ומתלבט במה לבחור.

אם אומר לך נביא עכשיו, שתוך חודשיים אתה מכיר את אשתך ותוך חצי שנה אתם כבר נשואים - אבל בתנאי שאתה יורד מקרבי לתפקיד ג'וב שחוזרים כל יום הבייתה (יכול להיות גם ג'וב רציני - כמו מודיעין וכו', ולא רק "ג'וב מעפאן" - אבל לא קרבי, זה בטוח) - אתה תהיה מוכן להקריב את השירות הקרבי שלך לטובת אשתך?

תבין - נניח שתתחתן שנה לפני השחרור, ואפילו רק חצי שנה - זה אומר שאשתך תהיה לבד! לבד! במשך שבועות לפעמים! ולא עושים כל כך הרבה הנחות לחיילים קרביים נשואים...אולי מעט יותר מתחשבים, אבל גם הם נשארים שבתות, וגם הם לא נמצאים בבית כל השבוע.

והאישה? מה איתה? לא מסכנה? גם אם הסכימה לזה לכתחילה - היא לא באמת הייתה יכולה לדעת מה זה לפני שהיא בתוך זה. וזה קשה! תאמין לי, אתה רק צריך לפתוח את האוזניים ולהקשיב לסיפורים מסביב.

ובכלל - בשנה הראשונה זה קריטי מאוד לזוגיות, לפני שיש ילד - ודווקא אותה, לבלות בכמעט לא לראות את האישה?

אז זה מה שאני חושב, לעניות דעתי - להתחתן לכתחילה (כלומר, לחפש דווקא כלה, ולא שכבר יש חברה מלפני וכו'...) בתוך שירות קרבי - זה קשה מאוד לכל הצדדים ולא בטוח שהצר שווה בנזק המלך. אלא אם, כמו שאמרתי - יורדים לג'וב שמחזיר אותך כל יום הביתה בשעה שפויה, אל אשתך- ואז זה כמעט כמו עבודה רגילה, ולא כמו קרבי...

ב"הצלחה!!!

1. אם הוא חייב להתחתן בתוך השירות - שיתחתן אם הוא מחליט בעקבות זה לרדת לגו'ב. אחרת, זה מאמלל נשים. זה לא הגון ולא הוגן גם אם האישה לכאורה מסכימה. מהמוני סיפורים ששמעתי. במיוחד בגיל כזה צעיר ובהתחלת הנישואין.

2. אם יותר חשוב לו קרבי - שלא יתחתן בשירות. אנעראף מה יעשה - שיכיר מישהי וימשוך את זה שנתיים עד השחרור - גם לא בריא כל כך, לצערנו... אז באמת במקרה הזה הכי עדיף, אם אידיאל הקרבי יותר גדול אצלו מאידיאל החתונה - שלא יצא עד סוף השירות.

בשביל אידיאל כמו חתונה חייבים להקריב גם מהשירות הצבאי. קשה מאוד לרקוד על כל החתונות גם יחד.

סע' 1 שלך לא נכון באופן גורף (בכוונה לא מרחיבה)

ואם בשם "אידיאל החתונה" (שלא לגמרי הבנתי מה זה אומר ולכן הוא במרכאות), כולם לא יצאו לקרבי -- מצבנו הצבאי לא יהיה משהו.

כמובן שכל מקרה לגופו.

ואז הוא יכול אפילו להתחתן אתמול. כי ג'וב זה כל כך לא קרבי... (ואפילו הג'ובניקים הכי חשובים...עדיין, זה ל-א קרבי, כמו שכולנו יודעים)

אני מאמינה שזה אפשרי לגמרי לנהל קשר זוגי ונישואין כמובן כאשר הבעל בצבא,גם אם הוא קרבי,אפילו בסיירת מטכ"ל.

יש קושי,רוב חברותיי נשואות לבעל בקרבי.זה קשה אין ספק (אחד אפילו בקבע)אבל אפשרי,אפשרי לגמרי.

