נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
דווקא שם, או בעוד מקומות שהם לא הבית?שיר שמחה
מבינה כל כך!הדס123
גם אצלי זה כך. בגלל שלי רע.. אנחנו פשוט כמעט ולא נוסעים..
גם אצל חמותי ככה..רות22
הילדים כל הזמן בוכים ולא רגועים כי יש שם מאין מתח כזה..
הפסקנו להגיע.
הם באים אלינו ובהרבה יותר נחמד והילדים רגועים.
הפסקנו להגיע.
הם באים אלינו ובהרבה יותר נחמד והילדים רגועים.
אפשר להגיד שקשה הנסיעות עם התינוקתת.מ.
להזמין אותם במקום או לפחות להפחית את התדירות של הנסיעות...
^^^ וכשאתם כן מגיעיםבהתהוות
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
אנחנו פשןט אמרנו להם חד משמעיתרות22
אנחנו מעונינים לעשות חגים ושבתות בבית בגלל שאנחנו לא אוהבים את כל הסירבול הזה של הנסיעה ולקחת תיקים ובגדי החלפה לילדים וגם בשבילנו וזו הטרדה גדולה ולא פשוטה וכך הפסקנו בשבתות וחגים... ככה שנה. והמשכנו להגיע אמצע שבוע.
עד שראינו שהילדים שלנו משתוללים שם אמרתי לחמותי שאני לא באה יותר אני מעדיפה שניפגש אצלנו או בגינה
ועם זה סיימנו!
וזה הכי טוב לכולנו. ככה הם רואים את הילדים בצורה שלוותית ולא בוכים.
עד שראינו שהילדים שלנו משתוללים שם אמרתי לחמותי שאני לא באה יותר אני מעדיפה שניפגש אצלנו או בגינה
ועם זה סיימנו!
וזה הכי טוב לכולנו. ככה הם רואים את הילדים בצורה שלוותית ולא בוכים.
כיוון נוסףמדי פעם פה
אני כמובן לא יודעת מה מצבך ועד כמה לא נח שם,
אבל -
אולי תנסי לעבוד על עצמך להיות יותר רגועה שם (אפילו רק בשביל התינוקת)? - אם זה אפשרי...
וסתם ככה לקשר בינך לחמותך - לנסות להנות שם יותר, אולי עין טובה או משהו כזה, אולי למצוא איזה גיסה שנח לך לשבת איתה. אחרי הכל - ההורים של בעלך, סבא וסבתא של הבת שלך... אם המשפחה רגילה (שוב, אני לא יודעת מה המצב שם), חשוב שהקשר ישמר.
דבר ראשון מעריכה אתך על הקשר הטוב עם חמותךמדי פעם פה
זה לא מובן מאליו... כל הכבוד.
יש לך איזו דרך להרגיש רגועה איתה למרות אי הנעימות מהלחץ שלה?
(למשל את יכולה לחשוב: יאללה, שתהיה לבד עם התינוקת, ואולי גם תשלוט קצת, הרי אף אחד לא יצליח באמת להחליף את מקומך. את האמא!
הרי ברור שזה נכון. אז אולי תתני לה קצת).
*זה גם יכול להיות נחמד: היתה לך שעה לישון או להסתובב עם בעלך וכו' כשהיא החזיקה את התינוקת.
עבדתי מאודדדדדדדד קשה על היחסים האלהאנונימי (פותח)
זה לא היה פשוט בכלל אבל היום קוצרת פירות תודה לאל!
לא יכולה לתת לה להיות לבד עם התינוקת.. יש בטיפול שלה משהו מאוד לוחץ ולא נעים
אפילו מעט בכוח...התינוקת רק בת חודש
אני חייבת לראות אותה תמיד..מול עיניי...בכל זאת..היא פיצית..
מנסה בלי סוף ללמד את הביבי לקחת מוצץץ וזה נעשה בהרבה כח ואני לא אוהבת את זה...
אוי...מדי פעם פה
מקווה שיעבור לה...
אולי כשהתינוקת תגדל ותתחזק יותר זה יהיה פחות מלחיץ.
(רעיון: אולי בעלך יכול לבוא ולקחת את התינוקת באמצע איזו 'סדרת חינוך' שכזו?)
