א. אני חושבת שבכלל לא צריך להתעסק יותר מדי עם האיסורים. גם לי יש ילדה בת ארבע ויוצא שהיא מדליקה את האור בחדר בליל שבת. (לפעמים היא אפילו אומרת "ברוך המבדיל" לפני...כך שהיא מודעת לעובדה שזה לא לגמרי תקין..). אנחנו הפסקנו להעיר לה, ורק מזכירים לה בנחת ובעדינות ש"שבת היום". זהו. היא מעצמה מבינה ומכבה...
צריך לזכור שילדים בגיל הזה הם אפילו לא בגדר של "גיל חינוך" (שמתחיל בגיל 6) והם בכלל בכלל לא חייבים בשום מצווה. כל מה שאנחנו מלמדים זה רק כדי להרגיל אותם. אז אם התפקשש משהו ב"תרגול"- לא נורא. לא קרה כלום. עדיף ליצור שבת כיפית ונעימה עם אווירה טובה- זמן אבא ואמא, אוכל טעים, אולי משחק מיוחד ששומרים לשבת וכו' וכו'- מאשר להקפיד על איסורים. ככה הילדים יבינו ששבת היא באמת משהו טוב ולא רק קובץ איסורים שמגבילים אותם.
(אישית, אני משתמשת במושג "מוקצה" עם הבנות לעיתים מאוד מאוד רחוקות, אם בכלל. ולגבי קדושה ושירותים וכד'- כאמת עדיף להדגיש את הקדושה והחיוב. "לא יפה ולא מכובד שסידור עם תפילות קדושות יהיה בשרותים. אנחנו רוצים לשמור על הסידור" כנ"ל לגבי עניני צנעות לבנות- לא "אל תשבי ככה ואל תעשי ככה" אלא "תשבי בצניעות", או "תשמרי שלא כל הילדים יראו לך את התחתונים...". )
ב. כהשלמה- אני לא אומרת שלא ללמד בכלל. אבל אני אישית מעדיפה לומר" בשבת אנחנו לא מדליקים את האור". או "לא מציירים". זה נשמע לי יותר נעים מאשר "אסור"- שזה קצת מפחיד ומאיים, וזו גם הצבת עובדה: יש דברים שעושים, יש דברים שלא. בגיל קצת יותר מתקדם גם אפשר להסביר יותר לעומק. נניח- שכל מה שעשו כדי לבנות את המשכן, אנחנו לא עושים בשבת, בגלל שהשבת היא יותר חשובה אפילו מבנית המשכן. ואז חושבים ביחד עם הילד אילו מלאכות עשו בבנית המשכן וכו' וכו'.
