זה מגעיל אותי ומפחיד ולא יודעת מה

בלי שום קשר לדת

בס"ד

בעניי זה גועל נפש.

(אם היה מותר מכל הבחינות).

אולי על היד כמו ספר התורה שהיה נתון על זרועו של המלך.

במקום בולט עכ"פ.

אך אני לא כ"כ בטוח שהייתי עושה.

אף פעם לא חשבתי ע"ז בצורה של "אילו היה מותר".

כרגע בהחלט יש לי סוג של דחייה לזה. לא ביררתי עם עצמי למה.

כנראה שאין כל חדש תחת השמש.

ויעויין במכות (כא.).

ממש ממש בעיה

אמר בה מופים מידי?

לא מספיק שאי אפשר להתקלח?

סביר להניח שבתקופות יותר מוקדמות בחיים הייתי עושה.

ברוך ה' שאסור

קעקוע זה דבר דוחה גם ללא שום קשר לתורה.

ברור לכולם שזה לא מכובד ושזה מגעיל. אם רצית לעשות פירסינג אולי את לא מבינה את זה,

אבל נסי לחשוב אפילו על ציפי לבני עם פירסינג. נראה לך הגיוני?

על החזה הוא קיעקע- "שימני כחותם על ליבך",

ועל הזרוע- כ"חותם על זרועך"....

אם אני הייתי עושה? לא יודעת איזה..מצריך חשיבה רבה לפני....

never give up

לא הייתי עושה בת'כלס בגלל הכאבים בעיקר..

אבל אם היה מותר..  אז אולי מגן דוד או משהו בסגנון על הכתף

ואולי פרפר קטן ברגל.

לעבירות שהם לא גזירות, וצריך להתרחק מהם מוסרית

כך שבשקצים ורמשים זה שאלה לגיטימית

בעריות זה תלוי, יש הרבה עריות שהם מובנות גם לשכל, ובהם צריך להית ריחוק פנימי, ולא רק כי זה אסור על פי הלכה

אבל עם הסיפא של זברייך אני לא מסכים

אי אפשר לומר אפשי ואפשי על דבר שהוא שיקוצים ותועבות

זה לא מגעיל ולא דוחה

זה טעים, טוב ואין בו שום בעיה. אני לא אוכל את זה רק כי הקב"ה לא רוצה, ואני שמח לעשות את רצונו

הסייג "אילולא אסרה התורה" שהוספת לא כתוב שם

ולפי דבריך אין בעצם שום ציווי כאן

הרי יש כאן מצות בתורה "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" שתהיה הבדלתכם לשמי, שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר, אלא אפשי ואפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי (ציטוט מהזיכרון, לא מאמין שמדויק)

לפי דברייך יש כאן רק ענין רעיוני - לא ציווי, כי הרי שני יהודים - אחד אומר אי אפשי סתם, ואחד אומר אי אפשי כי אחרי שהתורה אמרה זה שקץ, שניהם אומרים בעצם אותו דבר - שאי אפשם!

והפירוש של הפסוק לא יכול להיות כמו שאת אומרת. לפי דברייך יש מצות עשה שזה יהיה מגעיל אותנו! ולא שמענו ולא ראינו מי שיכתוה שיש חיוב להיגעל ממאכלות אסורות

כשהתורה אומרת שהם יהיו שקץ הכוונה שלמעשה לא נאכל. לא יותר

"ויותר מזה שהם ציוו להיות האדם מתאווה לעבירות" לפי דברייך אין ציווי כזה. הרי צריך שאדם יחשוב שחזיר הוא מתועב, ולא יתאווה אליו כלל.

קשה לי לדון איתך על למה התורה כתבה לשונות מסוימים. אין לנו את המפתח ללמוד כך תורה שבכתב.

לא נראה לי.

אל תאמר אי אפשי...

ויש דברים לא כשרים שאולי הייתי רוצה לנסות (סתם כי אני בנאדם סקרן באוכל)

השאלה היא האם קעקוע זה כמו כשרות או כמו איסורים שכליים- כמו עריות, רצח וכדומה

היית חושבת על זה לולי שזה כתוב בתורה?

ולא כל עריות זה איסור שכלי.

מפורש בתו"כ (על ויקרא כ,כו) שצריך לומר אפשי ואפשי גם על עריות וכ"כ הרמב"ם בשמונה פרקים ועי' יומא סז: ובמסורת הש"ס שם ובח"א כס"ח סי"ח

בעריות- אנחנו רואים איך העולם המערבי המתירני הולך ושוקע מוסרית ולכן אני רואה את הנזק.

בקעקוע- יש עניין של לא לעשות נזק לעצמך מבחינה מוסרית אבל קשה לקרוא לקעקוע נזק (אא"כ זה ציור מזעזע במיוחד) ולכן אני נוטה לחשוב שבאמת זה לא מצווה שכלית אלא יותר דומה לכשרות...

באמת ציפית?

אם אתה רוצה שאני אסתכל שם אז תעלה קישור.  (ושלא יהיה בארמית)

דיברתי מההיגיון שלי ולא ממקורות....

אבל מצטער, העתקתי את זה מהקלסר שלי

ולחפש את זה בהיברו בוקס אין לי כח

איסורי עריות כוללים לא רק קרובות מדרגה ראשונה כמו אם ובת, ואיסור אשת איש, שניתן בקלות להבין אותם כמשהו מתבקש.

אלא גם למשל איסור לאדם להתחתן עם אלמנת אחיו. (אלא במקרה של מצוות יבום), ואלמנת אחי אביו.

שמתחרטים

נראלי פרפר, או מגן דוד ענק D:

למה חשבתי שזה אחרת בלי ששאלתי אותם? וואלה לאיודע  

גם אם היה מותר בחיים לא הייתי עושה,כזה כיעור ,דוחה ברמות..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה