הילדה תיגדל קצת וכבר תהיה יותר עצמאית

וגם היא (החמות) פחות קצת תהיה רגןעה יותר

הרקע ואת הנפשות הפועלות. זה יעזור לייעץ.

תני לה לטפח את הקשר שלה עם הנכדה. תאמיני לי שאת מאד תהני מזה.

זה גם אינטרס שלך שיהיה בינהם קשר מצויין.

אם אתם שם, למה לא לשחרר ולתת לה לחתל/לקלח/להאכיל את הילדה אם היא כל כך רוצה?

בשביל סבתות זה אושר עילאי, וגם הנכדה מרוויחה סבתא משקיענית.

(אני לא מדברת על מצב שהתינוקת צורחת בהסטריה היא היא רוצה אמא ואת בכוח מביאה אותה לסבתא, לא לעשות כלום בכוח).

בקיצור- על עוד זה רק בקטע של טיפול (להאכיל/לחתל/ לטייל) פרגני לה.

משהו שם מאוד בכח מאוד.. לא תוך קריאת רצון הילדה..

זו פיצית בת חודשאיך אמא אמורה לשחרר בגיל כזה ?

לא נשמע הגיוני...

בילד ראשון קשה לנו נורא לשחרר. וזה בסדר וזה טבעי. אבל אל תשכחי "שנולדה" גם סבתא חדשה, שאני בטוחה שגם היא חכתה וציפתה מאד ללידה הזאת.

לומר לסבתא הזו "אני לא רוצה שתטפלי בילדה שלי" זה פוגע ומעליב.

דווקא עכשיו צריך לשים את היסודות ל"סבתאות" בריאה. ואם את רוצה קשר טוב בין הילדה לסבתא (ותאמיני לי שאת רוצה) זה בדיוק הזמן לתת לה להיות שותפה במדה מסויימת בטיפול בילדה.

אני מניחה שאתם לא גרים אצלם אלא רק מבקרים מדי פעם.

למה לא לתת לה לחתל מדי פעם את הקטנה? או להאכיל אותה (אם את לא מניקה), או אפילו לקלח אותה?

לך זה ייתכן כמה דקות של מנוחה, ולחמותך זה ייתכן כמה דקות של אושר עילאי. ....את בסך הכל נותנת לסבתא כמה דקות איכות עם הקטנה מדי פעם.

אבל, אם יש לך הרגשה שהסבתא אגרסיבית מדי, כאן בהחלט מותר לך לדעת לשים גבולות.

אבל מצד שני, אל תשאירי אותה בלי כלום.

.

זה דבר חיובי אל תגעי!

מתאים לי לממשה ולא שמשהו יקח את מקומי...

לסבתא משת"פית בגידול הילדים אל תגעי בזה עכשיו

את תצטערי לאחר כמה ילדים

טובת הילדה במקום הראשון, טובתה כרגע ממש ולא שיקולים עתידיים. ואם הלב שלך אומר לך שכרגע רע לה עם סבתא - לב של אמא יודע. נסי בכל זאת לבדוק אם יש דברים שבהם טוב לה עם סבתא. אולי למשל כשאתם מטיילים ביחד אז שסבתא תדחוף את העגלה? אולי כשאת משכיבה אותה אז שגם סבתא תהיה לידך ותשיר לה? כאלה... אם יש - יופי. אם אין - אין מה לעשות, וסבתא צריכה להשלים עם זה שלהרבה תינוקות בגיל הרך טוב רק עם אמא. זה נורמלי בשביל תינוק, וזה לא פייר להלחם בזה כדי שאחרים יהנו ממנו. הוא לא בובה... זו דעתי.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תגיבי לה בנחת: "לא בדיוק, סבתא..  היא ממשיכה להיות ילדה של אמא שלה גם כשאנחנו אצלך.. מה נעשה, תינוקת קטנטנה צריכה את אמא גם אצל סבתא..  אבל נשתדל ככל האפשר במה שאפשר מעבר למה שצריכה את אמא".

