שיר שכתבתי בתשעה באב
לכל אדם בעולם יש תפקיד
מוגדר יותר, או פחות.
ברחובי גר האדם,
שתפקידו הוא-
איסוף הדמעות.
שני דליים לו,
וגם להם תפקיד-
לכל דלי צבע משלו
ותפקיד, חובק עבר הווה עתיד.
הדלי השחור מקבץ לתוכו
דמעות העצב, הייאוש, התסכול,
הזעם, הכעס, המרירות,
דמעות עכר שמימן לא צלול.
והשני- הסגול- בתוכו נשזרות זו לזו
דמעות של תקווה, נחמה, התרגשות,
אהבה, שמחה, אושר עילאי,
של ציפייה ופורקן ופדות.
הדמעות כולן נאגרות כאוסף בדלי
ומדי יום מרוקנים דליי המלח, וממיסים.
דמעות המלח שבסגול,
בכוחן להמס גזרות קשות, עבירות.
והשני-השחור, דמעותיו מנדפות
חלומות, אהבות, תקוות,
מרחיקות קץ גלויות...
לכל אדם בעולם יש תפקיד,
התפקיד שלי-למלא הדלי הסגול.
שיעלה על גדותיו,
יבנה את שנחרב.
וכשקורים לנו ניסים ונפלאות,
דעו-זה בזכותי, שלי הן הדמעות.