לא חושבת שצריך לרדת לג'וב,אני בתור אישה ארצה שבעלי יהיה מאושר ומסופק במה שהוא עושה,אם החלום שלו זה קרבי,אני אהיה איתו שם ביחד,עם כל הקושי שזה כרוך.

רק אם אתה מתחיל לצאת,תדע במיוחד להפנים מזה להיות בקשר בצבא.כשיש לך רגע פנוי תתקשר אליה,אם אתה הולך להיות שבוע בלי פלאפון תודיע לה,זה אומר שכשתיפגשו לדייטים רוב הפגישות יהו בשישי\מוצא"ש או חמישי במקרה שמשחררים אותך.לדעת לשאול אותה על החיים שלה,ולא לדבר רק על הצבא..

כמובן כל שנאמר כאן הוא על בסיס ניסיון אישי,.לכן אישית חושבת שזה אפשרי,כמובן שגם תלוי ביכולת האישה.

בהצלחה!

השאלה היא למה להיכנס לזה מלכתחילה?

זה מצב מאוד לא טבעי להתחתן ולהתראות פעם בשבוע (במקרה הטוב!)

זה קשה לרובן הגדול של הבנות, גם אלה שחושבות בהתחלה שהן יסתדרו עם זה..

נכון, הרצון לחתונה מגיע לפעמים לפני סוף השירות. אבל בשביל שניהם רצוי לדעתי לחכות.

בחרת במסלול קרבי, אז תתמודד עם זה, תהיה שם עד הסוף. אח"כ תתחיל לחפש אותה..

לא נראה לי הוגן ברוב המיקרים כלפי הבת.

(רוב המיקרים- כי באמת יש בנות כאלה, והן מעטות, שזה לא קשה להן (גם לי יש חברה כזאת))

והכל במצב לכתחילה עליו צוק איתן מדבר, כשיש כבר קשר כל הסיפור הוא אחר.

רק הלהט בעיניים שיש כשמדברים על אידיאלים, הוא זה שכנראה מדליק הרבה בנות לכתחילה - ובדיעבד רבות מהן מבינות שכבר מאוחר מכדי להתחרט, לכן, יש כאלה שבעקבות כך, ינסו בכוח לשכנע את עצמן שהן עדיין מאמינות בזה לגמרי ושמצב כזה עדיף על מצב של ג'וב נשוי.

וזה ממש ממש לא פשוט...

מצב שבו אישה נמצאת לבד במשך 90 אחוז מהימים, במשך השנה/שנתיים הראשונות - הוא לא נורמאלי! שלא לדבר על חיי האישות...

בחייאת - מדובר בתחילת הנישואין! לא בזוג שנשוי חמש, או עשר, או עשרים שנה - השנה הראשונה לנישאוין! והאישה, איפה תבלה אותה? עם אימא שלה בבית, בוכה על כך שהיא מתגעגעת לבעלה.

ואל תגידי לי שזה לא נכון...

אפשר גם להיות אשתו של מלח בים, שחוזר הבייתה פעם בחצי שנה.

פעם היה על זה דיון בשבת שיעור אצלנו, וכל הנשים של אלו שהתחתנו בצבא,

אמרו שהן לא הבינו באמת למה הן מכניסות את עצמן.

ושבדיעבד הן היו מעדיפות לדחות את החתונה.

ברור שיש נשים שזה מתאים להן חיים כאלה, אבל אלו נשים נדירות.

דרך אגב, לגבי הטענה שראיתי פה שקשה להתחתן עם אחד מסיירת מטכ"ל.

אז דווקא בסיירות הכי קל להתחתן בייחוד לאחר סוף מסלול, כי הם יוצאים המון הבייתה.

מבחינת הדירוג: הכי קשה זה להתחתן עם שריונר, אח"כ עם קצין, אח"כ עם חירני"ק רגיל ורק אח"כ עם אחד מסיירת.