ולגבי ה"ביטחון", אינני בטוח שזה כך. ילדה קטנה מרגישה חום וביטחון ממי שמחזיק/ה אותה בחום וביטחון. בוודאי מסבתא. היא עוד לא בגיל ש"דוחה זרים". אבל היא צריכה גם אותך בכ"ז, גם שם. לא צריך להקצין לאף כיוון.

"לך יש אותה כל השבוע עכשיו היא שלי' - כאילו זה עניין של בעלות בינך לבינה, כאילו התינוקת לא צד בעניין..אז כן צריך לענות בנועם ועדינות, אבל לבחור ניסוח שמדגיש את הצד של התינוקת, ולא מי מרוויחה להחזיק אותה. 'תודה אבל היא זקוקה עכשיו לאמא' או משו כזה.

סבתא, עוד מעט אתן גם לך את הנכדה... היא צריכה קצת את אמא עכשיו.

ומצד שני - כשזה "בסדר", תני לה ליהנות מהנכדה ולשמוח. הרי רוב הזמן אתם לא אצלה.

את האמא גם כשאת שם. אבל אם אפשר לשמח את הסבתא שגידלה את בעלך, אז למה לא..

עם השנים - וכשזה כבר לא ילדה ראשונה - אז דווקא אפילו שמחים לפעמים כשהסבא/סבתא נותנים קצת "הפוגה"...

[כעת ראיתי שזו תינוקת בת חודש.. אז באמת רוב הזמן היא אמורה באופן טבעי לישון או להיות אצל האמא. וכשזה כך - אפשר להגיד בנחת, היא ישנה כעת, אני לא רוצה שתתעורר. או אני צריכה להאכיל אותה - וללכת לחדר אחר. רוב הזמן איתך ממילא. כשזה לא כך, ואת רואה שהיא רגועה אצלה - אז אל תחששי. לא יקרה אף דבר רע מזה..]

ברור שאם בוכה- ישר חוזרת אלייך

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תוכלי לשלוח לי מסר?

מעדיפה להשאר אנונימית..

טוב. רציתי שיחה פרטית איתך בעיקר כי אני מניחה שחלק מהמשתתפים פה לא יאהבו את מה שאני אכתוב, ולא מתחשק לי להיכנס לוויכוחים. מקווה שזה לא מה שיקרה.

אם אני מבינה נכון, את חושבת שעדיף לקטנה להישאר בידיים שלך, אבל לא רוצה שייווצר קונפליקט עם הסבתא האוהבת סביב זה, נכון? אם כך, אני רוצה להציע לך לגייס לעזרתך את המנשא. גם ככה כתבת שהיא לא רגועה כשאתם שם, כלומר בכל מקרה יש לך סיבה טובה להשתמש במנשא, ובבעיה שהעלית זה יכול להועיל. כי חוץ משאר התועלות במנשא, יש לו תכונה כזאת, שהוא לא מאפשר לקחת את התינוקת בלי לשאול אותך. חוויתי את זה הרבה פעמים שלא רק כשתינוקת 'מונחת' אלא אפילו כשתינוקת בידיים - כשסבתא מושיטה אליה ידיים יש תחושה שהדבר הטבעי לעשות מיד הוא להושיט אותה בצייתנות, וכשבוחרים לא לעשות את זה, מסיבות טובות ככל שיהיו, זה עלול לשדר לוחמנות, ולפגוע. אם התינוקת עלייך במנשא רוב היום, סבתא תתרגל לפנות אלייך ולשאול אם אפשר לקבל אותה קצת, בלי שאת תצטרכי לשבור את הראש איך להגיד את זה.

חוץ מזה, נזכרתי בדיון שקראתי באתר באופן טבעי על נושאים דומים, אולי יעניין אותך לקרוא.

