השאלה היא- למה אתה קורא להצליח? 

כדי לבנות בית בריא הם צריכים שלושה יסודות עיקריים-

אהבה

הערכה

מוכנות לוויתורים

שהם בבחינת החוט המשולש לא במהרה ינתק.

ואני אסביר, רק כי אני אוהב לחפור  

אחד הדברים העיקריים שהחיים מזמנים, במיוחד במע' זוגית והנהגת משפחה- זה עבודה גדולה על המידות, בעיקר במקומות

שבהם אין הסכמה של שני הצדדים. מה שמסכימים בד"כ הכל יפה ונעים, אבל מה שחולקים- זה כבר מקום לדיון וויכוח, שבסופו

של דבר יצטרכו להגיע להסכמה מסויימת, לפעמים לעמק השווה, לפעמים יותר לכיוון אחד מהצדדים.

כדי שהוויכוחים האלו, לא יהפכו לריבים סתם, לפגיעות אישיות ויאיימו למוטט את הבית שהם בונים, צריך שכל אחד מהצדדים-

מספיק יעריך את השני כדי להקשיב לו, מספיק יאהב את השני כדי להמשיך להישאר איתו למרות הקושי ויהיה מוכן מראש לוותר,

כי זה חלק מהחיים.

אז תגיד שזה נכון לכל בית- נכון. אבל ככל שפער הדעות הולך וגדל, ככה הדברים הללו חשובים יותר, כי הזעזועים יהיו חזקים

יותר, לא דומה וויכוח על האם להגיד הלל ביום העצמאות בברכה או לא בברכה לדיון האם להגיד הלל או תחנון- זה חינוך שלם

שעובר, ככל שהחיים יזמנו יותר קשיים(פרנסה, חינוך, להסתדר עם המשפחות וכו..) הדיונים יהיו יותר עמוקים ויותר נוקבים,

כי יש פה שיטות שונות לבחון את המציאות וסדר עדיפויות שונה, ויחסית השוני הוא גדול.

אז זו עבודה, אבל אין סיבה שזה "לא יצליח", אבל זה יותר קשה ומוכנות לוותר על דברים יותר משמעותיים, כי יש הבדל

באידיאולגיה הבסיסית והדתית ולא רק בפרטים.

זה בטוח לא הדוגמא שהיא רוצה להראות לילדיה- ולא כל חרדי היום תופס את הדת"ל כ"חוטאים ופושעים".

הכללה מאוד לא מהוגנת לטעמי.

אמור לתפוס חילוני/ה כפושע/ת? מאיפה זה בא לך? זה סטיגמטיות יתרה.

אין ספק שהמרחק בין דתיים לחילוניים גדול לעין שיעור מהמרחק בין חרדים לדתיים לאומיים. אין מה להשוות בכלל.

אם כבר, אם היו שואלים אותי איפה יהיה יותר קשה - ברור שיהיה יותר קשה דתי/ה עם חילוני/ה - מאשר חרדי/ה עם דתי/ה.

רוב החרדים המוחלט שאני מכיר אישית, ממש לא תופסים אותי כחוטא ופושע. 

(ולעומת זאת יש לי גם קרובים חילונים). ויש לי חברים טובים, שהם חרדים. ואני מכיר בנוסף עוד לא מעט חרדים, ומנהל איתם דיונים, וכן, אני יודע מה הם חושבים עלי או על דתיים לאומיים אחרים. כשלא מנסים בכוח לחדד את ההבדלים שיש, וכשלא מעלים נושאים לוהטים בכוונה כמו הגיוס - מגלים לפתע שב90 אחוז ומעלה מהדברים, אנחנו ממש דומים לחרדים (בניגוד לחילונים, שאליהם אנחנו דומים אולי אולי ב20 או 30 אחוז מהדברים. כי כל עניין התורה והמצוות שהוא רוב חיינו, לחלוטין לא דומה אליהם..) - וכן, גם החרדים מבינים שהדתיים הלאומיים הם לחלוטין לא "חוטאים" ו"פושעים". אלא, אולי, ההשקפה שונה, ההדרכות שונות - זה, אגב, יש הבדל גם בין חרדים ספרדים לאשכנזים, סתם לידיעה - אבל זה ממש לא הבדלים שהופכים אדם ל"לא שומר תו"מ", רק כי הוא דתי לאומי...

