כתבתי לך על המבט הראשון, שבו הכל נודע,
כי הנשמות שקופות אחת לשניה.
חכמתי האמיתית היא,לספר לך זאת ללא עצב וטינה , כך
שיהיה מובן עד כמה יקרת לי.
אין מילים להגיד מה המילים האלה אומרות לי,
אבל אני חייבת לנסות.
יש פה את הנגיעה הראשונה, נגיעה של חיים.
תמיד החיים זורמים דרך נגיעות,דרך מגע.
אנו מבינים מדוע הזעקה כה "שתקנית".
יש כאן התגברות עצומה,על צער הלב,מאמץ אמיתי.
להגיע לתובנה עמוקה,חושבת שעוד מעט זה יגיע.
מנסה להמשיך לכתוב אך ללא הצלחה.
הנגיעה הראשונה עוד זכורה,והמבט המסתכל נכנס פנימה.
הבהירות הפנימית,צמרמורות שעוברות לי בגוף,רואה שחור בעניים שחושבת עלייך.
עולם מטושטש,מרגישה קרובה,אך מנסה להיות חזקה ולא להיפגע.
עוברות שנים ועדיין זה חזק,שמחה בכל ליבי לא רצה שזה יעזוב אותי.
כמו לחון ראווה מסתכלת,מביטה לראות הטעם מתוק והמר.
עכשיו מה שנשאר לי לחכות בסבלנות למגע הבא,לחום ואהבה.
המגע הוא בראש ובלב והגוף הוא רק משל,
רק מוליך לאנרגיה של הנשמה.
חושבת איך לסיים את זה,אך אין לזה סוף.
מחשבותי בעבר אומרות לי עצרי,אך אני מרגישה שזהו לא הזמן וזה אמיתי.
הרגעים שאני עוברת דוחקים בי את העצב.
מפלסת עוד דרכים לעבור,מקווה שהבנתי את עומק חיי לאור.
איזה נוגה ונוגע--
) 
