לא רק המראה החיצוני המתוקתק או כן או לא. תחשוב לרגע מה קורה כשהן בבית, עמוסות וכו'.

אולי הן עצבניות בטרוף על המשפחה? אולי הן מבזבזות ים של כסף על להיות יפות ומושכות בחוץ?

רוב הסיכויים שלא היית שורד איתן יותר מאשר חמש דקות מאחורי דלת נעולה. באחריות.

שמה שהרבנים החרדים אומרים הם צודקים!

גבר מקומו בכולל עד 120!!!!! אך ורק תורה ולראות גברים שתורמים יראת שמים.

וגם אם הוא יוצא לעבודה, כי הוא חייב פרנסה, אז זה לא במקום שהוא נתקל בבנות, אפילו שזה רק פגישה פעם בחודש.... או רק מזכירה מקומה למטה..

מזעזע אותי ללכת לבית קפה, לראות חרדי/דתי יושב באותו שולחן עם אישה חילוניה לפגישת עבודה , אפילו שהיא לא לבושה הכי פרוץ,אלא לבושה אפילו סביר... זה פשוט כזה לא מתאים לדעתי....

כי הוא הולך להביא כסף למשפחה, בסוף הוא עוד חוזר הביתה עם מחשבות על האישה החתיכה שהוא פגש במשרד.

עדיף לרעוב ללחם במצב כזה ולא כסף עם בעל שהראש שלו ומחשבתו לא איתה.

עוד משהוא... אם אתה מהמגזר החילוני, אז אולי יש משהוא בדבריך,אבל אם אתה מהמגזר הדתי/חרדי, לעולם אישתך לא תהיה כמו הנשים שאתה רואה, כוון שהיא מכסה את הראש/ היא לא הולכת חשוף וכו,

כמו שאתה תהיה עם כיפה עד 120, כך לבושה יהיה כמו דתיה, אז פשוט חבל על הכאבי לב, אולי אפשר לשפר את המראה אבל חיצוני זה לא יהיה מושך כמו חילוניה זה לא משנה כמה תשקיע כי לדתיות יש את הענין של הצניעות.

אני מאוד מבינה אותך שמראה חשוב, עד היום גם אני וגם בעלי חושבים שחיצוניות זה דבר חשוב ואנחנו מאוד מקפידים על זה ומשקיעים בזה. אני אפילו לפעמים חושבת שבגדים יפים חדשים חשובים מדברים אחרים....

גם מצב ענק שהנשים הללו שאתה רואה עדין לא ילדו,, או מקיסמום עברו לידה אחת.

זה כל כך לא הופר שאישתך עברה כמה לידות ולא באשמתה כבר לא נראת זוהרת ויש לה מתחרות שהן בראש לך..

לדבר עם אישתך שיותר תשקיע בבגדים ובאיפור.

זה הרבה פעמים ממש יכול לשנות את ההרגשה.

אני מעתיקה מה שרשמה נועם ה

הרבה מהיום שלהם מוקדש בשביל זה, מחשבתית ומעשית.
אם זה ללכת פעם בשבועיים לטיפולי פנים, פדיקור מניקור, לייזר, ניתוחים פלסטיים, ספורט, דיאטות, איפור ושאר ירקות.

אתה מוכן לזה? אני מדברת ברצינות.  מנסיון אישי.. גם בעלי אומר תטפחי את עצמך..

.

אוקי אז אני אומרת לו מחר תחזור בחמש יש לי תור לקוסמטיקאית, מחרתיים בשש לטיפול פנים, יום אחרי בארבע וחצי לצביעת שיער.... אני כותבת עכשיו ומתגלגלת מצחוק..

 כי אין לך הרי צד בעולם שבאמת אני יכולה לקבוע כל יום, אפילו לא פעמים/ שלוש בשבוע, לכל הדברים האלו, אם כל הרצון של בעלי לפרגן לי לטפח את עצמי הוא לא יבוא כל יום בחמש שש בשביל זה וישכיב את הילדים, ירחוץ, יאכיל, וכו.. לא לדבר על ניתוחים פלסטים, וליזר.... חחחחחחחח ... בקושי מסתדר אחרי לידה שהאישה בבית חולים.