יאללה גם אני הפכתי לתת אדם?

גם אם אני לא ממש כמוהם היום, יש לי הרבה כבוד לאנשים בגלל האופי והמידות שלהם, בלי שום קשר לדעות...

נחמד. נעים להכיר.

בעצם יודעת מה, אולי באמת ראיתי יותר כבוד לאדם -כאדם בחיי, ממה שאת ראית.

בואי נסכם בזה שמיצינו את הויכוח, לפחות בגלל שעדיף מאשר להמשיך...

הצלחה.

אבל הבת של הרב עובדיה זצ"ל התחתנה עם בחור ישיבה ממרכז.

ואני לא יודע מה יותר חרדי ממנהיג ש"ס.

נכון שהיא מעידה על עצמה שהיא שונה קצת ומעריכה את אביה על היכולת לראות את זה.

אבל אם הגר"ע זצ"ל יכול להסכים שהבת שלו תתחתן עם דת"ל, אז כל מי שלא כנראה מערער על סמכותו התורנית של הגר"ע

זצ"ל.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/265480

ראיון איתה לאחר מותו של הגר"ע.

אז בטוח שיש על מי לסמוך לעניין הזה, ונכון שאם היא רואה בעצמה חרדית לכל דבר היא לא תצא בכלל עם דת"ל, כי זה

מחוץ לתחום, כמו שאני מניח שהרבה בנות דת"ל לא יצאו עם אברך מישיבה חרדית, כי זה מחוץ לתחום שלהן.

אבל אם היא כבר יוצאת עם דת"ל, אז היא כבר מוכנה להיפתח לזה. זה משהו אחר, ושהסביבה תלמד מאחד מענקי הדור

האחרון.

אם את חושבת כך- את פשוט לא מבינה מה ההבדל בין חרדי לדת"ל.

ההבדל הוא לא במצוות, או בחשיבות התורה, או ההקפדה על המצוות.

עצוב שיש תפיסה כזו.

ההשקפה היא מקום השוני, דת"ל רואה את מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתינו", 

דת"ל רואה את עבודת ה' בהקמת מדינה תורנית לחלוטין, ע"י פעולות בתוך העולם הזה,

לבנות חברה שכולה מורכבת מאנשי תורה ואנשי קודש, מאחרון הפרולטריון ועד למנהיגיה

ואנשי הרוח שלה. 

חרדי לא רואה במדינה שום דבר כזה- הוא רואה במדינה מרידה בה' ומלחמה ברצונו, רואה

בשיתוף פעולה איתה התחברות עם רשעים, רואה עניין אך ורק בד' אמות של הלכה בדיוק

כפי שהיה בגלות כי הוא עדיין רואה את עצמו בגלות, מלבד קדושת אדמת ארץ ישראל שבה הוא

חי.

ההבדל הוא כלל לא בקים מצוות, או בהקפדה עליהן.

מי שלא מקפיד על הלכה זה עניין אחר, שבבני"קים יש לחרדים מספיק. אבל זה לא ההבדל בין חרדי לדת"ל.

על המצוות. כל ההבדל בין חרדים לדתיים לאומיים - צריך להיות בהגדרה "לאומי". השקפתי נטו.

אני מכיר אותם, את החברים ואת המכרים החרדים שלי, לא את.

אולי ישנם כאלו שבאמת תופסים ככה וככה, אבל הפער בין דתי לחילוני תמיד יהיה גדול יותר.

