מלאכת מחשבת. אמיתי.. נהניתי לקרוא, נהנית לחשוב על השיר. תודה לך.
בס"ד
הכרתי פעם
אדם,
תלמיד חכם,
אלמן
יהודי נשוא פנים
שאת ספריו החשובים
לומד כל בר אוריין
מזה זמן רב
הוא בגפו
(ברכות יחולו על ראשו)
ובכל ליבו
מסכים
שלא טוב לאדם,
להיות לו לבדו
אבל
דא עקא
ישנה בעיה קטנה;
על הרבנית (זו השנייה)
להיות
(אבל בדיוק)
כמו זו הראשונה.
אותו חיוך
אותה פאה
אותו דיבור
אותה שתיקה...
אותו תיבול של הסלט
אותם סלטים לשבת
אותו מיעוט
של תכשיטים
אותו פינוק
של הבנים
(שלו)
אותה הכנסת אורחים
אותם פרקים של תהילים....
כל כל הרבה צדקה תרם
קיבל על עצמו רבנו תם
שני וחמישי הוא צם....
ומאומה.
חושב האיש בענווה
אין שום ספק
זוהי גזירה
עם ישראל הוא בצרה
אני מעין קרבן עולה...
ואלוקים בורא עולם
מביט למטה ונדהם
איך יציר כפיו
ביום השש
יכול להיות
כל כך... טיפש.
מהמםם, ממש, את כותבת מדהיםםם
אותו כל כך מעניין ויפה.....
לגבי אותו אחד-לאידעת מה לומר, לפעמים נראה שיש אנשים שהתורה פשוט לא מצליחה להשפיע עליהם🤷🥺
בס"ד
שלושה ספרים
של תהילים
עם כל הטעמים.
הפרשה
ההפטרה
עם כל המפרשים.
תיקון כללי
נשמת כל חי
מדרש שיר השירים.
מדרש רבא
פרק שירה
מסילת ישרים.
רב אלחנן
רב ירוחם...
הגיע זמן
רבינו תם!
ואז
קורה דבר נורא
כשנשמתי היתירה
פורחת לה בלי אזהרה
ובלי בכלל לשאול אותי
לוקחת גם את קדושתי!
יום ראשון
עם אור ראשון
חיוג בהול (לבן גוריון)
כרטיס דחוף
לחו"ל
טיסת אל על?
אין בעיה
חכי ד ק ה...
לאיזו מדינה?
זה לא ברור? (אני תמהה)
ברזיל! לקרנבל!
תפילת מנחהוזבת את נפשי
הנשמה היתירה
ומבלי לשאול
(אחרי גבי!)
לוקחת גם
את הקדושה
שלי
(
אנ'לא בשל
אתה אומר
למה הכוונה?
אתה חיוור מאוד מאוד
ורק בהתחלה?
רוצה להיות סגול כהה
ולא פחות מזה
האם זה אפשרי חבר
אולי אתה טועה?
לפחד יש פנים רבות
עיתים נדמה כהר
אבל אם תסיט את מבטך
תראה פתאום נהר....
ועל גדתו עומדת בת
משורש נשמתך
והיא רק היא חבר
תמתיק את בדידותך!
השיר יפה.
הצבע הסגול הזכיר לי את הבדיחה המפורסמת על זה שהציעו לו סכולה לשידוך, והוא ענה "אבל אני אוצה ג'ינג'ית" 😉
(גם אם, כחתול זמני, אינני מזדהה לחתולין)
יש גם רגעים טובים
זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!
אויר פסגות גם ברחוב.
והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.
ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.
ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.
זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.
היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.
הם אינם. אפשר מעולם לא היו.
ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.
ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.
הידיעה הזאת, הקיימא.
שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.
ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.
אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.
כי מי יודע. מתי תיפול.
אתה חי בין תהום לתהום.
שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.
לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע, מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.
רק כדי לצנוח שוב פנימה.
כתבת אותי!!
הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....
קיצור, כתבת ממש ממש יפה....
ויפה כתבת: אלוקים מושך את ראשך בכוח.....
אבל לא מעל הזוהמא. זו לא זוהמא. זו איזו נפילה
שכדאי לתהות על קנקנה וכשיוצאים לנשום,
לברר עם עצמך, למה ואיך ומה עושים וכו'....
