על כף המאזניים-
שקולה כל השנה כולה
ליום האחד הזה,
שבשבילו הוא כראש השנה,
לפיו מחושבים ונספרים הימים,
החודשים, היובלות, שנים...
בארונו מקופלים בגדי לבן,
זהב תכלת וארגמן.
ובחצרו-
יושב על רבצו החמור הקטן;
כל השנה כולה נאגר הכסף
לערב זה היום,
אז נשלחים למכבסה בגדי הלבן
וחוזרים נקיים מגוהצים ומוכנים ללבישה.
אז איתם יוכל להופיע בחוצות העולם
להביט באנשי הדורות כולם שציפו לו עד אחרון ימיהם;
והנה גם השנה, הגיע היום.
הלב מלא בציפייה שנאגרה
לאורך השנה כולה
אולי היום, אולי השנה,
יקבל סוף סוף את ההזמנה החגיגית
שתוריד עמה גן עדן שתהא תחיית מתים,
ההזמנה שתגאל גם אותו,
מן הציפייה.

