שהפנים צריכות להיות מכוסות. נא לעיין בספרי הלכה. רמב"ם הלכות אבלות כמדומני פרק ב' הלכה א' ואם לא אז פרק ג' או ד' הלכה א'

(ואם תבדקי בפנים תראי מה הסיבה שבכלל לא בטוח שהיא קשורה היום.)

(וכשכתבתי שעשני רמבמיסט זה היה על נושא מאוד מסוים (וזה היה בכלל בצמ"ע)

וכדו' והפרצופים שלהם לא נראים משהו אחרי המוות, וגם לא סתם משנים הלכה (גם אם זה נזכר ברמב"ם בתור מנהג) לכן אני לא רואה שום סיבה בעולם שהפרצוף יהיה מגולה, במיוחד שאנשים בימינו לא רגילים וזה סתם יהיה מגעיל ומחריד.

וחלק מהאחרונים על השו"ע מביאים את זה.

ואני לא יודע על מי אתה מדבר באחרונים על השולחן ערוך אבל הרמב"ם נחשב פוסק מאוד גדול אז צריך ראיות חזקות לדחות אותו ככה. והדבר האחרון: זה סתם יגעיל אנשים ויצור מן הסתם הרבה חילול ה' בהלוויות בהם זה יקרה אנשים ירתעו וידברו נגד ההלכה הזאת כך שאני לא רואה שום צורך לעשות את זה זה יגרום רק חוסר נעימות למשתתפי ההלוויה ואולי ח"ו יגרום חילול ה' נגד הדת והמנהגים ה"פגאניים" שלנו.

מה צריך להיות היחס לרשע שמצווה לשנאותו.

יש מקורות שמדברים על יחס מורכב. ראה תניא (פרק לב), תוספות (איפה שהוא) ותומים (איפה שהוא).

(ייתכן שאצליח למצוא את התוספות והתומים, אם יהיה עניין בכך).

ובאבדתם מן העולם הלכות אבלות כתוב שהמינים והאפיקורסים וכו' במותם קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים באבדן הרשעים שעליהם נאמר משנאיך ה' אשנא.

וכן פסחים קיג: או קיד. שצריך לשנוא רשע אפילו אם לא העידו בו בבית דין ושם כתוב שזה כל אדם שעושה עבירה הנחשבת ערוות דבר, וברמב"ם הלכות עדות פרקים יב-יד מוגדרים הרשעים בפרוטרוט וצריך לשונאם. מכיון שגם תינוק שנשבע לפחות על פי פשוטו של הרמב"ם בהלכות ממרים בו מדבר על בני הקראים שלא יודעים מה גודל חטאם שלא ימהר אדם להורגם חס וחלילה, לא כתוב שיוצאים מידי רשעים הפסולים לעדות אלא רק שצריך להחזירם בתשובה בדרכי נעם.

מכאן נראה שאם אתה סובר שאיסור לא תחנם הוא דאורייתא אז יסמניק עובר על תחנם או על גזל והרי הוא בכלל רשע גם אם הוא תינוק שנשבע.

כמובן שכל דברי הם לעיון בלבד מכיון שאינני רב ובדברים כאלה צריך פסיקה של פוסק הלכה רציני ולא איזה פשוש כמוני.

ואין בדברי להסית לשנאה או למעשים אלימים כלפי אף אחד חס וחלילה.

אלא רשעים בעלי מעמד מיוחד.

היחס לרשעים ה'רגילים' מופיע ברמב"ם בסוף הלכות רוצח ושמירת הנפש.

ולגבי תינוק שנשבה, מאחר שהביטוי של הרמב"ם שם הוא "כאנוס", לדעתי נראה שאפילו אם נניח שהם פסולים לעדות וכדו', אין מקום לשנאה.

ויש עוד כמה נידונים בנושא.

[תוכחה לפני, תוכחה בזמננו, האם יש מצווה לאהוב גם את מי שמצווה לשונאו, ומן הסתם עוד דברים שאני לא זוכר].

על שום דבר אלא רק הוצאה להרוג מצד מורידין ולא מעלין. ומכיון שכך אין לי שום סיבה לחשוב שאחד מהגדרים האחרים חוץ מגדר של מורידין ולא מעלין לא נוגע לגבי בנם של קראים וכן חילונים. היחס לרשעים האלה מוזכר כמדומני בהלכות עדות פרקים יב-יד שם.

לגבי תוכחה הרב ליאור כתב בספרו דבר חברון שהוא פוסק (לא נכנס לדיון כי אני לא יודע בנושא זה כלום) שאם יש אנשים כאלה עדיין שעוד לא הוכיחום אז יש להוכיחם ולא להתחמק, אז יש לומר ליסמניק בצורה פשוטה שיש איסור תורה במה שהוא עושה ועליו להפסיק. ואגב כך איפה נפסק על מצוות תוכחה ברמב"ם? תודה מראש

אבל

א. החזון איש הבין שזה נוגע לעוד תחומים [למשל לעניין לאכול משחיטתו].

ב. נראה לי שגם אם לא מרחיבים את הדברים עד כדי כך, לא מסתבר שיש מצווה לשנוא אדם שהוא "כאנוס".

לגבי מצוות תוכחה, הרמב"ם כותב את הלכותיה בהלכות דיעות פרק ו'.

ב. על אדם שעובר עברות חמורות של פגיעה בעם ישראל כותב הרב ליאור וכן יש חילוק ברמב"ם (לא זוכר איפה) בין שתי סוגי רשעים אלה שפועלים נגד עם ישראל ורשעים מסכנים, אני חושב שמי שמגרש יהודים באכזריות לא משנה מה הוא חושב שהוא עושה פועל נגד עם ישראל והוא נכלל במשנאיך ה' אשנא, ולגבי הסברא שלך בהלכות ממרים אני צריך מקור שבאמת יש הרחבה כלכך בדברי הרמב"ם שהרי הוא אומר "אל ימהר אדם להרגם"!! הוא עצמו לא מרחיב דבריו כלל.

(הדין הזה מופיע בהלכות יסודי התורה ובהלכות איסורי ביאה).

הסברא בדבר היא פשוטה, שאין מה לבוא אליו בטענות. 

הרמב"ם משווה את מצבם של בני הקראים למי שאנוס. אם כן, מסתבר אין סיבה לשנוא אותם.

[אם נגדיר שנאה כעונש, זו מסקנה יותר פשוטה משילוב ההלכות, אבל גם אם לא, עדיין הסברא קיימת].

הוא ממליץ לא למהר להרגם הוא אפילו לא אוסר. ועל פי הסברא שלך אז יהיה אסור להרגם כי הם אנוסים

הוא מגביל במפורש את הדין של המינים והאפיקורסים, למי שכפר ממחשבתו, ולמי שנמשך אחריו בהתחלה.

אתה הגדרת את את זה כהמלצה, לא הוא..

[ומה זה לא ימהר אדם להורגם? אולי הכוונה שעקרונית, יש מצב שבו אחרי שמנסים בדרכי נועם להשיבם והם אינם שבים אז מותר להורגם, ובעניין זה הרמב"ם כותב שצריך לנהוג במתינות].

ומצאתי בינתיים שמצטטים מקור נוסף - 

"ולענין הקראים נראה לי דלהרמב"ם בפירוש מתניתין קמייתא דחולין (פ"א מ"ב) דחשיב להו כתינוק שנשבה בין הגוים אין להם דין משומדים ואסור להלוותם ברבית."

 אם כן, הבית יוסף נוקט את זה גם לעניינים נוספים, ולא רק כהמלצה אלא כהלכה.

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)