האם אחרי נפילה כזו, החיים לא חזקים
יותר, שווים יותר, צבעוניים ונושמים
יותר, אם היא לא היתה מתרחשת?
ויש חברים לבקש הקשבה, הכלה,
וספרים מצחיקים (אפילו להחזיק
כאלה לעת כזאת...), ומוסיקה
אהובה ואם יש קצת כח, אפשר
לכתוב, אפשר לצייר, אפשר
לכייר (חושבת שזה יכול לעזור
יותר מלצייר), ויש לטייל
בטבע קצת, אם יש דבר
כזה בסביבה, ויש...
גלידה. ענקית. עם המון קצפת...
וחוצמזה, השם לא משקיע אם
משקיע את הראש באכזריות -
זה רק רמז, לבדוק מה קורה,
להכיר מה טוב לך, וגם,
כשאפשר, להבין ולעזור
לאחרים שעדיין עם
הראש למטה. מתחת לגלים
חונקים.
אז אולי, עם כל ההרגשה
הנוראית הזו (מוות, חוסר
משמעות נורא, ריקנות) -
יצא מזה עוד טוב...?!
והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל!
וחס וחלילה, לא להרים ידיים
ולהתייאש.
ואפשר ואפשר לאהוב... (לאה גולדברג)
רבי נחמן לא מרשה.
קל וחומר, הקב"ה!
כל כך נכון כתבת. כל כך נכון הסקת. אני עדיין שוכחת.
אני תוהה מה זה הרגש הזה.
יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.
פחד. אולי פחד.
אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.
שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.
מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.
אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.
זה איננו. את אינך. אני אינני.
יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.
יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.
טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.
אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.
את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.
משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.
לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.
אני רוצה לטרוף לצעוק.
משהו משוגע שירטיט. אותך.
כמוני.
ביי
באתר יד שניה
במדור
דירה להשכיר
מסיבות מובנות
העדפנו בנות
ומייד קיבלנו
נזיפה חמורה
ה ד ר ה!
הממ....
יש חובות להחזיר
המצב לא שפיר
אין ברירה,
בא נעשה רשימה.
ראשונה היתה לי
אחריה היה צליל
הוא תובל
היא יובל
היא דניאל
(עם הכלבה גבריאל)
שתי חן
שני חן
(לא ביחד)
היא ריף
הוא אגם
היא אזוב
הוא נרקיס
גם היא.
(הגדיל לעשות
בחור בשם דין
שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין
עד שבן זוגו (בחור בשם קים)
יספיק להגיע מסין.....)
כשעברנו שנית
על כל הרשימה
נתקפנו בכאב ראש
איום ונורא,
לא הצלחנו פשוט
להבין,
מי הוא מה
עכשיו בדירה
זוג מקסים ממוסקבה;
הוא אברשה היא מאשה
לחתול קוראים סשה
החתולה היא נטאשה
וזו הבוחשת ב kasha
היא כמובן ...
סבתא באשה!
הם חזרו בתשובה
לפני פחות משנה
ומקפידים על מצוות בהידור.
וכדי לקיים זריזין מקדימין
הקימו סוכה באלול...
יציבה
חזקה
(היתה שם סופה!)
לא תימוט
לא תיפול
לעולם!
החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...
(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)
חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן
וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.
אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.
עליהן, הן עוד תבואנה....
עוד יחזור הניגון.....
אתה מזכיר לי חתול רחוב
כזה שקופץ כשמתקרבים אליו
כזה שלא צריך שישמרו עליו
כזה שמסרב לבטוח
גם לא בי
גם לא בי
תן לי ללטף אותך
את חצי האוזן שנותרה לך
מבטיחה שלא אפגע בך
אולי יום אחד תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי
אטווה לך שירים שמחים
נחבוש יחדיו את הפצעים
נבכה הכל החוצה
אם תבטח בי
אם תבטח בי
רק אם תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי.
היו ימים.
נושא השיר הוא אתה?
השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?
אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?
אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.
מעדיף שירה.
או "פחות אוהב"?
אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?
קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.
אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.
בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.
יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.
אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?
אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?
אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.
גם פיוטי אשכנז.
גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).
נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.
אנשים לא כל־כך מכירים אותי.
הבדידותיפה.
ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?
אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.
לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח
פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.
הבדידותתמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך
אולי אתה יודע משהו שאני לא
וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...