את מנסה בכוח להראות סטיגמה שבחתונה בין דתי לחילוניה יהיה "כבוד הדדי" לעומת חתונה בין חרדיה לדתי לאומי שבה הכבוד ההדי הזה לא יהיה - זה הטיה לא מהוגנת, ולא סבירה. אם בחתונה של דתי-חילוניה, יכול להיות כבוד הדדי - קל וחומר שבחתונה בין חרדי/ה לדתי/ה יכול להיות כבוד הדדי כזה. וכמו שאמרו מעלי - מי שתראה בך חוטא ופושע, לא תתחתן איתך מראש.

לגבי איך שאת מגדירה אותי, זה עניין שלך כלפי עצמך. כל אחד מגדיר את עצמו, ולעצמי, אני אחליט איך אני מגדיר את עצמי אם אני בכלל רוצה להגדיר. 

אולי את הדוגמא בעיניהם לדמות דת"ל ולכן הם רואים את זה כך?

לא מתוך מקום של העלבה, אלא פשוט כי זה יכול להיות סיבה מאוד טובה לשוני בין הרגשות של אנשים שונים-

מי שנראה לחרדים כמקיים מצוות כמוהם אך חולק בהשקפה מקבל יחס אחר מאשר מי שנראה בעיניהם כמקיים

פחות מצוות.

לדוג' הקפדה על צניעות, צורת דיבור, שמירת נגיעה- מי שלא ישמור את אלה יראה לחרדים כמי ששומר פחות מצוות,

אבל מי ששומר את כל אלה כמו כל אחד אחר אצלם יתפס אחרת.

ומחילה אם היה עלבון בזה, זה פשוט נראה לי הגיוני כהסבר למציאות של שתי חוויות שונות.

אולי זה פשוט בגלל סוג החרדים, לא דומים אשכנזים לספרדים, בעלז לוויזניץ וכו'...

את מעידה שלא כך- אני מקבל את דברייך.

לא התכוונתי לצייר אותך כלא הלכתית או לא מקפידה בהנ"ל.

אני לא מכיר את היחס הזה כדת"ל, ודווקא מכיר הרבה חרדים ולא בדרך של קשרי עבודה, אלא הכרה

קצת יותר קרובה, לכן אמרתי שאולי זה יחס ספציפי כלפי כל אחד ואחד ולא כללי.

אל תוציאי מדבריי מה שלא אמרתי בהם, תודה

אגב - זה תלוי לא לעצם ההגדרה דתי או חרדי - אלא לגופו של אדם. הם גם יגדירו חרדיה שהולכת עם חולצות בטן, כ"פחות דתייה מהם", וגם יגדירו חרדיה שלא שומרת איסור נגיעה, כ"פחות דתייה מהם" - בדיוק כמו אצל הדתיים.

כמו שאמרתי - ההבדל בין חרדי לדתי לא צריך להיות ברמת ההקפדה על המצוות, בכלל לא. דתי לאומי - שונה מהחרדי, בעיקרון - בגלל התפיסות הלאומיות שלו.

הרב קוק, שהוא פחות או יותר אבי התפיסה הדתית לאומית שממנו היא צמחה - היה נחשב למעשה לחרדי לכל דבר. אבל בעל תפיסות לאומיות, וזה מה שבידל אותו מה"חרדיות" המוכרת כיום.

למעשה, ההגדרה "דתי לאומי" היא מטעה - כאילו היא מתירה לדתיים לשמור פחות על התורה והמצוות מהחרדיים כי "אנחנו לא חרדים".

אז לא כך היא. כולם צריכים להקפיד על התורה והמצוות ולא לחפף - לא דתיים ולא חרדים.

וכמו שכבר כתבתי בעבר, את יכולה כבר להפסיק עם העויינות והתקיפה האישית - נראה לי שאנשים כאן כבר קלטו את זה, אז די...