ואחרון - כתבת בפורום השכן שאת מחפשת עם מי להתייעץ. יש לי שתי המלצות: 1 ו-2 (לגבי עירית לוי - אני לא בטוחה שהיא מסכימה לייעוץ חד פעמי, אולי רק תוכנית ארוכת טווח. אבל שווה לנסות לברר כי היא נפלאה ממש).

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מנשא זה פתרון נהדר.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

היא אוהבת אותה, ומאד רוצה להחזיק. נכדה שלה. גם כשאת תהיי סבתא תרצי..

אז נכון שלפעמים זה מוגזם - אבל קודם כל עין טובה.  ותינוק קטן ממש אינו מרגיש, כנראה, הבדל משמעותי ב"ביטחון" אם הוא על הידיים של אמא או של סבתא.. (יש עולים מרוסיה, ששם הסבתא "מגדלת" את הילדים..).

לפעמים ה"קנאה" היא לא של הסבתא, אלא של האמא.. היא מרגישה כאילו "לוקחים לה".. או כאילו רוצים "לחנך" את הילדים שלה במקומה.

אז צריך ללכת בדרך ה"מיצוע". מצד אחד אכן להישאר עם האחריות הכוללת על הילד/ה. לאידך, לקבל בסבר פנים יפות את הרצון של סבא/סבתא לילדים; וכשצריך עניינית, לא לפחד להגיד: כעת היא צריכה... ולדעת שזה יתקבל.

במקרה כמו שתואר כאן, דומני שהאמא "נבהלת"... אחרת, מה הבעיה לומר לסבתא בנעימות: סבתא, מרוב התלהבות היא התעוררה.. אם את יכולה, תחכי עד שהיא כבר ממש ערה, אחרת היא נבהלת..

[וככלל, אכן יש דברים שהסבא/סבתא המנוסים יודעים לטפל היטב..  אפשר לשמוח בזה, ולדעת שזה לא סותר במאומה את זה שהילד/ה אכן שלכם. ואתם מחליטים כשצריך, גם אם בפחות ניסיון-חיים..]

אבל זה לא המצב...

את נושא הקנאה בעלי ראה ואמר הוא העלה ואני הסכמתי

זו לא המצאה שלי - אלא ראיה של משהו שהיה מהצד

ראשית, הגבתי הרי על מי שכתבה כאן בענין "אגרסיביות".

דבר שני, דיברתי במכלול, על דברים שקיימים. הרי איננני יודע ספיציפית מה קורה אצלכם. וציינתי שלפעמים ה"קנאה" והחשש באים מהצד השני.

עיקר המגמה של דברי, היתה להעמיד את שני היסודות הנכונים לדעתי, על מקומם.  גם החשיבות של האחריות של ההורים על ילדם - והצורך שיהיה להם אמון שאכן הם יכולים לשדר את זה, והסבא/סבתא גם "לומדים" את המערך החדש - 

וגם לאידך, היפה והנחמד בכך שהסבא/סבתא נהנים מההתעסקות עם הקטנים; וההבנה שזה לא יקח את מקום ההורים במכלול, וגם לא אצלם - כשזה בצורה "נורמלית".

וכמו כן, להרגיע את החשש שמא אם הסבתא מחזיקה את הילד - חסר לו הביטחון מהאמא. בד"כ זה לא כך. שוב - בלי קיצוניות.

ואינני מזלזל חלילה במה שהעלית. ההרגשה מובנת. וגם לא מכירים, כנ"ל, מה בדיוק אצלכם. אבל אולי זה יוכל לעזור לא לקחת קשה מידי. ואם לא לאם - אז לאחרים... (זו בעיה מצויה, עד שמסדרים מחדש את ה"פאזל", של הורים וילדיהם ונכדיהם.. היכן כל אחד. איפה הביחד, איפה הכבוד למקום של השני..  בעיות שאמורות להיות משמחות בסופו  של דבר..)

מאוד, אבל כנראה  שעד כאן..עד ילדתי!

לא מוכנה שתבכה רק בגלל שמשהו - חייב להיות נוכח כל כך!!!!!!!!!!!!! יש זמן לכל דבר !