אז התאוששות מניתוחי יופי.

הקוסמטיקיאות למינהן עובדות עד הערב, אם היו מקבלים אותי ב11 בלילה כל יום... אולי עוד הייתי הולכת.. גם להוציא כספים על ביבי סיטר, או לזרוק את הילדים ברחוב בשביל טיפול פנים לאמא...

לא לדבר על הליכה, ספורט, מכון כושר.

בקיצור מה שאני אומרת שוב, שלשמוע גבר אומר זאת, זה ממש לא לעניין, כי בינינו הבנות יודעות טוב, שכל גבר אוהב שאישה נראת מטופחת וחתיכה, אבל ב"ה יש בית, משפחה וילדים והענין הזה קצת זז הצידה, גם מבחינה טכנית של זמן וכסף....אתה הרי לא תקח הלוואות לניתוחים פלסטים..

מה שבטוח שאישה מרגישה אם הגבר שלה מתלהב מבנות... אז בשבילה אל תיתן לה את ההרגשה הזאת שיש יותר ממנה.

לפעמים בקושי ללק ולאיפור מינימלי יש להם סבלנות...

או אפילו סתם לסדר את המטפחת,

ובטח לא לסכומים שהנשים מוציאות על לבוש...

למה בעלי לא גבוה כמו ההוא והלואי ואשתי היתה שמנה כמו ההיא והלואי שהעוגות שלי היו טעימות כמו של השכנה שלי ולמה החברות שלי יותר מאושרות ממני ולמה גיסי יותר צדיק ממני ולמה ההורים שלי לא נחמדים כמו ההורים שלה ולמה אחותי מעצבנת אותי ואחותה לא מעצבנת אותה ולמה ככה ולמה ככה ולמה אנחנו מי שאנחנו

ומה עלינו לעשות?

ובכן,

עלינו להבין שמפעם לפעם אנחנו לא מרוצים, מפעם לפעם רע לנו, לפעמים אנחנו בשיא האושר, לפעמים אנחנו מקנאים ולעתים אנחנו מפרגנים. לפעמים משחק לנו המזל ולפעמים אנחנו מתוסכלים.

ככה זה בחיים 

וככה זה יהיה גם אם הבנים ישבו עד 120 בישיבה והנשים לא תצאנה מהבית אף פעם. 

ברור שהוא מעריך את אשתו הרבה יותר מכל החטובות האלו, והוא לא מתכוון להחליף אותה בשום הון בעולם, אך יש את העניין של היצר שגורם לו להתפתות להסתכל על נשים אחרות, שגורם לו להמשך פחות לאשתו, שזה מוביל לירידה בקשר..

זה שהוא פחות נמשך לאשתו גורם לו לפזול לכל הכוונים וזה כלל לא קשור לשאלה אם הוא מעריך אותה או לא.

זה שהוא רואה בחורות יפות גורם לו לפזול..

ובמקרה הזה חשוב להבין מי הביצה ומי התרנגול. חשוב להבין שטוב לו עם אשתו, אבל כשהוא רואה בחורות יפות הוא פתאום מתוסכל שהיא לא כזו. הפתרון הוא פשוט שמירת העיניים..

כמו שציוו חכמינו, וכמו שאני מצווה את בעלי וכמו שאני דורשת מעצמי.

אגב, אני חושבת שזו בעיה שקיימת אצל 99% מהגברים.

וזה גם לא ממש קשור ליופי של נשים אחרות, זה ידוע שבמשך השנים רמת המשיכה ההדדית יורדת.

ואסור לשכוח כמובן את זמן האיסור שהוא קשה שבעתיים.

רמת המשיכה לא תלויה רק ביופי של האישה ובקצב שהיא מעפעפת בעיניים, זה הרבה יותר עמוק מזה.

ואגב, ירידה בקשר גורמת לפזילה לנשים אחרות, ולא הפוך.

בעל רוצה אשה שתהיה יותר אישה מדוגמנית זה בטוח

שתהיה אכפתית לבית למשפחה וכו'...