ולא, זה לא היחס לכל הדתיים, ממש לא. את מעוותת. לא יודע אם בכוונה או מתוך הסתכלות מוטעית.

של אהבת ישראל וקבלת האחר יהפוך יום אחד לשנאת חרדים ואהבת חילונים.עצוב מאד מאד.

מתחילה לחפש מעכשיו מקומות לחנך בהם את ילדי.

עולם הפוך.

צריכים משיח דחוף אמאאאאאאא (דמעות)

אל ייאוש, יש הרבה מקומות ואנשים שתמצאי את זה, לא צריך להתרגש, מכיר את התחושה שלך,

אבל מצאתי בהחלט שיש הרבה מקומות בהם אהבת ישראל הכוללת אכן נמצאת בלי אנ"ש ובלי סקטור מסויים,

בלי לפחד להאמין בדרך שבה אנחנו הולכים.

ובכל מקרה- צריך משיך דחוף!

מה יהיה?????

בשביל מה אני מתאמצת לנסות להכיל כל התנהגות הכי הזויה שיש לידי אם בסוף אנשים רק מחכים מסביבי לבלוע אחד השני,למה???

דווקא חוסר שביעות הרצון שלך מהקטנות מעידה על גדלות. הרב זצ"ל משתמש במושג גדול כ-מכיל פרטים ומקשר ביניהם,

ואפשר, שדווקא המשבר שלך הוא כדי למצוא מקום של גדלות - שמכיל את הפרטים כולם לא רק את עצמו.

זו שיטת הרב זצ"ל- להכיל את כל השיטות, כי בכולן יש שורש של אלוקות- אחרת הן לא היו מופיעות.

בעז"ה תמצאי כוחות ומקום נכון לפרוח אל הגדלות הזו. אל ייאוש- הכל נועד בשביל להביא אותך אל מקומך הראוי שבו 

ייטב לך באמת.

בהחלט מעודד.

לא הייתי קוראת לזה משבר ב"ה, טוב לי מאד מאד איפה שאני נמצאת.

סתם הוויכוח הזה...

טוב, ממהרת לחתונה, בקצב הזה לא אגיע היום (בדיוק חשבתי על זה שזו חברה שההורים שלה הם זוג של חרדית ודת"ל ממש דוס . באמת )

אם כי חרדית שמתחתנת אם דת"ל, היא כבר משנה את ההגדרה שלה- לדת"ל.

כך שמה שאולי יהיה שונה זה סגנון-תרבות החיים והמשפחה. (יקבלו/לא יקבלו וכו)

בגדול, אם כל אחד מהם יהיה מוכן ללכת לקראת השני, ובידיעה שבכל מקרה את הבסיס הטוב של שמירת תורה ומצוות יש לשניהם - אזי, כן, לדעתי, זה יעבוד (ואני לא מדבר כרגע על ההקשרים עם המעגל השני של קרובי המשפחה, אלא כרגע אך ורק הזוג עצמו וילדיהם שיהיו).

העניין הוא שלרוב נראה לי בזוגות כאלו שנוצרים, בסופו של דבר תיווצר נטייה גדולה יותר של אחד מהצדדים לכיוון הצד השני, עד שזה כמעט יהיה בית חרדי לגמרי/דתי לאומי לגמרי. לא שזה רע, חלילה - אלא זאת פשוט מציאות שקיימת. כי לחיות בעירוב מתמשך של דעות והנהגות, יהיה קצת קשה, בסופו של דבר, ומטבע הדברים שכאשר מתפשרים פעם לכאן ופעם לכאן, בסוף יהיה זה שיתפשר יותר לצד השני...

לא התאים לה

בבירור. אין מה להשוות בכלל.

