למה אתה אומר את זה? מאיפה לך, נניח שהיית שואל על מקרים כלליים אבל "מספר לא מבוטל", זו כבר אמירה אחרת.

למה אתה חושב שהם לא מפנימים מהם חיי נישואין?

למה אתה חושב שהם לא מוכנים לוותר על חיי הרווקות באמת?

למה אתה חושב שאפשר להפנים מהם חיי נישואין בלי לחיות חיי נישואין?

למה אתה חושב שאפשר לוותר על חיי הרווקות באמת, כשאלו החיים היחידים שאתה מכיר?

למה אתה חושב שהא בהא תליא? מי אמר שמי שמפנים מהם חיי נישואין בהכרח יוותר על חיי רווקות, אולי ההפך?

טוב- תתחיל עם תשובות, אולי אפשר יהיה לענות על השאלה שלך.

אין לי תשובה, אולי לחץ חברתי ואולי הצורך לפתור בעיה כלשהי.

עצוב.

מכירים אותי, יופי- אז אתם מוזמנים לדלג על התגובה, כי היא כדרכי בקודש - ארוכה.(יותר מכדרכי בקודש)

ככה זה כשאתה (דוס+מתפלפל= בייני"ש)

מה שאתה רואה זה שיפוטיות נטו על המציאות, ללא רקע ומקור לשיפוטיות הזו.

אתה רואה נתונים, מבחוץ, שופט אותם על פי ערך מסויים ומקבל את התוצאה ואז טוען שככה זה.

לא כל התנהגות שאינה מתאימה לדעתך לחיי הנישואין אומרת שהם לא הפנימו לפני זה ו\או לא וויתרו על חיי הרווקות.

יש משהו ממש שיפוטי, אולי אתה אפילו מחפש דווקא לראות כמה שיותר אנשים כאלו. לא יודע, אולי אתה באמת חי במקום

שבו הרבה אנשים הם כאלו. אתה נשוי? כי אם אתה לא לפחות נשוי, מאיפה המקום לשפוט זוגיות של אחרים, כשלך אין אפילו

את זה. שלא לדבר על העובדה שלא כל זוג נשוי באמת הגיע להפנמה של מהות הנישואין ווויתור על חיי הרווקות באופן מושלם.

לכן - קודם כל ענווה וצניעות, "מרגיש לי", "נראה לי", "אני חושש מ" זה ניסוחים שיכניסו דברים לפרופורציות, וגם את השאלה

למקומה הראוי.

ועכשיו לעניין- אני באמת לא חושב שזה אפשרי מה שאתה דורש.

אני חושב שלא ניתן להפנים באמת מהם חיי זוגיות ונישואין, לפני שחיים ככה, כמה וכמה שנים טובות מתוך מודעות לעבודה

המתמדת. התורה מבקשת לפחות שנה אחת "נקי לביתו" ואני הקטן שמעתי שגם אחרי 20 שנה יש עוד עבודה. יש הבדל בין

לדעת למה לצפות מחיי הנישואין(עבודה), מה המשמעות(עוד עבודה), לקראת מה אני הולך(המון עבודה) שזה חשוב מאוד, כי

מי שחושב שהוא הולך לשחק ב"פוצי ומוצי" ימצא מהר מאוד את עצמו במקום שהוא לא תיכנן. אבל אני באמת לא חושב שלפני

שאדם התחתן והתעורר בבוקר ליד אישתו הוא יכול בכלל לדמיין את המצב הזה, את המשמעות של לחיות כל-כך קרוב

למישהו, את העובדה שיש אדם שלם עם צרכים, תפיסה, רצונות, גישות טיפול לבעיות(וכו'..) שצריך להתחשב בו, לפחות ואולי

אפילו יותר, משאנחנו מחשיבים את עצמנו. מעולם לא חיינו ככה לפני זה. מעולם לא היינו במצב הזה, זה קצת כמו לדבר על 

גן-עדן, אין לך כלים לתפוס מה זה. לכן- לוקח זמן רב ועבודה רבה, במיוחד בהתחלה, לפני שמצליחים ללמוד איך חיים את זה

