הי, שלום שלום!
יצא לי לעבור כמה פעמיים על השירשורים
אבל האמת שאני ממש חדשה- ברוכים הנמצאים 
יש לי תחושה שתהיה לנו הכרות ארוכה
ביני לבין בעלי יש פער גילאי של 8 שנים. הוא בוגר, אחראי, מוכשר באופן יוצא דופן, תענוג לנהל שיחה איתו שיחה. אינטלגנט רחב, בעל חוש הומור והופעה בוטחת. אבל, הוא גם אדם ביקורתי מאוד ובעל אופי קשה אני מסנגרת עליו כמובן שהוא אדם שדורש מעצמו רבות ולכן גם דורש מהסביבה שלו אך להיות אשתו זה כבר עסק מסובך. מהיום שהתחתנו אני לא מפסיקה לקבל ביקורת ישירה ועקיפה על מה? על מה לא? צורת הדיבור שלי עם אנשים, העמידה שלי לא מוצאת חן בעיניו וכך גם צורת האכילה וההליכה. אני לא מספיק מאורגנת ומסודרת דוחה דברים מרחפת ועוד מליון ואחד דברים.
האמת? רוב הדברים נכונים ביסודם. אבל בנינו לי אין ביקורת עליו לי אין דברים שלא מוצאים חן? אך אני מבינה שלא הגעתי לנשואין כדי ליצור לעצמי בעל כלבבי אלא על מנת לחיות טוב עם אותו אחד שהתחתנתי עימו. אני מוכנה לעשות עבורו דברים שהוא אוהב או להמנע מלעשות דברים שאיננו אוהב. אך אינני מוכנה להיות תחת מתקפה!
בכלל כשאוהבים משהו מוכנים למחול ולסלוח לו על מקצת מגרעותיו, לא כך?
אני באמת משתדלת עבורו רבות שינתי בי דברים מהקצה אל הקצה ועדיין הביקורת בעינה עומדת כי אם אתמול זה היה על משפט טיפשי שאמרתי במסעדה לחברים אז היום זה על הלכלוך במקרר ומחר זה יהיה על תנועות הידיים שלי שמעצבנות.
כאנשים בוגרים דיברנו על המצב כמה וכמה פעמיים. וב"ה ישנו שיפור עצום אך מה שקורה עתה זה שהוא אוגר את הביקורת בתוכו ומתאפק מלומר אותה אך קשה להתעלם ממנה היא נשקפת בתנועותיו ובהבעות פניו. ולעיתים הוא גם לא מצליח להתאפק.
אני כמובן כמו כל אישה נפגעת ולוקחת ללב- קשה לי מאוד.
אני כל הזמן שואלת את עצמי אז אולי לא? אולי צריך לפרק את החבילה הזאת לפני שמגיעים ילדים? אם הוא כל כך לא מרוצה ממני וכתוצאה מכך גם אני לא מאושרת אז לא שווה לחשוב שוב על כל הנושא?
מה אתם אומרים?