זה קצת סותר

כי כדי להראות לפי מה שתיארת למעלה

צריך:

זמן

תקציב

שרוב הראש והמחשבה היו על זה

אני עדין חושבת שתמיד אפשר למצוא את הדרך להיות מטופחת וכו'..

אבל יש הרבה הבדל בין לשים על זה תשומת לב לבין לשקוע בזה...

אותן נשים יכולות כל החיים שלהן להיות בודדות ויפות מה זה עוזר, כל הראש קרירה יופי וכו'...

אתה יודע מה האופי שלהן ?!

כשאני הייתי רווקה הרבה מהמשכורת שלי היה הולך על כל הקיקושים האלו

עכשיו יש לי פחות תקציב וזמן לזה

אבל יש לי אמת וחיים אמיתים ומשהוא לצידי

ובית וילדים

ב"ה

ותדע כמו שכבר ציינת שאתה חושב מה היה בתקופת הפנסיה...

שתמיד היו נשים יותר יפות נכון לאחד X אשתו היא השחקנית Y

אבל תמיד יש גם את השחקניות W, Z וכו'...

ולכל אחד היופי המיוחד לה לכן

אם אין שמירת העיניים אף פעם אדם לא יכול להיות מסופק ולהסתפק ממה שיש לו

ולקבל את כולן הוא גם לא יכול

התוצאה:

תסכול אינסופי ועל הדרך הרבה פעמים גם פירוק המשפחה ואז יוצאים קרחים מכל הכיוונים

על המחשבות שאתה פורש בפנינו

ותהיה הוגן מספיק כדי לעבוד על עצמך בנושא

שאלה מבישה ממש...

נשים אחרות, לא מאמינה שאני כותבת את זה.. 

אבל כן- יאמר לה שהמצב בעבודתו מורכב, וזה לא עושה לו טוב. 

וההתנצלות תהיה על כך שהוא הגיע למצב כזה שעושה לו לא טוב.

מפריע לך? 

היא לא טכנולוגית בעליל ולא חובבת פורומים בדרך כלל

כל מה שאתה מתאר הוא המצב הקמאי של קיום האדם טרם היות מערכות חברתיות וחקיקתיות. שלא לדבר טרם היות דת, מורשת ותיאולוגיה. השאלה היא איפה האדם הפרטי מול המציאות הזו. הזעקה שזועקת בתגובתה "אין כמו אמא" היא על דרך הצעדים הראשוניים של התמודדות כפי שזעקו מחברי המזמורים במקרא, דוד או בני קורח וכן עוד. הם ביקשו "לב טהור", "רוח נכון" ושאר הבקשות שתקופת החיבור החזק דחפה את האדם לשם (מקדש, נביאים, פולחן שכידוע גם יצר הסגידה אז היה חזק ביותר עיין סנהדרין "אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת"). אך בימינו אין זה מספיק לנסות לחיות כמו בימי הנביאים כי המציאות מורכבת והאמיתות הדתיות הן בהבלעה ולא ניכרות. ובאמת אין פלא שאת יצר הפולחן מספרים שדיכאו באמצעים על-טבעיים אך את יצר האדם הגשמי (תאווה) השאירו כמו שהוא כי גם יש בו הצד החיובי של קיום האנושות והחברה (עיין יומא "אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו"). וזה נותר המאבק הגדול בחיים וזו ההתמודדות האמיתית שיש.
 

אמרתי פעם להוריי אחרי עוד כמה צרות בדייטים, שאני יודע שהיה יכול להיות קל בהרבה. שאיזו מישהי מתל-אביב שכבר עייפה מדייטים שם עם כל הבחורים מלאי התאוות שנהנים מחיים כאלו ושמשתמשים וזורקים, אז אחת כמוה יכולה בקלות להחליט שכבר עדיף את אותו "דתי" שאוקיי בסדר "יהיה לו את השגעון בראש עם הדת והשבת והחוקים המוזרים" אבל לפחות יהיה בן-זוג אמיתי. ותדע לך שכך מצפה החברה כולה מגברים שומרי תורה ומצוות. וישנן נשים חילוניות רבות שבסתר ליבן כן משתוקקות למודל כזה בזוגיות אך כמובן אין כוחן עומד להן להקריב את הדרוש בחייהן לצורך שינוי כזה.