ההבדל בין חרדים לדתיים מסתכם בעיקר בהשקפה - ב90 אחוז מהדברים שנוגעים לדת - אין הבדל כל כך עקרוני ביניהם שאי אפשר להסתדר איתו. זה לא שאת לא שומרת בכלל בין בשר לחלב והוא כן, ואתם מתלבטים האם הילדים ישמרו או לא. שניכם שומרים שבת, שניכם שומרים כשרות - אולי הוא מקפיד על מהדרין - אבל זה לא הדבר שיפיל נישואין - שניכם שומרים טהרת המשפחה (מה שלחלוטין לא נכון אצל דתי וחילוניה) - אז יוצא מכך שעיקר ההבדל הוא בהשקפה הרחבה, שהיא קצת פחות נוגעת לחיי הנישואין בפועל - לא מין הנמנע שבבחירות לקלפי הבחור יצביע מפד"ל והבחורה תצביע לש" או אגודה, או לא תצביע בכלל - לא יקרה שום דבר לנישואין מזה.

מפה לבנה ביום העצמאות יכול להיות סלע מחלוקת גדול בזוג דת"ל-חרדי דבר שלא יהיה מול דת"ל

וכן עוד דברים שעל הקו הדק בין דת\ ומדינה

מאשר הפער היומיומי והמתמיד בחיים של חילוני/ה עם דתי/ה? אין מה להשוות בכלל...ועל זה בעיקר דיברתי.

מפה לבנה ביום העצמאות - אם זה כזה ביג דיל לאחד הצדדים, שילכו לרב כלשהו שיוסכם על שניהם, אם יש כזה - והוא בחוכמה וברגישות יפסוק להם מה לעשות. אני לא רואה חטא בכך שהאיש יוותר על המפה הלבנה בשביל הרגשות של אשתו, ומצד שני שהאישה תשכיל להבין שזה חשוב לבעלה ביום העצמאות...

כמו שאמרתי - איזונים. הרבה יותר קל לאזן בין שני דברים שכמעט זהים לגמרי, וצריך רק להוריד קצת מכאן או להוסיף קצת לשם, מאשר לאזן בין שני דברים לחלוטין לא קרובים אפילו.

אם נשווה את זה למשקולות אבנים, המשקולת הזאת שמשווה בין שני משקלים שמונחים בשתי הכפות - אם ניקח משקל אחד של, נניח, 10 קילו, ואחד של 11 קילו - הרבה יותר קל יהיה למצוא דרך לאזן ביניהם, מאשר לאזן בין משקל של 10 קילו למשקל של 2 קילו...

ואת כ-ן היית מתחתנת מצידך עם חרדי?

באופן כללי חרדית לא תרצה להתחתן עם דת"ל, 

אז מסתבר שזה כן משנה, לפחות לפי מה שאמרת. עיקרון בסיסי של לא לצפות מאחר יותר מעצמי..

ככה לפחות לימדו אותי 

אז את בעצם טוענת שאין סיכוי שהם באמת הצליחו?

את באמת חושבת שאין שום סיכוי לזה להצליח? בלי קשר למה שכתבת בשורה השנייה - הוא לא כתב האם לדעתך כדאי להיכנס לזה - הוא שאל האם נראה לנו שזה יכול להצליח, בתנאים כלשהם. את חושבת שלא?

אם הוא חרד"ל כבר אמרו כאן שההבדל לא משמעותי בחיי היומיום

הרי אין מדינה בתוך הבית, ובחיים הרגילים אין הבדל

מבחינה חברתית זה התמודדות לא פשוטה, כמו כל שנים שמתחתנים משני חברות נפרדות, אבל זה יכול להצליח

אם הוא דת"ל שמחפף, ומחפש קולות, ויש לו אינטרנט בלי חסימה, והיא חרדית חנוקה - זה לא ילך, אבל יש חרדים חפיפניקים, כך שיכול להיות שזה יכול להסתדר

אבל כאן זה יותר מסובך, כי לפי ההתרשמות שלי חרדי חפיפניק בדרך כלל הוא אחד שיודע שזה לא בסדר, והוא "מורד" במוסכמות, ועצבני על המימסד, משא"כ דת"לי חפיפניק זה הגישה שלו לחיים, והוא לא מבין מה אתה רוצה ממנו, וזה יכול לעשות פיצוצים בבית

ושוב, גם זה יכול להצליח - על כל פשעים תכסה אהבה. תלוי כמה מידות טובות יש לשניהם

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

מצד אחד, בא לך מישהו שלא תרצי לשנות.