שטיפה תגדל ! כרגע זה חייב לבוא במנות קטנות מולה  לפחות האנשים "הפחות מוכרים" סבר וסבתא

ואולי זה כל כך טבעי לי כי ככה גדלנו בזה אחותי ואני הסכמנו מיד!

גונב את מקומך כאמא. אולי הילדה תעדיף אותך ואולי לא, למה לא לנסות? ילדים לא מתבלבלים, הם מזהים אמא וזר. בעיקר שרוב הזמן הם עם אמא.

תדעי לך שחמותי דווקא ממש יודעת להרגיע ולהרדים, לטייל, בנועם, למה לא לנסות? מה יקרה? תאמיני לי- סבתות נהנות מזה שאפשר פשוט להחזיר את הילד להוריו ברגע שבוכה, ולא להיות אחראיות בלעדיות עליו-כמו הוריו, תמיד צוחקים על הקטע הזה שזה הכיף בסבתאות...

מה הנזק אם היא תטפל בה??

יותר "מטפלת" ולא סבתא חום ואהבה

הבנת?

אינה שומעת את הילדה אלא עובדת אוטו'

וכשהילד גדל, אז זה אותו ענין, אותו יחס, אבל בלבוש שונה.

אני חושבת שאת צריכה למצוא את האיזון הנכון בין להגן על הילד שלך מפני מה שנראה לך מזיק לו, לבין לתת לילד לפתח את הקשר בינו לבין סבתא שלו בלי התערבות שלך.

זה בעצם שני קצוות די רחוקים, ולכן צריך למצוא את האיזון.

בגיל כ"כ צעיר כמו הבת שלך אני מניחה שההגנה עליה תופסת יותר מקום מאשר הנכונות לתת לה לפתח קשר עצמאי עם הסבתא.

נראה לי שכדאי לך לחשוב מראש על דרכים עדינות אבל חד משמעיות שיעזרו לך בזמן שזה קורה.

אולי משפטים כמו "היא מתחילה להיות עייפה, אז בטח תרצה להיות עלי עוד מעט"

                      "כשהיא בוכה בצורה כזו זה סימן שהיא רוצה לינוק/לישון/ כל דבר אחר" וכד', מה שנראה לך רלוונטי.

וכאמור- מנשא מאוד יכול להועיל. אצל חמותי (שאני באמת מאוד אוהבת ומעריכה, אבל יש בה צד שלא "רואה" את הילד) התינוקות שלנו באופן כמעט בלעדי עלינו- בידיים או במנשא, כי זה (כנראה) שדר שבא ממני די חזק.

רק ברור לי שזה יתפרש - "כחזקה עליה".. במכוון

כבר הראש יעבוד 200 שעות... שזה בכוונה וכו' וכו'..

בלי קשר אנסה בלי נדר לרכוש אחד ולראות..איך זה .. ב"ה

כשהילדה תגדל לפחות תוכל לבד לאמר - כן לא.. היום לא ניתן להבין אותה...

ועושם מה שנראה לנכון- אבל לא בהכרח..טוב לה..

אבל קודם כל- את יכולה קצת "לרכך" את הענין: לספר, עוד בטלפון, שקנית מנשא ואיזה כיף, כי היא כל כך רגועה בו וזה ממש נוח לך וכו' וכו'. וגם תספרי (אם זה נכון, כמובן) שגם כשאת בבית היא עלייך המנשא וזה מקל עלייך וכו'. 

בצורה כזו, יכול להיות שחמותך לא תראה את זה כמכוון כלפיה אישית, אלא כדבר שנראה לך שטוב לתינוקת, גם אם היא לא מבינה למה צריך את זה או למה את רוצה את זה.

דבר שני- גם אם היא תרגיש מה שתרגיש או תחשוב מה שתחשוב, עדיין יש לך זכות לעשות מה שטוב לתינוקת לדעתך.