ובכל מקרה, תנסי לשדר לתינוקת רוגע.
שוב, מעריכה אותך על הקשר..
נשמע ממש לא קל!מדי פעם פה
וברור שזה לא אפשרי, ושאת הדמות הכי חשובה ומשמעותית לבת שלך (טוב, גם בעלך...).
אולי תתיעצי עם משהו שמכיר (אפילו בעלך) איך את יכולה לתת לחמותך את ההרגשה שהיא חשובה ומשמעותית לתינוקת (נשמע שזה מה שהיא מחפשת, ואת לכאורה 'מאיימת' עליה) בדרך שנעימה לתינוקת.
זה יכול להיות מחמאות, אפילו לומר שהתינוקת קצת דומה לה (תהיי יצירתית...), לתת לבעלך להיות נוכח בטיפול שלה במקומך, או כל דבר אחר.
אפשר לפתוח את השאלה הזו גם בפורום 'הורות'. זה מתאים לשם, כי זה יותר את וחמותך (והתינוקת), ופחות הקטע של לידה. ויש שם הרבה אנשים חכמים שלא נכנסים לפה.
לפי התיאור - זו לא תהיה התמודדות קלה.אנונימי (5)
אם את לא מוצאת תשובה טובה כאן או בפורום הורות, שווה לך אפילו להתייעץ עם יועץ/ת מקצועי.
גם אני חוויתי קשיים דומים.
מה שכן - יתכן שזה זמני, בגלל ההתרגשות מהתינוקת החדשה וכו' וב"ה יחלוף. אבל אם זה דפוס פעולה שחוזר על עצמו ונמשך, לפעמים אין ברירה, ועם כל הצער, צריך להעמיד אנשים במקום. ותתפלאי - אחרי אי הנעימות הראשונית היחסים נכנסים למסגרת חדשה בריאה ואפילו נעימה יותר.
במקרה שליאנונימי (5)
ממילא נעזרתי בפסיכולוג לצורך אחר והוא עבד איתי בצורה מאוד יעילה גם בנושא הזה. בעיקר איך להעמיד במקום ולשנות את דפוס היחסים בינינו - היחס שלה, בנוכחותי, אל התינוק הראשון ואח"כ אל שאר הילדים שגדלו היה פונקציה של חוסר הערכה קיצוני כלפי.
העיקרון שהפסיכולוג הציב כעיקרון שינחה אותי היה: לא לשנות אותה אלא להציב גבולות, להעמיד במקום גם במחיר של יחסים לכאורה קרים יותר.
אני לא בטוחה שזה המקרה אצלך.
מצא חן בעיני שאת עובדת קשה על יחסים טובים עם חמותך וכמו שאמרתי אולי זה יחלוף אחרי ההתרגשות הראשונית. אבל אם לא, אל תתני לזמן לחלוף בלי למצוא פיתרון.
לגבי רעיונות למי ניתן לפנות אולי לבנות כאן יש רעיונות נוספים.
הממ..מנשא יכול לעזור גם לבעיה הזאת...בת 30
מעבר לעובדה שהתינוקת רגועה, מבחינה טכנית היא צמודה אלייך ולא ניתנת להעברה בקלות...
כמו שאמרו מעלי...יאיר השמש
אין לי ספק שהקטנה מרגישה מה שאת משדרת. הקטן שלי בן שלושה חודשים, ומשפחתו של בעלי גרים בצפון, כך שיוצא לנו בערך פעם בחודש ללכת שבת, והקטן שלי כ"כ נהנה שם! אין לי ספק שהוא מרגיש ביטחון ורוגע. חמתי היא אישה למודת ניסיון ורוגע, וב"ה הם משפחה ברוכת ילדים. היא מדברת איתה ושואלת בנעימות אם מתאים לי לשמוע. ואני משחה לקבל ממנה עצות מחכימות.
אני הולכת בשבתות לנוח בלב רגוע שעה וחצי.
אולי אם תורידי מהלחץ שלך, ותנסי לקבל יותר סבלנות, תראי גם דברים יפים במשפחתו של בעלך. וקל וחומר בחמותך.
