אשתי מעונינת להפסיק להניק וזה מבאס אותי.

איך גורמים לה להרגיש טוב עם זה?

סתם. אמצע הלילה: תגיעו לאמצע איכשהוא.

למה את מעונינת להפסיק? אולי הסיבה מבאסת אותו?

א. 9 חודשים

ב. כי מטרנה זה הרבה פחות בריא

ג. הקטע של "אסורים" דווקא בסדר, כי הייתי שמחה לעוד הריון בקרוב

ד. מעוניינת להפסיק כי די נמאס לי... בא לי להמשיך פעם ביום אבל לא מעבר...

ה. הוא "משלים" עם זה, אבל אני רוצה שישמח בזה. אין פה ריב או ויכוח. אין אמצע להגיע אליו.

תודה

אין טעם להתווכח איתו עכשיו. אבל אחרי שתפסיקי - תשתפי אותו בהאכלה, אולי הוא דווקא יהיה מרוצה ויצא נשכר מזה.

ה6 חודשים הראשונים הם המשמעותיים בריאותית. אח"כ זה נראה לי יותר עניין של אופי של האמא והתינוק. 

איזה חמוד ורגיש...

ונמאס לה או תחליף חלב ואמא שמחה? מה לעשות, אין מושלם בחיים וצריך להתפשר על משהו ולעשות סדר עדיפות, עם כל הכבוד לבעלך-שיניק הוא ורק אז יצליח להבין את תחושותייך.אם תיטיבי להסביר לו-יבין.שתפי אותו. לא צריך להתאבד על זה. נכון שתחליף חלב אינו כמו חלב אם אך אינו "זבל" כלל וכלל.

הייתי מתמקדת בד' וה' שלך.

כלומר להסביר עד כמה נמאס, ואת הקשיים שנובעים מזה.

פחות יכולת תמרון בחוץ, כאבים אם ישנם, קושי בלילות אם קיים. התלות בך.

בכל זאת את רוצה להמשיך ולהעניק, אבל פחות.

גיל תשעה חודשים זה גם גיל שעוברים בו בהדרגה למוצקים, לא צריך לעבור בהכרח למטרנה! תלוי כמה סבלנות וכוח יש לך, ואיך הילד/ה עם המוצקים.

הרי בגיל שנה אפשר חופשי להפסיק עם הנקהו ותחליפים לגמרי. (אם הילד אוכל טוב מוצקים) אז זה כבר לא רחוק כ"כ.

ובהתחשב בקושי, אני מקווה שהוא ישמח על מה שכן השגת. את התשעה חודשים שהיו. את מה שתחליטי להמשיך, אם בכלל.

ואם שאבת ויש עוד במקפיא, שמעתי שכדאי לפרוש את זה.

על שאיבות אני אישית לא ממליצה. עושה את זה בלית ברירה. אבל לא קל לי להגיד להכניס את זה למאזן, לדעתי זה קשה בהרבה מהנקה. (קראתי תגובה שמציעה לשאוב. הציק לי)

וטובת הילד זה שהוא מרגיש רצוי ושטוב איתו. אם את כבר לא מעבירה את התחושה הזאת, זה בטח לא נעים לילד.

שמה לו ביס באצבע, בדיוק איפה שמתחילה הציפורן. ואז אמרתי לו "עכשיו תדמיין שזה בפטמה והיא מושכת" ...

נראה לי שעכשיו הוא קלט מה עובר עליי בשבועיים האחרונים...ב"ה שיש לה שיניים

הבעיה שלי היא שאני בעצמי כ"כ לא שלימה עם מטרנה. מצד שני - באמת כשאני מורידה מההנקות אז גם אפשר להרדים אותה עם מנה גדולה יותר ואז כולנו ישנים טוב יותר וכולנו שמחים יותר.

תודה על העזרה.

זה לא פשוט כ"כ לשאוב.

יש כאלה שזה לא מצליח להן בכלל

יש כאלה שנפצעות

יש כאלה שכואב להן (כולן?)

לא פשוט למצוא משאבה מתאימה

ולהתמיד... בכלל לא קל.

לא פיתרון שנכון לשלוף כאילו כלום. ביחוד כשהילד כבר בן תשעה חודשים.

גם שאיבות לא פותרות את הבעיה אלא רק מחריפות אותה (תנסה ליצור ואקום על פצע מדמם..)

זה החיסרון של תינוקות שמגדלים מהר שיניים.