ול'תן טל', א"א לרדת מקרבי לג'וב איכותי כמו מודיעין, כי זה דורש הכשרה נוספת שהצבא לא יתן לך אותה.

דבר שני, חשוב ליפול מקרבי רק לאחר שסיימת מסלול, כדי שתוכל להשתבץ לקרבי במילואים.

לחתום לעוד שנים שם? הרי לכאורה - אם יש לך את הנתונים המתאימים לשם - ואתה תהיה מוכן לחתום לעוד שנתיים/שלוש - לצבא יהיה משתלם להחזיק אותך שם...לא? 

ואדם כזה, כבר לא בטוח שהדבר הראשון שירצה יהיה להיות קרבי במילואים...גם לעשות תפפקידים איכותיים בגו'ב זה בסדר, לא? (או שבגו'ב,, גם איכותי ככל שיהיה, אין מילואים בכלל?)

בתור מי שעזר ללא מעט חבר'ה שניסו, מתוך המערכת, זה כמעט בלתי אפשרי, גם אם חותמים, כי אחרי הכשרה של לוחם

לא מבזבזים כ"א רק בגלל שבא לו להתחתן... הכשרה של לוחם עולה המון כסף וציוד, כשהכשרת ג'וב, גם אם יותר משמעותית ויותר ארוכה לא עולה את אותם סכומים, כי לרוב הכשרות ג'וב נעשות בעיקר בלימוד כיתתי או בתירגול מחשבים ואי אפשר

להכשיר לוחם ללא ציוד. 

אז זו כמעט ולא אופציה, אולי לצאת לקצונה ודרך שם- וגם זה צריך הרבה מזל ו"ויטמין P" בשביל להצליח באמת.

זו לא אופציה אמיתית.

רוב אנשי המילואים הם נשואים ובעלי משפחות, אז למה אדם אידיאליסט שמתחתן הוא פתאום כבר לא מעוניין בזה?

לרוב הג'ובניקים אין מילואים, בייחוד לכאלה שהיו קרביים ונפלו לפני סוף המסלול. (נגיד למודיעין ולאפסנאות בחלק מהתפקידים יש מילואים)

לגבי המעבר לג'וב איכותי, כדי לקבל ג'וב איכותי אתה צריך לעשות מעבר לפחות ברמת האוגדה,

וככל שאתה עושה מעבר ממסגרת יותר גדולה הבירוקרטיה גדלה ביחס ישיר לגודל המסגרת.

כלומר, לעבור מכיתה לכיתה באותה מחלקה זה יחסית פשוט, כדי לעבור ממחלקה למחלקה צריך תירוץ טוב,

כדי לעזוב פלוגה אתה ממש צריך להסתבך עם רוב הסגל, לעבור גדוד זה כבר סיפור מהסרטים...חטיבה...אוגדה...

(ככל שהמעבר הוא ממסגרת יותר גדולה אתה צריך להגיע לדרגה שלישותית יותר גבוהה ע"מ לאשר את המעבר)

שינויים כאלה יכולים לקרות אם אתה יוצא לקורס מכי"ם וכד', אבל כמעט תמיד יעדיפו להחזיר אותך לגדוד שממנו יצאת.

וזה עוד לפני שבכלל מדברים על הסבת מקצוע,

בעיקרון לצבא לא חסר חיילים ג'ובניקים (ויש לו אפילו עודף בעיקר של חיילות),

אז מכיוון שיש לו הקצאות מוגבלות להכשרות, הוא יעדיף סדירניק טירון שעולה לו 200-450 ש"ח בחודש

מאשר אחד שיכנס לו לקבע ויעלה לו 4,500 ש"ח בחודש.

מצד אחד, לכל חייל יש זכות להתחתן בדיוק כמו כולם. ובמיוחד מי שעושה את המצווה במלואה, ומקדיש שלוש שנים שזה בהחלט לא דבר של מה בכך. אם כולם יגבשו עמדה שלהיות קרבי= רווקות

לא יהיה מי שיגן, ובכלל- איזו מין גישה זו?..