בסופו של דבר היא סבתא אוהבת. הנכדים הם הפירות שלה!
בהצלחה
אני הולכת בשבתות לנוח בלב רגוע שעה וחצי.
אולי אם תורידי מהלחץ שלך, ותנסי לקבל יותר סבלנות, תראי גם דברים יפים במשפחתו של בעלך. וקל וחומר בחמותך.
בסופו של דבר היא סבתא אוהבת. הנכדים הם הפירות שלה!
בהצלחה
לא הבנתי... אם היא משפיעה עליה אהבה אז מה זהבימבה
"לחץ על התינוקת"? את רואה שלא טוב לה אצל הסבתא?
נראה לי שאת צריכה קצת לשחרר את הלחץזהר הרקיע
זה נשמע שאת לחוצה מדי לגבי הקטנה.
תחשבי קצת על הסבתא..יש בה אהבה ורצון להרגיש סבתא..
אז נכון,אני מבינה שהיא לא מטפלת בה כמוך.
רוב הסבתות נלחצות מאוד מכל בכי של הנכד ומהלחץ נוצרות תגובות קצת מוגזמות..ואולי פחות נעימות. והילד מרגיש את הלחץ.
אבל..זה ישתנה רק אם תתני בה אמון. אמון שהיא מסוגלת ללמוד מחדש.
אם את תעמדי עליה כל זמן שהיא איתה זה יאיים עליה,ישדר לה ביקורת יוריד לה בטחון בעצמה ורק יגביר את הלחץ.
תעשי עבודה לנקות את הלב שלך.
וכשאת רואה שהילדה שבעה ורגועה תזמי את ותני לה ולסבתא זמן איכות- לבד!
לכי לחדר ואל תעמדי לצידה להשגיח. תבואי רק אם הילדה תבכה ממש.
ואם זה לא רעב אז תני לה גם קצת להתנסות בלהרגיע.
אל תפחדי,תינוקות לא עשויים מנייר.
סך הכל היא גידלה ילדים לא רע אם בחרת להתחתן עם הבן שלה.
תנסי לראות קצת מהזוית שלה.
ואם יש התנהגות ספציפית שלא נראית לך-כמו המוצץ- אפשר שבעלך ינסה לבקש בעדינות לא לנסות לתת לה מוצץ.
גם לי יש אמא לחוצה ומגוננת וגם אני לא מתחברת לצורה בה היא מגיבה לבכי,אז אני מבינה. אבל חושבת שאת יכולה לעשות עם עצמך עבודה שתעזור
תחשבי קצת על הסבתא..יש בה אהבה ורצון להרגיש סבתא..
אז נכון,אני מבינה שהיא לא מטפלת בה כמוך.
רוב הסבתות נלחצות מאוד מכל בכי של הנכד ומהלחץ נוצרות תגובות קצת מוגזמות..ואולי פחות נעימות. והילד מרגיש את הלחץ.
אבל..זה ישתנה רק אם תתני בה אמון. אמון שהיא מסוגלת ללמוד מחדש.
אם את תעמדי עליה כל זמן שהיא איתה זה יאיים עליה,ישדר לה ביקורת יוריד לה בטחון בעצמה ורק יגביר את הלחץ.
תעשי עבודה לנקות את הלב שלך.
וכשאת רואה שהילדה שבעה ורגועה תזמי את ותני לה ולסבתא זמן איכות- לבד!
לכי לחדר ואל תעמדי לצידה להשגיח. תבואי רק אם הילדה תבכה ממש.
ואם זה לא רעב אז תני לה גם קצת להתנסות בלהרגיע.
אל תפחדי,תינוקות לא עשויים מנייר.
סך הכל היא גידלה ילדים לא רע אם בחרת להתחתן עם הבן שלה.
תנסי לראות קצת מהזוית שלה.
ואם יש התנהגות ספציפית שלא נראית לך-כמו המוצץ- אפשר שבעלך ינסה לבקש בעדינות לא לנסות לתת לה מוצץ.
גם לי יש אמא לחוצה ומגוננת וגם אני לא מתחברת לצורה בה היא מגיבה לבכי,אז אני מבינה. אבל חושבת שאת יכולה לעשות עם עצמך עבודה שתעזור
ליקמשיח עכשיו!
