ב"ה
"רוצה אלייך ולא יודע איך
עוד לא, עוד לא.
את לא יודעת כמה זה כואב,
עכשיו, אצלו"
ואולי הוצאתי מעט מהקשרו,
והכנסתי להקשרי.
ואני מרגיש בדידות מתפשטת
ואני מנסה לפתור אותה
עד שאני מבין שאינני בודד מחברים.
אני בודד ממך.
ועד שלא תמלאי את מקומך,
גם המלא מתרוקן. כי הכל בי אחד.
והאחד הזה חסר, משהו מהותי.
וצריך להחליט, ששוב, ננסה.
רק שיבוא משהו לא בנאלי,
ואפילו בנאלי מבחוץ, רק שלא יורגש כך בפנים.
כי גם ככה בטלפון שואלים,
כי זה הכי מידע שאפשר,
אבל לא באמת חותם דבר.
והכל אצלי חלש, ופדיחות להגיע כך לדייט,
ואיך יהיה מספיק רושם, עד שאספיק להסביר לך,
שזה בגלל שזו את חסרה,
בשלב שאפילו לא בטוח, שזו את שחסרה.
ולכולנו קשה, כולנו מחפשים טבעיות, ומאידך עומק של זוגיות.
וזה לא באמת מאידך, רק בסדר המעשים זה לפעמים מתנגש.
כי להיפתח או לבדוק, ואיך נבדוק בלי להיפתח.
ומי אמר שצריך חרוזים תמיד, כדי להרפות קצת את הלב.
ולוואי שיהיה קודש מסביב, ולוואי שנבנה משהו שעוזר לו להגיע.
זהו לעת עתה.
נוגע...