מה גם שצריך לזכור, שישנם מציאויות שחייבים לצאת להלחם.. כך שזה ממש לא עניין של בחירה אישית.

במציאות כמו שלך, כשיש לך שנתיים נוספות בצבא, ועוד טרם התחתנת

אני ממליצה להמתין עם זה קצת. או שפשוט לא להתעסק מידי בנושא, אלא- אם מציעים הצעה שנשמעת ככזו שחבל לפספס, מנסים.. וה' יהיה בעזרך..

מנסיוני, ויש שיחלקו עליי:

- הלבד קשה יותר מבלי ילדים מאשר איתם

- חשוב לדאוג גם למסגרת מחזקת, משמחת ותומכת לאישה..

יישר כח, שיתקבלו ההחלטות בבהירות ובטוב 

למעשה- כל מי שהתייעצתי איתו במהלך הצבא אמר המליץ כמה שיותר שלא לעשות את זה בתוך הצבא אם לא חייבים.

השאלה היא איפה עובר הגבול של חייבים, אחד מרבותיי הגדיר את זה ב"מרגליתא טבא בידך", אל תחפש, אבל אל תוותר

על קשר טוב רק בגלל זה. אצלך זה יותר מסובך, יש לך עוד שנתיים לפחות, ואתה כבר מתחיל להרגיש לחץ.

המלצה אישית- תחכה, אפשר ואפשר לחכות לסוף השירות, זה קשה, אבל ככל שתתעסק יותר בצבא ופחות בבנות זה יעזור,

אמנם אני דחיתי את זה רק שנה וחצי, אבל זה אפשרי, יש רגעים ממש קשים אבל לא חייבים ליפול לתחושה שהם כל החיים.

עוד דבר שעשיתי היה לא לחסום אבל לא לפתוח - תהיה מוכן להצעות שיגיעו אם יגיעו, בלי לפרסם ובלי לחפש ממש, אולי היא

מחכה ממש מעבר לפינה?

אם זה לא מתאים לך- אתה יכול לנסות ללכת על זה, יש בזה הרבה סכנות וקשיים, וכבר אמרו לי הרבה אנשים חכמים ות"ח

שעוסקים בזה, שאפשר לבנות בתים טובים גם בתוך הצבא, אבל זה קשה יותר, מסובך יותר ורוב הזוגות לא ממקסמים את הקשר

ככה. אם אתה בוחר בדרך הזו- תיצמד לדמות שאתה מעריך ויכולה לכווון אותך ולעזור לך בנושא ומכירה את הקשיים, כדי להתמודד

כמה שיותר נכון עם הקשיים והסכנות שיבואו בדרך.

בהצלחה רבה בכל דרך שתבחר!

נ.ב - ותתפלל, על הזיווג שלך ושל שאר עמ"י בהרחבה. זה יעזור לך לנתב את הרגשות האלו למקום חיובי יותר.

תנסה להכיר מישהי מתאימה. וכשתמצא - תתחתן בעז"ה (כמובן, לא שייך סתם "לסחוב" אם מוצאים).

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/281954

רלוונטי גם למצבך....

ב"הצלחה!

וציטוט קטן משם:

כבר 3 שבועות בלעדיך, 3 שבתות שאינך בבית, אנחנו אי שם לבד מחכות שהדלת תפתח ואתה תופיע בחזרה. מעדיפה לא להסתכל חדשות על כל חייל או קצין פצוע, הרוג, לב פועם חזק ... עוד 3 ימים רייצ׳ל שלנו תהיה בת 10 חודשים הראש אומר שאתה תבוא לחגוג איתנו אבל הלב יודע שזה לא יקרה ... כמה געגועים ובאותה מידה כמה דאגות ...".

פסק הלכה: אסור ללוחמים להתחתן במהלך השירות הצבאי

בתחומין ל"ד (קובץ שנתי של מכון צומת של הלכה בדורנו) יש את הפסק במפורט.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).