ויועצות הנקה לא תומכות בגיל הזה. (מניסיון שלי התקשרתי ל3 מומלצות מתוכן אחת נחשבת ממש מומחית עולמית ומעודדת הנקה עד גילאים יותר גדולים ממך ולכן גם יקרה מאוד- כולן בטלפון אמרו שבגיל הזה עם בעיות של שיניים לא כדאי להתעקש ושאם אני רוצה בכ"ז אבוא לפגישה והן ינסו לעזור אבל לדעתן חבל על הכסף לפגישה)

אתה יודע על מה אתה מדבר?

שבוע- שבועיים לא להניק ולא לשאוב?

6-8 שעות זה כבר פיצוץ. 

אתה מוזמן לשאול את אמא שלך ולהחכים אותנו איך אפשר לשרוד ולשמר את החלב בלי לחטוף דלקות רציניות.

ולגבי ליגת לה לצ'ה- התייעצתי עם 2 יועצות הנקה של הארגון והן אמרו לי שבגיל הזה אין מה לעשות. (הבן שלי היה 10 חוד' עם אותה בעיה של נשיכות ופצעים)

אגב, תמסור לאמא שלך תודה על ההוגנות והשם הטוב שזה מקנה ליועצות הנקה שלא גובות מאות שקלים כדי לומר בפגישה שאין מה לעשות אלא אומרות זאת כבר בטלפון.

אגב, בנוגע לטיפים שאין בהם ניסיון אישי אמנם יכול להיות שזאת תהיה הברקה מועילה אבל יכול להיות שלא. ולשדר כאילו יש פתרון שעם קצת מאמץ הכל יבוא על מקומו בשלום- זה לא הוגן.

בכל אופן, תודה על הנכונות לעזור.

נראה לי לא שייך להצביע על זה שאמא שבוחרת לא להניק את הילד שלה מהסיבות האישיות שלה, בוחרת בכוונה לא לעשות את המאמץ הנדרש לגידול הילד שלה.

לדעתי, זו הגזמה. תינוקות יכולים לגדול יפה מאוד גם עם מטרנה וסימילאק. ברור שחלב אם הוא הדבר הטוב ביותר לתינוק, אבל הוא לא הדבר הטוב היחיד. יש עוד פתרונות אפשריים.

אם אמא בוחרת להפסיק להניק, ראוי יותר לכבד אותה ואת הבחירה שלה, מאשר את התינוק. לא גזלו ממנו אוכל והחליטו להרעיב אותו עכשיו. בסך הכל החליטו לשנות את הרכב התזונה שלו. אם אין לזה השפעה גופנית שלילית עליו, ויש לזה יתרונות עבור האמא (חוסר שחיקה, צבירת כוחות וחשק להניק בעתיד וכו'), מה כ"כ נורא בזה?

לא שייך להתייחס לאמא שמחליטה להפסיק הנקה, או לא להניק בכלל, כאמא שלא משקיעה בילד שלה.

נכון שאמך יועצת הנקה בכירה מאוד, ושינקת עד גיל מבוגר יחסית. בתור גבר, זה עדיין לא גורם לך להבין מה זה להניק בעצמך. פשוט ככה. פשוט צריך להביא בחשבון שיש דברים של בני המין השני שא"א להבין אותם לגמרי כי לא חווינו אותם בעצמנו (ואולי גם לא ראוי להתעמק בהם יותר מדי ולחוות דעה ושיפוט על אופן ההתנהלות של בני המין השני בהם).

באשר למה שכתבת כאן, לפני כמה תגובות-

"בקשר לנשים שנתקלות בבעיות, הסתבכויות וקושי עם הנקה ושאיבה, אז מספר לא קטן מהן פשוט לא יודעות מה לעשות ואיך לעשות את זה נכון. במקרה כזה יש מדריכות הנקה, ובדרך כלל כשמקשיבים למדריכת ההנקה, אז העניינים מסתדרים. יש נשים שבאמת יש להן או לתינוק בעיה שהיא שמקשה מדי, אבל יש גם נשים שגאות מדי מכדי להודות שהן לא יודעות וצריכות עזרה, אז הן בוחרות, לתרץ שזה פשוט קשה מדי ושאין מה לעשות ושככה זה המצב, ופשוט מוותרות."