לא שח"ו צריך לפגוע בחמותך. חס וחלילה. למזער ככל שניתן את החיכוך או הפגיעה. אבל אם יש לך צורך לעמוד על שלך עבור התינוקת, אז זה יותר חשוב ממה היא תחשוב.

מה שטוב לבתי!

אמן

שנצליח

עמיתתי למשרד הפכה לסבתא לפני שנה וחצי.

היא הייתה נרגשת בצורה שלא תאמן לפני הלידה.

הכנו יחד טבלה וספרנו את הימים עד הלידה המיוחלת.

בשבוע שלאחר הלידה, היא הייתה המאושרת בנשים. באמת.

אבל עד מהרה התברר לה שכלתה לא ממש מתכוונת לתת לה לטפל בתינוק.

כלתה נכנסה ללחץ כל פעם שהיא התקרבה לתינוק, לא נתנה לקלח או לחתל וגם בקושי להחזיק.

וגם כלתה אמרה לה כל הזמן "הוא צריך את אמא שלו". אם התינוק היה בידיים של הסבתא וקצת יילל, כלתה הייתה מיד נגשת ולוקחת אותו בטענה ש"הוא צריך שאני ארגיע אותו". היא בכלל לא נתנה לסבתא שום סכוי לנסות להרגיע קצת.

את לא יודעת כמה דמעות היא שפכה כאן, כמה עוגמת נפש הייתה לה. כמה צער!.

היא לרגע לא חשבה להחליף את תפקיד האמא, אבל היא כל כך רצתה להרגיש כמו סבתא!!! בלי שכלתה תנשוף בעורפה כל פעם שהיא תתקרב לתינוק. היא רצתה לטייל איתו קצת בשבת (פעם בשבועיים שהם באו אליהם) , לקלח אותו, לחתל אותו. וכלתה לא נתנה לה בכלל. אני זוכרת אותה ממש בוכה, מספרת לי ביום ראשון איך כל החברות שלה יוצאות לטייל עם הנכדים בשבת בעגלה ואילו כלתה לא מסכימה, או "מקציבה" לה זמן מוגבל כי הילד צריך לישון/לאכול/אמא וכו.

פעם ראשונה שהבנתי איך הסבתאות נראית מהצד של החותנת...

לכן, בלי להכיר את חמותך, אני מרחמת עליה. שהיא צריכה להיאבק כדי להנות קצת מהתינוקת, מהנכדה שלה, שבטח חיכתה לה כל כך הרבה.

אני לא מכירה את חמותך, וייתכן שהיא באמת אגרסיבית . אבל אולי, אם היית קצת יותר מתחשבת בה, ונותנת לה להנות מהנכדה, אולי היא לא הייתה צריכה להיות אגרסיבית כל כך?

סתם נקודה למחשבה.

היא אינה נאבקת... כלל...

כל המלחמה פה אני עושה עם עצמי היא לא מודעת לזה

כלל..בכלל

ההפך אמרה :" "כל השבת הייתי איתה , היתה עליי"...

שמחה שהבאת את הסיפור

אולם , לא אני זו שאגרום למשהי לבכות ובטח לא חמותי

אל תמהרי כל כך לשפוט..

ואולי הסבתא פה בסיפור מהירה מדי ותתן לכלה גם קצת זמן, לשחרר....

רציתי פשוט שכלות צעירות ידעו שלמעשים שלהם יש השלכות.

ואולי לא כולן מודעות לזה שאמירות כגון "תינוק צריך רק את אמא שלו"  הן לפעמים תירוץ להרחיק את הסבתא ולגרום לה כאב לב של ממש. ולא תמיד מגיע לה. ובנינו, האמירות האלה לא תמיד נכונות. תינוק צריך את אמא זה נכון, אבל תינוק גם צריך סבתא.

בעקבות הסיפור לקחתי על עצמי לנסות ולהבין יותר את הצד של חמותי, בכל מה שקשור לנכדים שלה ממני.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...