אני עושה את זה...אנונימי (פותח)
תמיד שהילדה אחריי "טיפול" החלפה/אוכל אני מעבירה לה
זה ברור אני מבינה את הצד שלה לגמרי
אבל צריכה קצת הבנה מהצד שלה שזה ראשוני ויקח לי זמן לשחרר
בנוסף שהיא מאוד קטנה..עדיין...
נכון אני חייבת לראות אותה תמיד "לא להעלם"...
כי הצורה שמטפלים היא לוחצת מדי ואני מורידה הילוך אם צריך..
אז שתיכן צריכות להבין אחת את השניהזהר הרקיע
את צריכה
להבין את הצורך
הסבתאי שלה. וגם לקבל את זה שמאז שהיא היתה אמא לתינוק עבר זמן ועכשיו היא נלחצת מכל דבר אבל זה יעבור לה אם תתני לה את האמון שלך ותסלחי לה שהיא לחוצה.
ו..כן תני לה זמן איתה לבד.
ואת צודקת, גם היא צריכה להבין את זה שזו חוויית אמהות ראשונית ואת יותר בלחץ.ויותר קשה לשחרר.
אם יש לך דרך לגרום לה להבין אותך- למשל להתיעץ איתה איך להתמודד עם התחושה הזאת של קושי לשחרר- כמובן לא לרמוז שזה קשור אליה אלא לתת דוגמאות ממצבים אחרים.
יתכן והיא לא מודעת לצורך הזה שלך ולכן לא מבינה אותו.
ולגביך- בטוחה שעם הזמן יהיה בך פחות לחץ ויהיה לך יותר קל. אז תנסי לא לבא לשם עמוסה בפחד מה יהיה עם החמות הפעם..תנסי לחשוב טוב עליה ולהאמין בה. ותראי שבקרוב זה ישתפר.
להבין את הצורך
הסבתאי שלה. וגם לקבל את זה שמאז שהיא היתה אמא לתינוק עבר זמן ועכשיו היא נלחצת מכל דבר אבל זה יעבור לה אם תתני לה את האמון שלך ותסלחי לה שהיא לחוצה.
ו..כן תני לה זמן איתה לבד.
ואת צודקת, גם היא צריכה להבין את זה שזו חוויית אמהות ראשונית ואת יותר בלחץ.ויותר קשה לשחרר.
אם יש לך דרך לגרום לה להבין אותך- למשל להתיעץ איתה איך להתמודד עם התחושה הזאת של קושי לשחרר- כמובן לא לרמוז שזה קשור אליה אלא לתת דוגמאות ממצבים אחרים.
יתכן והיא לא מודעת לצורך הזה שלך ולכן לא מבינה אותו.
ולגביך- בטוחה שעם הזמן יהיה בך פחות לחץ ויהיה לך יותר קל. אז תנסי לא לבא לשם עמוסה בפחד מה יהיה עם החמות הפעם..תנסי לחשוב טוב עליה ולהאמין בה. ותראי שבקרוב זה ישתפר.
גם לדעתי עדיף לא לחפור בנושאחילזון 123
אם את יודעת שאין "פרטנרית" לשיחה מסוג כזה.
פשוט כמו שאמרו תנסי להבין אותה כמה שיותר ולבוא בגישה חיובית
ובמקביל להכין שחפ"צ להערות\התנהגות שלה ולזכור שזה רק יום-יומיים ואתם חוזרים הביתה
ולמצוא זמנים שתהיי עם התינוקת בנחת בחדר וכד' כדי להרגע
ולזכור שזה זמני ואת תראי שעם הזמן זה לאט לאט יתאזן (גם הילדה תגדל, גם החמות תתרגל וגם את תתרגלי למצב...)
^^^0 אלישבע 0
מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765
וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..
בקיצור יש לכן פתרון?
אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.
מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי
כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.
גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון
התור בשעה של פקקים?
שיהיה בהצלחה!!
כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765
הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.
אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?
מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..
את מחפשת מעבדה ?עוזרת
הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765
אומנם ערב חג,שמעונה
אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...
את חוששת מהבאת הזרע?Sheela
זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..
וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765
אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..
בדרכקל"ת
אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס
חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765
אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה
ושישי, מקווה שיהיה בסדר
תודה רבה לך🩷אריאל765
שיהיה בהצלחה רבהשמעונה
תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות
בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעםאחרונה
אה בקטע הזהטארקו
כן
והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...
מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)
וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..
בהצלחה רבה!!
לצאת מוקדם יותר?טארקו
זה עדיין בסדר...אורוש3
זה בסדר גמורחושבת בקופסא
לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.
גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.
בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.
מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל
הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.
אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק
הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.
אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם
רק שהם לא😂
אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)
והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ
וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו
הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם
ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים
שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי
ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…
אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)
בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!
והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)
יצא מבולגן
לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…
ה' יעזור…
רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית
אינסטלציה
לימודים יחסית קלים
אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.
בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.
עוד רעיון-
מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...
משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל
כתבתי כאן לפני חודש
בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה
אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים
בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר
ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין
השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות
ואני נשארת בבית עם הילדים.
אבל
קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!
קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות
וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה
קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה
ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.
אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי
ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים
אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.
אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף
קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום
שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה
האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?
כנראה שלא אכפת להן
כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!
ומצד שני-
השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!
אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה
או שלא?
מה היית עושה?
נקודה מעניינת.ממתקית
התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
האמת שמה שקפץ ליעל הנס
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור
נסי לעבוד מהמשרד...
גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור
אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור
כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
וואו את אני במקרה?רקאניאחרונה
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים
יכול להיות טעות?
אסביר -
עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור
(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)
והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה
הבטא יצאה 2.3
כעבור שבוע...
הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים
אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)
אשמח אם מישהי פה יודעת
המוח שלי בהלם 🤔
אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית
ואת עם מניעה?
קטעים שלא תכננת
אחלה מתנה לשנה החדשה
מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים
תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️
אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3
וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון
נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..
תודה רבהשאלה גנים
מונעת עם דיאפרגמה 😉
נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור
חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי
הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן
רק טוב
תודה רבה!שאלה גנים
כאמור, דיאפרגמה 😅
זה אמיתי!!פרח חדש
אם אפשר לשאול
איך מנעת עם הדיאפרגמה?
הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?
כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃
כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים
מוציאה רק 6 שעות אחרי...
ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉
פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈
נראה לגמרי חיוביהשקט הזה
ולי בדיקות של לייף היו אמינות.
אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?
בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷
תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים
משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה
(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)
במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים
ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...
קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש
אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈
וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש
❤️❤️שאלה גניםאחרונה
מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות
שאולי תהיה מתקפה
ובלי קשר
צה"ל נערך באילת ובערבה
יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן
ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת
במקום להתעסק בחג ובקדושה
אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו
היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור
זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.
והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.
אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.
מי אומר מה?שלומית.
בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?
פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.
והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל
לגבי השופר -לפניו ברננה!
גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.
אבל:
דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.
דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.
הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:
"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)
ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.
כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3
שיוכח אחרת
הרבנית רחל בזק אומרתממתקית
(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)
שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.
ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?
לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.
בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.
יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום
אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה
כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..
בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!
לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה
עושה מאד טוב לנפש.
דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה
שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!
וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדשאחרונה
ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11
איזור דרום
הלוואי ויהיה לכן
יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו
ד"ר רוני איצקוביץ
עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים
אבל נראה לי שהוא לא זול...
ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2
יקרנית בטירוף
אבל שווה כל שקל.
מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית
ערבי. באשקלון
עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.
הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו
אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...
יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה
רופאי השינייםoo
הערבים שטיפלו בילדים שלי
היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם
וזה תחום קשה
הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד
גם במכבי וגם במאוחדתoo
היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום
לק"י
אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.
^^^מוריה
אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה
מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום
אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום
לק"י
והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.
ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!
(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).