לכן המסקנה היא "שמח בחור", זה דווקא התמודדות גדולה והחשובה ביותר מאין כמוה בחיים. האם אותן נשים אולי נאות יותר? אולי משכילות וחריפות יותר? אולי שנונות ומושחזות הומור יותר? הכול יכול להיות נכון, אבל מה השיקול במאזניים (וזה דווקא מתאים הן בחודש אלול [תיקון ועריכה: שמקדים את תשרי הגדול ]שמזלו מאזניים והן כמובן שעושה את חשבון הנפש והחיים יותר מכל זמן). התפקיד שלך יהיה לעמוד במבחן ולקבלו בהבנה ובשמחה. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו, הרבה לעילא ולעילא (שזה גם השינוי המוכר בתפילת הימים הקדושים המתקרבים) מכל ענייני הזמן החולפים שסופם לדעוך ובני חלוף. אלא נותרת נשמה שהיא זכה ואיננה זקוקה לסערת היצרים, ואישה שהיא חלק מבית יהודי רוחני ושמירת מצוות וריח מים של תורה - זה לעילא ולעילא שליט על כולא. היא בסוף המודל האמיתי והמתוק מדבש יותר מהמתיקות (שאכן ישנה) במראה העיניים. "ראה חיים" - זה יהיה המסקנה בקוהלת שייקרא בסוכות לסיום הימים הגדולים בתחילת השנה החדשה הבא עלינו לטובה.

סימן הקריאה הזה מיותר. אין טעם בהלקאה. אנחנו חווים חיים שיש בהם הרבה בדיעבד. וכולי האי ואולי בכלל הבדיעבד הופך ללכתחילה. ואין אלא להישען על אבינו שבשמיים וגם לנסות ולהתייחס בכובד ראש למצב. ה"סטקייה" שם - מכל מקום. אין לך עיר ואין לך רחוב שה"סטקייה" איננה שם. ירמיהו אמר "מי יתנני במדבר מלון אורחים". רצה לקום ולברוח אליו יתברך ולהתבודד מכל העם ומכל אדם. אבל בסוף לא זו בלבד שנאלץ להישאר, אלא היה חשוב שנשאר והנהיג את שארית הפליטה בימי גדליהו וגם לאחר הפלתו ובמצוקה ובקשיים ושימש נחמה ובשורה לנותרים. ה"סטקייה" תיסגר כשיבוא אליהו ויבשר בשורה. עד אז גם בדיעבד ישנו התפקיד לעמול ולהתמודד וסוף השכר לצדיקים לבוא.

בחברה אחת מקובל דבר אחד אז "במפתיע" זה בא לנשים מבפנים.

בחברה אחרת יש דברים אחרים, אז הם באים מבפנים.

מזכיר לי את האופנוען המקועקע שאמר שהוא לא מושפע מהחברה (ולראיה הקעקועים)

המסכן לא הבין שגם ה"אאוטסיידרים" הוגדרו ע"י החברה והוא מהמושפעים ביותר..

אם תחליף סביבה אחרי כמה זמן פתאום יתחיל "לבוא לה" דברים אחרים.

אם היא תדע שזה נעים לו יותר ככה, זה גם שינוי סביבה

קודם כל זה שאתה שואל מעיד לדעתי על רצון אמיתי

כל גבר בנוי בצורה שונה ולכן לא נראה לי ששיך לתקוף
בסה"כ ניכר שיש פה רצון לתיקון.

עכשיו ברור שזה מחשבות לא טובות ולא נכונות בכלל!
אתה יכול לבדוק זוגות שאתה מכיר שהאישה או הבעל מאוד יפים ומטופחים
ותגלה שזה בכלל לא בהכרח גורם לזוגיות טובה ביניהם.
נראה לי שדווקא אחרי שמתחתנים מבינים את זה יותר טוב.
דווקא אחרי שהתחתנתי אני מבינה שאם בעלי לא היה בעל מידות טובות כלום לא היה שווה!!!