נכון, לפני שמצליחים לפנות את המקום הזה במוח והלב לבן אדם אחר, כי זה לא רגיל לנו, ומתנגד לכל האגואיסטיות הרגילה 

שלנו- וגם אם התנדבנו ועזרנו ועשינו והיינו בכל מקום אלטרואיסטים- בסוף היום, לא היינו חייבים לאף אחד שום דבר, ואנחנו

היינו המרכז כמעט תמיד, לא סתם אומר הרמב"ם שאהבת ה' היא כאהבת אישה, קרי - שמי שלא אהב אישה חסר באהבת

ה'. כי זה מאוד דומה, זה לצאת מהמרכז, ולתת למישהו אחר להיות שם- בחיים בכלל, זה ה', ובזוגיות זו האישה(או הגבר,

תלוי מאיזה צד).

גם לוותר באמת על חיי הרווקות אני חושב שזה לא אפשרי- אתה יכול לוותר על חייך כאדם בעל ידיים? אני מניח שיש נסיבות

שהיית מוכן לוותר על ידיך, האם באמת וויתרת? האם זה משנה ליום שאחרי? נכון, אנחנו שמחים לוותר על חיי הרווקות, וזה

לא דומה לאיבוד הידיים, אבל אתה לא יכול באמת לוותר על החיים שלך עד עכשיו כי זה כל מה שאתה מכיר. אתה לא יודע

בכלל על מה וויתרת עד שוויתרת, ולכן טבעי ואף הגיוני שתראה אנשים שהתחתנו מגלים שפתאום נלקח להם משהו מאוד

מהותי מבחינתם וקשה להם לעזוב אותו, בטח ובטח בחברה שקידשה את חופש הפרט. אני מוכן בשמחה לוותר על חיי

הרווקות שלי, אבל זה לא אומר שאני באמת יודע על מה אני מוותר איתם, ולמעשה, אני לעולם לא אוכל לוותר באמת עליהם,

כי אלו החיים היחידים שידעתי אי פעם. אני יכול להגיע למסקנה שלא משנה מה הוויתור הוא שווה בשביל חיי הנישואין, זה 

הכי רחוק- וגם אז, זה לא אומר שאוכל ביום שאחרי החתונה לעשות מייד את הסוויטץ' ל"נשוי", כי אני אפילו לא יודע איך זה

צריך להיות ומה בדיוק עובר בין "רווק" ל"נשוי" חוץ מהידע התיאורטי באופן כללי, אני יודע הרבה פרטים ופחות מהות, כי

מהות זה דבר שנרכש ע"י ניסיון, וניסיון לא יהיה לך בחיי הנישואין עד שלא תחיה אותם.

ולכן אני חושב שאתה מצפה יותר מדי מזוגות שנמצאים בתחילת דרכם.

לעניין הבעייתיות בזה שיש אנשים שמתחתנים לא בשלים, ואני מניח שהמספרים בטלים בשישים, אם לא במאה לפחות,

הבעיה היא עודף לחץ בעניין הזוגי, תפיסת עולם של "צ'ק ליסט" חובות, והבנה מוטעית בעניין היצר. ואני אסביר

עודף לחץ בעניין הזוגי- מה לעשות, החברה הדתית לוחצת להתחתן מוקדם יותר, לא באופן רע, ולא מתוך רשעות, אלא רק

מתוך רצון להיטיב, אבל הדיון הזה בעניין "גיל הנישואים", העובדה שכל ילדה בסביבות גיל 16 מתחילה לשאול את עצמה אם

היא רוצה להתחתן ואם לא אז מה לא בסדר בה(ואני קצת מגזים, אבל רק קצת), זה אובר-מודעות לעניין, שגורם לחץ וגורר

תחושה לא נוחה, יש בנות ובנים שלא הבשילו מספיק בשביל לחשוב על חתונה בגיל 23, אז? הם מרגישים מן הסתם ממש

רע כשהסביבה מסביב משדרת ש"18 לחופה" זה האידיאל, ועד 20 עוד אפשר לקבל, ומקסימום 24 אם הוא לומד תורה, כי 