יכול להיות שהידע שלך מבוסס על הידע והניסיון רב השנים של אמך. אני לא רוצה או מתכוונת בכלל לזלזל בזה. ועם זאת, מדובר בהכללה גדולה. יכולות להיות עוד הרבה נשים שהן לא גאות מדי, אבל פשוט אין להן את האפשרות להניק. למה? ככה. אלו מגבלות הגוף שלהן, וזהו. כמה נשים כאלו יש? רק אלוקים יודע. פשוט צורמת לי ההרגשה מדבריך (ואולי אני טועה), שאתה מבין יותר טוב שהן בוחרות בדרך הקלה, לתרץ שההנקה קשה ולא להניק.

ומי אתה שתשפוט? מי אמר שיתרונותיו של חלב אם מצדיקים או מתירים ביקורת כלפי ציבור נשים שבוחר לא להניק? למה א"א פשוט לכבד את בחירתן?

ואחרי הכל- סליחה אם פגעתי או הייתי חריפה מדי. הרגשתי צורך לומר את הדברים, ואולי לא עשיתי את זה בעדינות הנדרשת, אז סליחה מראש.

אני מתפלאה שלא קיבלת תשובה מניחה את הדעת ופתרון לבעיה.

יתכן שהתשובה שקיבלת מבוססת על הנסיון של מדריכות ההנקה שאומר שלרוב הנשים אין הנחישות הדרושה כדי להתמיד בהנקה גם בשלבים הקשים הללו של בקיעה וצמיחה של השיניים.

ואנחנו עברנו אני חושבת כל קושי אפשרי שיכול לעלות במהלך הנקה ובכל זאת מניקים (פרויקט משפחתי ללא ספק) עד גיל שלוש/ שלוש וחצי.

וזה בלי להיכנס לדיון שפתחה השואלת. זה באמת כל כך אישי ותלוי בנסיבות האישיות והמשפחתיות.

תסלחי לי, אבל עם כל הכבוד על כך שחשוב לו שהילדה תאכל את הכי טוב שבעולם, הנקה זה דבר שבין אמא לתינוק ולא של אף אחד אחר.

9 חודשי הנקה זה מעולה! את החלק החשוב כבר נתת לה.

תעשי מה שאת רואה לנכון שמתאים לך ולתינוקת.

הגישה שלה לא כמו שלך, למזלה - והיא רוצה שבעלה ישמח עם זה. כל הכבוד לה. אם מישהי "עצבנית" על משהו, שלא תוציא את זה על הסתה של אשה בבעלה וההיפך.

יש משפחות, ששם גם דברים כאלה זה "שותפות", ואין להם כל צורך להגיע ל"מה שטוב לך ואל תשאלי".. למזלם.

ויש להניח שגם בעלה מבין שכשחושבים על הנושא הזה, היא איננה "מכונה" של הנקה. אבל מביע דעתו במה שנוגע לילד של שניהם, שבאופן טבעי משימת הזנתו הבסיסית, הקב"ה נתן לאמא.

[אגב, אפשר לראות. היתה כאן עוד אשה שכתבה שפעם ראשונה היא ושמעת על בעל שמעורב כך בהנקה. אבל מה היתה המסקנה שלה? "איזה חמוד ורגיש".. אז כנראה זה לא ענין "אובייקטיבי", אלא בחירה של מבט]

מי שמחפש להאיר זוית שלילית (כמוך למשל) תמיד ימצא את זה בכל תשובה אפשרית.

בבקשה, אל תגיב לתשובות שלי יותר.

אתה במילא מפרש אותם כראות עינך, ולרוב בצורה לא נכונה.

תודה

את הזוית השלילית במה שהיא תיארה, את חיפשת ("כרגיל" כתבת? אולי אכן...), והסתת אשה בבעלה בגלל עניינים שלך ("זה הגוף שלך ואת לא צריכה להסביר או לקבל את אישורו"... "בין אמא לתינוק ולא של אף אחד אחר" וכו' - סגנון של צורת הסתכלות מעוותת על בעל-ואשה, שרואים שהשואלת אינה שם כלל. צריך "לפרש ולהאיר זוית שלילית" כדי לראות את זה?!... לא יאומן. ואם באמת לא הרגשת מה הבעיה לכתוב כך לאשה ביחס לבעלה, אולי זו עצמה הבעיה היותר-גדולה. אל תתלי את זה באחרים ש"לא הבינו", כביכול). 