מצד שני, את כל מי שנפגשת איתו עד היום כן רצית לשנות.

עכשיו, נניח שמחר את פוגשת את בחור החלומות.

בול, בדיוק, הכי הכי מה שרצית.

ואתם מתחתנים

מזל טוב!

עוברות עשר שנים.

והוא עובר עם עצמו תהליכים.

ואחרי שאבא שלו נפטר, פתאום מבחור שמח ורגיש, הוא הופך לממורמר ועצוב.

ולא לאט הוא מאבד אמונה ומפסיק לשמור מצוות (או להפך- רואה את האור ונהיה קיצוני).

מה תעשי עכשיו?

שוב תרצי לשנות אותו, מין הסתם. וכמו שאמרת בחוכמה רבה- לא בא לך מישהו שתרצי לשנות.

אבל אתם כבר נשואים עם ילדים...

הפתרון לקונפליקט הזה ממש לא מצוי ב'להתפשר'. זה נהדר שאת רוצה אדם שיעשה לך פרפרים בלב.

אבל זה כן בללמוד לראות את התמונה הכללית. שגם אם יש זמנים מאתגרים- זה לא צובע את כל הקשר. שאם יש תהליך שבו אתם מתקרבים ומשפרים את התקשורת לאט לאט, זה בסדר שהיא עדיין לא מושלמת. ואם מישהו רוצה חתונה, ויש בו הרבה דברים שכן יכולים להוות בסיס לקשר- שווה להשקיע בשביל לבנות את הקשר הזה. ושזה יקח זמן, והרבה, ואם תחכי עד שיהיה מושלם כנראה להתחתן לא תזכי (אני נשואה 20 שנה, ועדיין יש לנו המון מה ללמוד ובמה להתקדם). ולכן עצם הכיוון של ההתקדמות, לראות שיש עם מי לעבוד- הרבה פעמים זה מספיק. לא כהתפשרות, כהבנה של איך העולם עובד.

העולם יותר מורכב מסרטים של דיסני. ובכל זאת, אם את בן-אדם שצריך את הריגוש והלבבות והפרפרים- אני לגמרי מחזקת אותך להמשיך לחפש אותם.

רק  תשלימי עם זה שהם לא יהיו שם תמיד. שאם הם באים והולכים- זה גם בסדר. שלא כל מחשבה חולפת על חסרון כלשהו היא סיבה לחתוך.

והיה צורם לקרוא בהודעה שלך שפיטה של אנשים אחרים. יש אנשים אחרים שמחפשים דברים אחרים וזה גם בסדר. חפשי מה נכון לך, ופחות להתעסק בעניינים של אחרים. מומלץ לבריאות.

את הספר 'לצאת מהדעת' של הרב יהושע שפירא וצבי איל.

ומרגיש לי שזה עונה על הרבה מהשאלות שלך, אולי שווה להתעמק (:

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

שזה מבחן..

בסוף מן הסתם כששואלים אותנו שאלה הצד השני כבר מגיע עם תשובה מוכנה.

דווקא יצא לי להכיר אנשים שהולכים עם תשובה לשאלה הזאת.

אני הייתי אומרת אברהם אבינו ושרה אימנו- כזוג. בסוף הם הדוגמה המוחשית לבית של הפצת תורה.. וכשזה הרצון, צריך מודל חזק.

ובכללי כל נושא השאלות וכו', זה בנחת.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

בהצלחה🫶 עוד יבוא יום בו תמלמל שמות של ניקים בחליפת חתן לוחצת

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם