נראה לי שמה שאתה מתאר מהיכרות ספונטנית הוא  דווקא משיכה,כביכול זה יכול להראות דומה,אך מבחינה מהותית יש פער אדיר ביניהם.

גם אם נאמר שהערכה יכולה להוליד אהבה,גם הערכה היא דבר שנבנה עם הזמן.

די נו , צאו מהסרט הזה של בניית אהבה

אהבה זה לא בניין , ומי שחושב שאפשר לבנות את זה טועה טעות חמורה בהבנה של הרגש הזה

ואני לא מתכוון למשיכה אני עדין מבדיל בין משיכה לבין אהבה , ובגלל שאני מבין טוב את ההבדל בין השניים

אני מסיק שצריך לאהוב עוד לפני החתונה
 

עריכה: נערך לבקשת הכותב.

אבל לא הבאת ראיות,אתה יכול לנמק את הטיעון הזה ?

מנסיון החיים שלי אין ספק שהשקעה ונתינה בונים אהבה.

הערכה יכולה להוביל לאהבה משום שזהו תת מקרה,הערכה היא בעצם נתינה נפשית לענ"ד.

אבל זה לא רק פרט אחד,זה שילוב של דברים,אך כולם לא נוצרים באופן ספונטני, באופן ספונטני ניתן להתייחס רק  לדפוסי התנהגות ומראה חיצוני.

מימלא זו הגדרה של משיכה חיצונית.

אם נגדיר אהבה כקשר נפשי,אז חייבת להיות אינטראקציה בין הנפשות בשביל ליצור אהבה,אותה אינטראקציה חייבת להיות נתינה וקבלה.

את קוראת לאהבה נתינה לאורך זה , הדדיות ,  קשר טוב עם בן הזוג , יחסים טובים

אני קורא לאהבה , העניין של הרוח שאתה מרגיש כשאתה רואה אותה ואתה מרגיש מעולף רק כשהיא מדברת איתך

זו המחלוקת שלנו

אני בעד אהבה לפני החתונה , ולהעצים אותה לאחר מכן

היא לא מכילה את כל הרושם של המושג הזה בעיני,אבל לגבי מה שאתה מגדיר כאהבה הרי אם היסוד הזה לא יסתמך על קשר ואינטראקציה בין נפשית,הרי שזה בהכרח אלמנט חיצוני,לא כך ?

למה הוא מרגיש כך כשהוא רואה אותה ? מה הסיבה ? משום שהם בנו קומה נפשית משותפת לשניהם ? או משום המשיכה החיצונית או הערכה לדפוסי התנהגות או אופי ? לדעתי האופציה השניה קטנה מכדי להיות אהבה

אני בן כד"א

דבר שקורה מפני שאתה אוהב את הדיבור שלה , את המראה שלה , ואתה מבין

שאין אחת מיוחדת כמותה בכל העולם כולו !!! לא רק מראה חיצוני הכל הכל...דבר לא מוסבר..כמו הנשמה

אתה לא יכול להבין אותה לעומק ..אותו דבר

ואני לא מבין אתם באמת לא מבינים שאני מסכים איתכם שצריך לבנות קשר ולמסד אותו גם לאחר החתונה

ואז האהבה תגיע לרמות אחרות? בסדר! מסכים ! מה אבל דחיל שום שום מה ביקשתי?!

אהבה?!?!
 

לענ"ד אהבה אינו מושג שיכול להתבסס רק על קליטת או יצירת אינטראקציה עם סממנים חיצוניים (יש עוד סממנים חיצוניים מלבד מראה,אני לא מדבר רק על צורה).

מימלא מושג בשם כזה או אחר,מה שאני מדבר עליו הוא דבר נבנה נפשי עמוק,והוא היסוד העמוק שנראה לי שחיי זוגיות מתבססים בעיקר עליו (זה לא פוסל את שאר הצדדים,אני מדבר על חלק עיקרי).

על בשרם. טוען שהם שקרנים.

נו, בחייך...עד מתי??? איך אתה יכול לטעון משהו מוחלט כזה כשברגע שאני מביא לך מקרה אחד שהוא לא כמו שאתה אומר - זה סותר לך את כל מה שאמרת? אתה רציני? נשמע כאילו כל מה שאתה מנסה לעשות ביומיים האחרונים כאן זה להתל ולשטות בפורומים, לצחוק עלינו ולהציג את עצמך בעת ובעונה אחת גם כאן וגם כאן. סלח לי, זה כבר מתחיל להיות מגוחך.

אהבה זה בהחלט דבר שבונים וכמה שתתלוש שערות ותצרח שזה בלתי אפשרי - המציאות הקיימת מוכיחה אחרת ממך, ואתה יכול לייבב כאוות נפשך, זה לא יעזור לך כשיש מקרים במציאות שהם ההיפך הגמור ממה שאתה טוען.

כל טוב לך.