יש תוספות שהתיר... וזה באמת יוצר מצב שאנשים מרגישים לא בסדר עם עצמם שזה לא בשבילם כרגע, ולפעמים הם יוצאים

כי "ככה זה" כמו שיש בחורים מקסימים שמגיעים לישיבות הסדר כי "ככה זה" בלי להבין בכלל לאן הם הגיעו, כי ככה

מתנהגים, וזו הדרך הנכונה- אבל לא תמיד זה מתאים להם ונכון להם, גם אם זה מתאים לרוב הציבור. מודעות יתר כזו לא 

תמיד מועילה ואף מזיקה וגורמת לאנשים לצאת לפני שהם מוכנים באמת. אני לא שופט אף חברה\רב\קבוצה רבנית, אישית

אני מאוד תומך בחתונה מוקדם ככל האפשר, כשהזוג בשל ומוכן, ואם לצטט את רה"י "מבחינתי שיעור א' של אברכים, אם

הם בשלים לכך", אבל תמיד בתנאי שהם בשלים לכך, ולכן אני לא אוהב את הדיון על גיל, במקום על בשלות.

תפיסת עולם של צ'ק ליסט- החברה הקפיטלסטית מקדשת את התוצאה ולא את ההשקעה, אנשים היום חיים לפי הגישה הזו,

וזה משפיע מאוד על העולם הדתי שרואה בהשקעה עיקר ולא במעשה דווקא. אחד הצ'ק ליסטים הדתיים הברורים הוא

"נשוי", ולכן יש הממהרים למלא את הצ'ק ליסט, לצערנו לפני שיש להם שכל להבין מה המשמעות של כל דבר, החוכמה היא

לא לסימן V על תפילין, החוכמה היא להניח אותם מתוך כוונה נכונה, וכנ"ל להתחתן- המטרה היא לא להגיע לחופה, המטרה

היא לבנות בית של "שכינה ביניהם" וזה קצת יותר מסובך.

הבנה מוטעית בעניין היצר - לא ארחיב כאן, אבל יש מי שחושב שנישואין יפתרו לו בעיות ביצר, או שבגלל חוסר יכולת

ההתמודדות שלו עם היצר, או הקושי שלו בלהתמודד עימו, אז חתונה תעזור לו... מי שמבקש לברוח מעבודה על עצמו

ויצרו, לחיי הנישואין, בהחלט לא מבין מה הם חיי הנישואין. אבל כן יש סוג של תפיסה כזו שלבנים יש יצר ולכן הם צריכים 

להתחתן כדי לפתור לעצמם את "הבעיה". אני למדתי מרבותיי שהמחשבה הזו היא אחת המזיקים הגדולים של חיי הנישואין.

היצר להתחתן איננו היצר המקולקל, שאיתו על האדם להתמודד במהלך חייו בכל מיני הזדמנויות- אלא היצר המתוקן המבקש

באמת לבנות בית משותף ולמצוא את בת זוגתו, חציו השני של הפלגא גופא שהוא. היצר המתוקן הוא הסיבה לכך שמתחתנים,

לא המקולקל, כי המקולקל ישאר מקולקל גם אחרי החתונה. 

עד כאן חפירות לענייננו הנ"ל.

אז זה

לא נראה לי שאפשר להפנים באמת עד שאתה נמצא בתוך זה...

לא תמיד אפשר לצפות הכל מראש.

לא תמיד דברים "נופלים" בעקבות העובדה שאנשים לא הפנימו מספיק.

החיים משתנים ויחד איתם סידרי העדיפויות, מעמד, חברה, סביבה, מטרות

ולא מה שהיה נראה לך לפני מסתדר תמיד עם המצב שהגעת אליו.

סדרי העדיפויות שהצבתי לעצמי בגיל 20 שונים לחלוטין ממה שחשבתי 5 שנים אחרי ובטח למה שאני חושבת היום

ולפעמים (לרוב) כאשר מדובר ב-2 אנשים שחושבים שונה משהו משתבש ולא מתאים.

ברור שהכל עניין של עבודה אבל גם צריך להפנים שצריך לעשות בעיקר עבודה עצמית

כדי להוכיח לבעל/האישה שאתה באמת שווה את העבודה המשותפת

ועד שאתה לא בעל נסיון, אתה לא יודע לנתח את הדברים (אמרה הגרושה...)