יכול להיות שאתה מבין את זה בשכל ובפועל קשה לך להתמודד עם זה
אז אתה צריך לשמור על סייגים מסויימים ולקבוע לעצמך כללים ברורים שיעזרו לך.
חוץ מזה אולי כדאי לשמור על שגרה של לימוד תורה וזה יעזור לך מבחינה רוחנית.

בטח הגברים שפה יותר יכולים לעזור, אבל בכל אופן ניסיתי.....

ורעיה שאיתה אתה בונה את חייך היא הרבה מעבר לזוהר של היקף, גובה וצבע.

נראה לי שאם הקשר הזוגי הנפשי והפנימי עמוק ובנוי יותר- לא כל אישה מזמנת ברחוב תערער אותו,

ואם היופי מאוד חשוב לך- אפשר לבקש שתשקיע בזה יותר.

וזו גם דעתי.

LIKE !!

לא יודע אם עובדתית זה נכון, אבל זו ודאי תגובה הולמת..

יותר זול ויותר קל לטיפול, למה זה רע ?

תרבות הפלסטיקה נכנסה חזק לחיינו. גם בגוף עצמו, וגם בחצר. הנשים יפות באופן מעורר התפעלות, כי הן מלאות בבוטוקס ובתוספות שיער ועדשות מיוחדות, ואוכלות כמו ציפורים. והדשא ירוק באופן מעורר התפעלות, פשוט כי כמו הנשים האלו, הוא לא אמיתי. סתם זיוף עצוב שכשאתה יושב עליו אתה לא נהנה ממנו, ואין לו את הריח הטוב הזה של דשא אמיתי. 

אז מה אם הוא יותר זול וקל לטיפול? זה עושה אותו טוב יותר? אישית הייתי מעדיפה דשא אמיתי ולא סינטטי. הייתי גם מעדיפה חיים אמיתיים, עם גבר שהכרס שלו צומחת ביחד עם שלי בהריונות, ושהוא מצריך יותר טיפול ומעקב ("מקלחת מאמי, זוכר?" ), ושצריך אפילו להכין לו ארוחת בוקר, כי אם אני לא אכין לו הוא לא יאכל. ואני שמחה שזה עובד ככה לשני הכיוונים. 

כל סיפורי הבוטוקס למיניהם נוגעים לנשים (וגברים) בגילאים מבוגרים מעל חמישים ולא לצעירים.

ולא, בוטוקס כבר לא משמש רק לנשים בגיל העמידה. 

והניתוחים הפלסטיים שנועדו לתיקוני פגמים (כמו ניתוח אף וכו') הם חשובים מאד לבטחונם העצמי של גברים ונשים כאחד.

אין שום סיבה להמנע מהם, למה לא לתקן אזניים בולטות ומגוחכות, כתם לידה או אף עקום?

אין שום סיבה להיות מכוער אם אפשר להיות יפה.

שחייבים להראות מושלמים תמיד. 

עדיף שאדם יקבל את עצמו ואת השני כמו שהוא, ולא תמיד ישאף להראות מושלם

אני לא מדברת על מקרים קיצוניים כמו כתם לידה, שבאופן אובייקטיבי מרתיעים אחרים, אלא על אנשים שנראים בסדר גמור אבל חייבים להיות חטובים\ עם אף ישר וכולי רק כי החברה דורשת, וזה עצמו מה שמוריד להם את הביטחון העצמי (ואם הם היו חיים במקום אחר עם תפיסת יופי שונה הם לא היו חושבים על זה בכלל)

וחוץ מזה שבניתוח יש סיכונים לבריאות ויש ניתוחים (תוספות) שעלולים לגרום לסרטן.

אבל אין סיבה שלא להתמודד עם בעיות ופגמים.

אפשר לקרוא לזאת עבודת המידות החיצוניות...

רק שזה לא אמת!

"יותר זול ויותר קל לטיפול" בתגובתו של קשלש.

אנשים שמטפחים את עצמם - זה לא קל לטיפול..

במחשבה שניה, אולי באמת אם מה שאנשים מטפחים את החומריות שלהם בא במקום לטפח את עולמם הפנימי - זה באמת קל יותר.

מחילה אם הבנת אחרת.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?