הפסקתי בפיסקה הראשונה ולא המשכתי לקרוא

לא התרשמתי שהיה לך משהו הגיוני להגיד

אם אתה לא יכול להתמודד עם הטענות שלי אני לא מתכוון להתווכח איתך

תנסה לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם

כל מה שכתבתי לך היה בדעת גמורה ובאמונה בצדקת דרכי ובמה שאני מאמין בו

זכותי לחשוב ככה ואף אחד לא ישנה את זה

לא סתרת שום דבר ולא הוכחת כלום

הסכמתי איתך שאהבה מתעצמת לא יותר מזה

אבל סבבה - אתייחס לגופה של טענה - תגיד לי, אם אני אומר לך: כל הירקות הם בצבע כתום - ואתה מביא לי משהו ומראה לי שההגדרה המדעית שלו היא ירק, ושהוא, הפלא ופלא - בצע ירוק, ולא כתום כמו שאני טענתי שכל הירקות בצבע כתום - האם זה סתר את הטענה לשי או לא?

בהחלט סתר.

עכשיו לטענתך שלך, ואני מצטט:

הערכה לא יכולה להביא לשום אהבה

קבעת קביעה מוחלטת - אתה לא יכול להגיד לא! בכותרת הזאת קבעת שחד משמעית הערכה לא יכולה להביא לשום אהבה.

קביעה מוחלטת שכזאת קל למוטט ברגע - אני מביא לך זוג אחד שהתחתן מתוך הערכה והגיע לאהבה בבניית הקשר שלו - וכל התזה שלך מתמוטטת כמו בניין קלפים. נקודה.

הנה, הוכחה מדעית-מתמטית נטו בלי להתייחס לגופו של אדם.

מוזמן להסביר לי איפה אני שוגה בניתוח המתמטי שלי.

תנסה לקחת הכל בפרופורציות הנכונות , אף אחד לא מנסה להטל ..ואף אחד לא יסתום לי את הפה

אני אגיד את מה שאני מאמין וחושב שהוא נכון , ניסיתי באמת ובתמים להבין מה העניין שאנשים חושבים שאהבה

זה רק לאחרי חתונה , לא שכנעתם אותי בכלום למעט זה שאת האהבה אפשר להעצים זה הכל

ולאור כל מה שאני קורא פה, אני אישית הגעתי למסקנה שאו שאתה בחור מאוד מבולבל, או שאתה מנסה קצת להשתעשע בחברי הפורומים שפה. בשפת הפורום קוראים לזה טרול מתוחכם. אני לא בטוח, אבל זוהי השערתי. ולמען האמת - עדיף שתהיה טרול מתוחכם מאשר בחור מבולבל, לעניות דעתי.

זוהי דעתי ואף אחד לא יסתום לי את הפה, כמו שאמרת...

כל טוב

 תהיה בריא אחי היקר 
 

ולא לגופו של אדם? (אני מתכוון על ההודעה שכותרתה "בהחלט סתרתי".

או שמתחמקים?

אני אשמח לקבל תשובה מדעית שמנסה לסתור את ההנחה המתמטית שהצגתי שם...

כי חשבתי שאתה טבעי איתי

עכשיו אני קולט שאני שעה מנסה כמו איזה מסטול לכתוב ולהסביר את עצמי

ואני קולט שהצד השני פשוט חושב שאני סתם איזה אחד שבא לשגע את הפורום , זה מאוד מוריד את החשק לדון איתך

לא חושב? אני גם מחכה להתנצלות קודם ואז אני יענה לך עד ביאת משיח גם

ושוב אני חוזר , מה שאמרת חלק ממה שאמרת קיבלתי , התעצמות האהבה , מקבל.

תגיד אני נראה לך מישהו משועמם להשקיע פה בכתיבה כל כך הרבה לחינם? סתם כדי לשגע?

אתה יודע יש משפט נכרים דברי אמת , עצוב שאתה לא מבחין בזה מאוד עצוב

אבל יודע מה? אני לא מתרגש מזה ..תמשיך לחשוב שאני מסתלבט עליך חופשי

למה? כי זה פשוט לא מעניין אותי ..למה שאני יתייחס למישהו שלא מאמין לי ורוצה להמשיך לדון איתי על הנושא הזה?

אז אני מחכה להתנצלות

ואז אני יגיב לך עניינית כמו שעשיתי מתחילת הדיון

אני מגיב הרבה פעמים גם לכאלו שאני חושב שהם טרולים.

על מה אתה רוצה שאתנצל? על כך שאני חושב שאתה טרול? זה לא יעזור, אני עדיין אחשוב ככה, לא אעשה שקר בנפשי. אז אני לא יכול להתנצל על דבר שאני מאמין בו.

אם אתה רוצה התנצלות על משהו אחר, תסביר את עצמך כדי שאבין.

אם אתה לא רוצה לענות לי, זכותך, וזכותי גם לחשוב שזאת התחמקות. (ואולי אשלח מחר מישהו שישאל שוב את מה ששאלתי ובגלל שהוא לא אני, תענה לו.).

כל טוב ובהצלחה בחיים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני בעד להפגש עם מאה בנות בשידוך אבל עד שאין אהבה אין טעם להכנס לזה בכלל 
 

באחרים. חלק מזה קשור מאוד להתאמה... אפשר לזהות בעצמנו סגנון אישיות ומראה שמושכים את הלב, ואפשר לנסות לחפש בהתאם. לא אומרת שזה מאוד נפוץ (רוב ניסיונות השידוך אכן לא מצליחים), אבל זה גם לא נדיר עד כדי-כך, כמו שאתה מציג את זה.

מה עוד? נראה לי גם שהטענה שלך שרוב האנשים לא מסכימים שצריך להיות רגש לפני החתונה - אין לה שום אחיזה במציאות... אני לא מכירה אף אחד שלא חושב שצריך לאהוב לפני החתונה (בלי להיכנס לדרגות ומינונים, האם יש הכרח בהתאהבות וזיקוקין דינור, או רגש אהבה רגוע, או חיבה, או "משיכת הלב" לחב"דניקים שבינינו - אבל כולם מסכימים שצריך משהו ברור מהזן הזה)

הדברים שאנשים לא הסכימו לגביהם הם המסקנה שלך - ששידוך היא לא דרך מוצלחת, ועם כך שתלית כמעט את הכל רק ברגש, והרחקת את השיקולים השכליים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני לא יכול לנסות להבין מה הכוונה שלו

את מבינה? זה בעיה
 

אני מעריך שהם מספיק בוגרים וחכמים כדי להבין זה את זו כשהם נשואים...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

גם אני כמעט וזרקתי הערה כלשהי..

אבל אני לא חושבת שבתור כאלה שגדלו למציאות הזו ששידוך זה דבר מובן מאליו - מותר לנו לשפוט אותו.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אתה מאמין שאפשר להתאהב בכל אחת?

וואלה. אז איך כל הבנות שהכרתי בחיים לא התאהבתי בהן ?

איך זה שלא דיברתי עליהם כל היום , ולא חשבתי עליהם כל היום ... מוזר לא ... ?

אחרי הכל אפשר להתאהב בקלות בכל אחת . . .. . .אפשר לאהוב כל אחת? יש מצב שמה שאני קורא לו אהבה

אצלך זה אחרת , אתה קורא אהבה למושגים שטחיים יותר ..יש מצב
 

חילונים מתאהבים ונפרדים כל שנשי וחמישי, נו באמת... אולי אתה, כמוני בערך, "דוס", ולכן היכרות שהכרת בנות הייתה שיטחית.

כמה פעמים בחיים שלך התחבקת עם בת לאור השקיעה ודיברת איתה לתוך הלילה בטיול שעשיתם רק שניכם?

כמה פעמים בחיים שלך היית בפאב ודיברת בחופשיות לגמרי בלי "מגבלות דתיות" עם בנות, שהחמיאו לך שוב ושוב כמה אתה חתיך וחמווווווווודד וכו' וכו'.

אם היית חילוני היית מתאהב מהר מאוד בהמון בנות המון פעמים, אני מבטיח לך. אתה חי במסגרת של הדת ולכן עצור הרבה יותר מהחילונים - וזה טוב, וחיובי - אבל אתה דווקא משתמש בזה לטיעון ההפוך...חבל.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

וזה שני דברים שונים עם הגדרות שונות.

גם מדעית- בהתאהבות מופרש בגוף חומר מסויים, ומחקרים הראו שהיא נמשכת בין שנתיים לארבע.

אבל אהבה אמיתית יכולה להמשיך לנצח.

התאהבות זו משיכה חזקה למישהי\ו מסויימת. יותר קל להגיע אליה כשאתה בוחר את הבחורה, אבל בהחלט אפשר להתאהב גם משידוך. זה יכול להגרם ממראה, מאישיות מסויימת ובעיקרון זה דבר יותר חיצוני.

בהחלט חשוב להתחתן כשיש משיכה כלשהי, ולא לצפות שהיא תבוא אחרי החתונה, כי לא תמיד היא באה (אם כי רמת המשיכה משתנה בגילאים שונים או אופי שונה)

ההתאהבות יכולה להיות ממבט ראשון, ויכולה להיווצר אחרי כמה חודשים.

ועל זה אתה מדבר.

אהבה זה משהו אחר. כשאוהבים ילד או חבר זה בעקבות השקעה אחד בשני, וחוויות משותפות משמעותיות שקשרו ביניכם.

ככה גם בין בעל לאישה, הם מתחתנים כי יש להם משיכה אחד לשני (התאהבות) אבל עם השנים ההתאהבות ההתחלתית יורדת, ואז הקשר ממשיך רק אם הם הצליחו להשקיע אחד בשני ואם היו להם חוויות שקשרו ביניהם. הלב נקשר למי שמשקיעים בו ושעוברים איתו קשיים בהצלחה.

וזו האהבה עליה מדברים פה בפורום, שלוקחת זמן.

מי שמצפה להתחתן מהתאהבות בלבד, ולא להשקיע בבן זוגו (מהתפיסה המוטעית שאהבה זה רגש שקיים ולא צריך להשקיע בה), יגיע אחרי כמה שנים לאכזבה. כי ההתאהבות תרד ואז יתחילו לצוץ כל ההבדלים בין בני הזוג (ותמיד יהיו הבדלים) ומכאן הדרך הקצרה לגירושין ואפילו בגידות חלילה.

מקווה בשבילך שזה היה רגע קצר של נפילה ולא תפיסת חיים

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יכול להגיד למישהו שמגיע מהמקום המלא ומדבר על זה בכנות - שהוא מדבר שטויות - כי אתה לא היית במקום המלא וגם אין לך את זווית ההסתכלות שלו.