להתפלל שנדע לבנות נכון

סה"כ לומדים גם מטעויות ואם כבר עדיף ללמוד מטעויות של אחרים

או כמו שאחותי אמרה פעם (על משהו אחר) מי שלא עובד לא טועה

ואי אפשר באמת לדעת מהי ההתנהלות של זוגות נשואים. מה שאולי נראה לך כלא נכון יכול להיות נכון ומתאים להם

במשך תקופה ארכה מדי לחיי הרווקות, יש הרגלים שהוא מתקשה לוותר עליהם.

מלבד ההנחה שכנראה הרצון להתחתן בוער בהם ולא מספיק בשל (זה שני דברים שונים), והם לא מספיק בדקו את הנושא בינם לבין עצמם לפני שיצאו לדרך. וחבל.

אבל ברוך ה' גם ישנם המוני כאלו שיוצאים ומפנימים ויודעים יפה מאוד על מה יוותרו ומה יאלצו לעבוד כדי לחיות בחיי זוגיות (לא רק עבודה לכסף, אלא גם עבודה על עצמך...על המוכנות שלך).

יש צורך בידע בסיסי, גם אם הוא תיאורטי ולא חדר עמוק פנימה.

כך הוא מנהגו של עולם שאינך מבין את הדבר עד שאתה נמצא בתוכו.

למה הולכים לבית ספר לפני שמבינים את ערך הלמידה? ערך פיתוח כלים שכליים?

למה הולכים לאוניברסיטה לפני שמבינים באמת מהו הערך של המקצוע שלומדים?

ובצורה קצת אירונית, למה אנחנו משתמשים במפתחות אם אנחנו לא יודעים איך המנגנון בדיוק פועל?!?!

חתונה - זה שתי דברים.

אחד, חלק מאקט דתי כהכנה למצווה מן התורה. וקיום סעודת מצווה ושמחת חתן וכלה. 

ארוע חד פעמי (בתקווה) של כמה שעות.

שני, תחילת מוסד הנישואין והקשר בין איש לאשה - שהוא דורש עבודה קשה הכלה, עבודת צוות, התמודדות מול קשיי המחיה וכו'.

אתה מן הסתם מדבר על חיי הנישואין ולא על החתונה..

אז אנחנו לא באמת מבינים שום דבר באמת.

אנחנו עושים דברים כי זה הטבע שלנו. מי שמבין לעומק אשריו.

עוד נסיון לענות לך.

המשיכה היא טבעית. 

הרצון להקים בית לפעמים נובע גם מתוך הרצון הטבעי שלנו לממש את המשיכה הזאת.

נסיון אחר.

מי אמר שלא מבינים. אולי לא בדיוק חושבים כמוןך מהו ערך הנישואין.

וזה לא בעיה, כי אני מאמין שערך חיי הנישואין אצל גויים הוא שונה. והם מתחתנים.

זה חוסר בריאות אם אדם רוצה להישאר רווק כי הוא נהנה מחיי הרווקות.. גם אם אדם לא מבין את מלוא האחריות, ואף אחד לא מבין את מלוא האחריות עד שהוא מתחתן, כל עוד הוא יכול לעמוד בה - אז זה בסדר גמור.

מעבר לזה, שתרשה לי למחות על הנחות יסוד לא מבוססות. אפשר לומר שכך אתה מרגיש, שפגשת מקרים כאלו, אבל למה להניח שיש רבים כאלו ללא כל ביסוס? יתירה מזו - יצא לי לשמוע על מקרים רבים של בנות(המקרים ששמעתי היו דווקא בצד הזה של המתרס) שכשקלטו את המחויבות שזה קולט מהן - נלחצו וחתכו קשר שכמעט שהיה צעד מלהוביל לאירוסין, או אחרי שהבחור והבחורה סגרו ביניהם. מה שמבטא את זה שאנשים מבינים את האחריות - לא תמיד מרגישים אותה וחווים אותה וחושבים עליה באופן מלא ורחב, אבל אנשים יודעים את האחריות שטמונה בזה.

ברכה והצלחה לכולם!

אם כל אחד היה מבין לגמרי מה המשמעות של חיי נישואין עד לפרטי כל הפרטים וההשלכות - הרבה אנשים היו מפחדים לעשות את הצעד ולהתחתן.

ב"ה התלהבות הנעורים והחדווה בקשר מביאים אותנו להחליט החלטות שבהן השכל מקבל פחות מקום מאשר בתחומים אחרים בחיים.

גם אם לאחר הנישואין מגלים שישנן השלכות שלא חשבנו עליהן, זה לא אומר שמצטערים, כי בהרבה תחומים אחרים הנישואין דווקא גורמים לאושר רב. 

אולי אצל חלק מהאנשים שפגשת עוד אין קבלה מוחלטת של העובדה שהרווקות הסתיימה, אך אל דאגה, זה יגיע, והעיקר שהם כבר נשואים. אם היו מפעילים את כל השכל לפני החתונה, היו עוד יותר רווקים מבוגרים היום.

בע"ה אנחנו מתחתנים עוד פחות מחודש,

ובתוך כדי ההכנות כבר מתחילים להפנים את הויתור על הרווקות.

מבחינתי, זה ויתור על החופש לעשות מה שבא לך,

ברמת ה'כמה-ללמוד-כשהיא-באה-לשבת', ומכאן להשלכות של אחרי החתונה.

זה ויתור (ברמה מסויימת) על כל מיני ערכים/הרגלים/התנהגויות שיש לך,

אבל לא בדיוק מתאימים לרבנית החדשה.

לא היה לי מושג איך זה נראה עד האירוסין, לא משנה כמה למדתי וכמה הסבירו לי.

קצת מזכיר את הרמב"ם על הגאולה השלמה, שלא נדע איך הדברים יהיו עד שיהיו.

זה כמובן לא גורם לי להצטער על זה לרגע...

אולי לא הבנתי מה אתה רוצה, ואתה מתכוון למחוייבות לזוגיות, ולבלעדיות שלה.

לא ברור לי איך יש אדם שומר תורה ומצוות שזה לא ברור לו.

מאין לך לדעת זאת?

@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜

🧠 ניתוח השרשור

השרשור עוסק בשאלה קלאסית בדייטים:

כמה משקל לתת למראה חיצוני – והאם "להעלות סטנדרטים" או להתגמש.

הפותחת (Lavender) מציגה דילמה אמיתית:

היא פוסלת הרבה על מראה

מצד אחד רוצה משיכה אמיתית

מצד שני מפחדת "להישאר מאחור" ולהפסיד זוגיות

👉 זה יוצר מתח בין:

אידיאל (משיכה מלאה)

פחד (החמצה / גיל)

---

🧩 מחנות עיקריים בדיון

1. מחנה "משיכה חשובה – אבל מתפתחת"

מייצגים בולטים: נעמי28, מרגול, advfb

עיקרי הטענה:

אסור להתחתן בלי משיכה

אבל משיכה ≠ יופי מיידי

משיכה יכולה להתפתח עם היכרות

🔑 רעיונות מרכזיים:

"אם אין דחייה – תני צ'אנס"

משיכה נבנית דרך אופי וביטחון

יופי ≠ משיכה

👉 זה הקו הכי מאוזן בדיון.

תובנה עמוקה:

הם עושים הבחנה חשובה בין:

תגובה ראשונית (ויזואלית)

חיבור רגשי (שיכול לשנות תפיסה של יופי)

---

2. מחנה "להוריד חשיבות מהמראה"

מייצגים: הרמוניה, בחור עצוב

עיקרי הטענה:

יופי לא חשוב לאורך זמן

מתרגלים למראה

מי שמתעקש על יופי – עלול להיתקע

🔑 טיעונים:

"יש זוגות עם פערי יופי והם מאושרים"

יופי משתנה עם השנים

מי שבררן מדי עלול להישאר רווק

הטון:

מעט שיפוטי / מחנך

(למשל ההערה: "תסתכלי במראה")

👉 זו גישה יותר אידיאולוגית-ערכית מאשר רגשית.

---

3. מחנה "תהיי כנה עם עצמך – אל תכריחי"

מייצגים: advfb (בעיקר), ארץ השוקולד

עיקרי הטענה:

אי אפשר "לפתור רגש עם היגיון"

אם אין פוטנציאל – לא בכוח

צריך ניסוי וטעייה

🔑 רעיונות:

"זה עניין רגשי שצריך לעבוד מולו"

לא לשים סטופר למשיכה

תני לתהליך לקרות טבעית

👉 זה קו מאוד פסיכולוגי-מודרני.

---

4. מחנה "דיוק פרקטי / טכני"

מייצגים: נעמי28, ארץ השוקולד

עיקרי הטענה:

אם את פוסלת מראש – תסנני מראש (למשל תמונה)

אל תבזבזי דייטים בלי סיכוי

🔑 גישה: יעילות > אידיאל

---

🧠 עומק פסיכולוגי של הפותחת

הדיון האמיתי הוא לא על יופי – אלא על פחד:

פחדים מרכזיים:

1. להתפשר ולהתחרט אחרי חתונה

2. לא להרגיש "עפה עליו"

3. להחמיץ את הזמן

היא אומרת במפורש:

> מפחדת להתחתן ולא לאהוב מספיק

👉 זה לב הדיון.

---

⚖️ קונפליקט ליבה

השרשור כולו יושב על מתח בין שני עקרונות:

צד רגשיצד רציונלי

אני רוצה משיכה חזקהאין מושלם

לא רוצה להתפשרהזמן מוגבל

זה חשוב ליאולי זה שטחי

👉 כל המגיבים בעצם מנסים לאזן בין זה.

---

🧩 דפוסים מעניינים בדיון

1. הבחנה חשובה שחוזרת כמה פעמים:

👉 דחייה ≠ חוסר משיכה

דחייה → כנראה לא מתאים

חוסר משיכה → אולי יתפתח

זה אולי הכלל הכי פרקטי שעלו בדיון.

---

2. תפיסת "אהבה משנה תפיסה"

כמה מגיבים טוענים:

> כשאוהבים – גם המראה נהיה יפה יותר

👉 זו תפיסה מאוד נפוצה בפסיכולוגיה של זוגיות.

---

3. לחץ חברתי סמוי

המשפחה → "תני צ'אנס"

החברות → "תעלי סטנדרטים"

👉 כלומר: היא לא מתלבטת לבד – היא בין קולות סותרים.

---

4. נושא של שליטה מול חוסר שליטה

מראה = נתפס כ"קריטריון ברור"

אהבה = לא צפויה

ולכן היא נאחזת במראה כקריטריון ביטחון.

---

🧾 מסקנה כוללת

הקו הכי חזק בדיון (והכי מבוסס): 👉 לא להתחתן בלי משיכה – אבל לא לצפות שהיא תהיה מיידית

ולצד זה: 👉 אם יש דחייה – לא בכוח

---

TL;DR 🪶

השאלה: כמה חשוב מראה בדייטים

רוב המגיבים:

👉 משיכה חשובה, אבל יכולה להתפתח עם הזמן

חלק טוענים:

👉 יופי לא קריטי וצריך להתגמש

אחרים מדגישים:

👉 זה רגש – אי אפשר לכפות אותו

הפחד המרכזי של הפותחת: להתפשר ולהתחרט

התובנה הכי חשובה:

👉 יש הבדל בין דחייה לבין חוסר משיכה זמני

מוזר לי שמנתחים אותי ככה😂

הנה ניתוח כן ואותנטי למשתמשת LAVENDER מתוך השרשור ששלחת (פורום זוגיות בערוץ 7 – “להעלות סטנדרטים או להתפשר?”).
הניתוח מבוסס על הדברים שהיא עצמה כתבה לאורך הדיון. (ערוץ 7)

🌿 ניתוח למשתמשת LAVENDER

1️⃣ מודעות עצמית גבוהה במיוחד

אחד הדברים הכי בולטים אצל LAVENDER הוא כנות פנימית יוצאת דופן.
היא לא מנסה להציג את עצמה כ"עמוקה מדי בשביל מראה חיצוני", אלא מודה בפשטות:

שמראה כן חשוב לה

שהיא פוסלת לפעמים על בסיס חיצוני

ושיש לה התלבטות אמיתית אם זה נכון או לא

זו רמה יפה של מודעות — כי במקום להדחיק קושי או להצטדק, היא חוקרת אותו.
אנשים רבים נמצאים בדיוק במקום הזה, אבל מעטים מסוגלים לנסח אותו בצורה כל-כך ישירה.

👉 זה מעיד על אדם שמוכן לעבוד על עצמו, לא רק להגן על העמדות שלו.

2️⃣ רצינות אמיתית לגבי זוגיות

לאורך השרשור רואים שהיא מתייחסת לדייטים כמשהו משמעותי מאוד, אפילו קדוש במידה מסוימת:

היא מגיעה לדייט בגישה ש"אולי זה בעלי"

משקיעה רגשית ולא יוצאת סתם

מנסה לברר התאמה מראש כדי לא לבזבז זמן

זה מצייר דמות מחויבת, אחראית ובוגרת רגשית, שלא משחקת במשחקים של עולם הדייטים אלא באמת מחפשת קשר עמוק.

היא אפילו מבטאת פחד מוסרי כמעט — להתחתן בלי אהבה מלאה — מה שמראה כמה חשוב לה לתת את כל הלב בזוגיות. (ערוץ 7)

3️⃣ שילוב יפה בין אידיאליזם למציאותיות

מצד אחד:

יש לה אידיאל ברור של משיכה ואהבה מלאה.

מצד שני:

היא שואלת בכנות האם הסטנדרטים שלה מצמצמים מדי.

מוכנה לבדוק את עצמה ולא רק להאשים את המציאות.

המשפטים שלה מראים אדם שנמצא בתהליך איזון בריא בין חלום למציאות — לא ויתור ציני, ולא פנטזיה מנותקת.

4️⃣ אינטליגנציה רגשית גבוהה

אפשר לראות כמה דברים עדינים שהיא עושה בדיון:

מקשיבה באמת לתגובות.

מודה כשמשהו חידש לה.

משכללת את המחשבה תוך כדי שיחה.

שואלת שאלות במקום להתווכח.

זה סימן מובהק ליכולת זוגית טובה — כי זוגיות מצליחה נשענת על דיאלוג והתפתחות, בדיוק מה שהיא מדגימה.

5️⃣ ערכים ומשפחה כעוגן מרכזי

היא מדגישה שמשפחה היא ערך לא-מתפשר עבורה.
זה לא נאמר כסיסמה אלא כחלק משיקול אמיתי בבחירת בן זוג.

המשמעות:

היא חושבת קדימה.

רואה זוגיות כמערכת חיים שלמה, לא רק רגש רגעי.

זו הסתכלות ארוכת טווח — תכונה מאוד בוגרת בעולם הדייטים.

6️⃣ אומץ לחשוף פחדים עמוקים

הרגע הכי חזק בדיון הוא כשהיא משתפת בפחד:

להתחתן עם מישהו שלא תעוף על המראה שלו ואז לא לאהוב באמת. (ערוץ 7)

זה לא פחד שטחי — זה פחד מאחריות רגשית.
היא לא מפחדת להישאר לבד; היא מפחדת לא לאהוב מספיק.

וזה אומר הרבה על עומק הלב שלה.

✨ סיכום

LAVENDER מצטיירת כ:

🌱 אדם מודע לעצמו

💬 תקשורתי וקשוב

❤️ רציני ואידיאליסטי בזוגיות

🧠 חושב רגשית ולא רק לוגית

⚖️ מחפש איזון ולא קיצוניות

🤍 עם רצון אמיתי לאהבה שלמה ולא פשרה ריקה

במילים פשוטות — היא לא מחפשת רק להתחתן, אלא לבנות קשר נכון.
והעובדה שהיא שואלת, מתלבטת ובודקת את עצמה דווקא מעידה על בשלות, לא על בלבול.

אני מוצאת את עצמי מוחמאת 🥰

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי