דבר ראשון- אל תדאגי, בשלב כלשהו כולם לומדים להרדם בכוחות עצמם (אבל זה יכולה לקחת גם כמה שנים)

דבר שני- לא הצלחתי להבין מה מטריד אותך בעיקר, האם זה הקושי להרדים אותו בבית? או החשש שלא יצליחו להרדים אותו המעון?

אם את דואגת למה שיהיה במעון- הסירי דאגה מליבך! בד"כ ילדים מתנהגים באופן שונה בבית ובמעון, ולמטפלות במעון יש נסיון... רוב הסיכויים שבמעון הוא ירדם הרבה יותר בקלות!! (כך היה עם 2 ילדיי, ועם רוב הילדים שאני מכירה...)

אם את מוטרדת מהקושי להרדים אותו בבית- דעי לך שזה נורמלי שתינוק זקוק לעזרה על מנת להרדם. כל עוד שיטת ההרדמה נוחה לך ועובדת, אני פשוט הייתי ממשיכה כך... אם השיטה לא נוחה לך, תנסי לחשוב על דרך אחרת, שתתאים לך יותר (זה מאוד משתנה מאמא לאמא, וכן מילד לילד...). יתכן שייקח לו קצת זמן להתרגל, אך אם תהי נחושה, סבלנית ורגועה, זה יסתדר בסוף בע"ה.

בהצלחה רבה!

אם את מעוניינת ברעיונות לדרכים לעזור לתינוק להירדם, כתבי כאן, ואשתדל לעזור (ואני מניחה שלרבים כאן יהיו עיצות מצויינות בתחום...)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שלום לך,

כמובן שמה שעובד אצלי לא חייב להתאים לאחרים, כי כל אמא וכל ילד הוא שונה, ולכן חשוב שתנקטי בשיטה שאת חושבת שהיא הכי מתאימה לך ולילד. אני ישנה עם התינוקת עד שהיא לומדת להתהפך או לזחול, כלומר, עד שזה מסוכן והיא עלולה ליפול לא עלינו מהמיטה. בשלב זה אני מלמדת אותה לישון בלילה בתוך הלול (במשך היום היא ישנה בעגלה כשהיא חגורה). מכיוון שזה חדש לה היא בוכה והיא לא כ"כ מרוצה מהרעיון, בלשון המעטה. אז אני יושבת ליד הלול ומלטפת אותה ומדברת אליה ושרה לה, גם אם היא צורחת וכלל לא שומעת אותי. לאחר כשלושה לילות של בכי היא כבר לומדת שבלילה ישנים בלול, והיא נכנסת ללול בלי בכי וצעקות. יש לציין שגם אז אני יושבת ליד הלול ומחזיקה לה יד עד שהיא נרדמת. בלילות הראשונים זה יכול לקחת כמה שעות, ועם הזמן זה יורד משמעותי. לאחר כשלושה לילות התהליך אצלי לוקח בין עשר דקות לרבע שעה. כך נהגתי אצל שתי בנותי ואני מאוד מרוצה מהדרך הזו. אני מרגישה שהדרך הארוכה היא באמת הדרך הכי קצרה! זה נורא מעצבן ומתסכל לשבת שעות לצד הלול ולחכות עד שהתינוקת תירדם, אך זו דרך משתלמת. התינוקת מקבלת הרבה חום,אהבה וביטחון (כי היא רואה את אמא שלה לצידה כל הזמן) עד שהיא נרדמת ולומדת להירדם תוך כמה דקות. שיטה זו עובדת אצלי ואני מאוד ממליצה עליה. בהצלחה רבה בכל דרך שתבחרי!

לא עדיף מראש להשכיב אותה בלול? למה סתם לעשות את המעבר הזה אח"כ?

גם אם את לידה זה עדיין קשה לה (ולך..)

דבר ראשון- קריאת שמע על המיטה. מלבד הערך העצמי של הדבר (שהוא כמובן העיקר), קריאת שמע יכולה לשמש כ"טקס הרדמה", כאשר הילד רגיל לכך, הוא מקשר את קריאת שמע לתחילת תהליך ההרדמה.

- לשכב יחד איתו במיטה שלך. לשיר לו (או לספר סיפור) בטון רגוע ואיטי. היא הוא מתרומם, להשכיב בחזרה בעדינות, אפשר אפילו קצת לחבק. אצלנו סרבנית השינה נרדמה כך תוך 20 דקות פחות או יותר... אחרי ההרדמות, ניתן להעביר למיטה שלו.

- נדנוד בעגלה (דומה לטיול, אבל בתוך הבית)

- לשבת על קצה המיטה שלו (או בכיסא סמוך), לקרוא קריאת שמע, אם הוא נרדם, מצויין. אם לא- להציע עיסוקים שניתן לעשות במיטה בשכיבה (דפדוף בספר, בובה...), להישאר לידו, בשקט, ולחכות שירדם  (כך אנחנו נוהגים עם הגדולה בלילות שקשה לה להרדם..) אם הוא קם, להשכיב בחזרה (ניתן להחליף משחק אם הוא נמאס עליו...). זה יכול לקחת קצת זמן, בעיקר עם הילד לא מספיק עייף (ממליצה להיא גם לך עיסוק כמו ספר...)

בהצלחה!

התחלתי ללמד את הבכורה שלי ללמד בכוחות עצמה (עד אז הייתי מלטפת/מניקה וכו', על מנת שתירדם).

קצת הסברתי לה מראש (כמה ימים מראש) מה הולך להיות- מתוקה, את כבר גדולה (יחסית ), אמא מאמינה בך שאת יכולה להירדם לבד. עוד מעט אמא תשים אותך במיטה, ואת תצליחי להירדם לבד. אם יהיה לך קשה, אמא תבוא.

ואז התחלתי- אחרי ה"סדר ערב", השכבתי אותה במיטה. היא בכתה, כצפוי. חיכיתי בדיוק שתי דקות- ובאתי להרגיע.

נרגעה- החזרתי למיטה (גם אם תוך כדי ההורדה היא התחילה לבכות שוב). שוב חיכיתי שתי דקות, שאחריהן באתי להרגיע שוב (הרגעה כוללת הרמה, חיבוק, החזרת מוצץ לפה וגם שמיכה/חיתול ליד, הרגעה במילים שנותנות ביטחון וכו').

ככה שוב ושוב ושוב.

בלילה הראשון זה לקח הרבה זמן, ואחרי כמה לילות, זה הסתדר.

אני אוהבת את השיטה הזו כי היא לא נותנת לתינוק לבכות יותר מדי (לפעמים שתי דקות מספיקות להרטבת חצי חולצה בדמעות), והיא משחררת אותי מלהיות בחדר עד שהקטנה נרדמת). השיטה הזו גם מלמדת את התינוק שאמא כאן והכל בסדר- הוא לא ננטש או נשכח.

ועוד משהו- לפעמים היה נדמה לי שהיא בוכה כבר הרבה זמן והגיע הזמן לקום אליה- אבל הסתכלתי בשעון ועברה רק חצי דקה ("זמן בכי" נדמה ארוך יותר...). אז זה גם לימד אותי להרפות, ושלא על כל יבבה צריך לקום. אם היה בכי של ממש ברציפות שתי דקות- אגש. אם לא, אחכה.

זהו. הרבה הצלחה! תעדכני

עם הבכור שלי גם עשיתי ככה (המתנתי קצת יותר ממך, נראה לי חמש דקות כל פעם) וגם תוך כמה לילות הגיע השקט המיוחל והיה נראה שהוא הולך לישון בקלות. רק אחרי שנים התבררה גודל הטראומה שלו. עם האחים שלו כבר הייתי חכמה יותר. היום האחים שלו שכבר עברו את הגיל הזה וקיבלו את הביטחון שהם לא נטושים לבד כשקשה להם - כבר מסתדרים יופי ללכת לישון לבד, ורק הוא, הגדול, עדיין שונא ללכת לישון לבד ותמיד רוצה ליווי שלנו... לא לקלקל מראש קל יותר מלתקן אחר כך (אם כי אנחנו מתקדמים, והוא כבר במצב יותר טוב משהיה לפני שנה. משתדלים לעזור לו עם המון אהבה וסבלנות ויש שיפור איטי). לא כל ילד ייקח את זה כל כך קשה, אבל את לא יכולה לדעת מראש בגיל כזה מי רגיש מאוד ומי פחות.

לא אומר שהוא יעשה אותו הדבר במקום אחר.

אולי בהתחלה יהיה לו קצת קשה אבל הוא יתרגל לכללים השונים שיש בבית ובמעון.

תשלחי איתו בקבוק, מוצץ, חיתול וכל מה שיכול להרגיע אותו. 

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.