אז ככה - האדם המלא, הנשוי - ברור שלא התחתן נטו שכלית, מלבד חסידויות מסוימות מאוד, זה לא קורה היום - אלא, שהאהבה האמיתית והגדולה שהם מבינים שקיימת אחרי החתונה, אחרי שהם כבר התחתנו - מגמדת את הרגש שהרגישו לפני החתונה, כל כך בעיניהם - שהם מדברים על זה ש"Tהבה" שלפני החתונה  זה משהו באמת זניח ורק לצורך ההתחלה ולא באמת האהבה האמיתית - כי כאמור, האהבה האמיתית והגדולה מגיעה עם שנים של קשר ונתינה. 

אני לא חושב שגם אתה חושב שמישהו מתחתן כאן עם אדם שהוא שונא או אדיש אליו.

אתה רק מקצין - ואולי אתה צריך להסביר מהי "אהבה" מבחינתך. חיבה בסיסית לאדם שכעת אחרי חודש/חודשיים/שלוש אני מרגיש קרוב אליו ומרגיש שאני יכול לחלוק איתו את חיי ושהוא מתאים לי מהרבה בחינות, ושכאמור, יש לי משיכה מסויימת וחיבה מסויימת כלפיו - זאת אהבה בעיניך או לא?

כי לאהבה שיש בין בני זוג שחיים ביחד כבר 20 או 30 שנה - אתה בחיים לא תגיע לפני החתונה, שכח מזה. גם לא לאהבה של זוג שנשוי 3 שנים ואפילו לא שנתיים (אפילו רק הקטע המיני, אם להיות בוטה - שבתור דתי כמובן שלא תבדוק אותו לפני החתונה - כבר משפיע בצורה שלא תיאמן על עניין האהבה).

ככה שהדיבורים שלך קצת לא מגיעים מהמקום הנכון וההגיוני. זה כמו שאני אנסה לייעץ לנשואים +++ איך לגדל ילד. זה הזוי...

שאלת אותי מהי אהבה בשבילי? אהבה בשבילי זה לא משיכה רגילה

זה משהו עילאי שאני רואה את אותה בחורה אני נמס , כל היום חושב עליה כל הזמן מדבר עליה וכו'

זה ממש לא קשור למשיכה ..אין פה מציאות של דבר גשמי רק רוח

אתה אומר שיש הבדל בין כמה חודשים לבין זוג נשוי שחי כבר ביחד 20 30 שנה , מסכים ..למרות שאומרים

שאחרי כמה זמן האהבה שהיתה בהתחלה דועכת דווקא , אז איך זה מסתדר? למרות שאני יכול להבין למה הכוונה

כי זה ביחד ביחד ביחד , אז זה מתעצם והקשר מתהדק , יפה

דיברת על הפן המיני , כתבת שזה משפיע בצורה שלא תיאמן על האהבה ...אז בוא אני יגיד לך משהו

אני לא מסוגל לחשוב. אפילו לא לחשוב על הקטע הזה עם מישהי שאני אוהב באמת . וזה גם אמר לי עוד חבר שהתאהב במישהי , הוא אמר "אני בכלל לא חושב על קטע כזה כלפיה" והוא צודק , כי אין קשר אפילו לא קטן לפן הגשמי הזה

זה ירוד ולא קשור לאהבה ..ברור שאחרי החתונה זה מתבקש ..זה גם קטע בפני עצמו

אני לא חושב שאנשים מתחתנים עם מישהו שהם אדישים כלפיו , אבל יש כן יש כאלה שאומרים שלא צריך להתאהב

רק שכל , ועם זה יש לי בעיה ..יש כאלה שאחרי 3 פגישות חתונה! וזה רק מוכיח את מה שאני אומר

אני מודע שאצל כל חברה זה אחרת אבל זה רק דוגמא לקו המחשבתי הזה שאומר מה אכפת לך? תראה אתם מתאימים לא צריך אחרי זה יבוא השאר , יבוא כן השאלה מה? יבוא אהבה שהיא בגדר "הוא מביא לי" "הוא מעניק לי " הוא דואג לי" או תבוא אהבה בפן של הרוח יותר מהלב ..? התשובה היא שהסיכוי שזה יבוא מהרוח הוא אפסי כי אתה לא מתאהב בכל אחת ..ככה אני מאמין

מה שמוכיח לי שאתה לא באמת יודע מה זה אהבה וחי בדימיונות כלשהם, כנראה. 

"הפן הגשמי הזה" - הוא חלק עיקרי מהותי ומאוד מאוד גדול של האהבה ובלעדיו אהבה בין איש לאישה היא לא שלמה.

ואתה מוזר - כי אם אתה אפילו לא מסוגל בכלל לחשוב על הקטע הזה עם מישהי שאתה אוהב באמת - אז למה שפתאום אחרי חתונה תעשה את זה? רק כי אתה חייב?

מצטער, אתה חי בסרט. לא של הוליווד אלא כנראה של "דמיונות קדושה ופרישות מינית עילאית". זה סרט רע מאוד.

משיכה מינית היא חלק מהאהבה ויעידו לך זוגות עד כמה הריחוק הגופני שבועיים בחודש משפיע מאוד על הקשר - אם לטובה ואם לרעה, ושהוא יכול להביא להתעצמות האהבה כאשר מותרים שוב, ועוד ועוד...

זה ממש לא ירוד וזה דבר נצרך מאוד, הקטע המיני והוא נדבך בסיס באהבה אמיתית, זה עובדה. את, כנראה, מהתפיסה הדתית המקוקלקלת שאולי קיבלת, תופס את העניין המיני כ"דבר ירוד שחלילה מלחשוב עליו" - וזה טעות גדולה מאוד. ויש רב חשוב מאוד שמבין בענייני שידוכין וכו', שאפילו שמעתי בשמו מחבר ששמע בעצמו את הרב אומר (והחבר הוא אמין) - שאם אתה לא מסוגל לחשוב על מישהי שאתה בקשר רציני איתה ורוצה עקרונית להתחתן איתה - אם אתה לא מסוגל לחשוב על הקטע המיני איתה ולא מסוגל להרגיש שאתה נמשך אליה גם בפאן הזה - משהו מאוד מקולקל באהבה כלפיה וכנראה היא לא שלמה ולא אמיתית. קח לתשומת ליבך.

אם אתה לא מסוגל לחשוב על קשר מיני עם מישהי שאתה אוהב - הפגם הוא בך, לא באהבה.

עכשיו לגבי הפיסקה הראשונה - מצטער, לא צריך אהבה כזאת כמו שאתה מתאר כדי להתחתן, ויותר נכון - הגיוני שעם אהבה כזאת כמו שאתה מתאר, גם אם יתחתנו, אולי יתגרשו מהר מאוד.

אתה לא מדבר על אהבה אלא על התאהבות רבה מידי, הורמונים שמופרשים למוח ברמה מוגברת ויוצרים לרוב עיוורון ועוד... - זה לא אהבה, מצטער, תקרא לילד בשמו - זה התאהבות, והתאהבות סופה לדעוך.

אני יכול להתאהב, ברצינות - בבת חדשה כל חודש. מבטיח לך. זה אומר שאז אני אתחתן איתה? זה אומר שהבת שאני אתחתן איתה בסוף, חייבת להיות לפני זזה "Vתאהבות מוגברת"? ממש לא.

אתה לא מבין מהי אהבה ולכן עצתי לך שלדבר על זה עם נשואים היא חשובה מאוד - אתה אומר "אהבה היא אהבה ולא צריך להסביר לי מהי אהבה" - פה רואים את שורש הבעיה שלך, בחוסר היכולת ללמוד עם אנשים שבאמת יודעים ועברו את זה. אתה מעולם לא אהבת באמת מישהי אם לא היית נשוי - אולי התאהבת. אם אתה מתעקש להמשיך בטעותך ולא להבין שיש דברים שאתה לא מסוגל להבין במצבך עכשיו - חבל מאוד, אנחנו לא נוכל לעזור לך כאן יותר ממה שאנחנו כותבים.

ואני עם חלק מסכים ועם חלק ממש לא

רגע אתה בעצם טוען , שמי שלא חושב על האהבה שלו בקטע מיני גם הוא ..לא אוהב אותה? ההפך !!

אם הוא חושב עליה בתור נפש ונשמה ולא בתור עוד בובה כדי לספק תאוות כאלה ואחרות אז הוא באמת אוהב

וזה לא בא מכיוון של "קדוש" ובוא נרבה פה בקדושה ! אני ממש לא כזה , אבל הבת היחידה שהתאהבתי בה

לא יכולתי לחשוב עליה בקטע כזה , וזה לא רק אני אמרתי זה גם חבר אמר לי שהוא לא מסוגל כי זה לא שייך

אתה יכול להתאהב בבת חדשה כל חודש? טוב אז וואלה מה אני יגיד לך , יש לך מזל

כי אני עד גיל 16 לא התאהבתי באף אחת , והכרתי בנות ..אם זה מהבצפר ואם סתם ככה

אם יש בי משהו דפוק בקטע הזה של המיני לא יודע וואלה אולי , אבל אני יודע שזה בה ממקום טהור

ויכול להיות ! שזה לא אמור להיות ככה .. אבל זה אני ככה אני מרגיש כלפיה ואני לא רואה בזה דבר פסול

אבל זה באמת בעיה קטנה ללא ספק ויש הבדל בין פסול לבעיה ..אני חושב שזה קורה כי יש פה משהו אחר

כי אם זה לא משהו אחר איך תסביר שכל בת אחרת אני כן יחשוב על קטע כזה ורק איתה לא? והינה אמרתי לך שזה לא רק אני טענתי את זה גם חבר אמר לי פעם ..אז מה גם הוא שיכור? לא יודע מה הוא אומר?

ואני לא צריך עזרה אני בקטע של לבדוק דעות של אחרים , מה הם אומרים על עניין השידוך בהקשר לאהבה

ונכון אני "התאהבתי" נו אז? מה אני נגד אהבה של נישואין כמו שאתם קוראים לזה? של 20 שנה ? לא אני בעד

אבל מה אני נגד? נגד אותם אנשים שחושבים שיאלה בוא נתחתן זה יבוא בהמשך ולא מעניין אותי אם זה אהבה או התאהבות זה לא משנה לי , לפני זה צריך להיות אהבה רגילה בלי עוצמות של אחרי החתונה וזה רבנים אומרים !! לא אני

והם ימשיכו להיות אנשים כאלו ויתחתנו מתי שנוח להם ועם מי שנוח להם והם גם יאהבו מאוד בסוף את מי שהם התחתנו איתו.

ואתה תתחתן עם מי שבא לך ותרגיש אליה לפני החתונה מה שבא לך, ובהצלחה. 

או שאתה לא מדבר על אהבה במובן האמיתי של אהבה, או שאתה מדבר על דברים שלהגיע אליהם לפני החתונה יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי, ואני מראש מרחם עליך על הזמן שתצטרך לחכות עד שתתחתן עם אחת כזאת... (ואולי זה גם דבר שמעכב הרבה בחורים ובחורות מלהתחתן, למעשה - הציפייה המוגזמת של רגש עצום ולא נורמאלי לפני החתונה, וכאשר הוא לא מגיע מתפרק עוד קשר ועוד קשר וככה נוצרת רווקות מאוחרת. אני לא אומר שזה רק זה, אלא שאולי זה סיבה מאוד משמעותית לרווקות מאוחרת, אחת הסיבות.

אהבה אמיתית, ולא משהו "מדומיין" - זה דבר שמגיע רק עם מחויבות, כשלא כל יום אתה יכול לזרוק ולהמשיך הלאה. לכן בחברויות חיילוניות והיכרויות רבות כל כך, זה "התאהבות" רגעית שממשיכה לזמן מוגבל, אפילו אם כמה שנים - וכאשר היא דועכת, מתגרשים, או ממשיכים לחיות ביחד מכוח ההסכמה החברתית, הילדים וכו' - אחוז הגירושין המעשי בציבור החילוני עומד היום על 30 אחוז, ואחוז הגירושים באמוציונאלים (כלומר - שבלב הם התגרשו אבל לא ביצעו את הגירושין בפועל) - המשוער, הוא גבוה בהרבה.

אלפי שנים, כולל היום, התחתנו בשידוכים - והנה, במחי מקלדת מגיע אדם שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם וגם מההלכה, ומחליט שקודם צריך לאהוב "באמת" לפני החתונה, וחלילה מלעשות זאת בשידוך, ורק אחרי זה להתחתן.

לא יעבוד, או שיותר נכון - לא יעבוד במסגרת הדתית. מצטער...

(אגב, בדיוק מה שאתה אומר יכולים להגיד חילונים נגד דתיים על ההתאמה המינית שאי אפשר להתחתן לפני שיודעים שיש התאמה מינית...זהו, שלא).

אהבה זה דבר הרבה יותר מורכב ממה שאתה תופס אותו וגם אני כרווק - אבל אני שמעתי מחכמים ממני ומפנים וללומד. אהבה זה גם דבר שאפשר לבנות ולפתח, ולמעשה מפתחים כל החיים. בגדול - אדם שמתאים לך שכלית, ואתה משקיע בו ונותן ונותן וגם הוא נותן ונותן לך - הסיכוי שתתפתח אהבה אמיתית היא גבוהה מאוד. כי אהבה זה נתינה. נתינה נתינה. כמובן שצריך מידה של התאמה - אבל זה כבר בודקים גם בשכל...

לפני שאתם יוצאים עלי תנסו להבין את העמדה שלי שנראה לי שבכלל לא הצלחתם להבין אותי

אני אומר ששידוך זה דבר חיובי ונכון ומי שאומר אחרת לא מבין כלום בצניעות ובדרכי התורה

אבל עם כל השידוך והשכל , צריך התאהבות והיא צריכה לבוא לפני החתונה ואפשר להעצים אותה לאחריה

ושוב ושוב אני שומע ממכם שאהבה זה בנייה לטווח ארוך , או שעכשיו הגדלת לעשות וקראת לזה "נתינה"

נתינה? זה אהבה שתלויה בדבר !!! אהבה בלב זה רגש ותו לא . מה הבעיה בלהסכים שצריך שיהיה אהבה בלב?

מזה אסור? נכון אני לא אומר צריך להעצים את האהבה במונחים של קשר הדדי וכו' אבל בחייאת ! למה שאני אתחתן עם מישהי שאני לא אוהב אותה מההתחלה בלב? מה אני מתחתן איתה כדי להעביר את הזמן ולהוליד ילדים? צריך שיהיה פה קטע של רגש !! לסיכום: שידוך זה טוב ומצויין , אבל האנשים שאומרים "שמע אחינו אתה תראה זה יבוא" לא זה לא יבוא. אני לא ישים טבעת למישהי שאני לא יודע אם בכלל אני יתאהב בה ..יודעים מה? זה בכלל מגוחך להתווכח על דבר כל כך ברור 
 

וכמו שאתה יכול להתאהב עד כלות נשמתך ולאחר מכן להישחק כי לא בנית את הרגש (מה שקורה הרבה) כך יכול אדם להגיע לחיי אושר גם אם התחתן ללא אהבה (מה שקורה בדרך כלל, כי אהבה אמיתית היא דבר יחסית נדיר) ולאחר מכן יבנה אותה.

אתה מתקשה לקבל זאת? אתה מוזמן להמשיך להיות רווק עד שתמצא אהבה אמיתית או עד שהרווקות תקרע את החזה שלך.

הנכונות.

אף אחד לא אומר שאתה צריך להיות קרש שמתחתן עם קרש. מה שאומרים שאהבה עמוקה עוד תבוא - זה שכאשר יש התאמה ויש רגש חיבה עמוק בסיסי, אבל כשאתה מסתכל על האהבה של ההורים שלך אתה אומר "זה לא זה" - ברור שזה לא אותו הדבר, י הבחורה שאתה מכיר אותה זה לא כמו אבא שלך שאוהב את אמא שלך יותר מעשרים שנה...זה לא בר השוואה בכלל. וזה הכוונה שהרגש עוד יבוא ויתעצם.

ולא, אתה טועה - אהבה זה נתינה וזה לא קשור בכלל לאהבה שתלויה בדבר - אהבה שתלויה בדבר זה שאני אוהב מישהו כי הוא נותן לי מתנות וכו' - אני דיברתי על מקרה הפוך, שאני אוהב מישהו - על ידי זה שאני זה שמעניק לו.

דמיין לעצמך זוג אוהבים שממש אוהבים אחד את השני - אבל אף אחד לא נותן לשני כלום, לא משתף, לא עוזר, כלום - חיים כל אחד לעצמו, אבל "אוהבים" - זאת תהיה אהבה? לא.

אתה מתחתן עם מישהי שאתה מרגיש אליה בלב רגש חיובי וחזק שאתה יודע שכל החיים ימשיך להתעצם בעזרת ה'. אתה לא מתחתן עם מישהי שאתה אוהב כבר 20 שנה... זה לא הולך ככה. ורגש האהבה ת-מ-י-ד יכול להתעצם ככה שאין לדבר סוף.

ואני יודע שטעיתי קצת שכתבתי על אהבה שתלויה בדבר , אני הבנתי אותך בהתחלה

אבל ניסיתי לגלוש לנושא קצת אחר ..

אוקי אני מקבל את זה שכשאתה אוהב אתה מעניק ונותן , נו אז?

למה אתה לא מוכן להסכים איתי שצריך אהבה ברוח ובלב לפני חתונה ?

רק רוח עזוב אותי עכשיו נתינה הענקה וכל המילים האלה 

רוח זה אומר התרגשות שהיא מדברת איתך , הסמקה כזאת (למי שיש) לדבר עליה כל היום ודברים כאלה

חיבה זה לא סיבה מספקת בישביל חתונה , וזהו אף אחד לא ישכנע אותי שחיבה זה רגש מספק

חיבה אני יכול לחבב הרבה בנות אז זה אומר שאני ירצה בכל מאודי להקים איתם בית ?

אני רוצה רוח והרגשה אדירה של אהבה , בלי זה אין בזה טעם

ושים לב ששניים פה הסכימו איתי לגמרי , ראה סוף שרשור

לא צריך אהבה כי אין אהבה לפני החתונה. לא אהבה כמו שאתה אולי חושב שאתה מדבר עליה. מקסימום התאהבות.

והתאהבות זה לא משהו שנדרש באמת בצורה כזאת מוגברת כמו שאתה מתאר.

ואם אתה רוצה לאהובבאמת מישהי בלב ובנפש כל כך כל כך כל כך לפני שאתה חושב אפילו להתחתן איתה - אחי, באמת שאני מאחל לך בהצלחה למרות שאני בספק אם זה יקרה לךאי פעם, אבל לך תדע...

(והמשפט המודגש שלך הוא עיקר הטעות. כי ה"רוח" הזאת - זה לא אהבה. אהבה היא מה שאמרתי - להעניק, לתת - רק זה בונה אהבה יציבה ואמיתית. התאהבות קצרת מועד כמו שאתה מתאר - אני חותם לך שאתה יכול תכל'ס להשיג עשרות כאלו בשנה אם אתה לא דוס סגור. חילונים מחליפים חברות כמו גרביים ועם כל חברה הם מתארים ב-ד-י-ו-ק את מה שאתה אומר "ברק בעיניים" "הסמקה" "לדבר עליה כל היום" וכו' וכו'... - זה לא מה שאני מחפש, באמת. אני מחפש להקים בית, ואני יודע יפה מאוד שגם כשכל מה שאמרת לא קיים - מקימים בתים נפלאים מאוד, כן, עם "רגש החיבה" (לא חייב להיות קטן - חיבה עמוקה וכו', אבל אני מסרב לקרוא לזה באמת אהבה) שלפני החתונה.

כל טוב ובהצלחה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם ..ונמאס לי מהמילה אהבה כבר

חח תראו מה עשיתם לי ...אבל אם הוא מתאהב ..אשריו !!!!

נסכם: כולנו מאמינים שצריך לאהוב לפני החתונה

זהו סגרנו וורט 
 

ואנחנו לא בונים משהו על סמך התאהבות אלא על סמך זה שתהיה אהבה גדולה שהיא לחלוטין ל-א מה שאתה דיברת עליו בהודעות למעלה - וזה, נקרא לאהוב באמת ולא להתאהב. ממש לא "לאהוב בכח/בכפייה". ממש לא.

אכן, הבדל גדול.

אני אומר מה שאתה אומר

רק שאני אומר שאני רוצה וחושב שצריך שיהיה אהבה לפני זה הכל

עם כל השאר אני מסכים , שתיהיה אהבת עולמים לנצח נצח נצחים טוב?? מה הקשר אבל לזה שאני רוצה

שיהיה חיבור כמו שרבנים בעצמם אומרים שתהיה חיבה? מה הקטע אני לא מבין

אז סלח לי אם אתה לא בקו הזה אז אתה לא בדעת תורה זה הכל ..הם אומרים חיבה

אני אומר אהבה שמבחינתי זה אבן יסוד לקשר ארוך ...
 

אני אומר לך שלחלוטין שמעתי רבנים שאומרים שלא צריך את מה שאתה אמרת, אלא את מה שאני אמרתי.

איך בדיוק אני יוצא פה לא ב"דעת תורה"?

אתה רוצה לחשוב אחרת, אולי להסתמך על דעות תורניות אחרות - שייערב לך, לא אמרתי לך עצמך כלום, תעשה מה שבא לך ויעבוד או לא יעבוד - אני לא נוהג ככה ואני בהחלט הולך על פי דעת התורה שאני מאמין בה. 

התכוון - כי מה שיצאתי נגדו זה רק הקביעה המוחלטת שאי אפשר להתחתן בלי אהבה לפני זה. אני מדבר על רגש חיבה בסיסי שמשיח לא הסכים איתי לגביו - ואני יודע שבהחלט ישנם זוגות שמתחתנים והתחתנו ככה ומאוד אוהבים. ככה שזה מה שיצאתי נגדו ופוררתי את התזה שלו, זה הכל. בנוסף - אני יכול אפילו ללכת יותר מזה - אפילו קשר שבו ההורים נטו החליטו לשני הצדדים להתחתן ולא היה אפילו רגש מינימלי לפני זה - אפילו בחתונה כזאת אפשר להתאהב אחרי החתונה ולאהוב הרבה מאוד מאוד...

ככה שלא משנה לי לאיזו אהבה הוא מתכוון כי זה לא העיקר במה שאני טוען.

על תלמיד שהמנהל בא אליו ומאשים אותו באיזה משהו שעשה ואומר לו שיש לו 5 תלמידים שעדים לכך שהוא עשה את זה. "אז מה" עונה לו התלמיד "אני יכולה להביא לך 100 תלמידים שלא ראו כלום".

אני מכירה כאלה שיש להם אהבה משידוך, אתה לא מכיר? נו מה לעשות..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

דבר שני זה הדעה שלי ואף אחד לא ישנה אותה

בטח שלא בצורה כזאת

אני פתוח להקשיב והחכמתי פה מכמה חברים

עדין אני חושב שבלי אהבה שום קשר לא שווה כלום

זה מה שגם אני כתבתי לו למעלה

אז על מה היה הוויכוח אם אתם מסכימים איתי?

אמרתי כמה פעמים ששידוכים זה נכון , אז במה אתם חולקים עלי ..?
 

ההבדל של החולקים עליך זה שאין סתירה מוכרחת  בין שידוך להתאהבות

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ואתה עדיין לא נשוי, אז כנראה שהם יותר צוחקים ומאושרים ממך.

כדי להוכיח שזה "מצחיק" - אתה צריך להוכיח לי מדעית שלפחות מעל לחצי מהזוגות שהתחתנו בשידוך כזה ללא  "התאהבות" כמו שאתה מגדיר אותה, לא באמת אוהבים אחד את השנייה לאחר שנה - אם תצליח להוכיח דבר כזה, אז אולי תהיה הווא אמינא להאמין למה שאתה אומר.

ממעט היכרות עם העולם הזה, מה שאתה אומר משולל יסוד לחלוטין - אוהבים בהחלט, גם כאשר לא הייתה ה"התאהבות" הזאת לפני כמו שאתה מתאר אותה אלא סוג אחר של קשר ו"חיבה הדדית".

אם אני יעבור לגור עם מישהי שנה שלמה אני בהכרח יתאהב בה?

לא חושב ..אבל אם אתה אומר...אני לא יכול לסמוך על מה שהם אומרים הנשואים כי אני יגיד לך למה גם

כי הם אומרים לי משהו שהוא טיפשי בהתחלה קרי "תתחתן גם בלי אהבה" ואז אחרי שנה בטח תאהב

טוב מה אני יגיד לך? מאמין שמה שאני קורא אהבה זה התאהבות ..וככה אני רוצה את זה לכל החיים

מתאים לי גם האהבה שאתם מדברים עליה..נתינה הענקה וואלה נשמע לי אחלה סבבה לגמרי

וכמו שאמרת אני יבחר איך ללכת ואחרים יעשו מה שטוב להם

כל אחד שילך איך שטוב לו ..רוצים להתחתן בלי אף רגש? סבבה ואני יודע שאתה מסכים שצריך שיהיה רגש

אבל יש שמאמינים שאפשר גם בלי רגש!!!!! להתחתן אחרי 3 פגישות אפשרי שיהיה רגש? כן כן יש מצבים שזה ככה 
 

צא ושאל את האנשים שאתה מכיר.
רוב האנשים שאני מכירה הכירו בסוג של שידוך והם כן אהבו אחד את השני

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!