כל מי שקורא - יכול לראות את זה. המרירות הזו זועקת מהתגובה שלך אליה.  וכבר כתבתי - אפשר לראות איך הגיבה כאן מישהי אחרת, על אותה תופעה בדיוק. זה מתחיל מהמבט שלך. ואל תטילי באחרים ("מנסה להאיר זוית שלילית".. מגוחך) מום שבך, שניכר גם מתגובתך הנוכחית, הצפויה למדי. "שיטה" די-רדודה.

אל דאגה - זה לא "בכל תשובה אפשרית".. כמובן וידוע לכל מי שקורא כאן. מי שכותב חיובית - שמחים בראיית החיוב. וכשיש כאלה שמנסים להסית אשה בבעלה, לכתוב עליו כאילו הוא בכלל "זר".. וכד' - אז לא מחשש שמא לשונם תשתלח גם בנו בשקרים וגסות (כמו שניסית כעת), נחשוש מלהגיב...

אני, כמובן, לא "מפרש כראות עיני" את תשובותייך (על אף שבאמת בד"כ לא קורא.. אבל פה הגסות - "לא צריכה לקבל את אישורו".. כך כלפי בעלה! בושה - היתה כבר בכותרת), אין בכל שום צורך. זה לגמרי שקוף בהן. אל תטילי את הבעיה של תשובתך וסגנונה, ב"צורה לא נכונה" של "פרשנות"..

ואם את רוצה ש"לא אגיב" הלאה, תיישמי את זה קודם בעצמך.  אם תראי לנכון להגיב שוב - אין חסינות...  להגיב בגסות על דבר אמיתי (לצערנו) שכתבו לך, בגלל השתלחותך במישהי אחרת - אינו מבטיח אי תגובה חוזרת..

אבל פותחת השרשור כתבה משהו אחר..

היא כתבה שהיא רוצה להפסיק להניק ובעלה מבואס מזה.

אז רק לגבי הנקודה הזו רשמתי לה, שתעשה מה שטוב לה ולתינוקת, כי עם כל הכבוד, יש תחומים שגם הבעלים הכי תומכים ומפרגנים לא ממש מבינים...הנקה זה משהו מאד אישי שבין אמא לתינוקה (ויסלחו לי כל הגברים, אבל ככה זה), ואם אמא מבקשת להפסיק/להמשיך להניק-  אז שתעשה זאת גם עם הסביבה מתבאסת, בלי להתנצל.

בעל מפרגן הנקה זה מקסים, אבל גם פרגון יכול להפוך לפעמים לעול.....

.

אם הבעל היה כותב פה את ההודעה "אשתי רוצה להפסיק להניק כי כואב לה ואני מתבאס" אני מניחה שהיו כותבים לו, כל הכבוד על הפרגון, אבל ההחלטה היא של אשתו וכדאי שיתמוך בה.

אז אני כתבתי אותו דבר, רק הפוך.

כשכותבים לבעל שכדאי שיתמוך באשתו בעצם נותנים עצה שתקרב ביניהם.

כשכותבים לאשה שבעלך יתמוך בך- בעצם מגדילים את הציפיה לה מבעלה שמטבע הדברים תגדיל את הפער ביניהם בנושא זה.

זה מזכיר לי שבקורס בנושא הבית היהודי (לרווקות) הרב דיבר על הספר הבית היהודי של הרב שמחה כהן והחיה אותו ע"י דוגמאות והסברים עכשויים. מכיוון שהיינו בקורס רק בנות כל הדוגמאות היו איך אישה צריכה להתחשב בבעלה (אציין שהסגנון של הרב שלימד הכל היה בהומור וברוח טובה)

באחד השיעורים לקראת סוף השנה אחת הבנות שאלה את הרב אם ככה הוא מלמד גם את התלמידים הבנים שלו (היא התכוונה ממש מילה במילה כמה שהאישה צריכה להתחשב בבעלה)

אז הוא ענה לה: ברור! מה את חושבת שיש להם תורה אחרת? ברור שאני מלמד ש... ואז נתן את כל המשפטים שאמר קודם על מה האישה צריכה לעשות רק בניסוח של הבעל צריך לעשות לאשתו.

טוב, לא יודעת אם סיפרתי מובן אבל זה היה אחד הקטעים הטובים בקורס הזה.

אני חושב שרוב ה"בעלים" הנורמליים, אוהבים את נשיהם ודואגים להן, ואוהבים את ילדיהם ודואגים להם - ולא מנסים "לתחמן" את האשה כדי "לברוח מאחריות".. - ובהתאם לנתונים הללו, הם מחליטים ביחד עם נשיהם על מה שהכי טוב לכולם..

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה