולגדל ילדים!!
 

זה נכון שצריך להודות ואני שמחה בשביל פותחת השרשור שדבריך האירו את עיניה.

להכריח את עצמה להביא עוד ילדים??? איזה מין טיעון זה??? היא צריכה לטפל בעצמה לפני שהיא תלמד על כל החשיבות וכו'.... ולומר את האמת-גם מי שמבין את החשיבות- יש מצב שיחליט למנוע.גם בעלי מבין את חשיבות לימוד תורה- אך החליט שלא מתאים לו להיות אברך. גם אני מבינה את חשיבות א"י אך חוששת מלגור ביו"ש ומעריצה מי שכן ומשתדלת בעצמי ליישב מה שבכוחותיי. לא לכל אחד מתאים. כל אחד והמדרגה שלו.

וגם הטיעון המעצבן תמיד כשאני שומעת אותו-שמתחרטים שלא הביאו עוד ילד... מה הקטע להתחרט? זו לא חכמה להתחרט כשכבר הילדים גדולים והקן מתרוקן. הזמן ללדת הוא לא כשמבוגרים אלא כשיש כוחות. ומי שהחליט כשהיה הזמן המתאים- למנוע- עשה זאת בהכרה ברורה ובמודעות לכוחותיו אז זו לא חוכמה להתחרט כשאתה במקום שונה. 

זה טיעון שממש לא משכנע להביא עוד ילד- על כל הכרוך בכך. זה לדאוג לעוד חיים שלמים!! זה לא עוד מספר!!

לא יודע מה מצב שלה- גם נפשי וגם גופני

למה לעשות לה איסורי מצפון? היא לא אשמה שלך או למישהי אחרת אין ילדים

אגב, גם אם יולדים פעם ב 3-4 שנים, בהחלט מגיעים למספר גבוה של ילדים

היא תשאל רב שמבין בעניין

ועוד משהו - כשיש כמה ילדים זה לא "לא לישון ליליה" אלא לא לישון כמה שנים, וכל פעם זה להתחיל הריון בלי לנוח מתוך עומס

ובית כמובן ייראה בהתאם ואז יבוא גבר חכם כמוך ויזכיר שאישה חייבת לסדר, לבשל ולהסתדר לבד

סליחה על תגובה חריפה

אני מציעה לך לחפש עזרה של נערה שתהיה עם הילדים, תקרא להם סיפורים או שתעזור לך בזמן הלימודים.

אם יש באיזור שלכם בי"ס, תוכלי לבקש עזרה במסגרת מחוייבות אישית.

כרגע את יכולה לנצל את החופש ולקחת בחורה בת 14 שתהיה עם הילדים כשאת בבית ותעזור לך.

אם תקבלי עזרה בקטע של תליית כביסה, קיפול כביסה, קילוף ירקות ועוד, או סתם להעסיק את הילדים, זה יתן לך

מעט איוורור וכוחות מחודשים

תחכה קצת עד שהיא כותבת ב"פורום הורות"...

file:///C:/Users/%D7%91%D7%9F%20%D7%90%D7%A8%D7%99/Downloads/%D7%93%D7%A4%D7%99%20%D7%96%D7%94%D7%91%205%20%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%94%20%D7%91%D7%90%D7%91%20%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%93.pdf

אבל זה קשור רק באופן חלקי. אם זה ישמח אותך, מה טוב20140807211104.pdf

תלכי לרב  הכי מחמיר,

אני בטוחה שהוא יתיר לכם.

כנראה את לא מבינה את המצב שלך או לחילופין את הגישה של היהדות אל המצב הזה.

מאחלת לך הרבה שמחה, שתזכי לגדל בנחת באהבה בסבלנות ובבריאות , עם פרנסה טובה בע"ה

ודאי שחייבים היתר כדי למנוע!!
אל תטעה ותחטיא אנשים בגלל הבורות שלך!!
אם אין לך מה לומר ל תגיד!!
סיג לחכמה שתיקה!
וכבר דרשו על הפסוק "רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה"
רבים חללים הפילה זה מי שלא הגיע להוראה ומורה הלכות!!! כמו השטויות שכתבת !!
תחזור בתשובה וכל מי שקרא את התשובה של הלוי שידע שהוא טעה בגדול ולכן אל תטעו אחריו רח"ל.

אבל לפחות בין אדם לחברו הוא בסדר

הלוי כתב דברים חמורים מאוד וצריך לכתוב נגד דבריו בנחרצות שאנשים לא יטעו!!
זה כמו שאדם שאינו רופא יאמר לחולה איזה כדורים לקחת ואת יודעת שזה מסוכן מאוד ויש חשש כבד שהחולה ישמע לו אז את אומרת לחולה תשמע הוא מבלבל את המח הוא לא רופא ויכול לגרום לך נזק גדול!!
בכל אופן נבהיר אין בדברים כוונה נגד הלוי עצמו אלא נגד הדברים שכתב בחוסר אחריות!

שהאשה מותרת לשתות כוס עקרין. אתה לא פוסק לפי הרמב"ם? זכותך.

אבל עזוב את הלוי בשקט.

(אם נגיד היית כותב שראוי לשאול רב ואתה לא מסכים לנאמר, ניחא.. אבל כזו השתלחות? בעע)

לא כל מה שהרמבם פסק נפסק היום להלכה!!(יש גם כל מיני דעות של תנאים ואמוראים בגמרא והם לא להלכה למעשה!!)
יש שולחן ערוך!!!
חייבים להתיעץ עם רב תלמיד חכם אמיתי לספר לו את כל התמונה  בעזרת השם הוא יתן דעת תורה אמיתית ולא כל אחד ובפרט לא כאן באתר ייתן פסקים שיוצאים מהם חורבנות!
לכן גם כבודו לא יטעה ואני בכוונה משתמש בלשון קשה כדי שלא תצא תקלה לא חלילה מזלזול באף אדם וכמו שכבר כתבתי בהודעה הקודמת אבל אנא מכם אל תקלו ראש ואל תתנו לאנשים מקום לטעות!!)

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם